(ג) ששת ימים יעשה מלאכה וכתוב אחד אומר ששת ימים תעבוד כיצד יתקיימו שני כתובים הללו אלא כשישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים וכן הוא אומר ובני נכר אכריכם וכורמיכם. וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום ששת ימים תעבוד מלאכתן נעשית על ידי עצמן. ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן שנאמר ועבדת את איביך. וביום השביעי שבת שבתון קדש למה נאמר לפי שהוא אומר אלה מועדי ה' יכול כשם שקדושת מועדים מסורה לבית דין כך קדושת שבת מסורה לבית דין תלמוד לומר וביום השביעי שבת שבתון קדש לה' שבת מסורה לה' ואין מסורה לבית דין. וכן הוא אומר ושמרתם את השבת וכתיב ושמרו בני ישראל את השבת. זו היא שהיה רבי נתן אומר (פקח) [חלל] עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. רבי אליעזר אומר לעשות את השבת דבר שהברית כרותה לו ואיזו זו מילה. רבי אלעזר בן פרטא אומר מנין אתה אומר כל מי שמשמר את השבת מעלין עליו כאלו שמר שבתות הרבה שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת וגו'. רבי נתן אומר מנין אתה אומר כל מי שמשמר את השבת כתקנה מעלין עליו כאילו שמר כל שבתות מיום שברא הקב"ה עולמו עד שיחיו המתים שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת וגו' ביני ובין בני ישראל ולא ביני לבין האומות. אות היא לעולם מגיד שאין השבת בטלה מישראל לעולם. וכן כל דבר ודבר שנתנו ישראל נפשן עליהן נתקיימו בידן ודבר שלא נתנו נפשן עליו לא נתקיימו בידן כגון השבת והמילה ותלמוד תורה וטבילה שנתנו נפשן עליהן נתקיימו בידן וכגון בית המקדש והדינין שמיטין ויובלות שלא נתנו ישראל נפשן עליהן לא נתקיימו בידן. כי ששת ימים וגו' שבת ממלאכת מחשבת עבודה או אף מן הדין תלמוד לומר וינפש מגיד שאין הדין בטל מלפניו לעולם וכן הוא אומר צדק ומשפט מכון כסאך וכתיב הצור תמים פעלו וגו':
(א) הַמִּזְבֵחַ מְקוֹמוֹ מְכֻוָּן בְּיוֹתֵר. וְאֵין מְשַׁנִּין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ לְעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כב א) "זֶה מִזְבַּח לְעוֹלָה לְיִשְׂרָאֵל". וּבַמִּקְדָּשׁ נֶעֱקַד יִצְחָק אָבִינוּ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב ב) "וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה". וְנֶאֱמַר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (דברי הימים ב ג א) "וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' בִּירוּשָׁלַיִם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי":
(ב) וּמָסֹרֶת בְּיַד הַכּל שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ דָּוִד וּשְׁלֹמֹה הַמִּזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הוּא הַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ אַבְרָהָם הַמִּזְבֵּחַ וְעָקַד עָלָיו יִצְחָק. וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ נֹחַ כְּשֶׁיָּצָא מִן הַתֵּבָה. וְהוּא הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהִקְרִיב עָלָיו קַיִן וְהֶבֶל. וּבוֹ הִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן קָרְבָּן כְּשֶׁנִּבְרָא וּמִשָּׁם נִבְרָא. אָמְרוּ חֲכָמִים אָדָם מִמְּקוֹם כַּפָּרָתוֹ נִבְרָא:
(1) The altar is placed extremely precisely and may never ever be placed anywhere else as it says "This is the Altar for the offerings of Israel." And it was in the temple that Isaac was bound as it says "and go to the land of Moriah" and it says "Solomon built the temple on Mt. Moriah."
(2) And it is a tradition accepted by all, that the place where David and Solomon built the altar at the threshing floor of Arauna was the place that Abraham built the altar and bound Isaac upon it, and that was the place that Noah built upon when he left the ark, and that was the altar upon which Kain and Abel sacrificed, and upon which Adam the First sacrificed when he was created. And from there was born the saying of the sages that "Man was created from the place of his atonement."
Klein Dictionary
דרשׁ
מחבר: אֶרְנֶסְט דוד קלייןAuthor: Ernest Klein
נוצר/נערך בטורונטו (1973 - 1983 לספירה בקירוב)
Composed in Toronto, Canada (c.1973 - c.1983 CE). A scholarly etymological dictionary of rabbinic Hebrew.
דרשׁ to seek, inquire of, study, to expound.
— Qal - דָּרַשׁ 1 he sought, consulted, inquired; 2 he asked for, demanded, required; 3 he sought with study, sought with application, followed; 4 he sought in prayer, sought in worship.
— Niph. - נִדְרַשׁ 1 was required; 2 he let himself be inquired of (said only of God); 3 was sought out