נוצר/נערך בפלשתינה העותמאנית (1611 - 1631 לספירה בקירוב)
שני לוחות הברית, אמשטרדם תנ"ח -- ח"ג
ישעיהו הלוי הורוויץ
(c.1565 - 1630 CE) (1565 בקירוב - 1630 לספירה)
ישעיהו לוי הורוביץ היה רב ומקובל פולני. היה בן המשפחה המהולל ביותר במשפחת הורוביץ המכובדת, משפחה שאחת מאבות אבותיה היה רבי זכריה הלוי מגירונה, שמשתרעת על פני מאות שנים, ושרבים מבניה הם רבנים ואנשי שכל. הוא נולד בפראג ולמד אצל אביו המלומד, כמו גם אצל גדולי הרבנים בדורו. לאחר ששירת בקהילות שונות, הוא חזר לעיר הולדתו וכיהן שם כרב ראשי. ב-1621 הוא עבר לארץ ישראל, ושם הוא התמנה לרבה הראשי של הקהילה האשכנזית בירושלים. הוא עבר לצפת ולטבריה זמן קצר לאחר שנפדה משבי ב-1625, ושם הוא השקיע את עצמו עוד יותר בלימוד קבלה. חיבורו הגדול, שני לוחות ברית, שפורסם על ידי בנו, כמעט יחידי מסוגו בהשפעתו על חיים יהודים אשכנזים, ושיחק תפקיד חשוב עד מאוד בהפצה ובפופולריזציה של רעיונות קבליים. דרך תורתו וצאצאיו, הייתה לו השפעה עצומה על תנועת החסידות, שצצה מיד לאחר פטירתו. חלק מצאציו היו מנהיגים חסידיים גדולים.
וישלח יעקב מלאכים (בראשית לב, ד). פירש רש"י, מלאכים ממש. וקשה היאך נשתמש יעקב בקודש בחנם לשלוח מלאכי השרת, והיה יכול לשלוח בני אדם, הלא אסור להשתמש
ויצו אותם לאמר כה תאמרן לאמר (שם ה). ותאמרון כפל לשון. לאדוני לעשו ג"כ כפל. ועוד הוה ליה למימר לאדוני עשו, מה זה לעשו:
והצילני נא מיד אחי מיד עשו (שם יב). הוא ג"כ כפול: ... למי אתה ואנה תלך ולמי אלה לפניך (בראשית שם יח). הוא אריכות לשון: לעבדך ליעקב (שם יט). לעבדך יעקב היה לו לומר: וכן, מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו (שם). לאדוני עשו היה לו לומר:
ויצו אותם לאמר כה תאמרון (בראשית שם ה). אמירה אחת למעלה, ואמירה אחת למטה. וזהו לאדוני לעשו, שני למדין לאדוני למעלה, לעשו למטה. ואל תתמה שקרא לסמאל אדון והוא א"ל אחר, כי קראו אדון מבחינת הקדושה שבו בשרשו שהוא הכבוד העליון החופף עליו... עם לבן גרתי (בראשית שם). שני הפירושים של רש"י הם אמת. השלוחים שהלכו לעשו דברו דברי הכנעה, גרתי לא נעשתי שר וחשוב אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותו. ומלאכים ממש שהלכו למעלה להתעורר זכיותיו אמרו גרתי תרי"ג מצות שמרתי אפילו בבית לבן ולא למדתי ממעשיו. גם רומז עם לבן גרתי כי אין עלי חטא שתי אחיות, כי עם לבן גרתי והוא בחוץ לארץ: ויהי לו שור וחמור (שם ו). לעשו אמרו כפשוטו כמו שכתב רש"י, אבא אמר לי (בראשית כז, כח) מטל השמים, וזו אינה וכו'. ולשליחות של מעלה רומז על כמה זכיות שיש אצלו ושעתיד לצאת ממנו, והוא כדאיתא בב"ר (עה, ז) רבנן אמרי, שור, זה משוח מלחמה שנאמר (דברים לג, יז) בכור שורו הדר לו. חמור, זה מלך משיחנו שנאמר (זכריה ט, ט) עני ורוכב על החמור וגו'. צאן, אלו ישראל שנאמר (יחזקאל לד, לא) ואתן צאני צאן מרעיתי. ועבד ושפחה, (תהלים קכג, ב) הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וגו': עוד אמרו (ב"ר עה, יב), שור, זה יוסף שנאמר (דברים לג, יז) בכור שורו הדר לו. חמור, זה יששכר דכתיב (בראשית מט, יד) חמור גרם, ובן בנו של יוסף עומד לכלות את עמלק שנאמר (שמות יז, יג) ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, ובניו של יששכר יודעים מה הקב"ה עושה בעולמו שנאמר (דה"א יב, לב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים. וצאן, אלו ישראל שנאמר (יחזקאל לד, לא) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. ועבד, זה דוד. ושפחה, זו אביגיל שנאמר (ש"א כה, מא) הנה אמתך לשפחה, עד כאן לשונם: הזכיר זכיות של ישראל שהם צאן בכלל, ופרט איזה יחידי סגולה מהם. והזכיר דוד יותר ממשה רבינו שג"כ נקרא עבד (במדבר יב, ז), לפי שהוא תכלית האחרון כשיבא משיח צדקינו אז יתבטל קטרוג המקטרג סמאל. והזכיר אביגיל ויש בו סוד, כי מציאות אביגיל היה בכאן ע"כ גם כן משום מציאות דוד שנשא אותה: וענין מציאות אביגיל בכאן מצאתי בקונטרס כתבי הקודש דהאר"י ז"ל וזה לשונו, ויעבוד ישראל באשה ובאשה שמר (הושע יב, יג). כבר בארתי לך בדרושים כי אביגיל סוד לאה. והפירוש הוא, כבר אמרתי לך כי האדם מניח במעי אתתא בביאה ראשונה רוחא חדא כנזכר בפרשת משפטים בסבא, והנך רואה בעיניך דיעקב דהניח ברחל יצא ממנו בנימין, וזהו (בראשית לה, יח) ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בנימן, כי אותה רוח הנקרא נפשה הוא אשר יצא ונעשה בנימן. ואמנם הרוח שהניח בלאה יצאה ממנה ונעשה אביגיל. ומן הראוי להיות זכר, אכן לפי שעבד באשה, ולכן ובאשה שמר: עוד יש פירוש אחר וזהו עצמו הנזכר. והענין כי כבר ידעת (ב"מ פד, א) כי יעקב שופריה דאדם, ושמר צאנו של לבן כ"ב שנה וכל זה להוציא אותן הטיפין מלבן והם רחל ולאה, כי הם טיפי אדם דנחש הקדמוני. גם דוד שהוא גלגול דאדם הוצרך לשמור צאנו של נבל להוציא ממנו טפה אחרת שעדיין היתה חסירה ממנו והוא סוד אביגיל, כי היא כח בנחש הקדמוני שהוא נבל גלגול לבן לחזור, ולקח אותו רוחא דגניז בלאה ועתה חזר דוד ולקח ממנו, ולכן הוצרך דוד לשמור צאן נבל כמו יעקב ללבן, וזהו (ש"א כה, טז) סוד חומה היו עלינו, עד כאן לשונו: וישובו המלאכים אל יעקב (בראשית לב, ז). המלאכים שלמטה ושלמעלה. שלמעלה אמרו (שם), באנו אל אחיך. ושלמטה אמרו (שם), אל עשו. וגם הולך לקראתך (שם), זה אמרו שלוחים שלמעלה שאמרו סמאל הולך לקראתו, וזה גם כמו שכתוב (איוב א, ו) ויבא גם השטן. וארבע מאות איש עמו (גם זה שם), אמרו השלוחים שלמטה אל עשו: ויירא וייצר לו (בראשית שם ח). ויירא מצד החטא מכח קטרוג, וגם נתיירא מחמת זכות כבוד אב ואם שקיים עשו. וכן משה רבינו ע"ה במלחמות עוג היה מתיירא שמא תעמוד לו זכותו של אברהם כו' כדפירש רש"י פרשת חקת (במדבר כא, לד) בפסוק אל תירא אותו. וכן רמז בב"ר (עו, א), ר' פינחס בשם ר' ראובן, שני בני אדם הבטיח הקב"ה ונתייראו, הבחיר שבאבות
(1783 - 1841 למניינם) מייסד שושלת החסידי דינוב, נודע בשם ספרו המפורסם "בני יששכר" על התורה ומועדים. הוא היה בנו של רבי פסח שפירא, שהיה גיסו של רבי אלימלך מליז'נסק (שעל שמו הוא נקרא), ואמו היתה מצאצאי רבי שמשון מאוסטרופולי
ויצו אתם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב וכו' (בראשית לב ה), ואשלחה להגיד לאדוני למצא חן בעיני"ך (בראשית לב ו). מה שיש לדקדק במקראי קודש הללו.
א', לאמר אינו מובן.
ב', כה תאמרון "לאדוני "לעשו, הנה למה קראו אדוניו שלא בפניו, (עיין באלשיך מה שתירץ על זה, ועדיין לא נתיישב, עיין שם).
ג', לאדוני לעשו בב' למדין.
ד', ואשלחה להגיד לאדוני למצא חן בעיניך, לפי שיעור הכתוב שקראו אדוני בלשון נסתר, היה לו לומר למצא חן בעיני אדוני.
אך הוא דהנה מצינו בנחמיה (ב ד) ואתפלל אל יקוק, (נחמיה ב ה) ואומר למלך, שזה דרך הצדיקים שמדברים בדביקות הבורא, מדברים מאמרם שיובנו על שתי פנים, דהיינו עיקר תפילתם אל הבורא ית', וגם כן יצדק מאמרם למטה בגשמיות. וכזה עשה יעקב אבינו, ונכתב בתורה ללמד לבניו לדעת, הנה אמר "ויצו אותם לאמר", שצוה להם ולמד להם ענין האמירה שידברו על ב' פנים, "כה תאמרון" ר"ל בלשון הזה תדברון, ויסבול הענין ב' דברים, היינו לאדוני להשי"ת, ולהבדיל גם כן לעשו, כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי וכו', הנה הוא תפילה ומליצה בעדו להבורא ית', שעם היותו בבית לבן הרשע שמר תרי"ג מצות, וגם כן הוא שליחות לעשו שלא נעשיתי חשוב, רק גר ולא נתקיימו הברכות. ויהי לי שור וחמור וכו', להבורא ית' הוא מליצה, כמו שאמרו ז"ל במדרש (ב"ר פע"ה י"ב) שור זה יוסף, וחמור זה יששכר, צאן אלו ישראל, ועבד זה דוד, ושפחה זו אביגיל, שכל אלו עתידין לצאת ממני, והנה הוא מליצה להבורא ית'. וגם כן כפשוטו הודעה לעשיו. ואשלחה להגיד לאדוני להבורא ית', וגם כן כפשוטו למצא חן בעיניך, הנה להבורא ית' אמר ואשלחה כל הנ"ל להגיד לאדוני, להמשיך בחינת מיין נוקבין לאדוני היא השכינה, למצא חן בעיניך דהיינו שימצא אדונ"י היינו השכינה בחינת אדושם חן בעיניך, באומרה במאי ברא אתינא לקמך דייקא פנים בפנים. ולעשו הוא כפשוטו. על כן לא אמר למצוא חן בעיני אדוני, כי כוונתו היה בגבהי מרומים, שתמצא השכינה חן כביכול להתהוות היחוד פנים בפנים, כל זה סיפר להשי"ת שזאת היתה כוונתו בתרי"ג מצות, ששלח להגי"ד ר"ל להמשיך להשכינה בחינת מיין נוקבין, וכן הנשמות שהוליד ואשר הם כבר התולדה שלו, גם כן זאת כוונתם לצורך גבוה. ולעשו דיבר כפשוטו. וזה למד בדקדוק הדיבור למלאכים שיהיה מאמרם סובל ב' הפירושים, ונכתב זאת התורה ללמד לבניו דעת איך יהיה מנהגם בגלות עשו. ולזה יצדק גם כן הלאמ"ר הנ"ל, לאמר לדורות והבן: