פתיחה
תפילת הקדיש עברה ועודנה עוברת גלגולים רבים. קשורים בה מנהגים רבים והיא נאמרת במצבים שונים ואף מנוגדים. אמירת קדיש מזוהה במיוחד עם אמירת הקדיש לעילוי נשמת הנפטרים, דבר שמעורר תמיהה אל מול תוכן התפילה עצמו שאין בו איזכור לנושא המוות והוא מתרכז בשבח האל. קביעת 'יום הקדיש הכללי' להרוגי השואה שמקום קבורתם לא נודע מהווה התפתחות נוספת ביחס שבין אמירת הקדיש וההתמודדות היהודית, הלאומית והאנושית עם המוות.
חצי קדיש
חזן: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. [קהל: אמן]בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכון וּבְיומֵיכון וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן: [קהל: אמן]קהל וחזן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא:יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרומַם וְיִתְנַשּא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא. בְּרִיךְ הוּא. [קהל: בריך הוא:]לְעֵלָּא בעשי"ת לְעֵלָּא לְעֵלָּא מִכָּל מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן: [קהל: אמן]
תרגום לעברית

סבב ראשון
א"ר סימון אימתי מתעלה שמו של הקב"ה בעולמו, בשעה שישראל נאספין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ונותנין שבח וגדולה להקב"ה, וא"ר ישמעאל באותה שעה כששומעין הגדה מפי חכם ואחר כך עונין אמן יהא שמיה רבא מברך באותה שעה הקב"ה שמח ואומר למלאכי השרת בואו וראו עם שיצרתי לי כמה הם משבחין אותי
תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְנִכְנַסְתִּי לְחוּרְבָּה אַחַת מֵחוּרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם לְהִתְפַּלֵּל. בָּא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב וְשָׁמַר לִי עַל הַפֶּתַח, (וְהִמְתִּין לִי) עַד שֶׁסִּייַּמְתִּי תְּפִלָּתִי... וְאָמַר לִי: בְּנִי, מָה קוֹל שָׁמַעְתָּ בְּחוּרְבָּה זוֹ?
וְאָמַרְתִּי לוֹ: שָׁמַעְתִּי בַּת קוֹל שֶׁמְּנַהֶמֶת כְּיוֹנָה וְאוֹמֶרֶת: ״אוֹי לְבָנִים שֶׁבַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם הֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי וְהִגְלִיתִים לְבֵין הָאוּמּוֹת״.
וְאָמַר לִי: חַיֶּיךָ וְחַיֵּי רֹאשְׁךָ, לֹא שָׁעָה זוֹ בִּלְבַד אוֹמֶרֶת כָּךְ, אֶלָּא בְּכָל יוֹם וָיוֹם, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אוֹמֶרֶת כָּךְ. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד אֶלָּא, בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְעוֹנִין ״יְהֵא שְׁמֵיהּ הַגָּדוֹל מְבֹורָךְ״, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַעְנֵעַ רֹאשׁוֹ, וְאוֹמֵר: אַשְׁרֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁמְּקַלְּסִין אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ כָּךְ, מַה לּוֹ לָאָב שֶׁהִגְלָה אֶת בָּנָיו, וְאוֹי לָהֶם לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שׁוּלְחַן אֲבִיהֶם.
Incidental to the mention of the elevated significance of the night watches, the Gemara cites a related story: It was taught in a baraita that Rabbi Yosei said: I was once walking along the road when I entered the ruins of an old, abandoned building among the ruins of Jerusalem in order to pray. I noticed that Elijah, of blessed memory, came and guarded the entrance for me and waited at the entrance until I finished my prayer. When I finished praying and exited the ruin, Elijah said to me, deferentially as one would address a Rabbi: Greetings to you, my Rabbi. I answered him: Greetings to you, my Rabbi, my teacher. And Elijah said to me: My son, why did you enter this ruin? I said to him: In order to pray. And Elijah said to me: You should have prayed on the road. And I said to him: I was unable to pray along the road, because I was afraid that I might be interrupted by travelers and would be unable to focus. Elijah said to me: You should have recited the abbreviated prayer instituted for just such circumstances. Rabbi Yosei concluded: At that time, from that brief exchange, I learned from him, three things: I learned that one may not enter a ruin; and I learned that one need not enter a building to pray, but he may pray along the road; and I learned that one who prays along the road recites an abbreviated prayer so that he may maintain his focus. And after this introduction, Elijah said to me: What voice did you hear in that ruin? I responded: I heard a Heavenly voice, like an echo of that roar of the Holy One, Blessed be He (Maharsha), cooing like a dove and saying: Woe to the children, due to whose sins I destroyed My house, burned My Temple, and exiled them among the nations.And Elijah said to me: By your life and by your head, not only did that voice cry out in that moment, but it cries out three times each and every day. Moreover, any time that God’s greatness is evoked, such as when Israel enters synagogues and study halls and answers in the kaddish prayer, May His great name be blessed, the Holy One, Blessed be He, shakes His head and says: Happy is the king who is thus praised in his house. When the Temple stood, this praise was recited there, but now: How great is the pain of the father who exiled his children, and woe to the children who were exiled from their father’s table, as their pain only adds to that of their father (Rabbi Shem Tov ibn Shaprut).
בשני המקורות אומרים ישראל "יהא שמיה הגדול מבורך" ובכך משבחים את שם יהוה ומעלים אותו. עמדו על ההבדלים בין אמירת השבח בין שני המקורות:
- מהי נקודת המוצא בה ישראל עומדים ואומרים את השבח?
- כיצד משפיעים על אמירת "יהא שמיה..." החורבן והגלות?
מתוך מאמרו של פרופ' אביגדור שנאן "יתגדל ויתקדש", באתר הפיוט והתפילה:
לקדיש חמש צורות כהופעתו בסידור היום, והן:[א] "חצי הקדיש", המשמש באופן כללי כחוליית מעבר בין חלק לחלק בעולם בית הכנסת כגון בין קריאת התורה להפטרה, או בין קריאת שמע של ערבית לבין העמידה;[ב] "קדיש דרבנן", הנאמר בציבור – ולאו דווקא בבית כנסת – לאחר לימוד תורה שבעל-פה ברבים;[ג] "קדיש יתום", ששמו מעיד עליו, והוא הקדיש הקשור לטקס הקבורה, למהלך תקופת האבלות ולימי הזיכרון, והוא נאמר כמפורסם בבית הקברות, במקום שבו יושבים אבלים, ולאחר מכן בבית הכנסת בשעת התפילה ובאירועים ציבוריים שונים;[ד] "קדיש לאתחדתא", אותו קדיש חד פעמי מיוחד שנאמר במנהג אשכנז פעם אחת במסגרת הלוויה, אבל גם בהקשרים אחרים, כגון בשעת חגיגה של סיום לימוד ארוך טווח, כגון מסכת שלמה בתלמוד;[ה] "קדיש שלם", שאותו אומר החזן לאחר כל אחת ממסגרות התפילה ערבית, שחרית, מוסף ומנחה (וביום כיפורים גם נעילה).
- כיצד השבח שבתפילת קדיש קשור למצבים בהם הוא נאמר?
- האם יש גורם משותף לכל המצבים השונים?
- איזה סוג קדיש לדעתכם מתאים למדרש מילקוט שמעוני ואיזה סוג קדיש לסיפור על רבי יוסי בחורבה?
סבב שני
הקדיש הוא שבח גדול ונורא שתקנו אנשי כנסת הגדולה אחרי חורבן בית ראשון. והיא תפילה על חילול שמו יתברך מחורבן בית המקדש, וחורבן ארץ הקודש, ופיזור ישראל בארבע כנפות הארץ. ואנו מתפללים שיתגדל ויתקדש שמו יתברך, כמו שאמר הנביא: "והתגדלתי והתקדשתי, ונודעתי לעיני גוים רבים, וידעו כי אני ה'.
The Kaddish is great and awesome praise that the Men of the Great Assembly fixed after the destruction of the First Temple. It is a prayer about the desecration of the Blessed Name from the destruction of the Sanctuary, the decimation of the Holy Land, and the dispersion of Israel to the 4 corners of the earth. We pray 'let the Blessed name be magnified and sanctified' as the prophet said: "I will make myself greater and more sanctified and be known to the nations, and they will know that I am Hashem." As R. Yosi said at the beginning of Berakhot, once a Bat Kol was heard cooing like a dove and saying: 'Oy to the children, that because of their sins, I destroyed My house, and burned my temple, and exiled them...' And Eliahu the prophet said to him, that three times each day a Bat Kol like this is heard. And further, at the time Israel enters its synagogues and study halls, and they answer 'amen! yehei shmei raba...amen ! May His great Name be blessed', the Holy One of Blessing nods his head and says, 'happy is the King who is praised like this in His house. What it is to be a Father who exiled His children? And woe to the children who were exiled from the table of their Father.' And because of its elevated status, it was decreed that it [the Kaddish] would be recited in Aramaic, because in Babylonia they spoke this language. And thus, so that everyone would understand it, [the Kaddish] was established in the spoken tongue. And, additionally, there are hidden reasons for this.
- איזו גישה מרחיב 'ערוך השולחן' ביחס לקדיש?
- אם כך, כיצד קשורה תפילה על חילול השם לקדיש לזכר המת?
על קדיש יגור - מתוך דף המקורות "קדיש" מאת רמי פורת באסופת דפי 'מדרשת'
בילקוט "אבלות" נכתב שנוסח זה נכתב להלוויתו של יהושע גלוברמן, חבר יגור ומפקד בכיר בהגנה, שנפל בחנוכה תש"ח. אולם ע"פ ארכיון קיבוץ יגור, צבי שאר חיבר את הקדיש בהשפעת שיחה עם חברו לעבודה אברהם פטישי. ע"פ עדותו של האחרון, נהגו ביגור לקבור את הנפטרים בדומיה, ללא הספד או תפילה. ב-1964, אחרי הלווייתו של אחד החברים, סיפר אברהם פטישי לצבי שאר כי אחד ממקורביו התפלא על שקוברים אדם בדומיה כזאת, בלי לומר מילה טובה ובלי קדיש. כל הנראה, בעקבות השיחה, חיבר צבי שאר את הקדיש היגורי.
קדיש יגור / צבי שאריִתְגַּדָל הָאָדָם הַשׁוֹמֵר תּוֹחַלְתּוֹ מִבֹּקֶר חַיָיו עַד יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן.אֲשֶׁר לִבּוֹ לא סָג וְיָשָׁר מַעֲשֵׂהוּ - וּמִגְאוּלָה לא נוֹאָשׁ.אֲשֶׁר בְּלִבּוֹ סֵבֶל הָעוֹלָם וְשִׂמְחַתוֹ, שֶׁהוּא זִיווֹ בְּגִילוּיוֹ וְסִתְרוֹ.לא תִּתּוֹם עִמּוֹ תִּקְוָה וְדֶרֶך יְשָׁרִים לא תֹּאבֵד.יְבוֹרָך יְקַר הָאָדָם לָעָד.יִתְגַּדָל הָאָדָם הָעִבְרִי עַל אַדְמָתוֹוְיִתְקַדֵּשׁ הֶחַי בְּזִכְרוֹן הַחַיִים שֶׁנִפְקְדוּ.יְהִי זִכְרוֹ לִבְרָכָה בְּתוֹכֵנוּ.
- מהיכן נבע הצורך לחבר את הקדיש היגורי?
- במה הקדיש היגורי דומה לקדיש המסורתי ובמה הוא שונה?
- לקריאה נוספת על ויכוח אודות קדיש זה קראו בסופו של דף המקורות "קדיש".
סבב שלישי
פתיחה לקדיש על הרוגי ארץ ישראל/ ש"י עגנון, 'סמוך ונראה'
מלך בשר ודם שיוצא למלחמה על אויביו מוציא חיילותיו להרוג וליהרג ספק אוהב את חיילותיו ספק אינו אוהב את חיילותיו, ספק הם חשובים בעיניו ספק אינם חשובים בעיניו, ואפילו חשובים בעיניו חשובים בעיניו כמתים, שכל היוצא למלחמה מלאך המות כרוך בעקבותיו ומתלווה לו להרגו. פגע בו חץ או סייף או חרב או שאר מיני משחית ונהרג מעמידין אחר במקומו, ואין המלך מרגיש בחסרונו, שאומות העולם מרובים וגייסות שלהם מרובים. נהרג אחד מהם יש לו למלך הרבה כנגדו,
אבל מלכנו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא מלך חפץ בחיים, אוהב שלום ורודף שלום ואוהב את ישראל עמו ובחר בנו מכל העמים, לא מפני שאנו מרובים חשק יהוה בנו כי אנו המעט מכל העמים. ומתוך אהבתו שאוהב אותנו ואנו מעטים כל אחד ואחד מעמנו חשוב לפניו כליגיון שלם. לפי שאין לו הרבה להעמיד במקומנו. נפקד חס ושלום אחד מישראל באה פחת בלגיונותיו של המלך ובאה תשות כח כביכול במלכותו יתברך, שהרי מלכותו חסרה לגיון אחד מלגיונותיו ונתמעטה חס ושלום גדולתו יתברך
לפיכך אנחנו מתפללין ואומרים אחר כל מת מישראל יתגדל ויתקדש שמיה רבא, יגדל כח השם ולא יביא תשות כח לפניו יתברך ויתקדש בעולמות שברא כרצונו, ולא נפחד על עצמנו אלא מהדר גאון קדושתו יתעלה וימליך מלכותיה שתתגלה ותראה מלכותו בשלימות ולא יתמעט ממנה חס ושלום, בחייכון וביומייכון ובחיי דכל בית ישראל במהרה ובזמן קרוב, שאם מלכותו גלויה בעולם- שלום בעולם וברכה בעולם ושירה בעולם ותשבחות הרבה בעולם ונחמה גדולה בעולם וישראל קדושים אהובים בעולם וגדולתו גדלה והולכת ומתרבה ואינה מתמעטת לעולם.
אם כך אנו מתפללים ואומרים אחר כל אדם שמת, קל וחומר על אחינו ואחיותינו הנאהבים והנעימים בני ציון היקרים הרוגי ארץ ישראל שנשפך דמם על כבוד שמו יתברך ועל עמו ועל ארצו ועל נחלתו. ולא זו בלבד אלא כל הדר בארץ ישראל הוא מלגיונו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהפקידו המלך שומר בפלטרין שלו. נהרג אחד מהלגיון שלו אין לו כביכול אחרים להעמיד במקומו.
לפיכך אחינו כל בית ישראל, כל המתאבלים באבל הזה, נכוון את ליבנו לאבינו שבשמים מלך ישראל וגואלו ונתפלל עלינו ועליו כביכול, יתגדל ויתקדש שמיה רבה בעלמא די ברא כרעותא וימליך מלכותיה ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה. וכן כל הפרשה כולה. ונזכה ונחיה ונראה עין בעין, עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל אמן.
- עבור מי, בעצם, נאמרת תפילת הקדיש?
הדף פתוח להוספה- אתם מוזמנים להרחיב את דף המקורות על הקדיש ולהוסיף מחשבות, מקורות, תמונות ועוד.
(עברו למצב של עריכה בלחצן הכחול בפינה השמאלית-עליונה של הדף ואז הוסיפו)
