argumentum ad hominem
ראיתי להקדים קודם שאתחיל בפירוש הלכה הלכה פרקים מועילים ידע מהם האדם הקדמות, ויהיו לו גם כן כמפתח במה שאני עתיד לפרש, ודע שהדברים שאומרם באלו הפרקים, ובמה שיבא מן הפירוש אינם ענינים בדיתים אני מעצמי, ולא פירושים שחדשתים, ואמנם הם ענינים לקטתים מדברי החכמים במדרשות ובתלמוד וזולתו מחבוריהם, ומדברי הפילוסופים גם כן הקדומים והחדשים, ומחבורים הרבה מבני אדם, ושמע האמת ממי שאמרו, ואפשר שאביא פעמים מאמר אחד כלו מספר מפורסם בלשונו, ואין בכל זה רוע, ואיני מתפאר במה שאמרו מי שקדם, שאני כבר התודעתי בזה, ואף על פי שלא אזכור אמר פלוני אמר פלוני שזה אריכות אין תועלת בו, ואפשר שהיה מביא שם האיש ההוא לחשוב מי שאין חיך לו שהדבר ההוא נפסד, ובתוכו רע, שלא יבינהו, ומפני זה ראיתי שלא לזכור האומר, שכוונתי התועלת לקורא ולבאר לו הענינים הגנוזים בזאת המסכתא
We have already explained in the introduction to this work (i. e. the Commentary on the Mishnah) the reason the author of the Mishnah had for putting this treatise (Abot) in this Order (Nezikin). We have also mentioned the great benefit that is to be derived from this treatise, and have promised many times in preceding passages to discuss certain important points at some length in commenting upon it. For, although the contents of the treatise seem clear and easy to understand, yet to carry out all that it contains is not a simple matter for everybody. Moreover, not all of its contents is intelligible without ample comment, withal that it leads to great perfection and true happiness. For these reasons, I have deemed it advisable here to go into a more lengthy discussion. Besides, our Rabbis of blessed memory have said, (Bava Kamma 30a:18) "He who wishes to be saintly, let him practise the teachings of Abot". Now, there is nothing that ranks so high with us as saintliness, unless it be prophecy, and it is saintliness that paves the way to prophecy; as our Rabbis of blessed memory said, (Avodah Zarah 20b) "Saintliness leads to holy inspiration." Thus, their words make it clear that the putting into practice of the teachings of this tractate leads one to prophecy. I shall later expound the truth of this assertion, because upon it depends a number of ethical principles. Further, I deem it fit to preface the commentary on the respective Halakot proper by some useful chapters, from which the reader may learn certain basic principles which may later serve as a key to what I am going to say in the commentary. Know, however, that the ideas presented in these chapters and in the following commentary are not of my own invention; neither did I think out the explanations contained therein, but I have gleaned them from the words of the wise occurring in the Midrashim, in the Talmud, and in other of their works, as well as from the words of the philosophers, ancient and recent, and also from the works of various authors, as one should accept the truth from whatever source it proceeds. Sometimes, I may give a statement in full, word for word in the author's own language, but there is no harm in this, and it is not done with the intention of glorifying myself by presenting as my own something that was said by others before me, since I have just confessed (my indebtedness to others), even though I do not say "so and so said", which would necessitate useless prolixity. Sometimes, too, the mentioning of the name of the authority drawn upon might lead one who lacks insight to believe that the statement quoted is faulty, and wrong in itself, because he does not understand it. Therefore, I prefer not to mention the authority, for my intention is only to be of service to the reader, and to elucidate for him the thoughts hidden in this tractate. I shall now begin the chapters, which, in accordance with my intention, are to serve here as an introduction, which is to consist of eight chapters.
ואשר הביאני לזה המאמר - כי האחרונים מן הנמשכים אחר אריסטו יחשבו שאריסטו כבר עשה מופת על קדמות העולם; ורוב האנשים מן החושבים שהתפלספו יקבלו מאריסטו בזאת השאלה ויחשבו כי כל מה שזכרו - מופת חותך אין ספק בו; וירחיקו לחלוק עליו או לחשוב בו שנעלמה ממנו תעלומה או ששגג בדבר מן הדברים. ולזה ראיתי שאמשך עמהם לפי דעתם ואבאר להם שאריסטו עצמו לא יתפאר שהוא עשה מופת בזאת השאלה מזה שהוא אומר בספר השמע כי כל מי שקדמנו מחכמי הטבע יאמין כי התנועה בלתי הוה ולא נפסדת מבלתי אפלטון שיאמין כי התנועה הוה נפסדת וכן השמים גם כן אצלו הוים נפסדים - וזהו לשונו. וידוע שאילו היתה זאת השאלה מבוארת אצלו במופתים חותכים לא היה צריך אריסטו שיסמכה בהיות מי שקדם מן הטבעיים מאמין כן ולא היה צריך שיאמר כל מה שאמרו במקום ההוא מן ההרחקה למי שיחלוק עליו וגנות דעתו כי כל מה שהתבאר במופת לא תוסיף אמיתתו ולא יחזק האמת בו בהסכים כל החכמים עליו ולא תחסר אמיתתו ולא יחלש האמת בו בחלוק אנשי הארץ כולם עליו: ואתה גם כן תמצא אריסטו יאמר בספר השמים והעולם כשהתחיל לבאר כי השמים בלתי הוים ולא נפסדים אמר נרצה עתה שנחקור על השמים גם כן ונאמר התראם מהתהוים מדבר או בלתי מתהוים מדבר? ואם יפלו תחת ההפסד או לא יפסדו כלל? והשתדל אחר הניח זאת השאלה לזכור טענות מי שיאמר בהתהוות השמים; והביא אחר זה דברים זה לשונם אמר שאנחנו כשנעשה זה היה מאמרנו אז אצל מטיבי העיון יותר מקובל ויותר מרוצה וכל שכן כשישמעו טענות החולקים תחילה; שאנחנו אם נאמר דעתנו וטענותינו ולא נזכור טענות החולקים יהיה יותר חלוש לקבלם אצל השומעים; וממה שראוי על מי שירצה שידון באמת - שלא יהיה שונא למי שיחלוק עליו אבל יהיה חומל מודה על האמת יעביר לו מה שיעביר לעצמו מיושר הטענות - זה תורף דברי האיש: ואתם עדת בעלי העיון! הנשאר על זה האיש תרעומת אחר זאת ההקדמה? ואם יחשוב אדם אחר זה המאמר שעלה בידו מופת על זאת השאלה? ואם ידמה אדם - וכל שכן אריסטו - כי הדבר אשר התבאר במופת תהיה קבלתו יותר חלושה אם לא ישמעו טענות החולקים עליו? ועוד שומו זה דעת לו ושראיותיו עליו טענות - האם אריסטו יסכול ההפרש בין הטענות והמופתים ובין הדעות אשר תחזק המחשבה בהם או תחלש ובין הענינים המופתיים? ועוד זה המאמר ההגדי אשר קדמהו מהודות האמת לבעל דינו עד שיחזק דעתו - הזה כולו יצטרך אליו במופתך? לא! אבל כונתו כולה היא - שיבאר שדעתו יותר נכון מדעות החולקים עליו ממי שאמר שהעיון הפילוסופי יביא אל היות השמים נופלים תחת ההויה וההפסד אלא שהם לא נעדרו כלל או נתהוו ולא יפסדו ושאר מה שיזכור מהדעות ההם. וזה - אמת בלא ספק כי דעתו יותר קרוב אל האמת מדעותם לפי לקיחת הראיה מטבע המציאות; ואנחנו לא כן נחשוב כמו שאבאר. אבל כבר גברו התאוות על רוב הכתות ואפילו על הפילוסופים וירצו לקים שאריסטו באר זאת השאלה במופת. ואולי לדעתם אריסטו באר זאת השאלה במופת והוא לא שיער שעשה מופת עד שהתעוררו לזה אחריו. אמנם אני אין ספק אצלי בשאלו הדעות אשר יזכרם אריסטו באלו הענינים - רצוני לומר קדמות העולם ועילת התחלף תנועות הגלגלים וסדר השכלים - כל זה אין מופת עליו ולא חשב אריסטו כלל שהמאמרים ההם - מופת אבל כמו שזכר שדרכי עשות הראיה על אלו הדברים שעריהם נעולים בפנינו ואין אצלנו התחלה להם שנעשה ראיה בה: וכבר ידעת תורף דבריו והוא זה ואשר אין לנו בהם טענה או הם גדולים אצלנו - מאמרנו בהם למה זה כך? קשה כמאמרנו אם היה העולם קדמון אם לא - זה תורף לשונו. אלא שאתה כבר ידעת פרוש אבונצר לזה המשל ומה באר בו והיותו מרחיק שיהיה אריסטו מספק בקדמות העולם; וביזה גלינוס בזיון גדול באמרו שזאת השאלה מסופקת לא יודע לה מופת; ויראה אבונצר שהענין מבואר גלוי יורה עליו המופת כי השמים קדמוניים ומה שבתוכם - הוה נפסד: סוף דבר לא בדבר מאלו הדרכים אשר זכרנום בזה הפרק יתאמת דעת או יבוטל או יסופק בו.
The reason why I have introduced this subject is this: Later philosophers, disciples of Aristotle, assume that he has proved the Eternity of the Universe, and most of those who believe that they are philosophers blindly follow him in this point, and accept all his arguments as conclusive and absolute proofs. They consider it wrong to differ from Aristotle, or to think that he was ignorant or mistaken in anything. For this reason, taking their standpoint, I show that Aristotle himself did not claim to have proved the Eternity of the Universe. He says in his book Physics (viii., chap. i.) as follows: "All the Physicists before us believed that motion is eternal, except Plato, who holds that motion is transient; according to his opinion the heavens are likewise transient." Now if Aristotle had conclusive proofs for his theory, he would not have considered it necessary to support it by citing the opinions of preceding Physicists, nor would he have found it necessary to point out the folly and absurdity of his opponents. For a truth, once established by proof, does neither gain force nor certainty by the consent of all scholars, nor lose by the general dissent. We further find that Aristotle, in the book The Heavens and the World, introduces his theory of the Eternity of the Universe in the following manner: "Let us inquire into the nature of the heavens, and see whether they are the product of something or not, destructible or not." After this statement of the problem, he proceeds to cite the views of those who hold that the heavens have had a beginning, and continues thus: "By doing this, our theory will be most plausible and acceptable in the opinion of profound thinkers; and it will be the more so, when, as we propose, the arguments of our opponents are first heard. For if we were to state our opinion and our arguments without mentioning those of our opponents, our words would be received less favourably. He who desires to be just must not show himself hostile to his opponent; he must have sympathy with him, and readily acknowledge any truth contained in his words; he must admit the correctness of such of his opponent's arguments as he would admit if they were in his own favour." This is the contents of the words of Aristotle. Now, I ask you, men of intelligence, can we have any complaint against him after this frank statement? Or can any one now imagine that a real proof has been given for the Eternity of the Universe? Or can Aristotle, or any one else, believe that a theorem, though fully proved, would not be acceptable unless the arguments of the opponents were fully refuted? We must also take into consideration that Aristotle describes this theory as his opinion, and his proofs as arguments. Is Aristotle ignorant of the difference between argument and proof? between opinions, which may be received more or less favourably, and truths capable of demonstration? or would rhetorical appeal to the impartiality of opponents have been required for the support of his theory if a real proof had been given? Certainly not. Aristotle only desires to show that his theory is better than those of his opponents, who hold that philosophical speculation leads to the conviction that the heavens are transient, but have never been entirely without existence; or that the heavens have had a beginning, but are indestructible; or to defend any of the other views mentioned by him. In this he is undoubtedly right; for his opinion is nearer the truth than theirs, so far as a proof can be taken from the nature of existing things: we differ from him, as will be explained. Passion, that exercises great influence in most of the different sects, must have influenced even the philosophers who wished to affirm that Aristotle demonstrated his theory by proof. Perhaps they really believe it, and assume that Aristotle himself was not aware of it, as it was only discovered after his death! My conviction is, that what Aristotle says on the Eternity of the Universe, the cause of the variety in the motion of the spheres and the order of the Intelligences, cannot be proved, and that Aristotle never intended to prove these things. I agree with him that the ways of proving this theory have their gates closed before us, there being no foundation on which to build up the proof. His words on this subject are well known. He says, "There are things concerning which we are unable to reason, or which we find too high for us: to say why these things have a certain property is as difficult as to decide whether the Universe is eternal or not." So far Aristotle. The interpretation which Abu-nasr offers of this parallel is well known. He denies that Aristotle had any doubt about the Eternity of the Universe, and is very severe upon Galen, who maintains that this theory is still doubtful, and that no proof has been offered. According to Abu-nasr, it is clear and demonstrable by proof that the heavens are eternal, but all that is enclosed within the heavens is transient. We hold, that by none of the methods mentioned in this chapter can a theory be established, refuted, or shaken.
וְטַעַם כָּל אֵלּוּ הַחֶשְׁבּוֹנוֹת וּמִפְּנֵי מָה מוֹסִיפִים מִנְיָן זֶה וּמִפְּנֵי מָה גּוֹרְעִין. וְהֵיאַךְ נוֹדַע כָּל דָּבָר וְדָבָר מֵאֵלּוּ הַדְּבָרִים. וְהָרְאָיָה עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר. הִיא חָכְמַת הַתְּקוּפוֹת וְהַגִּימַטְרִיּוֹת שֶׁחִבְּרוּ בָּהּ חַכְמֵי יָוָן סְפָרִים הַרְבֵּה וְהֵם הַנִּמְצָאִים עַכְשָׁו בְּיַד הַחֲכָמִים. אֲבָל הַסְּפָרִים שֶׁחִבְּרוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ בִּימֵי הַנְּבִיאִים מִבְּנֵי יִשָּׂשכָר לֹא הִגִּיעוּ אֵלֵינוּ. וּמֵאַחַר שֶׁכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת הֵם שֶׁאֵין בָּהֶם דֹּפִי וְאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לְהַרְהֵר אַחֲרֵיהֶם, אֵין חוֹשְׁשִׁין לַמְחַבֵּר בֵּין שֶׁחִבְּרוּ אוֹתָם נְבִיאִים בֵּין שֶׁחִבְּרוּ אוֹתָם הָאֻמּוֹת. שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁנִּתְגַּלָּה טַעֲמוֹ וְנוֹדְעָה אֲמִתָּתוֹ בִּרְאָיוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם דֹּפִי אָנוּ סוֹמְכִין עַל זֶה הָאִישׁ שֶׁאֲמָרוֹ אוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ עַל הָרְאָיָה שֶׁנִּתְגַּלְּתָה וְהַטַּעַם שֶׁנּוֹדַע:
And the explanation of all these calculations and what reason we add this amount and what reason we subtract and how we know each and every thing from these things and the proof for each and every thing is [all from] the wisdom of the seasons and of geometry, about which the sages of Greece composed many books. And they are now found in the hands of the sages. But the books that were composed by the Sages of Israel that were in the times of the prophets from the Children of Yissachar did not reach us. But since all of these things are with clear proofs that have no doubt and it is impossible for a person to question them, we are not concerned about the author – whether the prophets composed them or the nations composed them. As [regarding] anything the explanation of which is revealed and its truth is known from proofs that have no doubt, we relay on the man that said it or taught it with the proof that is revealed and the reason that is known.
אֵין מְלַמְּדִין תּוֹרָה אֶלָּא לְתַלְמִיד הָגוּן נָאֶה בְּמַעֲשָׂיו. אוֹ לְתָם. אֲבָל אִם הָיָה הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹבָה מַחְזִירִין אוֹתוֹ לַמּוּטָב וּמַנְהִיגִין אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּמְלַמְּדִין אוֹתוֹ. אָמְרוּ חֲכָמִים כָּל הַשּׁוֹנֶה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן כְּאִלּוּ זָרַק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כו ח) "כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד". וְאֵין כָּבוֹד אֶלָּא תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג לה) "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ". וְכֵן הָרַב שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה אַף עַל פִּי שֶׁחָכָם גָּדוֹל הוּא וְכָל הָעָם צְרִיכִין לוֹ אֵין מִתְלַמְּדִין מִמֶּנּוּ עַד שׁוּבוֹ לַמּוּטָב. שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ב ז) "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא". אָמְרוּ חֲכָמִים אִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת תּוֹרָה יְבַקְּשׁוּ מִפִּיהוּ אִם לָאו אַל יְבַקְּשׁוּ תּוֹרָה מִפִּיהוּ:
No instructions in the Torah should be given to any but a fit student of proper conduct, or to one indifferently known; but if one followed a way which is not good, we first must bring him back to goodness and lead him in the path of righteousness and scrutinize him, after which we may admit him to the Beth Hamedrash and give him instructions. The sages said: "He who instructs an unfit disciple is likened unto one who serves Mercury by casting a stone upon him, as it is said: "As a small stone in a heap of stones, so is he that giveth honor to a fool'" (Prov. 26.8; Hullin, 133a). There is no honor save in the Torah as it is said: "The wise shall inherit honor" (Prov. 3.35). Likewise, a Rabbi who does not follow the good way, though he be a great scholar and all of the people stand in need of him no instruction should be received from him until his return to goodness, as it is said: "For the priests' lips should keep knowledge and they should seek the Law at his mouth; for he is the messenger of the Lord of Hosts" (Mal. 2.7). Thereupon the sages said: "If the Rabbi be like unto the messenger of the Lord of Hosts then shall they seek the Law at his mouth, if not, they shall not seek the Law at his mouth."1Ta’anit, 7b; Mo’ed Katan, 16a; Makkot, 10b. C. G.
רַבִּי מֵאִיר הֵיכִי גְּמַר תּוֹרָה מִפּוּמֵּיהּ דְּאַחֵר וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַאי דִּכְתִיב כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה׳ צְבָאוֹת הוּא אִם דּוֹמֶה הָרַב לְמַלְאַךְ ה׳ צְבָאוֹת יְבַקְּשׁוּ תּוֹרָה מִפִּיהוּ וְאִם לָאו אַל יְבַקְּשׁוּ תּוֹרָה מִפִּיהוּ אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ רַבִּי מֵאִיר קְרָא אַשְׁכַּח וּדְרַשׁ הַט אׇזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים וְלִבְּךָ
The Gemara relates: Rabba bar Sheila found Elijah the prophet, who had appeared to him. He said to Elijah: What is the Holy One, Blessed be He, doing? Elijah said to him: He is stating halakhot transmitted by all of the Sages, but in the name of Rabbi Meir He will not speak. He said to him: Why? He replied: Because he learned halakhot from the mouth of Aḥer. He said to him: Why should he be judged unfavorably for that? Rabbi Meir found a pomegranate and ate its contents while throwing away its peel. He said to him: Indeed, your defense has been heard above. Now God is saying: My son, Meir, says: When a person suffers, e.g., by receiving lashes or the death penalty at the hands of the court, how does the Divine Presence express itself? Woe is Me from My head, woe is Me from My arm, as God empathizes with the sufferer. If the Holy One, Blessed be He, suffers to such an extent over the blood of the wicked, how much more so does He suffer over the blood of the righteous that is spilled.
בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי.
Ben Zoma said:Who is wise? He who learns from every man, as it is said: “From all who taught me have I gained understanding” (Psalms 119:99). Who is mighty? He who subdues his [evil] inclination, as it is said: “He that is slow to anger is better than the mighty; and he that rules his spirit than he that takes a city” (Proverbs 16:3). Who is rich? He who rejoices in his lot, as it is said: “You shall enjoy the fruit of your labors, you shall be happy and you shall prosper” (Psalms 128:2) “You shall be happy” in this world, “and you shall prosper” in the world to come. Who is he that is honored? He who honors his fellow human beings as it is said: “For I honor those that honor Me, but those who spurn Me shall be dishonored” (I Samuel 2:30).
(יח) כִּ֛י בְּרֹ֥ב חָכְמָ֖ה רָב־כָּ֑עַס וְיוֹסִ֥יף דַּ֖עַת יוֹסִ֥יף מַכְאֽוֹב׃
(18) As wisdom grows, frustration grows; To increase learning is to increase heartache.
Plato is dear to me, but dearer still is truth. For though we love both the truth and our friends, piety requires us to honor the truth first.
- Aristotle
בעל המאור בהקדמה לש״ס ״ואמר רב פפא כל כי האי מילתא נימא איניש קמיה רביה ולא לשתוק דכתיב אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה
ואמרו עוד מניין לתלמיד היושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחובה לעשיר מנין שלא ישתוק ת״ל מדבר שקר תרחק
וזה המנהג נהגו כל חכמי העולם כמו שכתב החכם המורה אבן גנא״ח בהשיבו על המור הגדול בעל הדקדוק רבי יהודה ז״ל הזכיר דברי הפילוסוף שהשיב על רבו ואמר ריב לאמת עם אפלטון ושניהם אוהבנו אך האמת אהוב יותר
ואמר עוד אני לא באתי לגרוע מעלת האיש הזה ולהשפילה אך להפליאה ולהגדילה, כי כולנו משדי חכמתו הנקנו ומעושר תבונתו הענקנו ומפרי פי שכלו אנחנו לוקטים ובים דעתו אנחנו שטים. והוא אשר פקח עינינו ולמדנו והועילנו וגדלנו והשכילנו בחכמה הזאת וכאשר למדנו מפיו, אנחנו משיבים מדבריו על דבריו. וכדברים האלה ויותר מהמה כל שיש להוסיף אני הצעיר אומר על רבינו הרב הגדול המובהק ר׳ יצחק ב״ר יעקב בעל ההלכות המכונה אבן אלפסי. ואינו צריך להאריך בנחלתו ובחכמתו כי היא גלויה לכל בעלי עינים. כשמש בחצי השמים. וכנפי צדקותיו. בחבור הלכותיו. פרושות על דורותיו. ועל כל דורות הבאים אחריו. כי לא נעשה חבור יפה כמוהו בתלמוד מאחרי סתימתו וע״כ חובה עלינו בכל דבר נכבד ומפואר לכבדו ולפארו ולקדשו ולטהרו ולהלבינו ולבררו כפי כחנו....
ו...ואני משביע בחי העולם לכל מעתיק ספרי זה שיעתיק הפתיחה זאת עמו ולא ישליכנה אחרי גוו כמנהנ מעתקי הספרים בארצות האלה בעבור תהיה לי לעדה לנקותני מן האשמה לפני כל קורא בספרי זה אולי יש אשר תמנעהו
...מהרחיב פיו וגרונו והאריך לשונו בגאותו וגאונו להוכיח עלי חרפתי כאשר קצרו בי יד שכלי ותבונתי וידעי לזכות כמו שאמרו רז״ל״
- Aristotle
בעל המאור בהקדמה לש״ס ״ואמר רב פפא כל כי האי מילתא נימא איניש קמיה רביה ולא לשתוק דכתיב אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה
ואמרו עוד מניין לתלמיד היושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחובה לעשיר מנין שלא ישתוק ת״ל מדבר שקר תרחק
וזה המנהג נהגו כל חכמי העולם כמו שכתב החכם המורה אבן גנא״ח בהשיבו על המור הגדול בעל הדקדוק רבי יהודה ז״ל הזכיר דברי הפילוסוף שהשיב על רבו ואמר ריב לאמת עם אפלטון ושניהם אוהבנו אך האמת אהוב יותר
ואמר עוד אני לא באתי לגרוע מעלת האיש הזה ולהשפילה אך להפליאה ולהגדילה, כי כולנו משדי חכמתו הנקנו ומעושר תבונתו הענקנו ומפרי פי שכלו אנחנו לוקטים ובים דעתו אנחנו שטים. והוא אשר פקח עינינו ולמדנו והועילנו וגדלנו והשכילנו בחכמה הזאת וכאשר למדנו מפיו, אנחנו משיבים מדבריו על דבריו. וכדברים האלה ויותר מהמה כל שיש להוסיף אני הצעיר אומר על רבינו הרב הגדול המובהק ר׳ יצחק ב״ר יעקב בעל ההלכות המכונה אבן אלפסי. ואינו צריך להאריך בנחלתו ובחכמתו כי היא גלויה לכל בעלי עינים. כשמש בחצי השמים. וכנפי צדקותיו. בחבור הלכותיו. פרושות על דורותיו. ועל כל דורות הבאים אחריו. כי לא נעשה חבור יפה כמוהו בתלמוד מאחרי סתימתו וע״כ חובה עלינו בכל דבר נכבד ומפואר לכבדו ולפארו ולקדשו ולטהרו ולהלבינו ולבררו כפי כחנו....
ו...ואני משביע בחי העולם לכל מעתיק ספרי זה שיעתיק הפתיחה זאת עמו ולא ישליכנה אחרי גוו כמנהנ מעתקי הספרים בארצות האלה בעבור תהיה לי לעדה לנקותני מן האשמה לפני כל קורא בספרי זה אולי יש אשר תמנעהו
...מהרחיב פיו וגרונו והאריך לשונו בגאותו וגאונו להוכיח עלי חרפתי כאשר קצרו בי יד שכלי ותבונתי וידעי לזכות כמו שאמרו רז״ל״
-“Study the past, if you would divine the future.”
Confucius
Confucius
(ט) מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ ה֣וּא שֶׁיִּהְיֶ֔ה וּמַה־שֶׁנַּֽעֲשָׂ֔ה ה֖וּא שֶׁיֵּעָשֶׂ֑ה וְאֵ֥ין כָּל־חָדָ֖שׁ תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃
(9) Only what was - will be. Only what happened - will happen; There is nothing new under the sun!
“...remember that what has once been done may be done again.”
― Alexandre Dumas, The Count of Monte Cristo
― Alexandre Dumas, The Count of Monte Cristo
There is a time for everything
(ח) עֵ֤ת לֶֽאֱהֹב֙ וְעֵ֣ת לִשְׂנֹ֔א עֵ֥ת מִלְחָמָ֖ה וְעֵ֥ת שָׁלֽוֹם׃ (ס)
(8) [There is] a time for loving and a time for hating; A time for war and a time for peace.
שִׂמְחָ֣ה לָ֭אִישׁ בְּמַעֲנֵה־פִ֑יו וְדָבָ֖ר בְּעִתּ֣וֹ מַה־טּֽוֹב׃
A ready response is a joy to a man, And how good is a word rightly timed!
Pandering to the crowd
A hero is born among a hundred, a wise man is found among a thousand, but an accomplished one might not be found even among a hundred thousand men - Plato
A hero is born among a hundred, a wise man is found among a thousand, but an accomplished one might not be found even among a hundred thousand men - Plato
ר' אבהו ור' חייא בר אבא איקלעו לההוא אתרא רבי אבהו דרש באגדתא רבי חייא בר אבא דרש בשמעתא שבקוה כולי עלמא לרבי חייא בר אבא ואזול לגביה דר' אבהו חלש דעתיה אמר ליה אמשל לך משל למה הדבר דומה לשני בני אדם אחד מוכר אבנים טובות ואחד מוכר מיני סידקית על מי קופצין לא על זה שמוכר מיני סידקית
The Gemara relates another example of his humility: Rabbi Abbahu and Rabbi Ḥiyya bar Abba happened to come to a certain place. Rabbi Abbahu taught matters of aggada, and at the same time Rabbi Ḥiyya bar Abba taught halakha. Everyone left Rabbi Ḥiyya bar Abba and went to Rabbi Abbahu, and Rabbi Ḥiyya was offended. Rabbi Abbahu said to him, to appease him: I will tell you a parable: To what is this matter comparable? It is comparable to two people, one who sells precious stones and one who sells small items [sidkit]. Upon whom do the customers spring? Don’t they spring upon the one who sells small items? Similarly, you teach lofty and important matters that do not attract many people. Everyone comes to me because I teach minor matters.
(ג) אדם אחד מאלף מצאתי, אלף דור עלו במחשבה להבראות, וכמה נמוחו מהן, רב הונא בשם ר' אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר תתק"פ דורות, מה טעם דבר צוה לאלף דור זו מילה, רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמני תתקע"ד דורות מה טעם דבר צוה לאלף דור זו תורה. בנוהג שבעולם אלף בני אדם נכנסים למקרא ויוצאים מהם מאה, מאה נכנסים למשנה יוצאים מהם עשרה ואחד לתלמוד, הוי אדם אחד מאלף מצאתי. ד"א אדם אחד זה אברהם. ואשה בכל אלה לא מצאתי אפילו שרה. דר אחר זה עמרם. ואשה בכל אלה לא מצאתי אפילו יוכבד.
(כח) אֲשֶׁ֛ר עוֹד־בִּקְשָׁ֥ה נַפְשִׁ֖י וְלֹ֣א מָצָ֑אתִי אָדָ֞ם אֶחָ֤ד מֵאֶ֙לֶף֙ מָצָ֔אתִי וְאִשָּׁ֥ה בְכָל־אֵ֖לֶּה לֹ֥א מָצָֽאתִי׃
(28) As for what I sought further but did not find, I found only one human being in a thousand, and the one I found among so many was never a woman.
Bias
Our judgments when we are pleased and friendly are not the same as when we are pained and hostile. - Aristotle
Our judgments when we are pleased and friendly are not the same as when we are pained and hostile. - Aristotle
כָּֽל־דֶּרֶךְ־אִ֭ישׁ יָשָׁ֣ר בְּעֵינָ֑יו וְתֹכֵ֖ן לִבּ֣וֹת יְהוָֽה׃
All the ways of a man seem right to him, But the LORD probes the mind.
רַ֣ע רַ֭ע יֹאמַ֣ר הַקּוֹנֶ֑ה וְאֹזֵ֥ל ל֝֗וֹ אָ֣ז יִתְהַלָּֽל׃
“Bad, bad,” says the buyer, But having moved off, he congratulates himself.
(יב) שִׂ֭נְאָה תְּעוֹרֵ֣ר מְדָנִ֑ים וְעַ֥ל כָּל־פְּ֝שָׁעִ֗ים תְּכַסֶּ֥ה אַהֲבָֽה׃
(12) Hatred stirs up strife, But love covers up all faults.
We are our worst enemies
“Life is really simple, but we insist on making it complicated.” - Confucius
For a man to conquer himself is the first and noblest of all victories - Plato
I count him braver who overcomes his desires than him who conquers his enemies; for the hardest victory is over self. - Aristotle
Don't be a slave, even to your desire for freedom
“Life is really simple, but we insist on making it complicated.” - Confucius
For a man to conquer himself is the first and noblest of all victories - Plato
I count him braver who overcomes his desires than him who conquers his enemies; for the hardest victory is over self. - Aristotle
Don't be a slave, even to your desire for freedom
(לב) ט֤וֹב אֶ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם מִגִּבּ֑וֹר וּמֹשֵׁ֥ל בְּ֝רוּח֗וֹ מִלֹּכֵ֥ד עִֽיר׃
(32) Better to be forbearing than mighty,
To have self-control than to conquer a city.
To have self-control than to conquer a city.
אֵיזֶהוּ גִבּוֹר, הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז) טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר.
(1) Ben Zoma said: Who is wise? He who learns from every man, as it is said: “From all who taught me have I gained understanding” (Psalms 119:99). Who is mighty? He who subdues his [evil] inclination, as it is said: “He that is slow to anger is better than the mighty; and he that rules his spirit than he that takes a city” (Proverbs 16:32). Who is rich? He who rejoices in his lot, as it is said: “You shall enjoy the fruit of your labors, you shall be happy and you shall prosper” (Psalms 128:2) “You shall be happy” in this world, “and you shall prosper” in the world to come. Who is he that is honored? He who honors his fellow human beings as it is said: “For I honor those that honor Me, but those who spurn Me shall be dishonored” (I Samuel 2:30).
אִוֶּ֣לֶת אָ֭דָם תְּסַלֵּ֣ף דַּרְכּ֑וֹ וְעַל־יְ֝הוָ֗ה יִזְעַ֥ף לִבּֽוֹ׃
A man’s folly subverts his way, And his heart rages against the LORD.
מִֽהֲר֖וּ בָּנָ֑יִךְ מְהָֽרְסַ֥יִךְ וּמַחֲרִבַ֖יִךְ מִמֵּ֥ךְ יֵצֵֽאוּ׃
Swiftly your children are coming; Those who ravaged and ruined you shall leave you.
יֵ֤שׁ דֶּ֣רֶךְ יָ֭שָׁר לִפְנֵי־אִ֑ישׁ וְ֝אַחֲרִיתָ֗הּ דַּרְכֵי־מָֽוֶת׃
A road may seem right to a man, But in the end it is a road to death.
(כט) לְבַד֙ רְאֵה־זֶ֣ה מָצָ֔אתִי אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֧ה הָאֱלֹקִ֛ים אֶת־הָאָדָ֖ם יָשָׁ֑ר וְהֵ֥מָּה בִקְשׁ֖וּ חִשְּׁבֹנ֥וֹת רַבִּֽים׃
(29) But, see, this I did find: God made men plain, but they have engaged in too much reasoning.
Words kill
“I have always had more dread of a pen, a bottle of ink, and a sheet of paper than of a sword or pistol.”
― Alexandre Dumas, The Count of Monte Cristo
“I have always had more dread of a pen, a bottle of ink, and a sheet of paper than of a sword or pistol.”
― Alexandre Dumas, The Count of Monte Cristo
פִּֽי־כְ֭סִיל מְחִתָּה־ל֑וֹ וּ֝שְׂפָתָ֗יו מוֹקֵ֥שׁ נַפְשֽׁוֹ׃
The fool’s speech is his ruin; His words are a trap for him.
מָ֣וֶת וְ֭חַיִּים בְּיַד־לָשׁ֑וֹן וְ֝אֹהֲבֶ֗יהָ יֹאכַ֥ל פִּרְיָֽהּ׃
Death and life are in the power of the tongue; Those who love it will eat its fruit.
Money talks
'He who pays the piper calls the tune'
'He who pays the piper calls the tune'
כֹּ֣פֶר נֶֽפֶשׁ־אִ֣ישׁ עָשְׁר֑וֹ וְ֝רָ֗שׁ לֹא־שָׁמַ֥ע גְּעָרָֽה׃
Riches are ransom for a man’s life, The poor never heard a reproof.
גַּם־לְ֭רֵעֵהוּ יִשָּׂ֣נֵא רָ֑שׁ וְאֹהֲבֵ֖י עָשִׁ֣יר רַבִּֽים׃
A pauper is despised even by his peers, But a rich man has many friends.
ה֗וֹן יֹ֭סִיף רֵעִ֣ים רַבִּ֑ים וְ֝דָ֗ל מֵרֵ֥עהוּ יִפָּרֵֽד׃
Wealth makes many friends, But a poor man loses his last friend.
רַ֭בִּים יְחַלּ֣וּ פְנֵֽי־נָדִ֑יב וְכָל־הָ֝רֵ֗עַ לְאִ֣ישׁ מַתָּֽן׃
Many court the favor of a great man, And all are the friends of a dispenser of gifts.
מַתָּ֣ן אָ֭דָם יַרְחִ֣יב ל֑וֹ וְלִפְנֵ֖י גְדֹלִ֣ים יַנְחֶֽנּוּ׃
A man’s gift eases his way And gives him access to the great.
ה֣וֹן עָ֭שִׁיר קִרְיַ֣ת עֻזּ֑וֹ וּכְחוֹמָ֥ה נִ֝שְׂגָּבָ֗ה בְּמַשְׂכִּיתֽוֹ׃
The wealth of a rich man is his fortress; In his fancy it is a protective wall.
עֲטֶ֣רֶת חֲכָמִ֣ים עָשְׁרָ֑ם אִוֶּ֖לֶת כְּסִילִ֣ים אִוֶּֽלֶת׃
The ornament of the wise is their wealth; The stupidity of dullards is stupidity.
ה֣וֹן עָ֭שִׁיר קִרְיַ֣ת עֻזּ֑וֹ מְחִתַּ֖ת דַּלִּ֣ים רֵישָֽׁם׃
The wealth of a rich man is his fortress; The poverty of the poor is his ruin.
Everything is relative
“Those born to wealth, and who have the means of gratifying every wish, know not what is the real happiness of life, just as those who have been tossed on the stormy waters of the ocean on a few frail planks can alone realize the blessings of fair weather.”
There is neither happiness nor misery in the world; there is only the comparison of one state with another, nothing more. He who has felt the deepest grief is best able to experience supreme happiness. We must have felt what it is to die, Morrel, that we may appreciate the enjoyments of life."
“It's necessary to have wished for death in order to know how good it is to live.”
― Alexandre Dumas, The Count of Monte Cristo
“Those born to wealth, and who have the means of gratifying every wish, know not what is the real happiness of life, just as those who have been tossed on the stormy waters of the ocean on a few frail planks can alone realize the blessings of fair weather.”
There is neither happiness nor misery in the world; there is only the comparison of one state with another, nothing more. He who has felt the deepest grief is best able to experience supreme happiness. We must have felt what it is to die, Morrel, that we may appreciate the enjoyments of life."
“It's necessary to have wished for death in order to know how good it is to live.”
― Alexandre Dumas, The Count of Monte Cristo
לִפְנֵי־שֶׁ֥בֶר גָּא֑וֹן וְלִפְנֵ֥י כִ֝שָּׁל֗וֹן גֹּ֣בַהּ רֽוּחַ׃
Pride goes before ruin, Arrogance, before failure.
12. “If you are the smartest person in the room, then you are in the wrong room.”
Confucius
זנב לאריות ולא ראש לשועלים
Confucius
זנב לאריות ולא ראש לשועלים
"The more you know, the more you realize you don't know." - Aristotle
“Real knowledge is to know the extent of one’s ignorance.” - Confucius
“He who knows all the answers has not been asked all the questions.” - Confucius
“It is paradoxical, yet true, to say, that the more we know, the more ignorant we become in the absolute sense, for it is only through enlightenment that we become conscious of our limitations.”
—Nikola Tesla (1915)
“One's work may be finished someday, but one's education never.”
― Alexandre Dumas
“Real knowledge is to know the extent of one’s ignorance.” - Confucius
“He who knows all the answers has not been asked all the questions.” - Confucius
“It is paradoxical, yet true, to say, that the more we know, the more ignorant we become in the absolute sense, for it is only through enlightenment that we become conscious of our limitations.”
—Nikola Tesla (1915)
“One's work may be finished someday, but one's education never.”
― Alexandre Dumas
רְֽצוֹן־מֶ֭לֶךְ לְעֶ֣בֶד מַשְׂכִּ֑יל וְ֝עֶבְרָת֗וֹ תִּהְיֶ֥ה מֵבִֽישׁ׃
The king favors a capable servant; He rages at an incompetent one.
תֵּ֣ן לְ֭חָכָם וְיֶחְכַּם־ע֑וֹד הוֹדַ֥ע לְ֝צַדִּ֗יק וְי֣וֹסֶף לֶֽקַח׃ (פ)
Instruct a wise man, and he will grow wiser; Teach a righteous man, and he will gain in learning.
Taking care of each other
זוֹנוֹת מְפַרְכְּסוֹת זוֹ אֶת זוֹ, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לֹא כָּל שֶׁכֵּן?!
A certain Elder said in ridicule and surprise: Ben Yoḥai purified the cemetery. Rabbi Shimon got angry and said to him: Had you not been with us, and even had you been with us and were not counted with us in rendering this ruling, what you say is fine. You could have said that you were unaware of my intention or that you did not agree or participate in this decision. Now that you were with us and were counted with us in rendering this ruling, you will cause people to say that Sages are unwilling to cooperate with one another. They will say: If competing prostitutes still apply makeup to each other to help one another look beautiful, all the more so that Torah scholars should cooperate with each other. He directed his eyes toward him and the Elder died. Rabbi Shimon went out to the marketplace and he saw Yehuda, son of converts, who was the cause of this entire incident. Rabbi Shimon, said: This one still has a place in the world? He directed his eyes toward him and turned him into a pile of bones.
“Individually, we are one drop. Together, we are an ocean.” - Ryunosuke Satoro
This City is what it is because our citizens are what they are - Plato
“The man who moves a mountain begins by carrying away small stones.”- Confucius
“The journey with a 1000 miles begins with one step.”
- Confucius
This City is what it is because our citizens are what they are - Plato
“The man who moves a mountain begins by carrying away small stones.”- Confucius
“The journey with a 1000 miles begins with one step.”
- Confucius
מַאי דִּכְתִיב וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיֹן לוֹמַר לָךְ מָה שִׁרְיוֹן זֶה כׇּל קְלִיפָּה וּקְלִיפָּה מִצְטָרֶפֶת לְשִׁרְיוֹן גָּדוֹל אַף צְדָקָה כׇּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל רַבִּי חֲנִינָא אָמַר מֵהָכָא וּכְבֶגֶד עִדִּים כׇּל צִדְקֹתֵינוּ מָה בֶּגֶד זֶה כׇּל נִימָא וְנִימָא מִצְטָרֶפֶת לְבֶגֶד גָּדוֹל אַף צְדָקָה כׇּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל
who perverted the ways of his mother. He said in the name of Rabbi Elazar: What is the meaning of that which is written: “And He donned charity like a coat of mail” (Isaiah 59:17)? This verse serves to tell you that just as with regard to this coat of mail, each and every scale of which it is fashioned combines to form one large coat of mail, so too with regard to charity, each and every peruta that one gives combines to form a great sum. Rabbi Ḥanina says: The same idea is derived from here, as it is stated: “And all our charity is as a polluted garment” (Isaiah 64:5). Just as with regard to this garment, each and every thread in it combines to form one large garment, so too with regard to charity, each and every peruta combines to form a great sum.
Hindsight is 20:20
“Anyone can find the switch after the lights are on.”
Confucius
“Anyone can find the switch after the lights are on.”
Confucius
All for the best
“A lion chased me up a tree, and I greatly enjoyed the view from the top.”-Confucius
“A lion chased me up a tree, and I greatly enjoyed the view from the top.”-Confucius
קשוט עצמך תחילה
Hypocrisy
Pot calling the kettle black
“Don’t complain about the snow on your neighbor’s roof when your own doorstep is unclean.”-Confucius
Hypocrisy
Pot calling the kettle black
“Don’t complain about the snow on your neighbor’s roof when your own doorstep is unclean.”-Confucius
“Silence is a true friend who never betrays.” - Confucius
Wise men speak because they have something to say; Fools because they have to say something - Plato
Wise men speak because they have something to say; Fools because they have to say something - Plato
חוֹשֵׂ֣ךְ אֲ֭מָרָיו יוֹדֵ֣עַ דָּ֑עַת וקר־[יְקַר־] ר֝֗וּחַ אִ֣ישׁ תְּבוּנָֽה׃
A knowledgeable man is sparing with his words; A man of understanding is reticent.
גַּ֤ם אֱוִ֣יל מַ֭חֲרִישׁ חָכָ֣ם יֵחָשֵׁ֑ב אֹטֵ֖ם שְׂפָתָ֣יו נָבֽוֹן׃
Even a fool, if he keeps silent, is deemed wise; Intelligent, if he seals his lips.
בְּרֹ֣ב דְּ֭בָרִים לֹ֣א יֶחְדַּל־פָּ֑שַׁע וְחֹשֵׂ֖ךְ שְׂפָתָ֣יו מַשְׂכִּֽיל׃
Where there is much talking, there is no lack of transgressing, But he who curbs his tongue shows sense.
The whole is more than the sum of its parts.- Aristotle
יֵ֣שׁ אֶחָד֩ וְאֵ֨ין שֵׁנִ֜י גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ וְאֵ֥ין קֵץ֙ לְכָל־עֲמָל֔וֹ גַּם־עיניו [עֵינ֖וֹ] לֹא־תִשְׂבַּ֣ע עֹ֑שֶׁר וּלְמִ֣י ׀ אֲנִ֣י עָמֵ֗ל וּמְחַסֵּ֤ר אֶת־נַפְשִׁי֙ מִטּוֹבָ֔ה גַּם־זֶ֥ה הֶ֛בֶל וְעִנְיַ֥ן רָ֖ע הֽוּא׃ טוֹבִ֥ים הַשְּׁנַ֖יִם מִן־הָאֶחָ֑ד אֲשֶׁ֧ר יֵשׁ־לָהֶ֛ם שָׂכָ֥ר ט֖וֹב בַּעֲמָלָֽם׃ כִּ֣י אִם־יִפֹּ֔לוּ הָאֶחָ֖ד יָקִ֣ים אֶת־חֲבֵר֑וֹ וְאִ֣יל֗וֹ הָֽאֶחָד֙ שֶׁיִּפּ֔וֹל וְאֵ֥ין שֵׁנִ֖י לַהֲקִימֽוֹ׃ גַּ֛ם אִם־יִשְׁכְּב֥וּ שְׁנַ֖יִם וְחַ֣ם לָהֶ֑ם וּלְאֶחָ֖ד אֵ֥יךְ יֵחָֽם׃ וְאִֽם־יִתְקְפוֹ֙ הָאֶחָ֔ד הַשְּׁנַ֖יִם יַעַמְד֣וּ נֶגְדּ֑וֹ וְהַחוּט֙ הַֽמְשֻׁלָּ֔שׁ לֹ֥א בִמְהֵרָ֖ה יִנָּתֵֽק׃
the case of the man who is alone, with no companion, who has neither son nor brother; yet he amasses wealth without limit, and his eye is never sated with riches. For whom, now, is he amassing it while denying himself enjoyment? That too is a futility and an unhappy business. Two are better off than one, in that they have greater benefit from their earnings. For should they fall, one can raise the other; but woe betide him who is alone and falls with no companion to raise him! Further, when two lie together they are warm; but how can he who is alone get warm? Also, if one attacks, two can stand up to him. A threefold cord is not readily broken! Better a poor but wise youth than an old but foolish king who no longer has the sense to heed warnings.
“We should feel sorrow, but not sink under its oppression.”- Confucius
The ideal man bears the accidents of life with dignity and grace, making the best of circumstances.- Aristotle
בְּי֤וֹם טוֹבָה֙ הֱיֵ֣ה בְט֔וֹב וּבְי֥וֹם רָעָ֖ה רְאֵ֑ה גַּ֣ם אֶת־זֶ֤ה לְעֻמַּת־זֶה֙ עָשָׂ֣ה הָֽאֱלֹהִ֔ים עַל־דִּבְרַ֗ת שֶׁלֹּ֨א יִמְצָ֧א הָֽאָדָ֛ם אַחֲרָ֖יו מְאֽוּמָה׃
So in a time of good fortune enjoy the good fortune; and in a time of misfortune, reflect: The one no less than the other was God’s doing; consequently, man may find no fault with Him.
Balance
It is best to rise from life as from a banquet, neither thirsty nor drunken. - Aristotle
The eyes of some persons are large, others small, and others of a moderate size; the last-mentioned are the best. And some eyes are projecting, some deep-set, and some moderate, and those which are deep-set have the most acute vision in all animals; the middle position is a sign of the best disposition. - Aristotle
It is best to rise from life as from a banquet, neither thirsty nor drunken. - Aristotle
The eyes of some persons are large, others small, and others of a moderate size; the last-mentioned are the best. And some eyes are projecting, some deep-set, and some moderate, and those which are deep-set have the most acute vision in all animals; the middle position is a sign of the best disposition. - Aristotle
ט֚וֹב אֲשֶׁ֣ר תֶּאֱחֹ֣ז בָּזֶ֔ה וְגַם־מִזֶּ֖ה אַל־תַּנַּ֣ח אֶת־יָדֶ֑ךָ כִּֽי־יְרֵ֥א אֱלֹהִ֖ים יֵצֵ֥א אֶת־כֻּלָּֽם׃
It is best that you grasp the one without letting go of the other, for one who fears God will do his duty by both.
The bamboo that bends is stronger than the oak that resists- Japanese proverb
נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות:
Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, entered the study hall and taught: A person should always be soft like a reed and not stiff like a cedar. And therefore, due to its gentle qualities, the reed merited that a quill is taken from it to write with it a Torah scroll, phylacteries, and mezuzot.
עָ֭שִׁיר בְּרָשִׁ֣ים יִמְשׁ֑וֹל וְעֶ֥בֶד לֹ֝וֶ֗ה לְאִ֣ישׁ מַלְוֶֽה׃
The rich rule the poor, And the borrower is a slave to the lender.
(מלכים ב ב, יט) ויאמרו אנשי העיר אל אלישע הנה נא מושב העיר טוב כאשר אדוני רואה וגו' וכי מאחר דמים רעים וארץ משכלת אלא מה טובתה אמר רבי חנין חן מקום על יושביו אמר רבי יוחנן שלשה חינות הן חן מקום על יושביו חן אשה על בעלה חן מקח על מקחו
The Gemara returns to discussing the incident involving Elisha: “And the men of the city said to Elisha: Behold, please, the situation of this city is pleasant, as my lord sees, but the water is bad and the land miscarries” (II Kings 2:19). The Gemara asks: But if the water is bad and the land causes women to miscarry, what is pleasant about it? Rabbi Ḥanin says: The grace of a place is upon its inhabitants, i.e., people are fond of their hometown despite its shortcomings. Rabbi Yoḥanan says: There are three graces that have a similar impact: The grace of a place upon its inhabitants; the grace of a woman upon her husband, despite her faults; and the grace of a purchased item upon its buyer, as one who has bought something views it in a positive light.
פן מה תעשה. פן תבא לידי לא תדע מה לעשות באחריתה:
lest [you will not know] what you will do at its end Lest you come to a situation that you will not know what to do at its end.
יָק֣וּם
Be vented rashly in a quarrel; Think of what it will effect in the end, When your fellow puts you to shame.
נֶ֣פֶשׁ שְׂ֭בֵעָה תָּב֣וּס נֹ֑פֶת וְנֶ֥פֶשׁ רְ֝עֵבָ֗ה כָּל־מַ֥ר מָתֽוֹק׃
A sated person disdains honey, But to a hungry man anything bitter seems sweet.