מערך שיעור בנושא נאמנות למשפחה: מערכות יחסים בתוך המשפחה/רוני שסקין, סתיו שמאי ונעמה ביבי

רש

נושא השיעור: מערכות יחסים בתוך המשפחה המקראית
מטרות השיעור: במערך שיעור זה נבחן מספר סיפורים מקראיים המתארים נאמנות בתוך המשפחה.
הנאמנות מופיעה במשפחה במגוון צורות, לעיתים אף מניעה את הסיפור ועומדת כערך מרכזי.
לעיתים הנאמנות באה מתוך אהבה (כפי שניתן לראות בסיפורי יעקב ורחל וסיפור רבקה ויעקב) ולעיתים קשורה לקיום מצוות וחוקים,
לדוגמא מנהג היבום (כפי שניתן לראות בסיפור יהודה ותמר).
במהלך השיעור נערוך השוואה בין סוגי הנאמנות המופיעים בסיפורים השונים, נבחן את השוני והדמיון בין נאמנות הקשורה לאהבה ובין זו הקשורה למחויבות להמשכיות המשפחה.
השאלות עליהן השיעור בא לענות: מה הקשר בין אהבה לנאמנות? איך משפיעה אהבה על נאמנות? האם נאמנות במשפחה תורמת לאדם או דווקא מעכבת אותו?
עד איזה שלב בחיי האדם הנאמנות למשפחה מחייבת?
המקורות בהם השתמשנו:

בראשית ל"ח: יהודה ותמר
בראשית כ"ט: סיפור יעקב ורחל
בראשית כ"ז: נאמנות רבקה לבנה יעקב
הגדרה לחוק הייבום מתוך הגדרה של משפחה במקרא (אתר מקראנט)
מדרש תנחומא בובר: תולדות י"ח ד'
פוסט מ929 https://www.929.org.il/myPage/5f4b485e0a017/post/84834
מדיה- סרטון- מתוך "היהודים באים"- סיפורי אהבה תנ"כיים- יעקב רחל (ולאה)

"יעקב ורחל" ביהודים באים
מהלך השיעור:
מדובר במערך השיעור הבוחן מודלים של המשפחה המקראית ונאמנות בה.
ישנן עדויות רבות בסיפורי המקרא לסוגים שונים של נאמנות, אנו בחרנו לעסוק בנאמנותה של תמר למשפחת יהודה ולהמשכת הצאצאים ובתוך כך לדון בחוק הייבום ובמהותו בהקשר של נאמנות.
בהמשך נעסוק בשאלה כיצד נאמנות האם באה לידי ביטוי ונדגים בעזרת סיפור רבקה ובניה, נבחן את יחסיה עם יעקב ובהמשך את יחסיה עם עשו ואת ההבדלים ביניהם תוך עיסוק גם במצוות כיבוד ההורים.
לסיום, נעסוק בסיפור יעקב ורחל בעזרת סרטון ונבחן את התהליך שעבר יעקב ממרמה המשפחה לאדם המוכן לעבוד ארבע עשרה שנה בשל נאמנותו לאהבה.

1. נקרא את בראשית ל"ח - סיפור יהודה ותמר, מתחילתו בכדי להבין את רקע הסיפור ועד סופו במפגש בין יהודה ותמר. נדון בשאלה האם זהו המוצא היחיד שהיה בפני תמר? האם היו פתרונות נוספים בהם היה אפשר לפעול? בנוסף, נדון בחוק הייבום ונשאל האם לדעת התלמידים הוא מהווה עדות לנאמנות?

בראשית ל״ח

(א) וַֽיְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַיֵּ֥רֶד יְהוּדָ֖ה מֵאֵ֣ת אֶחָ֑יו וַיֵּ֛ט עַד־אִ֥ישׁ עֲדֻלָּמִ֖י וּשְׁמ֥וֹ חִירָֽה׃ (ב) וַיַּרְא־שָׁ֧ם יְהוּדָ֛ה בַּת־אִ֥ישׁ כְּנַעֲנִ֖י וּשְׁמ֣וֹ שׁ֑וּעַ וַיִּקָּחֶ֖הָ וַיָּבֹ֥א אֵלֶֽיהָ׃ (ג) וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ עֵֽר׃ (ד) וַתַּ֥הַר ע֖וֹד וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אוֹנָֽן׃ (ה) וַתֹּ֤סֶף עוֹד֙ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵׁלָ֑ה וְהָיָ֥ה בִכְזִ֖יב בְּלִדְתָּ֥הּ אֹתֽוֹ׃ (ו) וַיִּקַּ֧ח יְהוּדָ֛ה אִשָּׁ֖ה לְעֵ֣ר בְּכוֹר֑וֹ וּשְׁמָ֖הּ תָּמָֽר׃ (ז) וַיְהִ֗י עֵ֚ר בְּכ֣וֹר יְהוּדָ֔ה רַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיְמִתֵ֖הוּ יְהוָֽה׃ (ח) וַיֹּ֤אמֶר יְהוּדָה֙ לְאוֹנָ֔ן בֹּ֛א אֶל־אֵ֥שֶׁת אָחִ֖יךָ וְיַבֵּ֣ם אֹתָ֑הּ וְהָקֵ֥ם זֶ֖רַע לְאָחִֽיךָ׃ (ט) וַיֵּ֣דַע אוֹנָ֔ן כִּ֛י לֹּ֥א ל֖וֹ יִהְיֶ֣ה הַזָּ֑רַע וְהָיָ֞ה אִם־בָּ֨א אֶל־אֵ֤שֶׁת אָחִיו֙ וְשִׁחֵ֣ת אַ֔רְצָה לְבִלְתִּ֥י נְתָן־זֶ֖רַע לְאָחִֽיו׃ (י) וַיֵּ֛רַע בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיָּ֖מֶת גַּם־אֹתֽוֹ׃ (יא) וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָה֩ לְתָמָ֨ר כַּלָּת֜וֹ שְׁבִ֧י אַלְמָנָ֣ה בֵית־אָבִ֗יךְ עַד־יִגְדַּל֙ שֵׁלָ֣ה בְנִ֔י כִּ֣י אָמַ֔ר פֶּן־יָמ֥וּת גַּם־ה֖וּא כְּאֶחָ֑יו וַתֵּ֣לֶךְ תָּמָ֔ר וַתֵּ֖שֶׁב בֵּ֥ית אָבִֽיהָ׃ (יב) וַיִּרְבּוּ֙ הַיָּמִ֔ים וַתָּ֖מָת בַּת־שׁ֣וּעַ אֵֽשֶׁת־יְהוּדָ֑ה וַיִּנָּ֣חֶם יְהוּדָ֗ה וַיַּ֜עַל עַל־גֹּֽזֲזֵ֤י צֹאנוֹ֙ ה֗וּא וְחִירָ֛ה רֵעֵ֥הוּ הָעֲדֻלָּמִ֖י תִּמְנָֽתָה׃ (יג) וַיֻּגַּ֥ד לְתָמָ֖ר לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֥ה חָמִ֛יךְ עֹלֶ֥ה תִמְנָ֖תָה לָגֹ֥ז צֹאנֽוֹ׃ (יד) וַתָּסַר֩ בִּגְדֵ֨י אַלְמְנוּתָ֜הּ מֵֽעָלֶ֗יהָ וַתְּכַ֤ס בַּצָּעִיף֙ וַתִּתְעַלָּ֔ף וַתֵּ֙שֶׁב֙ בְּפֶ֣תַח עֵינַ֔יִם אֲשֶׁ֖ר עַל־דֶּ֣רֶךְ תִּמְנָ֑תָה כִּ֤י רָאֲתָה֙ כִּֽי־גָדַ֣ל שֵׁלָ֔ה וְהִ֕וא לֹֽא־נִתְּנָ֥ה ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃ (טו) וַיִּרְאֶ֣הָ יְהוּדָ֔ה וַֽיַּחְשְׁבֶ֖הָ לְזוֹנָ֑ה כִּ֥י כִסְּתָ֖ה פָּנֶֽיהָ׃ (טז) וַיֵּ֨ט אֵלֶ֜יהָ אֶל־הַדֶּ֗רֶךְ וַיֹּ֙אמֶר֙ הָֽבָה־נָּא֙ אָב֣וֹא אֵלַ֔יִךְ כִּ֚י לֹ֣א יָדַ֔ע כִּ֥י כַלָּת֖וֹ הִ֑וא וַתֹּ֙אמֶר֙ מַה־תִּתֶּן־לִּ֔י כִּ֥י תָב֖וֹא אֵלָֽי׃ (יז) וַיֹּ֕אמֶר אָנֹכִ֛י אֲשַׁלַּ֥ח גְּדִֽי־עִזִּ֖ים מִן־הַצֹּ֑אן וַתֹּ֕אמֶר אִם־תִּתֵּ֥ן עֵרָב֖וֹן עַ֥ד שָׁלְחֶֽךָ׃ (יח) וַיֹּ֗אמֶר מָ֣ה הָֽעֵרָבוֹן֮ אֲשֶׁ֣ר אֶתֶּן־לָּךְ֒ וַתֹּ֗אמֶר חֹתָֽמְךָ֙ וּפְתִילֶ֔ךָ וּמַטְּךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדֶ֑ךָ וַיִּתֶּן־לָּ֛הּ וַיָּבֹ֥א אֵלֶ֖יהָ וַתַּ֥הַר לֽוֹ׃ (יט) וַתָּ֣קָם וַתֵּ֔לֶךְ וַתָּ֥סַר צְעִיפָ֖הּ מֵעָלֶ֑יהָ וַתִּלְבַּ֖שׁ בִּגְדֵ֥י אַלְמְנוּתָֽהּ׃ (כ) וַיִּשְׁלַ֨ח יְהוּדָ֜ה אֶת־גְּדִ֣י הָֽעִזִּ֗ים בְּיַד֙ רֵעֵ֣הוּ הָֽעֲדֻלָּמִ֔י לָקַ֥חַת הָעֵרָב֖וֹן מִיַּ֣ד הָאִשָּׁ֑ה וְלֹ֖א מְצָאָֽהּ׃ (כא) וַיִּשְׁאַ֞ל אֶת־אַנְשֵׁ֤י מְקֹמָהּ֙ לֵאמֹ֔ר אַיֵּ֧ה הַקְּדֵשָׁ֛ה הִ֥וא בָעֵינַ֖יִם עַל־הַדָּ֑רֶךְ וַיֹּ֣אמְר֔וּ לֹא־הָיְתָ֥ה בָזֶ֖ה קְדֵשָֽׁה׃ (כב) וַיָּ֙שָׁב֙ אֶל־יְהוּדָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר לֹ֣א מְצָאתִ֑יהָ וְגַ֨ם אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ אָֽמְר֔וּ לֹא־הָיְתָ֥ה בָזֶ֖ה קְדֵשָֽׁה׃ (כג) וַיֹּ֤אמֶר יְהוּדָה֙ תִּֽקַּֽח־לָ֔הּ פֶּ֖ן נִהְיֶ֣ה לָב֑וּז הִנֵּ֤ה שָׁלַ֙חְתִּי֙ הַגְּדִ֣י הַזֶּ֔ה וְאַתָּ֖ה לֹ֥א מְצָאתָֽהּ׃ (כד) וַיְהִ֣י ׀ כְּמִשְׁלֹ֣שׁ חֳדָשִׁ֗ים וַיֻּגַּ֨ד לִֽיהוּדָ֤ה לֵֽאמֹר֙ זָֽנְתָה֙ תָּמָ֣ר כַּלָּתֶ֔ךָ וְגַ֛ם הִנֵּ֥ה הָרָ֖ה לִזְנוּנִ֑ים וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֔ה הוֹצִיא֖וּהָ וְתִשָּׂרֵֽף׃ (כה) הִ֣וא מוּצֵ֗את וְהִ֨יא שָׁלְחָ֤ה אֶל־חָמִ֙יהָ֙ לֵאמֹ֔ר לְאִישׁ֙ אֲשֶׁר־אֵ֣לֶּה לּ֔וֹ אָנֹכִ֖י הָרָ֑ה וַתֹּ֙אמֶר֙ הַכֶּר־נָ֔א לְמִ֞י הַחֹתֶ֧מֶת וְהַפְּתִילִ֛ים וְהַמַּטֶּ֖ה הָאֵֽלֶּה׃ (כו) וַיַּכֵּ֣ר יְהוּדָ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ צָֽדְקָ֣ה מִמֶּ֔נִּי כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן לֹא־נְתַתִּ֖יהָ לְשֵׁלָ֣ה בְנִ֑י וְלֹֽא־יָסַ֥ף ע֖וֹד לְדַעְתָּֽה׃ (כז) וַיְהִ֖י בְּעֵ֣ת לִדְתָּ֑הּ וְהִנֵּ֥ה תְאוֹמִ֖ים בְּבִטְנָֽהּ׃ (כח) וַיְהִ֥י בְלִדְתָּ֖הּ וַיִּתֶּן־יָ֑ד וַתִּקַּ֣ח הַמְיַלֶּ֗דֶת וַתִּקְשֹׁ֨ר עַל־יָד֤וֹ שָׁנִי֙ לֵאמֹ֔ר זֶ֖ה יָצָ֥א רִאשֹׁנָֽה׃ (כט) וַיְהִ֣י ׀ כְּמֵשִׁ֣יב יָד֗וֹ וְהִנֵּה֙ יָצָ֣א אָחִ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מַה־פָּרַ֖צְתָּ עָלֶ֣יךָ פָּ֑רֶץ וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ פָּֽרֶץ׃ (ל) וְאַחַר֙ יָצָ֣א אָחִ֔יו אֲשֶׁ֥ר עַל־יָד֖וֹ הַשָּׁנִ֑י וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ זָֽרַח׃ (ס)

Genesis 38

(1) About that time Judah left his brothers and camped near a certain Adullamite whose name was Hirah. (2) There Judah saw the daughter of a certain Canaanite whose name was Shua, and he married her and cohabited with her. (3) She conceived and bore a son, and he named him Er. (4) She conceived again and bore a son, and named him Onan. (5) Once again she bore a son, and named him Shelah; he was at Chezib when she bore him. (6) Judah got a wife for Er his first-born; her name was Tamar. (7) But Er, Judah’s first-born, was displeasing to the LORD, and the LORD took his life. (8) Then Judah said to Onan, “Join with your brother’s wife and do your duty by her as a brother-in-law, and provide offspring for your brother.” (9) But Onan, knowing that the seed would not count as his, let it go to waste whenever he joined with his brother’s wife, so as not to provide offspring for his brother. (10) What he did was displeasing to the LORD, and He took his life also. (11) Then Judah said to his daughter-in-law Tamar, “Stay as a widow in your father’s house until my son Shelah grows up”—for he thought, “He too might die like his brothers.” So Tamar went to live in her father’s house. (12) A long time afterward, Shua’s daughter, the wife of Judah, died. When his period of mourning was over, Judah went up to Timnah to his sheepshearers, together with his friend Hirah the Adullamite. (13) And Tamar was told, “Your father-in-law is coming up to Timnah for the sheepshearing.” (14) So she took off her widow’s garb, covered her face with a veil, and, wrapping herself up, sat down at the entrance to Enaim, which is on the road to Timnah; for she saw that Shelah was grown up, yet she had not been given to him as wife. (15) When Judah saw her, he took her for a harlot; for she had covered her face. (16) So he turned aside to her by the road and said, “Here, let me sleep with you”—for he did not know that she was his daughter-in-law. “What,” she asked, “will you pay for sleeping with me?” (17) He replied, “I will send a kid from my flock.” But she said, “You must leave a pledge until you have sent it.” (18) And he said, “What pledge shall I give you?” She replied, “Your seal and cord, and the staff which you carry.” So he gave them to her and slept with her, and she conceived by him. (19) Then she went on her way. She took off her veil and again put on her widow’s garb. (20) Judah sent the kid by his friend the Adullamite, to redeem the pledge from the woman; but he could not find her. (21) He inquired of the people of that town, “Where is the cult prostitute, the one at Enaim, by the road?” But they said, “There has been no prostitute here.” (22) So he returned to Judah and said, “I could not find her; moreover, the townspeople said: There has been no prostitute here.” (23) Judah said, “Let her keep them, lest we become a laughingstock. I did send her this kid, but you did not find her.” (24) About three months later, Judah was told, “Your daughter-in-law Tamar has played the harlot; in fact, she is with child by harlotry.” “Bring her out,” said Judah, “and let her be burned.” (25) As she was being brought out, she sent this message to her father-in-law, “I am with child by the man to whom these belong.” And she added, “Examine these: whose seal and cord and staff are these?” (26) Judah recognized them, and said, “She is more in the right than I, inasmuch as I did not give her to my son Shelah.” And he was not intimate with her again. (27) When the time came for her to give birth, there were twins in her womb! (28) While she was in labor, one of them put out his hand, and the midwife tied a crimson thread on that hand, to signify: This one came out first. (29) But just then he drew back his hand, and out came his brother; and she said, “What a breach you have made for yourself!” So he was named Perez. (30) Afterward his brother came out, on whose hand was the crimson thread; he was named Zerah.

חוק הייבום מתוך הגדרת משפחה במקרא - "מנהג משפחתי, לפיו היה אדם חייב לשאת את אשת אחיו המת אם לא היו לה בנים, הוא מנהג היִיבּוּם. תכליתו של מנהג זה הייתה להוליד בן שיַנְצִיחַ את שם המת, ישמור את נחלת המת בקרב המשפחה, וִיסַפֵּק לאשת המת פרנסה והגנה" (דברים כ"ה 10-5).

2. נמשיך ונעסוק בסוג שונה של נאמנות בתוך המשפחה - הקשר בין אם לבניה.

א. בחלק הראשון של הסיפור מסופר על רבקה אשר רוצה שברכת הבכורה תגיע לבנה האהוב ואומרת ליעקב שבמידה ויקולל, קללתו תהיה עליה.

האהבה בסיפור זה משפיע על הנאמנות של רבקה ליעקב בנה וגוזלת את נאמנותה מעשו בנה השני.

בראשית כ״ז

(ח) וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י לַאֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י מְצַוָּ֥ה אֹתָֽךְ׃ (ט) לֶךְ־נָא֙ אֶל־הַצֹּ֔אן וְקַֽח־לִ֣י מִשָּׁ֗ם שְׁנֵ֛י גְּדָיֵ֥י עִזִּ֖ים טֹבִ֑ים וְאֶֽעֱשֶׂ֨ה אֹתָ֧ם מַטְעַמִּ֛ים לְאָבִ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר אָהֵֽב׃ (י) וְהֵבֵאתָ֥ לְאָבִ֖יךָ וְאָכָ֑ל בַּעֲבֻ֛ר אֲשֶׁ֥ר יְבָרֶכְךָ֖ לִפְנֵ֥י מוֹתֽוֹ׃ (יא) וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֔ב אֶל־רִבְקָ֖ה אִמּ֑וֹ הֵ֣ן עֵשָׂ֤ו אָחִי֙ אִ֣ישׁ שָׂעִ֔ר וְאָנֹכִ֖י אִ֥ישׁ חָלָֽק׃ (יב) אוּלַ֤י יְמֻשֵּׁ֙נִי֙ אָבִ֔י וְהָיִ֥יתִי בְעֵינָ֖יו כִּמְתַעְתֵּ֑עַ וְהֵבֵאתִ֥י עָלַ֛י קְלָלָ֖ה וְלֹ֥א בְרָכָֽה׃ (יג) וַתֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִמּ֔וֹ עָלַ֥י קִלְלָתְךָ֖ בְּנִ֑י אַ֛ךְ שְׁמַ֥ע בְּקֹלִ֖י וְלֵ֥ךְ קַֽח־לִֽי׃

Genesis 27

(1) When Isaac was old and his eyes were too dim to see, he called his older son Esau and said to him, “My son.” He answered, “Here I am.” (2) And he said, “I am old now, and I do not know how soon I may die. (3) Take your gear, your quiver and bow, and go out into the open and hunt me some game. (4) Then prepare a dish for me such as I like, and bring it to me to eat, so that I may give you my innermost blessing before I die.” (5) Rebekah had been listening as Isaac spoke to his son Esau. When Esau had gone out into the open to hunt game to bring home, (6) Rebekah said to her son Jacob, “I overheard your father speaking to your brother Esau, saying, (7) ‘Bring me some game and prepare a dish for me to eat, that I may bless you, with the LORD’s approval, before I die.’ (8) Now, my son, listen carefully as I instruct you. (9) Go to the flock and fetch me two choice kids, and I will make of them a dish for your father, such as he likes. (10) Then take it to your father to eat, in order that he may bless you before he dies.” (11) Jacob answered his mother Rebekah, “But my brother Esau is a hairy man and I am smooth-skinned. (12) If my father touches me, I shall appear to him as a trickster and bring upon myself a curse, not a blessing.” (13) But his mother said to him, “Your curse, my son, be upon me! Just do as I say and go fetch them for me.” (14) He got them and brought them to his mother, and his mother prepared a dish such as his father liked. (15) Rebekah then took the best clothes of her older son Esau, which were there in the house, and had her younger son Jacob put them on; (16) and she covered his hands and the hairless part of his neck with the skins of the kids. (17) Then she put in the hands of her son Jacob the dish and the bread that she had prepared. (18) He went to his father and said, “Father.” And he said, “Yes, which of my sons are you?” (19) Jacob said to his father, “I am Esau, your first-born; I have done as you told me. Pray sit up and eat of my game, that you may give me your innermost blessing.” (20) Isaac said to his son, “How did you succeed so quickly, my son?” And he said, “Because the LORD your God granted me good fortune.” (21) Isaac said to Jacob, “Come closer that I may feel you, my son—whether you are really my son Esau or not.” (22) So Jacob drew close to his father Isaac, who felt him and wondered. “The voice is the voice of Jacob, yet the hands are the hands of Esau.” (23) He did not recognize him, because his hands were hairy like those of his brother Esau; and so he blessed him. (24) He asked, “Are you really my son Esau?” And when he said, “I am,” (25) he said, “Serve me and let me eat of my son’s game that I may give you my innermost blessing.” So he served him and he ate, and he brought him wine and he drank. (26) Then his father Isaac said to him, “Come close and kiss me, my son”; (27) and he went up and kissed him. And he smelled his clothes and he blessed him, saying, “Ah, the smell of my son is like the smell of the fields that the LORD has blessed. (28) “May God give you Of the dew of heaven and the fat of the earth, Abundance of new grain and wine. (29) Let peoples serve you, And nations bow to you; Be master over your brothers, And let your mother’s sons bow to you. Cursed be they who curse you, Blessed they who bless you.” (30) No sooner had Jacob left the presence of his father Isaac—after Isaac had finished blessing Jacob—than his brother Esau came back from his hunt. (31) He too prepared a dish and brought it to his father. And he said to his father, “Let my father sit up and eat of his son’s game, so that you may give me your innermost blessing.” (32) His father Isaac said to him, “Who are you?” And he said, “I am your son, Esau, your first-born!” (33) Isaac was seized with very violent trembling. “Who was it then,” he demanded, “that hunted game and brought it to me? Moreover, I ate of it before you came, and I blessed him; now he must remain blessed!” (34) When Esau heard his father’s words, he burst into wild and bitter sobbing, and said to his father, “Bless me too, Father!” (35) But he answered, “Your brother came with guile and took away your blessing.” (36) [Esau] said, “Was he, then, named Jacob that he might supplant me these two times? First he took away my birthright and now he has taken away my blessing!” And he added, “Have you not reserved a blessing for me?” (37) Isaac answered, saying to Esau, “But I have made him master over you: I have given him all his brothers for servants, and sustained him with grain and wine. What, then, can I still do for you, my son?” (38) And Esau said to his father, “Have you but one blessing, Father? Bless me too, Father!” And Esau wept aloud. (39) And his father Isaac answered, saying to him, “See, your abode shall enjoy the fat of the earth And the dew of heaven above. (40) Yet by your sword you shall live, And you shall serve your brother; But when you grow restive, You shall break his yoke from your neck.” (41) Now Esau harbored a grudge against Jacob because of the blessing which his father had given him, and Esau said to himself, “Let but the mourning period of my father come, and I will kill my brother Jacob.” (42) When the words of her older son Esau were reported to Rebekah, she sent for her younger son Jacob and said to him, “Your brother Esau is consoling himself by planning to kill you. (43) Now, my son, listen to me. Flee at once to Haran, to my brother Laban. (44) Stay with him a while, until your brother’s fury subsides— (45) until your brother’s anger against you subsides—and he forgets what you have done to him. Then I will fetch you from there. Let me not lose you both in one day!” (46) Rebekah said to Isaac, “I am disgusted with my life because of the Hittite women. If Jacob marries a Hittite woman like these, from among the native women, what good will life be to me?”

תנחומא בובר, תולדות י״ח:ד׳

(ד) תמתי, תומתי אותה שילדה לי (שני) תאומים, תמתי שלא היה מן רבקה, אלא הקב"ה נתן בלבה אמרה לו וכי אדם הראשון כשחטא הוא נתקלל לא אמו נתקללה ועכשיו אני, את שלך עשה, ואם תקולל עלי קללתך תבוא, שנאמר עלי קללתך בני וגו'. [למה] א"ל הקב"ה הרי עיטרתי לך את הברכות, שראשי נמלא טל, מיד הלך, וילך ויקח ויבא לאמו וגו', נכנס אצל אביו ונטל את הברכות שנאמר ויתן לך האלהים וגו'.

Midrash Tanchuma Buber, Toldot 18:4

(4) (Cant. 5:2, cont.:) MY INNOCENT (tammati), < i.e., > MY TWIN (when vocalized as tomati), since she had borne {two} twins. MY INNOCENT (tammati) because < the plan > was not from Rebekah. Rather the Holy One had put it in her heart. She said to him: When the first Adam sinned, was he cursed? Was not his mother cursed?⁷⁶The point is explained in Gen. R. 65:15, which adds the following: “Thus it is stated (in Gen. 3:17): CURSED IS THE LAND BECAUSE OF YOU.” Since LAND here is the feminine form of “Adam,” the midrash interprets the cursed land as his mother. And now it is my < turn >. Fulfill your < destiny > ; and if you should be cursed, your curse will fall upon me. Thus it is stated (in Gen. 27:13): YOUR CURSE, MY SON, BE UPON ME! … [Why?] The Holy One said to him: See, I have crowned you with blessings, as stated (in Cant. 5:2, cont.): FOR MY HEAD IS DRENCHED WITH DEW. He went immediately. (According to Gen. 27:14:) THEN HE WENT TO GET THEM AND BROUGHT THEM TO HIS MOTHER…. He went in with his father and received the blessings, as stated (in vs. 28): SO MAY GOD GIVE TO YOU < FROM THE DEW OF HEAVEN >….

תמתי בפירוש כינוי לאישה אהובה. המדרש אומר שרעיון המרמה לא הגיע מרבקה אלא נשתל בלבה על ידי אלוהים. רבקה מבקשת שלמרות שבדרך כלל הקללה מוטלת על החוטא, היא זו שתקבלה לאחר מעשה ולכן נאמר "עָלַ֥י קִלְלָתְךָ֖ בְּנִ֑י" (בראשית כז 13).

נשאל את התלמידים מיהו בעיניהם דובר המדרש? מדוע מבקשת רבקה לקחה עליה את הקללה?

ב. אך לסיפור יש שני צדדים, רבקה היא גם אימו של עשו, מהו הצד של עשו בסיפור?

ניתן להמשיך ולקרוא בפוסט מתוך 929. עשו נותר נאמן למשפחתו למרות שלא קיבל מהם אהבה, הוא ניסה בכל כוחו ובמספר דרכים להרוויח את אהבת משפחתו.

המסקנות העולות מהפוסט הינן העוול שנעשה לאדם שבוחר בנאמנות למשפחה, לעיתים נאמנות פוגעת ומעכבת את חייו של אדם, מה יכול היה להיות גורלו של עשו אם לא היה בוחר בנאמנות למשפחתו?

"כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ..." /רוני שסקין, סתיו שמאי ונעמה ביבי
הדיבר החמישי עוסק בנאמנות למשפחה ונאמנות לאלוהים, איך הוא בא לידי ביטוי ?
כיבוד הורים הינו הדיבר החמישי בעשרת הדיברות. מבחינת נאמנות דיבר זה הינו דיבר מיוחד, הוא משתייך לנאמנות בין אדם לאלוהים ובנוסף בין אדם לחברו.
כמו כן, הוא הדיבר היחיד עליו ניתן גמול "כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ".
קיום המצווה אינו באמצעות טקס אלא מצווה של יום יום, לכן יש לה דוגמאות רבות במקרא אך גם בחיינו כיום. הנאמנות לאלוהים מתקשרת במקרה זה גם לנאמנות למשפחה.
אלוהים יצר את אדם וחווה, ההורים הראשונים, כך גם ההורים שלנו יצרו אותנו - אלוהים הוא שותף פעיל, הורה רוחני של האדם. מכאן, נוצר משולש של אמא, אבא ואלוהים.
לכיבוד הורים ניתן למצוא דוגמאות רבות, מהמקרא וגם מימנו אנו. בחרנו להציג שתי דוגמאות לנושא זה:
"וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל־יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת־מָחֲלַת בַּת־יִשְׁמָעֵאל בֶּן־אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל־נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה" (בראשית כח 8-9).
עשו נאמן למשפחתו ומכבד את הוריו למרות הבגידה והמרמה שחווה מהם. נדמה כי לעשו אין סיבה לשמור על נאמנותו וכבודו למשפחתו אך הוא עדיין מגלה ואף רודף אחרי נאמנות וכבוד ממשפחתו.
לפי חז"ל ובפרט רבי שמעון בן גמליאל, עשו קיים את מצוות כיבוד ההורים במלואה וזו הסיבה שזכה לברכה בסופו של דבר.
לאחר גניבת הבכורה, עשו נשאר בבית הוריו ולקח לאישה קרובת משפחה כדי לשמח את אביו.
בנוסף, לפי המדרש, עשו הלביש את אביו בגדי מלכות כדי לכבד אותו. "אין כבודו של אבא להיות משמשו אלא בבגדי מלכות" (בראשית רבה, סה:טז).
כיום, מצוות כיבוד ההורים תופסת חלק חשוב במציאות היומיומית. בעקבות התפרצות הקורונה, ההורים והסבים הינם בסיכון הגבוה ביותר.
לכן, מצוות כיבוד ההורים מתבטאת בשמירה עליהם, בקניית מצרכים ועזרה בחיי היומיום.
לסיכום, בחיינו האישיים המשפחה מהווה חלק משמעותי מאוד, אנו מיישמות את מצוות כיבוד ההורים מול ההורים שלנו ופחות מול האלוהים. בעינינו זהו דבר שצריך להיות מובן מאליו,
אך בחיינו כיום אין זה המצב. נאמנות למשפחה, למי שהביא אותך לעולם וגידל אותך, עליה להיות מעל הכל. ההורים הם אמנם מעל הכל אך חשוב גם לשמור על הכבוד בתוך המשפחה,
של ההורים כלפי ילדיהם בצורה הדדית.
לכבד האב והאם, שנאמר: (שמות כ, יא): "כבד את אביך ואת אמך". ובא הפירוש: (קידושין לא:) איזהו כיבוד? מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא.
משורשי מצוה זו שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מדה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלהים ואנשים.
ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סִבת היותו בעולם (ספר החינוך לג).

3. בחלק זה נעסוק בנאמנות בין בני זוג בתוך המשפחה.

כזכור, מעבר לאהבתו של יעקב לרחל כאישה, היא הייתה גם בת דודו מצד אימו. גם בסיפור זה ניתן לראות את השפעת האהבה על הנאמנות, רחל הנאהבת מקבלת את נאמנותו של יעקב המוכן לעבוד 14 שנה עבורה. לעומת זאת, לאה נשארת "שנואה" ונאמנות יעקב כלפיה מתבטאת בהבאת צאצאים.

הסרטון מציג בפנינו זוג מאוהב ומתאר את עבודתו הנאמנה של יעקב עבור רחל. נדון בשאלה, איזה שינוי עבר יעקב מימיו כנער אצל הוריו עד התאהבותו ברחל.

נחתור למסקנה כי התהליך שיעקב עבר הפך אותו ממרמה אחיו ואביו לנאמן לאהובתו ומשפחתו.