(א) השאלות
(א) למה יספר שהיה בימי שפוט השופטים הי"ל להודיע שם השופט. למה כפל וילך איש מבית לחם יהודה, אפרתים מבית לחם יהודה, ולמה הוסיף ויבואו שדי מואב ויהיו שם. למה אמר איש
נעמי, ומה החדוש שנשארה היא ושני בניה:
ויהי בימי שפט השפטים, יספר הסבה שהניעה את אלימלך לצאת מא"י לח"ל מפני שהיה בימי שפט השפטים שעל הימים האלה אמר (שופטים סי' י"ז וסי' יח) בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה, וגם לא היה אז שופט אחד מיוחד לכל ישראל שאז היה השופט עוצר בעם, כי היה בין שופט לשופט שאז היו שופטים רבים החפץ ימלא את ידו, ואין מורא השופט על העם כמ"ש אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו, וחז"ל במליצתם אמרו אוי לדור ששפטו את שופטיהם, זאת שנית ויהי רעב בארץ, שבימי רעב יתאספו ההמון העניים על העשירים ויכריחום לתת להם לחם ודגן ואם לא יקחו בחזקה, אחר שאין מלך להפיל מוראו עליהם, ועי"כ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב. באשר היה איש עשיר היה ירא שהעניים יפלו עליו וישללו כל אשר לו, ובכ"ז לא הלך להשתקע רק לגור בשדי מואב עד יעבר זעם וגם לא לגור בעיר וכרך רק בשדי מואב כמתגורר בשדה לפי שעה, וכן הגם שהיה עת רעה ויגון לא יצא משם רק איש אחד לבד ויתר העשירים לא השתתפו בזה לצאת מא"י לח"ל, וגם בני ביתו של אלימלך לא יצאו ברצון כי לא רצו לעזוב ארץ חמדה רק הוא ואשתו ושני בניו שהוא היה העקר בזה והם היו מוכרחים להמשך אחריו, וכן אמר במדרש הוא עיקר ואשתו טפלה:
(1) The Questions
(1) Why does it tell us that "it was in the days of the Judges judging"? It should have informed us of the name of the judge! Why is the language repetitive, "And a man went from Beit Lechem Yehuda" and later "people of Ephrat from Beit Lechem Yehuda? And why does it add "And they came to the fields of Moav and they stayed there"? Why does it say, "The Man of Naomi" and what new thing is learned from "She and her two sons"?
"And it was in the time of the Judges judging," provides the reason that Elimelech was motivated to leave the land of Israel to a foreign land - because it was during the time of the Judges. During these days it is said, "In those days there was no King over Israel, each man would do what he saw fitting in his eyes." And there was not then a single designated judge for all of Israel that would stop the people. This was a time of many judges, , and one could do as he pleased. The judge did not put fear in the people. As it is written, "were it not for the fear imposed by kingship, each man would swallow the life of his neighbor." And our sages interpreted, "Woe is to the generation that judged their Judges."
"And there was a famine in the land" - that in the days of famine, the poor masses gathered themselves before the wealthy and forced the wealthy to provide the poor with bread and cereals; and if not, the poor would take with force because there was no king to place his fear on the nation. And as a result of this, "A man from Beit Lechem Yehuda went to live in the fields of Moav. Because he was a wealthy man, he was afraid that the poor would fall upon him and deprive him of all that was his. Despite this, he didn't settle - he only lived in the fields of Moav until the fury would pass. He didn't live in the cities, only in the fields, as one who dwells in the fields temporarily. And even though it was a time of tragedy and grief, no one left from there (Beit Lechem) except one man alone, and the rest of the wealthy didn't join him in leaving the land of Israel; The members of Elimelech's household didn't leave willingly, as they didn't want to leave the precious land. "He, his wife and his sons," - Elimelech was the primary one in this matter, and they were forced to follow after him. And so it says in the midrash, "The man is the primary and his wife is secondary."
(ד) וישאו. והנה הבנים הוסיפו לחטוא במה שנשאו נשים מואביות שלא גיירו אותן כמ"ש במדרש ועז"א שם האחת ערפה, כי בגירותן היו משנים את שם הקודם והם נשארו בשמם [והגם שרות לא שנו שמה גם אחר שנתגיירה עז"א בברכות (דף ט') מאי רות שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות שהקושיא מאי רות היינו למה לא שנו שם גיותה] וגם זה מבואר מלשון וישאו, שעל לקיחה בקדושין כדת בא לשון לקיחה ולשון וישאו בא לרוב בנשואין של נשים נכריות בכל ספר עזרא ונחמיה ועל אשה שהיתה טפלה כמ"ש ברחבעם (דה"ב י"א) נשים שמונה עשרה נשא ופילגשים ששים, שרק שתים היו עקריים שאמר עליהם ויקח, וכדומה, ומבאר שהיה שם האחת ערפה ושם השנית רות מב' טעמים: א] שכליון האח הצעיר הקדים ויקח את ערפה והתחיל בעברה שזה מורה על מעוט המוסר של האחים שהצעיר נשא לפני הבכור ושהאח הגדול לא מיחה בידו, ב] שאם היה מחלון הנושא ראשונה היה קצת למוד זכות על שניהם, על מחלון שהכיר בצדקת רות כמו שהוכיח סופה על תחלתה, ועל כליון שחשב שגם הוא ימצא אשה טובה כמו אחיו, אבל האמת היה בהפך שכליון הקדים לישא את ערפה המרשעת אחיו השני היה לו להכיר איך נכשל האח הצעיר באשה רעה והוסיף פשע, ועוד חטאו במה שישבו שם כעשר שנים שכבר מבואר שנתיאשו לגמרי מלחזור לא"י:
MALBIM
(4) "And they took (married)." And the sons continued to sin in that they married Moabite women who hadn't been converted, as it says in the midrash, "the name of one was Orpah, because at the time of conversion they would change their prior name, and they still had their names (and Rut didn't change her name even after she converted, as it says in Brachot 9, Who is Rut that David descended from her, who served God with songs and praise). And the question is what is the "Rut" - why didn't she change her name? This is explained from the word "and they took"; when taking a wife through the Jewish process of kidushin, the word "lekicha" is used. But the word "vays'u" (and they took) is used through the books of Ezra and Nechemia for marriages with non-Jewish women and on women of lesser importance. As it says of Rechavam, (Chronicles 2:11)...And it explains that the name of one was Orpah and the name of the second was Rut for 2 reasons. 1: Chilyon, the younger brother, married first and took Orpah, and began with a transgression. This demonstrates the lack of morality of the brothers, that the younger married before the first born, and that the older brother didn't protest. 2) Had Machlon married first, it would have spoken to their merit - on Machlon that her recognized the righteousness of Rut - as her end proves over her beginnings, and on Chilyon that he thought he would also find a good woman like his brother. But the truth is the opposite. Chilyon married the wicked Orpah first. The 2nd brother should have recognized how his younger brother failed, through a bad woman, and continued to the crime. And they also sinned by dwelling there 10 years, as it is clear that they abandoned completely the thought of returning to Israel.
(ז) ותצא, מפרש דבריו הקודמים שמצד היציאה מן המקום יצאה ושתי כלותיה עמה, שבזה השוו כלם בדעה אחת תיכף שצריך לצאת ממקום הזה ששם הורע מזלם, אבל במה שהיא הסכימה תיכף לשוב אל ארץ יהודה לא השוו תיכף כי הם היה דעתם לגור בשדה מואב, רק ותלכנה בדרך אחר שהחזיקו בדרך ובאו עד סוף ארץ מואב שהוא הדרך ההולך רק אל ארץ יהודה אז הסכימו גם הם לשוב אל ארץ יהודה:
"And she went out" - This explains the first words, that with regard to leaving that place (Moav), she went out with her 2 daughters-in-law. They were all of the same mind, that they must immediately leave this place where there their fortune was ruined. But Naomi's desire to immediately return to the land of Yehuda, in this they weren't initially agreement. Their intention was to live in the land of Moav. "And they walked on the road..." - after being well underway on the journey, they came to the end of the land of Moav, to the road that leads only to Yehudah, then they agree as well to return to Yehudah.
(ח) ותאמר נעמי. נעמי חשבה תחלה שמה שהולכים אתה בדרך של ארץ יהודה כוונתן רק ללוותה שלא תלך יחידי ודעתן ללותה עד ארץ יהודה בתורת לויה ואח"ז ישובו משם לארץ מואב. עז"א להם לכנה היינו שילכו לדרכן שהיא בארץ מואב כי אינה צריכה ללויה, ובאשר בלכתן להתישב בארץ מואב יש להם ברירה להתישב בעיר אחת מערי מואב בפ"ע או לשוב אל בית אמם, אמרה עצתה שובנה אשה לבית אמה, שכמו שדבקתם בי כי הייתי לכן כאם טוב יותר שתשובו לאמכן האמתית, עתה פרשה דבריה נגד מ"ש לכנה היינו שלא יתלבטו בדרך לצרכה כדי ללוותה, עז"א יעש ה' עמכם חסד ר"ל כבר עשיתם עמדי חסד די והותר בין עם המתים ובעודם חיים שהיו טובות לבעליהם ובין עמדי:
(8) "And Naomi said." Naomi initially thought that her daughters-in-law were walking with her on the road to Yehuda, with the intent only to escort her so that she would be travel alone - they would accompany her to Yehuda as escorts, and then return from there to Moav. Because of this she said, "Go." They should go on their way, she was in Moav and didn't need their accompaniment. The women could chose to settle in any Moabite city or return to the house of their mother. Naomi advised, "Return each woman to the house of her mother" for just as you clung to me and I was like a mother to you, it is better that you should return to your real mothers. Here her words differ from when she said "Go". That they shouldn't deliberate on the road to help her in order to escort her. "May God do kindness for you..." - that is to say, you have already done for me more than enough kindness, both with the dead and those still living. They were good to their husbands and to me.
(י) ותאמרנה לה, אז גלו דעתן שאין הולכין אתה ללוותה עד ארץ יהודה ולשוב משם לארץ מואב, כי אתך נשוב לעמך כי דעתנו להשאר בין בני עמך, ועדיין לא אמרה לאלהיך דהיינו להתגייר רק לעמך ר"ל לגור בין בני עמך:
(10) "And they said to her" - They then revaled their intent is not to escort her to the land of Yehudah and to return to Moav, rather, "with you we will return to your nation." Our desire is to remain among the sons of your people. And Ruth has not yet said "with your God" - that is to convert. She is only expressing her desire to live with her people.
כי אל אשר תלכי אלך ר"ל בל תחשוב כי תכלית הליכתי משונה מן תכלית הליכתך שאת הולכת לשם לבעבור דתך שתוכל לשמור מצות התלויות בארץ והתורה והמצוה ואני הולך רק בעבור השגת איזה תועלת, כי תכלית הליכתי הוא עצמו התכלית שאת הולכת אליו, וכן אל תחשבי שאני מקוה איזו הצלחה זמניית שאנשא לאיש עשיר וכדומה כי באשר תליני אלין, אלין כגר בארץ וכצדיקים שהעה"ז הוא אצלם רק כמלון אורחים, כי מגמת הליכתי הוא מצד כי עמך עמי ואלהיך אלהי, שכבר תפשתי תורת אלהיך ומנהגי בני עמך ואני כאחת מבני עמך:
(16) "Where you go, I will go." It is saying lest you thinkg that the purpose of my going is different from yours. YOu are going there for your religion, so that you will be able to keep the commandments connected to the land of Israel, the Torah, and the commandments. And I am going for a specific purpose. The purpose of my going is the same as yours. Don't think that I am hoping for some temporal good fortune, that I should marry a wealthy man, and the like. For where you sleep, I will sleep, I will sleep as a foreigner in the land, like righteous people for whom this world is just a hotel for guests. The purpose of my travel is because your people are my people. and your god is my god. I have already acquire the Torah of your god and the customs of your people, and I am like one of your people.