נושא השיעור:
היכרות עם סיפורן של בנות צלופחד, והקשר שלו לנאמנות.
מטרות השיעור:
-היכרות עם סיפורן של בנות צלפחד, בדגש על הערך נאמנות משפחתית.
-חשיפה והקשר ליצירת ספרות הנוגעת בנושא.
-חשיבה רפלקטיבית על מקומן של הנשים בתנ"ך.
-העמקה ופיתוח דיון בנושא גאולת הקרקע.
-עידוד שיח בנושא בהקשר לימינו.
השאלות שעליהן בא השיעור לענות:
-מהו רצף האירועים המתרחש בסיפור המקראי של בנות צלפחד?
-מהו מקומן של הנשים בתנ"ך?
-מהי מידת ואופן נאמנות בנות צלפחד למשפחתן?
-האם מקומן ומעמדן של הנשים כיום בחברה דומה לשל בנות צלפחד בעבר?
המקורות בהם השתמשנו:
1. פאדלט + תמונה.
2. קטע מתוך הסרטון "יורשות - הסיפור המופלא של בנות צלפחד" (2דק'- 7 דק').
3. שירה של אהובה קליין - "נחישותן של בנות צלפחד".
4. במדבר כ"ז 1-4.
5. רש"י על במדבר כ"ז 1-4.
6. פוסט שכתבנו ב-929 שלי (נאמנות בנות צלפחד).
מהלך השיעור:
נפתח את שיעורנו אודות בנות צלפחד בחידה – נציג לתלמידים תמונה בלוח השיתופי (פאדלט). ונספר כי היא קשורה ומתארת את סיפורן של בנות צלפחד בספר במדבר (פרקים כ"ז, ל"ו). נחלק את התלמידים לקבוצות, בכל קבוצה על התלמידים יהיה לנחש מהו סיפורן של הבנות, באיזה נושאים הסיפור נוגע (על סמך השם והתמונה). התלמידים יכתבו את תשובותיהם בלוח השיתופי שאותו נקרין על הלוח ובסיום השיעור נחזור לתשובותיהם כדי לדייק את הדברים. מטרת פתיחת השיעור היא לעורר עניין אצל התלמידים לקראת השיעור ולבחון את הידע הקודם שלהם על הנושא הנלמד. בהמשך, נקרין לתלמידים את הסרטון "יורשות- הסיפור המופלא של בנות צלפחד" אשר מספר את סיפורן של בנות צלפחד. טרם הקרנת הסרטון נקנה לתלמידים הנחייה לזמן הצפייה: לכתוב דברים חדשים שעלו בעקבות הצפייה. בסיום הקרנת הסרטון נבקש מהתלמידים לשתף בכתה את הדברים שהם כתבו ובכך נוודא שהבינו את הסיפור המקראי לפני שנתקדם עם הנושא.
בגוף השיעור נרצה להתמקד ביצירה ספרותית- שירה של אהובה קליין "נחישותן של בנות צלפחד". יחד נצביע על הנושא המרכזי בשיר, נפרש את המילים קשות, ונצביע על אמצעים אומנותיים המופיעים בשיר. לאחר מכן ניתן מטלה בכתה שיש להכין אותה בזוגות- המשימה היא לקרוא את פירושו של רש"י אודות פסוקים אלה, ולמצוא נקודות ממשק בין הפסוקים לשיר.
בסיום השיעור נחזור לתשובות התלמידים בלוח השיתופי ובכך נעשה חזרה על עיקרי הסיפור ונוודא שהפרטים שהתלמידים יזכרו מהשיעור הם נכונים ומדויקים.
נקרין על הלוח את הפוסט שערכנו באתר 929, נקריא אותו ובעקבות כך נערוך דיון אודות השאלות האם סיפורן של בנות צלפחד רלוונטי גם היום? מהו מקומן של נשים בסיפור המקראי והאם הוא מתרחש גם היום בחברה הישראלית?
נזמין את התלמידים להביא לשיעור הבא כתבות אקטואליות המתקשרות לנושא או סיפורים מהתנ"ך הנוגעים באותו הנושא.
היכרות עם סיפורן של בנות צלופחד, והקשר שלו לנאמנות.
מטרות השיעור:
-היכרות עם סיפורן של בנות צלפחד, בדגש על הערך נאמנות משפחתית.
-חשיפה והקשר ליצירת ספרות הנוגעת בנושא.
-חשיבה רפלקטיבית על מקומן של הנשים בתנ"ך.
-העמקה ופיתוח דיון בנושא גאולת הקרקע.
-עידוד שיח בנושא בהקשר לימינו.
השאלות שעליהן בא השיעור לענות:
-מהו רצף האירועים המתרחש בסיפור המקראי של בנות צלפחד?
-מהו מקומן של הנשים בתנ"ך?
-מהי מידת ואופן נאמנות בנות צלפחד למשפחתן?
-האם מקומן ומעמדן של הנשים כיום בחברה דומה לשל בנות צלפחד בעבר?
המקורות בהם השתמשנו:
1. פאדלט + תמונה.
2. קטע מתוך הסרטון "יורשות - הסיפור המופלא של בנות צלפחד" (2דק'- 7 דק').
3. שירה של אהובה קליין - "נחישותן של בנות צלפחד".
4. במדבר כ"ז 1-4.
5. רש"י על במדבר כ"ז 1-4.
6. פוסט שכתבנו ב-929 שלי (נאמנות בנות צלפחד).
מהלך השיעור:
נפתח את שיעורנו אודות בנות צלפחד בחידה – נציג לתלמידים תמונה בלוח השיתופי (פאדלט). ונספר כי היא קשורה ומתארת את סיפורן של בנות צלפחד בספר במדבר (פרקים כ"ז, ל"ו). נחלק את התלמידים לקבוצות, בכל קבוצה על התלמידים יהיה לנחש מהו סיפורן של הבנות, באיזה נושאים הסיפור נוגע (על סמך השם והתמונה). התלמידים יכתבו את תשובותיהם בלוח השיתופי שאותו נקרין על הלוח ובסיום השיעור נחזור לתשובותיהם כדי לדייק את הדברים. מטרת פתיחת השיעור היא לעורר עניין אצל התלמידים לקראת השיעור ולבחון את הידע הקודם שלהם על הנושא הנלמד. בהמשך, נקרין לתלמידים את הסרטון "יורשות- הסיפור המופלא של בנות צלפחד" אשר מספר את סיפורן של בנות צלפחד. טרם הקרנת הסרטון נקנה לתלמידים הנחייה לזמן הצפייה: לכתוב דברים חדשים שעלו בעקבות הצפייה. בסיום הקרנת הסרטון נבקש מהתלמידים לשתף בכתה את הדברים שהם כתבו ובכך נוודא שהבינו את הסיפור המקראי לפני שנתקדם עם הנושא.
בגוף השיעור נרצה להתמקד ביצירה ספרותית- שירה של אהובה קליין "נחישותן של בנות צלפחד". יחד נצביע על הנושא המרכזי בשיר, נפרש את המילים קשות, ונצביע על אמצעים אומנותיים המופיעים בשיר. לאחר מכן ניתן מטלה בכתה שיש להכין אותה בזוגות- המשימה היא לקרוא את פירושו של רש"י אודות פסוקים אלה, ולמצוא נקודות ממשק בין הפסוקים לשיר.
בסיום השיעור נחזור לתשובות התלמידים בלוח השיתופי ובכך נעשה חזרה על עיקרי הסיפור ונוודא שהפרטים שהתלמידים יזכרו מהשיעור הם נכונים ומדויקים.
נקרין על הלוח את הפוסט שערכנו באתר 929, נקריא אותו ובעקבות כך נערוך דיון אודות השאלות האם סיפורן של בנות צלפחד רלוונטי גם היום? מהו מקומן של נשים בסיפור המקראי והאם הוא מתרחש גם היום בחברה הישראלית?
נזמין את התלמידים להביא לשיעור הבא כתבות אקטואליות המתקשרות לנושא או סיפורים מהתנ"ך הנוגעים באותו הנושא.
במקור הרביעי התייחסנו לשירה של אהובה קליין "נחישותן של בנות צלפחד".
נקודות אליהן ניתן להתייחס:
1) שם השיר ולמילה "נחישות" - ניתן לפתוח דיון עם התלמידים בנוגע למילה זו.
(מאבקן, חדורות מטרה, פועלות כנגד המוסכמה החברתית/תרבותית/תקופתית).
2) מילים הקשות הבאות:
"עבותות אהבה"= קשרים של אהבה. קשרי אהבה וידידוּת: "בחבלי אדם אמשכם, בעבודות אהבה" (הושע יא 4); "מי ימשכני בעבותות אהבה, מי יתמכני עת צעדיי צרו?" (רשב"ג)
"מילים כדורבנות"= מילים חדות וחריפות. ביטוי המתאר לרוב הסכמה עם אומר הדברים. מהמקרא: ”דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד“ (קהלת יב, פסוק יא).
דָּרְבָּן הוא מוט חד המשמש להמרצת בהמות.
3) אמצעים האומנותיים הבאים:
מטאפורות בשיר:
"תפילתן קורעת שמים"
"ליבן נושא רגליהן"
"אש פורצת חומות"
דימויים בשיר:
קורעת שמיים, ליבן נושא רגליים, אש פורצת חומות.
חזרה על השורש: נ.צ.ח
"נחישותן של בנות צלופחד"/ אהובה קליין
בנות צלופחד נחושות
בעבותות אהבה קשורות
לארץ נחלת אבות-
המובטחת מזה דורות.
תפילתן קורעת שמים
דמעות שליש כמים.
ליבן נושא רגליהן
אל מנהיג ישראל.
בפיהן מילים כדרבנות
אש פורצת חומות.
למה יגרע שם אבינו
לדרוש נחלתו באנו.
ויקרב משה את משפטן
לפני ה' בורא עולם.
פסק הלכה לנצח נצחים
דיני ירושות מהם נלמדים.
בנות צלופחד נחושות
בעבותות אהבה קשורות
לארץ נחלת אבות-
המובטחת מזה דורות.
תפילתן קורעת שמים
דמעות שליש כמים.
ליבן נושא רגליהן
אל מנהיג ישראל.
בפיהן מילים כדרבנות
אש פורצת חומות.
למה יגרע שם אבינו
לדרוש נחלתו באנו.
ויקרב משה את משפטן
לפני ה' בורא עולם.
פסק הלכה לנצח נצחים
דיני ירושות מהם נלמדים.
(א) "וַתִּקְרַ֜בְנָה בְּנ֣וֹת צְלָפְחָ֗ד בֶּן־חֵ֤פֶר בֶּן־גִּלְעָד֙ בֶּן־מָכִ֣יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֔ה לְמִשְׁפְּחֹ֖ת מְנַשֶּׁ֣ה בֶן־יוֹסֵ֑ף וְאֵ֙לֶּה֙ שְׁמ֣וֹת בְּנֹתָ֔יו מַחְלָ֣ה נֹעָ֔ה וְחָגְלָ֥ה וּמִלְכָּ֖ה וְתִרְצָֽה׃ (ב) וַֽתַּעֲמֹ֜דְנָה לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֗ה וְלִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֥י הַנְּשִׂיאִ֖ם וְכָל־הָעֵדָ֑ה פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר׃ (ג) אָבִינוּ֮ מֵ֣ת בַּמִּדְבָּר֒ וְה֨וּא לֹא־הָיָ֜ה בְּת֣וֹךְ הָעֵדָ֗ה הַנּוֹעָדִ֛ים עַל־יְהוָ֖ה בַּעֲדַת־קֹ֑רַח כִּֽי־בְחֶטְא֣וֹ מֵ֔ת וּבָנִ֖ים לֹא־הָ֥יוּ לֽוֹ׃ (ד) לָ֣מָּה יִגָּרַ֤ע שֵׁם־אָבִ֙ינוּ֙ מִתּ֣וֹךְ מִשְׁפַּחְתּ֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין ל֖וֹ בֵּ֑ן תְּנָה־לָּ֣נוּ אֲחֻזָּ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֥י אָבִֽינוּ׃"
(1) The daughters of Zelophehad, of Manassite family—son of Hepher son of Gilead son of Machir son of Manasseh son of Joseph—came forward. The names of the daughters were Mahlah, Noah, Hoglah, Milcah, and Tirzah. (2) They stood before Moses, Eleazar the priest, the chieftains, and the whole assembly, at the entrance of the Tent of Meeting, and they said, (3) “Our father died in the wilderness. He was not one of the faction, Korah’s faction, which banded together against the LORD, but died for his own sin; and he has left no sons. (4) Let not our father’s name be lost to his clan just because he had no son! Give us a holding among our father’s kinsmen!” (5) Moses brought their case before the LORD. (6) And the LORD said to Moses, (7) “The plea of Zelophehad’s daughters is just: you should give them a hereditary holding among their father’s kinsmen; transfer their father’s share to them. (8) “Further, speak to the Israelite people as follows: ‘If a man dies without leaving a son, you shall transfer his property to his daughter. (9) If he has no daughter, you shall assign his property to his brothers. (10) If he has no brothers, you shall assign his property to his father’s brothers. (11) If his father had no brothers, you shall assign his property to his nearest relative in his own clan, and he shall inherit it.’ This shall be the law of procedure for the Israelites, in accordance with the LORD’s command to Moses.” (12) The LORD said to Moses, “Ascend these heights of Abarim and view the land that I have given to the Israelite people. (13) When you have seen it, you too shall be gathered to your kin, just as your brother Aaron was. (14) For, in the wilderness of Zin, when the community was contentious, you disobeyed My command to uphold My sanctity in their sight by means of the water.” Those are the Waters of Meribath-kadesh, in the wilderness of Zin. (15) Moses spoke to the LORD, saying, (16) “Let the LORD, Source of the breath of all flesh, appoint someone over the community (17) who shall go out before them and come in before them, and who shall take them out and bring them in, so that the LORD’s community may not be like sheep that have no shepherd.” (18) And the LORD answered Moses, “Single out Joshua son of Nun, an inspired man, and lay your hand upon him. (19) Have him stand before Eleazar the priest and before the whole community, and commission him in their sight. (20) Invest him with some of your authority, so that the whole Israelite community may obey. (21) But he shall present himself to Eleazar the priest, who shall on his behalf seek the decision of the Urim before the LORD. By such instruction they shall go out and by such instruction they shall come in, he and all the Israelites, the whole community.” (22) Moses did as the LORD commanded him. He took Joshua and had him stand before Eleazar the priest and before the whole community. (23) He laid his hands upon him and commissioned him—as the LORD had spoken through Moses.
למשפחת מנשה בן יוסף. לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר בן מנשה, אֶלָּא לוֹמַר לְךָ, יוֹסֵף חִבֵּב אֶת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי" וְגוֹ' (בראשית נ') וּבְנוֹתָיו חִבְּבוּ אֶת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה, וּלְלַמֶּדְךָ שֶׁהָיוּ כֻלָּם צַדִּיקִים, שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּעֲשָׂיו וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו סְתוּמִים וּפֵרֵט לְךָ הַכָּתוּב בְּאֶחָד מֵהֶם לְיַחֲסוֹ לְשֶׁבַח, הֲרֵי זֶה צַדִּיק בֶּן צַדִּיק, וְאִם יִחֲסוֹ לִגְנַאי, כְּגוֹן "בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶּן אֱלִישָׁמָע" (מלכים ב כ"ה), בְיָדוּעַ שֶׁכָּל הַנִּזְכָּרִים עִמּוֹ רְשָׁעִים הָיוּ (ספרי):
למשפחת מנשה בן יוסף OF THE FAMILIES OF MANASSEH THE SON OF JOSEPH — Why is this stated? Has it not already been said בן מנשה, and consequently we know that they belonged to the family of Manasseh the son of Joseph?! But it is to suggest the following idea to you: Just as Joseph held the Promised Land dear, as it is said, (Genesis 50:25) “And ye shall bring my bones up (to Palestine) from hence”, so, too, his daughters held the Land dear, as it is said, (v. 4) “Give us an inheritance”; and further to teach you that they were righteous all of them (everyone here mentioned in the pedigree), for in every case where a person’s doings and his ancestors’ doings are nowhere plainly described and Scripture somewhere enters into the details of the pedigree in respect to one of them, tracing his genealogy back to someone worthy of praise, it is evident that the person in question is himself a righteous man and a son of a righteous father. But if it gives his genealogy in connection with something deserving of reprobation, — as, for example, (2 Kings 25:25) “Ishmael the son of Nethanian the son of Elishama came … and smote Gedaliah”, then it is quite certain that all who are mentioned in connection with him were wicked people (Sifrei Bamidbar 133:1).
לפני משה. וְאַחַר כָּךְ לִפְנֵי אֶלְעָזָר? אֶפְשַׁר אִם מֹשֶׁה לֹא יָדַע אֶלְעָזָר יוֹדֵעַ? אֶלָּא סָרֵס הַמִּקְרָא וְדָרְשֵׁהוּ, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. אַבָּא חָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הָיוּ יוֹשְׁבִים וְעָמְדוּ לִפְנֵי כֻלָּם (שם; בבא בתרא קי"ט):
לפני משה [THEY STOOD] BEFORE MOSES, and afterwards לפני אלעזר, BEFORE ELEAZAR?! But is it possible if Moses did not know what reply to give them that Eleazar should know it? Rather, invert the words of the text and so expound it (before Eleazar and before Moses). This is the view of R. Josiah; but Abba Chanan said in the name of R. Eleazar that this inversion is unnecessary: they were sitting in the House of Study and they (the daughters of Zelophehad) stood before all of those who were present (Sifrei Bamidbar 133:3; Bava Batra 119b and Rashi on Numbers 9:6).
והוא לא היה וגו'. לְפִי שֶׁהָיוּ בָאוֹת לוֹמַר בחטאו מת, נִזְקְקוּ לוֹמַר לֹא בְחֵטְא מִתְלוֹנְנִים וְלֹא בַעֲדַת קֹרַח שֶׁהִצּוּ עַל הַקָּבָּ"ה הָיָה, אֶלָּא בְּחֶטְאוֹ לְבַדּוֹ מֵת, וְלֹא הֶחֱטִיא אֶת אֲחֵרִים עִמּוֹ (ספרי); רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים הָיָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִן הַמַּעְפִּילִים הָיָה (שבת צ"ו):
והוא לא היה וגו׳ AND HE WAS NOT [… IN THE CONGREGATION OF KORAH] — Because they intended to state בחטתו מת, that HE DIED IN HIS OWN SIN they felt compelled to say he had taken no part in the sin of those who murmured, nor had he been in the congregation of Korah who incited the people against the Holy One, blessed be He (cf. Sifrei Bamidbar 133:3, Bava Batra 118b), but he had died through his own sin only, and had not made others to sin with him (Sifrei Bamidbar 133:3). — As regards what this sin was, R. Akiba said that he was the man who gathered sticks on the Sabbath day (Numbers 15:32); R. Simeon said that he was one of those who presumed to disobey God’s command (Numbers 14:44) (Shabbat 96b).
למה יגרע שם אבינו. אָנוּ בִּמְקוֹם בֵּן עוֹמְדוֹת, וְאִם אֵין הַנְּקֵבוֹת חֲשׁוּבוֹת זֶרַע, תִּתְיַבֵּם אִמֵּנוּ לְיָבָם (בבא בתרא קיט):
למה יגרע שם אבינו WHY SHOULD THE NAME OF OUR FATHER BE DONE AWAY — We stand in the place of male children, and if you say that females are not regarded as issue in respect to inheritance, then our mother should marry her deceased husband’s brother (cf. Deuteronomy 25:5, 6) (Bava Batra 119b).
כי אין לו בן. הָא אִם הָיָה לוֹ בֵן, לֹא הָיוּ תוֹבְעוֹת כְּלוּם, מַגִּיד שֶׁחַכְמָנִיּוֹת הָיוּ (שם):
כי אין לו בן [WHY SHOULD OUR FATHER'S NAME BE DONE AWAY WITH] BECAUSE HE HATH NO SON — Thus it follows that if he had had a son they would have made no claim of any kind: this tells us that they were women of intelligence (Sifrei Bamidbar 133:4; cf. Bava Batra 119b).