A Hidden Hero of the Purim Story
1 א

(ט) וַיֹּ֣אמֶר חַ֠רְבוֹנָה אֶחָ֨ד מִן־הַסָּרִיסִ֜ים לִפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן לְֽמָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁ֧ר דִּבֶּר־ט֣וֹב עַל־הַמֶּ֗לֶךְ עֹמֵד֙ בְּבֵ֣ית הָמָ֔ן גָּבֹ֖הַּ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֑ה וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ תְּלֻ֥הוּ עָלָֽיו׃

(9) Then said Harbonah, one of the chamberlains that were before the king: ‘Behold also, the gallows fifty cubits high, which Haman hath made for Mordecai, who spoke good for the king, standeth in the house of Haman.’ And the king said: ‘Hang him thereon.’
2 ב
(יד) עוֹדָם֙ מְדַבְּרִ֣ים עִמּ֔וֹ וְסָרִיסֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הִגִּ֑יעוּ וַיַּבְהִ֙לוּ֙ לְהָבִ֣יא אֶת־הָמָ֔ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֥ה אֶסְתֵּֽר׃
(14) While they were yet talking with him, came the king’s chamberlains, and hastened to bring Haman unto the banquet that Esther had prepared.
3 ג

(יד) עודם, גם זה היה בהשגחה שהסריסים באו באמצע הויכוח ושמעו את הנדבר ביניהם שהמן אמר שרוצה עוד להשתדל אצל המלך לתלותו, והם יעצוהו בל ילחם עמו, ומזה ידע חרבונה שהיה אחד מן הסריסים האלה שעשה המן את העץ, (מהרא''א) :

This too was a result of Divine Providence since the eunichs came in the middle of the argument and heard what was said between them, that Haman had said that he would continue to plea with the king for permission to hang Mordechai. And he was advised not to argue with him. And in this way Harbonah, who was one of those eunichs, knew that haman had prepared a gallows....

4 ד
ויאמר חרבונה וגו' אמר רבי אלעזר אף חרבונה רשע באותה עצה היה כיון שראה שלא נתקיימה עצתו מיד ברח והיינו דכתיב (איוב כז, כב) וישלך עליו ולא יחמול מידו ברוח יברח
“Then said Harbonah,” (Esther 7:9) etc. R. Elazar said: Even Harbonah was a wicked man and was part of that plot. When he saw that his plan was not succeeding, he at once abandoned, and so it is written, “And he cast on him and did not pity, from his hand he surely flees” (Job 27:22).
5 ה
אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה ומה מעבדות לחירות אמרי' שירה ממיתה לחיים לא כל שכן אי הכי הלל נמי נימא לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ יציאת מצרים דנס שבחוצה לארץ היכי אמרינן שירה כדתניא עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל ארצות לומר שירה משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה רב נחמן אמר קרייתא זו הלילא רבא אמר בשלמא התם (תהלים קיג, א) הללו עבדי יקוק ולא עבדי פרעה אלא הכא הללו עבדי יקוק ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן

R. Hiyya b. Abin said in the name of R. Joshua b. Korha: If for being delivered from slavery to freedom we chant a hymn of praise, should we not do so all the more for being delivered from death to life? If that is the reason we should say Hallel also? — [We do not do so] because Hallel is not said for a miracle which occurred outside of the land of Israel. How then can we say Hallel for the Exodus from Egypt which was a miracle which occurred outside the land of Israel? As it has been taught: “Until they entered the land of Israel, all lands were counted as proper for saying Hallel [for miracles done in them] — After they had entered the land, other countries were not counted as proper for saying [for miracles done in them]. R. Nahman said: The reading of the Megillah is equivalent to Hallel. Rava said: There is a good reason in that case because it says [in the Hallel], “Praise you O servants of the Lord,” and not servants of Pharaoh. But can we say in this case, “Praise you, servants of the Lord” and not servants of Ahashverosh? We are still servants of Ahashverosh.

6 ו
(א) דִּבְרֵ֥י נְחֶמְיָ֖ה בֶּן־חֲכַלְיָ֑ה וַיְהִ֤י בְחֹֽדֶשׁ־כסלו [כִּסְלֵיו֙] שְׁנַ֣ת עֶשְׂרִ֔ים וַאֲנִ֥י הָיִ֖יתִי בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָֽה׃
(1) THE WORDS of Nehemiah the son of Hacaliah. Now it came to pass in the month Chislev, in the twentieth year, as I was in Shushan the castle,