לימוד לערב שבת בצפת
"יום שישי הגיע והוא בא בדיוק בזמן
כמה שחיכיתי כבר בעצם
למשהו מרגיע ואם הוא פה אז זה סימן
שהלך עוד שבוע בא השקט" (הדג נחש)
לאחר חמישה ימי הליכה מאומצים, יום שישי הגיע, והוא בא בדיוק בזמן.
את השבת הראשונה ניתן לשבות בעיר צפת , או להרחיק נדוד ולהגיע לחופי הכנרת.
דף לימוד זה מיועד למי שבוחר לשבות את השבת הראשונה בעיר צפת (ניתן ללון באכסנית מטילים לשביליסטים של אסנט-חב"ד, סוג של בית חב"ד מקומי שנפתח למטילים בצפת. נכון לאביב 2021 המקום פתוח וניתן ללון תמורת תשלום סימלי)
דף נוסף יעסוק במי שיבחר לשבות על חופי הכנרת בבקעת גינוסר
מומלץ ללמוד את דף זה בערב שבת (שישי בערב) במרפסת של בית הכנסת האר"י או באחת המרפסות הרבות בעיר צפת שפונות לעבר השקיעה (דף לימוד נוסף יוקדש לשבת בצהריים)
העיר צפת נחשבת לבירת הגליל והיא שוכנת בגובה של 900 מטר מעל פני הים, השם צפת מופיע לראשונה בכתב יוסף בן מתיתיהו ויתכן שמקור השם קשור למילה "מצפה" שהרי צפת שוכנת כציפור בינות לעננים והיא צופה לכל סביבותיה.
בצפת יש עתיקות מתוקפת הברזל ( עיר בנחלת שבט נפתלי?) והיא מוזכרת כעיר יהודית בתקופת החשמונאים והמרד הגדול ברומאים. בתקופת התלמוד היא מוזכרת כאחד המקומות שבהם היו משיאים משואות לקידוש החודש, ובקינות לתשעה באב מוזכרת צפת כאחת מערי הכהנים שחרבו.
בתקופה הצלבנית בנו הצבלנים מבצר גדול בעיר בשל מיקומה האסטרטגי, והיא הפכה לעיר המנהלית של המחוז . עם התבססות הצלבנים בצפת והיא הפכה למרכז של יהודי הגליל .ב-1266 נכבשה צפת בידי הממלוכים והיא הפכה לבירת מחוז הגליל של ביביראס .בתקופה הממלוכית היה בצפת יישוב יהודי בן כ-300 משפחות. בתקופה זו נבנה "בית הכנסת אליהו הנביא", המוכר כבית כנסת האר"י.
לאחר גירוש ספרד התיישבו בצפת יהודים רבים מגולי ספרד והפכו את העיר למרכז רוחני חשוב. תקופה זו במאה ה-16 מכונה בשם "תור הזהב" של העיר צפת.
במאה ה-16 גרו בצפת גדולי המקובלים: רבי משה קורדיברו, האר"י ותלמידו רבי חיים ויטאל, לצד גדול הפוסקים: רבי יוסף קארו מחבר "השולחן ערוך", רבי יעקב בירב שניסה לחדש את הסנהדרין והסמיכה, לצד גדולי המשוררים: רבי ישראל נאג'ארה ורבי שלמה הלוי אלקבץ (מחבר פיוט "לכה דודי") וצפת הפכה לאחת מארבע ערי הקודש (לצד ירושלים, טבריה וחברון). בשנת 1576 הוקם בצפת בית הדפוס הראשון במזרח התיכון. במשך תקופה קצרה גרו בצפת בו זמנית כל ענקי הרוח היהודים- גדולי המקובלים, הפוסקים הפרשנים והפייטנים.
אנחנו מזמינים אתכם לעשות את השבת הראשונה של השביל בעיר צפת, להלך בין הסמטאות הקסומות ובין בתי הכנסת העתיקים , לאכול גבינה צפתית (שהומצאה בעיר צפת) ולנסות ולהתחבר למקום שבו חוברו פיוטי השבת היפים ביותר
קבלת שבת:
רוב התפילה המוכרת לנו חוברה לאחר חורבן המקדש בבית המדרש ביבנה. במשך אלף וחמש מאות שנה התפילה התרחשה בבית הכנסת וכמעט שלא נערכו בה שינויים. עד שבמאה ה-16 הגיעו מקובלי צפת והחליטו להוסיף את "תפילת קבלת שבת".
בימי שישי, בשעת בין הערביים, בין תפילת מנחה לערבית, היו יוצאים האר"י ותלמידיו מבית הכנסת לעבר השדה, ושם בפרדס הרימונים או שמא היה זה שדה תפוחים ("חקל תפיחין קדישין") אל מול השמש השוקעת בהרי מירון , כשהחמה נוגעת בכיפות התכלת מעל קבר רשב"י, היו המקובלים ותלמידיהם יוצאים אל השדה ומקבלים את פני השבת
בכך קיימו את הפסוק "לכה דודי נצאה לשדה" כדברי רבי חנינא בגמרא "בואו ונצא לקראת שבת המלכה" (מסכת שבת דף קיט). היציאה מבית הכנסת אל השדה הפכה את קבלת השבת לשילוב של טבע ורוח.
וכך מתוארת קבלת השבת ע"י הנוסע היהודי רבי שמחה ב"ר יהושע- תיאור משנת 1774:
בימי האר"י התפללו כל הקהל בבית הכנסת גריגוס שהוא מצפון לעיר (צפת), ואחר מנחה אמרו: "לכה דודי נצא השדה" והלכו מבית הכנסת אל השדה...
והוא מכוון ונראה כנגד קבר הרשב"י בעל הזוהר במירון, ושם קבל האר"י ז"ל שבת עם כל הקהל שבצפת.... וקודם השקיעה מתכנסין בבית הכנסת הגדול בבגדי שבת ומתחילין: "מזמור הבו לה' בני אלים", לכה דודי... וחוזרים ואומרים מזמור שיר ליום השבת, והחזן מנגן חצי קדיש ואומר: ברכו את ה' המבורך וכו"
(מתוך ספר המסעות של רבי שמחה ב"ר יהושע, "אהבת ציון", פרק ד')
בשנים האחרונות קימות קהילות חילוניות רבות (ובינהם גם מכינת עמיחי שאני עומד בראשה) שמחדשות את מנהג קבלת השבת ויוצאות בשעת השקיעה אל השדה ושרות שירים עתיקים וחדשים לקבלת השבת .
קבלת שבת של מחזור י"ז במכינת עמיחי
שאלות למחשבה ולדיון:
למה לדעתכם מיוחדת קבלת השבת משאר התפילות שרק היא נאמרת מחוץ לבית הכנסת? למה לדעתכם בחרו המקובלים לומר את תפילת קבלת שבת דווקא בחוץ?
האם לדעתכם זה קשור ספיציפית לזמן השקיעה? או אולי ספציפית לצפת?
האם הייתה לכם פעם חווית קבלת שבת מיוחדת ? מה הפך את אותה קבלת שבת לכל כך מיוחדת - המקום (בחיק הטבע או אולי בבית כנסת בחו"ל)? האנשים שאיתם הייתם (חברים מטובים או חוברה מיוחדת)? התקופה שליכם בחיים (מכינה, שנת שרות, צבא, אוניברסטה)? שתפו את השותפים שליכם במסע בחווית השבת
קראו את השיר של המשורר אמיר גלבוע וחישבו על קבלת השבת שלו :
אמיר גלבוע
ככה כמו שאני הולך
ככה כמו שאני הולך אני רוצה לקבל פני שבת המלכה.
לגופי בגדים של יום יום וגופי, אם בכלל, איננו חזק בכלל
וגם הנפש לא.
ככה כמו שאני הולך אם אקבל פני שבת המלכה
והיו הבגדים לגופי של יום יום וגופי אפשר חלש יותר מרגשה
אבל הנפש לא.
ככה כמו שאני עודני הולך אם תקבל שבת המלכה את פני
ילבש גופי שבת יום יום וגופי יחזק והשבת בנפשי תהי.
לכי נפשי צאי כלה יום יום לקבל פני שבת המלכה.
הזמנה למסע:
ידידי ורעי, (הרב) מרדכי זלר (שגר תקופה מסוימת בעיר צפת), אמר לי פעם שבמילים "פני שבת" יש כפל משמעות. פני זה גם "לפני" (מבחוץ) וגם "ליפנים" (בפנים) , כמו "הפנים" של האדם שהם מצד אחד המראה החיצוני שלו ומצד שני על הפנים ניתן לראות מה האדם מרגיש בפנים. כי כשאנו מקבלים את פני השבת אז גם הפנים שלנו משתנות, ואנחנו לובשים "פנים של שבת"
סימטאות צפת. עומר מרקובסקי, מתוך אתר פיקיויקי
לפני פרקי קבלת השבת (מזמורי תהילים צא-צט) נוהגים לשיר את פיוט "ידיד נפש", פיוט זה חובר על ידי המקובל רבי אלעזר אזכרי, שנולד, פעל , נפטר ונקבר בצפת. אזכרי פעל בצפת בתקופת תור הזהב בצפת והוא זכה להסתופף עם גדולי המקובלים והפיטנים.
את הלימוד והתכוננות לשבת, נפתח בשמיעה של שיר האהבה "ידיד נפש", שיר אהבה לאל שמכיל את השורות "נפשי חולת אהבתך", "אלי חמדת ליבי" ו-"מהר אהוב כי בא מועד".
אני מצרף שני ביצועים בלחנים שונים. הראשון בלחן של שרה צוויג שמוכר בעיקר בציבור החילוני, והשני בלחן המסורתי שאותו שרים ברוב בתי הכנסת, לחן שברגע ששומעים אותו מרגישים איך החמה שוקעת והשבת נכנסת לעולם ולתוך הנפש.
יְדִיד נֶפֶשׁ אַב הָרַחְמָן. מְשׁוֹךְ עַבְדְּךָ אֶל רְצוֹנְךָ. יָרוּץ עַבְדְּךָ כְּמוֹ אַיָּל. יִשְׁתַּחֲוֶה מוּל הָדָרֵךָ. כִּי יֶעֱרַב לוֹ יְדִידוּתְךָ. מִנוֹפֶת צוּף וְכָל טַעַם.
הָדוּר נָאֶה זִיו הָעוֹלָם. נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתְךָ. אָנָּא אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ. בְּהַרְאוֹת לָהּ נֹעַם זִיוָךְ. אָז תִּתְחַזֵּק וְתִתְרַפֵּא. וְהָיְתָה לָהּ שִׂמְחַת עוֹלָם:
וָתִיק יֶהֱמוּ רַחֲמֶיךָ. וְחוּסָה נָּא עַל בֵּן אֲהוּבְךָ. כִּי זֶה כַּמֶּה נִכְסוֹף נִכְסַף. לִרְאוֹת בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ. אָנָּא אֵלִי חֶמְדַּת לִבִּי. חוּסָה נָּא וְאַל תִּתְעַלָּם:
הִגָּלֶה נָא וּפְרוֹשׂ חָבִיב עָלַי. אֶת סֻכַּת שְׁלוֹמָךְ. תָּאִיר אֶרֶץ מִכְּבוֹדְךָ. נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָךְ. מַהֵר אָהוּב כִּי בָא מוֹעֵד. וְחָנֵּנוּ כִּימֵי עוֹלָם:
השיר ידיד נפש (רק שני הבתים הראשונים) בביצוע של עדנה לב, בלחן של שרה צוויג, מתוך פסטיבל הזמר החסידי ב-1971. לימים המלחינה שרה (שרי) צוויג עברה לגור בעיר צפת והייתה האשה הראשונה ששרה בפסטיבל הכליזמרים בעיר. בלחן ניתן לשמוע את הגעגוע של הנשמה אל בוראה הוא "ידיד הנפש" האוטלמטיבי
ידיד נפש -פרויקט שירי שבת Shabat song project"-הפרויקט נוצר בהתנדבות ע"י אומנים שונים בהפקת אתר מאמי מוסיקה ומרכז "שמים".
בלחן המסורתי ניתן ממש לשמוע את השבת שנכנסת לאיטה יחד עם עם החמה שנוגעצ בראשי האילנות
על פיוט "ידיד נפש" ובעיקר על המתיקות של המנגינה שלו , כתב השר, ואיש התקשורת , אורי אורבך, שיר בסגנון "הילד הזה הוא אני":
|
אני שר בעל פה את "אשת חיל" וגם את "אל אדון", אני מכיר שלוש מנגינות ל"אדון עולם" ורק אחת ל"ויכולו השמים והארץ וכל צבאם". אבל הכי אני אוהב את המלים והמנגינה של הטי-לה-לי-לי שאחרי "ידיד נפש", לפני "לכו נרננה". |
הטקסט והאיור מתוך הספר "אולי בשבת יזרקו סוכריות" מאת אורי אורבך. הוצאת בית אל
אבל הפיוט שללא ספק הכי מזוהה עם קבלת השבת, פיוט שגם הוא חובר בעיר צפת במאה ה-16, הוא פיוט "לכה דודי".
תפילות שחרית מנחה וערבית נתקנו לפני כאלפיים שנה , לעומת זאת קבלת שבת התפתחה רק לפני כחמש מאות שנה ע"י האר"י (רבי יצחק לוריא) ותלמידיו. קבלת שבת מורכבת מפרקי תהילים ומפיוט "לכה דודי"
שני הבתים הראשונים ושני הבתים האחרונים של הפיוט עוסקים בקבלת השבת. אבל רוב בתי הפיוט עוסקים בהתחדשות הישוב בארץ (עם הרבה ציטוטים מנבואות הנביא ישעיהו) ובתקומת עם ישראל (כך שאולי בעצם זה שיר ציוני? לא סתם החליטו ברבנות הראשית לשיר את פיוט לכה דודי, ללא הבתים הראשונים, בתפילת יום העצמאות)
הפזמון של הפיוט קורא לקבלת פני הכלה על ידי דודהּ. כאשר הכלה בשמלת הכלולות היא השבת, ואילו הדוד זה עם ישראל .הביטוי 'לכה דודי' לקוח מפסוק בשיר השירים: "לכה דודי נצא השדה, נלינה בכפרים".
שמו של המחבר, שלמה הלוי, רשום כאקרוסטיכון בראשי הבתים. כששרים את הפיוט בבתי הכנסת, בבית האחרון נעמדים - ומתוך הבנה שהכלה המדוברת היא השבת, נהגו לקבל את פניה ופונים לכיוון מערב (ויש קהילות שבהם פונים לכיוון פתח בית הכנסת )
וכך מתאר הסופר העברי אהרון אברהם קבק בצורה ספרותית את קבלות השבת בצפת בזמן הארי ותלמידיו (הספר עוסק במשיח השקר שלמה מולכו):
[...] בין ההרים, בתוך עמק הצללים התנועעו עשרות דמויות לבנות, כנשמות טהרות שנעו לכאן בדרכן אל גן העדן. המקובלים מ"סוכת שלום" באו לקבל כאן את המלכה הקדושה...
מה מתוק ומה איום הוא לבוא במגע עם הנשמה הערטילאית, להציץ אל עולם הנשמות הערומות! המקובלים היו כולם רועדים ונלהבים בהתלהבות חגיגית מחמת הנשמה היתירה שמילאה אותם וקרנה מבעד לקליפתם הגשמית הדקה והשקופה...
לפני הציבור הזה העטוף לפנים, על גבי אבן גדולה עמד רבי שלמה אלקבץ* והוא כולו לבן, בהיר רועד, בוער, על פניו נאצלו קוי פז מזויה של השבת השורה על ראשי ההרים... והוא שר:
"לכה דודי לקראת כלה! פני שבת נקבלה!"
[...] ובשעה שקולו של ר' שלמה אלקבץ התרומם למעלה... נשא מולכו בלי משים את עיניו גם הוא למרום, כאילו שאל לראות את נשמת ידידו דואה ומרחפת בין מרכבות הפז של המלכה או מתעטפת בשולי אפריון מלכותה...
קולו של רבי שלמה אלקבץ התחנן, התרצה, התדפק, קרא ועורר:
"קומי אורי... התעוררי, התעוררי, כי בא אורך! קומי אורי!
עורי, עורי! שיר דברי! כבוד ה' עליך זרח!"
(א.א קבק, האמונה, כרך ב, עם עובד תשמח, פרק ט)
צפת בשקיעה. צלם- שולה כהן, מתוך אתר פיקיויקי
אתם מוזמנים למצא רחבת תצפית בעיר צפת ולנוכח השקיעה להאזין (או לשיר) את "לכה דודי" במקום שבו הפיוט חובר (ניתן גם להגיע לרחבה שלפי בית הכנסת האר"י, למקום שבו בעבר שכן השדה שאליו היו יוצאים המקובלים לתפילת קבלת שבת).
לאחר האזנה לחשוב מעט על המילים ועל הלחן:
מתוך: פרויקט שירי שבת - הShabat song project"-הפקה יחודית של מרכז שמים ומ.א.מ.י הפקות.
לְכָה דודִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שבָּת נְקַבְּלָה.
שָמור וְזָכור בְּדִבּוּר אֶחָד. הִשמִיעָנוּ אֵל הַמְיֻחָד.
ה' אֶחָד וּשמו אֶחָד. לְשם וּלְתִפְאֶרֶת וְלִתְהִלָּה.
לְכָה דודִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שבָּת נְקַבְּלָה.
לִקְרַאת שבָּת לְכוּ וְנֵלְכָה. כִּי הִיא מְקור הַבְּרָכָה.
מֵראש מִקֶּדֶם נְסוּכָה. סוף מַעֲשה בְּמַחֲשבָה תְּחִלָּה.
לְכָה דודִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שבָּת נְקַבְּלָה.
מִקְדַּש מֶלֶךְ עִיר מְלוּכָה. קוּמִי צְאִי מִתּוךְ הַהֲפֵכָה.
רַב לָךְ שבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא. וְהוּא יַחֲמול עָלַיִךְ חֶמְלָה.
לְכָה דודִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שבָּת נְקַבְּלָה.
הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי. לִבְשי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ עַמִּי.
עַל יַד בֶּן יִשי בֵּית הַלַּחְמִי. קָרְבָה אֶל נַפְשי גְאָלָהּ.
לְכָה דודִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שבָּת נְקַבְּלָה.
הִתְעורְרִי הִתְעורְרִי. כִּי בָא אורֵךְ קוּמִי אורִי.
עוּרִי עוּרִי שיר דַּבֵּרִי. כְּבוד ה' עָלַיִךְ נִגְלָה.
לְכָה דודִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שבָּת נְקַבְּלָה.
לא תֵבושי וְלא תִכָּלְמִי. מַה תִּשתּוחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי.
בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי. וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ.
לְכָה דודִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שבָּת נְקַבְּלָה.
וְהָיוּ לִמְשסָּה שאסָיִךְ. וְרָחֲקוּ כָּל מְבַלְּעָיִךְ.
יָשיש עָלַיִךְ אֱלהָיִךְ. כִּמְשוש חָתָן עַל כַּלָּה.
לְכָה דודִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שבָּת נְקַבְּלָה.
יָמִין וּשמאל תִּפְרוצִי. וְאֶת ה' תַּעֲרִיצִי.
עַל יַד אִיש בֶּן פַּרְצִי. וְנִשמְחָה וְנָגִילָה.
לְכָה דודִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שבָּת נְקַבְּלָה.
בּואִי בְשלום עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ. גַּם בְּשמְחָה וּבְצָהֳלָה.
תּוךְ אֱמוּנֵי עַם סְגֻלָּה. בּואִי כַלָּה. בּואִי כַלָּה.
לְכָה דודִי לִקְרַאת כַּלָּה. פְּנֵי שבָּת נְקַבְּלָה:
שאלות למחשבה ולדיון:
מה דעתכם המשמעות של היחס לשבת כ"כלה"?
מה המשמעות של היציאה לקראת הכלה? מה לדעתכם פירוש "פני שבת נקבלה"?
"הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי. לִבְשי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ עַמִּי."- לפי דעתכם מהם "בגדי התפארת" של עם ישראל?
רוב רובו של הפיוט לא עוסק בשבת אלא בגאולת עם ישראל (ולכן קבעה הרבנות הראשית לשיר את הפיוט בתפילת יום העצמאות). מה לדעתכם הקשר בין קבלת השבת לבין ההתעוררות של עם ישראל לשוב לארצו?
הזמנה למסע:
"לכה דודי" ותור הזהב של צפת כראשית הציונות
(דברים אלו נכתבים ברובם בעקבות עיון בספרו החדש של נתנאל אלינסון (נכון לכתיבת שורות אלו הספר עוד לא ירד לדפוס)
בתולדות העולם נהוג לחלק את ההיסטוריה לתקופת ימי הביניים ולאחר מכן לתקופת העת החדשה. אבל מתי התחילה העת החדשה?
אחת התשובות היא ה- 3 לאוגוסט, 1492, היום שבו יצא כריסטופר קולומבוס, במימונם של פרדיננד ואיזבלה- מלכי ספרד, למסע שבסופו הוא עתיד לגלות את יבשת אמריקה . היסטוריונים רבים רואים בתאריך זה את סיומם של ימי הביניים העולמיים.
אבל מתי התחילה העת החדשה של עם ישראל?
שלושה ימים קודם ליציאתו של קולמבוס, ב 31 ליולי 1492, ערב תשעה באב, נקבע ע"י פרדינדד ואיזבלה מלכי ספרד- כיום האחרון לגירוש יהודי ספרד. גירוש ספרד יצר מפץ גדול שגרם לשרשרת תהליכים שעתידים לשנות את פני היהדות. רבים רואים בתאריך זה את סיומם של ימי הביניים היהודיים.
מגורשי ספרד שהגיעו לצפת , שינו את פני היהדות ואת פני עם ישראל.
במובנים רבים קבלת הארי יצרה שפה חדשה-ישנה ביהדות והכינה את הלבבות לקראת סיום הגלות. החל מגירוש יהודי ספרד מתחילה תקופה חדשה בעולם היהודי- ובפרט, בכל הקשור לעליות היהודים לארץ ישראל. ניתן לומר, שהחל מגירוש ספרד מתחיל זרם גובר והולך של עליות יהודים לארץ ישראל.כבר שנים ספורות אחרי הגירוש המהפך מורגש: העיר צפת הופכת להיות לעיר היהודית הגדולה ביותר בארץ ישראל- ולמשפיעה ביותר בעולם ו למשך כ 70 שנה צפת הופכת להיות מרכז העם היהודי.
בדף לימוד מס' 17 (ישראל ב"ק החלוץ הראשון) , הראינו שעוד לפני הקמת פתח תקווה (והרבה לפני הקונגרס הציוני הראשון) כבר הקים רבי ישראל ב"ק התיישבות חקלאית בר מירון, ובדף לימוד מס' 9 (עמק החולה- לעבדה ולשמרה) הרחבנו על רבי שמואל אבו שהקים את המושבה מי מרום (יסוד המעלה) חמש שנים לפני הקמת ראש פינה.
סיכם זאת יפה נתנאל שכתב: "אם ציונות היא כמיהה ליישוב ארץ ישראל- הרי שיש להתחיל אותה במהפכה היהודית שהתרחשה בצפת"
את המהפכה הזו ניתן לראות במילים המקסימות של פיוט לכה דודי, פיוט שמאז ימי המקובלים בצפת נאמר בכל קהילות ישראל בערב שבת , ואין ספק שמילותיו השפיעו על העם היהודי כולו:
הִתְעורְרִי הִתְעורְרִי. כִּי בָא אורֵךְ קוּמִי אורִי"
עוּרִי עוּרִי שיר דַּבֵּרִי. כְּבוד ה' עָלַיִךְ נִגְלָה"
עם ישראל נקרא להתעורר מתרדמת הגלות כי אור הגאולה כבר הגיעה.
בעקבות הבנה זו , אנחנו לא צריכים להתפלא, שהישובים החקלאים הראשונים בארץ ישראל יצאו דווקא מהעיר צפת.
הזמנה למסע:
אתם מוזמנים לצפות בחמה שיורדת על ראשי האילנות, ולקבל את פני השבת. אחרי שבוע של הליכה מאומצת זאת הזדמנות זאת "פנים חדשות". נסו להשקיט את המחשבות הזרות ולהזכר איפה הייתם ביום ראשון, ביום שני, ביום שלישי, ביום רביעי, וביום חמישי- ואת כל השרירים התפוסים והמחשבות הקשות להשליך לעבר האופק. זאת הזדמנות לנסות ולהתחבר לסימטאות העתיקות של צפת ,ולתת למנגינות של "ידיד נפש" לחלחל לתוך הנשמה, ולתת למילים של "לכה דודי" לעזור לנו לקבל פני שבת, לשלב את היציאה למסע בשביל ישראל גם ליציאה למסע רוחני.
הרחבה א: בית העלמין בצפת
בפסגת הר הרצל בירושלים נמצאת "חלקת גדולי האומה" אבל בבית העלמין של צפת יש חלקה נוספת של גדולי וגדולות העם היהודי.
כשעולים מנחל עמוד לעיר צפת עוברים דרך בית העלמין העתיק וזה הזדמנות למסור "דרישת שלום" לדמויות שהשפיעו על העם היהודי.
עוד לפני בית העלמין (לפני הכביש החדש) מגיעים לציון קבר יהוידע הכהן (אביו של בניהו בן יהוידע שציון קברו נמצא ביער ביריה) ולציון קבר חוצפית המתורגמן (אחד מעשרת הרוגי מלכות בתקופת מרד בר כוכבא, ואחד המקומות היפים ביותר לעצירה לפק"ל קפה בסיום העליה מהנחל).
בתחתית בית העלמין מוצאים את המצבה הקדומה ביותר בבית העלמין שמיוחסת לבארי- אביו של הנביא הושע בן בארי וקבר התנא "רבי פנחס בן יאיר" (חותנו של רשב"י ומי שעל בסיס אמירתו חובר הספר "מסילת ישרים", על העץ ליד קברו נוהגים לתלות מטפחות)
בהמשך מגיעים למערה שמיוחסת לחנה ושבעת בניה. ליד בית העלמין הצבאי ישנה אנדרטה ומרפסת תצפית לזכר שבעה מתוך שנים עשר עולי הגדרון שהוצאו להורג על ידי הבריטים (שבעה מהם קוברים בבית העלמין בצפת) וכן אנדרטת זיכרון להרוגי הפיגוע באוטובוס הילדים מאביבים (שמונת הילדים שנהרגו בפיגוע נקברו בחלקה מיוחדת בבית העלמין בצפת) וקברי הנרצחים מהפיגוע במעלות (בו נרצחו 22 בני ערובה, חייל צהל ו-3 אזרחים), בבית העלמין יש חלקה לנרצחי פרעות תרפ"ט, וחלקה לנפטרים בזמן הרעב ששרר במלחמת העולם הראשונה (ביניהם 104 מצבות של מגורשי תל אביב) - כך שבצפת קבורים גם עולי הגרדום מתקופת הרומאים (קבר חוצפית) לצד עולי הגרדום מהתקופה הבריטית, ועד הרוגי תרפ"ט והרוגי הפגועים הגדולים לאחר קום המדינה.
בבית העלמין העתיק קבורה דונה גרציה (לכבודה נקדיש דף לימוד נפרד) לצד רבה המהרי"ט, קברה של רחל המיילדת הראשונה של צפת (שהיא סבתא רבא של אשתי, קברה מעוצב כמו קבר רחל שליד בית לחם),
ובחלק העליון של בית העלמין קבורים זה לצד זה "גדולי האומה" מתקופת תור הזהב של צפת: האר"י, רבי יוסף קארו, האלשיך (פרשן מקרא), מחבר "לכה דודי"- שלמה אלקבץ ומחבר פיוט "ידיד נפש" אלעזר אזכרי.
מקבר האר"י יוצא שביל לעבר "מקווה הארי", מקווה מים שמקורו בנביעה שבו היה טובל הארי בכל ערב שבת. על פי המקובלים במקווה הארי יש סגולה מיוחדת וזה אחד המקומות הקסומים בעיר צפת שבו ניתן לפגוש זה לצד זה טובלים גברים מקועקעים לצד רבנים , חילונים לצד חסידים. לצערינו המקווה פתוח לגברים בלבד. על מקווה האר"י חוברו שירים , חצי היתוליים, שעוסקים בקור העז של המים ובקדודת המקום (חפשו ביוטיוב "מקווה האר"י")
בית העלמין בצפת נהרס באופן חלקי עקב איתני הטבע- רעידות האדמה וסחף קרקעי (בית הקברות בנוי על צלע ההר בשיפוע די חד). בשנות ה-90 החלו לשפץ את בית הקברות (ואף גילו את קבר הרדב"ז) , אבל הוא עדיין רחוק מלהיות בית קברות "מסודר". אני דווקא חושב שיש קסם מיוחד דווקא בחוסר הסדר והעזובה שמשווים למקום מראה קסום.
גיסתי, הדר-רחל לונדון, בקבר סבתא של סבתא שלה (שעל שמה היא קרויה), רחל דייטש, נכדתו של הרב שמואל הלר (שהיה מהתומכים ןהמעודדים של הקמת ההתישבות הראשונה בגיא-אוני/ ראש-פינה). רחל יצאה בעצתו של הרצל ללמוד מילדות בחו"ל והיתה למילתד המיתולוגית של העיר צפת. קברה המיוחד הפך לאתר עליה לרגל
הרחבה ב- מה עוד יש לראות בצפת:
בסקירה שהבאנו בראשית דברינו על העיר צפת, התמתקדנו בתולדות העיר מתקופת הברזל ועד המאה ה-16, אבל העיר צפת המשיכה והתפחתה גם לאחר מכן. בתקופה הממלוכית והעותמאנית היא הייתה בירת הגליל וניתן לצאת לסיורים בעיר בעקבות העבר המוסלמי של העיר (לדוגמא : לבקר במבנה הסראיה . עוד על המבנים המוסלמיים בצפת ניתן לקרא באתר האינטרנט של עמותת "עמק שווה" שעוסק בהגשת הארכאולוגיה הלא יהודית בארץ)
בימי מלחמת השחרור התחוללו בעיר קרבות קשים, ואתן מוזמנים במהלך השבת לצאת לסיור בעיר בעקבות קרבות מלחמת השחרור (כיכר המשחררים, הדוידקה ועוד)
לאחר קום המדינה הוקם בעיר בחורבות הרובע המוסלמי (בתוך בתים שהשתמרו מהתקופה הממלוכית) "רובע האמנים" שבו התגוררו אמנים רבים כדוגמת: משה קסטל, משה רביב, ציונה תג'ר, משה ציפר, יהושע בר יוסף וששונא שרירא וניתן במהלך השבת לסייר במסיטאות הציוריות ולהנות מיצירות האומנות. המעונינים יכולים גם לצאת למסלול קצר מחוץ לעיר למעין עין זיתים הסמוך.
אני ממליץ למי שמעונין לסייר ולהכיר לעומק את העיר צפת , לרכוש את הספר "צפת וכל נתיבותיה" ולצאת לסיורים המומלצים בספר.
יְדִיד נֶפֶשׁ אַב הָרַחְמָן. מְשׁוֹךְ עַבְדְּךָ אֶל רְצוֹנְךָ. יָרוּץ עַבְדְּךָ כְּמוֹ אַיָּל. יִשְׁתַּחֲוֶה מוּל הָדָרֵךָ. כִּי יֶעֱרַב לוֹ יְדִידוּתְךָ. מִנוֹפֶת צוּף וְכָל טַעַם.
הָדוּר נָאֶה זִיו הָעוֹלָם. נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתְךָ. אָנָּא אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ. בְּהַרְאוֹת לָהּ נֹעַם זִיוָךְ. אָז תִּתְחַזֵּק וְתִתְרַפֵּא. וְהָיְתָה לָהּ שִׂמְחַת עוֹלָם:
וָתִיק יֶהֱמוּ רַחֲמֶיךָ. וְחוּסָה נָּא עַל בֵּן אֲהוּבְךָ. כִּי זֶה כַּמֶּה נִכְסוֹף נִכְסַף. לִרְאוֹת בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ. אָנָּא אֵלִי חֶמְדַּת לִבִּי. חוּסָה נָּא וְאַל תִּתְעַלָּם:
הִגָּלֶה נָא וּפְרוֹשׂ חָבִיב עָלַי. אֶת סֻכַּת שְׁלוֹמָךְ. תָּאִיר אֶרֶץ מִכְּבוֹדְךָ. נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָךְ. מַהֵר אָהוּב כִּי בָא מוֹעֵד. וְחָנֵּנוּ כִּימֵי עוֹלָם: