(ג) ויבך על צואריו עוד. לְשׁוֹן הַרְבּוֹת בְּכִיָּה, וְכֵן כִּי לֹא עַל אִישׁ יָשִׂים עוֹד (איוב ל"ד), לְשׁוֹן רִבּוּי הוּא – אֵינוֹ שָׂם עָלָיו עֲלִילוֹת נוֹסָפוֹת עַל חֲטָאָיו; אַף כָּאן הִרְבָּה וְהוֹסִיף בִּבְכִי יוֹתֵר עַל הָרָגִיל; אֲבָל יַעֲקֹב לֹא נָפַל עַל צַוְּארֵי יוֹסֵף וְלֹא נְשָׁקוֹ, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁהָיָה קוֹרֵא אֶת שְׁמַע:
(3) ויבך על צואריו עוד AND WEPT ON HIS NECK A GOOD WHILE — The phrase ויבך עוד signifies weeping copiously. So, too, עוד has the same meaning in (Job 34:23) “For He doth not place upon a man עוד” — which means something more than is proper: God does not place on him accusations additional to his sins (the sins he has really committed) Here, also, he wept greatly and continuously — more than is usual. Jacob, however, did not fall upon Joseph’s neck nor did he kiss him. Our Rabbis say: the reason was that he was reciting the Shema.
(ד) ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע. מקשים העולם דילמא היה עומד ומתפלל. ונראה לי דהא אמרו רבותינו ז"ל (ברכות כז.) אסור לעבור לפני המתפלל כדי שלא יבטל כוונתו וכ"ש יוסף איך נפל על צואריו שמא יבטל כוונת יעקב וכו' אבל ק"ש עיקר הכוונה היא בפסוק ראשון דהוא עיקר קבלת עול מלכות שמים והוא נפל עליו לאחר שקרא פסוק ראשון. ואם תאמר ולמה יוסף לא קרא ג"כ את שמע וי"ל דיוסף היה עוסק במצות כיבוד אביו ועוסק במצוה פטור מן המצוה. ועי"ל ויוסף היה פוטר עצמו בפסוק ראשון מפני שהיה טרוד כדאמרי' (ברכות יג:) שמע ישראל וגו' זה היה ק"ש של רבי יהודה הנשיא מפני שהיה טרוד בגירסא עם התלמידים:
(4) Our Sages explained that this was because he was reading the “Shema.” Some ask: Perhaps he was standing in prayer? It seems [the answer is:] Our Rabbis of blessed memory said in Berachos 27a that we may not pass in front of someone standing in prayer, so as not to interfere with his concentration. Surely, Yoseif would not fall on Yaakov’s neck lest he disturb his concentration. But with the Shema, we need to concentrate mainly in the first verse, which where we accept upon ourselves the Kingship of Heaven. And Yoseif fell on Yaakov’s neck after Yaakov had read the first verse. You might ask: Why was Yoseif, too, not reading the Shema? The answer is: Yoseif was involved with the mitzvah of honoring his father. Someone involved in the performance of a mitzvah is exempt from performing another mitzvah. Another answer: Yoseif exempted himself by reading the first verse [alone], since he was busy and occupied, as it says in the Gemara in Berachos 13b that [the single verse of] Shema Yisrael was the Shema of R. Yehudah Hanasi, because he was busy with teaching the disciples.
This (the underlined) answer of Sifsei Chachamim is quite clear that the meeting of Yaakov and Yosef took place after the first Pasuk of Shema was recited by Yaakov. Why, then, did Yaakov not interrupt Shema to greet Yosef?
מפני היראה. פירש"י אדם שהוא מתיירא שמא יהרגנו. ולא נהירא לי פשיטא שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש. ונראה דאביו ואמו ורבו חשיב מפני היראה דכתיב איש אמו ואביו תיראו ותנן מורא רבך כמורא שמים:
ונראה דאביו ואמו ורבו כו'. וכן פי' הרשב"א וכתב עוד דמי שגדול ממנו בחכמה אף על פי שאינו רבו הוי בכלל מפני היראה:
The Divrei Chamudos seems to be ascribing the following position to the Rashba (see quote of Rashba below) - that one who is greater in wisdom is deserving of Yir'ah (reverence) as opposed to Kavod (honor) alone.
While the Rashba's initial quote and discussion of the B'raisah seems to be aligned with such a view, the way the Rashba sums up the alignment of Yir'ah and Kavos seems distinctly against the way the Divrei Chamudos says over the Rashba?!
מתני': בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב ובאמצע שואל מפני היראה. פירש רש"י ז"ל: אדם שהוא מתירא שמא יהרגנו, וכן כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ב מהל' קריאת שמע הט"ז). ותמיה לי, אי מפני סכנת נפשות צריכא למימר, פשיטא שאין לך דבר עומד בפני פקוח נפש והא לא צריכה הכא למתני, וכדאקשינן במסכת שבת (ל, א) גבי המכבה את הנר בשביל החולה שישן. ועוד דמה שהתירו בקריאת שמע אסרו בתפלה ואפילו הכי בסכנת עקרב התירו (לקמן ברכות לג, א). ועוד שהרי בברייתא שנינו היה קורא את שמע ופגע בו אביו או רבו או מי שגדול ממנו בחכמה, בפרקים שואל מפני הכבוד ואין צריך לומר שמשיב, ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דאלמא משמע לכאורה דבהני דאיתיה בברייתא אית בהו מפני הכבוד ואית בהו מפני היראה, ובכל הני דהיינו אביו או רבו ומי שגדול ממנו בחכמה ליכא חד שמתיירא ממנו שמא יהרגנו. אלא ודאי מפני הכבוד היינו מי שגדול ממנו בחכמה, וכדאמרינן לקמן בגמרא גבי רב בר שבא שאני רב בר שבא דלא חשיב עליה דרבינא, כלומר כיון שאינו גדול כמוהו בחכמה, ואביו ורבו היינו מפני היראה שהוא מצווה ביראתם, גבי אב דכתיב (ויקרא יט, ג) איש אמו ואביו תיראו. ורבו דכתיב (שם שם, לב) מפני שיבה תקום ויראת. ותנן (אבות פ"ד, מי"ב) מורא רבך כמורא שמים. וכן פירשו הגאונים ז"ל.
(טז) הָיָה קוֹרֵא בְּאֶמְצַע הַפָּרָשָׁה אֵינוֹ פּוֹסֵק וּמַתְחִיל לִשְׁאל אֶלָּא בִּשְׁלוֹם מִי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ כְּגוֹן מֶלֶךְ אוֹ אַנָּס וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל מִי שֶׁהוּא חַיָּב בִּכְבוֹדוֹ כְּגוֹן אָבִיו אוֹ רַבּוֹ אִם נָתַן לוֹ שָׁלוֹם תְּחִלָּה פּוֹסֵק וּמֵשִׁיב לוֹ שָׁלוֹם:
(16) If he was, at the time, in the middle of a section, he only pauses to salute one of whom he stands in awe, e.g. a king or a tyrannical individual, etc. And if one entitled to honour, e.g. a father or teacher, greets him first, he pauses to return the greeting.
When the Rambam says "a king or tyrannical individual", does that necessarily mean that there is a fear of death? From the language of the Rambam, perhaps it is not clear. The Rashba certainly understands the Rambam this way. How does the Rashba know?
הגהות מיימוני (אות פ)
The Hagahos Maimoni quotes a Teshuva from the Rambam that if one interrupts Shema out of fear of a "a king or tyrannical individual", then certainly (kol shekein) he should interrupt to answer "Yehei Sh'mei Rabbah".
Can one argue based on this Teshuva that when the Rambam says "a king or tyrannical individual" it is not referring to the fear of death, as that would not, presumably, result in a logical "kol shekein" to answering "Yehei Sh'mei Rabbah"?
הגהות מיימוני (אות פ - הגהה)
The gloss in the Hagahos Maimoni aligns Rambam with Rashi and against the Rosh.
The above would not work together with the point made above from the Teshuva of the Rambam. How, according to this gloss, are we to understand the Teshuva of the Rambam?
(ב) ויתחזק ישראל. אָמַר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּנִי, מֶלֶךְ הוּא, אֶחֱלֹק לוֹ כָּבוֹד; מִכָּאן שֶׁחוֹלְקִין כָּבוֹד לַמַּלְכוּת, וְכֵן מֹשֶׁה חָלַק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת – וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי (שמות י"א); וְכֵן אֵלִיָּהוּ, וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו וְגוֹ' (מלכים א י"ח):
(2) ויתחזק ישראל AND ISRAEL STRENGTHENED HIMSELF — he said, “Although he is my son, he is a king, and I will do honour to him” (Midrash Tanchuma, Bo 6). From this we may infer that we must show honour to a person of royal rank (Cf. Menachot 98a). Similarly, Moses showed honour to the king when he said, (Exodus 11:8) “And all these, thy servants, shall come down to me” (which was only a polite way of saying. “Thou, thyself, wilt be forced to come down to me”); so, too, did Elijah: (1 Kings 18:46) “and he girded up his loins [and ran before Ahab] etc.” (Midrash Tanchuma, Bo 7)
(א) כגון אביו או רבו. ... ועל פי' הרא"ש ק"ל ממה שמצינו גבי יעקב כשבא אליו יוסף לא הפסיק בק"ש כמ"ש רש"י בחומש והרי מצינו במקום אחר שחלק לו כבוד בשביל המלכות כדכתיב ויתחזק ישראל ופרש"י מכאן שחולקין כבוד למלכו' וא"כ למה לא הפסיק בשמע בשבילו וי"ל דבפסוק הראשון הי' עוסק ובו אין מפסיקין כמ"ש הש"ע כאן:
(ד) חוץ כו'. כ"מ בשם רמ"ך שכ"ה בירושלמי וז"ש בפ' ויפול יוסף כו' שיעקב היה מקבל עמ"ש אז:
(א) באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה מקום לא יפסיק ובו י' סעיפים:
בין הפרקים שואל בשלום אדם נכבד ומשיב שלום לכל אדם ובאמצע שואל בשלום מי שהוא ירא ממנו כגון אביו או רבו או מי שהוא גדול ממנו בחכמה וכ"ש מלך או אנס ומשיב שלום לאדם נכבד ואפי' באמצע הפסוק חוץ מפסוק שמע ישראל ובשכמל"ו שלא יפסיק בהם כלל אם לא מפני מי שירא שמא יהרגנו:
(1) In Which Place One Should Interrupt and in Which Place One Should Not Interrupt. Containing 10 Se-ifim
Between the sections, one may greet an honored person and respond to a greeting to any person. And in the middle, one may greet someone that one reveres, such as one's father, one's teacher, or one greater than oneself in wisdom, and all the more so a king or one who compels. And one responds to a greeting of an honored person. And [one may do so] even in the middle of a verse, except for the verse "Sh'ma Yisrael" and during "Barukh shem kavod malkhuto l'olam va-ed", during which one may not interrupt at all if it is not out of fear lest someone kill him.
(ח) (ח) וכ"ש מלך - אפי' מלך ישראל הוי בכלל מפני היראה דכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך:
(ט) (ט) או אנס - או מלשין:
(ג) או אנס - עיין במ"ב. ראיתי בספר שלמי שמחה שהביא בשם מהרש"ק דאפילו בשביל הפסד ממון מותר להפסיק:
According to the two Mishnah Berurahs and the Biur Halacha cited above, it seems that the "a king or tyrannical individual" is not referring to a case of Pikuach Nefesh (a danger of losing one's life).
In truth, this would seem to be the case from the words of the Shulchan Aruch, as he permits responding even in the first Pasuk of Shema when it is a situation of Pikuach Nefesh. This would seem to indicate that prior to discussing that case, he was referring to situations of duress but not a loss of life.
However, this would not necessarily be against the position of Rashi and the Rambam and everyone seems to align the Shulchan Aruch agains Rashi and the Rambam and with the Rashba and the Rosh?
(ב) (ב) שואל בשלום - אפילו בלשון לע"ז. ודוקא בפנים חדשות שואל ומשיב שאם לא ישיב יבא לידי שנאה ובספר החינוך ג"כ כתב דמי שלא ראינו שיקפיד על חבירו כלל לא יפסיק אפילו בין הפרקים ע"כ לפי מנהגנו כהיום שאין אנו נוהגין לשאול בשלום בבהכ"נ בעת התפלה חלילה לשאול או להשיב אפילו ד"ת לא בין הפרקים ולא בפסוקי דזמרה. אם עבר והפסיק בק"ש אפילו במקום שאין רשאי להפסיק ולא שהה כדי לגמור את כולה לכו"ע אינו חוזר רק לאותו הפסוק וי"א לאותו התיבה שפסק ממנה אם הוא במקום דסליק ענינא:
(יא) (יא) חוץ מפסוק - שאין דבר גדול כקבלת מלכות שמים ומטעם זה לא יפסיק ג"כ בין שמע ישראל לבשכמל"ו שגם הוא מכלל היחוד [ב"י]:
(יב) (יב) בהם כלל - משמע דאפילו קדיש וקדושה וברכו לא יענה ועיין בבה"ל. ואפשר דאם הקריאה היה לאחר ג' שעות דהוא רק כקורא בתורה צריך להפסיק:
(ו) שלא יפסיק בהם כלל - עיין מ"ב ולענ"ד אף דפשטא דמילתא משמע דלא יענה וכן איתא בח"א לענ"ד צע"ג בזה לפי מה דביררנו לעיל בסימן ס"א בבה"ל דהדין עם הב"ח ושה"ג דבדיעבד אם לא אמר בשכמל"ו אין צריך לחזור מנין לנו להשוותו לענין שיהא אסור להפסיק בו לאיש"ר וקדושה וברכו והראיה שהביא הגר"א לדין הב"י מיעקב אע"ה שלא הפסיק ליוסף בעת שקרא שמע אין ראיה לבשכמל"ו כי לא אמרו יעקב אז כלל רק קודם פטירתו אמרו כדאיתא פסחים נ"ז ע"א. ואף אם נניח שבאמצע בשכמל"ו לא יפסיק בכל גווני איך הדין אם נזדמן לו לענות איש"ר בין שמע לבשכמל"ו ומדלא חלקו הפוסקים משמע דלא יענה וכן משמע קצת ברמזי הטור בסימן זה ועיין בספר ישועות יעקב וצע"ג למעשה:
(י) (י) הפסוק - י"א דבאמצע הפסוק לא יפסיק אם לא במקום דסליק ענינא ואם פסק חוזר אח"כ לתחלת הפסוק. ולענין מעשה כשמפסיק לענות קדיש או קדושה כמו שיתבאר לקמיה אם א"א לו למהר לסיים הענין יכול לפסוק אפילו באמצע הענין ולסמוך על בעלי סברא הראשונה שלא חלקו בכך לצורך מצוה רבה כזו ולענות עם הצבור ואח"כ יחזור לתחלת הפסוק:
(ג) לקדיש ולקדושה ולברכו מפסיק אפילו באמצע הפסוק וכן למודים אבל לא יאמר אלא תיבת מודים בלבד: הגה וכן בברכו לא יאמר יתברך וישתבח וכו' וי"א דאמן שעונין אחר ברכת האל הקדוש ואחר שומע תפלה יש לו דין קדושה ויוכל לענות אותם בק"ש וכן עיקר ולכל ה"מ פוסקים מכ"ש באומר תחנונים [תשובת הרשב"א]:
(3) For Kaddish, K'dushah, and Bar'khu, one interrupts in the middle of a verse. And so too for Modim, but one doesn't say other than the words of Modim alone. Gloss: And similarly with Bar'khu. One doesn't say "yitbarakh v'yishtabach, etc." [in Kaddish]. And there are those who that the "amen" that we respond with after the blessing of "ha-El ha-kadosh" ["the holy God" - at the end of the K'dushah] and after "shomei-a tefilah" ["the one who hears prayer" at the end of the petitionary blessings] has the status of the K'dushah, and one can answer them during the Recitation of the Sh'ma. And such is the principle. And with all these things where we stop, all the more so when saying Tachanun [Teshuvot of the Rashba]
(יז) (יז) לקדיש - היינו לאיש"ר עד עלמיא ולא יאמר יתברך ויענה אמן אחר דאמירן בעלמא אבל על תתקבל יהא שלמא עושה שלום לא יענה אמן כי אינו אלא מנהג ולקדושה יאמר רק קדוש וברוך שזהו עיקר קדושה ולא ימלוך וכ"ש שלא יאמר נקדש ושאר דברים שמוסיפין בשבת וכל זה אפילו בין הפרקים לא יאמר:
(יח) (יח) ולברכו - שעונה ברוך ד' המבורך לעולם ועד ובברכת התורה יענה ביהל"ו וגם אמן על סוף הברכה ויש מפקפקין באמן זה ובין הפרקים יש להקל:
(יט) (יט) מפסיק - דאם פוסק לשאול מפני כבוד ב"ו ק"ו מפני כבוד הקב"ה ומה"ט נראה דאם שמע קול רעמים יפסיק ויברך דהוי מצוה עוברת ויש חולקין דכיון שהוא עוסק בשבחו של מקום אין לו לפסוק בשביל שבח אחר ולא דמי לכל הני דהוי דבר שבקדושה [תבואות שור וא"ר ושארי אחרונים] גם מח"א משמע דאם שמען באמצע אין לו לברך עליהן כ"א כששמע אותן בין הפרקים:
The Mishnah Berurah seems to be saying that inquiring as to someone's welfare (as opposed to responding) as a sign of Kavod (honor) is permitted even in middle of a Pasuk.
This seems to be very much against Shulchan Aruch 66:1 (cited above)?
[Also, when the Rambam in the Teshuva, as quoted by the Hagahos Maimoni, makes this Kal v'chomer, he does so from Yir'ah, not Kavod?]
(כ) (כ) תיבת מודים - פי' מודים אנחנו לך ולא כל המודים דרבנן דה"ל הפסקה גדולה ונראה דה"ה בבין הפרקים:
(כא) (כא) הקדוש - משום דהוא סיום ג' ברכות ראשונות ושומע תפלה הוי סיום אמצעיות אבל האמן אחר סיום שים שלום אף דהוא סיום כל הי"ח הסכימו הרבה אחרונים דלא יענה באמצע ק"ש עיין במ"א הטעם:
(ז) דאמן שעונים כו'. כתב ב"י בשם מהרי"א הטעם משום דהוה סיום ג' ראשונות ושומע תפלה הוי סיום אמצעיות והא דלא חשיב אמן של ברכת שים שלום לפי שזה אף היחיד עונה סיום י"ח ולפיכך אין לו להפסיק בשבילו מאחר שיוכל לאומרו ביחיד עכ"ל, וכתב לבוש דלדידן דקי"ל בסי' רט"ו דיחיד אינו עונה אמן אחר סיום י"ח צריך להפסיק בק"ש לענות אמן אחר שים שלום ובל"ח כ' דלא יפסיק אלא יסמוך על אמן שאמר בעושה שלום וכנ"ל מאחר דהרב"י כ' בשם הפוסקים דאף לשני אמנים אלו לא יפסיק א"כ הבו דלא לוסיף עלה ומי יודע מאיזו טעם ייחד הירושלמי שני אמנים אלו: כתב מט"מ שאף כשמתפלל ביחיד יאמר אחר עושה שלום ואמרו אמן שאומר כן להמלאכים השומרים אותו:
(ד) כהן שהיה קורא קריאת שמע וקראוהו לקרות בתור' יש מי שאומר שמפסיק ויש מי שאומ' שאינו מפסיק והלכה כדבריו:
(4) If a Kohen [priest] was reciting the Recitation of the Sh'ma and they called him to the Torah: there is [an opinion] that says that one interrupts [the recitation for the aliyah] and there is [an opinion] that says one does not interrupt. And the halakhah is according to his words.
(כו) (כו) והלכה כדבריו - והאחרונים כתבו דכהיום נוהגין העולם כהי"א קמא ואפילו בקראו ישראל והוא עומד באמצע ק"ש אף דנוכל להשיג ישראל אחר אעפ"כ נוהגין שמפסיקין מפני כבוד התורה לבד אם הוא עומד בפסוק שמע ישראל ובשכמל"ו לא יפסיק באמצען אלא יגמרם ואח"כ יעלה. ואין לשנות המנהג מפני המחלוקת. אך אם יוכל למהר ולסיים עד הפרק ימהר ואם אינו יכול לסיים עד הפרק יסיים עכ"פ להיכא דסליק ענינא אך לעכב בשביל זה לא יעכב אמנם לא יקרא עם החזן רק שיראה להטות אזנו ולשמוע ממנו ומכ"ש שלא יפסיק לאמר להש"ץ לעשות מי שבירך ונראה דאם באמצע מי שבירך שכח החזן שמו ושואלו לכו"ע מותר להשיבו מפני הכבוד וכשחוזר אח"כ לק"ש אין צריך לחזור רק למקום שפסק אפילו היה פרשה ארוכה ושהה עי"ז כדי לגמור כולה. וכ"ז בדיעבד שכבר קראו אותו אבל לכתחלה אפילו עומד בברכת ק"ש וכ"ש בק"ש עצמה לא יקראו אותו אפי' אין שם כהן אלא הוא דליכא למיחש בזה לפגמא כיון שהוא עוסק בק"ש רק יקראו לישראל במקומו ומותר לקרותו בשמו ויאמר במקום כהן ויש חולקין ואומרין דגם בזה שייך פגמא להכהן דאין הכל יודעין שהוא עוסק בק"ש ונראה דיש לסמוך ולהקל לקרותו אם הוא עומד בבין הפרקים. ויותר טוב אם אין שם כהן אלא הוא שילך מבה"כ קודם שיקראו להראשון וכן הדין בלוי. ונראה פשוט דאם הס"ת מונח על השולחן ואין להם מי שיוכל לקרות בה כ"א זה שהוא עומד בק"ש וברכותיה לכו"ע יכול להפסיק מפני כבוד התורה אך אם בנקל הוא לסיים לו מתחלה עד הפרק יסיים. גם ימנע אז את עצמו מלהיות הוא הקורא בשם הקרואים שיעלו להתורה מטעם הפסק: