מערך שיעור: אמונה עיורת מול אמונה מותנית דן שפייזר ורז תשלה

‪T

נושא השיעור:
השוואה בין אמונה מותנית או לא מותנית

מטרות:
מטרת השיעור היא להציג את המושג נאמנות, ולנסות להבין מהי נאמנות עיורת ומה החסרונות והיתרונות שבה.
נבקש לפתח דיון בנושא ונציג זאת באמצעות שתי דמויות מהתנ"ך אשר לטעמנו מייצגות את שני הקטבים השונים. בנוסף נרצה להראות לתלמידים כיצד באה לידי ביטוי נאמנות עיורת בתקופתינו ואף בחייהם.

השאלות שהשיעור בא לענות עליהן:
1. מהי נאמנות?
2. מהי נאמנות עיורת וכיצד היא מתבטאת בימינו?
3. היחס של הדת לנאמנות?
4. כיצד אותו סוג של נאמנות בא לידי ביטוי בחיינו ואיזה קונפליקט נוצר בעקבותיו?

מקורות:
1. בראשית יח, 33-20
2. בראשית כח, 22-10
3. "תנאים לאלוהים"
4. ברי סחרוף - "אמונה עיורת"
5. הפוסט שלנו באתר 929

רקע: השיעור יהיה לתלמידי כיתה יא, לאחר לימוד על סיפורי האבות.
מהלך השיעור:
נפתח את השיעור בהאזנה לשיר של ברי סחרוף. ניתן לתלמידים שאלה מנחה: "נסו לחשוב איזה חיבור יש לכם עם השיר בהקשר של אמונה עיורת? לאחר השמעת השיר נציג בפני התלמידים מספר שאלות: נסו להגדיר מהי אמונה עיורת? אילו סוי אמונה הם יכולים לזהות? איפה אתם רואים את עצמכם במקום כזה? אם יש מישהו שירצה לחשוף סיפור אישי שלו שקשור לנושא?
בשלב הבא, נבקש מהתלמידים להציג לנו שתי דמויות או אירועים מסיפורי האבות שמייצגים את שני סוגי האמונה שדיברנו עליהם בדיון הקודם.
לאחר מכן אנחנו נדבר על ההתייצבות של אברהם כנגד ההחלטה של אלוהים למחוק את סדום (בראשית יח) אל מול האמונה העיורת של אברהם כאשר אלוהים אומר לו להקריב את בנו. (בראשית כב)
בשלב הזה נבקש מהתלמידים לקרוא את בראשית כח והשיח שבין יעקב לאלוהים ובנוסף לקרוא את הערך שלנו מ929, ונשאל אותם: "כיצד ניתן לתאר את כל אחת מהדמויות מנקודת מבט אמונית. מיהו המאמין העיור ומי לא?"
בדיון עם התלמידים אנחנו נבקש מהם לשים את הדגש על ההבדלים בין שני האירועים ונשאל אותם מהי הדילמה שבפניה עומדות כל אחת מהדמויות באירועים השונים?
מפה אפשר לגלוש למקרים אחרים שבהם באמת יש דילמה בדבר הנאמנות/אמת פנימית.
הנושאים השונים יכולים להיות:
1. סרבנות גיוס?
2. סרבנות להתחסן?
3. ואנונו לעומת ברוך גולדשטיין
4. מה זה אומר להיות נאמן למדינה?
5. סרבנות בפינוי השטחים, סרבנות בשליטה בשטחים?
6. הפגנות בבלפור בעת קורונה - איחוד השורות חשוב יותר
7. יוליוס ואתל רוזנברג – מרגלי האטום בארה"ב
בסיכום השיעור:
בסיכום השיעור נצייר משולש על הלוח. על כל קצה של המשולש נכתוב שם של אחת הדמויות. אברהם מסיפור סדום ועמורה, אברהם מסיפור העקידה ויעקב בסיפור "חלום סולם יעקב". נסביר לתלמידים שהאמונות השונות שדיברנו עליהם במהלך השיעור הן לא דבר מוחלט, וכך גם בחיינו. כשם שראינו את אברהם פועל אחרת במקרים שונים כך גם אנחנו נפעל בצורה אחרת בהתאם לסיטואציה. אמונה היא לא דבר מוחלט אלא דבר אינדבידואלי משתנה בהתאם למצב.

שאלה מנחה:
נסו לחשוב איזה חיבור יש לכם לשיר בהקשר של אמונה עיורת?

שאלה:
קראו את הטקסט מבראשית יח ובראשית כב, נסו לתאר מהי הדילמה שעומדת בני אברהם ואיזה צד הוא לוקח בכל אחד מהסיפורים?

בראשית י״ח

(כ) וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה זַעֲקַ֛ת סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה כִּי־רָ֑בָּה וְחַ֨טָּאתָ֔ם כִּ֥י כָבְדָ֖ה מְאֹֽד׃ (כא) אֵֽרֲדָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה הַכְּצַעֲקָתָ֛הּ הַבָּ֥אָה אֵלַ֖י עָשׂ֣וּ ׀ כָּלָ֑ה וְאִם־לֹ֖א אֵדָֽעָה׃ (כב) וַיִּפְנ֤וּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיֵּלְכ֖וּ סְדֹ֑מָה וְאַ֨בְרָהָ֔ם עוֹדֶ֥נּוּ עֹמֵ֖ד לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ (כג) וַיִּגַּ֥שׁ אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הַאַ֣ף תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם־רָשָֽׁע׃ (כד) אוּלַ֥י יֵ֛שׁ חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר הַאַ֤ף תִּסְפֶּה֙ וְלֹא־תִשָּׂ֣א לַמָּק֔וֹם לְמַ֛עַן חֲמִשִּׁ֥ים הַצַּדִּיקִ֖ם אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבָּֽהּ׃ (כה) חָלִ֨לָה לְּךָ֜ מֵעֲשֹׂ֣ת ׀ כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה לְהָמִ֤ית צַדִּיק֙ עִם־רָשָׁ֔ע וְהָיָ֥ה כַצַּדִּ֖יק כָּרָשָׁ֑ע חָלִ֣לָה לָּ֔ךְ הֲשֹׁפֵט֙ כָּל־הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה מִשְׁפָּֽט׃ (כו) וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה אִם־אֶמְצָ֥א בִסְדֹ֛ם חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר וְנָשָׂ֥אתִי לְכָל־הַמָּק֖וֹם בַּעֲבוּרָֽם׃ (כז) וַיַּ֥עַן אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הִנֵּה־נָ֤א הוֹאַ֙לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־אֲדֹנָ֔י וְאָנֹכִ֖י עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר׃ (כח) א֠וּלַי יַחְסְר֞וּן חֲמִשִּׁ֤ים הַצַּדִּיקִם֙ חֲמִשָּׁ֔ה הֲתַשְׁחִ֥ית בַּחֲמִשָּׁ֖ה אֶת־כָּל־הָעִ֑יר וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית אִם־אֶמְצָ֣א שָׁ֔ם אַרְבָּעִ֖ים וַחֲמִשָּֽׁה׃ (כט) וַיֹּ֨סֶף ע֜וֹד לְדַבֵּ֤ר אֵלָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם אַרְבָּעִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֶֽעֱשֶׂ֔ה בַּעֲב֖וּר הָאַרְבָּעִֽים׃ (ל) וַ֠יֹּאמֶר אַל־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדֹנָי֙ וַאֲדַבֵּ֔רָה אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם שְׁלֹשִׁ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֶֽעֱשֶׂ֔ה אִם־אֶמְצָ֥א שָׁ֖ם שְׁלֹשִֽׁים׃ (לא) וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּֽה־נָ֤א הוֹאַ֙לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־אֲדֹנָ֔י אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם עֶשְׂרִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָֽעֶשְׂרִֽים׃ (לב) וַ֠יֹּאמֶר אַל־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדֹנָי֙ וַאֲדַבְּרָ֣ה אַךְ־הַפַּ֔עַם אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם עֲשָׂרָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָעֲשָׂרָֽה׃ (לג) וַיֵּ֣לֶךְ יְהוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔ה לְדַבֵּ֖ר אֶל־אַבְרָהָ֑ם וְאַבְרָהָ֖ם שָׁ֥ב לִמְקֹמֽוֹ׃

Genesis 18

(1) The LORD appeared to him by the terebinths of Mamre; he was sitting at the entrance of the tent as the day grew hot. (2) Looking up, he saw three men standing near him. As soon as he saw them, he ran from the entrance of the tent to greet them and, bowing to the ground, (3) he said, “My lords, if it please you, do not go on past your servant. (4) Let a little water be brought; bathe your feet and recline under the tree. (5) And let me fetch a morsel of bread that you may refresh yourselves; then go on—seeing that you have come your servant’s way.” They replied, “Do as you have said.” (6) Abraham hastened into the tent to Sarah, and said, “Quick, three seahs of choice flour! Knead and make cakes!” (7) Then Abraham ran to the herd, took a calf, tender and choice, and gave it to a servant-boy, who hastened to prepare it. (8) He took curds and milk and the calf that had been prepared and set these before them; and he waited on them under the tree as they ate. (9) They said to him, “Where is your wife Sarah?” And he replied, “There, in the tent.” (10) Then one said, “I will return to you next year, and your wife Sarah shall have a son!” Sarah was listening at the entrance of the tent, which was behind him. (11) Now Abraham and Sarah were old, advanced in years; Sarah had stopped having the periods of women. (12) And Sarah laughed to herself, saying, “Now that I am withered, am I to have enjoyment—with my husband so old?” (13) Then the LORD said to Abraham, “Why did Sarah laugh, saying, ‘Shall I in truth bear a child, old as I am?’ (14) Is anything too wondrous for the LORD? I will return to you at the same season next year, and Sarah shall have a son.” (15) Sarah lied, saying, “I did not laugh,” for she was frightened. But He replied, “You did laugh.” (16) The men set out from there and looked down toward Sodom, Abraham walking with them to see them off. (17) Now the LORD had said, “Shall I hide from Abraham what I am about to do, (18) since Abraham is to become a great and populous nation and all the nations of the earth are to bless themselves by him? (19) For I have singled him out, that he may instruct his children and his posterity to keep the way of the LORD by doing what is just and right, in order that the LORD may bring about for Abraham what He has promised him.” (20) Then the LORD said, “The outrage of Sodom and Gomorrah is so great, and their sin so grave! (21) I will go down to see whether they have acted altogether according to the outcry that has reached Me; if not, I will take note.” (22) The men went on from there to Sodom, while Abraham remained standing before the LORD. (23) Abraham came forward and said, “Will You sweep away the innocent along with the guilty? (24) What if there should be fifty innocent within the city; will You then wipe out the place and not forgive it for the sake of the innocent fifty who are in it? (25) Far be it from You to do such a thing, to bring death upon the innocent as well as the guilty, so that innocent and guilty fare alike. Far be it from You! Shall not the Judge of all the earth deal justly?” (26) And the LORD answered, “If I find within the city of Sodom fifty innocent ones, I will forgive the whole place for their sake.” (27) Abraham spoke up, saying, “Here I venture to speak to my Lord, I who am but dust and ashes: (28) What if the fifty innocent should lack five? Will You destroy the whole city for want of the five?” And He answered, “I will not destroy if I find forty-five there.” (29) But he spoke to Him again, and said, “What if forty should be found there?” And He answered, “I will not do it, for the sake of the forty.” (30) And he said, “Let not my Lord be angry if I go on: What if thirty should be found there?” And He answered, “I will not do it if I find thirty there.” (31) And he said, “I venture again to speak to my Lord: What if twenty should be found there?” And He answered, “I will not destroy, for the sake of the twenty.” (32) And he said, “Let not my Lord be angry if I speak but this last time: What if ten should be found there?” And He answered, “I will not destroy, for the sake of the ten.” (33) When the LORD had finished speaking to Abraham, He departed; and Abraham returned to his place.

בראשית כ״ב

(א) וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְהָ֣אֱלֹהִ֔ים נִסָּ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַבְרָהָ֖ם וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי׃ (ב) וַיֹּ֡אמֶר קַח־נָ֠א אֶת־בִּנְךָ֨ אֶת־יְחִֽידְךָ֤ אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙ אֶת־יִצְחָ֔ק וְלֶךְ־לְךָ֔ אֶל־אֶ֖רֶץ הַמֹּרִיָּ֑ה וְהַעֲלֵ֤הוּ שָׁם֙ לְעֹלָ֔ה עַ֚ל אַחַ֣ד הֶֽהָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃ (ג) וַיַּשְׁכֵּ֨ם אַבְרָהָ֜ם בַּבֹּ֗קֶר וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י נְעָרָיו֙ אִתּ֔וֹ וְאֵ֖ת יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיְבַקַּע֙ עֲצֵ֣י עֹלָ֔ה וַיָּ֣קָם וַיֵּ֔לֶךְ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אָֽמַר־ל֥וֹ הָאֱלֹהִֽים׃

Genesis 22

(1) Some time afterward, God put Abraham to the test. He said to him, “Abraham,” and he answered, “Here I am.” (2) And He said, “Take your son, your favored one, Isaac, whom you love, and go to the land of Moriah, and offer him there as a burnt offering on one of the heights that I will point out to you.” (3) So early next morning, Abraham saddled his ass and took with him two of his servants and his son Isaac. He split the wood for the burnt offering, and he set out for the place of which God had told him. (4) On the third day Abraham looked up and saw the place from afar. (5) Then Abraham said to his servants, “You stay here with the ass. The boy and I will go up there; we will worship and we will return to you.” (6) Abraham took the wood for the burnt offering and put it on his son Isaac. He himself took the firestone and the knife; and the two walked off together. (7) Then Isaac said to his father Abraham, “Father!” And he answered, “Yes, my son.” And he said, “Here are the firestone and the wood; but where is the sheep for the burnt offering?” (8) And Abraham said, “God will see to the sheep for His burnt offering, my son.” And the two of them walked on together. (9) They arrived at the place of which God had told him. Abraham built an altar there; he laid out the wood; he bound his son Isaac; he laid him on the altar, on top of the wood. (10) And Abraham picked up the knife to slay his son. (11) Then an angel of the LORD called to him from heaven: “Abraham! Abraham!” And he answered, “Here I am.” (12) And he said, “Do not raise your hand against the boy, or do anything to him. For now I know that you fear God, since you have not withheld your son, your favored one, from Me.” (13) When Abraham looked up, his eye fell upon a ram, caught in the thicket by its horns. So Abraham went and took the ram and offered it up as a burnt offering in place of his son. (14) And Abraham named that site Adonai-yireh, whence the present saying, “On the mount of the LORD there is vision.” (15) The angel of the LORD called to Abraham a second time from heaven, (16) and said, “By Myself I swear, the LORD declares: Because you have done this and have not withheld your son, your favored one, (17) I will bestow My blessing upon you and make your descendants as numerous as the stars of heaven and the sands on the seashore; and your descendants shall seize the gates of their foes. (18) All the nations of the earth shall bless themselves by your descendants, because you have obeyed My command.” (19) Abraham then returned to his servants, and they departed together for Beer-sheba; and Abraham stayed in Beer-sheba. (20) Some time later, Abraham was told, “Milcah too has borne children to your brother Nahor: (21) Uz the first-born, and Buz his brother, and Kemuel the father of Aram; (22) and Chesed, Hazo, Pildash, Jidlaph, and Bethuel”— (23) Bethuel being the father of Rebekah. These eight Milcah bore to Nahor, Abraham’s brother. (24) And his concubine, whose name was Reumah, also bore children: Tebah, Gaham, Tahash, and Maacah.

שאלה:
קראו את הטקסט מבראשית כח ואת הפוסט שלנו מ929, תארו את השיח בין אלוהים ליעקב מהפסוקים ונסו לתאר מהו התנאי ששם יעקב?

בראשית כ״ח

(י) וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה׃ (יא) וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם וַיָּ֤לֶן שָׁם֙ כִּי־בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וַיִּקַּח֙ מֵאַבְנֵ֣י הַמָּק֔וֹם וַיָּ֖שֶׂם מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּק֥וֹם הַהֽוּא׃ (יב) וַֽיַּחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּֽוֹ׃ (יג) וְהִנֵּ֨ה יְהוָ֜ה נִצָּ֣ב עָלָיו֮ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י יְהוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ׃ (יד) וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה וְנִבְרֲכ֥וּ בְךָ֛ כָּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ׃ (טו) וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזָבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ׃ (טז) וַיִּיקַ֣ץ יַעֲקֹב֮ מִשְּׁנָתוֹ֒ וַיֹּ֕אמֶר אָכֵן֙ יֵ֣שׁ יְהוָ֔ה בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א יָדָֽעְתִּי׃ (יז) וַיִּירָא֙ וַיֹּאמַ֔ר מַה־נּוֹרָ֖א הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם־בֵּ֣ית אֱלֹהִ֔ים וְזֶ֖ה שַׁ֥עַר הַשָּׁמָֽיִם׃ (יח) וַיַּשְׁכֵּ֨ם יַעֲקֹ֜ב בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקַּ֤ח אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מְרַֽאֲשֹׁתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם אֹתָ֖הּ מַצֵּבָ֑ה וַיִּצֹ֥ק שֶׁ֖מֶן עַל־רֹאשָֽׁהּ׃ (יט) וַיִּקְרָ֛א אֶת־שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בֵּֽית־אֵ֑ל וְאוּלָ֛ם ל֥וּז שֵׁם־הָעִ֖יר לָרִאשֹׁנָֽה׃ (כ) וַיִּדַּ֥ר יַעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם־יִהְיֶ֨ה אֱלֹהִ֜ים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֙נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ וְנָֽתַן־לִ֥י לֶ֛חֶם לֶאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ׃ (כא) וְשַׁבְתִּ֥י בְשָׁל֖וֹם אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֑י וְהָיָ֧ה יְהוָ֛ה לִ֖י לֵאלֹהִֽים׃ (כב) וְהָאֶ֣בֶן הַזֹּ֗את אֲשֶׁר־שַׂ֙מְתִּי֙ מַצֵּבָ֔ה יִהְיֶ֖ה בֵּ֣ית אֱלֹהִ֑ים וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּתֶּן־לִ֔י עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ׃

Genesis 28

(1) So Isaac sent for Jacob and blessed him. He instructed him, saying, “You shall not take a wife from among the Canaanite women. (2) Up, go to Paddan-aram, to the house of Bethuel, your mother’s father, and take a wife there from among the daughters of Laban, your mother’s brother, (3) May El Shaddai bless you, make you fertile and numerous, so that you become an assembly of peoples. (4) May He grant the blessing of Abraham to you and your offspring, that you may possess the land where you are sojourning, which God assigned to Abraham.” (5) Then Isaac sent Jacob off, and he went to Paddan-aram, to Laban the son of Bethuel the Aramean, the brother of Rebekah, mother of Jacob and Esau. (6) When Esau saw that Isaac had blessed Jacob and sent him off to Paddan-aram to take a wife from there, charging him, as he blessed him, “You shall not take a wife from among the Canaanite women,” (7) and that Jacob had obeyed his father and mother and gone to Paddan-aram, (8) Esau realized that the Canaanite women displeased his father Isaac. (9) So Esau went to Ishmael and took to wife, in addition to the wives he had, Mahalath the daughter of Ishmael son of Abraham, sister of Nebaioth. (10) Jacob left Beer-sheba, and set out for Haran. (11) He came upon a certain place and stopped there for the night, for the sun had set. Taking one of the stones of that place, he put it under his head and lay down in that place. (12) He had a dream; a stairway was set on the ground and its top reached to the sky, and angels of God were going up and down on it. (13) And the LORD was standing beside him and He said, “I am the LORD, the God of your father Abraham and the God of Isaac: the ground on which you are lying I will assign to you and to your offspring. (14) Your descendants shall be as the dust of the earth; you shall spread out to the west and to the east, to the north and to the south. All the families of the earth shall bless themselves by you and your descendants. (15) Remember, I am with you: I will protect you wherever you go and will bring you back to this land. I will not leave you until I have done what I have promised you.” (16) Jacob awoke from his sleep and said, “Surely the LORD is present in this place, and I did not know it!” (17) Shaken, he said, “How awesome is this place! This is none other than the abode of God, and that is the gateway to heaven.” (18) Early in the morning, Jacob took the stone that he had put under his head and set it up as a pillar and poured oil on the top of it. (19) He named that site Bethel; but previously the name of the city had been Luz. (20) Jacob then made a vow, saying, “If God remains with me, if He protects me on this journey that I am making, and gives me bread to eat and clothing to wear, (21) and if I return safe to my father’s house—the LORD shall be my God. (22) And this stone, which I have set up as a pillar, shall be God’s abode; and of all that You give me, I will set aside a tithe for You.”

אותו חוזה, יחסי כוחות שונים/ דן שפייזר ורז תשלה.
"מחיר הנאמנות מאת: יעקב ישראל אבינו."
נקודת מבט עסקית על החוזה שנחתם בין אלוהים לעם ישראל.
במעמד הר סיני אלוהים דורש מעם ישראל נאמנות בלעדית ומוחלטת. לא פחות מחמשת הדברות הראשונות עוסקות באמונה באל ובהימנעות מעבודת אלים אחרים. בתמורה, אלוהים מבטיח לעם: "אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל־הָעַמִּים, כִּי־לִי כָּל־הָאָרֶץ׃ וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ...". (שמות יט, 6-5)
על פניו, העסקה נשמעת משתלמת, אך אם נחזור לספר בראשית, אל אחת ההבטחות האחרונות שניתנה לאבות, העסקה נראתה אחרת לגמרי ואולי אף משתלמת יותר.
בעת בריחתו של יעקב מבית הוריו, מפני עשיו אחיו, הוא עוצר במקום שנקרא לוז, (הוא קרא לו מאוחר יותר בית-אל). במקום הזה יעקב חלם על סולם ניצב מן השמיים ועליו מלאכים עולים ויורדים. בקצה הסולם התגלה אליו אלוהים, אשר הבטיח לו שירבה את זרעו וישמור עליו בכל אשר ילך. לאחר מכן יעקב מקיץ משנתו ועושה עסקה עם האל. יעקב מרחיב את חובות האל ואומר: "אִם־יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן־לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ׃ וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל־בֵּית אָבִי, וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים׃(בראשית כח, 20-21), ובנוסף הוא מבטיח: "וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי מַצֵּבָה, יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן־לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ׃" (בראשית כח, 22) מכאן אנו מבינים שבתמורה לחובות שיעקב דורש מן האל, הוא מוכר את נאמנותו אליו ואף מבטיח לתת מעשר מכל אשר יינתן לו.
כעת כשאנו בוחנים את העסקה בשמות כ' אנחנו יכולים להבין את הסיבה למשקל הגדול שניתן בעשרת הדברות לנאמנות העם לאל. ובנוסף עלינו לשאול, על בסיס מה הורחבו החובות של העם לאל?
לתפיסתנו, יחסי הכוחות בין עם ישראל (יעקב) לאלוהים השתנו עם השנים.
ניתן לראות את מעמד שתי העסקאות כמעמד בין סוחר לקונה. בסיפור עסקת יעקב בבית-אל, אלוהים רוצה למכור ליעקב את הברכה או את השבועה שנשבע קודם לכן לאבותיו של יעקב. בשלב הזה ליעקב אין מה להציע מלבד את נאמנותו. מתוך כך יעקב מנצל את הסיטואציה ואף מרחיב את חובותיו של האל. מנגד, במעמד הר סיני, עם ישראל יוצא ממצרים בעזרת האל. הם עומדים במדבר ללא יכולת לזוז לשום מקום, ואלוהים בעצם רואה אותם כ"לקוח שבוי". מכאן אלוהים דורש מהם בעיקר נאמנות, אולי כזכר לשבועת יעקב, ומתוך המעמד הנחוּת שלהם הוא אף מרחיב את חובותיהם.