Contents
- Teshuva
- Texts Referenced
Shalach Manot of Raw Food originally appeared on Shayla.
Adar 5780 | March 2020
She'ela (Question)
Can I give non cooked products for Shalach Manot? I feel that there is so much food going round on Purim that’s getting wasted, since people can’t eat everything they’re given. I would rather give rice/oatmeal/quinoa/olive oil for people to use later.
Teshuva (Answer) from Rabbanit Surale Rosen
I totally agree with your concern about wasting food.
As to the Mitzvah of Shalach Manot, the Gemara tells of “Rabbi Yehuda Nesia (who) sent to Rabbi Oshaya the leg of a third-born calf and a jug of wine” (Megillah 7a) as well as Rabba “who sent to Marei bar Mar in the hands of Abaye, a sack full of dates and a cupful of roasted flour”. Marei bar Mar sent in return “a sack full of ginger and a cupful of long peppers” (Megillah 7b).
We can’t tell whether Rebbi’s meat was raw or cooked nor whether Marei’s ginger could be used fresh but from the Mishna in Beitzah 14b we see that regarding sending food to each other on Yom Tov “Beit Shamai say: One may send Manot only – portions of prepared food on a Festival, (but not any other gifts)”. Manot, therefore, are portions of ready to eat food.
The Maharil (Hilkhot Purim 15) brings the Mishnah in Beitzah and clarifies further: “on Purim it is good to send portions of food and drink, preferably cooked meat or fish”.
After discussing the Seudah, the Rambam (Mishneh Torah, Laws of Megillah and Chanukah 2:15) lists three different options for Shalach Manot: “How is the obligation of this meal? That one eat meat and prepare as pleasing a meal as his hand can [afford]. And he should drink wine until he becomes intoxicated and falls asleep from his intoxication. And likewise is a person obligated to send two portions of meat or two types of dishes or two types of food to his fellow, as it is stated (Esther 9:22) ‘and sending portions, one man to another’ – two portions to one man. And anyone who increases sending to friends is praiseworthy.”
We cannot deduce clearly from the Rambam whether it’s two portions of cooked or raw meat, nor whether “two types of food” are readymade or merely ingredients. A dish on the other hand, is something prepared in advance and ready to eat.
The Shulchan Aruch (Orach Chayim 695:4) does not specify whether the food should be cooked either: “One must send to his fellow two portions of meat, or foodstuffs, as it says (Esther 9:19) “And send portions, man to his fellow.” Two portions to one man [is the obligation]. And anyone who sends more to his fellows is praiseworthy”.
The Magen Avraham (Orach Chayim 695:11) brings the Maharil (above mentioned) for clarification: the portions should be cooked or ready to eat. The overall majority of Poskim rule similarly (Beur Hagra, Aruch Hashulchan, Chayei Adam, Mishnah Berurah).
The Mishna Berura (695:20) holds by the same opinion but mentions that there are Poskim who maintain that one can send uncooked meat or poultry. Indeed the Pri Chadash (Orach Chayim 695:4) understands Beit Shamai (Mishnah in Beitzah 14b) to mean that the portions should be ready to cook. i.e: slaughtered chickens but not necessarily cooked in advance. So too on Purim one can send two portions of ready to cook meat/poultry but not live ones.
The reason for the difference in opinion may depend on the purpose of the Mitzvah. Is Shalach Manot primarily meant to be sent as part of the Purim Seudah or is it purposefully aimed at creating and strengthening feelings of friendship and happiness? The Terumat Hadeshen (Part 1:111) holds that the chief purpose is to make sure each and everyone in the community has proper food to eat at the Seudah. Most Poskim however, deem Shalach Manot to be a sign of friendship and joy between people (Aruch Hashulchan Orach Chayim 695, Chatam Sofer Orach Chayim 196, Ketav Sofer Orach Chayim 141b, Binyan Zion 44). Aruch Hashulchan proves that if the portions were meant for the Seudah, then one would not fulfill the obligation by sending Shalach Manot to the rich (since they for sure have food for the meal). However one does fulfill the Mitzvah by sending to the rich since it’s not meant for the meal but rather to increase Simcha.
The נפקא מינא between the two opinions would be – what type of food do you choose to send? Pre cooked dishes or baked goods would probably be fit for the meal, while nosh and canned foods would be put aside for later.
If we go by the opinion (Pri Chadash) that you can send raw meat, the purpose of which would be to cook for the Seudah, the question stands: since nowadays people don’t send raw meat, are there other non-cooked ingredients you can send? It is generally assumed that people making the Seudah won’t wait or won’t expect a bag of rice or a sack of potatoes to arrive in the Shalach Manot and won’t make use of these food items for the meal.
To conclude:
The overwhelming majority of Poskim rule that one should send ready to eat food and that the sole purpose isn’t necessarily to provide portions for the Seudah but to strengthen ties between people. Following which, in accordance with your sincere concern over wasting food, one can send food items that can either be eaten straight away and are less likely to be thrown out (think of special fruits and vegetables or special cheese that people don’t usually get) or items that are ready but can be stored for later use (crackers/canned food etc.)
Wishing you and Klal Yisrael a very happy and Corona free Purim!
Rabbanit Surale Rosen is a graduate of Hilkhata, Matan's Advanced Halakhic Institute and is a certified Meshivat Halakha. She is the Director of Shayla. In addition she is a certified To'enet Rabbanit and a graduate of Matan’s Advanced Talmud Institute. Surale has taught Midrash, Talmud and Halakha and Daf Yomi in a wide array of shuls and communities, including the Matan Beit Midrash. Surale is a graduate of Bar Ilan University and holds degrees in English Literature and Talmud. This past year she wrote the weekly Parashat HaShavua column for Chumash Shemot in the leading religious Israeli newspaper Makor Rishon and periodically writes Divrei Torah for weekly Torah publications.
Have a Halakhic question? https://bit.ly/ask-shayla
The Gemara relates that, on Purim, Rabbi Yehuda Nesia sent to Rabbi Oshaya the leg of a third-born calf and a jug of wine. Rabbi Oshaya sent him a message of gratitude:
(ד) חייב לשלוח לחבירו שתי מנות בשר או של מיני אוכלים שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד וכל המרבה לשלוח לריעים משובח ואם אין לו מחליף עם חבירו זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו כדי לקיים ומשלוח מנות איש לרעהו: הגה ויש לשלוח מנות ביום ולא בלילה (מדברי הרא"ש פ"ק דמגילה) ואם שולח מנות לרעהו והוא אינו רוצה לקבלם או מוחל לו יצא ואשה חייבת במתנות לאביונים ומשלוח מנות כאיש. ואשה תשלח לאשה ואיש לאיש אבל לא בהיפך שלא יבא איש לשלוח לאלמנה ויבואו לידי ספק קידושין אבל במתנות לאביונים אין לחוש:
(4) One must send to his fellow two portions of meat, or foodstuffs, as it says (Esther 9:19) "And send portions, man to his fellow." Two portions to one man [is the obligation]. And anyone who send more to his fellows is praiseworthy. If he has none, he can trade with his fellow, this one sending to that one his meal, and this one sending to that one his meal, so that they can fulfill "And send portions, man to his fellow." RAMA: And some send the portions during the day and not at night (from the Rosh, first chapter of [Bavli] Megilla). And if one sends portions to his fellow, but he doesn't want to accept them, or he forgives him [his obligation], he fulfills [his obligation nonetheless]. And a woman is obligated in [sending] portions to the destitute and sending portions [to one's fellows] like a man is. A woman sends to a woman, a man to a man. But not the other way, so that a man does not come to send it to a widow, and it will come to a possibility of kiddushin [having been enacted]. But portions to the destitute one should not worry [about this possibility].
(יא) שתי מנות בשר. מבושלים הראוי לאכילה (מהרי"ל) וה"ה משקה (של"ה):
(כ) (כ) מיני אוכלין - ולא בגדים ושארי דברים וה"ה משקה דשפיר דמי דשתיה בכלל אכילה וכן סגי באחד אוכל ואחד משקה ובעינן שיהיה מין אוכל המבושל ולא בשר חי דמשלוח מנות הראוי מיד לאכילה משמע וי"א דכיון שהוא שחוט וראוי להתבשל מיד שרי:
(טו) עוד נראה לי דבזה אינו די בכזית או ברביעית, דבעינן מנה יפה. דזהו לשון "מנות", כעניין חתיכה הראוי להתכבד, שיהא דבר חשוב. ואלו ששולחין חתיכות קטנות – לא יצאו ידי חובתן. וכל המרבה בשילוח מנות – הרי זה משובח, דזהו להרבות השמחה. ואם אין ידו משגת לשלוח דברים חשובים, ושישאר גם לעצמו על שמחת פורים – שולח לחבירו סעודתו, וחבירו שולח לו סעודתו, ובזה שניהם מקיימים המצוה. (ומרש"י שם משמע דרק בשילוח אחד יוצאים שניהם כשאוכלים ביחד, משום דזה נחשב גם להשני שמחת משלוח מנות, כמו שכתב הב"ח, עיין שם. אבל הרמב"ם והפוסקים לא סבירא להו כן. ופשוט הוא שצריך לשלוח דבר הראוי לאכילה ולשתיה מיד, כמו צלי ומבושל. אבל אם שלח חי – לא יצא.)
(טז) שילוח מנות הוא ביום ולא בלילה, כמו מתנות לאביונים. ואם שלח בלילה – לא יצא. ואם שלח מנות לרעהו, ואינו רוצה לקבלם, או שמחל לו – יצא. אבל אם השליח איבדם קודם שהגיעו ליד מי שנשתלח לו – לא יצא. ואם העמיד שליח קודם פורים, שביום הפורים ישלח בעדו מנות לפלוני – יצא, דשלוחו של אדם כמותו. ואם שלח מנות לשמעון, ושמעון אינו בביתו, אם הוא בעיר ויבא בעוד יום לביתו – יצא. אבל אם אינו בעיר, שלא יבא היום לביתו – לא יצא, אף על פי שאשתו או בני ביתו קבלו בעדו. שהרי כתיב "משלוח מנות איש לרעהו", ובעינן שיבא ליד רעהו, שעל כל פנים ידע מזה.
(א) שלום וכ"ט ושמחת פורים לה"ה ידידי ורב חביבי תלמידי הרבני המופלג מו"ה אליעזר נ"י ולחתנו ה"ה הרב המופלא החרוץ ושנון מו"ה משה ליב נ"י:
(ב) לעשות רצונם חפצתי והנה היא לוטה פה כי לא ידעתי מקום לשנוח לשם כי אין לי שם שום מכיר גם אדרעס לא ידעתי ע"כ מידכם יהיה זאת לכם וגם ה' יתן הטוב וארשינו יתנו יבולה:
(ג) על דברת הפר"ח א"ח סי' תרצ"ה שפקפק על הרמ"א שפס' בהג"הה שאם שלח מנות לריעו ולא אבה לקבל כי מחל לו יי"ח וכ' הפר"ח לא ידעתי מניין לו זה הנה בס' קרבן נתנאל פ"ק דמגלה השיב על פר"ח מש"ס נדרים ס"ג ע"ב דיכול להתיר נדרו שלא עפ"י חכם לומר הריני כאלו התחבלתי ע"ש וה"נ דכוותי' וצדקו דברי רמ"א ואני אומר לא עיין הגאון במ"ש הר"ן בשם הירושלמי שם כ"ד ע"א דמיירי בסתם ופליגי ר"מ ורבנן אי כוונת הנותן לכבוד עצמו או לכבוד המקבל אבל אי כוונ' הנותן לכבוד עצמו לא מהני באומרו הריני כאלו התקבלתי וא"כ יפה כ' פר"ח מנ"ל לרמ"א דכוונ' מתקני משלוח מנות היינו מרדכי וב"ד אי הי' לצורך המשלח או לצורך מי שנשלח לו והנה ראיתי בזה ב' טעמים בתה"ד כי כדי שיהיה הרוחה לבעלי שמחות אולי לא יספיק לו סעודתו הרי חברו מסייעו ע"ש וי"ל אפי' אית לי' טובא מ"מ תיקנו כך שלא לבייש מי שאין לו כבסוף מס' תענית וא"כ כשם שאם באמת אין לו די ספוקו אינו במחילתו כלום אלא אפי' אית לי' מ"מ לא ימחול משום שלא לבייש אך בס' מנות הלוי כ' בשם ראשית להרבות השלום והריעות היפך מרגילתו של הצר שאמר מפוזר ומפורד פי' במקום שראוי להיות עם א' הנם מפוזרי' ומפורדים במחלוקת לכן תקנו משלוח מנות א"כ י"ל כיון ששלח והראה חבתו אעפ"י שזה מוחל לו כבר יי"ח ויפה כ' פר"ח מנ"ל למהר"י ברי"ן ולרמ"א שכ' משמו להכריע בזה:
(ד) והנה עוד כ' רמ"א אשה חייבת בשלוח מנות כאיש וגם ע"ז כי פר"ח ומהריק"ש מנ"ל האי הא כתי' איש אל רעהו ולא אשה בתשו' שבות יעקב כתב כדאמרי' בקידושין איש אמו ואביו תיראו כשהוא אומר תיראו הרי שניה' אמורי' ומ"ט נאמר איש שהאיש סיפוק בידו לעשות ולא האשה וא"כ ה"נ הא כתי' קימו וקבלו לשון רבים א' האיש וא' האשה ולמה נאמר איש אל רעהו שהאיש סיפק בידו והנה מ"ש קימו וקבלו הוא לשון רבים לא נ"ל דהאי איהודים קאי שכלל היהודים קבלו לעשות אשר החלו ובכלל זה משלוח מנות איש ולאשה אבל לא היה צריך לזה דבלא"ה יפה כ' קרבן נתנאל דהשוה אשה לאיש במצות פורים שהן הי' באותו הנס ורק איש כתי' ולזה י"ל אשה אין סיפוק בידה לעשות אך בס' ברכי יוסף הקש' ע"ז דתוספת פ"ק דקידושין אע"ג דמן התורה מעשי ידיה לעצמה ושפיר סיפק בידה מ"מ לא שכיחא אצל אביה אלא אצל בעלה וזה לא שייך הכא גבי משלוח מנות ע"ש ולכאורה קו' גדולה היא אלא י"ל מטעם אחר כיון שמזונות אשה על בעלה מן התורה להרמב"ם ועיי' רמב"ן פ' משפטים נמצא לפ"ז היא סמוכה על שולחן אחרים מסתמא ומשו"ה כתי' איש אבל אם אינה סמוכה כגון אלמנה חייבת כנ"ל אך זה תלי' בספיקא דמג"א ותלי' בפי' הש"ס דמיחלפי סעודת פורים אי טעמא משום דכל הסומך על שולחן אחרים פטור משלוח מנות ונ"ל דתלי' בהנ"ל אי הטעם למלאות חסרון סעודתו של חברו כיון שהוא עצמו סמוך על שולחן אחרים פטור מזה ואי טעמא משום אהבת רעים גם הסומך על שולחן אחר חייב:
(ה) אלא לפ"ז סתר רמ"א עצמו דמה שמחייב אשה ע"כ ס"ל הסומך על שולחן אחרים פטור דהטעם משום למלאות חסרון סעודת של חברו וא"כ איך פסק אם מחל לו פטור הא לזה הטעם לא מהני מחילה ונמצא מזכה שטרא לבי תרי:
(ו) ואיידי דאיירי התם בפר"ח הקשה על רבינו אפרים שבהרז"ה פ"ק דמגילה דמייתי לפסק האי דחייב אינש לבסומי וכו' דכיון דאירע סכנה קם רבה שחטי' נתבטל הדבר והקשה פר"ח א"כ לשתא כדאמרי' רבה לר"ז תא נעביד ס"פ בהדדי מ"ט אמר לאו כ"ש ושעתא מתרחיש ניסא הא מעובדא דאשתקד נתבטל הך דחייב לבסומי ולא יתבסם ולא יסתכן ע"ש:
(ז) ולכאורה י"ל דבירושלמי אי' סעודת פורים בשבת מאחרי' אחר שבת דימי פורים צריכים שיהי' ניכר שעושה לשם פורים משא"כ בשבת אין היכר עמג"א סס"י תרפ"ח והנה בחולין קי"א ע"א מי עדיפת לן מינה דכתיב וקראת לשבת עונג משמע סעודה לכבוד ת"ח הוה כעין סעודת שבת ולא ניכר שהיא לכבוד פורים ולירושלמי הנ"ל אסור ובפרט ר' זירא דכד הוה מזמני לי' לא אזיל רק משום אתיקורי הוא דמיקרי ביה ועבדי טובא לכבודו בכל הזמנים וא"כ אין סעודת פורים ניכר וק' איך עבדי ר"ז ורבה ס"פ בהדדי וי"ל דס"ל דלא כהירושלמי דשפיר יש היכר כיון שמשנה בחיוב בסומי מה שאינו בשאר שבת וי"ט ואית' היכרא משו"ה עבדי בהדדי [כמו שכתב הלבוש לענין נשואין בפורים דלא כמג"א ס"סי תרצ"ו] ולפ"ז לק"מ ק' פר"ח דלשתא כי הוה הדר ובעי למיעבד סעוד' פורי' בהדדי אמר ר"ז ממנ"פ אי לא תתבסם וליכא שינוי בגוף הסעודה א"כ איך יי"ח סעודת פורים ואי תתבסם לאו בכל שעתא מתרחיש ניסא ולק"מ קו' פר"ח:
(ח) אדרבא לפ"ז יש להביא ראיה לרבינו אפרים דאיך עלה ע"ד ר"ז ששום אדם לא יאכל סעודת פורים עם ב"ב מפני הסכנה אלא יתבודד בחדרי חדרים אע"כ מאותה שעה נתבטלה מצוה דבסומי בפורי' ורק להזמין ת"ח אצלו אינו נכון משום שאינו ניכר וכנ"ל:
(ט) ויש לדחוק ולומר שאין חשש סכנה עם ב"ב דלבו גס בהם וגייסי אהדדי רק רעים אחרים המרבים התעוררת ושמחה איכא סכנה והנה פ"ק דמגלה אמרי' משפחה ומשפחה לאתויי' משפחות כהונה ולוים שמבטלים עבודתן וכו' והנה רש"י בפי' מגלה כ' ע"ד פשיט שיתאספו משפחות וישמחו בפורים וא"כ ק' מנ"ל לש"ס ללמוד מזה דמבטלים עבודתן הא אפשר לפרש כפשוטו אע"כ ס"ל לש"ס כיון דמצוה לבסומי אין נכון להתאסף משפחות משפחות אלא כ"א עם בני ביתו:
(י) ובמקום אחר כתבתי דבמס' שבת פרק מי שהחשיך א"ל רבה אנא במזל מאדים ואינני לא מוהל ולא טבח ולא אומן וא"ל אביי מר נמי עניש וקטיל ע"ש ואי הא מימרא דאביי הוה בתר עובדא דשחטי' לר"ז צ"ל דלא הוה בעי למימר מר נמי שחטי' לר"ז וצ"ל משו' דהדר אחיי' ע"י תפלתו לא בעי למתלי במזל מאדים מ"מ לק"מ ק' רבינו אפרי' די"ל ס"ל להרי"ף דשומר מצוה לא ידע דבר רע וע"י מצוה לבסומי לא יארע מכשול אך היכי דשכיחא הזיקא כגון רבה דהוה במאדים לא מהני הגנת המצוה אבל מי שלא ידע בנפשו שהיא מזל מאדים א"צ לחוש לזה דאזלינן בתר רובא ושומר פתאי' ה' כדאי' שם במס' שבת ע"ש ה' שומר ומגין לשומרי מצותיו ואחתום בברכת שמחת פורים כנפשם היפה ונפש אוהב נפשו: פ"ב יום אי ז' אדר תקצ"א לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ:
שאלה קיא בני אדם השולחים לחביריהם בפורים חלוקים וסדינים וכה"ג יוצאים ידי משלוח מנות או לאו: תשובה יראה דאין יוצאים בהן דנראה טעם דמשלוח מנות הוא כדי שיהא לכל אחד די וספק לקיים הסעודה כדינא כמשמע בגמ' פ"ק דאביי בר אבין ורב חנינא בר אבין הוו מחלפים סעודותייהו בהדדי ונפקי בהכי משלוח מנות אלמא דטעמא משום סעודה היא. ותו נראה דלא אשכחן בשום מקום דמיקרי מנות אלא מידי דמיכלי או דמשתי וכן דקדק הרמב"ם בלשונו שכתב וחייב לשלוח שתי מנות של בשר או שתי מיני תבשיל או שתי מיני דאוכלים ונראה דשתייה בכלל אכילה ובמתנות לאביונים כתב מעות או מיני מאכלים אלמא דגבי משלוח מנות סבר דווקא מידי דמיכלי: