אלא הא דא"ר יהודה אמר שמואל כל שאינו יודע בטיב גיטין לא יהא לו עסק עמהן אפי' לא שמיע ליה הא דא"ר הונא אמר שמואל. א"ל אין הכי נמי. ואמר רבי אסי אמר רבי יוחנן קשין לעולם יותר מדור המבול דכתיב אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו ודמים בדמים נגעו מאי משמע כדמתרגם רב יוסף מולדין בנין מנשי חבריהון חובין על חובין מוסיפין וכתיב בתריה על זאת תאבל הארץ ואומלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו ואילו בדור המבול אמר רב חסדא לא נגזרה גזירה על דגי הים שנאמר מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים:
בד"ה לא יהא כו' שלא ידבר עם הנשים על עסקי קדושין לקדשה שפעמים כו' עכ"ל ר"ל דרך דיבור וכמתעסק בעלמא ושלא לקדשה או לגרשה עתה ולכך ודאי דיתכוין שלא יאמר לה בלשון קדושין וגרושין לפי דעתו והשתא בגרושין קשה להו שפיר מה בכך אם לא יבין בו שהוא לשון גרושין דליכא למיחש בהיפך דשמא יסבור שהוא לשון גרושין ואינו לשון גרושין דודאי לא יאמר לה לשון גרושין לפי דעתו כיון שאין דעתו עתה לגרשה ובזה יתיישב דלא קשיא להו מגרושין לפירוש הקונטרס וקל להבין:
בד"ה אפילו לא שמיע כו' צריכין אנו להודיעו הא דרב יהודה כו' עכ"ל דלעצמו ליכא לאזהורי דלא שייך להזהר בדבר שלא שמע אלא על אחרים שידעו בו שאינו יודע דבר זה קאמר דצריכין להזהירו ולהודיעו ולכאורה לפרש"י אי לא שמיע ליה הא דהלכה כר"י קשה דאף אם לא ידע דהלכה כמותו מ"מ אם ידע פלוגתייהו דרבי יהודה ורבי יוסי יחמיר על עצמו למיעבד ככל חומרייהו ונראה דלזה דקדקו התוס' לומר דלא ידע מלתא דרב יהודה וכן הוא גירסת הרא"ש בספר שלפנינו דהיינו שאמר והוא שעסוקין באותו ענין ולא קאי אמלתא דרב הונא שאמר הלכה כר"י כפרש"י דגם אם לא ידע הלכה כמי יחמיר בדבר כמ"ש כך נ"ל בכוונת התוס' ותו לא מידי ודו"ק:
לא יהא לו עסק עמהן - להיות דיין בדבר שמא יתיר איסור ערוה וזהו עיוות שאינו יכול לתקן:
אמר רב הונא אמר שמואל: הלכה כשיטת ר' יוסי. אמר לו רב יימר לרב אשי: ואלא הא [זו] שאמר רב יהודה אמר שמואל: כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם, ואסור לו להיות דיין בכך, שמא יבוא להתיר את האסור, אפילו לא שמיע ליה [שמע] אותו אדם הא [הלכה זו] של רב הונא אמר שמואל, למרות שאינה דבר מצוי ביותר גם כן ייחשב שאינו יודע? אמר ליה [לו]: אין, הכי נמי [כן, כך הוא גם כן] שדבר חשוב הוא בדיני קידושין, ומי שאינו יודע זאת יכול להכשל.
תשובה המקדש תוך שלשה חדשים לגרושין עבריין הוא ועבר אדרבנן שאסרו אפילו לארס תוך הזמן ההוא ואע"פ שבעלה לא היה ראוי להוליד אפילו הכי אסור דקיי"ל (יבמות מ"ב:) כרבי מאיר שגזר בכל הנשים בין בקטנה בין בזקנה ועקרה ושהיה בעלה חולה או חבוש בבית האסורים וכו' ולא התירו (שם ל"ו:) אלא קטנה היוצאת במיאון או קטנה שהוחלפה בשעת נשואין דחלוף לא שכיח ולא גזרינן ביה בקטנה ויש מחלוקת בין המפרשים ז"ל דיש מהן מי שסובר דהמקדש תוך ג' חדשים כופין אותו לגרש ומנדין אותו עד שיגרש וזה דעת הראב"ד ז"ל. ויש מהן שסובר שאין כופין אותו לגרש אלא שאין מניחין אותו לישא עד שיעברו ג' חדשים אבל מנדין אותו על שקדש ועבר על דברי חכמים וזה דעת הרמב"ם ז"ל. ומ"מ לדברי הכל מנדין אותו ואין מניחין אותו לכנוס ולדברי כלם אם ברח משם והניח שם הארוסה עד שיעבור הזמן ההוא אין מנדין אותו כמו שהטלו בגמ' (שם ל"ז.) ערוקיה מסתייה. גם קצת מחכמי הצרפתים ז"ל [כתבו] שמשיאין לו עצה שיברח משם כדי שינצל מן הנדוי ואם לא רצה אז מנדין אותו. ולכן על כל פנים או ילך לו או תנדוהו אף אם לא תרצו להחמיר עליו לכוף אותו לגרש וכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס דהיינו תשעים יום חוץ מיום שנתגרשה בו ויום שתנשא או תתארס בו אין צריך לומר שלא תניחוהו לכנוס בשום פנים *( ב"י ושו"ע אה"ע סי' י"ג ס"א:) נאם החותמים גוערים בעובר בזה יצחק בר ששת זלה"ה יוסף בר דוד נ"ע. ואותו ר' שאול שלא הגיע להוראה ומורה היתה טובה לו השתיקה ולהיותו שואל ולא שאול שהרי אמרו חכמים ז"ל (קדושין ו.) כל מי שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק בהן וקשין לעולם מדור המבול. וכן כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה (סוטה כב.) ושלום:
תתנז. ראובן חלה ונתן גט לאשתו מהיום אם מתי מעכשיו ונפטר ולא הניחו לאשתו ליגע אליו ואפי' לבכותו ולא לצאת אחר מיטתו כי אמרו שאם תעשה אחד מהם תיבטל הגט ונראה שאין ממש בדבריהם דלא מיבעי' [הספד] ובכי' דלא מבטל גיטא אלא אפי' היתה היא מבטלת הגט לא בטל דאין ביטול אלא באיש שהאשה מתגרשת לדעתה ושלא לדעתה [מה שאין כן] באיש ולא אסרו לה חכמי' אלא להתייחד עמו שלא בעדי' דתנן (גיטין ע"ג ע"א) לא תתייחד עמו אלא בעדי' ואפי' [ע"פ עבד וע"פ שפחה] חוץ [משפחתה] מפני שלבה גס בה וכ"ש דלאחר מיתה דליכא למימנע על זה וע"ז וכיו"ב אמרו חכמי' (קידושי' ו' ע"א) כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהי' [לו] עסק [עמהם].
Q. A, who fell sick, gave a bill of divorce to his wife on the condition that it be valid from the time of its delivery if he should die as a result of that sickness. A died as a result of that sickness and the people did not allow his wife to touch him, weep over him, or even walk after his hearse, claiming that such action on her part would invalidate her divorce.
A. The people were wrong. It is not within the province of a wife to invalidate her divorce.
SOURCES: Pr. 857; Mordecai Hagadol, p. 230c.
A. The people were wrong. It is not within the province of a wife to invalidate her divorce.
SOURCES: Pr. 857; Mordecai Hagadol, p. 230c.
R. Huna rules that the halakhah follows R. Yose—he need not make an explicit declaration about divorce or betrothal for the act to be valid.
R. Ashi then tells R. Yemar, his student, that Shmuel’s warning not to have any official dealings with a judge who does not know how to adjudicate the matters of betrothal and divorce applies even to this case. The consequences of a misjudgment in divorce or betrothal could be that a woman has a child who is a mamzer (offspring of a forbidden union). Therefore, a judge who wishes to take on responsibility in these areas must know all of the relevant halakhot, even that the halakhah follows R. Yose in this issue.
R. Ashi then tells R. Yemar, his student, that Shmuel’s warning not to have any official dealings with a judge who does not know how to adjudicate the matters of betrothal and divorce applies even to this case. The consequences of a misjudgment in divorce or betrothal could be that a woman has a child who is a mamzer (offspring of a forbidden union). Therefore, a judge who wishes to take on responsibility in these areas must know all of the relevant halakhot, even that the halakhah follows R. Yose in this issue.