(א) משפט. לעשות משפט אמת להציל העשוק מיד עושקו: (ב) מרמה. לעשות מרמה:
בשכל אשר נתן השם יתברך באדם להכירו ולעבדו, הרשעים נעזרים בו לחטוא ולהרשיע, ויש בידם עון הפועל, ועון המחשבה - אחר אשר יצאה לפועל
(א) הפוך. כאשר יהפכו הרשעים אז אינם בעולם ויאבד זכר למו אבל בית הצדיקים יתקיים לעד:
... בית צדיקים יעמד, שהצדיק גם אם יענש, יענש תיכף כשיחטא, ושבע יפול צדיק וקם, כי לא יעקר שרשו רק יכהו בקנינו וביסורים, ולא לבד הצדיק עצמו שאפילו ביתו יעמוד...
ח) לפי שכלו יהולל איש. כפי אשר נמצא באיש מחלק השכל, ראוי לשבחו. ואל תבוז לחברך אם לא נמצא בו מן השכל כשיעור הנמצא בך, אך תשבחנו לפי שכלו, כי כל איש אשר בו חלק מן השכל, ראוי להללו אם מעט ואם הרבה. ונעוה לב יהיה לבוז. מי שדעתו משובשת, וכשישמע האמת לא יודה עליו ולא יכירהו, אך יטעון עליו בהפכו, מפני שסברתו הפוכה, יהיה לבוז, איננו ראוי לא למהלל ולא לכבוד, כי דעתו מועדת לסייע ולעזור השקר, ולאמר לרע טוב ולטוב רע, ואין השקר ראוי לכבוד כי אם לבוז
(א) טוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר לחם, באשר בין אותות הכבוד המוסכמים בין העם הוא שלא יעשה מלאכה בעצמו כי זה נחשב לקלון ופחיתות הכבוד, הגם שיצויר שע"י שיבחר בכבוד ולא יעשה מלאכה יהיה חסר לחם, למד דעת כי אין זה מן החכמה, הוא רק מתכבד (ור"ל נראה מתכבד ואינו כן כי זה גדר ההתפעל), והוא חסר לחם, שזה קלון אמתי שהוא אין לו עבד שיעבוד עבודתו. אבל הנראה נקלה ע"י שעובד לעצמו הוא י"ל כבוד באמת, כי י"ל עבד כי הוא עצמו עובד לעצמו, וישבע לחם. ובדרך המשל המתכבד ובוש מללמוד הוא חסר לחמה של תורה, והנקלה הוא עבד לעצמו היינו לנשמתו:
(א) יודע צדיק. הצדיק נותן לב לדעת אף רצון בהמתו למלאות תאותה כי קנוי אצלו מדת הרחמנות אבל הרשעים אף הרחמנות שיש בהם היא אכזריות כי למראה העין ירחמו ולא כן בלבם:
(יא) עובד אדמתו ישבע לחם. הוסיף לדבר על הענין שאמר למעלה: "טוב נקלה ועבד לו", ואמר: עובד אדמתו ישבע לחם ומרדף ריקים חסר לב - המתכבד ומונע עצמו מן המלאכה מפני שררתו, והוא אין לו ממון וסחורה להתעסק בה, ויתחבר לאנשים בטלים מן המלאכה וריקים, חסר לב הוא. לבד מה שהוא חסר לחם, גם חסר לב, כמו שאמרו ז"ל35: הבטלה מביאה לידי שעמום.