(ב) וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹקִ֖ים אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י יקוק׃ (ג) וָאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יקוק לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם׃
(2) God spoke to Moses and said to him, “I am the LORD. (3) I appeared to Abraham, Isaac, and Jacob as El Shaddai, but I did not make Myself known to them by My name יהוה.
(א) וַיֹּ֤אמֶר יקוק אֶל־מֹשֶׁ֔ה רְאֵ֛ה נְתַתִּ֥יךָ אֱלֹקִ֖ים לְפַרְעֹ֑ה וְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֖יךָ יִהְיֶ֥ה נְבִיאֶֽךָ׃ (ב) אַתָּ֣ה תְדַבֵּ֔ר אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר אֲצַוֶּ֑ךָּ וְאַהֲרֹ֤ן אָחִ֙יךָ֙ יְדַבֵּ֣ר אֶל־פַּרְעֹ֔ה וְשִׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ׃ (ג) וַאֲנִ֥י אַקְשֶׁ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְהִרְבֵּיתִ֧י אֶת־אֹתֹתַ֛י וְאֶת־מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (ד) וְלֹֽא־יִשְׁמַ֤ע אֲלֵכֶם֙ פַּרְעֹ֔ה וְנָתַתִּ֥י אֶת־יָדִ֖י בְּמִצְרָ֑יִם וְהוֹצֵאתִ֨י אֶת־צִבְאֹתַ֜י אֶת־עַמִּ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בִּשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים׃ (ה) וְיָדְע֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יקוק בִּנְטֹתִ֥י אֶת־יָדִ֖י עַל־מִצְרָ֑יִם וְהוֹצֵאתִ֥י אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִתּוֹכָֽם׃
(1) The LORD replied to Moses, “See, I place you in the role of God to Pharaoh, with your brother Aaron as your prophet. (2) You shall repeat all that I command you, and your brother Aaron shall speak to Pharaoh to let the Israelites depart from his land. (3) But I will harden Pharaoh’s heart, that I may multiply My signs and marvels in the land of Egypt. (4) When Pharaoh does not heed you, I will lay My hand upon Egypt and deliver My ranks, My people the Israelites, from the land of Egypt with extraordinary chastisements. (5) And the Egyptians shall know that I am the LORD, when I stretch out My hand over Egypt and bring out the Israelites from their midst.”
פסוק ג'
"וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"
שמות רבה י"ג ד':
(י' א') כי אני הכבדתי את לבו.
אמר ר' יוחנן: מכאן פתחון פה למינים לומר: לא הייתה ממנו שיעשה תשובה.
אמר לו ר' שמעון בן לקיש: ייסתם פיהם של מינין, אלא (משלי ג', ל"ד) : "אם ללצים הוא יליץ", שהקב"ה מתרה בו באדם בפעם הראשונה, שנייה ושלישית, ואינו חוזר בו, והוא נועל לבו מן התשובה, כדי לפרוע ממנו מה שחטא. אף כך פרעה הרשע, כיוון ששיגר הקדוש ברוך הוא חמש פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך.
"וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"
שמות רבה י"ג ד':
(י' א') כי אני הכבדתי את לבו.
אמר ר' יוחנן: מכאן פתחון פה למינים לומר: לא הייתה ממנו שיעשה תשובה.
אמר לו ר' שמעון בן לקיש: ייסתם פיהם של מינין, אלא (משלי ג', ל"ד) : "אם ללצים הוא יליץ", שהקב"ה מתרה בו באדם בפעם הראשונה, שנייה ושלישית, ואינו חוזר בו, והוא נועל לבו מן התשובה, כדי לפרוע ממנו מה שחטא. אף כך פרעה הרשע, כיוון ששיגר הקדוש ברוך הוא חמש פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך.
שבת ק"ב עמ:
אמר ריש לקיש. מה דכתיב (משלי ג' ל"ד) "אם ללצים – הוא יליץ ולענוים יתן חן"? – בא ליטמא - פותחין לו, בא ליטהר - מסייעין אותו.
רש"י, שם:
"אם ללצים – הוא יליץ": מעצמו יליץ, לא יסייעוהו ולא ימנעוהו; "ואם לענוים": ולמידה טובה הוא נמשך. "יתן חן": יסייעוהו מן השמים.
בא ליטמא – פותחין לו.
בא ליטהר – מסייעין אותו: ומכינין לו פתח.
אמר ריש לקיש. מה דכתיב (משלי ג' ל"ד) "אם ללצים – הוא יליץ ולענוים יתן חן"? – בא ליטמא - פותחין לו, בא ליטהר - מסייעין אותו.
רש"י, שם:
"אם ללצים – הוא יליץ": מעצמו יליץ, לא יסייעוהו ולא ימנעוהו; "ואם לענוים": ולמידה טובה הוא נמשך. "יתן חן": יסייעוהו מן השמים.
בא ליטמא – פותחין לו.
בא ליטהר – מסייעין אותו: ומכינין לו פתח.
רש"י
ואני אקשה. מֵאַחַר שֶׁהִרְשִׁיעַ וְהִתְרִיס כְּנֶגְדִּי, וְגָלוּי לְפָנַי שֶׁאֵין נַחַת רוּחַ בָּאֻמּוֹת לָתֵת לֵב שָׁלֵם לָשׁוּב, טוֹב שֶׁיִּתְקַשֶּׁה לִבּוֹ, לְמַעַן הַרְבּוֹת בּוֹ אוֹתוֹתַי, וְתַכִּירוּ אַתֶּם אֶת גְּבוּרָתִי. וְכֵן מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה, מֵבִיא פֻּרְעָנוּת עַל הָאֻמּוֹת כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל וְיִירְאוּ, שֶׁנֶּאֱ' "הִכְרַתִּי גוֹיִם נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם … אָמַרְתִּי אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר" (צפניה ג'); וְאַעַפִּ"כֵ בְּחָמֵשׁ מַכּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לֹא נֶאֱמַר וַיְחַזֵּק יקוק אֶת לֵב פַּרְעֹה, אֶלָּא וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה (תנחומא):
ואני אקשה. מֵאַחַר שֶׁהִרְשִׁיעַ וְהִתְרִיס כְּנֶגְדִּי, וְגָלוּי לְפָנַי שֶׁאֵין נַחַת רוּחַ בָּאֻמּוֹת לָתֵת לֵב שָׁלֵם לָשׁוּב, טוֹב שֶׁיִּתְקַשֶּׁה לִבּוֹ, לְמַעַן הַרְבּוֹת בּוֹ אוֹתוֹתַי, וְתַכִּירוּ אַתֶּם אֶת גְּבוּרָתִי. וְכֵן מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה, מֵבִיא פֻּרְעָנוּת עַל הָאֻמּוֹת כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל וְיִירְאוּ, שֶׁנֶּאֱ' "הִכְרַתִּי גוֹיִם נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם … אָמַרְתִּי אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר" (צפניה ג'); וְאַעַפִּ"כֵ בְּחָמֵשׁ מַכּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לֹא נֶאֱמַר וַיְחַזֵּק יקוק אֶת לֵב פַּרְעֹה, אֶלָּא וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה (תנחומא):
רמב"ם
הלכות תשובה פרק ו', הלכות א-ג:
פסוקים הרבה יש בתורה ובדברי נביאים שהן נראין כסותרין עיקר זה (של בחירה חופשית מוחלטת הנתונה ביד כל אדם, כפי שפירש בפרק הקודם) ונכשלין בהן רוב האדם, ויעלה על דעתן מהן, שהקדוש ברוך הוא הוא גוזר על האדם לעשות רעה או טובה, ושאין לבו של אדם מסור לו להטותו לכל אשר ירצה. והרי אני מבאר עיקר גדול, שממנו נדע פירוש כל אותן הפסוקים:
בזמן שאדם אחד או אנשי מדינה חוטאים, ועושה החוטא חטא שעושה מדעהו וברצונו, ראוי להיפרע ממנו, והקדוש ברוך הוא יודע איך יפרע: יש חטא שהדין נותן שנפרעים ממנו על חטאו בעולם הזה, בגופו או בממונו... ויש חטא שהדין נותן שנפרעין ממנו לעולם הבא, ואין לעובר עליו שום נזק בעולם הזה. ויש חטא שנפרעים ממנו בעולם הזה ולעולם הבא. במה דברים אמורים? בזמן שלא עשה תשובה, אבל עשה תשובה – התשובה כתריס לפני הפורענות. וכשם שהאדם חוטא מדעתו וברצונו, כך הוא עושה תשובה מדעתו וברצונו. ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים, עד שייתן הדין לפני דיין האמת, שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו, שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו, כדי שימות בחטאו שיעשה, הוא שהקדוש ברוך הוא אמר על ידי ישעיה (ו, י): "השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע", וכן הוא אומר (דברי הימים ב' לו, ט"ז): "ויהיו מלעיבים במלאכי האלוקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת יקוק בעמו עד לאין מרפא". כלומר: חטאו ברצונם והרבו לפשוע, עד שנתחייבו למנוע מהם התשובה שהיא המרפא.
לפיכך כתוב בתורה: "ואני אחזק את לב פרעה", לפי שחטא מעצמו תחילה, והרע לישראל הגרים בארצו, שנאמר (שמות א, י): " הבה נתחכמה לו פן ירבה...", נתן הדין למנוע תשובה ממנו עד שנפרע ממנו, לפיכך חיזק הקדוש ברוך הוא את לבו.
וכן סיחון לפי עוונות שהיו לו, נתחייב למונעו מן התשובה, שנאמר (דברים ב, ל): "כי הקשה יקוק אלקיך את כוחו ואימץ את לבבו"...
נמצאת אומר, שלא גזר האל על פרעה להרע לישראל, ולא על סיחון לחטוא בארצו, ולא על הכנענים להתעיב, ולא על ישראל לעבוד עבודת כוכבים ומזלות, אלא כולן חטאו מעצמן, וכולן נתחייבו למנוע מהן התשובה.
הלכות תשובה פרק ו', הלכות א-ג:
פסוקים הרבה יש בתורה ובדברי נביאים שהן נראין כסותרין עיקר זה (של בחירה חופשית מוחלטת הנתונה ביד כל אדם, כפי שפירש בפרק הקודם) ונכשלין בהן רוב האדם, ויעלה על דעתן מהן, שהקדוש ברוך הוא הוא גוזר על האדם לעשות רעה או טובה, ושאין לבו של אדם מסור לו להטותו לכל אשר ירצה. והרי אני מבאר עיקר גדול, שממנו נדע פירוש כל אותן הפסוקים:
בזמן שאדם אחד או אנשי מדינה חוטאים, ועושה החוטא חטא שעושה מדעהו וברצונו, ראוי להיפרע ממנו, והקדוש ברוך הוא יודע איך יפרע: יש חטא שהדין נותן שנפרעים ממנו על חטאו בעולם הזה, בגופו או בממונו... ויש חטא שהדין נותן שנפרעין ממנו לעולם הבא, ואין לעובר עליו שום נזק בעולם הזה. ויש חטא שנפרעים ממנו בעולם הזה ולעולם הבא. במה דברים אמורים? בזמן שלא עשה תשובה, אבל עשה תשובה – התשובה כתריס לפני הפורענות. וכשם שהאדם חוטא מדעתו וברצונו, כך הוא עושה תשובה מדעתו וברצונו. ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים, עד שייתן הדין לפני דיין האמת, שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו, שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו, כדי שימות בחטאו שיעשה, הוא שהקדוש ברוך הוא אמר על ידי ישעיה (ו, י): "השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע", וכן הוא אומר (דברי הימים ב' לו, ט"ז): "ויהיו מלעיבים במלאכי האלוקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת יקוק בעמו עד לאין מרפא". כלומר: חטאו ברצונם והרבו לפשוע, עד שנתחייבו למנוע מהם התשובה שהיא המרפא.
לפיכך כתוב בתורה: "ואני אחזק את לב פרעה", לפי שחטא מעצמו תחילה, והרע לישראל הגרים בארצו, שנאמר (שמות א, י): " הבה נתחכמה לו פן ירבה...", נתן הדין למנוע תשובה ממנו עד שנפרע ממנו, לפיכך חיזק הקדוש ברוך הוא את לבו.
וכן סיחון לפי עוונות שהיו לו, נתחייב למונעו מן התשובה, שנאמר (דברים ב, ל): "כי הקשה יקוק אלקיך את כוחו ואימץ את לבבו"...
נמצאת אומר, שלא גזר האל על פרעה להרע לישראל, ולא על סיחון לחטוא בארצו, ולא על הכנענים להתעיב, ולא על ישראל לעבוד עבודת כוכבים ומזלות, אלא כולן חטאו מעצמן, וכולן נתחייבו למנוע מהן התשובה.
רמב"ן
והנה פירשו בשאלה אשר ישאלו הכל, אם השם הקשה את לבו מה פשעו, ויש בו שני טעמים ושניהם אמת האחד, כי פרעה ברשעו אשר עשה לישראל רעות גדולות חנם, נתחייב למנוע ממנו דרכי תשובה, כאשר באו בזה פסוקים רבים בתורה ובכתובים, ולפי מעשיו הראשונים נדון. והטעם השני, כי היו חצי המכות עליו בפשעו, כי לא נאמר בהן רק ויחזק לב פרעה (להלן פסוק יג, כב, ח טו), ויכבד פרעה את לבו (להלן ח כח, ט ז). הנה לא רצה לשלחם לכבוד השם, אבל כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם, רך לבו והיה נמלך לשלחם מכובד המכות, לא לעשות רצון בוראו. ואז הקשה השם את רוחו ואמץ את לבבו למען ספר שמו...
ואשר אמר קודם המכות (לעיל ד כא) ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם, יודיע למשה העתיד לעשות בו במכות האחרונות, כענין שאמר (לעיל ג יט) ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך וזה טעם ואני אקשה את לב פרעה והרבתי את אותותי, כלומר שאקשה לבו למען רבות מופתי בארץ מצרים. כי בחמש מכות האחרונות גם בטביעת הים נאמר ויחזק יקוק (להלן יד ח), כי לב מלך ביד יקוק על כל אשר יחפוץ יטנו (משלי כא א):
והנה פירשו בשאלה אשר ישאלו הכל, אם השם הקשה את לבו מה פשעו, ויש בו שני טעמים ושניהם אמת האחד, כי פרעה ברשעו אשר עשה לישראל רעות גדולות חנם, נתחייב למנוע ממנו דרכי תשובה, כאשר באו בזה פסוקים רבים בתורה ובכתובים, ולפי מעשיו הראשונים נדון. והטעם השני, כי היו חצי המכות עליו בפשעו, כי לא נאמר בהן רק ויחזק לב פרעה (להלן פסוק יג, כב, ח טו), ויכבד פרעה את לבו (להלן ח כח, ט ז). הנה לא רצה לשלחם לכבוד השם, אבל כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם, רך לבו והיה נמלך לשלחם מכובד המכות, לא לעשות רצון בוראו. ואז הקשה השם את רוחו ואמץ את לבבו למען ספר שמו...
ואשר אמר קודם המכות (לעיל ד כא) ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם, יודיע למשה העתיד לעשות בו במכות האחרונות, כענין שאמר (לעיל ג יט) ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך וזה טעם ואני אקשה את לב פרעה והרבתי את אותותי, כלומר שאקשה לבו למען רבות מופתי בארץ מצרים. כי בחמש מכות האחרונות גם בטביעת הים נאמר ויחזק יקוק (להלן יד ח), כי לב מלך ביד יקוק על כל אשר יחפוץ יטנו (משלי כא א):
ספורנו
ואני אקשה הנה בהיות האל חפץ בתשובת רשעים ולא במיתתם, כאמרו חי אני נאם יקוק, אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב הרשע מדרכו וחיה, אמר שירבה את אותותיו ואת מופתיו, וזה להשיב את המצרים בתשובה, בהודיע להם גדלו וחסדו באותות ובמופתים, כאמרו בעבור זאת העמדתיך, בעבור הראותך את כחי ועם זה היתה הכונה שישראל יראו וייראו, כאמרו למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר, ואין ספק שלולא הכבדת הלב היה פרעה משלח את ישראל בלי ספק, לא על צד תשובה והכנעה לאל יתברך, שיתנחם מהיות מורד, אף על פי שהכיר גדלו וטובו, אלא על צד היותו בלתי יכול לסבול עוד את צרת המכות, כמו שהגידו עבדיו באמרם הטרם תדע כי אבדה מצרים וזאת לא היתה תשובה כלל. אבל אם היה פרעה חפץ להכנע לאל יתברך, ולשוב אליו בתשובה שלמה, לא היה לו מזה שום מונע. והנה אמר האל יתברך ואני אקשה את לב פרעה, שיתאמץ לסבול המכות ולא ישלח מיראת המכות את ישראל, למען שיתי אותותי אלה בקרבו, שמהם יכירו גדלי וטובי וישובו המצרים באיזו תשובה אמתית. ולמען תספר אתה ישראל הרואה בצרתם, באזני בנך להודיע שכל אלה יפעל אל עם גכר להשיבו אליו, וזה כשיפשפשו במעשיהם בבוא עליהם איזה פורענות:
ואני אקשה הנה בהיות האל חפץ בתשובת רשעים ולא במיתתם, כאמרו חי אני נאם יקוק, אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב הרשע מדרכו וחיה, אמר שירבה את אותותיו ואת מופתיו, וזה להשיב את המצרים בתשובה, בהודיע להם גדלו וחסדו באותות ובמופתים, כאמרו בעבור זאת העמדתיך, בעבור הראותך את כחי ועם זה היתה הכונה שישראל יראו וייראו, כאמרו למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר, ואין ספק שלולא הכבדת הלב היה פרעה משלח את ישראל בלי ספק, לא על צד תשובה והכנעה לאל יתברך, שיתנחם מהיות מורד, אף על פי שהכיר גדלו וטובו, אלא על צד היותו בלתי יכול לסבול עוד את צרת המכות, כמו שהגידו עבדיו באמרם הטרם תדע כי אבדה מצרים וזאת לא היתה תשובה כלל. אבל אם היה פרעה חפץ להכנע לאל יתברך, ולשוב אליו בתשובה שלמה, לא היה לו מזה שום מונע. והנה אמר האל יתברך ואני אקשה את לב פרעה, שיתאמץ לסבול המכות ולא ישלח מיראת המכות את ישראל, למען שיתי אותותי אלה בקרבו, שמהם יכירו גדלי וטובי וישובו המצרים באיזו תשובה אמתית. ולמען תספר אתה ישראל הרואה בצרתם, באזני בנך להודיע שכל אלה יפעל אל עם גכר להשיבו אליו, וזה כשיפשפשו במעשיהם בבוא עליהם איזה פורענות:
כתב והקבלה 1785-1865
(נולד בערך בשנת תקמ"ה לאביו גמליאל. בצעירותו עסק במסחר. משנת תק"ץ (1830) שימש כרב בקניגסברג בפרוסיה המזרחית, שם התוודע ל"מתקני הדת" ונאלץ להתמודד עִמם. יחד עם המלבי"ם יצא נגד אספת הרבנים הרפורמים שהתקיימה בשנת תר"ד (1844) בבראונשווייג. באספה זו דנו על תיקונים שיש להכניס בדת ועל קידום תנועתם. החלטות האספה היו ביטול תפילת "כל נדרי" וההיתר לנישואין בין יהודים לגויים.)
אקשה את לב פרעה. כלומר אכניס צרה גדולה וצער אל לבו ... כי שרש קשה ישמש על חוזק הצרה, כמו הראית עמך קשה, חזות קשה הגד לי, בכיתי לקשה יום, קשת רוח אנכי, ועבר בה נקשה ותרגומו עקא (הארטע שטראפע, בעדראנגניסס), וכמו שהונח ענין השמחה אל הלב, לב שמח, נתתי שמחה בלבי, ככה על הפוכו על הצער והצרה המגיע ללבב, ומזה קשוי לב.
(נולד בערך בשנת תקמ"ה לאביו גמליאל. בצעירותו עסק במסחר. משנת תק"ץ (1830) שימש כרב בקניגסברג בפרוסיה המזרחית, שם התוודע ל"מתקני הדת" ונאלץ להתמודד עִמם. יחד עם המלבי"ם יצא נגד אספת הרבנים הרפורמים שהתקיימה בשנת תר"ד (1844) בבראונשווייג. באספה זו דנו על תיקונים שיש להכניס בדת ועל קידום תנועתם. החלטות האספה היו ביטול תפילת "כל נדרי" וההיתר לנישואין בין יהודים לגויים.)
אקשה את לב פרעה. כלומר אכניס צרה גדולה וצער אל לבו ... כי שרש קשה ישמש על חוזק הצרה, כמו הראית עמך קשה, חזות קשה הגד לי, בכיתי לקשה יום, קשת רוח אנכי, ועבר בה נקשה ותרגומו עקא (הארטע שטראפע, בעדראנגניסס), וכמו שהונח ענין השמחה אל הלב, לב שמח, נתתי שמחה בלבי, ככה על הפוכו על הצער והצרה המגיע ללבב, ומזה קשוי לב.
שד"ל 1800-1865
(היה משורר, פרשן מקרא, בלשן עברי, פילוסוף, חוקר ספרות ומתרגם. איש תנועת ההשכלה היהודית, מראשוני אנשי חכמת ישראל וראש בית המדרש לרבנים בפדובה שבאיטליה...השקפת עולמו ניזונה הן מהשכלתו הכללית הרחבה בפילוסופיה ובהגות האירופית והן מבקיאותו בהגות היהודית לתקופותיה. הוא שילב בין רציונליזם וחתירה לאמת ובין רומנטיקה והשקפות דתיות ולאומיות יהודיות. הוא ביקר את העיסוק בפילוסופיה ובעיקרי היהדות, ושלל את הקבלה ואת המיסטיקה. הוא ראה ביהדות המבוססת על המוסר את היפוכה של תרבות יוון העוסקת בשלמות השכל. מבין חכמי ישראל התנגד להשקפותיהם של הרמב"ם ואבן עזרא, והעדיף על פניהם את גישתו והשקפתו של רבי יהודה הלוי (ריה"ל). תמך בהתיישבות בארץ ישראל ובדיבור עברי, והתנגד לשאיפה להשתלבות היהודים בעמי אירופה וליהדות הרפורמית)
ואני אקשה את לב פר)עה: אפשר לפרש כדברי הראשונים (רמב"ם ורמב"ן ואחרים) שהענין כמשמעו, כי לעוצם פשעי פרעה היה מן הדין למנוע ממנו דרכי התשובה (ע' רמב"ם הל' תשובה פ"ו); ורש"י ז"ל כבר קדם וכתב הפירוש הזה, אך הוא בקוצר לשונו הוסיף בו דבר נאה ונכבד, והוא כי מניעת דרכי התשובה מפרעה לא היתה לעוצם פשעיו בלבד, אך נוסף לזה סבה אחרת, והוא כי גלוי היה לפניו יתברך שאף אם ישוב לא תהיה תשובתו שלמה; עיין דבריו הקצרים כי נעמו. ואפשר ג"כ לפרש כדעת רמבמ"ן קלער' וראז' שלא היה בזה עונש אלקי ונס ממש, אלא כי פרעה עצמו הקשה את לבו, אלא שכל המעשים ייוחסו אל האל בצד מה, כי הוא הסבה הראשונה; ואני מוסיף כי המעשים המיוחסים בספרי הקדש אל האל הם המעשים הזרים שסבתם בלתי מובנת לנו, וכן כאן קושי ערפו של פרעה אחרי ראותו כמה אותות ומופתים הוא דבר זר ומתמיה, ע"כ יוחס אל האל; וכיוצא בזה ולא נתן יקוק לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה (דברים כ"ט ד'), וכן כי יקוק אמר לו קלל את דוד (ש"ב ט"ז י'). ור' סעדיה גאון (האמונות והדעות מאמר ד' פרק ד') פירש כי יקוק חזק את לבו כלומר נפשו וחיותו, לבלתי יאבד וימות במכות ההן עד שישלים יקוק שאר המכות, כטעם כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ, ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי (ט' ט"ו וי"ו); וזה אמנם רחוק ממשמעות מליצת אקשה את לב, אחזק את לב, אם אין הכוונה אלא אעמידהו בחיים. ובעל העיקרים (מאמר ד' פרק כ"ה) כתב כי הרשע בבוא עליו המכה הוא מתחסד ושב אל יקוק מיראת העונש המוטל עליו, כמו שאמר פרעה חטאתי הפעם יקוק הצדיק, ובעבור שזה הפעל דומה לאונס ואינו בחיריי, הנה הי"ת החזק את לבו כשנותן לו צד או צדדין לתלות בהן המכה ולומר שבאה במקרה, ולא על צד ההשגחה האלהית, וזה כדי שיסור מלבו הּמורך שֶׁקָנָה מחמת הכה וישאר על טבעו ובחירתו מבלי מכריח.
Openפתיחה
(היה משורר, פרשן מקרא, בלשן עברי, פילוסוף, חוקר ספרות ומתרגם. איש תנועת ההשכלה היהודית, מראשוני אנשי חכמת ישראל וראש בית המדרש לרבנים בפדובה שבאיטליה...השקפת עולמו ניזונה הן מהשכלתו הכללית הרחבה בפילוסופיה ובהגות האירופית והן מבקיאותו בהגות היהודית לתקופותיה. הוא שילב בין רציונליזם וחתירה לאמת ובין רומנטיקה והשקפות דתיות ולאומיות יהודיות. הוא ביקר את העיסוק בפילוסופיה ובעיקרי היהדות, ושלל את הקבלה ואת המיסטיקה. הוא ראה ביהדות המבוססת על המוסר את היפוכה של תרבות יוון העוסקת בשלמות השכל. מבין חכמי ישראל התנגד להשקפותיהם של הרמב"ם ואבן עזרא, והעדיף על פניהם את גישתו והשקפתו של רבי יהודה הלוי (ריה"ל). תמך בהתיישבות בארץ ישראל ובדיבור עברי, והתנגד לשאיפה להשתלבות היהודים בעמי אירופה וליהדות הרפורמית)
ואני אקשה את לב פר)עה: אפשר לפרש כדברי הראשונים (רמב"ם ורמב"ן ואחרים) שהענין כמשמעו, כי לעוצם פשעי פרעה היה מן הדין למנוע ממנו דרכי התשובה (ע' רמב"ם הל' תשובה פ"ו); ורש"י ז"ל כבר קדם וכתב הפירוש הזה, אך הוא בקוצר לשונו הוסיף בו דבר נאה ונכבד, והוא כי מניעת דרכי התשובה מפרעה לא היתה לעוצם פשעיו בלבד, אך נוסף לזה סבה אחרת, והוא כי גלוי היה לפניו יתברך שאף אם ישוב לא תהיה תשובתו שלמה; עיין דבריו הקצרים כי נעמו. ואפשר ג"כ לפרש כדעת רמבמ"ן קלער' וראז' שלא היה בזה עונש אלקי ונס ממש, אלא כי פרעה עצמו הקשה את לבו, אלא שכל המעשים ייוחסו אל האל בצד מה, כי הוא הסבה הראשונה; ואני מוסיף כי המעשים המיוחסים בספרי הקדש אל האל הם המעשים הזרים שסבתם בלתי מובנת לנו, וכן כאן קושי ערפו של פרעה אחרי ראותו כמה אותות ומופתים הוא דבר זר ומתמיה, ע"כ יוחס אל האל; וכיוצא בזה ולא נתן יקוק לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה (דברים כ"ט ד'), וכן כי יקוק אמר לו קלל את דוד (ש"ב ט"ז י'). ור' סעדיה גאון (האמונות והדעות מאמר ד' פרק ד') פירש כי יקוק חזק את לבו כלומר נפשו וחיותו, לבלתי יאבד וימות במכות ההן עד שישלים יקוק שאר המכות, כטעם כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ, ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי (ט' ט"ו וי"ו); וזה אמנם רחוק ממשמעות מליצת אקשה את לב, אחזק את לב, אם אין הכוונה אלא אעמידהו בחיים. ובעל העיקרים (מאמר ד' פרק כ"ה) כתב כי הרשע בבוא עליו המכה הוא מתחסד ושב אל יקוק מיראת העונש המוטל עליו, כמו שאמר פרעה חטאתי הפעם יקוק הצדיק, ובעבור שזה הפעל דומה לאונס ואינו בחיריי, הנה הי"ת החזק את לבו כשנותן לו צד או צדדין לתלות בהן המכה ולומר שבאה במקרה, ולא על צד ההשגחה האלהית, וזה כדי שיסור מלבו הּמורך שֶׁקָנָה מחמת הכה וישאר על טבעו ובחירתו מבלי מכריח.
Openפתיחה
מלבי"ם
ואני אקשה את לב פרעה. כבר בארתי למעלה (דף כ"א) שקושי לב מורה שלא ירך לבו בעת ההתראה, שהגם שאהרן ידבר ויתרה בו לא יירא ולא יחת, ועי"כ והרביתי את אותותי ואת מופתי, ומבואר אצלי שיש הבדל בין אות ובין מופת, האות א"צ שיהיה דבר יוצא מדרך הטבע רק שיהיה סימן אל דבר אחר, והמופת הוא דבר זר מפליא רואים, ויצויר שתי הלשונות על דבר אחד, למשל מה שנתהפך המטה לנחש קורא אצל ישראל בשם אות, ואצל פרעה קראו מופת, כי ישראל האמינו ביקוק וידעו כי יכול לשנות טבעי הדברים ולא היה אצלם מופת רק אות שמשה הוא השליח, ופרעה שלא האמין שיקוק יש יכולת בידו לשנות את הטבע היה אצלו מופת, ולא היה אות כי לא קבל הדברים, ועפ"ז המכות שבאו בהתראה נקראו אתות כי היו לאות על מציאות יקוק ועל השגחתו ויכלתו, ומכות כנים שחין חשך שבאו שלא בהתראה היו מופת ולא אות, ויבואר לקמן שהיו משולשות ועז"א והרביתי כי סתם רבים אינו פחות משלשה:
ואני אקשה את לב פרעה. כבר בארתי למעלה (דף כ"א) שקושי לב מורה שלא ירך לבו בעת ההתראה, שהגם שאהרן ידבר ויתרה בו לא יירא ולא יחת, ועי"כ והרביתי את אותותי ואת מופתי, ומבואר אצלי שיש הבדל בין אות ובין מופת, האות א"צ שיהיה דבר יוצא מדרך הטבע רק שיהיה סימן אל דבר אחר, והמופת הוא דבר זר מפליא רואים, ויצויר שתי הלשונות על דבר אחד, למשל מה שנתהפך המטה לנחש קורא אצל ישראל בשם אות, ואצל פרעה קראו מופת, כי ישראל האמינו ביקוק וידעו כי יכול לשנות טבעי הדברים ולא היה אצלם מופת רק אות שמשה הוא השליח, ופרעה שלא האמין שיקוק יש יכולת בידו לשנות את הטבע היה אצלו מופת, ולא היה אות כי לא קבל הדברים, ועפ"ז המכות שבאו בהתראה נקראו אתות כי היו לאות על מציאות יקוק ועל השגחתו ויכלתו, ומכות כנים שחין חשך שבאו שלא בהתראה היו מופת ולא אות, ויבואר לקמן שהיו משולשות ועז"א והרביתי כי סתם רבים אינו פחות משלשה: