Save "פרשת משפטים (Copy)"
פרשת משפטים (Copy)
גמרא פסחים פ"א:
מתני': נטמא שלם או רובו שורפין אותו לפני הבירה מעצי המערכה נטמא מיעוטו והנותר שורפין אותו בחצרותיהן או על גגותיהן מעצי עצמן הציקנין שורפין אותו לפני הבירה בשביל ליהנות מעצי המערכה.
ד משנה נטמא קרבן הפסח שלם או רובו — שורפין אותו לפני הבירה (המקדש) מעצי המערכה שנותנים לבעלי הפסח לצורך זה. נטמא מיעוטו וכן הנותר מן הפסח (שכאמור בתורה יש לשרפו) שורפין אותו בעלי הפסח בחצרותיהן. או על גגותיהן מעצי עצמן, ורק הציקנין (הקמצנים) שרוצים לחסוך בדמי העצים — שורפין אותו לפני הבירה בשביל ליהנות מעצי המערכה.
גמרא פסחים פ"ב.
ת"ר באו לשורפו בחצרותיהן ומעצי המערכה אין שומעין להן לפני הבירה ומעצי עצמן אין שומעין להן.
בשלמא מעצי המערכה בחצרותיהן אין שומעין להן דילמא פיישן מינייהו ואתו בהו לידי תקלה אלא לפני הבירה מעצי עצמן מ"ט לא.
רב יוסף אמר שלא לבייש את מי שאין לו רבא אמר מפני החשד.
מאי בינייהו איכא בינייהו דאייתי קני וחריותא דלא חזי למערכה.
תנן התם ראש המעמד היה מעמיד את הטמאין על שער המזרח מ"ט אמר רב יוסף כדי לביישן רבא אמר מפני החשד.
מאי בינייהו איכא בינייהו מפנקי אי נמי דקא גדיל שישורא.
א תנו רבנן [שנו חכמים בתוספתא]: באו ורצו לשורפו את הפסח שנטמא בחצרותיהן ולקחת לשם כך מעצי המערכה — אין שומעין להן. וכן אם היו רוצים לשורפו לפני הבירה ומעצי עצמן — אין שומעין להן.ושואלים: בשלמא [נניח] שהרוצים לשרוף מעצי המערכה בחצרותיהן אין שומעין להן יש טעם בדבר — דילמא פיישן מינייהו [שמא ישארו מהם] שלא ישתמשו בכל העצים לצורך שריפת הפסח, ואתו בהו [ויבואו בהם] לידי תקלה להשתמש בהם לצורך אחר. אלא לפני הבירה מעצי עצמן, מאי טעמא [מה טעם] לא ישמעו להם? הלוא לכאורה הם חוסכים הוצאה למקדש!רב יוסף אמר: שלא לבייש את מי שאין לו, שאם ירשו לשורפים להביא עצים משל עצמם יבינו שרק העניים צריכים להשתמש בעצי המערכה ונמצאו מתביישים. רבא אמר: מפני החשד, שמא יחזירו לביתם את העצים שנותרו ויחשדום בני אדם שהם גונבים מעצי המערכה.ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם למעשה]? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל למעשה] דאייתי קני וחריותא [שמביאים קנים או חריות של דקל] דלא חזי [שאינם ראויים] למערכה, שלצורך עצי המערכה לא היו משתמשים באלה, ולכן אין בכך מקום לחשד, אבל עדיין תופס הנימוק שלא לבייש את מי שאין לו.מחלוקת דומה לזו בנושא אחר נאמרה במשנה אחרת, תנן התם [שנינו שם] במסכת תמיד: ראש המעמד הממונה על כל הכהנים השייכים למעמד, ומשמר זה היה מעמיד את הכהנים הטמאין על פתח שער המזרח. ושאלו: מאי טעמא [מה טעם] מדוע לא ישלחום לבתיהם בלא העמדה זו? אמר רב יוסף: כדי לביישן על שלא נזהרו בעצמם כראוי, ונטמאו. רבא אמר: היו מעמידים אותם שם מפני החשד שלא יחשדום שהם משתמטים מעבודות המקדש כדי שלא להיבטל מעבודתם הקבועה וידעו שזה מחמת הטומאה, ושואלים:מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם למעשה]? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל למעשה] מפנקי [מפונקים] אנשים שאינם עובדים והכל יודעים שאינם משתמטים מחמת מלאכתם, אי נמי דקא גדיל שישורא [או גם כן שהוא גודל שוזר, חבלים] שבשל עבודה פחותה ובלתי מכניסה כזו ודאי לא יבטלו מעבודת המקדש ואין כאן מקום לחשד.
מדרש אגדה (בובר) שמות כ"א:י"ג
ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו – וכי הקב"ה מאנה ביד האדם להכות את הנפש, אלא למה הדבר דומה, לשני בני אדם שהרגו את הנפש אחד בשוגג ואחד במזיד, לזה אין עדים ולזה אין עדים, הקב"ה מזמנן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה הרג בשוגג יורד היה מן הסולם, ונפל על אותו שהרג מזיד והרגו, נמצא זה שהרוג במזיד מת, וזה שהרג בשוגג גולה.
וַאֲשֶׁר֙ לֹ֣א צָדָ֔ה וְהָאֱלֹקִ֖ים אִנָּ֣ה לְיָד֑וֹ וְשַׂמְתִּ֤י לְךָ֙ מָק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יָנ֖וּס שָֽׁמָּה׃ (ס)
If he did not do it by design, but it came about by an act of God, I will assign you a place to which he can flee.

ואשר לא צדה. דרש רבי שמעון בן לקיש, במה הכתוב מדבר, בשני בני אדם שהרגו את הנפש, אחד בשוגג ואחד במזיד, לזה אין עדים ולזה אין עדים, הקב"ה מזמינן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג בשוגג עולה בסולם ונופל עליו והורגו, זה שהרג במזיד נהרג וזה שהרג בשוגג גולה צחכונת הדרשה בזה, דאע"פ שאין דין בארץ למקרים כאלה מפני שאין עדים, אך עינו של הקב"ה כביכול צופיה לשלם לרשע כרשעתו, ומזמין לו מקרים וסבות כפי דינו וענשו הראוי לו, ועיין לפנינו לקמן בפסוק כי לא אצדיק רשע (כ"ג ז'). .
(מכות י׳ ב׳)

והאלקים אנה לידו, פירש"י הקב"ה מזמנן לפונדק א' וכו' וקשה אכתי משפט מעוקל הוא דעל הראשון שהרגו בשוגג בלא עדים לא מחייב עתה גלות עדיין שהרי בלא"ה על השני שבפונדק גולה, וי"ל דהאי שני גברא קטילא הוא מכיון שהוא כבר הרג במזיד ונפרע לו הגלות של ראשון בזה, אבל קשה הלא זה שהרג במזיד משפטו מעוקל דאלו הוו עדים הוה בסייף ועתה שמת במה שהלה נופל עליו הוי בסקילה החמורה, וי"ל שנופל עליו וסכין בידו והרגו בסכין קאמר דהוי כעין סייף:

ואשר לא צדה והאלקים וגו'. צריך לדעת למה כפל לא צדה והאלקים וגו'. ועוד קשה למה יאנה ה' לאדם און זה. ורבותינו ז''ל אמרו במכילתא ובהגולין (מכות י':) זה הוא שאמר הכתוב מרשעים יצא רשע וגו' הא כיצד היה יורד בסולם ונפל עליו והרגו וכו' הרי זה גולה היה עולה בסולם ונפל עליו והרגו הרי זה אינו גולה וכו' בא מזיד ונפל ביד שוגג עד כאן. וקשה הן אמת כי מזיד זה נטל שכרו מושלם כי בן מות הוא והרי הוא נהרג אלא שוגג זה שגולה גלות זה הוא על מה ששגג עתה בפעם הזאת ועל שגגתו אשר שגג בראשון אין לו פרעון עליה, ואם אשר הזמין לידו ה' לא יתחייב עליה כי ה' הזמינה לידו אם כן מוכרח לומר כי בפעם הזאת לא אנה ה' לידו והנהרג על ידו לא היה מחוייב מיתה שאם מחוייב הרי זה יכנס גם כן בגדר כי ה' אנה לידו, וזה דוחק, כי הכתוב יגיד ענין שגגת הריגת נפש בלא צדיה ולא חלק בקצת מהם.
ואשר לא צדה והאלוקים אנה לידו, If a man did not lie in wait but G'd caused it to happen to him, etc. Why did the Torah say the same thing in different words, i.e. "he did not plan it," and: "G'd caused it to happen?" Besides, why would G'd deliberately cause a person to become an involuntary murderer? Makkot 10 as well as the Mechilta dealing with the laws of the city of refuge and who has to go there, explain that the Torah speaks about wicked people who will become the instrument of performing evil deeds (compare Samuel I 24,14). They illustrate their meaning by the following example. Two people, one an intentional murderer, the other an unintentional killer, meet. There had not been any witnesses to either killing. The unintentional killer was in the process of descending from a ladder; he fell and hit the murderer who sat under the ladder with fatal consequences. The person descending the ladder has to go to a city of refuge. (If the same accident occurred while the unintentional killer was ascending the ladder, he would not have to go to the city of refuge). The intentional sinner was killed by the unintentional sinner. Thus far the Mechilta. This does not seem very satisfactory. True, the intentional murderer winds up getting his just deserts, the unintentional killer, however, has by now committed two killings and has to atone for only one killing while he is in the city of refuge. If we were to argue that he is altogether innocent concerning the instance when G'd made him fall off the ladder, then we must assume that the falling off the ladder was not an act of G'd and as a result the death of the person under the ladder was not the punishment due him as he was not guilty. Had he really been guilty then the fall off the ladder would have to be considered under the heading of "a deliberate act of G'd." This seems a very forced explanation as the Torah describes the example of an unintentional killing as unrelated to Divine interference (Numbers 35,15). The Torah did not distinguish between different categories of such unintentional killings as did the Mechilta.
והנכון כי גם נהרג ראשון נתחייב מיתה והרגו זה במאמרו יתברך אשר אנה ליד זה ההורג בשוגג, והנה זה שנהרג נלכד בפשעו ונהרג על אשר הרג במזיד אבל היה ה' יכול להפיל עליו מפולת בלא אמצעות הורג בשוגג, אלא לצד שקדם אליו עון מזיד [שוגג] שאין עליו חיוב אלא גלות ואנה ה' לידו דבר זה, והנה אדם זה אינו גולה על ההריגה אלא על מה שקדם לה שסבב הריגה וכפי זה אפילו הרג עשרה אינו חייב אלא גלות אחת כי סבת הגלות אחת היא ואחר שישלם עונו לא יזמין ה' לידו רציחה אחרת. ותמצא שלא הגביל ה' שיעור הגלות לכל הרצחנים שיעור אחד. אלא כל אחד כפי שיעור חטא הקדום לו. וכפי זה טעם שאמר הש''ס שעון זה ההורג בשוגג הוא על אשר הרג בשוגג וכפי דברינו הוא חטא נעלם קדום להריגת הראשון, אולי שנקטו המצאה שוה בעונש שניהם שהוא על ההריגה, והמשכיל על דבר לבבו יבין יסודן של דברים:
The correct explanation is that the person who was originally killed by the unintentional killer had been a deliberate murderer also. G'd could have caused some weight to fall upon such a murderer without involving the unintentional killer at all. He used the unintentional killer as His tool in order to "kill two birds with one stone." The unintentional killer who has now become G'd's tool i.e. ואנה לידו, is guilty of exile in the city of refuge only for the first time he killed unintentionally. Even if he had killed ten people as a result of his fall from the ladder, he would only be liable for exile for the original killing. The penalty of exile is related to the cause, not to the number of killings committed by the person. G'd will not arrange for this unintentional killer to become involved in a second killing in order to be exiled again. As a result of this consideration you will observe that not all unintentional killers are measured by the same yardstick. [This is nothing new since all the killers in the city of refuge go free at the same time, at the time the High Priest dies, regardless of when the people exiled there committed the killing. Ed.] We now understand the Talmud who attributed the fall off the ladder to a previous undetected and unintentional killing by the person suffering the fall. The sages simply selected an example in which both parties were equally guilt-ridden. The true scholar will understand the mystical aspect behind all this.
זה שהרג בשוגג גולה. וא"ת והרי עדיין לא נפרע לו שוגג הראשון. וי"ל גברא קטילא קטיל וגלוי הוא לפני הקב"ה שלא חייב גלות בשביל זה אך אנו לא יודעין זה:
The one who killed accidentally is exiled. You might ask: But he still is not being punished for his first accidental killing? The answer is: he killed someone who was already considered “dead,” [as the person he fell upon was liable for death]. And it is known before Hashem that he need not be exiled for this [second accidental killing], only we do not know this. [Thus, the court rules that he must be exiled — ostensibly for the second killing, but Hashem knows that it is for the first.]
א' הרג שוגג וא' הרג מזיד כו'. זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג בשוגג יורד כו'. אבל על זה שנהרג בשוגג הראשון לא קאמר שהרג במזיד שאולי חטא אחר היה בו שנתחייב דין שמים שע"כ לא היה ע"פ עדים אבל זה שנהרג ע"פ עדים היה חייב מיתה כדין אדם שהרג כבר במזיד ולעיל כתבנו בחידושי הלכות לפי דרך התוס' בההיא דגלעד נפישי רוצחים דהרבה מזידים נהרגו ע"י שוגג א' ע"ש ומיהו בשוגג הראשון צ"ל ע"כ כמ"ש הכא לגבי מזיד דע"י חטא אחר שזמן לו כן שוגג הראשון ולא גלה לפי שלא היה עדים בדבר ונזדמן לפונדק א' שהרג בשוגג ע"י עדים עד שהוצרך ליגלות וק"ק דמשמע מזה שהרג בשוגג בלא עדים שהוצרך ליגלות ולא ידענו על מה דהא הגלות לערי מקלט אינו רק מפני גואל הדם שיהרגנו ואם אין עדים בדבר היאך יהרגנו הגואל ואפשר לומר אם הוא מודה בדבר או שיתוודע הדבר ע"י קרובים ופסולים שפטור הגואל אם יהרגנו ודו"ק:
מַתְנִי׳ אֵבֶר שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ, חוֹתֵךְ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֶצֶם, וְקוֹלֵף עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַפֶּרֶק, וְחוֹתֵךְ. וּבַמּוּקְדָּשִׁין — קוֹצֵץ בְּקוֹפִיץ, שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם.
MISHNA: If a portion of a limb has gone out of its permissible boundary, one must cut the meat until one reaches the bone at the point that separates between the part of the limb that went out of its boundary and the part that did not, and then peel the meat away from the bone until one reaches the joint, and cut off the limb at the joint, as it is prohibited to break the bone itself. And with regard to other offerings, one may chop off the part that exited with a hatchet, as it is not subject to the prohibition of breaking a bone.
מִן האגף וְלִפְנִים — כְּלִפְנִים, מִן הָאֲגַף וּלְחוּץ — כְּלַחוּץ. הַחַלּוֹנוֹת וְעוֹבִי הַחוֹמָה — כְּלִפְנִים.
How does one determine the outer boundaries of a particular location? Anything that is located from the inside of the doorway inward is considered as though it is inside, and anything that is located from the doorway outward is considered as though it is outside. And the windows in the wall and the thickness of the wall are considered as though they are inside, such that an offering is considered to have exited the premises only if it is taken outside the wall.
גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: וְכֵן לִתְפִלָּה. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֲפִילּוּ מְחִיצָה שֶׁל בַּרְזֶל אֵינָהּ מַפְסֶקֶת בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
GEMARA: Rav Yehuda said that Rav said: And the halakha is similar with regard to prayer, in that one who is standing outside the doorway cannot be included together with those praying inside. The Gemara notes that Rav disagrees with Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: Even a barrier of iron does not separate between the Jewish people and their Father in Heaven. Barriers are irrelevant with regard to prayer.