מה אתם הייתם עושים?
מתעלמים וממשיכים הלאה או לוקחים את המציאה לעצמכם?
אף תשובה לא נכונה.
"כן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה: לא תוכל להתעלם!" (דברים כב, ג).
מצוות השבת אבדה אומרת כי אם אנו רואים דבר שאבד לאדם אחר, מוטלת עלינו החובה והאחריות להרים את החפץ ולהשיב אותו לבעליו.
(ד) כִּ֣י תִפְגַּ֞ע שׁ֧וֹר אֹֽיִבְךָ֛ א֥וֹ חֲמֹר֖וֹ תֹּעֶ֑ה הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֶ֖נּוּ לֽוֹ׃ (ס) (ה)
(4) When you encounter your enemy’s ox or ass wandering, you must take it back to him. (5) When you see the ass of your enemy lying under its burden and would refrain from raising it, you must nevertheless raise it with him.
(א) לֹֽא־תִרְאֶה֩ אֶת־שׁ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ אֶת־שֵׂיוֹ֙ נִדָּחִ֔ים וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֵ֖ם לְאָחִֽיךָ׃ (ב) וְאִם־לֹ֨א קָר֥וֹב אָחִ֛יךָ אֵלֶ֖יךָ וְלֹ֣א יְדַעְתּ֑וֹ וַאֲסַפְתּוֹ֙ אֶל־תּ֣וֹךְ בֵּיתֶ֔ךָ וְהָיָ֣ה עִמְּךָ֗ עַ֣ד דְּרֹ֤שׁ אָחִ֙יךָ֙ אֹת֔וֹ וַהֲשֵׁבֹת֖וֹ לֽוֹ׃ (ג) וְכֵ֧ן תַּעֲשֶׂ֣ה לַחֲמֹר֗וֹ וְכֵ֣ן תַּעֲשֶׂה֮ לְשִׂמְלָתוֹ֒ וְכֵ֣ן תַּעֲשֶׂ֜ה לְכָל־אֲבֵדַ֥ת אָחִ֛יךָ אֲשֶׁר־תֹּאבַ֥ד מִמֶּ֖נּוּ וּמְצָאתָ֑הּ לֹ֥א תוּכַ֖ל לְהִתְעַלֵּֽם׃ (ס)
(1) If you see your fellow’s ox or sheep gone astray, do not ignore it; you must take it back to your fellow. (2) If your fellow does not live near you or you do not know who he is, you shall bring it home and it shall remain with you until your fellow claims it; then you shall give it back to him. (3) You shall do the same with his ass; you shall do the same with his garment; and so too shall you do with anything that your fellow loses and you find: you must not remain indifferent.
בפרשת משפטים, התורה מצוה על החיובות שיש לאדם לסייע לאחר גם כשהוא שונא אותו.
בפרשת כי תצא, המצוה היא להשיב את הרכוש של אחיך.
(ד) ראה אבידה שנפלה משנים או משלשה צריך להחזיר אפי' אין בו סימן שאם ראה ממי מהם נפל יחזירנו לו ואם לא ראה ממי מהם נפל אם יש בו סימן יכריז ביניהם ואם אין בו סימן יהא בידו עד שיבא אליהו ודוקא ששוה שתי פרוטות כמו שנתבאר ס"ב) (טור):
(ה) ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, והעובר על זה ומצא מציאה שחיב להשיבה על הענין שזכרנו ולא השיבה בטל עשה זה, מלבד שעבר על לאו, כמו שנכתב בסדר זה בלאוין (מצוה תקלט) בסמוך בעזרת השם.
(א)...כל אבידה שאינו שוה פרוטה בשעת אבידה ובשעת מציאה אינו חייב להכריז עליה ...
שחייבים להחזיר את האבידה אם יודעים את הבעל ואף שאין סימנים על החפץ.
אם לא יודעים מי הבעל ויש סימנים על החפץ, חייבים להכריז על החפץ האבידה עד שהבעל יחזור.
בנוסף, המצווה הזו שייך לזכרים וגם לנקבות.
אבידה שאין בשוויה שוה-פרוטה - היינו: פחות מ4.2 אגרות, לא חייבים להשיב אותה.
מסופר בגמרא: רבי שמעון בן סוסרטיי נזדמן לרומי. והנה אבדו למלכת רומי החפצים והתכשיטים שלה והוא מצא אותם.
הוציאה (המלכה) כרוז במדינה: מי שיחזיר לה בתוך שלושים יום יקבל כך וכך, ומי שיחזיר לאחר שלושים יום, יורידו את ראשו ממנו.
לאחר שלושים יום בא רבי שמעון למלכה והחזיר לה את האבידה,
שאלה אותו: האם לא היית במדינה ושמעת שמי שיחזיר לאחר שלושים יום ירימו את ראשו?
אמר לה: הייתי במדינה ושמעתי את הכרוז.
אמרה לו: ואם כן מדוע לא באת להחזיר בתוך שלושים יום?
השיב רבי שמעון: בכוונה תחילה עשיתי כך, כדי להראות שלא מחמת פחד מחזיר אני את האבידה אלא מחמת יראת שמים שהתורה ציותה עלי להחזיר.
כששמעה המלכה דברים אלו התפעלה ואמרה: "ברוך אלוקי היהודים".
היה היו שני חברים קיפי ודובי. קיפי היה בן ארבע וחצי ודובי היה בדיוק בגילו. שניהם אהבו מאוד לשחק יחד. כל יום הם נפגשו ושיחקו יחד בבית של דובי. קיפי אהב לשחק אצל דובי כיון שהיה לו הרבה משחקים. הוא גם אהב את האוכל הטעים שאמא של דובי היתה מכבדת אותו.
יום אחד אחר הצהרים קיפי הלך לשחק עם דובי.
הם שיחקו בתצרף ואמא קראה לדובי "הגיע זמן ארוחת ערב".
קיפי ניפרד מדובי והלך לכיון ביתו והנה לפתע ראה על ריצפת הרחוב שעון זהב. קיפי חשב בלבו על הילד, שאיבד את השעון. "כמה הוא עצוב, ובטח הילד שאיבד מחפש הרבה זמן את השעון ולא מוצא".
קיפי הגיע לבית והחליט לקיים מצוות השבת אבידה ואמר לאמא: "אני רוצה להכריז על השבת אבידה ".
אמא שלו כתבה פתקים כיון שהוא לא יודע לכתוב. וקיפי הלך לתלות אותם. קיפי הרגיש מאוד שמח שאולי יזכה לקיים מצווה חשובה של השבת אבידה.
קיפי אכל ארוחת ערב טעימה והתקלח, לאחר מכן אמא אמרה לו לילה טוב. בבוקר קיפי התלבש והתפלל והתכונן לצאת לגן.
פתאום הוא שמע דפיקות בדלת וקרא "מי זה?" קיפי פתח את הדלת וראה ילדה חמודה. הילדה אמרה: "ראיתי את הפתקים שלך ואני רוצה לקחת את השעון ,שמצאת".
קיפי אמר: "צריך לתת סימנים, כדי לקבל את השעון. באיזה צבע הרצועה?" היא אמרה : "זהב". וקיפי שאל: "איזה צבע המחוגים?" היא אמרה: "ירוק". קיפי אמר לה שאלו הסימנים. והחזיר לה את שעון הזהב. הילדה שמחה מאוד לקבל את השעון וקיפי שמח, שעשה מצוות השבת אבידה.
לפניכם ארבעה אירועים. דיינו בכל אירוע כיצד לדעתכם יש לנהוג ונמקו את דעתכם.
*אודי מצא כרטיס רב-קו על המדרכה בדרך לבית הספר.
מה לדעתכם עליו לעשות?_______________________________________________
*יערה מצאה שטר של 50 שקלים בקניון.
מה לדעתכם עליה לעשות?
_______________________________________________
תום מצא אייפון בגינה הציבורית.
מה לדעתכם עליו לעשות?
______________________________________________________________
*יעל מצאה צמיד זהב על הספסל בתחנת האוטובוס.
כיצד עליה לנהוג לדעתכם?
______________________________________________________________
במסע פסח מצא הבן שלי בוקסה מתחת לאחד האוטובוסים בזמן העלייה אליהם. הוא הרים אותה ושאל את מי שהיה באזור אם יש לו מושג למי היא שייכת, ואף אחד לא ידע. הוא שלח דואר אלקטרוני להנהלה של בני עקיבא וביקש שאם מישהו דיווח על אבדה כזאת שייצור איתו קשר, ועד עכשיו לא הגיעה תשובה. האם מותר לו לקחת את הבוקסה לעצמו בגלל ייאוש בעלים?
חפץ שנמצא ולא ידוע שבעליו התייאשו ממנו לפני רגע המציאה, אם יש לו סימן חייב להכריז, ואם אין לו סימן צריך להשאירו אצלו עד שיבוא אליהו. אם לא ניתן בכלל למצוא את הבעלים, צריך להניח את החפץ בצד או להשתמש בו ולרשום בצד את האבדה וסימניה, ושחייבים כך וכך ממון למאבד מסוים. הפוסקים דנו בשאלה אם לחוק השבת אבדה יש תוקף לפי דין תורה. לפי החוק על מוצא האבדה להודיע למשטרה, אלא אם מדובר באבדה ללא ערך כספי של ממש. לאחר ארבעה חודשים, אם איש לא דרש את האבדה, המשטרה מחזירה את האבדה למוצא. לדעת הרב חיים דוד הלוי זצ"ל חובה להביא כל אבדה למשטרה, בין יש בה סימן ובין אין בה סימן, וזו מצוות השבת אבדה בימינו. בספר 'פתחי חושן כתב להודיע למשטרה כחלק מדרכי הכרזת אבדה. נראה שבמקרה שלך הסיכוי היחיד למצוא את המאבד הוא ע"י המשטרה או חברת האוטובוסים, וכל הפוסקים יסכימו שכך כדאי לעשות. על כן כדאי לפנות אל המשטרה למחלקת מציאות ולהודיע על המציאה (אם היא בעלת ערך). אם המשטרה לא תבקש להביא את המציאה למחסניה אלא תרשום את הפרטים של המקום והזמן ואם יפנה אליה מאבד, המשטרה תפנה אותו אליכם, עדיף לעשות כך.
.
1.תנו דוגמה מהחיים שלכם למציאה שהמוצא יכול לשמור אותו:
2.תנו דוגמה מהחיים שלכם למציאה שהמוצא חייב להחזיר לבעליה:
3.תארו מקרה שמצאתם משהו וספרו כיצד נהגתם: