Save "5.2 Astasis אסטסיס"
5.2 Astasis אסטסיס

מאימתי זוממין חייבין לשלם משתתפרש עדותן בב"ד נמצא חייב לו מן הדין לפיכך הוא משלם שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה ומנין אפילו מאה ת"ל עדים. מעידים [אנו] באיש פלוני שהרג את הנפש ובאו אחרים והזימום הנדון פטור כת הראשונה חייבת וב.,או אחרים והזימום הנדון חייב כת הראשונה פטורה וכת השניה חייבת כת אחת נכנסת וכת אחת יוצאה אפי' הם מאה כולן פטורין ר' יהודה אומר איצטניסית היא זו ואין נהרגת אלא כת הראשונה בלבד

מתניתין באו אחרים והזימום וכו’. הגאונים הראשונים ז"ל פירשוה בזוממין וזוממי זוממין וכן היה נראה מן התוספתא אבל רבינו אלפסי ז"ל דחה פירושם לגמרי כדאיתא בהלכותיו דודאי כל שבאו הרבה כתות זו אחר זו להזים כל א׳ את כברתה הקודמת לה הכל הולך אחר העדות האחרונה וקי"ל נמי שכל עדות שאינ בזוממין וזוממי זוממין לא שמה עדות ועוד דבגמ׳ אמרינן להדיא במסקנא אטו כולי עלמא גבי הני הכוו קיימי אלמא כת אחת בלבד היא שהזימו כל הכתות הללו הבאות להעי׳ על הנדון והתוספתא ההיא שמסייעת לפי׳ הראשונים ז"ל משבשתא היא ואין לנו אלא פי׳ הריא"ף ורש"י ז"ל שפירשו כי באו אחרים והעידו בזוממין הראשונים לומר שראובן הרג את הנפש וכת המזימין הראשונה הזימו אותם וכן לאחרים ואחרים שבאו כן לכולם הזמו הכת המזמת הראשונה ואמרי רבנן שכל אותם הכתות יהרגו בעדות הכת המומת הזאת

ור׳ יהודה אומר איסטאטית היא זו פי׳ רש"י ז"ל לשון סרה דמתרגמי׳ סטיא כלומר אין להאמינה כי כת זו עדות המדברת סטה היא והריא"ף ז"ל פי׳ לשון סטים וקוצה כלומר כת צבעת שרוצה לצבע העלם בדם נקי כסטים וקוצה המצבעת את הכל ודרך משל אמרו כן ושני הפירושים יוצאין לענין אחד וטעמא דידהו מפרש בגמרא והלכתא כרבנן:

איסטטית היא זאת. כלומר זאת הכת סרה וסטיא היא, שכך נטלו עצה ביניהן להזים כל הבא להעיד בעדות זאת. פירוש אחר איסטסית היא זו, וכי עדות זו יורה של איסטיס היא שצובעת כל הנוגע בה:
This is a conspiracy. This [word istetit] means that this group has strayed and are on the wrong path, as they schemed between themselves to zommemize all the witnesses that come to testify in this case. Another explanation of "this is an istetit", is these witnesses are shooters of istis, that it colors all that touch it.
תד"ה איסטטית. ברב אלפס פי' לשון סטיס. כצ"ל בס' בסוף והתוס' קצרו בדבריהם דלפי' הרי"ף הגי' איסטסית וכצ"ל ברי"ף וברע"ב גם כן ט"ס דלפי' הא' צריך להיות איסטטית בב' טיתי"ן ופשוט שפי' הרע"ב בדר"י שב על הב' הגי' והפי' שבמלת איסט' והתוי"ט ל"ד בכוונתו בזה:
See Arukh, אסטסיס, and Yad David https://books.google.co.il/books/content?id=5LsPAAAAQAAJ&hl=iw&pg=PA13&img=1&zoom=3&sig=ACfU3U0EZvqiHEemLAUseN_xEY0_yc-n2A&ci=17%2C2%2C943%2C254&edge=0
And see Shlomo Naeh, שתי פרשיות שהן אחת in Netiyot David, Sefer HaYovel Le David Halevni, 114-25, and 127-30.
https://outils.biblissima.fr/fr/eulexis-web/?lemma=στασιζ&dict=LSJ
https://philolog.us/lsj/στάσις
שי היימנס, המילים השאולות מיוונית ומלטינית במשנה, 27-28
Note 5 https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40118&st=&pgnum=13
שמעת מילי יניה דבר נפחא ולא אמרת לי. ומיהו ר"א דלא אדכר לר׳ יוחנן לומר דבר בשם אומרו אולי לא שמעת ממנו לזו עדיין אע"פ שהוא רבו או אולי לא חשש שהכל יודעין שדבריו דברי ר׳ יוחנן רבו כאותן שאמרו ביבמות על יהושע הכל יודעין שהיא תורתו של משה:
גמ' לימא ריש לקיש דאמר כר' יהודה וכו'. צ"ע מה דמיון יש זה לזה דהא טעמא דר"ל משום דהכת הראשונה שהביאה האשה נמצאו שקרנים ולכך אמר ר"ל הוחזקה מה שאין כן בההיא דדבי יהודה דמתני' וכן לר' יוחנן אין ענין לההיא דרבנן דהכא טעמיה של ר' יוחנן משום דאטו כל ישראל מי הוחזקו מה שאין שייך בההיא דדבנן וק"ל:
טבא מליה דר' יצחק נפחא מדבר נפחא - ר' יוחנן דמקרי בר נפחא בכולא הש"ס כמו (ב"מ דף פה:) מאן עייל בר נפחא נראה למורי דאביו של ר' יוחנן הוי נפחא ולהכי מיקרי בר נפחא ואית דמפרשי בר נפחא על שם יופיו:
שו"ת חתם סופר חלק ד (אבן העזר ב) סימן יח
ועוד נ"ל דלפנים לא היו נהגין לקרות בשני שמות בבת א' כי חדשים מקרוב באו ואפי' יעקב אבינו ע"ה לא מצינו שנקרא יעקב ישראל בפ"א ולא מצינו בכל השמות שבתנ"ך וש"ס ופוסקים שיקרא א' בב"א ב' שמות ביחד ושלהי יבמות כך קורין אותי בעירי יוחנן בן יונתן ארי' ונראה דהאי ארי' אינינו שם עצם כלל כ"א תואר משפחה על שם גבורתם ונקרא כן האב וגם הבן ע"ש זולת אבא שאול אבא יודן אבא גורין דאבא הוא שם בפ"ע ואינך הוה שם בפ"ע והיו נקראים מ"מ נ"ל מדלא מצאתי כן אלא עם צירוף אבא יראה שהוא שם א' כמו פדה צור גמליאל אבל יודן רב של יהודים וכדומה וכן משמע ביש"ש שכ' מעשה שהאב רוצה לקרות הבן בשם אביו מאיר והאם רצתה לקרותו בשם אביה יאיר ומזה נולד שם חדש שניאור ר"ל שני מיני אור מאיר ויאיר וקשה ה"ל לקרותו מאיר יאיר אע"כ לא נהגו כן בזמנו עדיין וכן בספר נחלת שבעה העיד ע"ד הפלא שהוא ראה אנשים שהיו נקראים בב' שמות יחד ש"מ דלפנים לא הוו שכיחי ועיין רמ"א /אה"ע/ סי' קכ"ט סעי' י"ד ובס' גט פשוט ס"ק ס"ג כ' דשם טוב הוא מצורף משם בן נח וטוב גואל של רות ע"ש ומ"ש מעלתו דא"נ קאי הכינוי על השם מ"מ שייך לחלק בין זכר לנקבה דשם נקבה בעצמה הוא לשון נקבה.