Counting the Jewish People

(א) וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֖ים מִצְרָ֑יְמָה אֵ֣ת יַעֲקֹ֔ב אִ֥ישׁ וּבֵית֖וֹ בָּֽאוּ׃

(1) These are the names of the sons of Israel who came to Egypt with Jacob, each coming with his household:

ואלה שמות בני ישראל. אַעַ"פִּ שֶׁמְּנָאָן בְּחַיֵּיהֶם בִּשְׁמוֹתָם, חָזַר וּמְנָאָם בְּמִיתָתָם, לְהוֹדִיעַ חִבָּתָם, שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְכוֹכָבִים, שֶׁמּוֹצִיאָם וּמַכְנִיסָם בְּמִסְפַּר וּבִשְׁמוֹתָם (שמות רבה), שֶׁנֶּ' "הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא" (ישעיהו מ'):

Rashi on Exodus 1:1:1

ואלה שמות בני ישראל NOW THESE ARE THE NAMES OF THE CHILDREN OF ISRAEL — Although scripture has already enumerated them by name whilst they were living, when they went down into Egypt (Genesis 46:8-27), it again enumerates them when it tells us of their death, thus showing how dear they were to God — that they are compared to the stars which also God brings out and brings in by number and name when they cease to shine, as it is said, (Isaiah 40:26) “He bringeth out their host by number, He calleth them all by name” (Exodus Rabbah 1:3; Tanchuma Yashan 1:1:2).

רשב"ם על שמות א׳:א׳:א׳

ואלה שמות - מפני שרוצה לפרש ולומר ובני ישראל פרו וישרצו וגו', הוצרך לכפול ולומר בבואם למצרים לא היו אלא שבעים ואחר מות דור ההוא פרו וישרצו.

Rashbam on Exodus 1:1:1

ואלה שמות, seeing that the Torah wanted to let us know how the Israelites had increased and multiplied (verse 3) it became necessary to repeat that when they had arrived in Egypt they had numbered only 70 souls. The dramatic increase in numbers of Israelites began only with the death of the generation that had moved there from the land of Canaan. As a result, when a new king came to the throne in Egypt, he wanted to diminish their numbers and did not succeed in doing so.

ספורנו על שמות א׳:א׳:א׳

ואלה שמות אלה הנזכרים בכאן היו ראוים להודע בשם כי כל אחד מהם ראוי להיות נחשב איש על שמו המורה על צורתו האישיית. ואלה כל ימי חייהם היו למאורות, ולא יצא הדור לתרבות רעה. אמנם אחרי מותם לא היו הצדיקים שבבניהם כל כך חשובים בעיני אלהים ואדם:

Sforno on Exodus 1:1:1

אלה, the ones mentioned here were deserving to be mentioned with their names. The reason is that each one of them possessed sufficient individuality to give meaning to his name. They were all of them an inspiration to their children as not one of them abandoned his family tradition. However, after the death of that generation even the relatively righteous ones among them did not rate so highly in the eyes of G’d or man so that the Torah deemed it necessary to tell us their names.

במדבר א׳:א׳-ג׳

(א) וַיְדַבֵּ֨ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֛ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד בְּאֶחָד֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְצֵאתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר׃ (ב) שְׂא֗וּ אֶת־רֹאשׁ֙ כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֔וֹת כָּל־זָכָ֖ר לְגֻלְגְּלֹתָֽם׃ (ג) מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כָּל־יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵ֑ל תִּפְקְד֥וּ אֹתָ֛ם לְצִבְאֹתָ֖ם אַתָּ֥ה וְאַהֲרֹֽן׃

Numbers 1:1-3

(1) On the first day of the second month, in the second year following the exodus from the land of Egypt, the LORD spoke to Moses in the wilderness of Sinai, in the Tent of Meeting, saying: (2) Take a census of the whole Israelite community by the clans of its ancestral houses, listing the names, every male, head by head. (3) You and Aaron shall record them by their groups, from the age of twenty years up, all those in Israel who are able to bear arms.

רש"י על במדבר א׳:א׳:א׳

(א) וידבר. במדבר סיני באחד לחדש. מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה כשיצאו ממצרים מנאן וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן. באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם:

Rashi on Numbers 1:1:1

(1) וידבר… במדבר סיני … באחד לחדש וגו׳ AND [THE LORD] SPOKE [UNTO MOSES] IN THE DESERT OF SINAI … ON THE FIRST DAY OF THE [SECOND] MONTH … [TAKE YE THE SUM OF ALL THE CONGREGATION] etc. — Because they were dear to him, He counts them every now and then: when they went forth from Egypt He counted them (Exodus 12:37), when many of them fell in consequence of their having worshipped the golden calf He counted them to ascertain the number of those left (cf. Rashi Exodus 30:16); when he was about to make His Shechinah dwell amongst them (i. e. when He commanded them to make a Tabernacle), He again took their census; for on the first day of Nisan the Tabernacle was erected (Exodus 40:2) and shortly afterwards, on the first day of Iyar, He counted them.

במדבר רבה ד׳:ב׳

(ב) דָּבָר אַחֵר, פְּקֹד כָּל בְּכֹר זָכָר וגו', הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שיר השירים ו, ח ט): שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת וגו' אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי וגו', מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיָה לוֹ פְּרַגְמָטוֹטִין שֶׁל אֲבָנִים, שֶׁל זְכוּכִית, וְהָיָה מוֹצִיאָן לַשּׁוּק וְלֹא הָיָה מַבְחִין בַּמִּנְיָן, שֶׁלֹא הָיָה מוֹצִיאָן בְּמִנְיָן, וְנִכְנָס לְהַנִּיחָן וְלֹא הָיָה מַנִּיחָן בְּמִנְיָן, שֶׁלֹא הָיָה מַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם שֶׁהָיוּ שֶׁל זְכוּכִית, וְהָיָה לוֹ פְּרַגְמָטֵיס אַחַת שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת נָאוֹת וְהָיָה נוֹטְלָהּ וּמוֹצִיאָהּ בְּמִנְיָן וּמַנִּיחָהּ בְּמִנְיָן. כָּךְ כִּבְיָכוֹל אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לֹא נָתַתִּי מִנְיָן, לָמָּה, שֶׁאֵין חֲשׁוּבִין לְפָנַי כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ, יז): כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדוֹ. אֲבָל אַתֶּם בָּנַי, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים מו, ג): הָעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן וגו', לְכָךְ מוֹנֶה אֶתְכֶם בְּכָל שָׁעָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: פְּקֹד כָּל בְּכֹר זָכָר, הֱוֵי: שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת וגו' אַחַת הִיא יוֹנָתִי, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל.

Bemidbar Rabbah 4:2

(2) Another interpretation: "Number all the first-born males..." (Numbers 3:40) This is what is written (Song of Songs 6:8-9): "There are sixty queens ... [but] My dove, my undefiled, is just one ..." Compare to a parable: A person who had a bundle of glass stones and would bring them them to the market, but s/he would not notice their number, ... since s/he would not care about them, as they were glass. But s/he had one bundle of precious pearls, and s/he would take it and bring it out by number and put it away counting them. Similarly, so to speak, the Holy One Blessed be He said to Israel: You are My children, as it says, (Isaiah 46:3), 'that are borne [by Me] from the birth ...' Therefore, I count you all the time." Therefore, it is said "Number all the first-born males." That is: "There are sixty queens but My dove, my undefiled, is just one ..." - these are Israel.

רשב"ם על במדבר א׳:ב׳:א׳

(א) שאו את ראש כל עדת - לפי שמעתה צריכים לבוא לארץ ישראל ובני עשרים ראוים לצאת בצבא המלחמה, שהרי בעשרים בחדש השני הזה נעלה הענן, כדכתיב בפרשת בהעלותך, וכתיב שם: נוסעים אנחנו אל המקום וגו' ולכך צוה הקב"ה בתחלת חודש זה למנותן.

Rashbam on Numbers 1:2:1

(1) Take a census - because from this point on the Israelites were headed for the land of Israel, and all males over the age of 20 were enlisted in the army for war, because on the 20th of the second month the Torah speaks of the people leaving the region of Mount Sinai, the cloud having lifted off the Tabernacle and begun to move ahead of the people. (Compare Numbers 10:11). In that chapter, verse 29, Moses invited his father-in-law Yitro to accompany the people who were now “journeying” toward the promised land. God issued the command to count the people so that one could keep track of how many soldiers there were.

רמב"ן על במדבר א׳:ב׳

שאו את ראש כל עדת בני ישראל - ... ואפשר שיהיה הטעם בזה, בעבור שאינו חזק למלחמה בפחות מעשרים, וכמו שאמרו (אבות ה כא): בן עשרים לרדוף....

Ramban on Numbers 1:2

"Take the census" - ... A possible reason [for only counting men aged 20 and up] is that below age 20, one is not strong enough for battle, as it says (Mishnah Avot 5:21), "At age twenty one begins to pursue."

ספורנו על במדבר א׳:ב׳:א׳

שאו את ראש לסדרם שיכנסו לארץ מיד איש על דגלו בלתי מלחמה אלא שיפנו האומות מפניהם כמו שעשו קצתם כמו שהעיד באמרו כעזובת החורש והאמיר אשר עזבו מפני בני ישראל אולי היו משפחות מהגרגשי שעליו אמרו ז''ל שעמד ופנה מאליו ובקלקול המרגלים הוסיפו השבע אומות להרע מ' שנה והוצרך להחרימם.

Sforno on Numbers 1:2:1

שאו את ראש, to organise them so that they could proceed to the land of Israel immediately, without delay, each one of them knowing to which unit (flag) he belonged. At that point, no war of conquest had even been envisaged, the assumption having been that G’d would remove the inhabitants of the land of Canaan so that no face-to-face encounter would even be necessary. Evidence from Isaiah 17,9 suggests that in fact, at least partially, this even occurred after the 40 years in the desert. The prophet there reports that once again, as at the time when the Emorite and the Hittite abandoned their cities in the face of the advancing armies of the Israelites, history will repeat itself. [based on the Septuagint. Our author assumes that Isaiah may have referred to the tribe of the Girgashi, quoting Jerusalem Talmud Sh’viit 6,1 Ed.]
At any rate, due to the sin of the spies the seven Canaanites nations survived another 40 years during which they added to their sins so that at the end of that time G’d did not merely exile them but exterminated them.

Akeidat Yitzhak, Numbers, #72
R. Isaac Arama (1420-1494) asks why all the seemingly dull details of the census are necessary. Did God not know the number of Israelites encamped in the desert in any case? Taking account of them one by one, R. Arama argues, serves to teach that each one has individual worth, and is not just a member of the collective. "They were all equal in stature," Arama writes, "and yet the stature of each one was different". (Courtesy of R. Shai Held)

יומא כ״ב ב:ב׳-ו׳

ואם היו שניהן שוין הממונה אומר להם הצביעו וכו' תנא הוציאו אצבעותיכם למנין ונימנינהו לדידהו מסייע ליה לרבי יצחק דאמר רבי יצחק אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה דכתיב (שמואל א יא, ח) ויפקדם בבזק מתקיף לה רב אשי ממאי דהאי בזק לישנא דמיבזק הוא ודילמא שמא דמתא הוא כדכתיב (שופטים א, ה) וימצאו אדוני בזק אלא מהכא (שמואל א טו, ד) וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים אמר רבי אלעזר כל המונה את ישראל עובר בלאו שנאמר (הושע ב, א) והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד רב נחמן בר יצחק אמר עובר בשני לאוין שנאמר לא ימד ולא יספר אמר רבי שמואל בר נחמני ר' יונתן רמי כתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים וכתיב אשר לא ימד ולא יספר לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין עושין רצונו של מקום רבי אמר משום אבא יוסי בן דוסתאי לא קשיא כאן בידי אדם כאן בידי שמים

Yoma 22b:2-6

§ It was taught in the mishna that if both of them were equal and neither preceded the other, the appointed priest says to all the priests: Extend your fingers [hatzbiu], and a lottery was performed. A tanna taught the meaning of the unusual term hatzbiu: Put out your fingers for a count. The Gemara asks: Let him count the priests themselves directly, rather than counting their fingers. The Gemara answers: This is a support for a teaching of Rabbi Yitzḥak, as Rabbi Yitzḥak said: It is prohibited to count Jews directly, even for the purposes of a mitzva, as it is written concerning King Saul and his count of his soldiers: “And he numbered them with bezek”(I Samuel 11:8),meaning that he counted them through shards, one shard representing each man, rather than counting them directly. Rav Ashi strongly objects to this interpretation of the verse: From where do you derive that this word bezek is a term related to the verb meaning to break apart, so that it means shards? Perhaps it is the name of a town, and it means that Saul counted them in Bezek, as it is written: “And they found Adoni-bezek in Bezek” (Judges 1:5), which shows that Bezek is the name of a place. The Gemara answers: Indeed, the proof is not from that verse but from here, where it says: “And Saul summoned the people and numbered them by sheep” (I Samuel 15:4), meaning that Saul tallied his soldiers by having each one take a sheep and put it aside to represent him in the count. Rabbi Elazar said: Whoever counts a group of Jews violates a negative mitzva, as it is stated: “And the number of the children of Israel will be like the sand of the sea, which cannot be measured” (Hosea 2:1). Rabbi Elazar interprets the verse to be saying: Which may not be measured. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: One who counts a group of Jews in fact violates two negative mitzvot, as it is stated in that verse: “Which cannot be measured and cannot be counted” (Hosea 2:1). Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan raised a contradiction: It is written in this verse: “And the number of the children of Israel will be like the sand of the sea,” suggesting that they will have a specific number, though it will be very large. On the other hand, it continues and says: “Which cannot be measured and cannot be counted,” which means they will not be countable at all. How can these two statements be reconciled? It is not difficult: Here, in the second statement, it is referring to a time when the Jewish people fulfill the will of God; then they will be innumerable. There, in the first statement, it is referring to a time when the Jewish people do not fulfill the will of God; then they will be like the sand of the sea, having a specific number. Rabbi Yehuda HaNasi said a different resolution in the name of Abba Yosei ben Dostai: It is not difficult: Here, in the second statement, it is referring to counting by the hand of man; the Jewish people will be too numerous to count by man. There, in the first statement, it is referring to counting by the hand of God, and He will find that they are like the number of the grains of the sand of the sea.

ביאור על ספר המצוות לרס"ג, מנין לא תעשה רס״ד:ר״ג

ועכ"פ מתבאר מזה דאין לנו בכתוב שום משמעות איסור שלא למנות את ישראל. ואין ענין הכתוב אלא להטיל חובה ליתן כל אחד מחצית השקל כשיהיו נמנין. והודיע הכתוב שבכך לא יהי' בהם נגף בפקוד אותם. ומכלל לאו אתה שומע הן. וזו היא כוונת הפסיקתא זוטרתא שכתב מכאן שאסור למנות את ישראל בלא כופר. כלומר דכיון דבמנין בלא כופר נפשם הם בסכנת נגף. הרי הוא מביאם בכך לידי סכנה ולכך אסור. אבל בכופר ודאי מותר למנותם. ועכ"פ המנין מצד עצמו לא שמענו בו שום איסור כלל מקרא. וממילא מבואר דעפ"ז אין מקום קושיא במה שהתפלא הר"ב באר שבע. וכן נתעצם בזה גם בצידה לדרך שם במאי דאמרינן (בפ"ב דיומא כ"ב ע"ב) אמר ר"י אסור למנות את ישראל אפי' לדבר מצוה דכתיב ויפקדם בבזק וכו'. אלא מהכא ויפקדם בטלאים עיי"ש ובפירש"י שם. ותמה שם למה יליף מדברי קבלה והלא כתוב הדר הוא בתורה דכתיב כי תשא וגו' ונתנו איש כופר נפשו בפקוד אותם וגו' עיי"ש בדבריו שנשאר בקושיא. וכבר הקשה כן גם הרש"א ז"ל בח"א שם עיי"ש. אבל ע"פ מה שנתבאר אין כאן מקום קושיא אלא ע"פ פירש"י (בפרשת תשא). אבל לולא פירש"י ז"ל ודאי אין בזה שום קושיא כלל. דודאי מגופי' דקרא ליכא שום משמעות איסור שלא למנות. אם לא מקרא דדברי קבלה וכמו שנתבאר. ומעתה אין בזה שום לאו הבא מכלל עשה שתבא במנין המצות. דאין לנו בהנך קראי אלא המצוה ליתן מחצית השקל בכל שנה ושנה. וגם בכל פעם שיהיו נמנין. והמצוה תגן עליהם שלא יהא בהם נגף בפקוד אותם ואם לא יתנו יענשו שיהא בהם נגף. והרי כבר מנו כל מוני המצות מצות עשה דמחצית השקל. וגם רבינו הגאון ז"ל (לעיל עשין כ'). וזולת זה אין שום מצוה אחרת בפרשה זו:

Commentary on Sefer Hamitzvot of Rasag, Negative Commandments 264:203

...

https://halachipedia.com/index.php?title=Counting_Jewish_People