ירדה השבת על בקעת גינסור

לימוד לערב שבת על חוף הכנרת

אחרי שישה ימי הליכה מאומצים הגעתם לחופי הכינרת.
השבת היא הזדמנות למנוחה, לעיבוד של חווית ההליכה בשביל ושל התחברות לטבע ולרוחניות.
במרכז הלימוד לערב שבת עומד השיר "ירדה השבת"
אך את הלימוד נפתח דווקא בשירה הקצר של רחל המשוררת "ואולי"

ואוּלַי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים מֵעוֹלָם.
אוּלַי
מֵעוֹלָם לֹא הִשְׁכַּמְתִּי עִם שַׁחַר לַגַּן,
לְעָבְדוֹ בְּזֵעַת אַפַּי;

מֵעוֹלָם, בְּיָמִים אֲרֻכִּים וְיוֹקְדִים
שֶׁל קָצִיר,
בִּמְרוֹמֵי עֲגָלָה עֲמוּסַת אֲלֻמּוֹת
לֹא נָתַתִּי קוֹלִי בְּשִׁיר;

הזמנה למסע:
האזינו לשיר "ואולי", הביטו בכנרת ובצבע המים המשתנים לאור השקיעה.
כניסת השבת היא זמן לשחרר את הלחצים של השבוע החולף ולהיכנס ליום המנוחה.
קחו נשימה גדולה , עצמו את העיניים, ונסו להיזכר בשבוע החולף.
נסו להיזכר איפה הייתם בלילה הראשון לפני המסע,
מה היו החששות שליכם, מה היו הציפיות שלכם?
נסו להיזכר ביום הראשון למסע, במים הזורמים בנחל דן, בארי השואג לעת ערב,
נסו להיזכר ביום השני למסע, בשדות העמק ובסיפורי הגבורה במצודת כח
היזכרו ביום השלישי למסע , בתצפית הנוף מרכס הרי נפתלי
היזכרו ביום הרביעי, ביער ברעם ובנחל דישון
היזכרו ביום האתמול, בפסגת המירון ובקבר רשב"י
ואחרון חביב- זכרו איפה הייתם היום- בברכות שכוי והמסלול הארוך בנחל עמוד.
קחו נשימה עמוקה נוספת ונסו לשחרר את כל הזכרונות אל עבר האופק.
פתחו את העיניים והביטו שנית בכנרת ובצבע המים המשתנה לאור השקיעה.
בעוד כמה רגעים כשהחמה תיגע בראשי האילנות תיכנס השבת עם ניחוח עתיק בשוליה. נסו לחשוב מה הציפיות שליכם מהשבת הראשונה בשביל ישראל.

את השיר "ואולי" כתבה המשוררת רחל, לאחר שהיא חלתה בשחפת ונאלצה לעזוב את חופי הכנרת. רחל מביטה לאחור בתקופתה בדגניה וכנרת ומנסה להיזכר , האם באמת בעבר קמתי לפני עלות השחר לעבוד בקציר? ומעל הכל נמצא בשיר הגעגוע לימת הכינרת- הוי כינרת שלי, ההיית או חלמתי חלום.
עוד על רחל המשוררת ניתן לקרא בדך לימוד מס' 35 שעוסק בבית העלמין במושבה כינרת.

לאחר שנכנסו לאווירת השבת בכינרת עם רחל המשוררת נעבור ללימוד המרכזי סביב השיר "ירדה השבת על בקעת גנוסר"
מחבר השיר יהושע רבינוב היה חבר קיבוץ גבת שבעמק יזרעאל. כאידיאליסט עלה לארץ בגיל 18, ושמר על נאמנות לאידיאל הקיבוצי עד יומו האחרון.
רותי עזריה מספרת (באתר זמרשת) על חיבור השיר: "רבינוב הוזמן לבקר בקיבוץ גינוסר. לפנות ערב יצא לטייל לכיוון ואדי חמאם שכשמו כן הוא, ואדי היונים בערבית) וחזה במאות יונים עפות חזרה לְקִנָן בעת שקיעת החמה".
כן חמאם בערבית הוא יונה -וממש כמו בשיר, היונים מקבלות את פני השבת: "תַּעֲלֶינָה יוֹנִים מִכִּנֶרֶת הַיָּם, קַבֵּל אֶת רוּחָה הַלּוֹהֶבֶת".
בכל שבת היו חברי הקבוץ עורכים טקס קבלת שבת חילונית (או טקס "קבלת שבת ישראלית"), המפגש עם חברי גינוסר המקבלים את השבת מתועד בסופו של השיר, תוך שהוא מחבר אותנו עם הנשמה היתרה של המחבר, בצירוף מופלא של תחושת לאומיות "וַתֵּצֵאנָה בָּנוֹת אֶל הָעֶרֶב זַמֵּר / זְמִירוֹת בְּעֶרְגָּה מְצַלְצֶלֶת". והסיום המופלא של השיר: "וְהָיְתָה הָעֶדְנָה בְּבִקְעַת גִּנּוֹסָר / לְנִשְׁמַת עִבְרִיּוּת נֶאֱצֶלֶת".
שיר זה הפך לחלק מרכזי מטקסי קבלת השבת הן בקבוצי עמק הירדן והכנרת והן בקבוצים בכל רחבי הארץ. גם כיום מושר השיר בטקסי קבלת שבת חילונים רבים.
האזינו לשיר וקראו את המילים ולאחר מכן חישבו על השאלות:

יָרְדָה הַשַּׁבָּת
מילים: יהושע רבינוב
לחן: דוד זהבי
יָרְדָה הַשַּׁבָּת אֶל בִּקְעַת גִּנּוֹסָר,
וְנִיחוֹחַ עַתִּיק בְּשׁוּלֶיהָ.
וַיַּעַמְדוּ מִסָּבִיב הֲרָרִים שׁוֹשְׁבִינִים
לָשֵׂאת אַדַּרְתָּהּ הַזּוֹהֶבֶת.
תַּעֲלֶינָה יוֹנִים מִכִּנֶּרֶת הַיָּם,
קַבֵּל אֶת רוּחָהּ הַלּוֹהֶבֶת.
נָשְׁקָה הַשַּׁבָּת לְרֹאשׁוֹ שֶׁל הַבְּרוֹשׁ,
לָאֵזוֹב שֶׁבַּסֶּלַע נָשָׁקָה.
וַיְּהִי הַדַּרְדַּר לְשַׁרְבִיט שֶׁל מַלְכוּת
עַל רָמוֹת דְּמָמָה מְרוֹנֶנֶת.
יִמְשֹׁךְ אָז הַתּוֹר בְּקוֹלוֹ הַמָּתוֹק
חֶמְדַּת כִּסּוּפִין מְעַדֶּנֶת.
הִרְטִיטָה שַׁבָּת בְּחִנָּהּ הַגָּנוּז
עֵינֵי חַלּוֹנוֹת מִכָּל עֵבֶר.
וַתֵּצֵאנָה בָּנוֹת אֶל הָעֶרֶב זַמֵּר
זְמִירוֹת בְּעֶרְגָּה מְצַלְצֶלֶת.
וְהָיְתָה הָעֶדְנָה בְּבִקְעַת גִּנּוֹסָר
לְנִשְׁמַת עִבְרִיּוּת נֶאֱצֶלֶת.

שאלות למחשבה ולדיון:
מה מאפיין את השבת של בקעת גינוסר?
השיר נכתב לפני שנים רבות , ומתאר את יפי הטבע והשבת הקיבוצית – הרוגע, השירה והעבריות המתחדשת . האם התיאור מתאים לימינו ? מה דומה ומה שונה בין אווירת השבת שרבינוב מתאר לבין השבת כיום?
מה לדעתכם פירוש המילים "שמחת עבריות נאצלת"?
האם הייתה לכם בעבר או בהווה חווית שבת דומה? האם הייתה לכם פעם חווית קבלת שבת מיוחדת ? מה הפך את אותה קבלת שבת לכל כך מיוחדת - המקום (בחיק הטבע או אולי בבית כנסת בחו"ל)? האנשים שאיתם הייתם (חברים מטובים או חוברה מיוחדת)? התקופה שליכם בחיים (מכינה, שנת שרות, צבא, אוניברסיטה)?
שתפו את השותפים שליכם במסע בחווית השבת שלכם.

על הלחן המופלא של השיר כתב פרופ' אריאל הירשפלד כך:

"זהבי שנולד ביפו (1910), והוא המלחין ה"צבר" הראשון... נולד למשפחה חסידית שעלתה מרומניה. "הצלילים הראשונים שספגתי בילדותי היו מזיגה של צלילי הזמירות של שבת ויום טוב מפי אבא מחד גיסא, וצלילי המזרח שבקעו מבתי הקפה הערביים שבקרבת ביתנו מאידך גיסא".
השפעת "זמירות השבת" והניגון החסידי... היא ודאית ועמוקה. לא רק אופיין של המנגינות (אורכן וסגירותן) מסגיר את ההשפעה הזאת, אלא גם תפישת תפקידן כהשתפכות הנפש שמתוך הסתגרות וקשב פנימי, מעיד על מקורן הרוחני. השיר "ירדה השבת" הקושר את רגע כניסת השבת לתמונת כלולות מיסטית (בדומה לפיוט "לכה דודי" שבו השבת נמשלת לכלה. י.ט) בין השבת לבין הנוף המקיף את ים הכינרת, בונה במהלך המלודיה שלו את רגע ההתעלות באמצעות המוזיקה, צעד אחר צעד
פתיחתו בונה הוויה של שקט, מעין עצירה של זמן. הפרזה המוזיקלית הנעצרת על המילה "השבת" יורדת ונעצרת שנית במילה "גינוסר" על הטון היסודי של השיר. הסימטריה השלמה, המרווחים המתמלאים והיחידות הדינמיות המובילות לעצירה – כולם יחד יוצרים כהרף עין כמוסה של קשב ומבט מרוכז על מעין קו נמוך, שקט ודומם. מכאן באה עלייה בצלילים, המקבילה למילים "וניחוח עתיק בשוליה", המתחילה להעביר את התפישה מן הנגלה אל האלוהי – דרך המילה "ניחוח" המובילה ל"שוליה", על ההוד התנ"כי הכרוך במילה הזאת (ישעיהו ראה את התגלות אלוהית במקדש וכתב "ושוליו ממלאים את ההיכל" י.ט). העליות הגבוהות ביותר, הקשורות במילה "תעלינה" מבקיעות ממש את התווך המצטייר במוזיקה – אל השמיים, דרך תמונת מעוף היונים. הניגון החסידי חדר אל השיר הישראלי..
("ברק השמיים, תפילת האדם" ,אריאל הירשפלד. המאמר הופיע בספר "רשימות על מקום" מאת הירשפלד, בהוצאת עם עובד (2000), עמ' 137-149. ופורסם באתר "זמרשת")

הזמנה למסע:
אתם מוזמנים ללכת בדרכם של חברי קבוץ גינוסר , שהיו כל ערב שבת יוצאים לקבל את השבת .
אתם מוזמנים לצפות בחמה שיורדת על ראשי האילנות, וביונים העולות מהכנרת ולקבל " פני השבת". אחרי שבוע של הליכה מאומצת זאת הזדמנות זאת לנסות ולקבל "פנים חדשות", פנים של שבת. נסו להשקיט את המחשבות הזרות ולהזכר איפה הייתם ביום ראשון, ביום שני, ביום שלישי, ביום רביעי, וביום חמישי- ואת כל השרירים התפוסים והמחשבות הקשות להשליך לעבר האופק. זאת הזדמנות להתחבר לנופי הכנרת ולתת למילים ולמנגיה של "ירדה השבת" לחלחל לתוך הנשמה, הזדמנות לשלב את היציאה למסע בשביל ישראל גם ליציאה למסע רוחני.

הרחבה א: בקעת גינוסר וגאולתם של ישראל.
בקעת גינוסר היא בקעה פוריה שנמצאת בחלק הצפון מזרחי של הכינרת. הבקעה נמצאת בין הכנרת, להר הארבל, להר רביד ולהר האושר.
בבקעת הארבל יש שרידי התישבות מהתקופה הכנענית. הבקעה מפורסמת , בין היתר, בזכות נסיו של ישו שעל פי הברית החדשה נעשו בבקעת גינוסר (עוד על משעיו של ישו בצפון הכנרת , ראו בדף לימוד מס' 26)
יוסף בן מתתיהו ב"מלחמות היהודים" (ג', י', ח') מתאר את בקעת גינוסר כאזור הכי פורה בארץ ישראל:
"אדמת הארץ דשנה ולא יחסר כל צמח אדמה בה, כל עצי פרי הגפן והתאנה נותנים פרים תשעה חודשים בשנה. יתר פרי העץ הולך ובשל זה אחר זה כל ימי השנה."
על פי הגמרא מקור השם "גינוסר" קשור לגנים הפוריים:

אמר ר' ברכיה: כל חוף ים של טבריה נקרא כינרת; ולמה הוא קורא אותה גנוסר? רבנן אמרי: גני שרים".

גנים פוריים אלו באזור זה הם תוצאה מברכתו של יעקב אבינו בספר בראשית (מ"ט, כ"א): "נפתלי אילה שלוחה", ודרשו במדרש תנחומא (ויחי יג): "זו בקעת גינוסר, המבכרת פירותיה וממהרת כאיילה". ובלשונו של רש"י שם: "שהיא קלה לבשל פירותיה כאיילה זו שהיא קלה לרוץ"

אבל בקעת גינוסר (או בשמה השני "בקעת הארבל") התפרסמה בעיקר בזכות המשל על השמש העולה ועל גאולתם של ישראל, וכך כתוב במדרש:
רבי חייא בר אבא ורבי שמעון בן חלפתא
היו מהלכין בבקעת ארבל וראו אילת השחר.
אמר לו ר' חייא: כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קמעא קמעא,
כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת.
וכך כתב נתנאל אלינסון על הגאולה ועל איילת השחר:

ומי הביא ליעקב את הבשורה שיוסף חי? נפתלי. שבט נפתלי בהיסטוריה תמיד הקדים את הציונות והיה המבשר על בואה. תכף נראה איך זה קרה בהיסטוריה היהודית.
נפתלי הביא ליעקב את הבשורה המשמחת "והוא שבישר ליעקב ביוסף, ואמר לו עוד יוסף חי" (ילקוט ראובני, בראשית ויגש). וכך לפני מותו יעקב אבינו בירך את נפתלי: "נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה-הַנֹּתֵן אִמְרֵי-שָׁפֶר". שהוא ממהר ומביא בשורות טובות לפני כולן. באחד המדרשים היפים ביותר של חז"ל, מתוארת לנו בשורה כזו שתגיע מבקעת ארבל שבנחלת נפתלי:
"ר' חייא בר אבא ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכין בבקעת ארבל וראו אילת השחר. אמר לו ר' חייא: כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת".
במשחק לשון על האיילה השלוחה של נפתלי נותנים לנו החכמים את אחד התיאורים המופלאים של קיבוץ הגלויות: כזריחת השמש, איילת השחר, שבהתחלה מאירה מעט מאוד, פס חיוור במזרח, אך ככל שנוקפות הדקות היא הולכת ומכפילה את כמות האור. כך גם קיבוץ הגלויות: בתחילה טיפין טיפין אך ככל שחולף הזמן- הוא הולך וגובר. ואכן, מדרשים קדומים ידעו לספר לנו שקיבוץ הגלויות יתחיל דווקא בנחלת נפתלי.
ומתי החל קיבוץ הגלויות? לא בבוקר לח בשנת תרל"ח, ולא בימי העלייה הראשונה ב 1882. אלא 350 שנה לפני כן. קיבוץ הגלויות החל כשארץ ישראל שוב חזרה להיות המרכז הרוחני של עם ישראל. זה קרה כשצפת הפכה במאה ה16 לעיר החשובה ביותר בעולם היהודי. לצפת התקבצו יהודים ממזרח וממערב והיא הפכה לעיר היהודית הגדולה בארץ והמשפיעה ביותר בעולם. מצפת שבנחלת נפתלי החל קיבוץ גלויות שברוח- וישראל המפוזרים בקצווי תבל החלו להתאחד סביב ספרים קאנונים שיצאו מצפת: השולחן ערוך של רבי יוסף קארו, פיוטי השבת של רבי ישראל נג'ארה, תורת הקבלה של האר"י הקדוש ופיוט אחד שהתקבל בכל קהילות ישראל מתימן ועד אשכנז: לכה דודי של רבי שלמה אלקבץ.
אבל לא רק קיבוץ גלויות שברוח החל בצפת. החל מימי העלייה לצפת במאה ה16, החל זרם הולך וגובר של אלפי יהודים, שבמשך 350 שנה יישב את הארץ כפי שלא קרה בכל ימי הביניים. עליות אלו היו התשתית של העליות הציוניות....וכך, מנחלת נפתלי החל הטפטוף של קיבוץ הגלויות- שהלך וגבר, הלך וגבר.
הפיוט לכה דודי, שיצא מצפת במאה ה16 לכל הפזורה היהודית, מדבר למעשה על איילת השחר הזו שיצאה מנחלת נפתלי שבגליל. חכמי צפת צפו שהם בנקודה שממנה מתחיל קיבוץ הגלויות. הפיוט מדבר יותר על זריחת קיבוץ הגלויות מאשר על השבת עצמה. שימו לב למילים:
הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי/כִּי בָא אוֹרֵךְ קוּמִי אוֹרִי
עוּרִי עוּרִי שִׁיר דַּבֵּרִי/כְּבוֹד ה' עָלַיִךְ נִגְלָה
לֹא תֵבֹשִׁי וְלֹא תִכָּלְמִי/מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי
בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי/וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ
מנחלת נפתלי החלה הבשורה על בואה של הציונות. שוב נפתלי בישר ש"עוד יוסף חי".

הרחבה ב: קבוץ גינוסר ויגאל אלון.
קיבוץ גינוסר עלה לקרקע ב 1936 ע"י בוגרי בית החינוך בת"א, קבוצות הכשרה של הנוער העובד והלומד ובוגרי מחזור א' של בית הספר החקלאי כדורי ובינהם גם יגאל אלון. בקבוץ גרים כיום כ-600 תושבים, והוא מתפרנס מענף התירות (שכולל בית הארכה,ף מוזאון בית יגאל אלון והשטת תיירים, בעיקר צלינים על הכינרת), מרפת ודייג ומענפי חקלאות שונים (בננות, מנגו , אבוקדו ועוד).
התושב המפורסם ביותר מקבוץ גינוסר הוא יגאל אלון.
יגאל אלון היה ממקימי גינוסר, מפקד הפלמח, מפקד חטיבת יפתח, מפקד חזית הדרום במלחמת השחרור, מראשי תנועת "אחדות העבודה" וומקימי המערך ותנועת העבודה. שר החינוך שר החוץ וסגן ראש הממשלה וראש ממשלה למשך 19 יום לאחת פטירת לוי אשכול. , הוגה "תכנית אלון" לאחר מלחמת ששת הימים שתמכה בסיפוח בקעת הירדן, ירושלים וגוש עציון לצד אוטונמיה פלסטינית בשאר שטחי יהודה ושומרון. יגאל אלון התמודד על ראשות מפלגת העבודה אך נפטר במפתיע מדום לב פתאומי בגיל 61. הוא נקבר בקבוצו , קבוץ גינוסר.

יגאל אלון נהג לארח אורחים רמי מעלה בביתו שבגינסור, בקיץ 1973 אירח אלון בגינוסר את קנצלר גרמניה, את נשיא מקסיקו, נשיא קוסטה ריקה, ועוד מנהיגים רבים
בשנת 1954 ייסד את "מפגשי האביב" ואירח מדי שנה בחורשת האקליפטוסים בגינוסר מפגש של מנהיגים יהודים וערבים (החורשה קיימת עד היום בכניסה לקבוץ, ויש במקום שלט שמזכיר את קיום המפגשים המשותפים בחורשה)
בשנת 1978 נוסדה "העמותה לשחזור ופיתוח מושבת הראשונים ראש פינה ",בטקס ייסודה, אמר את המשפט: "עם שאיננו מכבד את עברו, גם ההווה שלו דל ועתידו לוטה בערפל"
בספרו ' בית אבי ' הוא מתאר את נופי ילדותו ואת טיוליו עם התנ"ך
" בהשפעת סיפורי התנ"ך נתווסף ממד חדש לטיולי בהר התבור , המוכר לי למן היום שבו פקחתי בראשונה את עיני . ... בטפסי על גבו או בגלשי מעליו היו קמות לעיני עלילות דבורה וברק בן-אבינועם ; כאן הייתי אומר לעצמי נ יצבו בשעתו עשרת אלפים איש , בני נפתלי ובני זבולון . בטיילי לאורכו של הקישון עלה על הלב סיפור סיסרא ויעל אשת הקיני ... השיטוט על הגלבוע או בקרבתו העלה לעיני את חייהם , הוד גבורתם ומותם של שאול ויהונתן , וכמו להשלמת התמונה הטראגית , הרי מחלון ביתי ממש יכולתי לראות את הכפר הערבי עין- דור ולפני : שאול המלך , העצוב והאהוב עלי מכל מלכי ישראל ... הנופים שתיארתי אותם היו נופי ילדותי , פשוטים ומוכרים היטב - בחוג העין , במגע- רגל ובהישג יד , אולם תחת רשמן של העלילות הקשורות בהם , הם כמו יצאו מידי פשוטם . "

הרחבה לגירסת האינטרנט
על יגאל אלון:

יגאל אלון נולד במושבה מסחה (כפר תבור) כאחד מהילדים הראשונים במושבה.
כבר בתור נער צעיר הוא עבד במשק של אביו ונזדמן לו מדי חוויות מרדף אחרי כנופיות ערבים שפשטו על שדות המושבה. מנגד, אביו העסיק דרך קבע פועלים ערבים לעיבוד אדמתו, ויגאל נקשר אליהם מאוד
אחד האירועים המכוננים בימי נעוריו היה בהגיעו לגיל בר מצווה , אז אמר לו אביו שהוא נעשה לאיש ומעכשיו יהיה לו נשק משלו. הוא מסר לו אקדח, ועוד באותו הערב שלח אותו לשמור על חלקה מרוחקת ששמה "בלוט"- עץ אלון בערבית. כשהבחין יגאל בשודדים, הוא קרא לעברם, ירה באוויר, וכשהם דרכו את נשקם בתגובה, הניס אותם אביו שהשגיח עליו בהיחבא. לאחר מכן, כששאל את אביו למה לא ירה בהם, השיב לו בדברים שילוו את יגאל כמוטו לחיים: "ירייה עלולה להסתיים במוות. מותו של ערבי פותח חשבון דמים העלול לארוך עשרות שנים. אנחנו חיים כאן איתם, וכל סכסוך שניתן לפתור בידיים ובמקל, יש לסיימו ללא נשק. בו יש להשתמש רק כאשר נשקפת סכנה ממשית לחיי" לימים, כשתבע בן-גוריון מאלופי צה"ל לעברת את שם משפחתם בחר יגאל את השם "אלון", על שמו של עץ האלון שבאותה חלקת בלוט. יגאל למד בבית הספר החקלאי כדורי במחזור הראשון, לאחר סיום לימודיו הצרף אלון למייסדי קבוץ גינוסר.
יגאל אלון היה מראשוני הפו"ש (פלגולות השדה של יצחק שדה והנודדת של וינגייט), ולאחר מכן ממקימי הפלמ"ח. חגאל אלון השתתף בקרבות הפלמח בלבנון במלחמת העולם השניה, עמד בראש יחידת המסתערבים הראשונה של הפלמח, ולאחר מכן היה סגן מפקד הפלמח ולבסוף עמד בראש הפלמ"ח. בין היתר היה אלון מפקד הפלמח בליל הגשרים (לילה שבו פוצצו אנשי הפלמ"ח 11 גשרםן בו זמנית בכל גבולות הארץ)
ב-1946 יצא אלון לשיחות באירופה שבמהלכה הוא הסתננן גם לפולין, ביקר באשוויץ ובירקנאו ופגש את ניצולי השואה במחנות העקורים. עם הקמת צה"ל ופיזור גדודי הפלמח ביקש יגאל אלון לחזור לחזית והפך למפקד חטיבת יפתח (שם שניתן לחטיבה על ידי יגאל ידין על שמו של יגאל אלון- ראשי תיבות של יגאל פייקוביץ' תל חי). יגאל אלון היה זה שפיקד על כיבוש הגליל (ובין היצתר פיקד על כיבוש נבי יושע ועל שחרור העיר צפת). המשך היתה חטיבת יפתח החטיבה היחידה שלחמה בכל הגזרות- החטיבה לחמה גם בגזירת לטרון וגם בקרבות הנגב.יגאל אלון עמד בראש חזית הדרום ופיקד על כיבוש כל הנגב עד לאילת.
לאחר המלחמה החל אלון ללמוד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסטת אוקספורד.
בכנסת השלישית הפך אלון לחבר כנסת מטעם "אחדות העבודה" , ובהמשך לשר העבודה, אלון היה מהדוחפים של איחוד כל מפלגות הפועלים והקמת מפלגת המערך ולימים מפלגת העבודה.
מיד אחרי מלחמת ששת הימים, החליטה הממשלה על שיקום הרובע היהודי ועל הקמת דירות לשרים ברובע המתחדש. בפועל יגטל אלון היה היחידי שעבר לגור ברובע. לאחר המלחמה הציע אלון את תוכנית אלון שעיקרה סיפוח בקעת הירדן , ירושלים רבתי וגוש עציון, והקמת אוטונמיה פלסטינית בשאר השטח. אלון תמך בהקמת התנחוליות בצפון ים המלח , בחזרה לכפר עציון ובחזרה לישוב היהודי בחברון.
לאחר מותו של ראש הממשלה לוי אשכול כיהן אלון למשך 19 יום בתפקיד ראש ממשלה בפועל,
לאחר מכן התמנה אלון לתפקיד שר החינוך לסגן ראש הממשלה ושר החוץ.

ב-11 בינואר 1980 הודיע אלון רשמית בריאיון לטלוויזיה, כי בכוונתו להתמודד על ראשות הממשלה. אולם בסוף פברואר הוא נפטר בפתאומיות מדום לב.
לזכרו והנצחתו הוקם בגינוסר המוזיאון לתולדות הגליל והמרכז החינוכי בית יגאל אלון. על שמו נקראו היישובים אלון וקלע אלון, בסיס צה"ל מחו"ה אלון, וכן שכונות בהן רמות אלון ועוד עשרות רחובות ובתי ספר כמו כן, המרכז הקהילתי בכפר תבור קרוי על שמו "בית יגאל אלון". מדי שנה מחלקת עמותת דור הפלמ"ח את פרס יגאל אלון למעשה מופת חלוצי.