(כט) יסכה זוֹ שָׂרָה, עַל שֶׁם שֶׁסּוֹכָה בָרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ וְשֶׁהַכֹּל סוֹכִין בְיָפְיָהּ; וְעוֹד יִסְכָּה לְשׁוֹן נְסִיכוּת, כְּמוֹ שָׂרָה לְשׁוֹן שְׂרָרָה:
(29) יסכה JISCAH — This was Sarah; she was also named Jiscah (from a root meaning “”to see”, “to look”) because she could see the future by holy inspiration, and because everybody looked (gazed) at her beauty. The name Jiscah also has reference to princely dignity (נסיכות) just as the name Sarah (שרה) has an allusion to “ruling’’(שררה).
(ל) ותהי שרי עקרה, ספר כי שרי היתה עקרה ולא ילדה רק ע"י נס שעשה האל עם אברהם נס בתוך נס, כי היתה עקרה וילדה, ועוד שהיתה בת תשעים כשילדה, אבל מלכה אע"פ שעמדה ימים רבים מלדת לא היתה עקרה וראויה לבנים היתה אלא שעמדה בעבור חולי מקרי לא טבע.
(לא) אין לה ולד, בעודה באור כשדים אין לה אבל בארץ כנען היה לה, וזה שאמר האל לאברהם כשאמר לו לך לך מארצך וגו' ואעשך לגוי גדול, שם אעשה אותך לגוי גדול. ולד, שם בפלס חכם:
(30) ותהי, the Torah makes clear that Sarai was barren, and that even if at a much later stage in her life she did give birth to a son Isaac, this was not a natural development but was a miracle which could not be explained scientifically. This is the reason why the Torah did not simply content herself with the words ותהי שרי עקרה, “Sarai remained barren.”
(31) אין לה ולד, as long as she lived in the land of Ur Casdim she had no child, but in the land of Israel, eventually she did give birth.
(יז) ויפל אברהם על פניו ויצחק זֶה תִּ"אֻ, לְשׁוֹן שִׂמְחָה, וַחֲדִי וְשֶׁל שָׂרָה לְשׁוֹן מָחוֹךְ; לָמַדְתָּ, שֶׁאַבְרָהָם הֶאֱמִין וְשָׂמַח, וְשָׂרָה לֹא הֶאֱמִינָה וֶלִגְלְגָה, וְזֶהוּ שֶׁהִקְפִּיד הַקָּבָּ"ה עַל שָׂרָה וְלֹא הִקְפִּיד עַל אַבְרָהָם:
(17) ויפל אברהם על פניו ויצחק AND ABRAHAM FELL UPON HIS FACE AND LAUGHED — This word ויצחק Onkelos translates by וחדי which signifies joy (“and he rejoiced’’) but the similar verb in the case of Sarah (ותצחק Genesis 18:12) he translates as meaning laughter. From this you may understand that Abraham had faith and rejoiced, and that Sarah had no faith and sneered, and that is why God was angry with Sarah (when she laughed) but was not angry with Abraham.
(א) ושרי אשת אברם לא ילדה לו, כמו שאמר ותהי שרי עקרה (י"א ל') ר"ל כיון שראתה שרי שלא ילדה לאברהם, והוא בן שמונים וחמש והיא בת שבעים וחמש חשבה כי אין לה תקוה עוד, אמרה הנה כי האל אמר לאברהם שיתן לו זרע שיירש את הארץ וממני לא יהיה הזרע עוד, כי אני זקנה, והבן שיהיה לו מאשה אחרת יהיה לו, טוב לי שאתן לו שפחתי לאשה אולי אבנה ממנה ויהיה לי כבני, וטוב לי משיהיה לו בן מאשה אחרת.
(ב) ולה שפחה מצרית, כי אילו היתה כנענית לא היתה לקחה לאמתה. וזכר שמה לכבוד אברהם. עצרני ה' מלדת, כיון שעד כה עצרני מלדת לך, אין לי תקוה עוד שיהיה לך ממני כי אני זקנה. אבנה, הבן נקרא בן, לפי שהוא בנין האב והאם, אמרה, אם יהיה לך משפחתי בן אחשב אותו כאלו הוא בני ויהיה לי כבן. וישמע אברם, לומר שישר בעיניו הדבר, ולא המתין בזה לדבר האל כי חשב כי אחר ששרה כלתה מלדת, מה שיעדו האל לתת לו זרע, מהגר יהיה, ואחר שישר הדבר בעיני שרי ישר גם בעיניו, ואברהם לא התפלל על שרה כמו שעשה יצחק, או התפלל ולא נענה, כי רצה האל להראות בה נפלאותיו לאהבת אברהם שתלד בת תשעים:
"Sarai was barren." When Sarai realized that her husband was already 85 years old, and she still had not been able to bear a child for him, while she herself had already reached the age of 75, she thought that she had no longer any hope of conceiving herself. She therefore reasoned to herself, that seeing G'd had promised Avram that he would have children of his own who would inherit the land of Canaan, G'd must have referred to his siring children from another woman. She reasoned further that it would be in her own best interest that any children born to her husband should be born by a woman under her control so that she would experience the joy of motherhood at least vicariously.
(ה) חמסי עליך חָמָס הֶעָשׂוּי לִי, עָלֶיךָ אֲנִי מַטִּיל הָעוֹנֶשׁ; כְּשֶׁהִתְפַּלַּלְתָּ לְהַקָּבָּ"ה מַה תִּתֵּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי, לֹא הִתְפַּלַּלְתָּ אֶלָּא עָלֶיךָ, והָיָה לְךָ לְהִתְפַּלֵּל עַל שְׁנֵינוּ, וְהָיִיתִ אֲנִי נִפְקֶדֶת עִמָּךְ וְעוֹד דְּבָרֶיךָ אַתָּה חוֹמֵס מִמֶּנִי, שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ בִּזְיוֹנִי וְשֹותֵק (בראשית רבה):
The wrong done to me (חמסי)— the punishment for it I call down on you (עליך). [Sarah says to Abram theoretically]: “When you prayed to the Holy One, blessed be He, (15:2) ‘what wilt Thou give me, seeing that I go childless,’ you prayed only on behalf of yourself whereas you should have prayed on behalf of both of us — then would I have been born in mind. Besides this, you deprive me (חומס) of your protecting words since you hear how I am despised and yet you keep silent (Genesis Rabbah 15:2).
(ו) ותענה שרי, עשתה עמה יותר מדאי ועבדה בה בפרך, אפשר שהיתה מכה אותה ומקללת אותה ולא היתה יכולה לסבול וברחה מפניה. ולא נהגה שרה בזה למדת מוסר ולא למדת חסידות, לא מוסר כי אע"פ שאברהם מוחל לה על כבודו, ואמר לה "עשי לה הטוב בעיניך" היה ראוי לה למשוך את ידה לכבודו ולא לענותה; ולא מדת חסידות ונפש טובה כי אין ראויה לאדם לעשות כל יכלתו במה שתחת ידו, ואמר החכם מה נאוה המחילה בעת היכולת, ומה שעשתה שרי לא היה טוב בעיני האל, כמו שאמר המלאך אל הגר "כי שמע ה' אל עניך" והשיב לה ברכה תחת עניה. ואברם לא מנע שרי מלענותה, אע"פ שהיה רע בעיניו, משום שלום בית. וכן זה הספור נכתוב בתורה לקנות אדם ממנו המדות טובות ולהרחיק הרעות:
(6) ותענה שרי, Sarai overburdened her with work, and made her perform the work in an intolerably harsh manner. It is even possible that the word ותענה includes physical as well as verbal abuse of Hagar by Sarai. The Torah testifies that Sarai did not act piously toward her, Although Avram had given her a free hand when he said "do to her as appears fit in your eyes," from a moral point of view she should have treated Hagar in a manner befitting her status as a wife or legal companion of Avram. From the point of view of practicing human kindness, Although Avram had given her a free hand when he said "do to her as appears fit in your eyes," from a moral point of view she should have treated Hagar in a manner befitting her status as a wife or legal companion of Avram. From the point of view of practicing human kindness, חסידות, she should have treated a subordinate with all possible consideration. The scholar Ibn Gabirol said "how beautiful is the attribute of practicing forgiveness in circumstances when this is possible!" Sarai's actions as reported were not pleasing in the eyes of the Lord. This is reflected in the words of the angel to Hagar (verse 11) כי שמע ה' אל עניך, "for the Lord has listened to the oppression you have endured." This is why the angel gave her a blessing as compensation for the harsh treatment she had suffered. Avram did not prevent Sarai from acting as she did, even though it was displeasing in his eyes, because he was concerned primarily with preserving his relations with Sarai. The reason why this whole story is preserved for all future generations in our chapter is to teach moral-ethical lessons, and to warn us not to indulge in injustice.
(טו) לא תקרא את שמה שרי דְּמַשְׁמַע שָׂרַי, לִי וְלֹא לְאַחֵרִים, כי שרה סְתַּם שְׁמָהּ, שֶׁתְּהֵא שָׂרָה עַל כָּל (ברכות י"ג):
(15) לא תקרא את שמה שרי THOU SHALT NOT CALL HER NAME SARAI which means “my princess”— a princess to me and not to others — BUT SARAH, in a more general sense, SHALL BE HER NAME: she shall be princess over all (Berakhot 13a).
Why doesn’t Torah just say, “Sarah lived one hundred and twenty seven years?” The wording is repeated to indicate that all of her years were equally good.
R. Yehudah Aryeh Leib of Ger (Gerer Rebbe): Rashi—What?
There must be differences, variations, and changes during a person’s lifetime. There are special times during a person’s youth and special times during a person’s old age. But the ones who are truly righteous find fulfillment in all their days. . . Fulfillment, wholeness, completion—these can be found in every place and at every time. Thus, ‘They were all equally good.’”
Commentary on S’fat Emet (Lawrence Kushner and Kerry Olitzky):
Our teacher accepts Rashi’s explanation but wonders how Rashi came to the understanding He ties this phrase to the verse he reads just one chapter later. It is not merely that the years of Sarah’s life were equally good. Rather, each and every one of them was good—even amid the seemingly regular disillusionments and disappointments we all must face. The S’fat Emet teaches us that we must live our lives trying to emulate Sarah.
Talmud Berachot 18a: The righteous are called living even after death, while the wicked are called dead even in life.
Limits of a White Lie