(ה) וְהָיָ֣ה כִֽי־יְבִֽיאֲךָ֣ ה' אֶל־אֶ֣רֶץ הַֽ֠כְּנַעֲנִי וְהַחִתִּ֨י וְהָאֱמֹרִ֜י וְהַחִוִּ֣י וְהַיְבוּסִ֗י אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע לַאֲבֹתֶ֙יךָ֙ לָ֣תֶת לָ֔ךְ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ וְעָבַדְתָּ֛ אֶת־הָעֲבֹדָ֥ה הַזֹּ֖את בַּחֹ֥דֶשׁ הַזֶּֽה׃ (ו) שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים תֹּאכַ֣ל מַצֹּ֑ת וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י חַ֖ג לַה'׃ (ז) מַצּוֹת֙ יֵֽאָכֵ֔ל אֵ֖ת שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים וְלֹֽא־יֵרָאֶ֨ה לְךָ֜ חָמֵ֗ץ וְלֹֽא־יֵרָאֶ֥ה לְךָ֛ שְׂאֹ֖ר בְּכָל־גְּבֻלֶֽךָ׃ (ח) וְהִגַּדְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹ֑ר בַּעֲב֣וּר זֶ֗ה עָשָׂ֤ה ה' לִ֔י בְּצֵאתִ֖י מִמִּצְרָֽיִם׃ (ט) וְהָיָה֩ לְךָ֨ לְא֜וֹת עַל־יָדְךָ֗ וּלְזִכָּרוֹן֙ בֵּ֣ין עֵינֶ֔יךָ לְמַ֗עַן תִּהְיֶ֛ה תּוֹרַ֥ת ה' בְּפִ֑יךָ כִּ֚י בְּיָ֣ד חֲזָקָ֔ה הוֹצִֽאֲךָ֥ ה' מִמִּצְרָֽיִם׃ (י) וְשָׁמַרְתָּ֛ אֶת־הַחֻקָּ֥ה הַזֹּ֖את לְמוֹעֲדָ֑הּ מִיָּמִ֖ים יָמִֽימָה׃ (ס)
(5) So, when G!d has brought you into the land of the Canaanites, the Hittites, the Amorites, the Hivites, and the Jebusites, which He swore to your fathers to give you, a land flowing with milk and honey, you shall observe in this month the following practice: (6) “Seven days you shall eat unleavened bread, and on the seventh day there shall be a festival of G!d. (7) Throughout the seven days unleavened bread shall be eaten; no leavened bread shall be found with you, and no leaven shall be found in all your territory. (8) And you shall explain to your son on that day, ‘It is because of this, which G!d did for me when I went free from Egypt.’ (9) “And this shall serve you as a sign on your hand and as a reminder on your forehead—in order that the Torah of G!d may be in your mouth—that with a mighty hand the LORD freed you from Egypt. (10) You shall keep this institution at its set time from year to year.
בעבור זה. בַּעֲבוּר שֶׁאֲקַיֵּם מִצְווֹתָיו, כְּגוֹן פֶּסַח מַצָּה וּמָרוֹר הַלָּלוּ:
בעבור זה FOR THE SAKE OF THIS — for the sake that I should carry out His commands, such as this Passover offering, this unleavened bread and this bitter herb (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 13:8:1).
בעבור זה - שעשה לי נסים במצרים. אני עובד עבודה הזאת. וכן: זה היום אשר עשה ה' לי שהייתי לראש פינה. נגילה ונשמחה בו.
בעבור זה, this was the reason G’d performed miracles for me so that I would subsequently perform this sacrificial service for Him. We find something analogous to this thought in Psalms 118,24 זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, “This is the day that the Lord has made, in order for us to exult and rejoice on it.”
בעבור זה עשה ה' לי. ע"ד הפשט יאמר בעבור שעשה ה' לי אני עובד את העבודה הזאת. וע"ד הקבלה יאמר הכתוב מה שעשה ה' לי במצרים שיצאתי ממצרים בעבור שמו וכבודו היה, והוא כמו זה אלי ואנוהו שהוא השכינה עד הויה העליונה, והכונה כי אין השכינה בישראל צורך הדיוט בלבד כי אם צורך גבוה, וזהו דבר יהושע (יהושע ז׳:ט׳) והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול והבן זה, כי ע"כ נסמך לו מיד והיה לך לאות על ידך ובאורו והיה זה לך לאות על ידך, ויהיה עשה מלשון (בראשית מ״א:מ״ז) ותעש הארץ שתרגומו וכנשת כלומר אספני למדותיו, וזה מבואר.
. בעבור זה עשה ה' לי, “on account of ‘this’ G’d has done for me.” The plain meaning of the verse is that “seeing that G’d has done all this for me, I will serve Him, etc.” A kabbalistic approach: The verse tells us that the fact that I was able to leave Egypt was all for the sake of His glory and His Name. It is somewhat similar to what Moses exclaimed in the song after crossing the Sea of Reeds: זה קלי ואנוהו (This is my G!d and I will...), a complimentary reference to the שכינה including G’d’s Highest Presence. The meaning is that the Shechinah in Israel is not merely something needed for the ordinary Jew, but it is a phenomenon necessary even among the spiritually great. This is what Joshua had in mind when he said (Joshua 7,9, after the Israelites’ humiliating defeat at Ai) “and what are You going to do בעבור שמך הגדול in order to bolster Your great name?” When the Torah immediately carries on (verse 9) by writing “this shall be a sign on your hand and a remembrance between your eyes,” the idea is that the concept the Torah has revealed to us here must be commemorated by us in a tangible form, i.e. by means of the phylacteries. The word והיה is an instruction to ensure that this will be realized...
בֵּיהּ שַׁעֲתָא, כָּנִישׁ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְכָל פָּמַלְיָיא דִּילֵיהּ, וְאָמַר לוֹן, זִילוּ וּשְׁמָעוּ סִפּוּרָא דִּשְׁבָחָא דִּילִי, דְּקָא מִשְׁתָּעוּ בָּנַי, וְחַדָּאן בְּפוּרְקָנִי. כְּדֵין כֻּלְּהוּ מִתְכַּנְּשִׁין, וְאַתְיָין וּמִתְחַבְּרִין בַּהֲדַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וּשְׁמָעוּ סִפּוּרָא דִּשְׁבָחָא, דְּקָא חַדָּאן בְּחֶדְוָא דְּפוּרְקָנָא דְמָרֵיהוֹן, כְּדֵין אַתְיָין וְאוֹדָן לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַל כָּל אִינּוּן נִסִּין וּגְבוּרָן וְאוֹדָאן לֵיהּ עַל עַמָּא קַדִּישָׁא דְּאִית לֵיהּ בְּאַרְעָא, דְּחַדָּאן בְּחֶדְוָה דְּפוּרְקָנָא דְּמָארִיהוֹן.
At that time of celebration (the Seder), G‑d gathers His whole retinue and says to them: 'Go and listen to the story of My praise that My children are telling, and rejoicing in My redemption.' At that time, they all gather and come and join with Israel to hear the story of the praise. They rejoice with the joy of the deliverance by their Master, and come to thank and praise G‑d for all these miracles and mighty deeds, and thank Him for the Holy Nation that He has on earth that rejoices in the joy of the deliverance of their Master.
בפרשה הזו נכתבו אלו הג' ענינים מצה מרור תפילין. מצה מורה על צמצום. מרור מורה שלא יבקש תענוגים, כדאיתא בגמ' (ברכות ה'.) ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין, שצריך האדם ליגיעות ובירורים וספיקות. ואח"כ הוא תפילין, שמורה על דביקות, שישראל דבוקים בהשי"ת, כי תפילין מורה על תקופות אור הנמצא בכל פעולות ישראל.
In this portion are written three subjects: Matza, Maror and Tefilin. Matza teaches regarding the tzimtzum (contracting). Maror teaches that one should not ask for pleasures, as it is written in the Gemara (Brachot 5a): "three good gifts the Holy One of Blessing gave to Israel, and all of them were only given through sufferings" (Torah, Eretz Yisrael, and Olam Habah) - that is, a person needs exertions, clarifications and doubts. And after that comes tefilin, that teaches regarding connecting [deeply with God], that Israel is connected to the Holy One of Blessing, because tefilin teaches about the seasons of light that is found in every action of Israel.