(א) וְיוֹסֵ֖ף הוּרַ֣ד מִצְרָ֑יְמָה וַיִּקְנֵ֡הוּ פּוֹטִיפַר֩ סְרִ֨יס פַּרְעֹ֜ה שַׂ֤ר הַטַּבָּחִים֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מִיַּד֙ הַיִּשְׁמְעֵאלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הוֹרִדֻ֖הוּ שָֽׁמָּה׃
(ב) וַיְהִ֤י יְהוָה֙ אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיְהִ֖י אִ֣ישׁ מַצְלִ֑יחַ וַיְהִ֕י בְּבֵ֖ית אֲדֹנָ֥יו הַמִּצְרִֽי׃
(ג) וַיַּ֣רְא אֲדֹנָ֔יו כִּ֥י יְהוָ֖ה אִתּ֑וֹ וְכֹל֙ אֲשֶׁר־ה֣וּא עֹשֶׂ֔ה יְהוָ֖ה מַצְלִ֥יחַ בְּיָדֽוֹ׃
(ד) וַיִּמְצָ֨א יוֹסֵ֥ף חֵ֛ן בְּעֵינָ֖יו וַיְשָׁ֣רֶת אֹת֑וֹ וַיַּפְקִדֵ֙הוּ֙ עַל־בֵּית֔וֹ וְכָל־יֶשׁ־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדֽוֹ׃
(ה) וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ וְעַל֙ כָּל־אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־ל֔וֹ וַיְבָ֧רֶךְ יְהוָ֛ה אֶת־בֵּ֥ית הַמִּצְרִ֖י בִּגְלַ֣ל יוֹסֵ֑ף וַיְהִ֞י בִּרְכַּ֤ת יְהוָה֙ בְּכָל־אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־ל֔וֹ בַּבַּ֖יִת וּבַשָּׂדֶֽה׃
(ו) וַיַּעֲזֹ֣ב כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ֮ בְּיַד־יוֹסֵף֒ וְלֹא־יָדַ֤ע אִתּוֹ֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁר־ה֣וּא אוֹכֵ֑ל וַיְהִ֣י יוֹסֵ֔ף יְפֵה־תֹ֖אַר וִיפֵ֥ה מַרְאֶֽה׃
(2) The LORD was with Joseph, and he was a successful man; and he stayed in the house of his Egyptian master.
(3) And when his master saw that the LORD was with him and that the LORD lent success to everything he undertook,
(4) he took a liking to Joseph. He made him his personal attendant and put him in charge of his household, placing in his hands all that he owned.
(5) And from the time that the Egyptian put him in charge of his household and of all that he owned, the LORD blessed his house for Joseph’s sake, so that the blessing of the LORD was upon everything that he owned, in the house and outside.
(6) He left all that he had in Joseph’s hands and, with him there, he paid attention to nothing save the food that he ate. Now Joseph was well built and handsome.
- מה שלבי ההתקדמות של יוסף?
- מהי הסיבה להתקדמות המהירה והמרשימה של יוסף על פי הכתוב?
(ז) וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַתִּשָּׂ֧א אֵֽשֶׁת־אֲדֹנָ֛יו אֶת־עֵינֶ֖יהָ אֶל־יוֹסֵ֑ף וַתֹּ֖אמֶר שִׁכְבָ֥ה עִמִּֽי׃
(ח) וַיְמָאֵ֓ן ׀ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֵ֣שֶׁת אֲדֹנָ֔יו הֵ֣ן אֲדֹנִ֔י לֹא־יָדַ֥ע אִתִּ֖י מַה־בַּבָּ֑יִת וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֶשׁ־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדִֽי׃
(ט) אֵינֶ֨נּוּ גָד֜וֹל בַּבַּ֣יִת הַזֶּה֮ מִמֶּנִּי֒ וְלֹֽא־חָשַׂ֤ךְ מִמֶּ֙נִּי֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־אוֹתָ֖ךְ בַּאֲשֶׁ֣ר אַתְּ־אִשְׁתּ֑וֹ וְאֵ֨יךְ אֶֽעֱשֶׂ֜ה הָרָעָ֤ה הַגְּדֹלָה֙ הַזֹּ֔את וְחָטָ֖אתִי לֵֽאלֹהִֽים׃
(י) וַיְהִ֕י כְּדַבְּרָ֥הּ אֶל־יוֹסֵ֖ף י֣וֹם ׀ י֑וֹם וְלֹא־שָׁמַ֥ע אֵלֶ֛יהָ לִשְׁכַּ֥ב אֶצְלָ֖הּ לִהְי֥וֹת עִמָּֽהּ׃
(יא) וַיְהִי֙ כְּהַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיָּבֹ֥א הַבַּ֖יְתָה לַעֲשׂ֣וֹת מְלַאכְתּ֑וֹ וְאֵ֨ין אִ֜ישׁ מֵאַנְשֵׁ֥י הַבַּ֛יִת שָׁ֖ם בַּבָּֽיִת׃
(יב) וַתִּתְפְּשֵׂ֧הוּ בְּבִגְד֛וֹ לֵאמֹ֖ר שִׁכְבָ֣ה עִמִּ֑י וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ בְּיָדָ֔הּ וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה׃
(יג) וַיְהִי֙ כִּרְאוֹתָ֔הּ כִּֽי־עָזַ֥ב בִּגְד֖וֹ בְּיָדָ֑הּ וַיָּ֖נָס הַחֽוּצָה׃
(יד) וַתִּקְרָ֞א לְאַנְשֵׁ֣י בֵיתָ֗הּ וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר רְא֗וּ הֵ֥בִיא לָ֛נוּ אִ֥ישׁ עִבְרִ֖י לְצַ֣חֶק בָּ֑נוּ בָּ֤א אֵלַי֙ לִשְׁכַּ֣ב עִמִּ֔י וָאֶקְרָ֖א בְּק֥וֹל גָּדֽוֹל׃
(טו) וַיְהִ֣י כְשָׁמְע֔וֹ כִּֽי־הֲרִימֹ֥תִי קוֹלִ֖י וָאֶקְרָ֑א וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ אֶצְלִ֔י וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה׃
(טז) וַתַּנַּ֥ח בִּגְד֖וֹ אֶצְלָ֑הּ עַד־בּ֥וֹא אֲדֹנָ֖יו אֶל־בֵּיתֽוֹ׃
(יז) וַתְּדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו כַּדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹ֑ר בָּֽא־אֵלַ֞י הָעֶ֧בֶד הָֽעִבְרִ֛י אֲשֶׁר־הֵבֵ֥אתָ לָּ֖נוּ לְצַ֥חֶק בִּֽי׃
(יח) וַיְהִ֕י כַּהֲרִימִ֥י קוֹלִ֖י וָאֶקְרָ֑א וַיַּעֲזֹ֥ב בִּגְד֛וֹ אֶצְלִ֖י וַיָּ֥נָס הַחֽוּצָה׃
(7) After a time, his master’s wife cast her eyes upon Joseph and said, “Lie with me.”
(8) But he refused. He said to his master’s wife, “Look, with me here, my master gives no thought to anything in this house, and all that he owns he has placed in my hands.
(9) He wields no more authority in this house than I, and he has withheld nothing from me except yourself, since you are his wife. How then could I do this most wicked thing, and sin before God?”
(10) And much as she coaxed Joseph day after day, he did not yield to her request to lie beside her, to be with her.
(11) One such day, he came into the house to do his work. None of the household being there inside,
(12) she caught hold of him by his garment and said, “Lie with me!” But he left his garment in her hand and got away and fled outside.
(13) When she saw that he had left it in her hand and had fled outside,
(14) she called out to her servants and said to them, “Look, he had to bring us a Hebrew to dally with us! This one came to lie with me; but I screamed loud.
(15) And when he heard me screaming at the top of my voice, he left his garment with me and got away and fled outside.”
(16) She kept his garment beside her, until his master came home.
(17) Then she told him the same story, saying, “The Hebrew slave whom you brought into our house came to me to dally with me;
(18) but when I screamed at the top of my voice, he left his garment with me and fled outside.”
(19) When his master heard the story that his wife told him, namely, “Thus and so your slave did to me,” he was furious.
- מהו הניסיון שניצב בפני יוסף?
- האם יוסף עומד בניסיון?
- מהם שני נימוקיו של יוסף בסירובו לאשת פוטיפר?
|
גרסת המספר פסוקים י"א- י"ד |
דיווח אשת פוטיפר לאנשי ביתה (העובדים שלה) פסוקים י"ד – ט"ו |
דיווח אשת פוטיפר לבעלה פסוקים י"ז – י"ח |
|
..." רְאּו הֵבִיא לָנּו ..." |
..." בָׁא-אֵלַי ... |
|
|
אִיׁש עִבְרִי |
הָעֶבֶד הָעִבְרִי, אֲשֶּר- הֵבֵאתָׁ לָנּו |
|
|
לְצַחֶּק בָנּו |
לְצַחֶּק בִי |
|
|
בָא אֵלַי לִׁשְכַב עִמִי, וָׁאֶּקְרא בְקֹול גָׁדֹול |
וַיְהִי, כַהֲרִימִי קֹולִי וָׁאֶּקְרָׁא |
|
|
וַתִתְפְשֵהּו בְבִגדֹו לאמֹּר, ׁשִכְבָה עִמי(פס' י"ב) וַיַעֲזֹּב בִגְדֹו בְיָׁדָּה |
וַיַעֲזֹּב בִגְדֹו אֶּצְלִי |
, וַיַעֲזֹּב בִגְדֹו אֶּצְלִי, |
|
וַיָנָס וַיֵצֵא הַחּוצָה. (פס' י"ב) |
וַיָנָס וַיֵצֵא הַחּוצָה |
וַיָנָס הַחּוצָה |
|
וַיְהִי, כִראֹותָּה כִי עָׁזַב בִגְדֹו, בְיָׁדָׁ ּה וַיָׁנָׁס הַחּוצָׁה (פס' י"ג – י"ד) |
כאשר אשת פוטיפר מדברת עם בעלה היא מכנה את יוסף "העבד העברי" בכינוי זה היא מדגישה שני דברים:
• שהוא עבד נחות מבחינת מעמדו
• ושהוא זר במוצאו ובחוצפתו העז לנסות לשכב עם אשתך כשאתה הפקדת את הכל בידיו.היא מוסיפה ואומרת "אשר הבאת לנו"...כיוון שאתה הבאת אותו לכאן עליך גם להיפטר ממנו.
לעבדים- שלה אומרת אשת פוטיפר שהוא הובא לנו ורצה לצחק בנו – כלומר הוא מזלזל בכולנו, ויש לנו צרה משותפת כנגד יוסף המשתייך לגזע עברי נחות.
לבעלה- אומרת אשת פוטיפר "בא לצחק בי" – לצחק במשמעות מינית – ניסה לשכב עימי. בפני בעלה היא מדגישה את עצמה בלבד, כדי לעורר את קנאתו על כך שהעבד הנחות העז לפגוע בכבודו וביקר לו ביותר – שזו אישתו. היא טוענת שיוסף שכח את בגדו שפשט אצלה וכשצעקה – הוא נמלט והשאיר בגדו אצלה.
גרסת המספר – היא קראה לאנשי ביתה כדי להראות להם את הראיות למעשיו וטוענת בפניהם ובפני בעלה שצעקה והרימה את קולה . היא משקרת, חשוב לה לציין שצעקה כי זו ההוכחה שהייתה בסכנה והותקפה לכן כל האשמה נופלת עליו. (כך גם לפי החוק בדברים כ"ב פסוקים כ"ה- כ"ז).
לעבדים היא אומרת שיוסף ברח במהירות מחדרה ואחר כך יצא, כלומר הלך הליכה רגילה. לבעלה היא אומרת ,וַיָּנָס הַחוּצָה" (י"ח) כלומר יצא בריצה. בעלה לא ראה את יוסף כמו עבדי הבית ולכן היא מספרת לו שיוסף ברח בריצה.
(יט) וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אֲדֹנָ֜יו אֶת־דִּבְרֵ֣י אִשְׁתּ֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבְּרָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה עָ֥שָׂהּ לִ֖י עַבְדֶּ֑ךָ וַיִּ֖חַר אַפּֽוֹ׃
(כ) וַיִּקַּח֩ אֲדֹנֵ֨י יוֹסֵ֜ף אֹת֗וֹ וַֽיִּתְּנֵ֙הוּ֙ אֶל־בֵּ֣ית הַסֹּ֔הַר מְק֕וֹם אֲשֶׁר־אסורי [אֲסִירֵ֥י] הַמֶּ֖לֶךְ אֲסוּרִ֑ים וַֽיְהִי־שָׁ֖ם בְּבֵ֥ית הַסֹּֽהַר׃
(כא) וַיְהִ֤י יְהוָה֙ אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיֵּ֥ט אֵלָ֖יו חָ֑סֶד וַיִּתֵּ֣ן חִנּ֔וֹ בְּעֵינֵ֖י שַׂ֥ר בֵּית־הַסֹּֽהַר׃
(כב) וַיִּתֵּ֞ן שַׂ֤ר בֵּית־הַסֹּ֙הַר֙ בְּיַד־יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת כָּל־הָ֣אֲסִירִ֔ם אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַסֹּ֑הַר וְאֵ֨ת כָּל־אֲשֶׁ֤ר עֹשִׂים֙ שָׁ֔ם ה֖וּא הָיָ֥ה עֹשֶֽׂה׃
(כג) אֵ֣ין ׀ שַׂ֣ר בֵּית־הַסֹּ֗הַר רֹאֶ֤ה אֶֽת־כָּל־מְא֙וּמָה֙ בְּיָד֔וֹ בַּאֲשֶׁ֥ר יְהוָ֖ה אִתּ֑וֹ וַֽאֲשֶׁר־ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה יְהוָ֥ה מַצְלִֽיחַ׃ (ס)
(19) When his master heard the story that his wife told him, namely, “Thus and so your slave did to me,” he was furious.
(20) So Joseph’s master had him put in prison, where the king’s prisoners were confined. But even while he was there in prison,
(21) the LORD was with Joseph: He extended kindness to him and disposed the chief jailer favorably toward him.
(22) The chief jailer put in Joseph’s charge all the prisoners who were in that prison, and he was the one to carry out everything that was done there.
(23) The chief jailer did not supervise anything that was in Joseph’s charge, because the LORD was with him, and whatever he did the LORD made successful.
