(א) יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים פרט ארבע' דברים בעבודת הבורא יתברך והתחיל בעז כנמר לפי שהוא כלל גדול בעבודת הבורא יתברך לפי שפעמים אדם חפץ לעשות מצוה ונמנע מלעשותה מפני בני אדם שמלעיגין עליו ועל כן הזהיר שתעיז פניך כנגד המלעיגין ואל תמנע מלעשות המצוה וכן א"ר יוחנן בן זכאי לתלמידיו יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם...
ואמר קל כנשר כנגד ראות העין ודמה אותו לנשר כי כאשר הנשר שט באויר כך הוא ראות העין לומר שתעצים עיניך מראות ברע כי היא תחלת העבירה שהעין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרין ואמר גבור כארי כנגד הלב כי הגבורה בעבודת הבורא יתברך היא בלב ואמר שתחזק לבך בעבודתו ואמר רץ כצבי כנגד הרגלים שרגליך לטוב ירוצו...
לכן צריך האדם להתגבר כארי לעמוד בבקר לעבודת בוראו ואף אם ישיאנו יצרו בחורף לאמר איך תעמוד בבקר כי הקור גדול או ישיאנו בקיץ לאמר איך תעמוד ממטתך ועדיין לא שבעת משנתך התגבר עליו לקום שתהא אתה מעורר השחר ולא יהא הוא מעירך כמו שאמר דוד ע"ה עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר אני מעיר השחר ואין השחר מעיר אותי...
ואם אינו יכול להשכים קודם אור הבוקר מכל מקום התפלה אשר היא מועד לכל חי אל יאחר אותה ויחשוב בלבו אילו היה בעבודת מלך בשר ודם וציוהו להשכים באור הבוקר לעבודתו היה זהיר וזריז לעמוד לעבודתו כאשר ציוהו כ"ש וק"ו בנו של קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה:
(1) Judah ben Tema says: "Be as strong as a panther, as light as an eagle, running like a gazelle and mighty as a lion to perform the will of your Father in heaven." He specified four things concerning the service of the Creator, may God be blessed. And he began with ‘strong as a panther’ since it is a great general principle of service to the Creator, may He be blessed, since sometimes a person desires to perform a mitzvah but is prevented from performing it because of people who mock him; therefore he warned that he should have fortitude against the mockers and not refrain from performing the mitzvah. So said Rabban Yohanan ben Zakkai to his students: “May it be your will that the fear of heaven be upon you like the fear of flesh and blood.”
...And he said ‘as light as an eagle’ corresponding to the eye’s vision, and compared it to an eagle because just as the eagle soars through the air, so too does the eyes’ vision, meaning that you should shut your eyes from seeing evil, for it is the beginning of transgression, for the eye sees, the heart covets and the person's limbs complete the act. And he said ‘as strong as a lion’ corresponding to the heart, for the might of service of the Creator, may he be blessed, is in the heart, and he stated that you should strengthen your heart for God's service. He stated ‘run like a gazelle’ corresponding to the legs, for your legs shall run toward the good.
...Thus a person needs strengthen himself as a lion to stand in the morning for the service of his Creator, even if his evil impulse taunts him in winter, saying ‘How can you get up in the morning when the cold is so great?’ or taunts him in summer, saying ‘How can you get up from your bed when you have not had enough sleep?’ he should strengthen himself to rise, for you should awaken the dawn, but it should not awaken you, as David, peace be on him, stated “Awake, my soul, awake, harp and lyre; I will awaken the dawn,” ‘I awaken the dawn, but the dawn does not awaken me.’
...And if he is not able to rise early, prior to morning light, in any case he designates the time of the prayer which he is designates for all of life, and should not tarry. And he should well consider in his heart, if he had been in the service of a flesh and blood king who commanded him to rise early at the morning light to his service, he would have taken care and rushed to arise for the service which he commanded him, so much the more so, all the more and all the more so much the more so before the King of kings of kings, the Holy One blessed be God.
(א) וימהר לקום בזריזות ולא ילבש מיושב אלא יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב ונמצא כשיקום שהוא מכוסה כמו שהיה מתפאר רבי יוסי מעולם לא ראו קורות ביתי שפת חלוקי ואל יאמר הנני בחדרי חדרים מי יודעני ומי רואני כי הקב"ה מלא כל העולם כבודו אשר לפניו חשיכה כאורה
(1) 2. He should hasten to arise vigorously, and should not dress seated, but rather should take his garment and insert his head and arms through it while still laying down, and as a result when he arises he is covered, as Rabbi Yose used to adorn himself: ‘The walls of my house have never seen the edge of my garment.’ And he should not say ‘I am in my innermost room; who is aware of me and who sees me?’ for the holy one blessed is he, his glory fills the whole world; any darkness before him is as light.
Relevant article:
https://www.ou.org/torah/parsha/rabbi-weinreb-on-parsha/patience-not-procrastination/
"The Jewish value that is most antagonistic to procrastination is known as zerizut, often translated as 'alertness' or 'haste.' The person who exemplifies this value is called a zariz, someone who acts with alacrity and energy, especially when performing a mitzvah, or good deed. Our Sages advise us that zerizim makdimim lemitzvot, alert individuals perform mitzvot as soon as they can. “Abraham awoke early in the morning,” a phrase that appears more than once in the book of Genesis, typifies the behavior of the zariz who springs into action at daybreak.?
(ד) הוּא הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִרְצוֹנוֹ. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ. הִלֵּל אוֹמֵר, אַל תִּפְרֹשׁ מִן הַצִּבּוּר, וְאַל תַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ, וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ, וְאַל תֹּאמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ, שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמַע. וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאִפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה:
(4) He used to say: do His will as though it were your will, so that He will do your will as though it were His. Set aside your will in the face of His will, so that he may set aside the will of others for the sake of your will. Hillel said: do not separate yourself from the community, Do not trust in yourself until the day of your death, Do not judge not your fellow man until you have reached his place. Do not say something that cannot be understood [trusting] that in the end it will be understood. Say not: ‘when I shall have leisure I shall study;’ perhaps you will not have leisure.
(57) The LORD is my portion; I have resolved to keep Your words. (58) I have implored You with all my heart; have mercy on me, in accordance with Your promise. (59) I have considered my ways, and have turned back to Your decrees. (60) I have hurried and not delayed to keep Your commandments. (61) Though the bonds of the wicked are coiled round me, I have not neglected Your teaching. (62) I arise at midnight to praise You for Your just rules.
(ד) לא די לעצל שלא יגיע לידיעת התורה, כיון שאינו עוסק בתורה כראוי, אלא אפילו מחמת העצלות מעלה בלבו סברות של טעות. כי העצל יורה היתר לעצמו ויאמר: "טוב לגוף המנוחה כדי שיתחזק, כי כשאדם חזק הוא יכול לעשות יותר מן החלש". ומטה אוזניו לדברים בטלים, ואומר שבזה יהא לבו פתוח. נמצא שהעצלות גורמת שיחפש סברות, לומר שעושה מצווה בהתבטלו מן התלמוד. אף על פי שזאת הסברא היא אמת, שטוב לנוח כדי להתחזק, או לשמוע מילי דבדיחותא לפתוח הלב – זהו דווקא לאדם הזריז ועוסק בתורה כראוי. כי אין כוח האדם ככוח האבנים, או שיהיו עצמותיו כנחושת לטרוח תמיד, ופעמים צריך לנוח כדי שיתחזק. אבל העצל מיישר זאת הסברא, ונמשך אחריה עד שיתבטל מכל וכל. ולעולם בכל המצוות שיש בהן טורח – יעשה סברא לפי העצלות להתבטל מן המצווה. כללו של דבר: העצל יטה כל סברותיו לצד העצלות.
(4) Not only does the lazy man fail to attain knowledge of the Torah, since he does not occupy himself with the Torah as he should, but due to his laziness, false notions enter his heart. For the lazy person rationalizes his laziness : "It is good for the body to rest so that it will grow stronger, and when a man is strong he can do more than a weak person."
A lazy person also listens to vain things, but he excuses himself by maintaining that he has an open mind. Laziness, then, causes a man to seek reasons for saying that when he avoids study, he is really doing a positive good.
Now even though it is true that we must rest in order to grow strong and that listening to wit helps to clear the mind, this applies specifically to the man who is zealous and occupies himself with the Torah. The strength of man is not like the strength of stones and his bones are not like brass, so that he can be busy constantly; one must rest from time to time in order to replenish one's strength. But the lazy man applies this theory to himself and embraces it so wholeheartedly that he does nothing at all. In every instance where exertion is called for, he rationalizes his laziness.
1) How do you think you can tell the difference between rationalizing laziness vs. what you need to replenish?
(ה) העצל הוא רך הלבב, ואינו גולה למקום תורה. ועליו אמר שלמה המלך שבעה דברים (דברים רבה ח ו). כיצד? אומרים לעצל: "רבך בעיר, לך ולמד תורה הימנו!" והוא משיב להם: "מתיירא אני מן הארי שבדרך", שנאמר (משלי כו יג): "אמר עצל שחל בדרך". אומרים לו: "רבך בתוך המדינה, עמוד ולך אצלו!" והוא משיב להם: "מתיירא אני שלא יבוא ארי בתוך הרחובות", שנאמר (שם): "ארי בין הרחובות". אומרים לו: "הרי הוא דר אצל ביתך!" והוא משיב להם: "הארי בחוץ", שנאמר (שם כב יג): "אמר עצל ארי בחוץ, בתוך רחובות ארצח". אומרים לו: "הרי הוא בתוך הבית." והוא משיב להם: "ואם הולך אני ומוצא הדלת נעולה, אני צריך לחזור". אומרים לו: "פתוחה היא" – עדיין לא יקום העצל, שנאמר (שם כו יד): "הדלת תסוב על צירה, ועצל על מיטתו". ולבסוף שלא יודע מה להשיב, אומר להם: "אם הדלת פתוחה או נעולה – אני מבקש לישון מעט". שנאמר (שם ו ט): "עד מתי עצל תשכב, מתי תקום משנתך". עומד ממיטתו ונותנים לפניו לאכול– והוא מתעצל לתת לתוך פיו, שנאמר (שם כו טו): "טמן עצל ידו בצלחת, נלאה להשיבה אל פיו".
(5) The lazy man is faint-hearted and does not make his way to a center of Torah. Of him, King Solomon said seven things. What does the lazy man say? People say to a lazy man, "There is a teacher in the metropolis — go and learn Torah from him," and he answers, "I am afraid of the lion that is in the path." As it is said. "The sluggard saith : 'There is a lion in the way' " (Prov. 26:13). They say to him, "There is a teacher in the township — get up and go to him" and he answers, "I am afraid lest there be a lion in the streets." As it is said, "Yea, a lion is in the streets" (ibid). Then they say to him, "But the teacher lives right near your house." And he answers, "The lion is somewhere outside." As it is said, "The sluggard saith : 'There is a lion without; I shall be slain in the streets.' " Then they say to him, "The teacher is right in your house," and he answers, "But if I go and find the door locked, I will only have to come back." They say to him, "The door is open." As it is said, "The door is turning upon its hinges and the sluggard is still upon his bed" (Prov. 26:14). Finally, when he does not know what to answer, he says to them, "Whether the door is open or locked, I want to sleep a bit more." As it is said, "How long wilt thou sleep, O sluggard? When wilt though arise out of thy sleep?" (Prov. 6:9). When he rises from his sleep, they place before him food to eat, but he is too lazy even to lift it to his mouth. As it is said, "The sluggard burieth his hand in the dish; It wearieth him to bring back to his mouth" (Prov. 26:15).
1) What is the relationship between fear and laziness?
(ו) ואיזהו השביעי? שנאמר (שם כ ד): "מחורף – עצל לא יחרוש". ואמר רבי שמעון בן יוחאי: זה שלא למד תורה בנעוריו, ורוצה ללמוד בזקנותו ואינו יכול. וזהו (שם): "ושאל בקציר – ואין".
(6) And what is the seventh trait? As it is said, "The sluggard will not plow, when winter setteth in" (Prov. 20:4). Rabbi Simon, the son of Yohai said, "This refers to one who did not study Torah in his youth and wants to study when he is old — he will be unable to do so. That is what is meant by, "He shall beg in harvest, and have nothing" (ibid.).
1) How does putting something off make it harder to do? Can you think of something that you put off that makes it more challenging?
Laziness
Excessive Deliberation
Rationalization
Pursuit of Material Pleasure
Anxiety
Just as enthusiasm can result from an inner burning, so it can create one. That is, one who perceives a quickening of his outer movements in the performance of a mitzvah conditions himself to experience a flaming inner movement, through which longing and desire will continually grow. If, however, he is sluggish in the movement of his limbs, the movement of his spirit will die down and become extinguished. Experience testifies to this.
(י) הקדוש ברוך הוא ברא בריה חלשה, האוגרת לחמה וטורחת על מאכלה, כדי להחכים בה את העצל, דכתיב (משלי ו ו): "לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם". לכן יתבייש בראותו הנמלה החלושה, וזריזה היא על ענייניה, וילמד ממנה לאחוז כמוה במידת הזריזות, ולצאת מתחת יד העצלות, ולהשיב נשפו מיני שחת.
(10) The Holy One, Blessed be He, created a very weak creature, which gathers its food and exerts itself greatly in order to make the lazy man wise. As it is written, "Go to the ant, thou sluggard; consider her ways, and be wise" (Prov 6:6). The lazy man ought to feel shame when he sees the ant, up and about in pursuit of its affairs. He ought to learn from the ant the quality of zeal so that he may save his soul from the pit, his soul which is endangered by his idleness.
(ב) זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי ו, ו ח): לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמשֵׁל תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ, מָה רָאָה שְׁלֹמֹה לְלַמֵּד לְעָצֵל מִן הַנְּמָלָה, רַבָּנָן אָמְרֵי הַנְּמָלָה הַזּוֹ שְׁלשָׁה בָּתִּים יֵשׁ לָהּ, וְאֵינָהּ כּוֹנֶסֶת בָּעֶלְיוֹן מִפְּנֵי הַדֶּלֶף, וְלֹא בַּתַּחְתּוֹן מִפְּנֵי הַטִּינָה, אֶלָּא בָּאֶמְצָעִי, וְאֵינָהּ חַיָּה אֶלָּא שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, לָמָּה, שֶׁמִּי שֶׁאֵין לוֹ גִּידִים וַעֲצָמוֹת אֵינָהּ חַיָּה אֶלָּא שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, וְכָל מַאֲכָלָהּ אֵינָהּ אֶלָּא חִטָּה וּמֶחֱצָה, וְהִיא הוֹלֶכֶת וּמְכַנֶּסֶת בַּקַּיִץ כָּל מַה שֶּׁמּוֹצְאָה, חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וַעֲדָשִׁים. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא וְכָל חַיֶּיהָ אֵינָהּ אֶלָּא חִטָּה וּמֶחֱצָה, וְהִיא כּוֹנֶסֶת אֶת אֵלּוּ, וְלָמָּה הִיא עוֹשָׂה כֵן, שֶׁאָמְרָה שֶׁמָּא יִגְזֹר עָלַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיִּים וְיִהְיֶה לִי מוּכָן לֶאֱכֹל. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי מַעֲשֶׂה הָיָה וּמָצְאוּ בַּבּוֹר שֶׁלָּהּ שְׁלשׁ מֵאוֹת כּוֹר, מַה שֶּׁמְּכַנֶּסֶת מִן הַקַּיִץ לַחֹרֶף, לְפִיכָךְ אָמַר שְׁלֹמֹה לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְּרָכֶיהָ וַחֲכָם, אַף אַתֶּם הַתְקִינוּ לָכֶם מִצְווֹת מִן הָעוֹלָם הַזֶּה לָעוֹלָם הַבָּא. וּמַהוּ רְאֵה דְּרָכֶיהָ וַחֲכָם, רַבָּנָן אָמְרֵי רְאֵה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שֶׁבּוֹרַחַת מִן הַגָּזֵל. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא מַעֲשֶׂה בִּנְמָלָה אַחַת שֶׁהִפִּילָה חִטָּה אַחַת, וְהָיוּ כֻּלָּן בָּאוֹת וּמְרִיחוֹת בָּהּ, וְלֹא הָיְתָה אַחַת מֵהֶן נוֹטֶלֶת אוֹתָהּ, בָּאָה אוֹתָהּ שֶׁהָיְתָה שֶׁלָּהּ וְנָטְלָה אוֹתָהּ, רְאֵה חָכְמָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ. וְכָל הַשֶּׁבַח הַזֶּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שֶׁלֹא לָמְדָה מִבִּרְיָה, וְלֹא שׁוֹפֵט וְלֹא שׁוֹטֵר יֵשׁ לָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמשֵׁל, אַתֶּם שֶׁמִּנִּיתִי לָכֶם שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּשְׁמְעוּ לָהֶן, הֱוֵי שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ.
(2) This is what Scripture says, "Lazybones, go to the ant; study its ways and learn. Without leaders, officers, or rulers, it lays up its stores during the summer, gathers in its food at the harvest."(Proverbs 6:6-6:8) What did Solomon see to learn from the ant regarding the lazy person? Our rabbis say that the ant has three houses (or floors), and it does not congregate in the top (floor) because of rain, nor does in the bottom because of mud, but rather in the middle. And it only lives for six months. Why? Because anything that does not have sinews or bones only lives six months. And all of its food is a grain and a half. And it goes and gathers in the summer all that it finds, grain and barley and lentils. Rabbi Tanchuma said: All of its life is a grain and a half and (yet) it gathers these? And why does it do this? Because it says: Perhaps the Holy One Blessed Be He will decree life and it will be prepared for me to eat. Rabbi Shimon ben Yochai said: It once happened that they found a pit of it (an ant) that had three hundred kor (of food grains). What they gather from the summer is for the winter, therefore Solomon said: "Lazybones, go to the ant; study its ways and learn." So to you shall fix for yourselves mitzvot from this world for the world to come. And what is "study its ways and learn"? Our rabbis say study its manners, because it flees from theft. Rabbi Shimon ben Halafta said: It once happened that a single ant dropped a grain. And all of them (the ants) were coming by and smelling it, and yet not one of them took it. The one who it belonged to came and took it. See the wisdom that there is in it (the ant). And all of this praise that it has it did not learn from a creation, and it does not have a judge or an officer. As it is stated, "Without leaders, officers, or rulers." You for whom I have designated judges and officers, all the more-so that you shall listen to them, and there will be judges and officers set for you in all of your gates.
(ב) (משלי ו ו): "לך אל נמלה עצל" - אמר רבי יהודה בן פדייה: עתידין הרשעים לומר לפני הקב"ה לעתיד לבוא 'ריבון העולמים, הניחנו ונעשה תשובה לפניך', והקב"ה אומר להם: שוטים שבעולם, עולם שהייתם בו דומה לערב שבת, והעולם הזה דומה לשבת: אם אין אדם מתקן עצמו בערב שבת - מה אוכל בשבת?'. ד"א עולם שהייתם בו דומה ליבשה, והעולם הזה דומה לים: אם אין אדם מתקן עצמו ביבשה, מהו אוכל בים? ד"א עולם שהייתם בו דומה לפרוזדור, והעולם הזה דומה לטרקלין, אם אין אדם מתקן עצמו בפרוזדור, היאך ייכנס לטרקלין? ד"א עולם שהייתם בו דומה לימות החמה, והעולם הזה דומה לימות הגשמים, אם אין אדם חורש וקוצר ובוצר וזורע בימות החמה - מהו אוכל בימות הגשמים? ועוד: היה לכם ללמוד מן הנמלה, הה"ד "לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם". ומה היא חכמתה - (משלי ו ז): "אשר אין לה קצין שוטר ומושל", (משלי ו ח): "תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה" רבי אליעזר שאל את רבי יהושע, אמר לו: רבי, פסוק זה מהו פירושו? אמר לו: הנמלה אין לה שוטר ולא מושל להחכימה, אלא חכמתה ממנה, והרשעים היה להם ללמוד ממנה, אלא התחזקו בעצלותם ובטיפשותם ולא עשו תשובה, לפיכך אמר שלמה: (משלי ו ט): "עד מתי, עצל, תשכב?", (משלי ו י): "מעט שנות, מעט תנומות" - מעט שנות כדי שתקום למשנתך, מעט תנומות כדי שתקום לתפילה, "מעט חיבוק ידיים לשכב" - זה תשמיש המיטה. (משלי ו יא): "ובא כמהלך ראשך" - זה מלך המשיח, שעתיד לבוא בראשם של ישראל, שנאמר (מיכה ב יג): "ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם".
(2) "Go and observe the ant lazybones!" (Proverbs 6:6). Rabbi Yehudah ben Padyah says: The wicked will one day come before the Holy One and say: "Master of the World, let us rest and we will make teshuvah before you." The Holy One responded to them: "idiots of the world, the world that you see yourselves in is like living on erev Shabbat, whereas the world as it is on Shabbat. If you don't prepare for Shabbat on erev Shabbat, what will you eat? Another example might be that the world in which you see yourselves is like being on dry land, whereas the world as it is already is immersed in the sea. What are you going to eat when you're at sea if you haven't prepared when you had time on the land? Another example might be that the world in which you see yourselves is like an entrance way to a home, whereas the world as it is already exists within the living room. If a person doesn't prepare to unlock the door, how will he enjoy the comforts of home? Another example might be that the world in which you see yourselves is like a warm sunny day, whereas the world as it is experiences a downpour of rain. If you haven't sowed, reaped, or harvested your field when it was sunny and warm, how will you sustain yourself when it rains?
כדי שנזכר לעולם הנסים שנעשו לנו ביציאת מצרים... ונזכר מה שארע לנו בענין זה, שמתוך חפזון היציאה אפינו העסה מצה, כי לא יכלו להתמהמה עד שיחמיץ
In order that we remember forever the miracles that were done for us at the time of the Exodus, as well as what happned to us. Due to the rushed departure, we baked the dough into matza because we could not wait for it to rise.
ועל כן בהרחיק החמץ, שהוא נעשה בשהיה גדולה, מקרבנו יקח דמיון לקנות מדת הזריזות והקלות והמהירות במעשה השם ברוך הוא, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (אבות פ''ה מ''כ) הוי קל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות וכו'
The rejection of leavening which occurs due to a delay in the process of making the dough, emphasizes the centrality of “zerizut,” alacrity and enthusiastic diligence in the service of G-d. As [the Sages] of blessed memory said: Be ...light as an eagle, fleeting as a deer and mighty as a lion to do the will of your Father in Heaven.
This trait is “zerizut.”
“Zerizut” is a Hebrew word that can be translated as “zeal,” “alacrity” or “promptness.” Zerizut is the spark that catalyzes us to quickly and effectively do the things that need to be done, even if we don’t feel like doing them.
The reason it is the foundation of all other traits is because without zerizut, one will not work on and improve his/her other traits. Zerizut is the get-up-and-go that enables us to pray, perform mitzvot, learn Torah and do good deeds. As fun as a life of lounging and relaxation can look from the outside, a life without purpose, goals and meaning is usually an unhappy one.
Rabbi Zelig Pliskin, a living master of Jewish happiness and a person I hope to write much more about on this blog, wrote a great book called Taking Action: Learn the Joyful Art of Zerizus that details the importance of internalizing the trait of zerizut (and gives many practical steps for doing so).
Mastering the art of taking action with joyful willpower and (zerizut) will make a major difference in many areas, especially in one’s spiritual, professional, and educational domains; in one’s interaction with family and friends; and in one’s emotional quality of life (pages 11-12).
Zerizut is vital for becoming a better person (which increases happiness):
The trait of zeal is an ornament to all the other traits and it perfects all of them. And now you should remember those things which men commonly tend to be lax about…If a poor man comes to your house to ask for bread, do not say, “I cannot go to bring bread,” but go with zeal to bring it. –The Ways of the Tzaddikim (page 287).
I understand that zerizut is vital in my search for greater simcha and I have much work to do. Master of the Universe, please bless me with an abundance of zerizut so I can work on the trait of zerizut (and then all other traits)!
https://www.hadar.org/torah-resource/prompt-replies
https://www.hadar.org/torah-resource/be-angelic-not-perfect
https://www.hadar.org/torah-resource/priestly-imposters
Compare this narrative to the narrative of when Eved Avraham comes upon Rivka. The same root of מהר and רץ describe Rivka’s actions of alacrity and care to take care of a stranger. The Eved sees this and knows Rivka would fit right it - she’s just like his boss and gets it. MArianne
אפילו מי שצריך לאחרים אם יש לו מעט משלו צריך לזרז עצמו לכבד את השבת ולא אמרו עשה שבתך חול ולא תצטרך לבריות אלא למי שהשעה דחוקה לו ביותר על כן צריך לצמצם בשאר ימים כדי לכבד את השבת מתקנת עזרא שיהיו מכבסים בגדים בחמישי בשבת מפני כבוד השבת: הגה נוהגין ללוש כדי שיעור חלה בבית לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת ויום טוב [סמך ממרדכי ריש מסכת ר"ה] והוא מכבוד שבת ויום טוב ואין לשנות יש שכתבו שבקצת מקומות נהגו לאכול מולית"א שקורין פשטיד"א בליל שבת זכר למן שהיה מכוסה למעלה [מהרי"ל ולא ראיתי לחוש לזה]:
יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השחר: הגה ועכ"פ לא יאחר זמן התפלה שהצבור מתפללין. (טור) הגה שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו כדבורו במושב המלך כ"ש כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו כמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה' מיד יגיע אליו הירא' וההכנעה בפחד הש"י ובושתו ממנו תמיד (מורה נבוכים ח"ג פ' כ"ב) ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת הש"י גם בהצנע לכת ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב ומיד כשיעור משנתו יקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה (טור):
א) להאמין שיש אלוה אחד בעולם שהמציא כל הנמצאות ומחפצו ורצונו הוא כל מה שהוא עכשיו ושהיה ושיהיה לעדי עד ושהוא הוציאנו ממצרים ונתן לנו התורה וזהו מ"ע דכתיב אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וגו' ופירושו תדעו ותאמינו שיש לעולם אלוה המשגיח שהרי הוצאתיך מארץ מצרים. ב) שלא נאמין בשום אלהים זולתו שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ואפילו מודה שהקב"ה שולט על הכל רק שידמה בדעתו שמסר הנהגת העולם למלאך או לכוכב ה"ז מודה בע"ז ועובר על לא יהיה לך אלהים אחרים על פני אלא יאמין שהקב"ה בעצמו ובכבודו משגיח בכל העולמות ואין לשום נברא כח לעשות דבר בלתי רצונו ולכן נקרא הקב"ה אלהי האלהים. ג) לייחדו שנא' שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ופירושו שמע ישראל ודע כי ה' שהווה את הכל ברצונו והוא אלהינו המשגיח בכל העולמות הוא ה' אחד בלי שום שיתוף. ד). לאהוב המקום ב"ה שנאמר ואהבת את ה' אלהיך וגו' וכיצד יגיע האדם לאהבה הוא ע"י התורה וכדאיתא בספרי לפי שנאמר ואהבת איני יודע כיצד לאהוב את המקום ת"ל והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם כלומר שע"י ההתבוננות בתורה יכיר את גדולתו של הקב"ה שאין לו ערך ולא קץ ותתיישב האהבה בלבו בהכרח. וענין המצוה שיראה האדם להשים כל מגמתו וכל מחשבתו אחר אהבת הש"י ויעריך בלבו כי כל מה שיש בעולם מעושר ובנים וכבוד הכל הוא כאין נגד אהבתו ית' וייגע תמיד בבקשת חכמת התורה למען ישיג ידיעה בה'. והקובע את מחשבתו בעניינים הגשמיים ובהבלי העולם שלא לש"ש רק להתענג ולהשיג כבוד ביטל עשה זו ועונשו גדול. ה). להיות יראת הש"י על פניו תמיד לבלתי יחטא וע"ז נאמר את ה' אלהיך תירא ומי שבא דבר עבירה לידו חייב להעיר רוחו ולתת אל לבו באותו הפרק שהקב"ה משגיח בכל מעשי בני אדם אף אם יהיו במחשך מעשיהם וישיב להם נקם לפי רוע המעשה וכדכתיב אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה' וגו'. ו). שלא נתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם וגו' ואמרו חכמים אחרי לבבכם זו אפיקורסות ואחרי עיניכם זו זנות ובכלל אפיקורסות הוא כל מחשבות זרות שהם היפך דעת התורה ובכלל זנות הוא מי שהוא רודף אחר תאות העולם מבלי שיכוין בהם כלל לכוונה טובה כלומר שלא יעשה אותם כדי שיעמוד בריא ויוכל להשתדל בעבודת בוראו רק כוונתו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו.
כ"ז לקטתי מלשונו הנחמד בקצרה וקילורין הם לעינים ואשרי המקיימם כראוי ועיין בח"א כלל א' שהאריך ג"כ בהם:
(ב) הנני כַּךְ הִיא עֲנִיָּתָם שֶׁל חֲסִידִים, לְשׁוֹן עֲנָוָה הוּא וּלְשׁוֹן זִמּוּן:
(2) הנני HERE AM I — Such is the answer of the pious: it is an expression of meekness and readiness (Midrash Tanchuma 1:4:22).
(יג) הנני לְשׁוֹן עֲנָוָה וּזְרִיזוּת, נִזְדָּרֵז לְמִצְוַת אָבִיו, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ בְּאֶחָיו שֶׁשּׂוֹנְאִין אוֹתוֹ:
(13) הנני HERE AM I — An expression denoting humility and readiness: he was zealous to perform his father’s bidding, although he was aware that his brothers hated him (Genesis Rabbah 84:13).
Rabbi Abraham ibn Ezra explained it in an identical way. However, he established that the letter vav in the word veha’aretz (and the earth) does not şerve [as a connecting letter as it normally does and which would mean “and,” but it serves rather as the word “when.”] There are many such examples in Scripture. The meaning then according to Rabbi Abraham would be: at the beginning of the creation of heaven and dry land, there was no habitable place on earth; rather, it was unformed and void and covered with water, and G-d said, Let there be light. According to Abraham ibn Ezra’s opinion, only light32According to Rashi in Verse 6 (also 2:4), the sun, etc., was also created on the first day. was created on the first day.
The difficulty which Rabbi Shlomo [Rashi] had which led him to the above interpretation is, as he said: For if Scripture intended to teach the order in which the acts of creation took place, it should have written barishonah [instead of bereshith], since wherever the word reshith occurs in Scripture it is in the construct state. But there is the verse, Declaring the end ‘mereshith’ [from the beginning].33Isaiah 46:10. Here the word reshith is not in the construct state. And if one will connect it with the missing word davar [thing — thus making the verse read: “Declaring the end of a thing from the beginning of a thing”—] here too it could be connected to a missing word.34Thus reading: Bereshith kol, (In the beginning of everything [G—d created]). There is also the verse, And he chose ‘reshith’ (a first part) for himself.27Deuteronomy 33:21. Reference here is to Moses who took the territory of Kings Sihon and Og as he knew that his grave was to be therein. (See Rashi, ibid.) It was thus for the sake of this meritorious person, of whom reshith was said, that the world was created. [Here again the word reshith is not used in the construct state.] And Rashi raised other objections.
Now listen to the correct and clear explanation of the verse in its simplicity. The Holy One, blessed be He, created all things from absolute non-existence. Now we have no expression in the sacred language for bringing forth something from nothing other than the word bara (created). Everything that exists under the sun or above was not made from non-existence at the outset. Instead He brought forth from total and absolute nothing a very thin substance devoid of corporeality but having a power of potency, fit to assume form and to proceed from potentiality into reality. This was the primary matter created by G-d; it is called by the Greeks hyly (matter). After the hyly, He did not create anything, but He formed and made things with it, and from this hyly He brought everything into existence and clothed the forms and put them into a finished condition.
Know that the heavens and all that is in them consist of one substance, and the earth and everything that is in it consist of one substance. The Holy One, blessed be He, created these two substances from nothing;35Such is also the theory of Rambam: “All things on earth have one common substance; the heavens and the things in them have one substance different from the first” (Moreh Nebuchim II, 26). they alone were created, and everything else was constructed from them.
This substance, which the Greeks called hyly, is called in the sacred language tohu, the word being derived from the expression of the Sages:36Kiddushin 40b. “betohei (when the wicked bethinks himself) of his doings in the past.” If a person wants to decide a name for it [this primordial matter], he may bethink himself, change his mind and call it by another name since it has taken on no form to which the name should be attached. The form which this substance finally takes on is called in the sacred language bohu, which is a composite word made up of the two words bo hu (in it there is [substance]). This may be compared to the verse, Thou art not able ‘asohu’ (to perform it),37Exodus 18:18. in which case the word asohu is missing a vav and an aleph [and is a composite of the two words] aso hu. It is this which Scripture says, And he shall stretch over it the line of ‘tohu’ (confusion) and the stones of ‘bohu.’38Isaiah 34:11. “The stones,” which are forms in the building (as explained later on by Ramban), thus constitute substance as expressed in the Hebrew bohu. [The tohu in Hebrew or hyly in Greek] is the line by which the craftsman delineates the plan of his structure and that which he hopes to make. This is derived from the expression, Kavei (Hope) unto G-d.39Psalms 27:14. The stones are forms in the building. Similarly it is written, They are accounted by Him as nought and ‘tohu,’40Isaiah 40:17. as tohu comes after nothingness and there is nothing yet in it.
So the Rabbis have also said in Sefer Yetzirah:412:6. Sefer Yetzirah (Book of Creation) is one of the earliest Hebrew books of the Cabala tradition. (See introduction to Bereshith, Note 56.) Some of the profoundest mystic commentaries have been written on this book. See my Hebrew work, Kithvei Haramban, Vol. 2, pp. 451-461. “He created substance from tohu, and made that which was nothing something.”
They have furthermore said in the Midrash of Rabbi Nechunya ben Hakanah:42Called also Sefer Habahir (Book of the Bright Light), 2. This book too is a classic in the mystic teachings of the Cabala. It was written in the style and manner of the Midrashim. “Rabbi Berachyah said: ‘What is the meaning of the verse, And the earth was ‘tohu’ (without form) ‘vavohu’ (and void)? What is the meaning of the word “was?” It had already been tohu. And what is tohu? It is a thing which astonishes people. It was then turned into bohu. And what is bohu? It is a thing which has substance, as it is written, [bohu is a composite of the two words] ‘bo hu’ (in it there is substance).’”
Know further that G-d trieth the righteous,365Psalms 11:5. See also Bereshith Rabbah 34:2. “The Holy One, blessed be He, trieth only the righteous.” for knowing that the righteous will do His will, He desires to make him even more upright, and so He commands him to undertake a test, but He does not try the wicked, who would not obey. Thus all trials in the Torah are for the good of the one who is being tried.
(א) וימהר לקום בזריזות ולא ילבש מיושב אלא יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב ונמצא כשיקום שהוא מכוסה כמו שהיה מתפאר רבי יוסי מעולם לא ראו קורות ביתי שפת חלוקי ואל יאמר הנני בחדרי חדרים מי יודעני ומי רואני כי הקב"ה מלא כל העולם כבודו אשר לפניו חשיכה כאורה
(1) 2. He should hasten to arise vigorously, and should not dress seated, but rather should take his garment and insert his head and arms through it while still laying down, and as a result when he arises he is covered, as Rabbi Yose used to adorn himself: ‘The walls of my house have never seen the edge of my garment.’ And he should not say ‘I am in my innermost room; who is aware of me and who sees me?’ for the holy one blessed is he, his glory fills the whole world; any darkness before him is as light.
(ד) לא די לעצל שלא יגיע לידיעת התורה, כיון שאינו עוסק בתורה כראוי, אלא אפילו מחמת העצלות מעלה בלבו סברות של טעות. כי העצל יורה היתר לעצמו ויאמר: "טוב לגוף המנוחה כדי שיתחזק, כי כשאדם חזק הוא יכול לעשות יותר מן החלש". ומטה אוזניו לדברים בטלים, ואומר שבזה יהא לבו פתוח. נמצא שהעצלות גורמת שיחפש סברות, לומר שעושה מצווה בהתבטלו מן התלמוד. אף על פי שזאת הסברא היא אמת, שטוב לנוח כדי להתחזק, או לשמוע מילי דבדיחותא לפתוח הלב – זהו דווקא לאדם הזריז ועוסק בתורה כראוי. כי אין כוח האדם ככוח האבנים, או שיהיו עצמותיו כנחושת לטרוח תמיד, ופעמים צריך לנוח כדי שיתחזק. אבל העצל מיישר זאת הסברא, ונמשך אחריה עד שיתבטל מכל וכל. ולעולם בכל המצוות שיש בהן טורח – יעשה סברא לפי העצלות להתבטל מן המצווה. כללו של דבר: העצל יטה כל סברותיו לצד העצלות.
(4) Not only does the lazy man fail to attain knowledge of the Torah, since he does not occupy himself with the Torah as he should, but due to his laziness, false notions enter his heart. For the lazy person rationalizes his laziness : "It is good for the body to rest so that it will grow stronger, and when a man is strong he can do more than a weak person."
A lazy person also listens to vain things, but he excuses himself by maintaining that he has an open mind. Laziness, then, causes a man to seek reasons for saying that when he avoids study, he is really doing a positive good.
Now even though it is true that we must rest in order to grow strong and that listening to wit helps to clear the mind, this applies specifically to the man who is zealous and occupies himself with the Torah. The strength of man is not like the strength of stones and his bones are not like brass, so that he can be busy constantly; one must rest from time to time in order to replenish one's strength. But the lazy man applies this theory to himself and embraces it so wholeheartedly that he does nothing at all. In every instance where exertion is called for, he rationalizes his laziness.