929/Psalm 78: V'Hu Rachum

ByIsrael Friedman

תהילים ע״ח:מ״ט

(מט) יְשַׁלַּח־בָּ֨ם ׀ חֲר֬וֹן אַפּ֗וֹ עֶבְרָ֣ה וָזַ֣עַם וְצָרָ֑ה מִ֝שְׁלַ֗חַת מַלְאֲכֵ֥י רָעִֽים׃

Psalms 78:49

(49) He inflicted His burning anger upon them, wrath, indignation, trouble, a band of deadly messengers.

תהילים ע״ח:ל״ח

(לח) וְה֤וּא רַח֨וּם ׀ יְכַפֵּ֥ר עָוֺן֮ וְֽלֹא־יַ֫שְׁחִ֥ית וְ֭הִרְבָּה לְהָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ וְלֹֽא־יָ֝עִיר כָּל־חֲמָתֽוֹ׃

Psalms 78:38

(38) But He, being merciful, forgave iniquity and would not destroy; He restrained His wrath time and again and did not give full vent to His fury;

קידושין ל׳ א:י״א

לפיכך נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרים כל האותיות שבתורה שהיו אומרים וא"ו (ויקרא יא, מב) דגחון חציין של אותיות של ס"ת (ויקרא י, טז) דרש דרש חציין של תיבות (ויקרא יג, לג) "והתגלח" של פסוקים (תהלים פ, יד) יכרסמנה חזיר מיער עי"ן דיער חציין של תהלים (תהלים עח, לח) והוא רחום יכפר עון חציו דפסוקים

Kiddushin 30a:11

Therefore, because they devoted so much time to the Bible, the first Sages were called: Those who count [soferim], because they would count all the letters in the Torah, as they would say that the letter vav in the word “belly [gaḥon]” (Leviticus 11:42) is the midpoint of the letters in a Torah scroll. The words: “Diligently inquired [darosh darash]” (Leviticus 10:16), are the midpoint of the words in a Torah scroll. And the verse that begins with: “Then he shall be shaven” (Leviticus 13:33), is the midpoint of the verses. Similarly, in the expression: “The boar out of the wood [miya’ar] ravages it” (Psalms 80:14), the ayin in the word wood [ya’ar] is the midpoint of Psalms, with regard to its number of letters. The verse: “But He, being full of compassion, forgives iniquity” (Psalms 78:38), is the midpoint of verses in the book of Psalms.

חידושי אגדות על מסכת קידושין ל׳ א:ח׳-ט׳

אמר עי"ן דיער הוא חציין של אותיות דספרי תהלים לפי שהוא נתייסד בתפלות לבטל כחו של עשו שהוא כח הטומאה של נחש הקדמוני ע"כ בא החלוקה וההפסק באותיות חזיר מיער שהוא כחו של עשו כדאיתא במדרשות: ואמר והוא רחום כו' הוא חציין של פסוקים לומר כי המכוון בחיבור האותיות לתיבות ולפסוקים שאנו מבקשים ומתפללים שירחם הקב"ה עלינו ולא ישחית ע"י האף והחמה שהם מכוחות של מלאכים משחיתים כדאמרינן בנדרים ודו"ק:

Chidushei Agadot on Kiddushin 30a:8-9

...

תענית ח׳ א:י״ב-י״ג

אמר רבי אמי אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו שנאמר (איכה ג, מא) נשא לבבנו אל כפים [איני והא] אוקים שמואל אמורא עליה ודרש (תהלים עח, לו) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו ואף על פי כן (תהלים עח, לח) והוא רחום יכפר עון וגו' לא קשיא כאן ביחיד כאן בציבור

Taanit 8a:12-13

Rabbi Ami said: A person’s prayer is heard only if he places his soul in his palm, i.e., one must submit his entire soul with sincerity in his outstretched hands as he prays, as it is stated: “Let us lift up our heart with our hands” (Lamentations 3:41). The Gemara raises an objection: Is that so? But Shmuel once established for himself an interpreter to teach in public, and interpreted homiletically the verse: “But they beguiled Him with their mouth and lied to Him with their tongue, for their heart was not steadfast with Him, neither were they faithful to His covenant” (Psalms 78:36–37), and nevertheless the psalm continues: “But He, being full of compassion, forgives iniquity, and does not destroy” (Psalms 78:38). This indicates that all prayers are accepted, even if they lack sincerity. The Gemara responds: This is not difficult, as here Rabbi Ami is referring to an individual who prays without sincerity and consequently his prayer goes unheard, whereas there Shmuel is saying that when one prays with the community, even if his prayers are deficient, they are accepted in the merit of the congregation.

תהילים ע״ח:ל״ו-ל״ח

(לו) וַיְפַתּ֥וּהוּ בְּפִיהֶ֑ם וּ֝בִלְשׁוֹנָ֗ם יְכַזְּבוּ־לֽוֹ׃ (לז) וְ֭לִבָּם לֹא־נָכ֣וֹן עִמּ֑וֹ וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ בִּבְרִיתֽוֹ׃ (לח) וְה֤וּא רַח֨וּם ׀ יְכַפֵּ֥ר עָוֺן֮ וְֽלֹא־יַ֫שְׁחִ֥ית וְ֭הִרְבָּה לְהָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ וְלֹֽא־יָ֝עִיר כָּל־חֲמָתֽוֹ׃

Psalms 78:36-38

(36) Yet they deceived Him with their speech, lied to Him with their words; (37) their hearts were inconstant toward Him; they were untrue to His covenant. (38) But He, being merciful, forgave iniquity and would not destroy; He restrained His wrath time and again and did not give full vent to His fury;

משנה מכות ג׳:י״ד

וְהַקּוֹרֵא קוֹרֵא (שם כח) אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת וְגוֹ' וְהִפְלָא יקוק אֶת מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת וְגוֹ', וְחוֹזֵר לִתְחִלַּת הַמִּקְרָא (שם כט) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וְגוֹ', וְחוֹתֵם (תהלים עח) וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְגוֹ', וְחוֹזֵר לִתְחִלַּת הַמִּקְרָא. וְאִם מֵת תַּחַת יָדוֹ, פָּטוּר. הוֹסִיף לוֹ עוֹד רְצוּעָה אַחַת וָמֵת, הֲרֵי זֶה גוֹלֶה עַל יָדוֹ. נִתְקַלְקֵל בֵּין בְּרֶעִי בֵּין בְּמַיִם, פָּטוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָאִישׁ בְּרֶעִי וְהָאִשָּׁה בְּמָיִם:

Mishnah Makkot 3:14

And the one who recites, says: “If you fail to observe faithfully all the terms of this Teaching…the Lord will inflict upon you extraordinary plagues (lashes)” (Deut. 28:58-59) And then (if time remains) he returns to the beginning of the section. [“Therefore observe faithfully all the terms of this covenant” (Deut. 28:9) and he completes by saying, “And He is merciful, forgiving iniquity” (Psalms 78:38).] If the offender dies under his hand, he is exempt [from penalty]. If he gave him one more lash and the offender died, he goes into banishment. If the offender befouled himself either with feces or urine, he is exempt. Rabbi Judah says: “Feces in the case of a man and [even] urine in the case of a woman.

אורח חיים תר״ז:ו׳

כל הקהל לוקים מלקות ארבעים אחר תפלת המנחה שמתוך כך יתן אל לבו לשוב מעבירות שבידו: הגה ונהגו שהנלקה אומר וידוים בשעה שנלקה והמלקה אומר והוא רחום יכפר עון וגו' ג"פ שהם ל"ט תיבות כנגד ל"ט מכות (מנהגים) . ונהגו להלקות ברצועה כל דהוא דאינו רק זכרון למלקות ויקח רצועה של עגל על דרך שנאמר ידע שור קונהו (כל בו) והנלקה לא יעמוד ולא ישב רק מוטה (מנהגים) פניו לצפון ואחוריו לדרום (מהרי"ל) יוה"כ אינו מכפר אלא על השבים המאמינים בכפרתו אבל המבעט בו ומחשב בלבו מה מועיל לי יו"כ זה אינו מכפר לו: (רמב"ם פ"ג מהלכות שגגות):

Shulchan Arukh, Orach Chayim 607:6

6. All of the congregation receives 40 lashes after minchah, for from this one places on his heart to repent for his sins. RAMA: The custom is for the recipient of lashes to say confessions at the time he is lashed and the one who lashes says "and He who is merciful atones for sin", etc. three times, summing to 39 words corresponding to the 39 lashes. It is the custom to use a strap of any width, for these lashes are only remembrance of lashes. One takes a strap of calf's leather; [this] spurs one to repentance by [recalling] the verse, “[Even] an ox knows its master….” (Kol Bo). The one who is lashed neither stands nor sits but should crouch forward with his face to the north and his back to the south (Maharil). Yom Kippur atones only for those who repent and believe in the atonement it conveys. If a person holds it in disdain and thinks in his heart, “What will Yom Kippur do for [me]?” — Yom Kippur will not atone for him. (Rambam Perek 3 Hilchos Shegagos).

מחזור ויטרי, סדר ערבית ק״א:א׳

קא.
תקנו לומר והוא רחום במעריב לפי שאין במעריב קרבן לכפר עון. אבל יוצר ומנחה שיש תמידין שמכפרין אין צריך לומר מפי ר' אליעזר הגדול: ת'. יש להקשות והא איכא תמיד של שחר שמכפר על עבירות של ליל ותפילה השחר כנגד תמיד של שחר תקנו: ת'. אבל יש אומרים לפי שכן נהגו (לומר העם) החוטאים ללקות בשעת מעריב שאו' ציבור והוא רחום. שמקבל החוטא עליו את הדין ואחר שנלקה או' והוא רחום. ועוד שכל המלקה או' ג' פעמים והוא רחום. ויש בו מי"ג תיבות. ובין כולן מ' חסר אחת שהיא סוכמת את הארבעים. ומונה כן. והוא אחת. שתים כו': ועוד (שהכל) [שבכל] היום אדם חוטא ולערב צריך לומר והוא רחום:

Machzor Vitry, Order of Maariv 101:1

They instituted v'Hu Rachum at Maariv because there is no Korban in the evening, as opposed to the morning and afternoon when there was a Tamid to bring forgiveness (so taught Rabbi Eliezer the great). But can't we say that the morning Tamid (and it's replacement, Shachris) forgive the sins of the prior night? Others explain that it was because the punishment of lashes was dispensed during the time of Maariv because the recipient of the punishment would recite the verse 3 times after receiving lashes as acknowledgment of the judgment. 13 words in the verse x 3 is 39 words, for 39 lashes. Another reason. We sin all day long so in the evening we need the forgiveness represented by the verse.

מחזור ויטרי, סדר מנחה ק׳:ד׳

.מצאתי מה טעם נהגו לומר והוא רחום בתפילת ערבית על שם המקרא צדק ילין בה. מעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עון. כיצד תמיד של שחר מכפר על עבירות שנעשו בלילה. ותמיד של בין הערבים על עוונות שנעשו ביום. וכנגד בן אנו אומרי' והוא רחום כלומר בזמן שבית המקדש קיים היו תמידים מכפרים ועכשיו שבית המקדש חרב ואין לנו תמידים וזבחים אלא תפילה הק' שהוא רחום יכפר עון בשביל התפילות שהן כנגד התמידים וגם בתפילת השחר אנו אומרים והוא רחום בסדר קדושה. כל חמתו. כלום מחמתו. כמו ולרש אין כל (שמואל ב יב). אין לשפחתך כל בבית (מלכים ב ד):

Machzor Vitry, Order of Mincha 100:4

I found the reason for the minhag to say v'Hu rachum before Maariv. The verse in Isaiah describes Jerusalem as a place where righteousness used to sleep (Isa. 1:21). In days of old, no one ever went to sleep in Jerusalem with a sin on their head. The morning Tamid forgave the sins of the prior night, and the afternoon Tamid forgave the sins of the days. While the Temple stood, the Tamid brought forgiveness. Now, we have prayer instead and we invoke the verse to recall that Hashem bestows forgiveness for our prayer as He used to for our sacrifices. Accordingly, we recite the verse during kedusha d'sidra (aka uva l'zion).

רקנאטי על התורה, וירא י״ז

ותיקנו והוא רחום קודם תפלת ערבית והטעם מבואר. במדרש רות אמרו שם (זוהר חדש ע"ט ט"ב) שלשה שלימים מושלים בגיהנם מתחת יד דומה. והם משחית אף וחמה. וכל האחרים ממונין תחתם ודנין נפשותיהן של רשעים. וכל אותן כתות של מלאכי חבלה כולן מרעישין גיהנם ונשמע קולן לרקיע. וקולות של רשעים ביניהם צווחין ואומרים ווי ווי ואין מרחם עליהן והמשחיתים הללו שולטים כל ימי השבוע מזמן תפלת ערבית ודנין אותן שהיו במחשך מעשיהן ומהרהרין הרהורים על משכבותם ועליהן אמר הכתוב והיה במחשך מעשיהם הוי חושבי און וכיון שהתחילו גומרים ביום ודנים אותן. אבל התחלת הדין לרשעים בגיהנם משתחשך הלילה. ועל זה נקראין לילות כד"א מפחד בלילות. וא"ר אלכסנדרי מפחדה של גיהנם. ולכן תקנו בתפילת ערבית כל ימי השבוע והוא רחום. על כי מאותה שעה שבחשך דנין את הרשעים ע"י ג' המשחיתים שהם משחית אף וחמה וכלן נכללו בהאי והוא רחום. משחית. הה"ד ולא ישחית. אף. והרבה להשיב אפו. חמה. ולא יעיר כל חמתו. ולפיכך תקנו והוא רחום בימי החול. כיון שנכנס השבת מסתלק הדין מן העולם והרשעים בגיהנם יש להם מנוחה ומלאכי חבלה אינן שולטין עליהן משעה שקדש היום. ועל כן אין אומר בערב שבת והוא רחום כדי שלא יתעוררו מלאכי חבלה ולפיכך הוא אסור לאומרו בערב שבת מפני כבודו של מלך המגין על הרשעים בשבת להורות שכבר נסתלק הדין מן העולם וכבר אין רשות למחבלים לחבל. (זוהר חדש ע"ט ב')

Recanati on the Torah, Vayera 17

They instituted the practice of reciting V’Hu Rachum before Tefilas Maariv. The reason to do is clear. In Midrash Ruth we learned that three entities rule in hell: Mashchis (destroyer), Af (anger) and Chaima (rage). They are responsible to judge the souls of the wicked. All others who serve there work under their control. Those agents of punishment create such a tumult that the sound can be heard in the heavens. Within the noise can be heard the voices of the wicked crying out: Woe, Woe, no one extends any pity towards them. These agents rule on each day of the week beginning at night and they judge those whose actions brought darkness and are forced in death to constantly think about what they did...

They instituted the practice of saying V’Hu Rachum before weekday Maariv because the wicked are judged by the 3 angels at night. Once Shabbos comes, the process of judging those in Hell pauses. The wicked in Hell are extended a rest. Once Kiddush Ha’Yom is recited on Shabbos the agents of punishment stop their work. That is why we do not recite the verse of V’Hu Rachum before Tefilas Maariv on Erev Shabbos. We do not want to stir the agents of punishment. It is prohibited to say the verse on Erev Shabbos out of respect for G-d who protects the wicked on Shabbos. We demonstrate that the process of judging the wicked has been suspended for the day and that the agents of punishment are prohibited from inflicting punishment on Shabbos.