עולמות האין סוף - אדם קדמון, עקודים, נקודים וברודים

*עולמות דכללות	עולמות דפרטות
*אדם קדמון / טהירו תתאה	אצילות
עקודים	בריאה
נקודים / תהו	יצירה
ברודים / אצילות	עשי'ה

אדם קדמון:
ניתוח הלשון על פי החסידות, מתחלק לשתי הגדרות:
אדם וקדמון

אדם	קדמון
בראשית א כו "נעשה אדם כצלמנו כדמותינו"	שמואל א כד יג "כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע, וידי לא תהיה בך" רש"י: משל קדמונו של עולם, התורה היא משלו של הקב"ה
נעשה - דבר שלא הי'ה קיים - לשון חידוש.	קדמון - דבר שקדם לעולם, דבר שתמיד הי'ה.

אדם קדמון הינו אצילות של כללות העולמות, אינו עולם רגיל והוא המעמד ומצב בו מתגלה הבחינה של חידוש וקדמונות במקביל, והיא ההגדרה למקום בו מתגלה להקב"ה בעצמו הגילוי המרבי של אלוקות, הי'ה הווה ויהי'ה - כאחד, בבת אחת.
ועל דרגא זו נאמר - "צופה ומביט עד סוף כל הדורות" ובנוסף "בסקירה אחת".
בעולם הזה בדרגתו העליונה ביותר, הנקראת "רישא דלא אתיידע", מתלבשת הדרגה שנקראת 'מלכות דאין סוף' - כביכול הגילוי של הקב"ה בעצמו.
נבואת יעקב אבינו ע"ה:
בראשית לה י-יב
"וַיְהִי, בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן, וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא, בַּחֲלוֹם; וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים.
וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, בַּחֲלוֹם--יַעֲקֹב; וָאֹמַר, הִנֵּנִי.
וַיֹּאמֶר, שָׂא-נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל-הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים, וּבְרֻדִּים: כִּי רָאִיתִי, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ."
אותם הצאן המתואר ביעקב, מתואר בקבלה בתור ג' עולמות, ואלו הן בריאה יצירה ועשי'ה הנקראים גם עקודים, נקודים וברודים.
עולם העקודים

אורות	עשר
כלים	אחד
אופן המיזוג	עשר אורות בכלי אחד
צורת הספירות	"לא אדם הוא"

עולם הנקודים / תהו

אורות	עשר - מרובים
כלים	עשרה - מועטים
אופן המיזוג	אור אחד לכלי אחד
צורת הספירות	זה תחת זה

עולם הברודים / אצילות - תיקון

אורות	עשר - מועטים
כלים	עשרה - מרובים
אופן המיזוג	כל האורות בכל הכלים
צורת הספירות	כציור אדם, ימין שמאל אמצע

קליפת נגה בעולמות

אצילות	"לא יגורך רע" - חציו טוב באצילות וחציו רע בבריאה
בריאה	רובו טוב ומיעוטו רע
יצירה	חציו טוב וחציו רע
עשי'ה	רובו ככולו רע

עולם העקודים:
עולם העקודים, הנקרא גם "עולם הבריאה דכללות העולמות"
הינו עולם שבו יש גילוי אלוקות ממוקד בכלי אחד, המתאפיין על ידי אברהם אבינו, שהוא כח החסד ובעבודה הוא הביטחון בהקב"ה - שעל ידי כלי זה אפשר להמשיך את כל העניינים בבת אחד, כמו שאומר הכתוב
תהילים לב י
"רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַּיהוָה חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ."
בראשית כט ב
"וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים."
רש"י
"ויעקד - (שבת נד) ידיו ורגליו מאחוריו הידים והרגלים ביחד היא עקידה והוא לשון עקודים שהיו קרסוליהם לבנים מקום שעוקדין אותן בו היה ניכר"
עולם הנקודים - עולם התהו:
עולם הנקודים נקרא גם עולם התהו, הנקרא גם "עולם היצירה דכללות העולמות"
המתאפיין על ידי יצחק אבינו, שהוא כח הגבורה ולכן הספירות היו חלוקות זו מזו, היו זו תחת זו, לא נתנו מקום זו לזו ולא יכלו לקבל זו מזו.
הלשון זו תחת זו מתפרשת בשני פירושים,
תחת - מלשון תחת, ההיפך ממעל
תחת - במקום, כמו "והוא עומד עליהם תחת העץ"
למדים את הנהגת עולם התהו מהפסוק המובא בספר בראשית על מלכי אדום שמלכו בארץ ישראל לפני מלוך מלך לבני ישראל, שלא הי'ה אחד יכול למלוך עד שהשני לא מת, ולכן יש תנאי - שרק אם אחד מת השני מולך - וזהו הפירוש של זה תחת זה.
בראשית לו לא-לט
"וְאֵ֨לֶּה֙ הַמְּלָכִ֔ים אֲשֶׁ֥ר מָֽלְכ֖וּ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֑וֹם לִפְנֵ֥י מְלָךְ־מֶ֖לֶךְ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַיִּמְלֹ֣ךְ בֶּֽאֱד֔וֹם בֶּ֖לַע בֶּן־בְּע֑וֹר וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ דִּנְהָֽבָה׃
וַיָּ֖מָת בָּ֑לַע וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו יוֹבָ֥ב בֶּן־זֶ֖רַח מִבָּצְרָֽה׃
וַיָּ֖מָת יוֹבָ֑ב וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו חֻשָׁ֖ם מֵאֶ֥רֶץ הַתֵּֽימָנִֽי׃
וַיָּ֖מָת חֻשָׁ֑ם וַיִּמְלֹ֨ךְ תַּחְתָּ֜יו הֲדַ֣ד בֶּן־בְּדַ֗ד הַמַּכֶּ֤ה אֶת־מִדְיָן֙ בִּשְׂדֵ֣ה מוֹאָ֔ב וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ עֲוִֽית׃
וַיָּ֖מָת הֲדָ֑ד וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו שַׂמְלָ֖ה מִמַּשְׂרֵקָֽה׃
וַיָּ֖מָת שַׂמְלָ֑ה וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו שָׁא֖וּל מֵֽרְחֹב֥וֹת הַנָּהָֽר׃
וַיָּ֖מָת שָׁא֑וּל וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו בַּ֥עַל חָנָ֖ן בֶּן־עַכְבּֽוֹר׃
וַיָּמָת֮ בַּ֣עַל חָנָ֣ן בֶּן־עַכְבּוֹר֒ וַיִּמְלֹ֤ךְ תַּחְתָּיו֙ הֲדַ֔ר וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ פָּ֑עוּ וְשֵׁ֨ם אִשְׁתּ֤וֹ מְהֵֽיטַבְאֵל֙ בַּת־מַטְרֵ֔ד בַּ֖ת מֵ֥י זָהָֽב׃"
עולם הברודים - עולם האצילות - עולם התיקון:
עולם הברודים, הנקרא גם עולם האצילות ועולם התיקון - הינו עולם שהוא ממוצע בין עולמות האין סוף לעולמות הפרטיים, וכך גם כן מובן משמו.

עולם	אצילות
שמות ג טו "וַיֹּ֩אמֶר֩ ע֨וֹד אֱלֹהִ֜ים אֶל־מֹשֶׁ֗ה כֹּֽה־תֹאמַר֮ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ יְהֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵיכֶ֗ם אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם אֱלֹהֵ֥י יִצְחָ֛ק וֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹ֖ב שְׁלָחַ֣נִי אֲלֵיכֶ֑ם זֶה־שְּׁמִ֣י לְעֹלָ֔ם וְזֶ֥ה זִכְרִ֖י לְדֹ֥ר דֹּֽר׃" רש"י לעלם - חסר וי"ו לומר העלימהו שלא יקרא ככתבו כלומר - לשון עולם הוא מלשון העלם	במדבר יא יז "וְיָרַדְתִּ֗י וְדִבַּרְתִּ֣י עִמְּךָ֮ שָׁם֒ וְאָצַלְתִּ֗י מִן־הָר֛וּחַ אֲשֶׁ֥ר עָלֶ֖יךָ וְשַׂמְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֑ם וְנָשְׂא֤וּ אִתְּךָ֙ בְּמַשָּׂ֣א הָעָ֔ם וְלֹא־תִשָּׂ֥א אַתָּ֖ה לְבַדֶּֽךָ׃" פרדס שער טז (שער אבי"ע) פ"א אצילות - מלשון אצלו וסמוך לו כלומר - שהאצילות קרובה לה' וסמוכה אליו - ההיפך העלם

ניתן לראות את המכנה המשותף בין עולם האצילות לעולם א"ק - ששניהם נקראים ממוצעים מקשרים בין שתי דרגות שצריכות ממוצע שלישי שיחבר ביניהם משום שהפער ביניהם גדול מדי,
כאן, בעולם האצילות - ההפרש בין העולמות הנבראים לאחר מכן - הנפרדים, הם בחינת העולם, ואילו עולמות האין סוף - הם מבחינת הסמוך, אצלו.
לכן, העולם הזה - מצד עולמות הכללות הוא בחינת עשי'ה, ומצד עולמות הפרטות הוא עולם האצילות.
באבות, העולם מיוצג על ידי יעקב אבינו שמדתו מדת האמת, ומדת האמת היא המיזוג בין שני דברים הופכיים לדבר אחד, הקו של אברהם והקו של יצחק, החסד והגבורה - היכולת להשתמש בהם לפי העניין - והיכולת לאחד ביניהם לעניין נוסף בפני עצמו.