(34) And the LORD said to Moses: Take the herbs stacte, onycha, and galbanum—these herbs together with pure frankincense; let there be an equal part of each. (35) Make them into incense, a compound expertly blended, refined, pure, sacred. (36) Beat some of it into powder, and put some before the Pact in the Tent of Meeting, where I will meet with you; it shall be most holy to you. (37) But when you make this incense, you must not make any in the same proportions for yourselves; it shall be held by you sacred to the LORD. (38) Whoever makes any like it, to smell of it, shall be cut off from his kin.
אַף מַלְאַךְ הַמָּוֶת מָסַר לוֹ דָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם״, וְאוֹמֵר: ״וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וְגוֹ׳״ — אִי לָאו דַּאֲמַר לֵיהּ מִי הֲוָה יָדַע?
Even the Angel of Death gave [Moses] something, as it is stated: “And he placed the incense, and he atoned for the people” And: “And he stood between the dead and the living...." If [the Angel of Death] had not told him, would he have known?
(ד) רְאֵה כַּמָּה חָבִיב הַקְּטֹרֶת, שֶׁעַל יְדֵי הַקְּטֹרֶת נֶעְצְרָה הַמַּגֵּפָה...
(4) A proof of the importance of incense is indicated in the fact the plague was halted by incense...
תא חזי מה כתיב, (במדבר יז יא) "קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת", מאי טעמא, כי יצא הקצף מלפני יהו"ה החל הנגף, דהא לית תבירו לההוא סטרא בר קטרת, דלית לך מלה חביבא קמי קודשא בריך הוא כקטרת, וקיימא לבטלא חרשין ומלין בישין מביתא, ריחא ועשנא דקטרת דעבדי בני נשא, בההוא עובדא איהו מבטל, כל שכן קטרת.
מלה דא גזרה קיימא קמי קודשא בריך הוא, דכל מאן דאסתכל וקרי בכל יומא עובדא (נ"א פרשתא) דקטרת, ישתזיב מכל מלין בישין וחרשין דעלמא, ומכל פגעין בישין, ומהרהורא בישא, ומדינא בישא ומותנא, ולא יתזק כל ההוא יומא, דלא יכיל סטרא אחרא לשלטא עליה, ואצטריך דיכוון ביה.
Come and look at the verse "take a censer, and put fire in it from off the altar, and put incense on it." What is the reason for this instruction: "for wrath is gone out from God; the plague has begun"? Nothing breaks that [impure] side except for incense, for nothing is more beloved by God than incense. It can revoke witchcraft, and evil things at home. The smell and smoke of man-made incense cancels those things, so certainly the [Biblical, divinely mandated] incense.
It is a standing decree before the Holy One that whoever meditates on and reads the section of the preparation of incense every day, is protected from all evil things and witchcraft in the world, from mishaps and depression, from punishment and pestilence and plague, and shall not come to harm on that day, for the demonic side will have no power over him. Only he must read it intently.
וכאשר היו שוחטים במקום המקודש בהמות רבות בכל יום ומחתכים בו הבשר ושורפים ורוחצים בו הקרב והכרעים אין ספק שאילו היו מניחים אותו על זה הענין היה ריחו כריח מקומות הבשר; מפני זה צוה ל'הקטיר' בו 'הקטורת' שתי פעמים בכל יום 'בבוקר ובין הערבים' להיטיב ריחו וריח בגדי כל העובד בו - כבר ידעתם אמרם "מיריחו היו מריחין ריח הקטורת". וזה גם כן ממה שמעמיד 'יראת המקדש'; אבל אם לא היה לו ריח טוב כל שכן אם היה לו שכנגדו היה מביא בלב האדם הפך ההגדלה - כי הנפש תתרחב מאד לריח הטוב ותטה אליו ותתרחק מן הריח הרע ותברח ממנו.
Since many beasts were daily slaughtered in the holy place, the flesh cut in pieces and the entrails and the legs burnt and washed, the smell of the place would undoubtedly have been like the smell of slaughter-houses, if nothing had been done to counteract it. They were therefore commanded to burn incense there twice every day, in the morning and in the evening (Exod. 30:7, 8), in order to give the place and the garments of those who officiated there a pleasant odour. There is a well-known saying of our Sages, "In Jericho they could smell the incense" [burnt in the Temple]. This provision likewise tended to support the dignity of the Temple. If there had not been a good smell, let alone if there had been a stench, it would have produced in the minds of the people the reverse of respect; for our heart generally feels elevated in the presence of good odour, and is attracted by it, but it abhors and avoids bad smell.
אבל לקטור את הבית בלבונה בזמן הדבר (ר"ל) כמו שאנו נוהגים מותר דמעשיו מוכיחים עליו.... הא למדת שיש ג' מיני קטרת לקבץ את השדים ולכופם חייב מיתה. להבריחם או לקטור את הבית סתם או הנשים המקטרות את ההיכל פטור אבל אסור להקטיר להעביר ריח רע או להעביר עיפוש האויר בזמן הדבר (ר"ל) ה"ז מותר:
However, to burn incense in the home during time of plague (may the Merciful One protect us), as we practice, is permitted, for the actions demonstrate [its purpose].... Thus we have learned that there are three types of incense-burning. To gather demons and subjugate them is a capital transgression; to ward them off, simply to burn incense in the home, or the women who burn incense in the sanctuary incurs no penalty but is forbidden; to burn incense to dispel stench or to eliminate miasma during times of plague (may the Merciful One protect us) is permitted.
Links to digitized handwritten plague manuals:
Parma, Palatina Library, MS 1811: "Seder Pitom Haketoret LeAtzirat Magefah"
New York, JTS 10903: "Seder Pitom HaKetoret"
איתא בספרים בשם תלמידי הבעש"ט כי אצל הצדיקים [העלאת עשן שקורין רייכערען] חשוב כקטורת ויש ניצוצין דקין אשר אי אפשר להעלות אותם על ידי אכילה, ועל ידי ריח מעלים אותן…. אמנם כל זה אצל גדולי הדור שכל מעשיהם לשם שמים. אבל אצל הבחורים ובני הנעורים אין זה כי אם גאות והוצאה יתירה ואיבוד הזמן.
