מתני': נטמא שלם או רובו שורפין אותו לפני הבירה מעצי המערכה נטמא מיעוטו והנותר שורפין אותו בחצרותיהן או על גגותיהן מעצי עצמן הציקנין שורפין אותו לפני הבירה בשביל ליהנות מעצי המערכה.
ד משנה נטמא קרבן הפסח שלם או רובו — שורפין אותו לפני הבירה (המקדש) מעצי המערכה שנותנים לבעלי הפסח לצורך זה. נטמא מיעוטו וכן הנותר מן הפסח (שכאמור בתורה יש לשרפו) שורפין אותו בעלי הפסח בחצרותיהן. או על גגותיהן מעצי עצמן, ורק הציקנין (הקמצנים) שרוצים לחסוך בדמי העצים — שורפין אותו לפני הבירה בשביל ליהנות מעצי המערכה.
גמרא פסחים פ"ב.
ת"ר באו לשורפו בחצרותיהן ומעצי המערכה אין שומעין להן לפני הבירה ומעצי עצמן אין שומעין להן.
בשלמא מעצי המערכה בחצרותיהן אין שומעין להן דילמא פיישן מינייהו ואתו בהו לידי תקלה אלא לפני הבירה מעצי עצמן מ"ט לא.
רב יוסף אמר שלא לבייש את מי שאין לו רבא אמר מפני החשד.
מאי בינייהו איכא בינייהו דאייתי קני וחריותא דלא חזי למערכה.
תנן התם ראש המעמד היה מעמיד את הטמאין על שער המזרח מ"ט אמר רב יוסף כדי לביישן רבא אמר מפני החשד.
מאי בינייהו איכא בינייהו מפנקי אי נמי דקא גדיל שישורא.
א תנו רבנן [שנו חכמים בתוספתא]: באו ורצו לשורפו את הפסח שנטמא בחצרותיהן ולקחת לשם כך מעצי המערכה — אין שומעין להן. וכן אם היו רוצים לשורפו לפני הבירה ומעצי עצמן — אין שומעין להן.ושואלים: בשלמא [נניח] שהרוצים לשרוף מעצי המערכה בחצרותיהן אין שומעין להן יש טעם בדבר — דילמא פיישן מינייהו [שמא ישארו מהם] שלא ישתמשו בכל העצים לצורך שריפת הפסח, ואתו בהו [ויבואו בהם] לידי תקלה להשתמש בהם לצורך אחר. אלא לפני הבירה מעצי עצמן, מאי טעמא [מה טעם] לא ישמעו להם? הלוא לכאורה הם חוסכים הוצאה למקדש!רב יוסף אמר: שלא לבייש את מי שאין לו, שאם ירשו לשורפים להביא עצים משל עצמם יבינו שרק העניים צריכים להשתמש בעצי המערכה ונמצאו מתביישים. רבא אמר: מפני החשד, שמא יחזירו לביתם את העצים שנותרו ויחשדום בני אדם שהם גונבים מעצי המערכה.ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם למעשה]? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל למעשה] דאייתי קני וחריותא [שמביאים קנים או חריות של דקל] דלא חזי [שאינם ראויים] למערכה, שלצורך עצי המערכה לא היו משתמשים באלה, ולכן אין בכך מקום לחשד, אבל עדיין תופס הנימוק שלא לבייש את מי שאין לו.מחלוקת דומה לזו בנושא אחר נאמרה במשנה אחרת, תנן התם [שנינו שם] במסכת תמיד: ראש המעמד הממונה על כל הכהנים השייכים למעמד, ומשמר זה היה מעמיד את הכהנים הטמאין על פתח שער המזרח. ושאלו: מאי טעמא [מה טעם] מדוע לא ישלחום לבתיהם בלא העמדה זו? אמר רב יוסף: כדי לביישן על שלא נזהרו בעצמם כראוי, ונטמאו. רבא אמר: היו מעמידים אותם שם מפני החשד שלא יחשדום שהם משתמטים מעבודות המקדש כדי שלא להיבטל מעבודתם הקבועה וידעו שזה מחמת הטומאה, ושואלים:מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם למעשה]? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל למעשה] מפנקי [מפונקים] אנשים שאינם עובדים והכל יודעים שאינם משתמטים מחמת מלאכתם, אי נמי דקא גדיל שישורא [או גם כן שהוא גודל שוזר, חבלים] שבשל עבודה פחותה ובלתי מכניסה כזו ודאי לא יבטלו מעבודת המקדש ואין כאן מקום לחשד.
מדרש אגדה (בובר) שמות כ"א:י"ג
ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו – וכי הקב"ה מאנה ביד האדם להכות את הנפש, אלא למה הדבר דומה, לשני בני אדם שהרגו את הנפש אחד בשוגג ואחד במזיד, לזה אין עדים ולזה אין עדים, הקב"ה מזמנן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה הרג בשוגג יורד היה מן הסולם, ונפל על אותו שהרג מזיד והרגו, נמצא זה שהרוג במזיד מת, וזה שהרג בשוגג גולה.
ואשר לא צדה. דרש רבי שמעון בן לקיש, במה הכתוב מדבר, בשני בני אדם שהרגו את הנפש, אחד בשוגג ואחד במזיד, לזה אין עדים ולזה אין עדים, הקב"ה מזמינן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג בשוגג עולה בסולם ונופל עליו והורגו, זה שהרג במזיד נהרג וזה שהרג בשוגג גולה צחכונת הדרשה בזה, דאע"פ שאין דין בארץ למקרים כאלה מפני שאין עדים, אך עינו של הקב"ה כביכול צופיה לשלם לרשע כרשעתו, ומזמין לו מקרים וסבות כפי דינו וענשו הראוי לו, ועיין לפנינו לקמן בפסוק כי לא אצדיק רשע (כ"ג ז'). .
(מכות י׳ ב׳)
והאלקים אנה לידו, פירש"י הקב"ה מזמנן לפונדק א' וכו' וקשה אכתי משפט מעוקל הוא דעל הראשון שהרגו בשוגג בלא עדים לא מחייב עתה גלות עדיין שהרי בלא"ה על השני שבפונדק גולה, וי"ל דהאי שני גברא קטילא הוא מכיון שהוא כבר הרג במזיד ונפרע לו הגלות של ראשון בזה, אבל קשה הלא זה שהרג במזיד משפטו מעוקל דאלו הוו עדים הוה בסייף ועתה שמת במה שהלה נופל עליו הוי בסקילה החמורה, וי"ל שנופל עליו וסכין בידו והרגו בסכין קאמר דהוי כעין סייף: