פרשת מקץ

Sixth Aliyah: The brothers arrived in Egypt. Joseph instructed his palace supervisor to invite the brothers to join him for the afternoon repast. The brothers arrived at Joseph's residence where they were reunited with Simon. Joseph arrived, and the brothers presented him with the gift they had prepared, and they exchanged pleasantries.
Seventh Aliyah: Upon seeing his brother Benjamin, Joseph was overcome with emotion, which he concealed. The brothers sat down and enjoyed a feast, and Joseph presented them all with gifts—Benjamin's gift greater than all the others'. In the morning the brothers departed, but not before Joseph had his royal goblet planted in Benjamin's sack of food. Joseph then dispatched a posse to confront the brothers and "uncover" the planted goblet. The brothers were all brought back to Joseph, who demanded that the "thief," Benjamin alone, remain behind as his slave.

פרשת ויצא

בראשית ל״א:י״ט

וְלָבָ֣ן הָלַ֔ךְ לִגְזֹ֖ז אֶת־צֹאנ֑וֹ וַתִּגְנֹ֣ב רָחֵ֔ל אֶת־הַתְּרָפִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לְאָבִֽיהָ׃

Genesis 31:19

Meanwhile Laban had gone to shear his sheep, and Rachel stole her father’s household idols.

בראשית ל״א:ל׳

וְעַתָּה֙ הָלֹ֣ךְ הָלַ֔כְתָּ כִּֽי־נִכְסֹ֥ף נִכְסַ֖פְתָּה לְבֵ֣ית אָבִ֑יךָ לָ֥מָּה גָנַ֖בְתָּ אֶת־אֱלֹהָֽי׃

Genesis 31:30

Very well, you had to leave because you were longing for your father’s house; but why did you steal my gods?”

בראשית ל״א:ל״א

וַיַּ֥עַן יַעֲקֹ֖ב וַיֹּ֣אמֶר לְלָבָ֑ן כִּ֣י יָרֵ֔אתִי כִּ֣י אָמַ֔רְתִּי פֶּן־תִּגְזֹ֥ל אֶת־בְּנוֹתֶ֖יךָ מֵעִמִּֽי׃

Genesis 31:31

Jacob answered Laban, saying, “I was afraid because I thought you would take your daughters from me by force.

בראשית ל״א:ל״ב

עִ֠ם אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֣א אֶת־אֱלֹהֶיךָ֮ לֹ֣א יִֽחְיֶה֒ נֶ֣גֶד אַחֵ֧ינוּ הַֽכֶּר־לְךָ֛ מָ֥ה עִמָּדִ֖י וְקַֽח־לָ֑ךְ וְלֹֽא־יָדַ֣ע יַעֲקֹ֔ב כִּ֥י רָחֵ֖ל גְּנָבָֽתַם׃

Genesis 31:32

But anyone with whom you find your gods shall not remain alive! In the presence of our kinsmen, point out what I have of yours and take it.” Jacob, of course, did not know that Rachel had stolen them.

רש"י על בראשית ל״א:ל״ב:א׳

לא יחיה. וּמֵאוֹתָהּ קְלָלָה מֵתָה רָחֵל בַּדֶּרֶךְ (בראשית רבה)

Rashi on Genesis 31:32:1

לא יחיה LET HIM NOT LIVE — In consequence of this curse Rachel died on the journey (Genesis Rabbah 74:9).

בראשית רבה ע״ד:ט׳

עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה (בראשית לא, לב), וַהֲוָה כֵּן (קהלת י, ה): כִּשְׁגָגָה הַיּוֹצְאָה מִלִפְנֵי הַשַּׁלִּיט.

Bereshit Rabbah 74:9

“With whomever you find your gods, he shall not live; before our brethren, identify what is with me, and take them for yourself. And Jacob did not know that Rachel stole them” (Genesis 31:32).
“With whomever you find your gods, he shall not live” – and so it was, “like an error that emerges from the ruler” (Ecclesiastes 10:5).

קהלת י׳:ה׳

יֵ֣שׁ רָעָ֔ה רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ כִּשְׁגָגָ֕ה שֶׁיֹּצָ֖א מִלִּפְנֵ֥י הַשַּׁלִּֽיט׃

Ecclesiastes 10:5

Here is an evil I have seen under the sun as great as an error committed by a ruler:

רש"י על קהלת י׳:ה׳:א׳

כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט. דּוֹמֶה הוּא לְשַׁלִּיט שֶׁהוֹצִיא דְבַר שְׁגָגָה מִפִּיו שׁוֹגֵג, וְאִי אֶפְשָׁר לַחֲזוֹר, כַּךְ אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵין לְהָשִׁיב:

Rashi on Ecclesiastes 10:5:1

Like an error emanating from the ruler. He is like a ruler who unintentionally let an error out of his mouth, and it is irrevocable. So does the Holy One, Blessed Is He, speak, and [His decrees] cannot be retracted.

פרשת מקץ

בראשית מ״ג:כ״ט

וַיִּשָּׂ֣א עֵינָ֗יו וַיַּ֞רְא אֶת־בִּנְיָמִ֣ין אָחִיו֮ בֶּן־אִמּוֹ֒ וַיֹּ֗אמֶר הֲזֶה֙ אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹ֔ן אֲשֶׁ֥ר אֲמַרְתֶּ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּאמַ֕ר אֱלֹהִ֥ים יָחְנְךָ֖ בְּנִֽי׃

Genesis 43:29

Looking about, he saw his brother Benjamin, his mother’s son, and asked, “Is this your youngest brother of whom you spoke to me?” And he went on, “May God be gracious to you, my boy.”

בראשית מ״ג:ל׳

וַיְמַהֵ֣ר יוֹסֵ֗ף כִּֽי־נִכְמְר֤וּ רַחֲמָיו֙ אֶל־אָחִ֔יו וַיְבַקֵּ֖שׁ לִבְכּ֑וֹת וַיָּבֹ֥א הַחַ֖דְרָה וַיֵּ֥בְךְּ שָֽׁמָּה׃

Genesis 43:30

With that, Joseph hurried out, for he was overcome with feeling toward his brother and was on the verge of tears; he went into a room and wept there.

בראשית מ״ג:ל״א

וַיִּרְחַ֥ץ פָּנָ֖יו וַיֵּצֵ֑א וַיִּ֨תְאַפַּ֔ק וַיֹּ֖אמֶר שִׂ֥ימוּ לָֽחֶם׃

Genesis 43:31

Then he washed his face, reappeared, and—now in control of himself—gave the order, “Serve the meal.”

בראשית מ״ג:ל״ג

וַיֵּשְׁב֣וּ לְפָנָ֔יו הַבְּכֹר֙ כִּבְכֹ֣רָת֔וֹ וְהַצָּעִ֖יר כִּצְעִרָת֑וֹ וַיִּתְמְה֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים אִ֥ישׁ אֶל־רֵעֵֽהוּ׃

Genesis 43:33

As they were seated by his direction, from the oldest in the order of his seniority to the youngest in the order of his youth, the men looked at one another in astonishment.

רש"י על בראשית מ״ג:ל״ג:א׳

הבכור כבכרתו. מַכֶּה בַּגָּבִיעַ וְקוֹרֵא רְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן, לֵוִי, יְהוּדָה, יִשָּׂשכָר, וּזְבוּלֻן, בְּנֵי אֵם אַחַת, הָסֵבּוּ כַּסֵּדֶר הַזֶּה, שֶׁהִיא סֵדֶר תּוֹלְדוֹתֵיכֶם, וְכֵן כֻּלָּם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְבִנְיָמִין, אָמַר זֶה אֵין לוֹ אֵם וַאֲנִי אֵין לִי אֵם, יֵשֵׁב אֶצְלִי:

Rashi on Genesis 43:33:1

הבכור כבכרתו THE FIRST-BORN ACCORDING TO HIS BIRTHRIGHT — He struck the goblet and called aloud: Reuben, Simeon, Levi, Judah, Issachar and Zebulon, sons of one mother, take your seats at the table in this order which is the order in which you were born — and similarly in the case of them all. When he reached Benjamin’s name he said, “This one has no mother and I have no mother — let him sit beside me” (Genesis Rabbah 92:5).

בראשית מ״ג:ל״ד

וַיִּשָּׂ֨א מַשְׂאֹ֜ת מֵאֵ֣ת פָּנָיו֮ אֲלֵהֶם֒ וַתֵּ֜רֶב מַשְׂאַ֧ת בִּנְיָמִ֛ן מִמַּשְׂאֹ֥ת כֻּלָּ֖ם חָמֵ֣שׁ יָד֑וֹת וַיִּשְׁתּ֥וּ וַֽיִּשְׁכְּר֖וּ עִמּֽוֹ׃

Genesis 43:34

Portions were served them from his table; but Benjamin’s portion was several times that of anyone else. And they drank their fill with him.

בראשית מ״ד:א׳

וַיְצַ֞ו אֶת־אֲשֶׁ֣ר עַל־בֵּיתוֹ֮ לֵאמֹר֒ מַלֵּ֞א אֶת־אַמְתְּחֹ֤ת הָֽאֲנָשִׁים֙ אֹ֔כֶל כַּאֲשֶׁ֥ר יוּכְל֖וּן שְׂאֵ֑ת וְשִׂ֥ים כֶּֽסֶף־אִ֖ישׁ בְּפִ֥י אַמְתַּחְתּֽוֹ׃

Genesis 44:1

Then he instructed his house steward as follows, “Fill the men’s bags with food, as much as they can carry, and put each one’s money in the mouth of his bag.

בראשית מ״ד:ב׳

וְאֶת־גְּבִיעִ֞י גְּבִ֣יעַ הַכֶּ֗סֶף תָּשִׂים֙ בְּפִי֙ אַמְתַּ֣חַת הַקָּטֹ֔ן וְאֵ֖ת כֶּ֣סֶף שִׁבְר֑וֹ וַיַּ֕עַשׂ כִּדְבַ֥ר יוֹסֵ֖ף אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃

Genesis 44:2

Put my silver goblet in the mouth of the bag of the youngest one, together with his money for the rations.” And he did as Joseph told him.

בראשית מ״ד:ג׳

הַבֹּ֖קֶר א֑וֹר וְהָאֲנָשִׁ֣ים שֻׁלְּח֔וּ הֵ֖מָּה וַחֲמֹרֵיהֶֽם׃

Genesis 44:3

With the first light of morning, the men were sent off with their pack animals.

בראשית מ״ד:ד׳

הֵ֠ם יָֽצְא֣וּ אֶת־הָעִיר֮ לֹ֣א הִרְחִ֒יקוּ֒ וְיוֹסֵ֤ף אָמַר֙ לַֽאֲשֶׁ֣ר עַל־בֵּית֔וֹ ק֥וּם רְדֹ֖ף אַחֲרֵ֣י הָֽאֲנָשִׁ֑ים וְהִשַּׂגְתָּם֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לָ֛מָּה שִׁלַּמְתֶּ֥ם רָעָ֖ה תַּ֥חַת טוֹבָֽה׃

Genesis 44:4

They had just left the city and had not gone far, when Joseph said to his steward, “Up, go after the men! And when you overtake them, say to them, ‘Why did you repay good with evil?

בראשית מ״ד:ה׳

הֲל֣וֹא זֶ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִשְׁתֶּ֤ה אֲדֹנִי֙ בּ֔וֹ וְה֕וּא נַחֵ֥שׁ יְנַחֵ֖שׁ בּ֑וֹ הֲרֵעֹתֶ֖ם אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶֽם׃

Genesis 44:5

It is the very one from which my master drinks and which he uses for divination. It was a wicked thing for you to do!’”

בראשית מ״ד:ו׳

וַֽיַּשִּׂגֵ֑ם וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃

Genesis 44:6

He overtook them and spoke those words to them.

בראשית מ״ד:ז׳

וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו לָ֚מָּה יְדַבֵּ֣ר אֲדֹנִ֔י כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה חָלִ֙ילָה֙ לַעֲבָדֶ֔יךָ מֵעֲשׂ֖וֹת כַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃

Genesis 44:7

And they said to him, “Why does my lord say such things? Far be it from your servants to do anything of the kind!

בראשית מ״ד:ח׳

הֵ֣ן כֶּ֗סֶף אֲשֶׁ֤ר מָצָ֙אנוּ֙ בְּפִ֣י אַמְתְּחֹתֵ֔ינוּ הֱשִׁיבֹ֥נוּ אֵלֶ֖יךָ מֵאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְאֵ֗יךְ נִגְנֹב֙ מִבֵּ֣ית אֲדֹנֶ֔יךָ כֶּ֖סֶף א֥וֹ זָהָֽב׃

Genesis 44:8

Here we brought back to you from the land of Canaan the money that we found in the mouths of our bags. How then could we have stolen any silver or gold from your master’s house!

בראשית מ״ד:ט׳

אֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֥א אִתּ֛וֹ מֵעֲבָדֶ֖יךָ וָמֵ֑ת וְגַם־אֲנַ֕חְנוּ נִֽהְיֶ֥ה לַֽאדֹנִ֖י לַעֲבָדִֽים׃

Genesis 44:9

Whichever of your servants it is found with shall die; the rest of us, moreover, shall become slaves to my lord.”

בראשית מ״ד:י׳

וַיֹּ֕אמֶר גַּם־עַתָּ֥ה כְדִבְרֵיכֶ֖ם כֶּן־ה֑וּא אֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֤א אִתּוֹ֙ יִהְיֶה־לִּ֣י עָ֔בֶד וְאַתֶּ֖ם תִּהְי֥וּ נְקִיִּֽם׃

Genesis 44:10

He replied, “Although what you are proposing is right, only the one with whom it is found shall be my slave; but the rest of you shall go free.”

בראשית מ״ד:י״א

(יא) וַֽיְמַהֲר֗וּ וַיּוֹרִ֛דוּ אִ֥ישׁ אֶת־אַמְתַּחְתּ֖וֹ אָ֑רְצָה וַֽיִּפְתְּח֖וּ אִ֥ישׁ אַמְתַּחְתּֽוֹ׃

Genesis 44:11

(11) So each one hastened to lower his bag to the ground, and each one opened his bag.

בראשית מ״ד:י״ב

(יב) וַיְחַפֵּ֕שׂ בַּגָּד֣וֹל הֵחֵ֔ל וּבַקָּטֹ֖ן כִּלָּ֑ה וַיִּמָּצֵא֙ הַגָּבִ֔יעַ בְּאַמְתַּ֖חַת בִּנְיָמִֽן׃

Genesis 44:12

(12) He searched, beginning with the oldest and ending with the youngest; and the goblet turned up in Benjamin’s bag.

בראשית מ״ד:י״ג

(יג) וַֽיִּקְרְע֖וּ שִׂמְלֹתָ֑ם וַֽיַּעֲמֹס֙ אִ֣ישׁ עַל־חֲמֹר֔וֹ וַיָּשֻׁ֖בוּ הָעִֽירָה׃

Genesis 44:13

(13) At this they rent their clothes. Each reloaded his pack animal, and they returned to the city.

ברכת אשר על התורה, בראשית מ״ד:ט׳:א׳

"אשר ימצא אתו מעבדיך ומת". כבר שאלתי רבים, כיצד זה מדברים האחים כן, והרי בוודאי ידעו על מעשה רחל והתבטאותו של יעקב בסגנון דומה - "עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה" (לא, לב), ואמנם רחל מתה בדרך. (פ' מקץ תשנ"ו)

Birkat Asher on Torah, Genesis 44:9:1

...

ברכת אשר על התורה, בראשית מ״ד:ט׳:ב׳

ואמר לי ר' משה ארנד שי', שעמו דברתי השבת על שאלתי הישנה הנ"ל, כי זוהי נוסחת שבועה־אלה שאין כוונתה מוות ממש כי אם עבדות, ובכך מתפרשים יפה דברי שלוחו של יוסף (י) "גם עתה כדברכם כן הוא", כלו' הגנב יהיה עבד, אבל לא האחרים. ואולם אין זה עולה בקנה אחד עם דברי רש"י (ומדרש רבה) למעלה (לא, לב) שבגלל דיבורו זה של יעקב מתה רחל לפני זמנה. ור' משכ"ש. (פ' מקץ תשמ"ט)

Birkat Asher on Torah, Genesis 44:9:2

...

סוטה י״ח א:ט׳

...אֶלָּא אָמַר רָבָא: אַחַת שְׁבוּעָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ אָלָה, וְאַחַת שְׁבוּעָה שֶׁאֵין עִמָּהּ אָלָה.

Sotah 18a:9

...Rava said: While both oaths are administered before the sota drinks, the two oaths are different: One is an oath that has a curse with it, and one is an oath that does not have a curse with it.

סוטה י״ח א:י״ב

...אָמַר רַב אָשֵׁי: אָלָה — אִיכָּא, שְׁבוּעָה — לֵיכָּא! אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: ״מַשְׁבִּיעַנִי עָלַיִךְ שֶׁלֹּא נִטְמֵאת, וְאִם נִטְמֵאת יָבוֹאוּ בִּיךְ״.

Sotah 18a:12

...Rav Ashi said: Even this is insufficient, as there is a curse but there is no oath that she was not defiled. Rather, Rav Ashi said: The priest must say: I administer an oath to you that you were not defiled and that if you were defiled all these curses will come upon you. Here the oath itself includes the curse.

רא"ש על התורה, בראשית מ״ד:ט׳:א׳

אשר ימצא אתו הגביע מעבדיך ומת. תימה איך היו אומרים דבר זה והלא בתחלה ראו כי כסף מושב באמתחותיהם היה להם להיות רואים פן ישימו מכשול בלא ידיעתם. וי"ל לפי' דקדקו הלשון ואמרו אשר ימצא אתו כלומר בחיקו אבל לא באמתחתו...

Rosh on Torah, Genesis 44:9:1

...

שולחן ערוך, אורח חיים תר״ו:א׳

שיפייס אדם חבירו בערב יום כפור ובו ד"ס:
עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שיפייסנו ואפילו לא הקניטו אלא בדברים צריך לפייסו ואם אינו מתפייס בראשונה יחזור וילך פעם שניה ושלישית ובכל פעם יקח עמו שלשה אנשים ואם אינו מתפייס בשלשה פעמים אינו זקוק לו (מיהו יאמר אח"כ לפני עשרה שביקש ממנו מחילה) . (מרדכי דיומא ומהרי"ל) ואם הוא רבו צריך לילך לו כמה פעמים עד שיתפייס: הגה והמוחל לא יהיה אכזרי מלמחול (מהרי"ל) אם לא שמכוין לטובת המבקש מחילה (גמרא דיומא) ואם הוציא עליו שם רע א"צ למחול לו (מרדכי וסמ"ק והגה"מ פ"ב מהלכות תשובה ומהרי"ו):

Shulchan Arukh, Orach Chayim 606:1

“A man should appease his friend (i.e., a person whom he wronged) on the Eve of Yom Kippur” - Containing four paragraphs.
Yom Kippur does not atone for sins between a man and his comrad (fellow-man) until he conciliates him. Even if he angered him only in words, he is required to appease him (his fellow-man). And if at first he is not pacified, he (must) return and go to him a second and third time. Each time he should take three men with him, and if on the third time he does not become reconciled he (no longer) is obligated to him, (nevertheless afterwards he should say before ten (people) that he did request forgiveness from him), (מרדכי דיומא ומהרי״ל). If he (i.e., the person who was wronged) was his teacher, he must go to him many times until he becomes appeased.
Hagah: The person to forgive should not be cruel by refusing forgiveness (to the one seeking forgiveness), (מהרי״ל), unless his intent is for the good of the one requesting forgiveness, (גמרא דיומא). But if one caused him (the wronged person) a bad name, there is no necessity in forgiving him, (מרדכי וסמ״ק והגה״מ פ״ב מהלכות תשובה ומהרי״ו).

משנה תורה, הלכות חובל ומזיק ה׳:י׳

וְאָסוּר לַנֶּחְבָּל לִהְיוֹת אַכְזָרִי וְלֹא יִמְחל אֵין זוֹ דֶּרֶךְ זֶרַע יִשְׂרָאֵל אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁבִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הַחוֹבֵל וְנִתְחַנֵּן לוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וְיָדַע שֶׁהוּא שָׁב מֵחֶטְאוֹ וְנִחָם עַל רָעָתוֹ יִמְחל לוֹ. וְכָל הַמְמַהֵר לִמְחל הֲרֵי הוּא מְשֻׁבָּח וְרוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ:

Mishneh Torah, One Who Injures a Person or Property 5:10

It is forbidden for the person who suffered the injury to be cruel and not to forgive the one who caused the injury. This is not the course of behavior for a descendant of Israel.
Instead, since the person who caused the injury asks and pleads of him for forgiveness once or twice, and he knows that he has repented from his sin and regrets his evil deeds, he should forgive him. Whoever hastens to grant forgiveness is praiseworthy and is regarded favorably by the Sages.

משנה תורה, הלכות תשובה ב׳:א׳

אֵי זוֹ הִיא תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה. זֶה שֶׁבָּא לְיָדוֹ דָּבָר שֶׁעָבַר בּוֹ וְאֶפְשָׁר בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ וּפֵרַשׁ וְלֹא עָשָׂה מִפְּנֵי הַתְּשׁוּבָה. לֹא מִיִּרְאָה וְלֹא מִכִּשְׁלוֹן כֹּחַ. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁבָּא עַל אִשָּׁה בַּעֲבֵרָה וּלְאַחַר זְמַן נִתְיַחֵד עִמָּהּ וְהוּא עוֹמֵד בְּאַהֲבָתוֹ בָּהּ וּבְכֹחַ גּוּפוֹ וּבַמְּדִינָה שֶׁעָבַר בָּהּ וּפָרַשׁ וְלֹא עָבַר זֶהוּ בַּעַל תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה. הוּא שֶׁשְּׁלֹמֹה אָמַר (קהלת יב א) "וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ"...

Mishneh Torah, Repentance 2:1

[Who has reached] complete Teshuvah? A person who confronts the same situation in which he sinned when he has the potential to commit [the sin again], and, nevertheless, abstains and does not commit it because of his Teshuvah alone and not because of fear or a lack of strength.
For example, a person engaged in illicit sexual relations with a woman. Afterwards, they met in privacy, in the same country, while his love for her and physical power still persisted, and nevertheless, he abstained and did not transgress. This is a complete Baal-Teshuvah. This was implied by King Solomon in his statement [Ecclesiastes 12:1] "Remember your Creator in the days of your youth, [before the bad days come and the years draw near when you will say: `I have no desire for them.'"]

היום יום כ״ח ניסן

החסידים שאלו את אדמו"ר הזקן: איזה עבודה נעלית יותר, אהבת ה' או אהבת ישראל. ויען: אהבת ה' ואהבת ישראל שתיהן כאחת חקוקות בנשמתו רוחו ונפשו של כל אחד מישראל. ומקרא מלא דיבר הכתוב אהבתי אתכם אמר ה', הרי דגדולה אהבת ישראל, דאוהב מה שהאהוב אוהב.

Hayom Yom: Nissan 28

Chassidim asked the Alter Rebbe: "Which is the superior avoda, love of G‑d or love of Israel?" He replied: "Both love of G‑d and love of Israel are equally engraved in every Jew's neshama, ruach, and nefesh. Scripture is explicit: 'I have loved you, says the L-rd.' It follows that love of Israel is superior - for you love whom your beloved loves."