אמר רבי יוחנן אנא אישתיירי משפירי ירושלים האי מאן דבעי מחזי שופריה דרבי יוחנן נייתי כסא דכספא מבי סלקי ונמלייה פרצידיא דרומנא סומקא ונהדר ליה כלילא דוורדא סומקא לפומיה ונותביה בין שמשא לטולא ההוא זהרורי מעין שופריה דר' יוחנן
With regard to Rabbi Yoḥanan’s physical features, the Gemara adds that Rabbi Yoḥanan said: I alone remain of the beautiful people of Jerusalem. The Gemara continues: One who wishes to see something resembling the beauty of Rabbi Yoḥanan should bring a new, shiny silver goblet from the smithy and fill it with red pomegranate seeds [partzidaya] and place a diadem of red roses upon the lip of the goblet, and position it between the sunlight and shade. That luster is a semblance of Rabbi Yoḥanan’s beauty.
כֵּיצַד מַפְרִישִׁין הַבִּכּוּרִים. יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר, קוֹשְׁרוֹ בְגֶמִי, וְאוֹמֵר, הֲרֵי אֵלּוּ בִּכּוּרִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף עַל פִּי כֵן חוֹזֵר וְקוֹרֵא אוֹתָם בִּכּוּרִים מֵאַחַר שֶׁיִּתָּלְשׁוּ מִן הַקַּרְקָע:
How does one set aside bikkurim? A man goes down into his field, he sees a fig that ripened, or a cluster of grapes that ripened, or a pomegranate that ripened, he ties a reed-rope around it and says: “Let these be bikkurim.” Rabbi Shimon says: even so, he must again designate them as bikkurim after they have been plucked from the soil.
הַכְּלָל שֶׁכָּל אָדָם שֶׁרוֹצֶה לַחֲשֹׁב עַל תַּכְלִיתוֹ הָאַחֲרוֹן צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד לִבְלִי לִהְיוֹת זָקֵן כְּלָל, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִפֹּל לְזִקְנָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא ח"ו, הֵן צַדִּיק הֵן חָסִיד הֵן שְׁאָר כָּל אָדָם אֲפִלּוּ הַפָּחוֹת שֶׁבַּפְּחוּתִים כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לִזָּהֵר מִלִּפֹּל לַזִּקְנָה הַנַּ"ל, כִּי אֲפִלּוּ צַדִּיק גָּדוֹל אָסוּר לוֹ לִהְיוֹת זָקֵן בַּעֲבוֹדָתוֹ, אַף-עַל-פִּי שֶׁזָּכָה לַעֲבוֹדָה שְׁלֵמָה בְּמַדְרֵגָה גָּבֹהַּ, אַף-עַל-פִּי-כֵן צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וּלְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, כִּי זֶה עִקַּר הַיַּהֲדוּת לְהִתְחַזֵּק לַעֲלוֹת בְּכָל פַּעַם מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּי רַבֵּנוּ ז"ל בְּעֵת שֶׁהִתְחִיל לוֹמַר הַתּוֹרָה ט' תִּקּוּנִין יַקִּירִין אִתְמַסְּרוּ לְדִיקְנָא (בְּסִימָן כ' לִקּוּטֵי א'), שֶׁאָמַר אָז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן, מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ יִשְֹרְאֵלֵי, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּלֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, אִי אֶפְשָׁר לוֹ כִּי אִם עַל-יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמִכְלַל דְּבָרָיו אָנוּ שׁוֹמְעִין שֶׁאֵין נִקְרָא אִישׁ יִשְֹרְאֵלֵי בֶּאֱמֶת, כִּי אִם כְּשֶׁהוֹלְכִין מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וְזֶה זוֹכִין עַל-יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכוּ', עַיֵּן שָׁם בְּהַתּוֹרָה ט' תִּקּוּנִין יַקִּירִין הַנַּ"ל וְזֶה עִקַּר חַיִּים אֲרֻכִּים, בְּחִינַת הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת חַיִּים כְּשֶׁמַּתְחִילִין בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ וְכוּ' כַּנַּ"ל וְכֵן לְהֵפֶךְ אֲפִלּוּ מִי שֶׁעָשָֹה מַה שֶּׁעָשָֹה וְעָבַר מַה שֶּׁעָבַר, אַף-עַל-פִּי-כֵן אָסוּר לוֹ לִהְיוֹת זָקֵן ח"ו, וְהוּא צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר מִבְּחִינַת זִקְנָה הַנַּ"ל, שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי שׁוּם יֵאוּשׁ ח"ו, שֶׁלֹּא יֹאמַר בְּלִבּוֹ שֶׁכְּבָר נִזְקַן ח"ו, בְּמַעֲשָֹיו וְכוּ', עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִשְׁתַּנּוֹת ח"ו, רַק יִתְחַזֵּק לְהַתְחִיל בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר וְיַעֲשֶֹה מַה שֶּׁיּוּכַל דָּבָר קָטָן אוֹ דָּבָר גָּדוֹל, אֲפִלּוּ אִם לֹא יוּכַל לוֹמַר כִּי אִם דִּבּוּר אֶחָד מַמָּשׁ בִּתְפִלָּה אוֹ בְּהִתְבּוֹדְדוּת, אוֹ לִלְמֹד מְעַט דִּמְעַט, עַל כָּל פָּנִים יַעֲשֶֹה מַה שֶּׁיּוּכַל וְיִתְחַזֵּק וִיחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ בִּמְעַט דִּמְעַט שֶׁזּוֹכֶה עֲדַיִן לִגַּע בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, כִּי עַל כָּל פָּנִים אֵיךְ שֶׁהוּא בְּוַדַּאי הוּא עוֹשֶֹה כַּמָּה מִצְוֹת בְּכָל יוֹם, כִּי אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים מִצְוֹת כְּרִמּוֹן, וְצָרִיךְ לִמְצֹא בְּעַצְמוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת וּלְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם, וְכַמְבֹאָר בַּתּוֹרָה "אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי, (בְּסִימָן רפ"ב), כַּמּוּבָא בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים וּלְהִתְחַזֵּק לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ וְאַל יְאַבֵּד אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי ח"ו, וְכָל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵֹה, וְהָעִקָּר הוּא בְּחִינַת אֲרִיכַת אַפַּיִם הַנַּ"ל, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֲרִיכוּת אַפַּיִם הַרְבֵּה מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲרִיכַת הָרוּחַ, הַיְנוּ לְהַאֲרִיךְ רוּחוֹ, לְהַמְתִּין וּלְיַחֵל לִישׁוּעַת ה' וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם בִּלְבּוּל וּמְנִיעָה כַּנַּ"ל:
The rule is that any man who wants to consider the ultimate purpose needs to very much guard against being old at all. That is, to not fall into oldness of the Sitra Achra, God forbid, whether he is a tzaddik, a chasid, or any other kind of man. Even someone who is the lowest of the low in some regard, needs to guard against falling in this oldness, for even a great tzaddik is forbidden from being old in his service even though he attained perfect devotion on a high level; nevertheless he needs to be strong to go from level to level and each time begin anew. For this is the essence of Judaism, to be strong to ascend each time from level to level, as I heard from the mouth of Rabbeinu z"l when he began teaching the Torah “Tesha` Tiqunin Yaqirin Itmasru Lediqna” (LM #20), as he said then in this language, “Whoever wants to be an Israelite man, that is, going from level to level, cannot do so except by Eretz Yisrael,” and from his words in general we hear that one is not called a true Ish Yisra'eli unless one goes from level to level. And one attains this through Eretz Yisrael etc.; see there in that Torah Tesha'`' Tiqunin Yaqirin. And this is the essence of long life, the aspect of the Torah which is called life, when one always begins anew etc. as mentioned. And conversely, even one who did what he did and transgressed what he transgressed, nevertheless is forbidden to be old, God forbid, and he needs to guard more and more against this aspect of oldness, to not get into any despair, God forbid; to not say in his heart that he is so old already, God forbid, in his deeds etc., that he cannot change. Rather, be strong and begin with whatever he can, and do any little or great thing that he can, even if he can really say no more than one utterance in prayer or secluded meditation-conversation, or learn the least of the least bit, anyhow he should do what he can, get strong, and enliven himself in the least of the least that he still manages to strive in the sanctity of Yisrael. For, any way it might be, he definitely does many mitzwoth each day, for even “the transgressors of Yisrael are full of mitzwoth like a pomegranate,” and one needs to find good points in himself and enliven himself each time. And as explained in the Torah “Azamera Lelohai Be`odi” (LM #282), as brought in our words many times, and be strong and begin each time anew, and not lose himself entirely, God forbid. And “whatever your hand finds to do, do with your strength.” And the main thing is the aforementioned Arikhath Apayim, that he should have a very great deal of Arikhuth Apayim, without bound, which is the aspect of long spirit/temper, that is, to extend his spirit, to wait and look forward to the salvation of Hashem, and not gaze at any confusion or obstacle as mentioned.
דברים שנוהגים לאכול בליל ר"ה ובו ב"ס:
יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה רוביא דהיינו תלתן כרתי סילקא תמרי קרא וכשיאכל רוביא יאמר יהי רצון שירבו זכיותינו כרתי יכרתו שונאינו סלקא יסתלקו אויבינו תמרי יתמו שונאינו קרא יקרע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו: הגה ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש (טור) ואומרים תתחדש עלינו שנה מתוקה (אבודרהם) וכן נוהגין ויש אוכלים רימונים ואומרים נרבה זכיות כרמון ונוהגין לאכול בשר שמן וכל מיני מתיקה: (מרדכי דיומא):
יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה רוביא דהיינו תלתן כרתי סילקא תמרי קרא וכשיאכל רוביא יאמר יהי רצון שירבו זכיותינו כרתי יכרתו שונאינו סלקא יסתלקו אויבינו תמרי יתמו שונאינו קרא יקרע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו: הגה ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש (טור) ואומרים תתחדש עלינו שנה מתוקה (אבודרהם) וכן נוהגין ויש אוכלים רימונים ואומרים נרבה זכיות כרמון ונוהגין לאכול בשר שמן וכל מיני מתיקה: (מרדכי דיומא):
(1) One should eat beans, leeks, beets, dates, and pumpkin. And as one eats the beans (rubiya), they say: God, may our merits increase (yirbu)! Eating leeks (karti), they say: God, may our enemies be wiped out (yekartu)! Eating dates (tamri), say: God, may our enemies disappear (yetamu)! Eating pumpkin (kra), say: God, may our judgement be ripped up (yikra) and may our merits be called out (yikrau) before You! RAMA: Some have a custom of eating a sweet apple in honey, and saying: May a sweet year be renewed on us! This is what we do. Some eat pomegranates, and say: may our merits be as many as pomegranate seeds! And we are accustomed to eat fatty meat and all sorts of sweets.
אשכחיה רבה בר שילא לאליהו א"ל מאי קא עביד הקב"ה א"ל קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן ומפומיה דר"מ לא קאמר א"ל אמאי משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר א"ל אמאי ר"מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק א"ל השתא קאמר מאיר בני אומר בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי אם כך הקב"ה מצטער על דמן של רשעים ק"ו על דמן של צדיקים שנשפך
The Gemara relates: Rabba bar Sheila found Elijah the prophet, who had appeared to him. He said to Elijah: What is the Holy One, Blessed be He, doing? Elijah said to him: He is stating halakhot transmitted by all of the Sages, but in the name of Rabbi Meir He will not speak. He said to him: Why? He replied: Because he learned halakhot from the mouth of Aḥer. He said to him: Why should he be judged unfavorably for that? Rabbi Meir found a pomegranate and ate its contents while throwing away its peel. He said to him: Indeed, your defense has been heard above. Now God is saying: My son, Meir, says: When a person suffers, e.g., by receiving lashes or the death penalty at the hands of the court, how does the Divine Presence express itself? Woe is Me from My head, woe is Me from My arm, as God empathizes with the sufferer. If the Holy One, Blessed be He, suffers to such an extent over the blood of the wicked, how much more so does He suffer over the blood of the righteous that is spilled.
ריש לקיש אמר מהכא (שיר השירים ו, ז) כפלח הרמון רקתך אפילו ריקנין שבך מלאין מצות כרמון ר' זירא אמר מהכא (בראשית כז, כז) וירח את ריח בגדיו אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו
Reish Lakish says that the source to rely on them not to transgress is from here: “Your temples [rakkatekh] are like a pomegranate split open” (Song of Songs 6:7), which teaches that even the empty people [reikanin] among you are as full of mitzvot as the pomegranate is full of seeds. Rabbi Zeira says that the source is from here: The verse states concerning the occasion when Isaac blessed Jacob: “And he smelled the smell of his garments, and blessed him, and said: See, the smell of my son is as the smell of a field that the Lord has blessed” (Genesis 27:27). Do not read “his garments [begadav]”; rather, read: His traitors [bogedav], meaning that even traitors and sinners among the Jewish people have qualities “as the smell of a field that the Lord has blessed.”
הָיוּ לְפָנָיו מִינִים הַרְבֵּה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מִמִּין שִׁבְעָה, מְבָרֵךְ עָלָיו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְבָרֵךְ עַל אֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיִּרְצֶה:
If there were before him many species, R. Yehudah says: If any of the seven species [wheat, barley, grape, fig, pomegranate, olive, date] were among them, he blesses upon them (first). [These take precedence, Eretz Yisrael having been graced with them.] The sages say: He blesses on whichever he wishes, [personal taste taking precedence. The halachah is in accordance with the sages.]
הָרוֹאָה תְּאֵנָה בַּחֲלוֹם — תּוֹרָתוֹ מִשְׁתַּמֶּרֶת בְּקִרְבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נוֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ״. הָרוֹאֶה רִמּוֹנִים בַּחֲלוֹם, זוּטְרֵי — פָּרֵי עִסְקֵיהּ כְּרִמּוֹנָא, רַבְרְבֵי — רָבֵי עִסְקֵיהּ כְּרִמּוֹנָא. פַּלְגֵי, אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא — יְצַפֶּה לְתוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח מֵעֲסִיס רִמֹּנִי״. וְאִם עַם הָאָרֶץ הוּא — יְצַפֶּה לְמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ״. מַאי רַקָּתֵךְ — אֲפִילּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּךְ, מְלֵאִים מִצְוֹת כְּרִמּוֹן.
One who sees a fig tree in a dream, it is a sign that his Torah is preserved within him, as it is stated: “One who keeps the fig tree shall eat the fruit thereof” (Proverbs 27:18). One who sees pomegranates in a dream, if they were small, his business will flourish like the seeds of the pomegranate, which are numerous; and if they were large, his business will increase like a pomegranate. One who saw slices of pomegranates in his dream, if he is a Torah scholar, he should anticipate Torah, as it is stated: “I would cause you to drink of spiced wine, of the juice of my pomegranate” (Song of Songs 8:2), which is traditionally understood as an allusion to Torah. And if the dreamer is an ignoramus, he should anticipate mitzvot, as it is stated: “Your temples are like a split pomegranate” (Song of Songs 4:3). As the Gemara previously interpreted homiletically: What is the meaning of the word “Your temples [rakatekh]”? Even the most ignorant [reikanin] among you, Israel, are full of mitzvot like a pomegranate.
כֵּיצַד צוֹלִין אֶת הַפֶּסַח, מְבִיאִין שַׁפּוּד שֶׁל רִמּוֹן, תּוֹחֲבוֹ מִתּוֹךְ פִּיו עַד בֵּית נְקוּבָתוֹ, וְנוֹתֵן אֶת כְּרָעָיו וְאֶת בְּנֵי מֵעָיו לְתוֹכוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כְּמִין בִּשּׁוּל הוּא זֶה, אֶלָּא תוֹלִין חוּצָה לוֹ:
How does one roast the Paschal lamb? One brings a spit [shappud] of pomegranate wood and thrusts it into the mouth of the lamb until it reaches its anus, and one then puts its legs and entrails inside it and roasts it all together; this is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Rabbi Akiva says: One does not insert its legs and entrails inside it, as this is a type of cooking. Anything placed inside the offering does not get roasted directly by the fire and is considered to have been cooked. Rather, one suspends the legs and entrails from the spit above the animal’s head outside it.
תיב שפיר אמר ליה הבו לי כסא יהבו ליה כסא אכמר שדא ביה כיחו נחרו ביה שקא ומית שמעו דהוו קאמרי פלימו קטל גברא פלימו קטל גברא ערק וטשא נפשיה בבית הכסא אזיל בתריה נפל קמיה כי דחזייה דהוה מצטער גלי ליה נפשיה אמר ליה מאי טעמא אמרת הכי ואלא היכי אימא אמר ליה לימא מר רחמנא נגער ביה בשטן
Every time Rabbi Chiya bar Abba fell upon his face (in the Tachanun prayer) he used to say, ‘The Merciful save me from the Yetzer Ha'Rah. One day his wife overheard him. ‘Let me see,’ she reflected, ‘it is so many years that he has separated from me: why then should he say that?’ One day, while he was studying in his garden, she adorned herself with a scarf and strolled in front of him. ‘Who are you?’ he asked. ‘I am Cheruta, and have returned today,’ she replied. He desired her. Said she to him, ‘Bring me that pomegranate from the uppermost branch.’ He jumped up, went, and brought it to her. When he re-entered his house, his wife was firing the oven,whereupon he went and sat in it. ‘What is this?’ she asked. He told her what had happened.‘It was I,’ she told him; but he paid no heed to her until she gave him proof. ‘Nevertheless,’ said he, ‘my intention was evil.’ That righteous man fasted all his life, until he died from that very death.
כְּלָל אָמְרוּ בַּפֵּאָה. כָּל שֶׁהוּא אֹכֶל, וְנִשְׁמָר, וְגִדּוּלָיו מִן הָאָרֶץ, וּלְקִיטָתוֹ כְאַחַת, וּמַכְנִיסוֹ לְקִיּוּם, חַיָּב בַּפֵּאָה. וְהַתְּבוּאָה וְהַקִּטְנִיּוֹת בַּכְּלָל הַזֶּה:
They said a general principle concerning peah: whatever is food, and is looked after, and grows from the land, and is harvested all at the same time, and is brought in for storage, is subject to the law of pe'ah. Grain and beans are in this category.
וישאהו במוט בשנים. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט" אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא בִשְׁנַיִם? מַה תַּ"ל "בִּשְׁנָיִם"? בִּשְׁנֵי מוֹטוֹת. הָא כֵיצַד? שְׁמוֹנָה נָטְלוּ אֶשְׁכּוֹל, אֶחָד נָטַל תְּאֵנָה וְאֶחָד רִמּוֹן; יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב לֹא נָטְלוּ כְלוּם, לְפִי שֶׁכָּל עַצְמָם לְהוֹצִיא דִּבָּה נִתְכַּוְּנוּ — כְּשֵׁם שֶׁפִּרְיָהּ מְשֻׁנֶּה כָּךְ עַמָּהּ מְשֻׁנֶּה; וְאִם חָפֵץ אַתָּה לֵידַע כַּמָּה מַשּׂאוֹי אֶחָד מֵהֶם, צֵא וּלְמַד מֵאֲבָנִים שֶׁהֵקִימוּ בַּגִּלְגָּל — הֵרִימוּ לָהֶם אִיש אֶבֶן אַחַת מִן הַיַּרְדֵן עַל שִׁכְמוֹ וֶהֱקִימוּהָ בַּגִּלְגָּל (יהושע ד') — וּשְׁקָלוּם רַבּוֹתֵינוּ מִשְׁקַל כָּל אַחַת אַרְבָּעִים סְאָה, וּגְמִירֵי טוּנָא דְּמִידְלֵי אֱינַשׁ עַל כַּתְפֵּיהּ אֵינוֹ אֶלָּא שְׁלִישׁ מַשּׂאוֹי כַּמַּשּׂאוֹי שֶׁמְּסַיְּעִין אוֹתוֹ לְהָרִים (סוטה ל"ד):
וישאהו במוט בשנים AND THEY BARE IT UPON A POLE BETWEEN TWO — From what is implied in the statement “And they bare it upon a pole”, do I not know that it was carried by two men”? why then does it add the word בשנים? It means, not as you assume, “by two men” but “upon two poles”. How was that done? Eight of the spies bore the cluster of grapes. Besides these, one spy took the fig and one the pomegranate, but Joshua and Caleb did not take anything (although all of them were bidden to do so; cf. v. 20), because the very essence of their (the other spies’) intention was only to bring an evil report: “Just as its fruit is extraordinary in size, so is its people extraordinary in size”. — Now if you wish to know how much was the burden of each of them, go and learn from the weight of the stones which they erected at Gilgal; for it is related (Joshua 4:5 and 20) that each man lifted by himself one stone from out of the Jordan on to his shoulder, and set it up at Gilgal; — and our Rabbis ascertained the weight of each stone to be forty Seahs, and it is an accepted fact that a load which a person can by himself lift up on to his shoulder is only the third of the load he can carry if people assist him in lifting it up (Sotah 34b).
מָה מִזְבַּח הַזָּהָב, שֶׁאֵין עָלָיו אֶלָּא כְּעוֹבִי דִּינַר זָהָב, עָמַד כַּמָּה שָׁנִים וְלֹא שָׁלְטָה בּוֹ הָאוּר. פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁמְּלֵיאִין מִצְוֹת כְּרִמּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ״, וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אַל תִּיקְרֵי ״רַקָּתֵךְ״ אֶלָּא ״רֵיקָתֵיךְ״, שֶׁאֲפִילּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּךְ מְלֵיאִין מִצְוֹת כְּרִמּוֹן — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
If the golden altar in the Temple, which was only covered by gold the thickness of a golden dinar, stood for many years and the fire did not burn it, for its gold did not melt, so too the sinners of the Jewish people, who are filled with good deeds like a pomegranate, as it is stated: “Your temples [rakatekh] are like a split pomegranate behind your veil” (Song of Songs 6:7), will not be affected by the fire of Gehenna. And Rabbi Shimon ben Lakish said about this: Do not read: Your temples [rakatekh], but rather: Your empty ones [reikateikh], meaning that even the sinners among you are full of mitzvot like a pomegranate; how much more so should the fire of Gehenna have no power over them.
מיתיבי המשחק בקוביא אלו הן המשחקים בפיספסים ולא בפיספסים בלבד אמרו אלא אפילו קליפי אגוזים וקליפי רימונים
The Gemara raises an objection to the opinion that the expression: Those who fly pigeons, refers to an ara, from a baraita: With regard to the expression one who plays with dice, these are ones who play with pispasim, which are dice of marble or other types of stone. But the Sages did not mean to say that only one who plays with pispasim is disqualified from bearing witness, but rather even one who plays with nutshells or pomegranate shells is disqualified.
חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן אֵלּוּ אִם לָשָׁן בְּמֵי פֵּרוֹת בִּלְבַד בְּלֹא שׁוּם מַיִם לְעוֹלָם אֵין בָּאִין לִידֵי חִמּוּץ אֶלָּא אֲפִלּוּ הִנִּיחָן כָּל הַיּוֹם עַד שֶׁנִּתְפַּח הַבָּצֵק מֻתָּר בַּאֲכִילָה [ג.] שֶׁאֵין מֵי פֵּרוֹת מַחְמִיצִין אֶלָּא מַסְרִיחִין. וּמֵי פֵּרוֹת הֵן כְּגוֹן יַיִן וְחָלָב וּדְבַשׁ וְשֶׁמֶן זַיִת וּמֵי תַּפּוּחִים וּמֵי רִמּוֹנִים וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר יֵינוֹת וּשְׁמָנִים וּמַשְׁקִין. וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב בָּהֶן שׁוּם מַיִם בָּעוֹלָם. וְאִם נִתְעָרֵב בָּהֶן מַיִם כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי אֵלּוּ מַחְמִיצִין:
If we knead these five species of grain with fruit juice alone - without any water - they will never come to be leavened; rather even if they are left out all day until the dough has risen, they are permissible to eat - as fruit juice does not leaven but rather causes decay. And fruit juices are [things] such as wine, milk, honey, olive oil, apple juice, pomegranate juice, and anything that is similar to these from the remaining wines, oils, and drinks. And that is so long as they have never been mixed with water; but if a minimal amount of water has been mixed with them, they will leaven.
על העבודה כיצד כל זמן שעבודת בית המקדש קיימת העולם מתברך על יושביו וגשמים יורדין בזמנן שנאמר (דברים יא) (לאהבה את ה׳ אלהיכם) ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש [וגו'] ונתתי עשב בשדך לבהמתך. ובזמן שאין עבודת בית המקדש קיימת אין העולם מתברך על יושביו ואין הגשמים יורדין בזמנן שנאמר (שם) השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' ועצר את השמים ולא יהיה מטר וכן בחגי (ב) הוא אומר שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה מטרם שום אבן אל אבן בהיכל ה׳ מהיותם בא אל ערמת עשרים והיתה עשרה בא אל היקב לחשף חמשים פורה והיתה עשרים מפני מה לא נאמר ביקב עשרים והיו עשרה כשם שנאמר בחטים כ׳ והיו עשרה לפי שיקב סימן טוב יותר מחטים ללמדך שכל זמן שהיין לוקה סימן רע לכל השנה כולה אמרו ישראל לפני הקב״ה רבש״ע מפני מה אתה עשית לנו כך. השיבן רוח הקודש (שם א) פנה אל הרבה והנה למעט [וגו׳] יען ביתי אשר הוא חרב ואתם רצים איש לביתו ואם אתם תעסקו בעבודת בהמ״ק אני אברך אתכם כבתחילה שנאמר (שם ב) שימו נא לבבכם [וגו'] מיום כ״ד לתשיעי למן היום אשר יוסד היכל ה׳ [וגו'] העוד הזרע במגורה ועד הגפן והתאנה והרמון ועץ הזית לא נשא מן היום הזה אברך הא למדת שאין עבודה שהיא חביבה לפני הקב״ה יותר מעבודת בית המקדש:
On the Temple service. How so? While the Holy Temple was still standing, the land was blessed for its inhabitants and rains fell at the proper time, as it says (Deuteronomy 11:13–14), “To love the Eternal your God and to serve Him with all your heart and all your soul, and I will give you rain in your land in season, the early rain and the late…and I will give grass to your fields for your animals.” And when the Temple is not standing, the land is not blessed for its inhabitants and the rains do not come in season, as it says (Deuteronomy 11:16–17), “Guard yourselves from your heart’s temptation…and He will shut up the heavens and there will be no rain.” And so it says (Haggai 2:15–16), “Take note, from this day and beforehand, before any stone had been placed on a stone in the House of the Eternal, if one came to a heap of wheat of twenty measures, it would yield only ten; and if one came to the wine barrel to skim off fifty measures, the press would yield only twenty.” Why doesn’t it say also for the wine barrel, twenty and then ten, just as it does for the wheat, twenty and then ten? Because the wine barrel is a more exalted symbol than the wheat. This teaches you that when the wine is cursed, there is a bad sign upon the whole year. Israel said before the Holy Blessed One: Master of the World! Why do you do this to us? A holy spirit answered them (Haggai 1:9), “You came for a lot, but there is only a little…because My House is destroyed, but you all run to your own houses.” And if you would perform the Temple services, I would bless you as I once did, as it says (Haggai 2:18–19), “Take note…from the twenty-fourth day of the ninth month, from the day the foundation was laid for the House of the Eternal…is the seed yet in the granary? And have the grape, and the fig, and the pomegranate, and the olive tree yet borne fruit? From that day I will send blessing.” This teaches you that there is no service dearer to the Holy Blessed One than the service of the Holy Temple.
אָמְרִי לֵיהּ: חֲזַן רוּמָּנָא דְּקָדְחָא אַפּוּם דַּנֵּי, לְאַבָּיֵי אֲמַר לֵיהּ: עֲשִׁיק עִסְקָךְ כְּרוּמָּנָא. לְרָבָא אֲמַר לֵיהּ: קָאוֵי עִסְקָךְ כְּרוּמָּנָא.
They said to him: We saw a pomegranate taking root on the mouth of barrels. To Abaye he said: Your business will increase in value like a pomegranate. To Rava he said: Your work will go sour like a pomegranate.
אלא אמר (רבה) חמת זו חמי גרר רקת זו טבריא כינרת זו גינוסר ולמה נקרא שמה רקת שאפילו ריקנין שבה מלאין מצות כרמון רבי ירמיה אמר רקת שמה ולמה נקרא שמה טבריא שיושבת בטבורה של ארץ ישראל (רבא) אמר רקת שמה ולמה נקרא שמה טבריא שטובה ראייתה
Rather, Rabba said: Hammath is the hot springs of Gerar that are adjacent to Tiberias; Rakkath is Tiberias; and Chinnereth is Ginosar. And why was Tiberias called Rakkath? Because even the empty ones [reikanin] of Tiberias are as full of mitzvot as a pomegranate is full of seeds. Rabbi Yirmeya said: In fact, Rakkath is its real name; and why was it called Tiberias? Because it sits in the very center [tabbur] of Eretz Yisrael. Rava said: Rakkath is its real name, and why was it called Tiberias? Because its appearance is good [tova re’iyyata].
ותעלולים ימשלו בם אמר רב (פפא) בר יעקב תעלי בני תעלי ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם ירהבו הנער בזקן (והנקלה בנכבד) אלו בני אדם שמנוערין מן המצות ירהבו במי שממולא במצות כרמון והנקלה בנכבד יבא מי שחמורות דומות עליו כקלות וירהבו במי שקלות דומות עליו כחמורות
“And babes [ta’alulim] shall rule over them”; Rav Pappa bar Ya’akov said: Ta’alulim means foxes [ta’alei], sons of foxes. In other words, inferior people both in terms of deeds and in terms of lineage. And the prophet Isaiah’s mind was not calmed until he said to them: “The child shall behave insolently against the aged, and the base against the honorable” (Isaiah 3:5). “The child” [na’ar]; these are people who are devoid of mitzvot, who will behave insolently toward one who is as filled with mitzvot as a pomegranate. “And the base [nikleh] against the honorable [nikhbad]”; this means that one for whom major [kaved] transgressions are like minor ones [kalot] in his mind will come and behave insolently with one for whom even minor transgressions are like major ones in his mind.
ד"א ויורהו ה' עץ, ומה היה, ר' יהושע אומר, עץ זית היה, ר' נחמיה אומר עץ של ערבה, ויש אומרים עיקרי תאנה, ויש אומרים עיקרי רימון, שאין מרים כהם, וחכמים אומרים הרדופני עץ הוא, ואין מר כמוהו. אמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה, ראה מה גדולים נסים של הקב"ה, בשר ודם במתוק מרפא את המר, אבל הקב"ה במר מרפא את המר, שנאמר כי [אעלה ארוכה לך] וממכותיך ארפאך נאום ה' (ירמי' ל יז), במה שהוא מכה הוא מרפא, אמר הקב"ה למשה שיתן דבר מר בתוך דבר מר למתוק בו, כיוצא בו כתיב ויצא אל מוצא המים וישלך שם מלח וגו', ויאמר כה אמר ה' רפאתי למים (מ"ב ב כא), כיוצא בו ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים וגו' (ישעי' לח כא), והלא בזמן שנותנים שרף של תאנים על הבשר מיד הוא מתאכל, אלא כדי לעשות נס.
Another interpretation (of Exod. 15:25): AND THE LORD SHOWED HIM A TREE. What was it?61Tanh., Exod. 4:24; Mekhilta de Rabbi Ishmael, Wayassa‘ 1; Exod. R. 50:3. R. Joshua says: It was an olive tree; R. Nehemiah says: A willow tree. Some say: The roots of a fig tree; and others say: The roots of a pomegranate, since there is nothing as bitter as those. But the sages say: It was ivy62Gk.: rhododaphne (“rose laurel” or perhaps “rhododendron”). wood, and there is nothing as bitter as that. R. Ishmael the son of R. Johanan ben Baroqah said: See how great are the miracles of the Holy One! <Those of> flesh and blood cure the bitter with the sweet, but the Holy One cures the bitter with the bitter.63See below, Exod. 10:9, and the note there. Thus it is stated (in Jer. 30:17): [FOR I WILL RESTORE HEALTH TO YOU]: AND I WILL HEAL YOU OF YOUR WOUNDS, SAYS THE LORD. By whatever means he wounds he heals. The Holy One told Moses to put something sour into something sour for it to become sweet thereby. Similarly it is written (in II Kings 2:21): SO <ELISHA> WENT OUT TO THE SPRING OF WATER, THREW SALT IN IT,…64The biblical text indicates that there is no lacuna here. AND SAID: THUS SAYS THE LORD: I HAVE HEALED <THIS> WATER. Similarly (in Is. 38:21): AND ISAIAH SAID: LET THEM TAKE A CAKE OF FIGS <AND APPLY IT TO THE BOIL, AND HE WILL LIVE>. Is it not a fact that, when one puts fig juice on the flesh, it is immediately consumed? <This exception,> however, <was> in order to perform a miracle.
רֵיקָן m. (v. ריקָם) empty. Sabb. 83ᵇ, a. e. מיטלטל מלא ור׳ is movable when filled as well as when empty. Ber. 40ᵃ in the physical world כלי ר׳ מחזיק וכ׳ an empty vessel is receptive, a filled vessel is not; אבל הקב"ה … ר׳ אינו מחזיק not so with the Lord (in the spiritual world): a full vessel (mind) is receptive (of more), an empty one is not; a. fr.—Trnsf. bare of knowledge, ignorant. Cant. R. to IV, 4 (play on רקתך, ib. 3) הר׳ שבשלש … רצוף וכ׳ the least learned in the three rows (of scholars in front of the Sanhedrin) is as stuffed with knowledge as a pomegranate (is full of seeds). Ib. ר׳ שבישראל מלא וכ׳ an ignorant man in Israel is as full of argument &c.; Gen. R. s. 32 (not הריקין); a. fr.—Pl. רֵיקָנִים, רֵיקָנִין. Cant. R. l. c. Ruth R. to III, 17 לא יצאו ר׳ they did not go out with empty hands; a. fr.—Pl. רֵיקָנִית, רֵקָ׳. Y. B. Kam. III, end, 3ᵈ אחת ר׳ אחת טעונה one wagon (or ship) empty, and the other loaded. Yoma 53ᵃ ביאה ר׳, v. בִּיאָה II.—Denom. רִיקֵן to empty, bare. Ukts. I, 3 זנב … שרִיקְנוֹ the skeleton of a cluster of grapes which one has stripped (of its grapes). Ib. 5 שרִיקְנָהּ, v. פְּסִיגָא. Ib. שרביט … שריקנו, v. שַׁרְבִיט.
הָיוּ לְפָנָיו מִינִין הַרְבֵּה אִם הָיוּ בִּרְכוֹתֵיהֶן שָׁווֹת מְבָרֵךְ עַל אַחַת מֵהֶם וּפוֹטֵר אֶת הַשְּׁאָר. וְאִם אֵין בִּרְכוֹתֵיהֶם שָׁווֹת מְבָרֵךְ עַל כָּל אַחַת מֵהֶן בְּרָכָה הָרְאוּיָה לוֹ. וְאֵי זֶה מֵהֶם שֶׁיִּרְצֶה לְהַקְדִּים מַקְדִּים. וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה בְּזֶה יוֹתֵר מִזֶּה אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם אֶחָד מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים עָלָיו הוּא מְבָרֵךְ תְּחִלָּה. וְכָל הַקּוֹדֵם בַּפָּסוּק קוֹדֵם בַּבְּרָכָה. וְהַשִּׁבְעָה הֵן הָאֲמוּרִים בְּפָסוּק זֶה (דברים ח ח) ״אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבַשׁ״. וּדְבַשׁ זֶה הוּא דְּבַשׁ תְּמָרִים. וְהַתְּמָרִים קוֹדְמִין לַעֲנָבִים. שֶׁהַתְּמָרִים שֵׁנִי לְאֶרֶץ וְהָעֲנָבִים שְׁלִישִׁי לְאֶרֶץ:
When one has several kinds of food before him, and the blessing is the same for each of them, he says the blessing before partaking of one kind, this exempting him from repeating the blessing for the others. If however the blessings vary, he says the blessing appropriate to each kind, and may begin the meal with whichever dish he pleases. If he has no preference and there is on the table any one of the seven fruits indigenous to the Holy Land, he says the blessing over it first. Among these seven, that first mentioned in the Biblical verse is to be preferred. The seven fruits are those named in the text: "A land of wheat, barley, vine, fig, pomegranate, a land of olive oil and honey" (Deut. 8:8). The honey here referred to, is the honey of dates. Dates have the preference over grapes, because dates are mentioned in the text second after the word "land" (in the second part of the verse), while grapes come third after that word (in the first half of the verse).
תְּנַן הָתָם: כׇּל כְּלֵי בַּעֲלֵי בָתִּים, שִׁיעוּרָן כְּרִמּוֹנִים. בָּעֵי רַבִּי חִזְקִיָּה: נִיקַּב כְּמוֹצִיא זַיִת וּסְתָמוֹ, וְחָזַר וְנִיקַּב כְּמוֹצִיא זַיִת וּסְתָמוֹ, עַד שֶׁהִשְׁלִימוֹ לְמוֹצִיא רִימּוֹן, מַהוּ?
The Gemara cites another discussion related to the previous halakha. We learned there in a mishna in tractate Kelim: All ritually impure wooden utensils belonging to ordinary homeowners become pure through breaking the utensil if they have holes the size of pomegranates. Ḥizkiya asked: What is the halakha when a utensil was perforated with a hole large enough for an olive to emerge, and he sealed it, and then it was perforated again with a hole large enough for an olive to emerge, and he sealed it, and this went on until the total area of all the holes completed a space large enough for a pomegranate to emerge? In other words, do we say that because the sum of the areas of all the holes adds up to the size of a pomegranate, the utensil is pure, or do we say that since the previous hole was filled before the next hole was formed, the utensil remains ritually impure?
וְשִׂפְתוֹי דְּכָהֲנָא רַבָּא הֲווֹ בַּעְיָן צְלוֹתָא בְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי קֳדָם יְיָ וּמִלּוֹי הֲווֹ מְהַפְּכִין חוֹבֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל דְּדָמְיָן לְחוּט זְהוֹרִיתָא וּמְחַוְּרָן יָתְהוֹן כְּעַמַּר נְקֵי וּמַלְכָּא דְּהוּא רֵישְׁהוֹן מְלִי פִּקּוֹדַיָּא כְּרִמּוֹנָא בָּר מִן אַמַּרְכְּלַיָּא וְאַרְכּוֹנִין דְּאִנּוּן קָרִיבִין לְמַלְכָּא דְּאִנּוּן צַדִּיקִין וְלֵית בְּהוֹן מִדָּעַם בִּישׁ:
And the lips of the High Priest were uttering prayers before YY on the Day of Atonement, and his words changed the sins of Israel (which resembled a scarlet thread) and made them white as clean wool. 13 And the king who was at their head was full of precepts like the pomegranate, not to mention the overseers and rulers who were near the king, who were righteous and in whom there was nothing evil.
גְּמָ׳ וְנַיְתֵי שֶׁל מַתֶּכֶת? אַיְּידֵי דְּחַם מִקְצָתוֹ חַם כּוּלּוֹ, וְקָמִטְּוֵי מֵחֲמַת הַשַּׁפּוּד, וְרַחֲמָנָא אָמַר ״צְלִי אֵשׁ״, וְלֹא צָלִי מֵחֲמַת דָּבָר אַחֵר. וְנַיְתֵי שֶׁל דֶּקֶל? אַיְּידֵי דְּאִית לֵיהּ שִׁיבֵּי, מַפֵּיק מַיָּא וְהָוֵי כִּמְבוּשָּׁל. וְנַיְתֵי שֶׁל תְּאֵנָה? אַיְּידִי דִּמְחַלְחֵל, מַפֵּיק מַיָּא וְהָוֵה לֵיהּ כִּמְבוּשָּׁל.
GEMARA: The Gemara suggests: Let them bring a metal spit. The Gemara answers: With regard to a metal utensil, once part of it is hot, it is all hot, and the meat is roasted due to the heat of the spit. And the Merciful One states in the Torah that the Paschal lamb must be roasted in fire and not roasted through something else. The Gemara asks why it is necessary to use specifically a spit of pomegranate wood: Let them bring a spit of palm wood. The Gemara answers: Since the palm branch has grooves between the leaves, it gives off a small amount of water from the grooves during roasting. The meat of the offering that touches the spit is as though it is cooked. The Gemara suggests: Let them bring a spit of fig wood. The Gemara answers: Since it is hollow and has sap inside, it gives off water, and it is as though the meat is cooked.
like a pomegranate is filled with seeds,