Save "Параша Итро
"
(א) בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י לְצֵ֥את בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה בָּ֖אוּ מִדְבַּ֥ר סִינָֽי׃ (ב) וַיִּסְע֣וּ מֵרְפִידִ֗ים וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּמִּדְבָּ֑ר וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר׃ (ג) וּמֹשֶׁ֥ה עָלָ֖ה אֶל־הָאֱלֹקִ֑ים וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֤יו יי מִן־הָהָ֣ר לֵאמֹ֔ר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לְבֵ֣ית יַעֲקֹ֔ב וְתַגֵּ֖יד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ד) אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְמִצְרָ֑יִם וָאֶשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ עַל־כַּנְפֵ֣י נְשָׁרִ֔ים וָאָבִ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי׃ (ה) וְעַתָּ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמְעוּ֙ בְּקֹלִ֔י וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־בְּרִיתִ֑י וִהְיִ֨יתֶם לִ֤י סְגֻלָּה֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים כִּי־לִ֖י כָּל־הָאָֽרֶץ׃ (ו) וְאַתֶּ֧ם תִּהְיוּ־לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ז) וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֔ה וַיִּקְרָ֖א לְזִקְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיָּ֣שֶׂם לִפְנֵיהֶ֗ם אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יי׃ (ח) וַיַּעֲנ֨וּ כָל־הָעָ֤ם יַחְדָּו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יי נַעֲשֶׂ֑ה וַיָּ֧שֶׁב מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יי׃ (ט) וַיֹּ֨אמֶר יי אֶל־מֹשֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י בָּ֣א אֵלֶיךָ֮ בְּעַ֣ב הֶֽעָנָן֒ בַּעֲב֞וּר יִשְׁמַ֤ע הָעָם֙ בְּדַבְּרִ֣י עִמָּ֔ךְ וְגַם־בְּךָ֖ יַאֲמִ֣ינוּ לְעוֹלָ֑ם וַיַּגֵּ֥ד מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יי׃ (י) וַיֹּ֨אמֶר יי אֶל־מֹשֶׁה֙ לֵ֣ךְ אֶל־הָעָ֔ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ם הַיּ֖וֹם וּמָחָ֑ר וְכִבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם׃ (יא) וְהָי֥וּ נְכֹנִ֖ים לַיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י כִּ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י יֵרֵ֧ד יי לְעֵינֵ֥י כָל־הָעָ֖ם עַל־הַ֥ר סִינָֽי׃ (יב) וְהִגְבַּלְתָּ֤ אֶת־הָעָם֙ סָבִ֣יב לֵאמֹ֔ר הִשָּׁמְר֥וּ לָכֶ֛ם עֲל֥וֹת בָּהָ֖ר וּנְגֹ֣עַ בְּקָצֵ֑הוּ כָּל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּהָ֖ר מ֥וֹת יוּמָֽת׃ (יג) לֹא־תִגַּ֨ע בּ֜וֹ יָ֗ד כִּֽי־סָק֤וֹל יִסָּקֵל֙ אוֹ־יָרֹ֣ה יִיָּרֶ֔ה אִם־בְּהֵמָ֥ה אִם־אִ֖ישׁ לֹ֣א יִחְיֶ֑ה בִּמְשֹׁךְ֙ הַיֹּבֵ֔ל הֵ֖מָּה יַעֲל֥וּ בָהָֽר׃ (יד) וַיֵּ֧רֶד מֹשֶׁ֛ה מִן־הָהָ֖ר אֶל־הָעָ֑ם וַיְקַדֵּשׁ֙ אֶת־הָעָ֔ם וַֽיְכַבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם׃ (טו) וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הָעָ֔ם הֱי֥וּ נְכֹנִ֖ים לִשְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים אַֽל־תִּגְּשׁ֖וּ אֶל־אִשָּֽׁה׃ (טז) וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּחֱרַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה׃ (יז) וַיּוֹצֵ֨א מֹשֶׁ֧ה אֶת־הָעָ֛ם לִקְרַ֥את הָֽאֱלֹקִ֖ים מִן־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ בְּתַחְתִּ֥ית הָהָֽר׃ (יח) וְהַ֤ר סִינַי֙ עָשַׁ֣ן כֻּלּ֔וֹ מִ֠פְּנֵי אֲשֶׁ֨ר יָרַ֥ד עָלָ֛יו יי בָּאֵ֑שׁ וַיַּ֤עַל עֲשָׁנוֹ֙ כְּעֶ֣שֶׁן הַכִּבְשָׁ֔ן וַיֶּחֱרַ֥ד כָּל־הָהָ֖ר מְאֹֽד׃ (יט) וַיְהִי֙ ק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֔ר הוֹלֵ֖ךְ וְחָזֵ֣ק מְאֹ֑ד מֹשֶׁ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְהָאֱלֹקִ֖ים יַעֲנֶ֥נּוּ בְקֽוֹל׃ (כ) וַיֵּ֧רֶד יי עַל־הַ֥ר סִינַ֖י אֶל־רֹ֣אשׁ הָהָ֑ר וַיִּקְרָ֨א יי לְמֹשֶׁ֛ה אֶל־רֹ֥אשׁ הָהָ֖ר וַיַּ֥עַל מֹשֶֽׁה׃ (כא) וַיֹּ֤אמֶר יי אֶל־מֹשֶׁ֔ה רֵ֖ד הָעֵ֣ד בָּעָ֑ם פֶּן־יֶהֶרְס֤וּ אֶל־יי לִרְא֔וֹת וְנָפַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ רָֽב׃ (כב) וְגַ֧ם הַכֹּהֲנִ֛ים הַנִּגָּשִׁ֥ים אֶל־יי יִתְקַדָּ֑שׁוּ פֶּן־יִפְרֹ֥ץ בָּהֶ֖ם יי׃ (כג) וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־יי לֹא־יוּכַ֣ל הָעָ֔ם לַעֲלֹ֖ת אֶל־הַ֣ר סִינָ֑י כִּֽי־אַתָּ֞ה הַעֵדֹ֤תָה בָּ֙נוּ֙ לֵאמֹ֔ר הַגְבֵּ֥ל אֶת־הָהָ֖ר וְקִדַּשְׁתּֽוֹ׃ (כד) וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו יי לֶךְ־רֵ֔ד וְעָלִ֥יתָ אַתָּ֖ה וְאַהֲרֹ֣ן עִמָּ֑ךְ וְהַכֹּהֲנִ֣ים וְהָעָ֗ם אַל־יֶֽהֶרְס֛וּ לַעֲלֹ֥ת אֶל־יי פֶּן־יִפְרָץ־בָּֽם׃ (כה) וַיֵּ֥רֶד מֹשֶׁ֖ה אֶל־הָעָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵהֶֽם׃ (ס)

На третата нова луна, след като израелтяните бяха напуснали земята на Египет, на същия ден, те влезнаха в пустошта на Синай. Слд като бяха пътували от Рефидим, влязоха в пустошта на Синай и направиха лагер в пустошта. Израел направи лагер пред планината и Моше се качи при Б-г. Б-г го повика от планината, казвайки: "Това да кажеш на дома на Яков и да заявиш на децата на Израел: Видяхте какво направих на египтяните, как ви пренесох на орлови крила и ви доведох до Мен. И сега, ако Ме следвате вярно и пазите Моя завет, ще бъдете Мое скъпоценно притежание сред всички народи. Всъщност, цялата земя е Моя, но вие ще сте за мен царство на свещеници и свят народ." Моше слезе и събра старейшините на хората и постави пред тях всичко, което Б-г му беше заповядал. А хората отговориха като един, казвайки - Всичко, което Б-г е казал, ще направим". А Моше предаде думите на хората обратно на Б-г. И Б-г каза на Моше - Аз ще слезна при теб в плътен облак, за да може хората да чуят, когато говоря с теб и да ти вярват след това. Тогава Моше повтори думите на хората на Б-г и Б-г каза на Моше - Иди при хората и ги предупреди да останат чисти днес и утре. Нека си измият дрехите. Нека бъдат готови за третия ден, защото на третия ден Б-г ще слезе долу в образ пред всички хора, от планината синай. Да поставите граници за хората в кръг, казвайки: Внимавайте да не стъпите на плнината или да закачите границите ѝ. Който докосне планината, да бъде умъртвен, никоя ръка да не го докосва, но да бъде или убит с камъни или застрелян, звяр или човек - да не живее". Когато рогът на овена надуе силен звук, те могат да се качат на планината. Моше слезе от планината при хората и предупреди хората да останат чисти и те измиха дрехите си. И той каза на хората - Бъдете готови за третия ден, не приближавайте жена. На третия ден, когато сутринта се зазори, имаше гръмотевици и светкавици и плътен облак над планината и изключително силен звук на рог. И всички хора в лагера се разтрепериха. Моше поведе хората извън лагера към Б-г и те заеха своите места в полите на планината. А сега планината Синай беше цялата в пушек, защото Б-г бе слезнал долу в огън - пушекът се носеше като дим на пещ и цялата планина се разтрепери жестоко. Звукът на тръбите ставаше все по-силен и по-силен. Докато Моше говореше, Б-г отговаряше в гръмотевици. Б-г слезе долу към планината Синай, на върха на планината и Б-г повика Моше на върха на планината и Моше се качи. Б-г каза на Моше - Слез и предупреди хората да не надникват към Б-г, за да няма мкного погубени. Свещениците също, които се приближиха към Б-г да останат чисти, за да не се насочи Б-г към тях. Но Моше каза на Б-г: хората не могат да се качат на Синай, понее ти каза - поставете граници. А Б-г каза - слез и се върнете с Аарон, но нека свещениците или хората да не приближават към Б-г, за да не се изправи Той срещу тях. И Моше слезе долу при хората и им каза.

(א) ואשא אתכם על כנפי נשרים פרש״‎י זה יום בואם לרעמסס. וא״‎ת הרי למעלה בפרשת בא פרש״‎י דהוא יום שבאו בו מרעמסס לסכות, אלא י״‎ל דואשא אתכם קאי אהא וקאי אהא. (ב) על כנפי נשרים בים. כעוף הפורח ונושא את גוזליו על גבי הנהר דרך פריחה.

Пренесох ви на орлови крила - Раши коментира това по отношение на деня, в който хората стигат до Раамсес. Това трябва да е противоположно на 12:37, в деня, в който хората отиват от Раамсес до Сукот, но според Раши думите са идентични.

Над морето - като птица, която носи малкото си над река - прелита с него.

(א) ואשא אתכם. א"ת ואטלית יתכון כדעל גדפין נשרין, תרגם את הדבר דרך כבוד למעלה (ערש"י), ולדעתי אין מלת אשא ענין נשיאות משא (טראגען), אבל ענינו התנשאות והרוממות (ערהאבען), כמו אשא אל שמים ידי, ולהיות שהנשר הוא אשר יעוף יותר גבוה תחת אויר השמים מכל העופות, ככתוב כנשר יעוף השמים, אם תגבי' כנשר, לכן יכונה גבהות ורוממות כל דבר אליו, והמכוון פה על גבהות המעלה, שהגבי' הוא ית' את ישראל בצאתם ממצרים בהתנהגו עמהם בהנהגה נסית ונפלאה, בקריעת י"ס והמן וכדומה, שהם כולם ענינים נפלאים ונעלים מדרכי הטבע הנהוגה תמיד, ויאות לכנות התרוממותם למעלה מדרכי הטבעי בשם נשיאה על כנפי נשר, כלומר הגבהתי ורוממתי אתכם גבוה יותר מאשר יגביה הנשר לעוף:

И как ви пренесох - Онкелос превежда това като - аз направих, че да пътувате на крила на орли. той адаптира това за да съответства на Всевишния. Според моето разбиране, това пренасяне не като пренасянето на товар, но е извисяване на духовно ниво, точно както - аз ще вдигна ръце към небесата (Второзак. 32:40). И използването на орела е защото той лети най-високо от всички птици, понеже е казано - "както орел лети към небесата" (Притчи 23:5). Ако летиш високо като орел. тогава може да постигнеш височини и върхове и да извисиш всичко до небесата. И височините са подходящи за Всевишния, Кадош Барух У, който издига Бней Израел високо и им дава манна и други дарове - все чудеса, необичайни извън нормалния свят. Тук е подходящо дакажем, че това издигане над начините, по които функционира света е идеята за орловите крила, понеже е казнао - аз ще те издигна по-високо от полета на орлите.

(ד) ואבא אתכם אלי. ירצה כי לא קדם הקרבתם אל יי כמשפט כל הקרב הקרב למשכן יי שיקדים הוא לעורר חבתו כידוע שאין אלקי עולם מקדים לקרב עד שיעורר המתקרב את האהבה, וכן הוא מהמוסר כי ההדיוטות והקלים הם המשתדלים להתקרב לגדולים ונכבדים מהם ומכל שכן עם עבד מושלים, ואף על פי כן אמר יי כי לא כן עשה אלא הגם שהיו גוי מקרב גוי ערום ועריה בלא שום התעוררות אף על פי כן אני הבאתי אתכם אלי ולא אתם התקרבתם אלי:

И Аз ви приближих към мен - в този стих Б-г напомня на еврейския народ, че Той е направил първата крачка да ги присъедини към Себе си. Това е изключително значимо, понеже както вече обяснихме няколко пъти, нормалната процедура на развитие в духовен план е човек да направи първата крачка. Б-г, правейки тази първа крачка и издигайки Израел на по-високо духовно ниво, показва любовта си по необичаен начин. В нашето всекидневие винаги виждаме ниските класи да се опитват да достигнат по-високите, но не и обратното.

(א) אתם ראיתם. לֹא מַסֹּרֶת הִיא בְיֶדְכֶם, לֹא בִדְבָרִים אֲנִי מְשַׁגֵּר לָכֶם, לֹא בְעֵדִים אֲנִי מֵעִיד עֲלֵיכֶם, אֶלָּא אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, עַל כַּמָּה עֲבֵרוֹת הָיוּ חַיָּבִין לִי קֹדֶם שֶׁנִּזְדַּוְּגוּ לָכֶם וְלֹא נִפְרַעְתִּי מֵהֶם אֶלָּא עַל יֶדְכֶם (מכילתא): (ב) ואשא אתכם. זֶה הַיּוֹם שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לְרַעְמְסֵס, שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְפֻזָּרִין בְּכָל אֶרֶץ גֹּשֶׁן, וּלְשָׁעָה קַלָּה כְּשֶׁבָּאוּ לִסַּע וְלָצֵאת, נִקְבְּצוּ כֻּלָּם לְרַעְמְסֵס, וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם וָאֶשָּׂא כְּמוֹ וָאַסִּיעַ אֶתְכֶם – "וְאַטֵּלִית יָתְכוֹן", תִּקֵּן אֶת הַדָּבָר דֶּרֶךְ כָּבוֹד לְמַעְלָה: (ג) על כנפי נשרים. כַּנֶּשֶׁר הַנּוֹשֵׂא גּוֹזָלָיו עַל כְּנָפָיו, שֶׁכָּל שְׁאָר הָעוֹפוֹת נוֹתְנִים אֶת בְּנֵיהֶם בֵּין רַגְלֵיהֶם, לְפִי שֶׁמִּתְיָרְאִין מֵעוֹף אַחֵר שֶׁפּוֹרֵחַ עַל גַּבֵּיהֶם, אֲבָל הַנֶּשֶׁר הַזֶּה אֵינוֹ מִתְיָרֵא אֶלָּא מִן הָאָדָם שֶׁמָּא יִזְרֹק בּוֹ חֵץ, לְפִי שֶׁאֵין עוֹף פּוֹרֵחַ עַל גַּבָּיו, לְכָךְ נוֹתְנוֹ עַל כְּנָפָיו, אוֹמֵר מוּטָב יִכָּנֵס הַחֵץ בִּי וְלֹא בִּבְנִי, אַף אֲנִי עָשִׂיתִי כֵן: "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹקִים וְגוֹ', וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וְגוֹ'" (שמות י"ד), וְהָיוּ מִצְרַיִם זוֹרְקִים חִצִּים וְאַבְנֵי בָּלִיסְטְרָאוֹת וְהֶעָנָן מְקַבְּלָם: (ד) ואבא אתכם אלי. כְּתַרְגּוּמוֹ:

Вие видяхте - не чрез определена традиция или чрез писмени думи, Аз ви пратих послание или чрез разкази на свидетели, но вие самите сте видяли Какво направих Аз на Египет - понеже те имаха много грехове, за които заслужаваха пред Мен наказание, преди да се свържат с вас, но аз изчаках да ги накажа от ваше име.

И аз ви пренесох - това се е случило на деня, в който евреите стигат Раамсес - мястото, където се събират, за да напуснат Египет. Понеже израелтяните са разпръснати в цялата провинция Гошен, но в един кратък момент, когато са готови да напуснат Египет - те са събрани заедно в Раамсес.

На орлови криле - орелът носи своите малки на крилете си. Тората използва тази метафора, защото всички птици слагат малките си в краката си, понеже се страхуват от друга птица, която лети над тях, но орелът не се страхува от никой освен от човека - понеже той може да стреля по него и няма птица, която да лети по-висока - затова поставя малкото си на крилата си, казвайки - по-добре стрелата да простреля мен, а не малкото. Б-г казва - и аз направих така.... Понеже при морето египтяните са стреляли със стрели и камъни, но огненият стълб и облакът са ги уловили.

(ב) סגלה מכל העמים שהרי בידי לגדל אתכם על כולם כי לי כל הארץ. ד״‎א כי לי כל הארץ אעפ״‎י שיש לי כל הארץ, אתם תהיו לי חביבים מכולם. כי במקום אעפ״‎י, כמו כי מנשה הבכור. כי קרוב הוא. [כי לי כל הארץ כל בריות הארץ].

По-голямо съкровище от всички народи - виждайки, че цялата земя Ми принадлежи, аз мога да увелича статута ви над всички народи. Думата понеже в този стих, трябва да се разбира като затова, както в Берешит 48:14.

(א) ועתה אם וגו'. אומרו ועתה, על דרך אומרם ז''ל (ב''ר פכ''א) אין ועתה אלא תשובה, כי לצד שהיו ישראל מלוכלכים בחרמי העונות אשר קדמו להם וגם החדשים מקרוב באו בהמראתם ככתוב בתורה כמה פרטי חטאים במן בשליו בשבת במים וכאשר רצה אל עליון לתת התורה זכה וברה יסוד הקדושה והטהרה ורוחניות הרוחניות צוה להם שיחזרו בתשובה אפילו מחטא קל, וכבר קדם לנו מאמרם ז''ל (קידושין מ''ט:) בדין המקדש את האשה על מנת שהוא צדיק גמור ונמצא רשע שקידושיו קידושין כי חיישינן שמא עשה תשובה ובאמצעות תשובתו יקרא צדיק. עוד יתבאר בסמוך: (ב) אם שמוע תשמעו וגו'. צריך לדקדק טעם כפל שמוע תשמעו, ואולי יכוין יי לצוותם על קבלת ב' תורות אחת אשר ישמיעם באותו מצב, ואחת היא תורה שבעל פה ודקדוקי סופרים וספרים וגדרי חכמים ותקנותם וגזירתם אשר יורו כרמוז במצות (דברים יז יא) לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ולזה אמר כנגד מה שמשמיעם מהמצות אז אמר אם שמוע, וכנגד תורות העתידים מפי חכמי ישראל אמר תשמעו לעתיד. ולדרך זה ידוייק על נכון אומרו ועתה אם שמוע, כי להיות שמצוה באומרו תשמעו על העתיד לזה סמך ועתה אם שמוע לומר אם שמוע עתה ותשמעו לעתיד כנזכר. (ג) ודקדק לומר בקולי, על דרך אומרם ז''ל (במד''ר פי''ד) שומע מפי חכם וכו' כשומע מפי הגבורה, והוא אומרו כי מצוה זו שאני אומר לכם שתקבלו תקנת חכם צריך שתהיה לכם שוה כאלו אם השמעתיה והגדתיה לכם. (ד) ואולי כי בזה יתיישב מאמרם ז''ל (במס' שבת פ''ח.) שדרשו בפסוק (יז) ויתיצבו בתחתית ההר שכפה עליהם ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים וכו' ואם לאו שם תהא קבורתכם, וקשה והלא הם אמרו (לקמן כ''ד ז') כל אשר דבר יי נעשה ונשמע ומה מקום לכפייה זו, והתוס' תרצו שם שמא היו חוזרים כשיראו האש הגדולה שיצתה נשמתן עד כאן, ואין דבריהם נראים כי אדרבא יוסיפו פחד ופחת ויראו יראת הרוממות. ולפי מה שפירשתי כי יי אמר להם ב' תורות אחת מפיו אז ואחת לעתיד מפי חכמים כנזכר נוכל לפרש תשובתם שאמרו כל אשר דבר יי נעשה ונשמע שכוונתם היא על זה האופן כל אשר דבר יי חלק ממנו שהוא מה שאמר ועתה אם שמוע שהוא ענין הנאמר מפי הגבורה אז נעשה אנו מקבלין עלינו לעשות מעתה קודם שנשמעהו, וחלק ממנו שהוא מה שאמר תשמעו לעתיד שהוא תורת חכם ונשמע פירוש לא קבלו ולא מאנו אלא תלו הדבר עד שישמעו לדעת מה יעשה ישראל, כי הם דברים שאין להם שיעור ואין גבול לקבלה זו כי בכל דור ודור יחדשו דינים וגדרים וסייגים ותקנות ומי יכלכל תורה שאין לה שיעור כזו, לזה תלו שיהיה הדבר ברשותם עד שישמעו ויבחנו בכל דבר אם יוכלו קבל, ומעתה לא קבלו עליהם אלא תורה שבכתב אבל תורה שבעל פה הדבר תלוי ועומד, ועל זה כפה יי עליהם ההר כגיגית עד שקבלו עליהם תורת חכם, ובאונס היה עד ימי מרדכי שראו פעולת חכם לחיים אשר עשו להם מרדכי ואסתר חזרו לקבל ברצון לקיים כל דבר אשר יחדשו ויתקנו עליהם חכמיהם אחר אשר ראו מה גדלו מעשה הצדיקים שזולתם לא היה נשאר רושם משונאיהם של ישראל. והגם שרבותינו ז''ל (שם) דרשו אומרם נעשה ונשמע באופן אחר לשבח שדמו למלאכים שקדמו לומר המעשה קודם השמיעה כמלאכים שמקדימין (תהלים קג) עושי דברו קודם לשמוע בקול דברו, זה דרך דרש. וגם לדרכנו הרי אמרו נעשה קודם שישמעו ולא הקדימו השמיעה אלא בתורת חכם. או אפשר שהכתוב נתכוון לב' הפירושים אחד בצדיקים ואחד בשאר העם כי פשיטא שמן הסתם לא ישוו הדרגות ישראל יחד בצדקות: (ה) עוד ירמוז בכפל שמוע תשמעו מה שהיה אחר האמת בקבלת התורה על פי דבריהם ז''ל (הוריות ח'.) כי ב' דברות שמעום מפי הגבורה וח' מפי המלאך שנברא מדיבורו יתברך לזה אמר אם שמוע תשמעו ב' הדרגות השמיעה, ודקדק לומר כנגד שמיעה שישמעו ממש מהגבורה תשמעו בקולי ולא אמר לקולי והבן: (ו) עוד ירצה לומר כי אם יתחיל לשמוע התורה משם ואילך הוא יתאוה לשמוע עוד, והוא אומרו אם שמוע עתה אני מבטיחכם כי תשמעו מעצמכם כשתטעמו טעמה, כאומרו (תהלים לד) טעמו וראו כי טוב יי. (ז) עוד ירצה על דרך אומרם ז''ל (סוטה כ''א:) תורה בין וכו' מגנא ומצלא, והוא אומרו אם שמוע פירוש אם תהיה השמיעה זה יהיה לכם לב' תועליות הא' שאתם שומעים קולו יתברך דברי אלקים שיש בהם החיים ותחיו כאומרו (ישעי' נה) שמעו ותחי נפשכם, והב' ושמרתם את בריתי פירוש שיגן עליכם מיצר הרע, ולדרך זה הרווחנו גזירת הדבור שמקומו הוא תשמעו וגו' שעיקר המצוה הוא שמיעת התורה וממנה נמשכים כל התועליות, הא' שהם נהנים מקול אלקים חיים, ב' יהיו שומרים המצות ולא ישלוט בהם יצר הרע, ג' והייתם לי סגולה וגו'. ולפי מה שפירשתי למעלה כי אומרו תשמעו הוא לתורה שבעל פה, תהיה גזרת הכתוב ושמרתם וגו' כי באמצעות התורה תצילהו מיצר הרע המחטיאו, ואומרו בתוספת וא''ו, לומר מלבד שתהיה לכם ידיעה ממנה להבחין בין טוב לרע עוד לכם שתשיגו השמירה ולא ישלוט בכם השטן: (ח) עוד יכוין הכתוב על זה הדרך ועתה אם שמוע פירוש תכינו עצמיכם לשמוע אני אשמיעכם את קולי פירוש שלא אדבר עמכם על ידי שליח, גם רמז כי באמצעות שישמעו הדברים ממנו יתברך משמיעה אחת ישמעו עוד שמיעות רבות, על דרך אומרו (תהלים סח) יי יתן אומר המבשרות צבא רב ותדלה נפשם מים חיים חכמה ותבונה, וזה שיעור הכתוב אם שמוע פירוש שמיעה שממנה תשמעו עוד שמיעות רבות היא שמיעה בקולי, והוא אומרו תשמעו בקולי, עוד יש לכם תועלת בזה ושמרתם את בריתי על דרך אומרם ז''ל (שהש''ר פ''א בפסוק ישקני) כי השומע תורה מפי אדם היא עומדת לישכח ממנו מה שאין כן השומע מפי עליון שמורה לעד ולעולמים, והוא אומרו ושמרתם את בריתי. (ט) גם ירצה על דרך אומרם ז''ל (שבת קמ''ו.) ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, והכוונה היא כי באמצעות דבור יי להם בכח בגדי מלכות שנתן להם שהיא נפש אדם ובאמצעות כן תתרצה הנפש למאוס בגעולי גוים המתאוים הרע, והוא אומרו ושמרתם את בריתי: (י) והייתם לי וגו'. הכוונה בזה היא כי כשם שהסגולה הוא דבר שאינו כפי הטבע כי הלא תמצא כי יש עשב שטבעו קר וסגולתו לרפאות חולי הקרירות, וכן יש עשב חם וכו', וזה אינו כפי הטבע אלא דבר סגולה, וכמו כן מבטיחם יי שיהיו סגולה גם שלא כפי המשוער. (יא) ויש הרבה ענפים בהבטחה זו, ראשונה על דרך אומרם ז''ל (שבת ס''ג) חשב אדם מישראל לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה נותנים לו שכר כאלו עשאה, ולא כן בעבירה, ובאומות אינו כן אלא להיפך, ואין זה מהנשער כפי השכל ממה נפשך אם המחשבה תעשה דבר אם כן תעשה בחושב רע ואם לא תעשה אלא בבחינת הטוב ולא בבחינת הרע אם כן באומות למה בהפך. עוד תמצא (סנהדרין נ''ט.) כותי שעוסק בתורה או ששבת חייב מיתה, ואפילו שאר מצות אין לו לעשות, ולמה אם הפעולה מצד עצמה פעולה טובה כל העושה הרי זה עושה דבר טוב, לזה אמר הכתוב והייתם לי סגולה מכל העמים כי אין פעולה טובה יוצאה אלא מידכם שאין סגולת התורה והמצות אלא מכם. ואומרו כי לי כל הארץ, פירוש כי יאמר האומר כי הבטחה זו שיהיו סגולה לא תוצדק אלא כשיהיו האומות חפצים ללמוד ולעשות וגו' בזה יוצדק לומר שעשנו סגולה, אבל רואני (ספרי ברכה) כי אדרבה מאנו העמים לקבל תורה ומצות כשדבר יי לפארן ושעיר ומעתה במה יוכר טוביות הבטחת המעלה, לזה אמר כי לי כל הארץ, כאן הודיע יי כי אין לך אומה ואומה שאין בה מכירי אלהותו יתברך, וכן הוא אומר (מלאכי א') מוקטר מוגש לשמי וגו' הרי כי כל הגוים לו יכרעו ואף על פי כן לא יטלו שכר על הדבר ולא יעשה מעשיהם רושם, וזו היא סגולתם של ישראל: (יב) עוד ירצה שיהיו סגולה והסגולה היא שיהיו מיוחדים לו ביחוד לעבוד אלקי עולם מכל העמים כי גם כל העמים לי הם פירוש עבודתם לי הוא כי אינם עובדים אלא למשרתיו הא כיצד עובדים לשמש ולירח ולצבא השמים הלא כולם משמשיו יתברך ונמצאים עובדים לעבדיו כאומרו (דברים ד') אשר חלק יי וגו' לכל העמים: (יג) ומה שמצינו שמרד פרעה וסנחריב וכו' הוא בדרך טעות ושגיון, הא למה הדבר דומה למלך שנחבא ויצא לפני שאינם מכירים אותו הרי הוא כהדיוט ולפעמים עבדיו עצמם יזלזלו בו כפחות הפחותים כמו כן פרעה לא ידע כי הוא זה האדון השליט על מי שחושב שהוא אלוקו, נמצאת אומר כי כל הארץ למשרתי מלכותו ישתחוו ובחר לו לישראל שיעבדוהו לו ביחוד ועשאם סגולה: (יד) והצצתי בהשכלת דבר זה שאמרו ז''ל בספרי בפרשת וזאת הברכה וזה לשונם כשנגלה יי על ישראל לתת התורה הלך אצל בני עשו אמר להם מקבלים אתם התורה אמרו לו מה כתוב בה ואמר להם לא תרצח אמרו לפניו רבונו של עולם כל עצמו של אותו אביהם רוצח היה ועל כך הבטיחו אביו ועל חרבך תחיה הלך אצל עמון ומואב וכו' אמרו לו מה כתוב בה לא תנאף וגו' אמרו לו כל עצמה של ערוה להם היא הלך ומצא בני ישמעאל אמר להם וכו' לא תגנוב וכו' רבונו של עולם כל עצמו של אביהם לסטים היה וכו' עד כאן. הנה מאמר זה תמוה הוא כי מה יצדק אנוש עם אל ומה טענה פחותה זו וכי בשביל שאביהם רשע היא טענה הנשמעת, ועוד מי שאכל שום וריחו וכו', ותגדל הקושיא איך קבל יי את טענתם כנשמע שיש בה ממש: (טו) אכן אשכילך כי כל אשר עיניך תחזינה בתורתינו בין במצות עשה בין במצות לא תעשה טעם הדברים הוא כי יי בחן במה שברא והכיר בחינת הרע והבדילנו ממנו ובחן בחינת הטוב וקדשנו בו, והוא מאמר הזוהר (תקו''ז תיקון כ''א) בפסוק ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי ממצות עשה ולא כאשר שנאתי ממצות לא תעשה, וכן הוא מאמר רבותינו ז''ל בספרא (מכילתא פס' כי אני יי רופאך) אמר יי למשה אמור להם לישראל דברי תורה שאני נותן לכם רפואה הם לכם חיים הם לכם עד כאן, כפל לומר רפואה וחיים כנגד מצות לא תעשה ומצות עשה, רפואה לבל תחלו באכלכם או בעשותכם מהמעשים הרעים, וחיים הם בעשותכם מעשים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ותמצא כי בעת צוות יי על דברים האסורים יאמר (ויקרא יא מג) אל תשקצו את נפשותיכם, אל תטמאו וגו' (ויקרא יח כד), גם יזכיר העריות בשם תועבה וכדומה לזה, להגיד בא האלקים כי כל מחשבותיו הם לשמור אותנו להיות בבחינת הקדושה וצונו להיות קדושים. (טז) ויש לך לדעת כי כל בחינת מעשה הרע יש לה שורש בבחינת רוח הטומאה, וכל בחינת מעשה הטוב היא בחינת שורש הקדושה והטהרה, והנה כל מצוה שצונו יי עליה לבל עשותה שמה הוא שם בחינת הרע שממנו הוא, כמו שתאמר שיקוץ הניאוף שורש בחינת הרע כך שמו, הגזל כמו כן כך שם שורש בחינת הרע, ובעת עשות האדם מפעל הרע הנה הוא מחזיק שורשו הרע, ובעת שיהיה נזהר מעשותו הנה הוא ביטולו, וכמו שפירשו במאמרם ז''ל (מדרש תהלים פצ''ב) בפסוק הנה אויביך יי וגו'. (יז) ודע כי מעשה האדם יגיד על שורש נפשו אם שורש ראש ולענה שהוא בחינת הרע או אם שורש המתוק והערב שהוא בחינת הקדושה, וכבר כתבתי ענף מזה בפרשת ויחי בפסוק ראובן בכורי וגו'. ובזה מצאנו מאור הברייתא שבאנו עליה. כי טענה נצחת טענו ג' הכתות עשו ישמעאל עמון ומואב כל אחד למה שנגע לו, עשו אמר כי שורש נפשותם הוא מבחינת הרע ההוא ששמו רציחה ממנו הוא כמעשהו ובעת קבלתם הדבר זה הוא שלילת הוייתם, וכמו כן עמון ומואב וישמעאל, וזה הוא שדקדק כל אחד ואמר כל עצמו של אביהם וכו' פירוש כל הווייתו הוא בנוי מבחינת הרע ששמה רוצח, וכמו כן אמרו מואב וכו' עצמה של ערוה פירוש שאתה מצוה עליה להם היא פירוש הם בחינתה ואיך יקבלו ההפכיות אם כן זה הוא ביטולם, וכן ישמעאל אמר כל עצמו של אביהם לסטים היה פירוש בחינת הרע הנקראת לסטים, ומעשיהם היה מגיד על בחינת נפשם מאיזה מקום באה. והנה עמון ומואב הוכיחו בטענתם מעיקר הוויתם שהיתה מבחינת הניאוף, אבל אדום וישמעאל לא הוכר הדבר מעיקר הבנין אלא ישמעאל על פי מלאך שאמר (בראשית טז יב) והוא יהיה פרא אדם ידו בכל הרי כי מגיד לה שורשו כי הוא זה, ועשו על פי יצחק כאומרו (בראשית כז מ) ועל חרבך פירוש שאתה מאותה בחינה. (יח) ואשא עיני ואראה חיבת הקודש הוא אדון ישראל אשר התנהג עם העמים בסדר זה להקדים לכל אחד מהם מצוה שיש להם טענה כנגדה, כי אולי שידע שיקבלו כיון שאין להם טענה כנגדה, ונתחכם ברוך הוא כדי שלא יטלו שכר על קבלת מצוה ראשונה שאין להם עליה מענה, ופתח דבריו להם רוממות אל להשמידם מנחלת שדי ובחר לו יה לעמו סגולה. והנה דרך זה אומרו והייתם לי סגולה הוא גזרת הפסוק, וכפי זה טעם אומרו בתוס' וא''ו, לתוספת שכר מלבד שאר פרטי המושג מהמעלות עוד לכם שתהיו סגולה כנזכר, ולא הוצרך להזכירם כי מובנים ממשמעות תוס' וא''ו של והייתם וגו'. עוד ירצה בתוס' וא''ו לרמוז ענין אחר, והוא כי לא יטעה לבבם לחשוב כי הוא האדון ברוך הוא חס ושלום צריך להם לשום דבר לא כן הוא אלא סגולה כמלכים שחפצים בדבר סגולה שהוא כלי יקר הגם שאין להם צורך בו, גם אתם תהיו לי אבן יקרה בערך כל העמים ולא שהדבר הוא אצלי לצורך כי לי כל הארץ פירוש ומעתה לא יוצדק לומר שיש לי צורך בדבר וכאומרו (איוב לה) אם צדקת מה תתן לו כי הכל שלו יתברך: (יט) עוד ירמוז למה שאמרו ז''ל (שבת קמ''ו.) ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, וזו היא סגולתן מכל העמים שלא פסקה זוהמתן. (כ) עוד ירמוז סתר עליון לפי מה שקדם לנו כי ענפי הקדושה נתפזרו בעולם ואין מציאות להם להתברר זולת באמצעות ישראל וביותר באמצעות עסק התורה שהיא כאבן השואבת ניצוציה במקום שהם, ואותם נצוצי הקדושה גם להם יקרא סגולה, והוא אומרו והייתם קרינן ביה והויתם פירוש ביי'א מלאפו''ם כי הם יהיו הוית סגולה מכל העמים אשר נפוצו שם באמצעות התורה כמאמרם ז''ל וכמו שכתבנו כמה פעמים הדברים במעשה מצרים. ואומרו כי לי כל הארץ כאן רמז שיש לו סגולה מפוזרת בכל הארץ, וזה טעם פיזור ישראל בד' רוחות העולם לחזר אחר הסגולה שהיא אבידתם. והנה זולת עונם של ישראל היו יכולים השגת הדבר בלא פיזור בעולם אלא בכח עוצם תורתם היו מולכים בכל העולם ושואבים כל בחינות הקדושות מכל מקום שהם, ובאמצעות החטא תש כוחם וצריכין לרדת שמה לברר הטוב ההוא:

И сега - ако слушате внимателно - думата и сега може да се разбира в съгласие с мидраша в Берешит Раба, за времето, когато Адам е изгонен от Ган Еден. Мидрашът казва, че тази дума винаги показва разкаяние. Макар и евреите все още да са измъчвани от многото грехове, които са направили в миналото, както и греховете, които са извършили наскоро - като да се бунтуват от заповедта на Б-г за манната и за Шабат, Б-г ги предупреждава, че за да се класират за Тората, трябва да минат духовно прочистване, разкаяние. Има интересно правило в Кидушин 49, че ако мъж се сгоди за жена при условие, че той е праведен и стане ясно, че е виновен за множество грехове, това не разваля годежа, ако се сметне, че той си е признал и се е разкаял преди годежа. Неговото разкаяние му осигурява праведност.

Може би можем да обясним тук труден пасаж от Шабат 88, който според думите в 19:17 - Те стояха в основите на планината ни казва, че Б-г е поставил Планината в заплашителна позиция над хората, казвайки им - ако приемете Моята Тора чудесно и добре, но ако не - това място ще е вашето гробно място. Тази заплаха няма много смисъл предвид фактът, че израелтяните вече са декларирали своята готовност да приемат Тората, казвайки - Каквото Б-г каже ще направим и ще чуем.- Тосафот твърдят, че Израел може да е бил така уплашен от гледката на горящата планина, че техните души да са ги напуснали и Б-г да е трябвало да ги съживи. Това също изглежда като невероятно обяснение - ако това мнение беше вярно, самият страх в евреите, би ги спрял от възраждане. Ние смятаме, че нашето мнение, че Тората говори за две отделни Проявления - писмената Тора, както и Устната Тора с равинските добавки, е по-добър вариант да се обясни твърдението, че евреите ще приемат каквото Б-г каже. По отношение на всичко, което ще чуят директно - неща, които ще се запишат в писмената Тора, те дават на Б-г карт бланш, като приемат всичко без да знаят какво приемат на момента. Но по отношение на това, което равините ще добавят и ще учат в бъдеще, допълнителните правила, които ще имаме на по-късен етап, евреите не са ги приели все още, но не са и ги отрекли. Когато Талмудът описва как Б-г заплашва евреите със смърт, ако не приемат Тората сега, това което се разбира е само част от устната Тора и последвалите правила на равините, които не са ясни до момента. Нека не забравяме, че приемането на всичко, което равините ще кажат в поколенията е отвъд прочутата фраза - Ще чуем и ще правим. Тората повтаря чувам, за да каже на израелтяните, че те все още не са абсолютно готови за абсолютно приемане. Според Талмуда Б-г не чака да види дали евреите ще приемат и равинската власт към иновации в бъдещето, но Той налага психологически натиск, така че те да чувстват все едно ще умрат на момента, ако не приемат и устната Тора. Евреите са под такъв натиск чак до времето на Мордехай и Естер, когато те доброволно приемат всичко, което е било дадено под натиск. Причината за това е, че те осъзнават за първи път че делата на мъдрец в Тората като Мордехай са причина да се спасят от декрета на Аман. Ако няма хора като Мордехай, няма как да оцелее еврейския народ през времената...

(א) והייתם לי סגולה. המטמון המוצנע והסמוי מן העין יקרא סגולה והוא מיוחד וחביב אצל המלך ותחת ידו לא יפקיד עליו פקיד ולא ימנה עליו שוטר ומושל כענין שכתוב (קהלת ב׳:ח׳) וסגולת מלכים והמדינות. ומטעם זה אמר מכל העמים כלומר שאין מעלה זו לשאר העמים, כי הם היו תחת ממשלת פקידי המלך ושוטריו, ומפורש אמר הכתוב (דברים ד׳:י״ט) אשר חלק יי אלקיך אותם לכל העמים ואתכם לקח יי כי ישראל לקוחים לחלקו יתברך וסגולה תחת ידו ביחוד. (ב) כי לי כל הארץ. ולא בחרתי באומה ולשון כי אם בכם.
וע"ד הקבלה כי לי כל הארץ כבר רמזתי ענין הארץ הנקראת כל בפסוק בראשית.

Вие ще сте Ми съкровище: всяко съкровище, което е скрито се нарича сегула. Това е вид съкровище, което е така скъпо и обичано на царя, че той постоянно го държи под своя контрол. Това са дела, които царят не дава дори на своите най-близки съветници или министри. Коелет 2:8 говори за подобна ситуация - т.е. за съкровището на царете и провинциите. Причината Б-г да казва от всички народи в този стих е да контрастира с факта, че съдбата на другите народи се следи от агентите на Б-г, а не от самия Б-г, докато при еврейския народ - нашата съдба лично се следи от Б-г. Тората е още по-директна във факта, че съдбата на 70те народа се следи от Неговите ангели във Второзак 4:19-20 - които Ашем назначи на всички народи.. но Ашем те взе и те извади от робството в Египет, за да си народ-наследство за Него.

Понеже цялата земя е Моя - и Аз не съм избрал друг народ освен вас.

(ג) ישנם אנשים גדולים וקטנים שאינם מרגישים חסרון בקרבם, ואף אם מביט בספרי מוסר שמדה זו וזו רעה היא, מ״מ אינו עומד על דעתו שמדה רעה זו נמצאת בו ועליו לתקנה, גם בלבו לא ירגיש לא כאב ולא דאגה ממנה, סימן לא טוב הוא לו, כי כך דרך החולים אם תכבד חוליו לא ירגישה ולא ידע כי חולה הוא, (ועיין בשמונה פרקים להרמב״ם, פרק ג׳). אבל ישנם אנשים ונערים גם במדה כזו, בפנימיותו מתחיל הלב להרגיש כי חסרון זה בו ומתחיל לדאוג ולכאוב, אבל בדעתו ממהר הוא לתרץ א״ע לאמר, הלא אין החסרון בי באופן גרוע כ״כ כמו שמיסר הספר, והמעט שיש בי כמעט מוכרח להיות בי כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, וגם זהו שותפו של היצה״ר הוא, ואחריתו זוהם הנפש וחושך הגיהנום הוא. יסוד מחלת שניהם היא, שאינם דורשים מעצמם גדלות, דומה להם שרק הצדיקים הגדולים צריכים לעבוד ולתקן א״ע, וכל איש ישראל כפי שהוא ובאיזה אופן שהוא די לו, כבן סכל שאין אביו מבקש ממנו הרבה ובמעט הטוב שנמצא בו מסתפק. ואף על פשעיו מחפה לאמר, הלא סכל הוא. וטעות גדולה טועה איש כזה. וכבר דברנו לעיל איך על כל אחד לעבוד לעזור ולגלות מן עם ישראל את צדיקיו גדוליו וגאוניו, ואיך השכינה מקוננת על המתרשל. אבל אף אם רק איש ישראל פשוט רוצה להיות, למה זה ישכח מהו ישראל פשוט, ואת התנאי אשר התנה ד׳ עם כל איש ישראל מחוטב עצים עד שואב מים, כשבא בראשית עשיתו אותם לעם ישראל וליתן להם את תורתו לאמור, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים וכו׳ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות י״ט ז׳) זהו איש ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש, תנאי התנה הקב״ה ועתה אם וכו׳ רק אם כך תהיו, ישראלים אתם ואם לאו ח״ו וכו'.

Има някои хора - и големи и малки - които не са наясно със своите недостатъци. И дори когато виждат в книгите за Мусар, че такива и такива черти на характера са лоши, на тях не им минава през съзнанието, че те имат такива черти и трябва да ги подобрят. Нито усещат болка или притеснение за това. Това не е добър знак за този човек. Понеже това са пътищата на болния човек - да не усещат своята болест, че се влошава и дори да знаят, че са болни.

Все пак има и възрастни и млади, които следват подобни черти: техните сърца отвътре започват да усещат, че има подобни недостатъци и да се притесняват и да живеят с болка. Но техният разум бързо го обяснява и казва - Не е ли факт, че моят недостатък не е така сериозен, както го описва книгата? И малкото, което имам от него е невъзможно да се премахне, понеже "няма праведен човек на света, който не греши". Това е част от злия импулс в нас и краят на подобен човек ще е замърсяване на неговата душа и тъмнината на Гехином. Коренът и на двата проблема е в това, че човек не търси величие в себе си. Те смятат, че само цадиким и великите хора трябва да работят над себе си, а за останалите евреи е достатъчно да бъдат себе си. Това е като баща, който има син-глупак и бащата не изисква много от него и се задоволява само с малкото добро, което намира в него. И дори пренебрегва греховете му, казвайки си - Е той все пак е глупак. Но подобен човек - който рационализира своите недостатъци е ужасно сбъркал. Защото както вече казахме всеки трябва да се стараем да развива, помага и разкрива цадиким и великите и великаните сред еврейския народ и как Б-жественото присъствие плаче за неглижиращите хора. Но дори и човек да иска да бъде обикновен евреи, защото той забравя какво е да си обикновен евреи и условието, което Б-г е направил на всеки евреин - от дърводелеца до водоносеца - когато Той се появява, за да ги направи еврейски народ и да им даде Тората - Сега вие ще спазвате заповедите ми и ще пазите Моя завет и ще сте Мое съкровище сред всички народи и ще сте за Мен царство на свещеници и свят народ. Това е евреинът - човек от царство на свети хора и свят народ. Това е условие, което Кадош Барух У прави - само ако го направите, ще сте евреи. Ако ли не, да не дава Б-г...

(א) וקדשתם היום ומחר. קדושה זו היא שלא יגש אל אשה גם להפריש עצמן מכל טומאה כי הנשמר מן הטומאה נקרא קדוש. (ב) וכבסו שמלותם. מכבוס הבגדים למדנו טבילת הגוף, וכן דרשו רז"ל במכילתא אין לך כבוס בגדים שלא יהא טעון טבילה.

Осветете ги днес и утре - значението на осветете е да се въздържат от сексуални отношения със своите жени. Те трябва да избягват досег с ритуално нечисти предмети или същества. Всеки, който съзнателно се въздържи от подобен контакт е кадош - свят.

И те измиха своите дрехи - от инструкциите те да измият дрехите си, ние виждаме, че те са се потопили и в микве. Когато Мехилта говори за пране на дрехи, говори и за потапяне в микве, като естествено продължение.

(א) וקדשתם. פירש"י וזמנתם. ור' אברהם פי' שירחצו במים. והרמב"ן פי' שיהיו קדושים ולא יגשו אל אשה ואל כל טומאה כי הנשמר מכל טומאה נקרא קדוש:

Да осветите - според Раши думите тук значат - да направите приготовления. Според Ибн Езра значението е, че хората трябва да се измият с вода. Според РамбаН това значи, че мъжете трябва да се въздържат от сексуални отношения с жените си и да се въздържат от контакт с всичко, което би докарало ритуална нечистота.

(א) כל הנוגע בהר מות יומת פן יהרסו אל יי לראות ונפל ממנו רב ויערבבו שמחת האל בטמאם את המקום בפגריהם, ובהטילם אבל על קרוביהם, ולא תשרה שכינה עליהם:

Това е предупреждение да се въздържат хората да не бъдат наранени в случай, че прескочат загражденията и знаците при планината в опит да вземат част от Б-г. Тези хора ще станат жертва на своята глупост и ще развалят цялото празнично изживяване от даването на Тората, като осквернят земята със своите трупове. Това ще доведе до скръбта на техните близки в ден, който трябва да е най-прекрасният в живота им. Присъствието на Б-г, Шехината, не може да бъде видимо при скърбящи хора.

(א) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר. הוא ג' לקדוש וששי לחדש.
ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר. הקולות היו קולות המלאכים שמקלסים להקב"ה בכל בקר ובקר, שנאמר (איוב ל״ח:ז׳) ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלקים, והברקים הם מלאכים ג"כ שנאמר (תהילים ק״ד:ד׳) עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, וכתיב (יחזקאל א׳:י״ג) ונוגה כאש ומן האש יוצא ברק. וענן כבד, כדי להפריש בין ישראל ובין המלאכים שאם היו ישראל רואים אותם היו נרעדים בראייתם, וכן כתוב ביחזקאל (שם) ענן גדול ואש מתלקחת ומתוכה דמות ארבע חיות, זה כתב רבינו חננאל, עם היות שהפשט אמת ויציב והוא הראשון משבעים פנים כי יום מתן תורה היה כמין יום המעונן בקולות והם הרעמים כמנהגו של עולם והברקים וקצת גשמים, והוא שכתוב (שופטים ה׳:ד׳) ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים, והיה תחלה הענן ואח"כ הברקים ואח"כ הקולות. והאחרון בכתוב היה ראשון שכן מנהג לראות הברק ואחריו הרעם, ומה שהזכיר הכתוב שלא כסדר נראה לי בטעם הדבר כי עשה כן לעלוי קול השופר שאילו הזכיר כסדר שהיו היה סומך הקולות אל קול השופר והיה נראה כי היו שוים או קרובים זה לזה במעלה ולכך רצה להקדים הקולות כדי להרחיקם מקול השופר ולבאר כי יש רחוק גדול והפרש ביניהם כהפרש שיש בין דבר גופני לדבר שכלי.

Беше на третия ден, по време на сутринта - третият ден след като са започнали да се освещават, шестия ден от месеца. И имаше светкавици и гръмотевеици - думата е гласове, която ние превеждаме като гръмотевици - това са гласовете на ангелите, които хвалят Б-г всяка сутрин, както знаем от Йов 38:7 - Когато сутрешните звезди пеят заедно и всички Б-жии създания се радват... Думата светкавица се отнася до ангели - друга група. Ние знаем, че ангелите се описват като светкавица от Псалми 104:4 - Този, който прави ветровете Свои пратеници, а яростните светлини са Му слуги. Ние можем да видим това и в Езекиел: "този огън напомняше на факли, продължи да се движи между създанията, огънят имаше сияние и светкавици излизаха от него".

И тежък облак - целта на това е да се отделят ангелите от хората. Ако израелтяните виждат ангелите ще се изплашат прекалено много. Ние имаме подобен стих, който да използваме от видението на Езекиел: тежък облак и светещ огън, обграден от сияние - това се следва от "в центъра му имаше фигурите на четири създания". Това досега беше нова интерпретация на този стих от Рабейну Хананел.

Тя не противоречи и не бива да се разбира като противоречива на простото значение на думите - че просто е бил облачен ден и че е имало светкавици и гръм и малко дъжд. Това е сходно с простото значение на Съдии 5:4, когато Девора описва времето на битката със Сисера, казвайки, че "земята трепереше, небесата се изсипваха, а от облаците се спускаше вода. Планините се тресяха." Обяснението на Рабейну Хананел може да се вижда като най-крайното от 70те лица на Тората. Облакът е първи, а после идват гръм и светкавици, както в нормален ден. Причината Тората да не ги описва е за да даде значимост на звука на шофара. Ако Тората описваше нещата в хронологичен ред, то читателят щеше да свърже думите колот - гръмотевици и кол шофар - гласът на шофара. Тората не иска да свързваме шофара с гръмотевици. Разликата между тях може да се опише като разликата между физическо и духовно изживяване.

(א) בהית הבקר. מְלַמֵּד שֶׁהִקְדִּים עַל יָדָם, מַה שֶּׁאֵין דֶּרֶךְ בָּשָׂר וָדָם לַעֲשׂוֹת כֵּן – שֶיְּהֵא הָרַב מַמְתִּין לַתַּלְמִיד; וְכֵן מָצִינוּ "קוּם צֵא אֶל הַבִּקְעָה, וָאָקוּם וָאֵצֵא אֶל הַבִּקְעָה וְהִנֵּה שָׁם כְּבוֹד יי עֹמֵד" (יחזקאל ג'):

Когато беше сутрин - фразата ни казва, че Той е бил преди тях на мястото на Б-жието откровение, нещо, което не е традиционно за хората - учителят да чака пристигането на учениците. Подобно нещо виждаме в Езекиел - Станете и идете в равнината. Тогава аз станах и ето славата на Б-г вече беше там