מערך שיעור בנושא נאמנות כפולה/ סתיו טל, לילך אברמוביץ' ואורי רון

נושא השיעור -
אופייה השונים של הנאמנות, חקירת המושג "נאמנות" וההתנגשות הפנימית
מטרות-
1. התלמידים יחשפו למושג נאמנות
2. התלמידים ילמדו את פרק ט"ו בספר שמואל א'
3. התלמידים ידונו במשמעויות השונות מתוך הסיפור המקראי
4. התלמידים ישליכו את משמעות הסיפור על דילמות בחיי היומיום
השאלות שעליהן בא השיעור לענות-
מהי נאמנות?
מהי נאמנות בשבילי?
אילו סוגי נאמנות אנו מכירים?
מה קורה כאשר הנאמנות שלי חצויה ונתקלת בחוסר הסכמה?
רשימת מקורות-

פרשנות של אברבנאל על שמואל א' ט"ו
הפוסט 929
"בלי תרבות חופשית אין דמוקרטיה" מתוך האתר של "האגודה לזכויות האזרח בישראל" (22.10.18)
"זו המסורת שלי וזכותי לבקר אותה", כתבה מצולמת של "כאן"

נקודות למורה-
בשיעור זה עוסק בנושא הנאמנות ככלל ובנאמנותו של שאול בפרט. הנושא נאמנות עולה בכמה מקרים שונים אותם גילגלנו לאורך המערך. המערך מתחיל בסיפורו של שאול ושמואל ומוקדי הנאמנות השונים אותם גילו והעמקה בבחירותיהם. לאחר מכן מתקדם לחוק הנאמנות בתרבות ומשמעותו ולבסוף הדיון התרבותי המתעסק בנאמנות בצורה מודרנית דרך המחלוקת שתוכנית המערכונים "היהודים באים" עוררה לאחרונה.

קראו את פרק ט"ו בספר שמואל א' בכיתה.
במהלך הקריאה העלו מתוך הכתוב לאן הנאמנות של שמואל מופנית ולאן נאמנותו של שאול.

שמואל א ט״ו

(א) וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־שָׁא֔וּל אֹתִ֨י שָׁלַ֤ח יְהוָה֙ לִמְשָׁחֳךָ֣ לְמֶ֔לֶךְ עַל־עַמּ֖וֹ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֣ה שְׁמַ֔ע לְק֖וֹל דִּבְרֵ֥י יְהוָֽה׃ (ס) (ב) כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת פָּקַ֕דְתִּי אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה עֲמָלֵ֖ק לְיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר־שָׂ֥ם לוֹ֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בַּעֲלֹת֖וֹ מִמִּצְרָֽיִם׃ (ג) עַתָּה֩ לֵ֨ךְ וְהִכִּֽיתָ֜ה אֶת־עֲמָלֵ֗ק וְהַֽחֲרַמְתֶּם֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֔וֹ וְלֹ֥א תַחְמֹ֖ל עָלָ֑יו וְהֵמַתָּ֞ה מֵאִ֣ישׁ עַד־אִשָּׁ֗ה מֵֽעֹלֵל֙ וְעַד־יוֹנֵ֔ק מִשּׁ֣וֹר וְעַד־שֶׂ֔ה מִגָּמָ֖ל וְעַד־חֲמֽוֹר׃ (ס) (ד) וַיְשַׁמַּ֤ע שָׁאוּל֙ אֶת־הָעָ֔ם וַֽיִּפְקְדֵם֙ בַּטְּלָאִ֔ים מָאתַ֥יִם אֶ֖לֶף רַגְלִ֑י וַעֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים אֶת־אִ֥ישׁ יְהוּדָֽה׃ (ה) וַיָּבֹ֥א שָׁא֖וּל עַד־עִ֣יר עֲמָלֵ֑ק וַיָּ֖רֶב בַּנָּֽחַל׃ (ו) וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֣וּל אֶֽל־הַקֵּינִ֡י לְכוּ֩ סֻּ֨רוּ רְד֜וּ מִתּ֣וֹךְ עֲמָלֵקִ֗י פֶּן־אֹֽסִפְךָ֙ עִמּ֔וֹ וְאַתָּ֞ה עָשִׂ֤יתָה חֶ֙סֶד֙ עִם־כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּעֲלוֹתָ֖ם מִמִּצְרָ֑יִם וַיָּ֥סַר קֵינִ֖י מִתּ֥וֹךְ עֲמָלֵֽק׃ (ז) וַיַּ֥ךְ שָׁא֖וּל אֶת־עֲמָלֵ֑ק מֵֽחֲוִילָה֙ בּוֹאֲךָ֣ שׁ֔וּר אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י מִצְרָֽיִם׃ (ח) וַיִּתְפֹּ֛שׂ אֶת־אֲגַ֥ג מֶֽלֶךְ־עֲמָלֵ֖ק חָ֑י וְאֶת־כָּל־הָעָ֖ם הֶחֱרִ֥ים לְפִי־חָֽרֶב׃ (ט) וַיַּחְמֹל֩ שָׁא֨וּל וְהָעָ֜ם עַל־אֲגָ֗ג וְעַל־מֵיטַ֣ב הַצֹּאן֩ וְהַבָּקָ֨ר וְהַמִּשְׁנִ֤ים וְעַל־הַכָּרִים֙ וְעַל־כָּל־הַטּ֔וֹב וְלֹ֥א אָב֖וּ הַחֲרִימָ֑ם וְכָל־הַמְּלָאכָ֛ה נְמִבְזָ֥ה וְנָמֵ֖ס אֹתָ֥הּ הֶחֱרִֽימוּ׃ (פ) (י) וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־שְׁמוּאֵ֖ל לֵאמֹֽר׃ (יא) נִחַ֗מְתִּי כִּֽי־הִמְלַ֤כְתִּי אֶת־שָׁאוּל֙ לְמֶ֔לֶךְ כִּֽי־שָׁב֙ מֵאַֽחֲרַ֔י וְאֶת־דְּבָרַ֖י לֹ֣א הֵקִ֑ים וַיִּ֙חַר֙ לִשְׁמוּאֵ֔ל וַיִּזְעַ֥ק אֶל־יְהוָ֖ה כָּל־הַלָּֽיְלָה׃ (יב) וַיַּשְׁכֵּ֧ם שְׁמוּאֵ֛ל לִקְרַ֥את שָׁא֖וּל בַּבֹּ֑קֶר וַיֻּגַּ֨ד לִשְׁמוּאֵ֜ל לֵאמֹ֗ר בָּֽא־שָׁא֤וּל הַכַּרְמֶ֙לָה֙ וְהִנֵּ֨ה מַצִּ֥יב לוֹ֙ יָ֔ד וַיִּסֹּב֙ וַֽיַּעֲבֹ֔ר וַיֵּ֖רֶד הַגִּלְגָּֽל׃ (יג) וַיָּבֹ֥א שְׁמוּאֵ֖ל אֶל־שָׁא֑וּל וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ שָׁא֗וּל בָּר֤וּךְ אַתָּה֙ לַֽיהוָ֔ה הֲקִימֹ֖תִי אֶת־דְּבַ֥ר יְהוָֽה׃ (יד) וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל וּמֶ֛ה קֽוֹל־הַצֹּ֥אן הַזֶּ֖ה בְּאָזְנָ֑י וְק֣וֹל הַבָּקָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י שֹׁמֵֽעַ׃ (טו) וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל מֵעֲמָלֵקִ֣י הֱבִיא֗וּם אֲשֶׁ֨ר חָמַ֤ל הָעָם֙ עַל־מֵיטַ֤ב הַצֹּאן֙ וְהַבָּקָ֔ר לְמַ֥עַן זְבֹ֖חַ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְאֶת־הַיּוֹתֵ֖ר הֶחֱרַֽמְנוּ׃ (ס) (טז) וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־שָׁא֔וּל הֶ֚רֶף וְאַגִּ֣ידָה לְּךָ֔ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֵלַ֖י הַלָּ֑יְלָה ויאמרו [וַיֹּ֥אמֶר] ל֖וֹ דַּבֵּֽר׃ (ס) (יז) וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל הֲל֗וֹא אִם־קָטֹ֤ן אַתָּה֙ בְּעֵינֶ֔יךָ רֹ֛אשׁ שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אָ֑תָּה וַיִּמְשָׁחֲךָ֧ יְהוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ (יח) וַיִּשְׁלָחֲךָ֥ יְהוָ֖ה בְּדָ֑רֶךְ וַיֹּ֗אמֶר לֵ֣ךְ וְהַחֲרַמְתָּ֞ה אֶת־הַֽחַטָּאִים֙ אֶת־עֲמָלֵ֔ק וְנִלְחַמְתָּ֣ ב֔וֹ עַ֥ד כַּלּוֹתָ֖ם אֹתָֽם׃ (יט) וְלָ֥מָּה לֹא־שָׁמַ֖עְתָּ בְּק֣וֹל יְהוָ֑ה וַתַּ֙עַט֙ אֶל־הַשָּׁלָ֔ל וַתַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃ (ס) (כ) וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל אֲשֶׁ֤ר שָׁמַ֙עְתִּי֙ בְּק֣וֹל יְהוָ֔ה וָאֵלֵ֕ךְ בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר־שְׁלָחַ֣נִי יְהוָ֑ה וָאָבִ֗יא אֶת־אֲגַג֙ מֶ֣לֶךְ עֲמָלֵ֔ק וְאֶת־עֲמָלֵ֖ק הֶחֱרַֽמְתִּי׃ (כא) וַיִּקַּ֨ח הָעָ֧ם מֵהַשָּׁלָ֛ל צֹ֥אן וּבָקָ֖ר רֵאשִׁ֣ית הַחֵ֑רֶם לִזְבֹּ֛חַ לַֽיהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בַּגִּלְגָּֽל׃ (כב) וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל הַחֵ֤פֶץ לַֽיהוָה֙ בְּעֹל֣וֹת וּזְבָחִ֔ים כִּשְׁמֹ֖עַ בְּק֣וֹל יְהוָ֑ה הִנֵּ֤ה שְׁמֹ֙עַ֙ מִזֶּ֣בַח ט֔וֹב לְהַקְשִׁ֖יב מֵחֵ֥לֶב אֵילִֽים׃ (כג) כִּ֤י חַטַּאת־קֶ֙סֶם֙ מֶ֔רִי וְאָ֥וֶן וּתְרָפִ֖ים הַפְצַ֑ר יַ֗עַן מָאַ֙סְתָּ֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה וַיִּמְאָסְךָ֖ מִמֶּֽלֶךְ׃ (ס) (כד) וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֤וּל אֶל־שְׁמוּאֵל֙ חָטָ֔אתִי כִּֽי־עָבַ֥רְתִּי אֶת־פִּֽי־יְהוָ֖ה וְאֶת־דְּבָרֶ֑יךָ כִּ֤י יָרֵ֙אתִי֙ אֶת־הָעָ֔ם וָאֶשְׁמַ֖ע בְּקוֹלָֽם׃ (כה) וְעַתָּ֕ה שָׂ֥א נָ֖א אֶת־חַטָּאתִ֑י וְשׁ֣וּב עִמִּ֔י וְאֶֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה לַֽיהוָֽה׃ (כו) וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־שָׁא֔וּל לֹ֥א אָשׁ֖וּב עִמָּ֑ךְ כִּ֤י מָאַ֙סְתָּה֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה וַיִּמְאָסְךָ֣ יְהוָ֔ה מִהְי֥וֹת מֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס) (כז) וַיִּסֹּ֥ב שְׁמוּאֵ֖ל לָלֶ֑כֶת וַיַּחֲזֵ֥ק בִּכְנַף־מְעִיל֖וֹ וַיִּקָּרַֽע׃ (כח) וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ שְׁמוּאֵ֔ל קָרַ֨ע יְהוָ֜ה אֶֽת־מַמְלְכ֧וּת יִשְׂרָאֵ֛ל מֵעָלֶ֖יךָ הַיּ֑וֹם וּנְתָנָ֕הּ לְרֵעֲךָ֖ הַטּ֥וֹב מִמֶּֽךָּ׃ (כט) וְגַם֙ נֵ֣צַח יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יְשַׁקֵּ֖ר וְלֹ֣א יִנָּחֵ֑ם כִּ֣י לֹ֥א אָדָ֛ם ה֖וּא לְהִנָּחֵֽם׃ (ל) וַיֹּ֣אמֶר חָטָ֔אתִי עַתָּ֗ה כַּבְּדֵ֥נִי נָ֛א נֶ֥גֶד זִקְנֵֽי־עַמִּ֖י וְנֶ֣גֶד יִשְׂרָאֵ֑ל וְשׁ֣וּב עִמִּ֔י וְהִֽשְׁתַּחֲוֵ֖יתִי לַֽיהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ (לא) וַיָּ֥שָׁב שְׁמוּאֵ֖ל אַחֲרֵ֣י שָׁא֑וּל וַיִּשְׁתַּ֥חוּ שָׁא֖וּל לַֽיהוָֽה׃ (ס) (לב) וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל הַגִּ֤ישׁוּ אֵלַי֙ אֶת־אֲגַג֙ מֶ֣לֶךְ עֲמָלֵ֔ק וַיֵּ֣לֶךְ אֵלָ֔יו אֲגַ֖ג מַעֲדַנֹּ֑ת וַיֹּ֣אמֶר אֲגָ֔ג אָכֵ֖ן סָ֥ר מַר־הַמָּֽוֶת׃ (ס) (לג) וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֨ר שִׁכְּלָ֤ה נָשִׁים֙ חַרְבֶּ֔ךָ כֵּן־תִּשְׁכַּ֥ל מִנָּשִׁ֖ים אִמֶּ֑ךָ וַיְשַׁסֵּ֨ף שְׁמוּאֵ֧ל אֶת־אֲגָ֛ג לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה בַּגִּלְגָּֽל׃ (ס) (לד) וַיֵּ֥לֶךְ שְׁמוּאֵ֖ל הָרָמָ֑תָה וְשָׁא֛וּל עָלָ֥ה אֶל־בֵּית֖וֹ גִּבְעַ֥ת שָׁאֽוּל׃ (לה) וְלֹא־יָסַ֨ף שְׁמוּאֵ֜ל לִרְא֤וֹת אֶת־שָׁאוּל֙ עַד־י֣וֹם מוֹת֔וֹ כִּֽי־הִתְאַבֵּ֥ל שְׁמוּאֵ֖ל אֶל־שָׁא֑וּל וַיהוָ֣ה נִחָ֔ם כִּֽי־הִמְלִ֥יךְ אֶת־שָׁא֖וּל עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)

I Samuel 15

(1) Samuel said to Saul, “I am the one the LORD sent to anoint you king over His people Israel. Therefore, listen to the LORD’s command! (2) “Thus said the LORD of Hosts: I am exacting the penalty for what Amalek did to Israel, for the assault he made upon them on the road, on their way up from Egypt. (3) Now go, attack Amalek, and proscribe all that belongs to him. Spare no one, but kill alike men and women, infants and sucklings, oxen and sheep, camels and asses!” (4) Saul mustered the troops and enrolled them at Telaim: 200,000 men on foot, and 10,000 men of Judah. (5) Then Saul advanced as far as the city of Amalek and lay in wait in the wadi. (6) Saul said to the Kenites, “Come, withdraw at once from among the Amalekites, that I may not destroy you along with them; for you showed kindness to all the Israelites when they left Egypt.” So the Kenites withdrew from among the Amalekites. (7) Saul destroyed Amalek from Havilah all the way to Shur, which is close to Egypt, (8) and he captured King Agag of Amalek alive. He proscribed all the people, putting them to the sword; (9) but Saul and the troops spared Agag and the best of the sheep, the oxen, the second-born, the lambs, and all else that was of value. They would not proscribe them; they proscribed only what was cheap and worthless. (10) The word of the LORD then came to Samuel: (11) “I regret that I made Saul king, for he has turned away from Me and has not carried out My commands.” Samuel was distressed and he entreated the LORD all night long. (12) Early in the morning Samuel went to meet Saul. Samuel was told, “Saul went to Carmel, where he erected a monument for himself; then he left and went on down to Gilgal.” (13) When Samuel came to Saul, Saul said to him, “Blessed are you of the LORD! I have fulfilled the LORD’s command.” (14) “Then what,” demanded Samuel, “is this bleating of sheep in my ears, and the lowing of oxen that I hear?” (15) Saul answered, “They were brought from the Amalekites, for the troops spared the choicest of the sheep and oxen for sacrificing to the LORD your God. And we proscribed the rest.” (16) Samuel said to Saul, “Stop! Let me tell you what the LORD said to me last night!” “Speak,” he replied. (17) And Samuel said, “You may look small to yourself, but you are the head of the tribes of Israel. The LORD anointed you king over Israel, (18) and the LORD sent you on a mission, saying, ‘Go and proscribe the sinful Amalekites; make war on them until you have exterminated them.’ (19) Why did you disobey the LORD and swoop down on the spoil in defiance of the LORD’s will?” (20) Saul said to Samuel, “But I did obey the LORD! I performed the mission on which the LORD sent me: I captured King Agag of Amalek, and I proscribed Amalek, (21) and the troops took from the spoil some sheep and oxen—the best of what had been proscribed—to sacrifice to the LORD your God at Gilgal.” (22) But Samuel said: “Does the LORD delight in burnt offerings and sacrifices As much as in obedience to the LORD’s command? Surely, obedience is better than sacrifice, Compliance than the fat of rams. (23) For rebellion is like the sin of divination, Defiance, like the iniquity of teraphim. Because you rejected the LORD’s command, He has rejected you as king.” (24) Saul said to Samuel, “I did wrong to transgress the LORD’s command and your instructions; but I was afraid of the troops and I yielded to them. (25) Please, forgive my offense and come back with me, and I will bow low to the LORD.” (26) But Samuel said to Saul, “I will not go back with you; for you have rejected the LORD’s command, and the LORD has rejected you as king over Israel.” (27) As Samuel turned to leave, Saul seized the corner of his robe, and it tore. (28) And Samuel said to him, “The LORD has this day torn the kingship over Israel away from you and has given it to another who is worthier than you. (29) Moreover, the Glory of Israel does not deceive or change His mind, for He is not human that He should change His mind.” (30) But [Saul] pleaded, “I did wrong. Please, honor me in the presence of the elders of my people and in the presence of Israel, and come back with me until I have bowed low to the LORD your God.” (31) So Samuel followed Saul back, and Saul bowed low to the LORD. (32) Samuel said, “Bring forward to me King Agag of Amalek.” Agag approached him with faltering steps; and Agag said, “Ah, bitter death is at hand!” (33) Samuel said: “As your sword has bereaved women, So shall your mother be bereaved among women.” And Samuel cut Agag down before the LORD at Gilgal. (34) Samuel then departed for Ramah, and Saul went up to his home at Gibeah of Saul. (35) Samuel never saw Saul again to the day of his death. But Samuel grieved over Saul, because the LORD regretted that He had made Saul king over Israel.

קראו את הפוסט מתוך האתר 929
ולאחריו נהלו דיון עם הכיתה- מי צודק?
"גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם"?
אלוהים מצווה להשמיד את עמלק אך העם מבקש לחמול לאגג ולבזוז את השלל. היכן נמצאת נאמנותו של שאול המלך?
בספר שמואל א' פרק ט"ו, פונה שמואל הנביא לשאול המלך בדרישה היישר מאלוהים, עליו לצאת למלחמה ולהשמיד את כל העם העמלקי. למה? כי אנחנו עוד זוכרים להם את מה שעשו לנו בזמן יציאת מצרים (זיכרון ארוך יש ליהודים). "עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת-עֲמָלֵק, וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו; וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד-אִשָּׁה, מֵעֹלֵל וְעַד-יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד-שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד-חֲמוֹר (שמואל א', ט"ו, ג'). ההוראות ברורות: מחק את עמלק מעל פני הארץ ואל תשאיר אפילו זכר לקיומם. אך לשאול יש תוכניות אחרות...
בפועל, שאול יוצא למשימה ומכה את עמלק, אך מבצע את המשימה באופן חלקי. הוא הורג את העם העמלקי אך חס על מלכם אגג וכן לוקח לעצמו ולעם הנלחם עימו את השלל, הצאן והבקר של העמלקים. כי בעצם, מה לא חבל? העם יכול להנות מזה ואפשר לזבוח זבחים לה'.
שמואל נפגש עם שאול לאחר הקרב ומתקשה להאמין למה ששומעות אוזניו "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, וּמֶה קוֹל-הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי, וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ" (שמואל א', ט"ו, י"ד). שאול לא ביצע את המשימה במלואה ושמואל רותח מזעם ומטיח בשאול האשמות קשות "וְלָמָּה לֹא־שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה וַתַּעַט אֶל־הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה" (שמואל א', ט"ו, י"ט) ואף שואל אותו בציניות "הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים, כִּשְׁמֹעַ, בְּקוֹל יְהוָה: הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים" (שמואל א', ט"ו, כ"ב) האם לזבוח זבחים יותר חשוב מלהקשיב בקול ה'?
הסיטואציה מעלה ביקורת רבה על שאול. הוא נוגד את דיברת לא תחמוד, "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ; לֹא-תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ." (שמות, כ', י"ג). בתור מנהיג מצופה משאול להישאר נאמן ולא מונע ממניעים רגשיים. אסור לו להיות מושפע מהלחץ שהעם שם עליו אלא להיות נאמן בראש ובראשונה לרצון האל. שאול הפר את הוראותיו של אלוהים ובכך לא פעל בהתאם לערך הנאמנות המצופה ממלך ישראל, ולכן נלקחת ממנו המלוכה ועוברת "לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ" (שמואל א, טו, כח). אולי דוד יעשה עבודה טובה יותר.
האמנם?
הנאמנות של שאול חלוקה בין העם אותו הוא מנהיג לבין אלוהים ושמואל שליחו. אך האם הבחירה של שאול ללכת עם רצון העם היא באמת חולשה, כפי שהיא מוצגת בסיפור?
לפי הפרשנות המסורתית שאול חוטא בכך שלא מילא את הוראותיו של ה' במלואם ועונשו הוא קריעת המלוכה ממנו ונתינתה לדוד "וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף־מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע. וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע יְהוָה אֶת־מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם" (שמואל א', ט"ו, כ"ז-כ"ח). אבל אם מסתכלים על הדברים בגישה שונה של פרשנות מודרנית ניתן לטעון כי שאול הוא מנהיג מסוג אחר. שאול רואה את הצרכים של העם, הוא מונחה ע"י רגשותיו, מגלה גמישות לאור הסיטואציה ומעורב ברצונות של נתיניו ודואג לרווחתם. "וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל-אֲגָג, וְעַל-מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל-הַכָּרִים וְעַל-כָּל-הַטּוֹב, וְלֹא אָבוּ, הַחֲרִימָם; וְכָל-הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס, אֹתָהּ הֶחֱרִימוּ" (שמואל א', ט"ו, ח-ט) שאול והעם מחליטים לחמול לאגג וכן מחליטים לקחת לעצמם שלל משובח. כאשר שמואל דורש לדעת מה פשר ההתנהגות הזו שאול טוען כי הוא עשה מה שאלוהים ביקש ושהניצחון היה מוחץ "אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהוָה וָאֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר־שְׁלָחַנִי יְהוָה וָאָבִיא אֶת־אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק וְאֶת־עֲמָלֵק הֶחֱרַמְתִּי" ואפילו יצאנו ברווח, אז מה הבעיה?

פרשנות מסורתית

שמואל א ט״ו:כ׳

(כ) וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל אֲשֶׁ֤ר שָׁמַ֙עְתִּי֙ בְּק֣וֹל יְהוָ֔ה וָאֵלֵ֕ךְ בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר־שְׁלָחַ֣נִי יְהוָ֑ה וָאָבִ֗יא אֶת־אֲגַג֙ מֶ֣לֶךְ עֲמָלֵ֔ק וְאֶת־עֲמָלֵ֖ק הֶחֱרַֽמְתִּי׃

I Samuel 15:20

(20) Saul said to Samuel, “But I did obey the LORD! I performed the mission on which the LORD sent me: I captured King Agag of Amalek, and I proscribed Amalek,

אברבנאל על שמואל א ט״ו:כ׳:א׳

(א) ושאול השיב לדבריו אשר שמעתי בקול השם, רוצה לומר איך תאמר ולמה לא שמעת בקול השם כי הנה אני שמעתי בקול השם, והצווי לא היה בעצם וראשונה כי אם על עמלק ועמו לא על הבעל חי, כי עמלק היה החוטא והוא אשר בא להלחם בישראל לא הצאן והבקר וזהו ואלך בדרך אשר שלחני השם, ואמר שעשה מעשה המלכים להביא את אגג מלך עמלק חי כדי לבזותו, ואת עמלק החרמתי, כי המלכים זה דרכם להחרים העמים ולהביא מלכם בחבלי עוני וברזל, כמו שהיו למלך בזק (שופטים א' ז')

Abarbanel on I Samuel 15:20:1

...

שאלות על פסוק כ' והפרשנות של אברבנאל-
- מאיזה סיבה שאול בוחר להמרות את הוראת ה' ומשאיר את הבקר והצאן?
- מאיזה סיבה הוא חס על מלך עמלק?

כתבה בנושא הצעת חוק הנאמנות בתרבות של שרת התרבות לשעבר
קראו את הכתבה וחשבו ודונו בניכם בשאלות הבאות-
- מה היא משמעות החוק המוצע?
- מה הכוונה ב"נאמנות בתרבות"? למי האמנים צריכים להיות נאמנים?
- איזו דילמה עומדת בפני האמנים?
- האם יש דימיון בין הסיפור המקראי לבין הצעת החוק? (נסו לחשוב איזה צד מזכיר את טעוניו של שאול ואיזה את של שמואל)

צפו בסרטון של "כאן" על מחאת "היהודים באים" עד דקה 5:00
- תוך כדי הצפייה, נסו לזהות מה הן שתי העמדות ומה הטיעונים של כל צד.

כיצד הנושא מתקשר לחוק הנאמנות בתרבות ולסיפור המקראי בפרק בו עסקנו?
בהצלחה!!