Pregnancy and Birth

ByJeremy Borovitz

Jewish Learning Collaborative

תהילים ע״א:ה׳-ט׳

(ה) כִּֽי־אַתָּ֥ה תִקְוָתִ֑י אֲדֹנָ֥י יְ֝הוִ֗ה מִבְטַחִ֥י מִנְּעוּרָֽי׃ (ו) עָלֶ֤יךָ ׀ נִסְמַ֬כְתִּי מִבֶּ֗טֶן מִמְּעֵ֣י אִ֭מִּי אַתָּ֣ה גוֹזִ֑י בְּךָ֖ תְהִלָּתִ֣י תָמִֽיד׃ (ז) כְּ֭מוֹפֵת הָיִ֣יתִי לְרַבִּ֑ים וְ֝אַתָּ֗ה מַֽחֲסִי־עֹֽז׃ (ח) יִמָּ֣לֵא פִ֭י תְּהִלָּתֶ֑ךָ כָּל־הַ֝יּ֗וֹם תִּפְאַרְתֶּֽךָ׃ (ט) אַֽל־תַּ֭שְׁלִיכֵנִי לְעֵ֣ת זִקְנָ֑ה כִּכְל֥וֹת כֹּ֝חִ֗י אַֽל־תַּעַזְבֵֽנִי׃

Psalms 71:5-9

(5) For You are my hope, O Lord GOD, my trust from my youth. (6) While yet unborn, I depended on You; in the womb of my mother, You were my support; I sing Your praises always. (7) I have become an example for many, since You are my mighty refuge. (8) My mouth is full of praise to You, glorifying You all day long. (9) Do not cast me off in old age; when my strength fails, do not forsake me!

תהילים קל״ט:י״ג-ט״ז

(יג) כִּֽי־אַ֭תָּה קָנִ֣יתָ כִלְיֹתָ֑י תְּ֝סֻכֵּ֗נִי בְּבֶ֣טֶן אִמִּֽי׃ (יד) אֽוֹדְךָ֗ עַ֤ל כִּ֥י נוֹרָא֗וֹת נִ֫פְלֵ֥יתִי נִפְלָאִ֥ים מַעֲשֶׂ֑יךָ וְ֝נַפְשִׁ֗י יֹדַ֥עַת מְאֹֽד׃ (טו) לֹא־נִכְחַ֥ד עָצְמִ֗י מִ֫מֶּ֥ךָּ אֲשֶׁר־עֻשֵּׂ֥יתִי בַסֵּ֑תֶר רֻ֝קַּ֗מְתִּי בְּֽתַחְתִּיּ֥וֹת אָֽרֶץ׃ (טז) גָּלְמִ֤י ׀ רָ֘א֤וּ עֵינֶ֗יךָ וְעַֽל־סִפְרְךָ֮ כֻּלָּ֪ם יִכָּ֫תֵ֥בוּ יָמִ֥ים יֻצָּ֑רוּ ולא [וְל֖וֹ] אֶחָ֣ד בָּהֶֽם׃

Psalms 139:13-16

(13) It was You who created my conscience (lit., kidneys); You fashioned me in my mother’s womb. (14) I praise You, for I am awesomely, wondrously made; Your work is wonderful; I know it very well. (15) My frame was not concealed from You when I was shaped in a hidden place, knit together in the recesses of the earth. (16) Your eyes saw my unformed limbs; they were all recorded in Your book; in due time they were formed, to the very last one of them.

בראשית כ״ה:כ״א-כ״ד

(כא) וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיהוָה֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ יְהוָ֔ה וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃ (כב) וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְרֹ֥שׁ אֶת־יְהוָֽה׃ (כג) וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה לָ֗הּ שְׁנֵ֤י גיים [גוֹיִם֙] בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר׃ (כד) וַיִּמְלְא֥וּ יָמֶ֖יהָ לָלֶ֑דֶת וְהִנֵּ֥ה תוֹמִ֖ם בְּבִטְנָֽהּ׃

Genesis 25:21-24

(21) Isaac pleaded with the LORD on behalf of his wife, because she was barren; and the LORD responded to his plea, and his wife Rebekah conceived. (22) But the children struggled in her womb, and she said, “If so, why do I exist?” She went to inquire of the LORD, (23) and the LORD answered her, “Two nations are in your womb, Two separate peoples shall issue from your body; One people shall be mightier than the other, And the older shall serve the younger.” (24) When her time to give birth was at hand, there were twins in her womb.

רש"י על בראשית כ״ה:כ״ב:א׳

(א) ויתרוצצו. עַ"כָּ הַמִּקְרָא הַזֶּה אוֹמֵר דָּרְשֵׁנִי, שֶׁסָּתַם מַה הִיא רְצִיצָה זוֹ וְכָתַב אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי? רַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ לְשׁוֹן רִיצָה; כְּשֶׁהָיְתָה עוֹבֶרֶת עַל פִּתְחֵי תּוֹרָה שֶׁל שֵׁם וָעֵבֶר יַעֲקֹב רָץ וּמְפַרְכֵּס לָצֵאת, עוֹבֶרֶת עַל פֶּתַח עֲבוֹדַת אֱלִילִים, עֵשָׂו מְפַרְכֵּס לָצֵאת. דָּבָר אַחֵר מִתְרוֹצְצִים זֶה עִם זֶה וּמְרִיבִים בְּנַחֲלַת שְׁנֵי עוֹלָמוֹת.

Rashi on Genesis 25:22:1

(1) ויתרצצו AND [THE CHILDREN] STRUGGLED — You must admit that this verse calls for a Midrashic interpretation since it leaves unexplained what this struggling was about and it states that she exclaimed “If it be so, wherefore did I desire this” (i.e. she asked whether this was the normal course of child-bearing, feeling that something extraordinary was happening). Our Rabbis explain that the word has the meaning of running, moving quickly: whenever she passed by the doors of the Torah (i. e. the Schools of Shem and Eber) Jacob moved convulsively in his efforts to come to birth, but whenever she passed by the gate of a pagan temple Esau moved convulsively in his efforts to come to birth (Genesis Rabbah 63:6). Another explanation is: they struggled with one another and quarrelled as to how they should divide the two worlds as their inheritance (Yalkut Shimoni on Torah 111:2).

נדה ט״ז ב:י״ב-י״ג

ור"ל האי קרא דר' יוחנן מאי דריש ביה מבעי ליה לכדדריש רבי חנינא בר פפא דדריש ר' חנינא בר פפא אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו ונוטל טפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו רבש"ע טפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני ואילו רשע או צדיק לא קאמר כדר' חנינא דא"ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר (דברים י, יב) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו'

Niddah 16b:12-13

The Gemara asks: And how does Reish Lakish interpret this verse cited by Rabbi Yoḥanan? The Gemara answers that he requires that verse for that which Rabbi Ḥanina bar Pappa taught. As Rabbi Ḥanina bar Pappa interpreted that verse in the following manner: That angel that is appointed over conception is called: Night. And that angel takes the drop of semen from which a person will be formed and presents it before the Holy One, Blessed be He, and says before Him: Master of the Universe, what will be of this drop? Will the person fashioned from it be mighty or weak? Will he be clever or stupid? Will he be wealthy or poor? The Gemara notes: But this angel does not say: Will he be wicked or righteous? This is in accordance with a statement of Rabbi Ḥanina, as Rabbi Ḥanina said: Everything is in the hand of Heaven, except for fear of Heaven. People have free will to serve God or not, as it is stated: “And now, Israel, what does the Lord your God ask of you other than to fear the Lord your God” (Deuteronomy 10:12). The fact that God asks of the Jewish people to fear Him indicates that it is a person’s choice to do so.

נדה ל׳ ב:י״ח-י״ט

דרש רבי שמלאי למה הולד דומה במעי אמו לפנקס שמקופל ומונח ידיו על שתי צדעיו שתי אציליו על ב' ארכובותיו וב' עקביו על ב' עגבותיו וראשו מונח לו בין ברכיו ופיו סתום וטבורו פתוח ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו שנאמר (איוב כט, ג) בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך ואל תתמה שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא

Niddah 30b:18-19

§ Rabbi Samlai taught: To what is a fetus in its mother’s womb comparable? To a folded notebook [lefinkas]. And it rests with its hands on its two sides of its head, at the temples, its two arms [atzilav] on its two knees, and its two heels on its two buttocks, and its head rests between its knees, and its mouth is closed, and its umbilicus is open. And it eats from what its mother eats, and it drinks from what its mother drinks, and it does not emit excrement lest it kill its mother. But once it emerges into the airspace of the world, the closed limb, i.e., its mouth, opens, and the open limb, its umbilicus, closes, as otherwise it cannot live for even one hour. And a candle is lit for it above its head, and it gazes from one end of the world to the other, as it is stated: “When His lamp shined above my head, and by His light I walked through darkness” (Job 29:3). And do not wonder how one can see from one end of the world to the other, as a person can sleep here, in this location, and see a dream that takes place in a place as distant as Spain [beAspamya].

נדה ל׳ ב:כ׳

ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים שנאמר (איוב כט, ב) מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים הוי אומר אלו ירחי לידה

Niddah 30b:20

And there are no days when a person is in a more blissful state than those days when he is a fetus in his mother’s womb, as it is stated in the previous verse: “If only I were as in the months of old, as in the days when God watched over me” (Job 29:2). And the proof that this verse is referring to gestation is as follows: Which are the days that have months but do not have years? You must say that these are the months of gestation.

נדה ל׳ ב:כ״א

ומלמדין אותו כל התורה כולה שנאמר (משלי ד ד) ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה ואומר (איוב כט, ד) בסוד אלוה עלי אהלי

Niddah 30b:21

And a fetus is taught the entire Torah while in the womb, as it is stated: “And He taught me and said to me: Let your heart hold fast My words; keep My commandments, and live” (Proverbs 4:4). And it also states: “As I was in the days of my youth, when the converse of God was upon my tent” (Job 29:4).

נדה ל׳ ב:כ״ג

וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה שנאמר (בראשית ד, ז) לפתח חטאת רובץ

Niddah 30b:23

And once the fetus emerges into the airspace of the world, an angel comes and slaps it on its mouth, causing it to forget the entire Torah, as it is stated: “Sin crouches at the entrance” (Genesis 4:7), i.e., when a person enters the world he is immediately liable to sin due to his loss of Torah knowledge.

נדה ל׳ ב:כ״ד-כ״ה

ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו שנאמר (ישעיהו מה, כג) כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון כי לי תכרע כל ברך זה יום המיתה שנאמר (תהלים כב, ל) לפניו יכרעו כל יורדי עפר תשבע כל לשון זה יום הלידה שנאמר (תהלים כד, ד) נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו ולא נשבע למרמה ומה היא השבועה שמשביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה היא אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הריני נוטלה ממך

Niddah 30b:24-25

And a fetus does not leave the womb until the angels administer an oath to it, as it is stated: “That to Me every knee shall bow, every tongue shall swear” (Isaiah 45:23). The verse is interpreted as follows: “That to Me every knee shall bow”; this is referring to the day of one’s death, as it is stated: “All those who go down to the dust shall kneel before Him” (Psalms 22:30). “Every tongue shall swear”; this is referring to the day of one’s birth, as it is stated in description of a righteous person: “He who has clean hands, and a pure heart, who has not taken My name in vain, and has not sworn deceitfully” (Psalms 24:4), i.e., he has kept the oath that he took before he was born. And what is the oath that the angels administer to the fetus? Be righteous and do not be wicked. And even if the entire world says to you: You are righteous, consider yourself wicked. And know that the Holy One, Blessed be He, is pure, and His ministers are pure, and the soul that He gave you is pure. If you preserve it in a state of purity, all is well, but if you do not keep it pure, I, the angel, shall take it from you.

נדה ל״א א:ב׳

ואמר רבי אלעזר למה ולד דומה במעי אמו לאגוז מונח בספל של מים אדם נותן אצבעו עליו שוקע לכאן ולכאן

Niddah 31a:2

And Rabbi Elazar says: To what is a fetus in its mother’s womb comparable? It is comparable to a nut placed in a basin full of water, floating on top of the water. If a person puts his finger on top of the nut, it sinks either in this direction or in that direction.

ויקרא רבה י״ד:ג׳

(ג) דָּבָר אַחֵר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב י, יב): חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר תְּלַת, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אִם נוֹטֵל אָדָם אַרְנָקִי שֶׁל מָעוֹת וְנוֹתֵן הַפֶּה לְמַטָּה, אֵין הַמָּעוֹת מִתְפַּזְּרוֹת, וְהַוָּלָד שָׁרוּי בִּמְעֵי אִמּוֹ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁמְּרוֹ שֶׁלֹּא יִפֹּל וְיָמוּת, אֵין זֶה שֶׁבַח, הֱוֵי: חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר אוֹחֲרֵי, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם בְּהֵמָה זוֹ מְהַלֶּכֶת רְבוּצָה וְהַוָּלָד נָתוּן בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ כְּמִין שַׂק, וְהָאִשָּׁה זוֹ מְהַלֶּכֶת זְקוּפָה וְהַוָּלָד נָתוּן בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁמְּרוֹ שֶׁלֹּא יִפֹּל וְיָמוּת, הֱוֵי: חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר אוֹחֲרֵי, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם בְּהֵמָה זוֹ דַּדֶּיהָ בְּמָקוֹם רַחֲמָהּ, וְהַוָּלָד יוֹנֵק בְּמָקוֹם בָּשְׁתָּהּ, וְהָאִשָּׁה זוֹ דַדֶּיהָ בְּמָקוֹם נָאֶה, וְהַוָּלָד יוֹנֵק בְּמָקוֹם כְּבוֹדָהּ, וְאֵין זֶה חַיִּים וָחֶסֶד, הֱוֵי: חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אִם יִשְׁהֶה אָדָם בְּחַמִּין שָׁעָה אַחַת אֵינוֹ מֵת, וּמֵעֶיהָ שֶׁל אִשָּׁה מְרֻתָּחִין וְהַוָּלָד נָתוּן בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁמְּרוֹ שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה שְׁפִיר וְשֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה שִׁלְיָא וְשֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה סַנְדָּל, וְאֵין זֶה חַיִּים וָחֶסֶד, הֱוֵי: חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי. אָמַר רַבִּי תַּחְלִיפָא דְּקֵסָרְיָא אִם אָכַל אָדָם פְּרוּסָה אַחַר פְּרוּסָה לֹא שְׁנִיָּה דּוֹחָה אֶת הָרִאשׁוֹנָה, הָאִשָּׁה הַזּוֹ כַּמָּה מַאֲכָל הִיא אוֹכֶלֶת וְכַמָּה מַשְׁקִים הִיא שׁוֹתָה וְאֵינוֹ דּוֹחָה הַוָּלָד, אֵין זֶה חַיִּים וָחֶסֶד. אָמַר רַבִּי סִימוֹן מֵעֶיהָ שֶׁל אִשָׁה עֲשׂוּיָה קִינִין קִינִין, פִּיקִין פִּיקִין, חֲבִילִין חֲבִילִין, בְּשָׁעָה שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר אֵינָהּ מַשְׁלִיכַתּוּ בְּבַת אַחַת, בְּמַתְלָא אֲמַר אִשְׁתְּרֵי חַד חֲבַל אִשְׁתְּרֵי תְּרֵין חַבְלִין. אָמַר רַבִּי מֵאִיר כָּל תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים שֶׁאֵין הָאִשָּׁה רוֹאָה דָּם בְּדִין הוּא שֶׁתְּהֵא רוֹאָה, מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה מְסַלְּקוֹ לְמַעְלָה לְדַדֶּיהָ וְעוֹשֵׂהוּ חָלָב, כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הַוָּלָד וְיִהְיֶה לוֹ מָזוֹן לֶאֱכֹל, וּבְיוֹתֵר אִם הָיָה זָכָר, שֶׁנֶּאֱמַר: אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר.

Vayikra Rabbah 14:3

(3) ... Another possibility: "When a woman conceives and gives birth to a male" [Leviticus 12:2] Thus when it is written "Life and lovingkindness you have given me, Your care has guarded my spirit" [Job 10:12] Rabbi Abba bar Kahana said three [things]: In the way of the world if a person takes a purse of money and places the opening downward, does not the money scatter?! A fetus that rests in the womb of his mother, The Holy Blessed One guards him so he does not fall and die, is this not praiseworthy?! Thus - "Life and lovingkindness you have given me." Rabbi Abba bar Kahana said also: It is the way of the world that an animals breasts are in the place of the womb and the newborn nurses in a shameful place. But a woman, her breasts are in a beautiful place, and the newborn nurses in a place of honor. Is this not "life and lovingkindness?" Thus - "Life and lovingkindness you have given me." Rabbi Elazar said, if a person tarries in a hot place for one hour, does he not die? Yet the womb of the woman boils, and the fetus which is placed inside the womb, The Holy Blessed One protects it, it is not aborted in the shape of a bag, it is not aborted as the placenta, nor aborted in the shape of a sandal - is this not "life and lovingkindess?" Thus - "Life and lovingkindness you have given me." Rabbi Tachalifa of Cesaerea If a person eats one portion of food after another portion of food, does not the second portion expel the first? But no matter how much food a woman eats or how much liquid she drinks, the fetus is not expelled - is this not "life and lovingkindness?" Rabbi Simon said, the womb of a woman is made with many cavities, many coils, and many bands. At the moment that a woman sits on the birth chair, (the baby) does not get cast out all at once. There is a saying, "If one band is loosened, two bands are loosened". Rabbi Meir said: All nine months that a woman does not see blood, she really should have seen it. What did The Holy Blessed One do? He removed (the blood) upward to her breasts and made it milk, so that when the baby was born there would be food for him to eat. Even more if it was a male child, as it says: "When a woman conceives and gives birth to a male."

סוטה ל׳ ב:ט״ז-ל״א א:ב׳

תנו רבנן דרש רבי יוסי הגלילי בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה וכיצד אמרו שירה עולל מוטל על ברכי אמו ותינוק יונק משדי אמו כיון שראו את השכינה עולל הגביה צוארו ותינוק שמט דד מפיו ואמרו זה אלי ואנוהו שנאמר (תהלים ח, ג) מפי עוללים ויונקים יסדת עוז היה רבי מאיר אומר מנין שאפי' עוברים שבמעי אמן אמרו שירה שנאמר (תהלים סח, כז) במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל (והא לא חזו אמר רבי תנחום כרס נעשה להן כאספקלריא המאירה וראו)

Sotah 30b:16-31a:2

§ The Sages taught in a baraita that Rabbi Yosei HaGelili taught: At the time that the Jewish people ascended from the sea they resolved to sing a song of gratitude to God. And how did they recite this song? If a baby was lying on his mother’s lap or an infant was nursing from his mother’s breasts, once they saw the Divine Presence, the baby straightened his neck and the infant dropped the breast from his mouth, and they recited: “This is my God and I will glorify Him” (Exodus 15:2). As it is stated: “Out of the mouths of babies and sucklings You have founded strength” (Psalms 8:3). Rabbi Meir would say: From where is it derived that even fetuses in their mother’s womb recited the song at the sea? As it is stated: “In full assemblies, bless God, the Lord, you that are from the source of Israel” (Psalms 68:27), indicating that even children that are in the “source,” i.e., their mother’s womb, blessed God when they gathered at the sea. The Gemara asks: But the fetuses could not see, so how could they have honestly said: “This is my God and I will glorify him”? Rabbi Tanḥum says: Their mother’s stomach was transformed for them like luminous crystal [aspaklarya], and they saw through it.