Save "בבא בתרא ג: (Copy)"
בבא בתרא ג: (Copy)
(מג) וַיַּרְכֵּ֣ב אֹת֗וֹ בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיִּקְרְא֥וּ לְפָנָ֖יו אַבְרֵ֑ךְ וְנָת֣וֹן אֹת֔וֹ עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
(43) He had him ride in the chariot of his second-in-command, and they cried before him, “Abrek!” Thus he placed him over all the land of Egypt.
אברך. כְּתַרְגּוּמוֹ "דֵּין אַבָּא לְמַלְכָּא", רֵךְ בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי (נ"א רוֹמִי) מֶלֶךְ; בְּהַשֻּׁתָּפִין לָא רֵיכָא וְלֹא בַּר רֵיכָא, וּבְדִבְרֵי אַגָּדָה דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה אַבְרֵךְ זֶה יוֹסֵף שֶׁהוּא אָב בְּחָכְמָה וְרַךְ בַּשָּׁנִים, אָמַר לוֹ רַ' יוֹסֵי בֶּן דֻּרְמַסְקִית עַד מָתַי אַתָּה מְעַוֵּת עָלֵינוּ אֶת הַכְּתוּבִים? אֵין אַבְרֵךְ אֶלָּא לְשׁוֹן בִּרְכַּיִם, שֶׁהַכֹּל הָיוּ נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין תַּחַת יָדוֹ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, וְנָתוֹן אוֹתוֹ וְגוֹ':
אברך Render this as the Targum does: “This is the father (counsellor) of the king”. In Aramaic (some editions read in Roman i.e. Latin) רך means king (rex). Thus in the chapter beginning with השותפין (Bava Batra 4a) we have: “neither a noble (ריכא) nor the son of a noble (ריכא)”. In the Midrash (Sifré Devarim 1:1) Rabbi Judah explained: אברך is appellation for Joseph who was אב “a father” in wisdom and רך “tender” in years. Whereupon Rabbi Jose the son of a woman of Damascus said to him: “How much longer will you pervert for us the meaning of Scripture? The word אברך can only be connected with the word ברכים knees (i.e. “Bend the knee”), for all came in and went forth only by his permission, just as it states “and he set him [over all the land of Egypt]”.
ויקראו לפניו אברך. לשון ויברך הגמלים שהיו כולם כורעים על ברכיהם ומשתחוים לו ואונקלוס תרג' כמו שאמ' רבות' אב למלך שכן בכרכי הים קורין למלך אבא:
‎ויקראו לפניו אברך (בראשית מא, מג), אין למלה זו דמיון בתורה, אבל הפותר יכול להעמידה מגזרת 'ברך': כי לי תכרע כל ברך (ישעיהו מה, כג), נברכה לפני עושנו (תהלים צה, ו), ויברך הגמלים (בראשית כד, יא). ברכוב יוסף במרכבת משנה, הכריז לפניו המכריז וכן היה אומר 'זה השליט הראוי לברוך לפניו ולהשתחות לו', וראוי להיות כענין אסוך שמן (מ"ב ד, ב), אשר עקרו סך מסוך לא סכתי (דניאל י, ג), ואצעדה מצעד (משלי ל, כט).
אמר הורדוס בליבו: מאן דריש [מי הוא זה שדורש] את הכתובים "מקרב אחיך תשים עליך מלך" (דברים יז, טו), ומפרש שצריך המלך להיות גם בן משפחה יהודית, ולא עבד משוחרר או גר? — רבנן [חכמים] הם שדורשים כך, והם העומדים על כך שיהיה המלך ממשפחות ישראל. קם קטלינהו לכולהו רבנן [עמד הרג את כל החכמים], שבקיה [הניח] בחיים רק את בבא בן בוטא כדי למשקל [ליטול] עצה מניה [ממנו].
אהדר ליה כלילא דיילי [הקיף הורדוס את ראשו של בבא בן בוטא בעטרה של קיפוד], נקרינהו לעיניה [וניקר את עיניו] על ידי כך. יומא חד אתא ויתיב קמיה [יום אחד בא הורדוס וישב לפניו] בלי להודיעו מי הוא, לפי שרצה לבדוק אותו, אמר: חזי מר האי עבדא בישא מאי קא עביד [יראה אדוני את העבד הרע הזה הורדוס, מה הוא עושה]! אמר ליה [לו]: מאי אעביד ליה [מה אעשה לו]? אמר ליה [לו]: נלטייה מר [יקללנו אדוני]! אמר ליה [לו]: כתיב [נאמר] "גם במדעך (בסתר) מלך אל תקלל" (קהלת י, כ). אמר ליה [לו]: האי לאו [זה לא] מלך הוא, שהרי לא כדין הוא מולך! אמר ליה [לו] בבא בן בוטא: וליהוי [ולו יהיה] עשיר בעלמא [בלבד], וכתיב [והרי נאמר] בהמשך אותו פסוק: "ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר" (קהלת י, כ), ואף לא יהא אלא נשיא איני מקללו, וכתיב כפי שנאמר]: "ונשיא בעמך לא תאר" (שמות כב, כז).
אמר ליה [לו] הורדוס: דבר זה נאמר בעושה מעשה עמך, שמתנהג כאדם כשר מישראל, והאי [וזה, הורדוס] לאו [לא] עושה מעשה עמך! אמר ליה [לו] בבא בן בוטא: מכל מקום מסתפינא מיניה [מפחד אני ממנו]. אמר ליה [לו] הורדוס: ליכא איניש דאזיל דלימא ליה, דאנא ואת יתיבנא [אין אדם שילך ויאמר לו, שאני ואתה בלבד יושבים כאן]. אמר ליה [לו]: כתיב [נאמר] "כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר" (קהלת י, כ).
אמר ליה [לו] הורדוס: אנא [אני] הוא הורדוס, אי הואי ידענא דזהרי רבנן כולי האי [לו הייתי יודע שזהירים חכמים כל כך], לא הוה קטילנא להו [הייתי הורג אותם], השתא מאי תקנתיה דההוא גברא [עכשיו מה תקנתו של אותו אדם], כלומר, מה יכול אני לעשות כדי לתקן את מה שחטאתי? אמר ליה [לו] בבא בן בוטא: הוא מי שכבה אורו של עולם על ידי הריגת חכמי התורה, דכתיב [שנאמר]: "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו, כג), ילך ויעסוק באורו של עולם, דכתיב [שנאמר] בבית המקדש: "ונהרו אליו כל הגוים" (ישעיהו ב, ב), שפירש "נהרו" מלשון נהורה, אור. איכא דאמרי [יש שאומרים] שהכי אמר ליה [כך אמר לו]: הוא סימא עינו של עולם, דכתיב [שנאמר]: "והיה אם מעיני העדה" (במדבר טו, כד), והם החכמים — ילך ויתעסק בעינו של עולם, דכתיב [שנאמר]: "הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם" (יחזקאל כד, כא).

אמר ליה [לו] הורדוס: מסתפינא ממלכותא [מתיירא אני מן המלכות] של רומא שלא ירשו לי לעשות כן. אמר ליה [לו] בבא בן בוטא: שדר שליחא [שלח שליח], וליזיל שתא וליעכב שתא ולהדר שתא [ושילך שנה לשם ושיתעכב שנה שם ויחזור שנה], אדהכי סתרית ליה ובניית ליה [בין כך ובין כך תסתור אותו ותבנה אותו]. עבד הכי [עשה כך]. שלחו ליה [לו] מרומא בתשובה לשאלתו: אם לא סתרתה אל תסתור, ואם סתרתה אל תבני [תבנה], ואם סתרתה ובנית, עבדי בישא בתר דעבדין מתמלכין [עושי רע אחרי שעושים הם מתייעצים], גם אם זיינך עלך [נשקך עליך], שיש בידך כוח צבאי, ספרך מגילת היוחסין שלך, שכתוב בו שאתה עבד, נמצא כאן, לא רכא [מלך] ולא בר רכא [בן מלך], הורדוס עבדא קלניא מתעביד [העבד, בן חורין נעשה מעצמו].

ומסבירים: מאי [מה פירוש] "רכא"?מלכותא [מלכות], דכתיב [שנאמר]: "ואנכי היום רך ומשוח מלך" (שמואל ב' ג, לט). ואי בעית אימא, מהכא [ואם תרצה אמור מכאן], ממה שנאמר ביוסף, לאחר שנתמנה למשנה לפרעה: "ויקראו לפניו אברך" (בראשית מא, מג).

אמרי [אומרים]: מי שלא ראה בנין הורדוס, לא ראה בנין נאה מימיו. ושואלים: במאי בנייה [במה בנה אותו]? אמר רבה: באבני שישא ומרמרא [שיש לבן וירוק]. איכא דאמרי [יש שאומרים]: באבני כוחלא, שישא ומרמרא [שיש כחול, לבן וירוק]. אפיק שפה ועייל שפה, כי היכי דנקביל סידא [הוציא קצת משפת האבן והכניס קצת משפת האבן, כדי שיוכל לקבל עליו את הסיד]. סבר למשעייה בדהבא [רצה לטוח אותו בזהב], אמרו ליה רבנן [לו חכמים]: שבקיה, דהכי שפיר טפי [הנח אותו ואל תצפהו, שכך הוא יפה יותר], דמיחזי כי אידוותא דימא [שנראה כמו גלי ים].
ושואלים: ובבא בר בוטא היכי עבד הכי [איך עשה כך] לתת עצה להורדוס הרשע? והאמר [והרי אמר] רב יהודה אמר רב, ואיתימא [ויש אומרים שאמר זאת] ר' יהושע בן לוי: מפני מה נענש דניאל?מפני שהשיא עצה לנבוכדנצר, שלאחר שניבא לו דברים קשים נאמר: "להן מלכא מלכי ישפר עלך וחטאיך בצדקה פרק ועויתך במחן ענין הן תהוה ארכא לשלותך [לכן המלך עצתי תיטב עליך, וחטאיך בצדקה פדה, ואת עוונך בחנינת עניים, אז תהיה ארכה לשלותך] " וגו' (דניאל ד, כד), וכתיב [ונאמר]: "כלא מטא על נבוכדנצר מלכא" [הכל הגיע על נבוכדנצר המלך] (דניאל ד, כה), וכתיב [ונאמר]: "ולקצת ירחין תרי עשר" וגו' (דניאל ד, כו) [ובסוף שנים עשר חודשים] נתקיים הדבר, ולא קודם לכן!
ומשיבים: איבעית אימא [אם תרצה אמור]: שאני עבדא, דאיחייב [שונה עבד שהוא מחוייב] במצו‍ת ולכן צריך היה לסייע להורדוס לעשות תשובה. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: שאני [שונה] בית המקדש, דאי [שאם] לא מלכות תבנה אותו לא מתבני [ייבנה].
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל כׇּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁבָּעוֹלָם יוֹסֵף לִקְּטוֹ וֶהֱבִיאוֹ לְמִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כׇּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא אֵין לִי אֶלָּא שֶׁבְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְשֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן בִּשְׁאָר אֲרָצוֹת מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר וְכׇל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה
Rav Yehuda said that Shmuel said: Joseph collected all the silver and gold in the world and brought it to Egypt, as it is stated: “And Joseph collected all the money found in the land of Egypt and in the land of Canaan” (Genesis 47:14). I have derived only that he collected the money that was in the land of Egypt and that was in the Land of Canaan. From where do I derive that he also collected all the money that was in other lands? The verse states “And all the land came to Egypt to buy food from Joseph, because the famine was sore in all the earth” (Genesis 41:57).