The next day, Moses took his seat to serve as judge for the people, and they stood around him from morning till evening. When his father-in-law saw all that Moses was doing for the people, he said, “What is this you are doing for the people? Why do you alone sit as judge, while all these people stand around you from morning till evening?”
Moses answered him, “Because the people come to me to seek God’s will. Whenever they have a dispute, it is brought to me, and I decide between the parties and inform them of God’s decrees and instructions.”
Moses’ father-in-law replied, “What you are doing is not good. You and these people who come to you will only wear yourselves out. The work is too heavy for you; you cannot handle it alone. Listen now to me and I will give you some advice, and may God be with you. You must be the people’s representative before God and bring their disputes to him. Teach them his decrees and instructions, and show them the way they are to live and how they are to behave. But select capable men from all the people—men who fear God, trustworthy men who hate dishonest gain—and appoint them as officials over thousands, hundreds, fifties and tens. Have them serve as judges for the people at all times, but have them bring every difficult case to you; the simple cases they can decide themselves. That will make your load lighter, because they will share it with you. If you do this and God so commands, you will be able to stand the strain, and all these people will go home satisfied.”
Moses listened to his father-in-law and did everything he said. He chose capable men from all Israel and made them leaders of the people, officials over thousands, hundreds, fifties and tens. They served as judges for the people at all times. The difficult cases they brought to Moses, but the simple ones they decided themselves. Then Moses sent his father-in-law on his way, and Jethro returned to his own country.
ויאמר חתן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עושה חביב הוא יתרו שניתן לו מקום להתגדר בו זה מנוי זקנים והלא מנוי זקנים היה דבר הגון לפני הקב״ה ומפני מה לא צוהו הקב״ה למשה תחלה אלא כדי ליתן גדולה ליתרו בעיני משה וכל בני ישראל לומר גדול היה יתרו שהסכים הקב״ה על דבריו אף יתרו לא אמרה אלא על תנאי שאם יסכים הקב"ה על דבריו שנ' (פ' כ"ג) אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים:
Moses’ father-in-law replied, “What you are doing is not good. How admired is Yitro, for room was given to him to innovate through the appointment of the elders. Seeing as God favored this appointment, why did he not command Moses to do so to begin with? This was to grant greatness to Yitro in the eyes of Moses and all of Israel, who would say 'how great was Yitro, that God agreed with him.' Yitro only said that on condition that God agrees with him, as it is written "If you do this and God so commands" (Exodus 18:23).
כי כבד ממך הדבר. אמר לו הסתכל בקורה זו כשהיא לחה כל זמן שבני אדם נכנסין תחתיה אחד אחד אין יכולין לעמוד בה: שלשה וארבעה יכולין לעמוד בה לכך נאמר כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו לבדיך:
"For this thing is beyond your strength, you will not be able to do it alone": He said to him: Look at that beam. When it is moist and people get under it one by one they cannot lift it; but three or four get under it and can lift it.
Joseph ben Isaac Bekhor Shor (France, 12th century)
“What is this you are doing for the people?" For he was doing something difficult to them, since they would wait all day to argue their cases, and in some cases they couldn't appear before him because of the others.
מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך גו' ויאמר משה כי יבא אלי העם גו' ויאמר נבל תבול גו' (שמות יח, יד-יח). לכאורה אינו מדוקדק דמתחילה שאל לו מה זה שכל העם נצב עליך ואחר כך אמר לו כי כבד ממך הדבר פתח בדבר אחד וסיים בדבר אחר. אך יש לומר הפירוש, דהנה האדם צריך להיות הולך ממדריגה למדריגה ולא להיות נצב על מעמד בחינה אחת. והנה כשצדיק מדבר עם אנשים פחותים מערך שלו אז הם מבלבלים אותו אך מי שהוא צדיק גדול יכול לעלות אותם על ידי הדיבור אך שהוא עבודה גדולה. לזה שאל לו מתחילה מה זה שכל העם נצב עליך, שהם בבחינת נצבים במעמד אחד והיה קשה לו על משה שידבר כל היום עם האנשים אשר הם נצבים במעמד אחד. אז השיב לו משה הם באים אלי לתקנם ואני מעלה אותם בדיבור. אז אמר לו אם כן כבד הדבר הזה עליך והוא עובדא גדולה לעלות אנשים פחות מערך שלך:
Rabbi Levi Yitzhak of Berditchev (Poland/Ukraine, 1740-1810)
“Why are you alone seated while all the people have to stand in attendance in your presence?” (Exodus 18:14)
This seems unclear; at first Yitro asked him why all the people are standing over him, and then he said the matter is too burdensome for him. [Yitro] started with one matter and ended with another. The interpretation seems to be that man should always be in motion from one stage to the next and never remain stagnant. And when the tzaddik speaks to people of lesser value than he, they confuse him. But a great tzaddik can elevate them by speaking, which requires great effort. That is why at first he asked him: "why are all the people standing over you," seeing that they were all at the same level, and it was hard for him to see Moses speaking all day to people at the same level. Moses replied that they are coming to him to be fixed and I elevate them through speech. That's when [Yitro] replied: "In that case, this is burdensome to you for it is a great task to elevate lesser people than you."
מרכז החיים של נשמת ישראל במקור הקדש היא. דרך אמת ואמונה נולדנו ובה אנחנו מתגדלים. אין בנו ערכים פרודים, האחדות שוכנת בנו ואור ד' אחד חי בקרבנו [...] משה רבנו ע"ה, בתפסו אתו את כח המשפט, בתחלת יסודו באומה, העלה את כל ערכי המשפט עד סוף כל הדורות לאותו התכן האלהי שמשפטי ישראל באים אליו, ודרישת אלהים באה יחדו עם המשפט הישראלי. (שמות י״ח:ט״ו-ט״ז): "כי יבא אלי העם לדרש אלהים, כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו. והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו". ודרישת אלהים של המשפט נשארה סגולה ישראלית, שהיא מתגלה באופי האלהי הכולל עולמי עד וזורח בארץ ישראל, בארץ חבל נחלתו, מקום האורה של סגולת הקדש.
Abraham Isaac Kook (1865-1935)
Laws, the laws of Gods living Torah, set us apart from all other peoples [...] Moses, grasping the power of law at the start of his mission in the nation, raised the values of law until the end of time to the godly content imbued in the laws of Israel, and the search for God goes hand in hand with the Israelite law. “Because the people come to me to seek God’s will. Whenever they have a dispute, it is brought to me, and I decide between the parties and inform them of God’s decrees and instructions.” The search for God in law has remained an Israelite quality, manifested in the godly international nature until it shines in the Land of Israel, the place of luminous holy essence.
[...] אבל בדינים מסופקים ומסובכים לכמה סעיפים, שפסק דינם טעון עיון, וברור השאלה מכל צדדיה ומקורות ההלכה, נהגו כל הדיינים שבישראל לכתוב פסקי דין מנומקים ומבוררים. ואעפ"י שלא נזכר זאת בהלכה, אבל ראינו זאת למעשה בכל התשובות הרבות מאד שבדיני ממונות, שבהם נזכרו טענות מפורטות של הצדדים והכרעת הפוסק, אחרי ברור מקיף ומפורט בעיון והסברה במקורי ההלכה ודברי הפוסקים ראשונים ואחרונים, וחקירה מדויקת בטענות שני הצדדים. תשובות אלה לא ללמד על עצמן באו, אלא ללמד על הכלל כולו. זאת אומרת על הפרוצידורא המשפטית, שבכל מקום שהדין אינו ברור ומחוור כביעותא בכותחא חייב הדיין לנמק פסק דינו, כדי שישמש גם הוראה והדרכה למשפטים אחרים, ולדינים שיבואו אחריו, ועל כגון זה נאמר: ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חקי האלהים ותורותיו (שמות י"ח, ט"ז). הלכה זאת מאלפת אותנו: כי הדיין הישראלי איננו מושל או גוזר, אלא פוסק משועבד להאמת ועומד לפני בקרת המשפט אפילו לפני בעלי דין העומדים לפניו.
Ben Zion Uziel (Jerusalem, 1880-1953)
When it comes to complicated and convoluted rulings, spanning numerous articles, which require deep inspection and examination of the question from all of its aspects and halachik sources, all judges in Israel have become accustomed to write clear and detailed rulings. And although this is not mentioned in halachah ... these rulings come to teach us legal procedure, for wherever the law isn't clear as daylight, the judge must justify his ruling in order for it to serve as a guide and model for other judges and other cases. On this matter the verse says: "Whenever they have a dispute, it is brought to me, and I decide between the parties and inform them of God’s decrees and instructions" (Exodus 18:16). This halacha teaches us: The Israeli judge is not a ruler or a giver of decrees, but an arbiter bound to truth and subordinate to the oversight of law, even while standing before the litigants in front of him.
ההוא דהוה קאמר ואזיל דאזיל מבי דינא שקל גלימא ליזמר זמר וליזיל באורחא א"ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב (שמות יח, כג) וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום.