סיום מסכת חגיגה

(יד) שָׁלֹ֣שׁ רְגָלִ֔ים תָּחֹ֥ג לִ֖י בַּשָּׁנָֽה׃ (טו) אֶת־חַ֣ג הַמַּצּוֹת֮ תִּשְׁמֹר֒ שִׁבְעַ֣ת יָמִים֩ תֹּאכַ֨ל מַצּ֜וֹת כַּֽאֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֗ךָ לְמוֹעֵד֙ חֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֔יב כִּי־ב֖וֹ יָצָ֣אתָ מִמִּצְרָ֑יִם וְלֹא־יֵרָא֥וּ פָנַ֖י רֵיקָֽם׃ (טז) וְחַ֤ג הַקָּצִיר֙ בִּכּוּרֵ֣י מַעֲשֶׂ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר תִּזְרַ֖ע בַּשָּׂדֶ֑ה וְחַ֤ג הָֽאָסִף֙ בְּצֵ֣את הַשָּׁנָ֔ה בְּאָסְפְּךָ֥ אֶֽת־מַעֲשֶׂ֖יךָ מִן־הַשָּׂדֶֽה׃ (יז) שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה יֵרָאֶה֙ כָּל־זְכ֣וּרְךָ֔ אֶל־פְּנֵ֖י הָאָדֹ֥ן ׀ ה'׃

Exodus 23:14-17

(14) Three times a year you shall hold a festival for Me: (15) You shall observe the Feast of Unleavened Bread—eating unleavened bread for seven days as I have commanded you—at the set time in the month of Abib, for in it you went forth from Egypt; and none shall appear before Me empty-handed; (16) and the Feast of the Harvest, of the first fruits of your work, of what you sow in the field; and the Feast of Ingathering at the end of the year, when you gather in the results of your work from the field. (17) Three times a year all your males shall appear before the Sovereign, the LORD.

שלום לכולם. היום נציין ביחד את סיום מסכת חגיגה מתלמוד בבלי.
מהי מסכת חגיגה?
ובכן, מסכת חגיגה - תחילה במשנה ואח"כ בתלמודים - דנה במערכת ההלכות הקשורות למצוות התורה לעלות ולהיראות בבית המקדש בשלוש הרגלים.
מכאן גם הקשר לרגל הראשון - הוא הפסח.
מבחינת התוכן, הדיון במסכת מתחלק לשני נושאים עיקריים: הקורבנות שחייבים עולי הרגל להביא, ודיני טומאה וטהרה, בייחוד בצדדים הנוגעים לרגלים או המיוחדים להם.

דברים ט״ז:ט״ז-י״ז

(טז) שָׁל֣וֹשׁ פְּעָמִ֣ים ׀ בַּשָּׁנָ֡ה יֵרָאֶ֨ה כָל־זְכוּרְךָ֜ אֶת־פְּנֵ֣י ׀ ה' אֱלֹקֶ֗יךָ בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֔ר בְּחַ֧ג הַמַּצּ֛וֹת וּבְחַ֥ג הַשָּׁבֻע֖וֹת וּבְחַ֣ג הַסֻּכּ֑וֹת וְלֹ֧א יֵרָאֶ֛ה אֶת־פְּנֵ֥י ה' רֵיקָֽם׃ (יז) אִ֖ישׁ כְּמַתְּנַ֣ת יָד֑וֹ כְּבִרְכַּ֛ת ה' אֱלֹקֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃ (ס)

Deuteronomy 16:16-17

(16) Three times a year—on the Feast of Unleavened Bread, on the Feast of Weeks, and on the Feast of Booths—all your males shall appear before the LORD your God in the place that He will choose. They shall not appear before the LORD empty-handed, (17) but each with his own gift, according to the blessing that the LORD your God has bestowed upon you.

קראו היטב את הפסוקים. האם, לדעתכם, כבר בפסוקים עצמם טמון מתח פנימי?

חגיגה י״ד ב:ח׳-ט׳

ת"ר ארבעה נכנסו בפרדס ואלו הן בן עזאי ובן זומא אחר ורבי עקיבא אמר להם ר"ע כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים משום שנאמר (תהלים קא, ז) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני

בן עזאי הציץ ומת עליו הכתוב אומר (תהלים קטז, טו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו בן זומא הציץ ונפגע ועליו הכתוב אומר (משלי כה, טז) דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו אחר קיצץ בנטיעות רבי עקיבא יצא בשלום

Chagigah 14b:8-9

§ The Sages taught: Four entered the orchard [pardes], i.e., dealt with the loftiest secrets of Torah, and they are as follows: Ben Azzai; and ben Zoma; Aḥer, the other, a name for Elisha ben Avuya; and Rabbi Akiva. Rabbi Akiva, the senior among them, said to them: When, upon your arrival in the upper worlds, you reach pure marble stones, do not say: Water, water, although they appear to be water, because it is stated: “He who speaks falsehood shall not be established before My eyes” (Psalms 101:7). The Gemara proceeds to relate what happened to each of them: Ben Azzai glimpsed at the Divine Presence and died. And with regard to him the verse states: “Precious in the eyes of the Lord is the death of His pious ones” (Psalms 116:15). Ben Zoma glimpsed at the Divine Presence and was harmed, i.e., he lost his mind. And with regard to him the verse states: “Have you found honey? Eat as much as is sufficient for you, lest you become full from it and vomit it” (Proverbs 25:16). Aḥer chopped down the shoots of saplings. In other words, he became a heretic. Rabbi Akiva came out safely.

בהקשר זה, של נסיון 'לראות ולהראות', הנסיון המיסטי, ארבעה שנכנסו לפרדס, אני ממליץ מאוד על שירו של אהוד בנאי "מעשה בארבעה". כדאי, בהזדמנות, להקשיב לו בנחת - וגם להתרכז בטקסט. מסתבר שהארבעה חיים עדיין היום...

חגיגה כ״ו א:י׳

ובשעת הרגל אף על התרומה: מנהני מילי אמר רבי יהושע בן לוי דאמר קרא (שופטים כ, יא) ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים - הכתוב עשאן כולן חברים:

Chagigah 26a:10

§ It was taught in the mishna: And during a pilgrimage Festival they are deemed credible even with regard to teruma. The Gemara poses a question: From where are these matters derived, i.e., that there is a difference between Festival days and other periods? Rabbi Yehoshua ben Levi said: The verse states concerning the incident of the concubine in Gibeah: “And all the men of Israel gathered to the city, like one man, united [ḥaverim]” (Judges 20:11). This verse is interpreted to teach that whenever the entire people of Israel gathers together in a single place, the Torah makes, i.e., considers, all of them ḥaverim. The final word of the phrase, ḥaverim, is a reference to the members of a group dedicated to scrupulous observance of mitzvot, as the term is used by the Sages.

"חברים" = שומרי הלכה בדקדוק

נפנה עתה לאמירה מקבילה (אך לא זהה!) מתלמוד ירושלמי:

תלמוד ירושלמי חגיגה ג׳:ו׳:ב׳-ז׳:א׳

א"ר יהושע בן לוי (תהילים קכב, ג) ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים מעתה אפי' בשאר ימות השנה א"ר זעירה ובלבד בשעה ששם עלו שבטים:

Jerusalem Talmud Chagigah 3:6:2-7:1

Gemara. The dues collectors who entered into a house – it is impure. If there is a non-Jew with them they are trustworthy to say ‘we went in but touched nothing.’ Give this two explanations. They are trustworthy to say ‘we entered but touched nothing’ when there are witnesses and they know this. And in Jerusalem they are trustworthy regarding holy vessels even when there are witnesses which they know about. Another explanation – they are trustworthy to say ‘we entered but touched nothing’ therefore we need the other teaching when there are witnesses they know about. And in Jerusalem they are trustworthy even on holy vessels even though there are witnesses that they know about. R’ Yehoshua ben Levi said: “The built-up Jerusalem is like a city that was joined (chubra) together within itself.” (Psalms 122:3) A city which makes all of Israel friends (chaverim – also a term for those who are trustworthy regarding tithes and matters of ritual purity). If so, let this be true during the rest of the year. R’ Zeira said: only at the time “There ascended the tribes…” (Psalms 122:4)

עיינו בפסוקים העוסקים במצוות הראיון, ומעט במסכת עצמה.
עתה נפנה ממש לסיום המסכת.

חגיגה כ״ז א:ג׳-ט׳

כל הכלים שבמקדש יש להם שניים כו': מזבח הנחושת דכתיב (שמות כ, כד) מזבח אדמה תעשה לי מזבח הזהב דכתיב (במדבר ג, לא) המנורה והמזבחות איתקוש מזבחות זה לזה: וחכמים אומרים מפני שהן מצופין: אדרבה כיון דמצופין נינהו מיטמאו אימא וחכמים מטמאין מפני שהן מצופין ואב"א רבנן לר"א קאמרי מאי דעתיך משום דמצופין מיבטל בטיל צפויין גבייהו

א"ר אבהו אמר ר"א ת"ח אין אור של גיהנם שולטת בהן ק"ו מסלמנדרא ומה סלמנדרא שתולדת אש היא הסך מדמה אין אור שולטת בו ת"ח שכל גופן אש דכתיב (ירמיהו כג, כט) הלא כה דברי כאש נאם ה' על אחת כמה וכמה אמר ריש לקיש אין אור של גיהנם שולטת בפושעי ישראל קל וחומר ממזבח הזהב מה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב כמה שנים אין האור שולטת בו פושעי ישראל שמלאין מצות כרמון דכתיב (שיר השירים ד, ג) כפלח הרמון רקתך אל תקרי רקתך אלא רקנין שבך על אחת כמה וכמה:

Chagigah 27a:3-9

§ The mishna taught: All the vessels that were in the Temple had second and third substitute vessels, etc. All the vessels that were in the Temple required immersion, apart from the golden altar and the bronze altar, because they are considered like the ground. The Gemara cites the relevant sources: The bronze altar is considered like the ground, as it written concerning this altar: “An altar of earth you shall make for Me” (Exodus 20:21). The golden altar is considered like the ground, as it is written: “The candelabrum and the altars” (Numbers 3:31). The plural word “altars” indicates that the two altars of the Temple, the bronze one and the golden one, are compared to each other, teaching that just as the bronze altar is like the ground in that it cannot contract impurity, the same applies to the golden altar. § According to the mishna, Rabbi Eliezer maintains that the altars are pure because they are like the ground, and the Rabbis say: It is because they are coated. The mishna seems to be saying that the Rabbis are offering a different reason for the altars not being susceptible to impurity, namely, that they are coated. The Gemara is puzzled by this: On the contrary, since they are coated with gold or bronze that is a reason that they should contract impurity, as the metal coating makes the entire altar considered as a metal vessel, as stated above, and metal is susceptible to impurity. The Gemara answers: Say and emend the mishna text as follows: And the Rabbis disagree with Rabbi Eliezer altogether, and declare the altars to be susceptible to impurity, because they are coated. And if you wish, say that that our text of the mishna is correct, and we should understand that the Rabbis were saying their statement in response to Rabbi Eliezer: What is your reasoning for stating that the altars are not susceptible to impurity because they are like the ground? Why didn’t you say simply that they are wooden vessels fixed in one place? For that is sufficient reason for them not to be susceptible to impurity. Is it because they are coated with metal, and therefore they would be considered metal vessels rather than wooden ones, and susceptible to impurity, were it not for the fact that they are considered like the ground? This is a mistake, for the coating is not important, and their coating is nullified and considered subordinate to them, so that they are indeed considered wooden vessels in a fixed place and therefore not susceptible to impurity. Although generally the status of a vessel does follow its coating, the Temple table and its altars are exceptions, as derived from the verse in Ezekiel cited above (41:22). There is therefore no need to mention that they are compared to the ground. Since these altars are made of wood they do not contract impurity, irrespective of whether or not they are attached to the ground. § Apropos the coating of the altar, the Gemara cites an Aggadic teaching: Rabbi Abbahu said that Rabbi Elazar said: The fire of Gehenna has no power over Torah scholars. This can be derived by an a fortiori inference from the salamander [salamandra], a creature created out of fire and immune to its effects, and whose blood is fireproof: If a salamander, which is merely a product of fire, and nevertheless when one anoints his body with its blood, fire has no power over him, all the more so should fire not have any power over Torah scholars, whose entire bodies are fire, as it is written: “Surely My words are as fire, says the Lord” (Jeremiah 23:29), and the words of Torah become part of the Torah scholars’ very bodies. Reish Lakish said: The fire of Gehenna has no power over the sinners of Israel either. This can be derived by an a fortiori inference from the golden altar: If the golden altar, which has on it a coating that is no more than the thickness of a gold dinar, and which has incense burning on it for many years and yet fire has no power over it, as the gold miraculously remained undamaged, all the more so should immunity from fire be granted to the sinners of Israel, who are filled with good deeds as a pomegranate is full of seeds, as it is written: “Your temples [rakatekh] are like a pomegranate split open” (Song of Songs 4:3), which is to be expounded as follows: Do not read this word as rakatekh, rather read it as reikanin shebakh, meaning the empty, worthless people among you; even these people are as full of good deeds as a pomegranate is full of seeds.

רש"י על חגיגה כ״ז א:ח׳:א׳

סלמנדרא - חיה הנבראת מן האור כשבוערין אש במקום אחד שבע שנים תמיד בלי הפסק:

כעובי דינר זהב - דבר מועט לא חסר זהבה דנעשה בו נס:

Rashi on Chagigah 27a:8:1

...

תוספות על חגיגה כ״ז א:ז׳:א׳-ח׳:ב׳

סלמנדרא. החלד והעכבר תרגמם יהונתן כרכושתא וסלמנדרא. ערוך:

פושעי ישראל אין אור של גיהנם כו'. נראה לי דלאו בפושעי ישראל בגופן דהא אמרינן בראש השנה (דף יז.) פושעי ישראל בגופן גיהנם כלה והם אינם כלים אלא בפושעי קצת קאמר ומשום דמסיק להו אברהם לכולהו חוץ מבועלי הכותית (דמבשקר ליה) ערלתיה כדאמר בריש עושין פסין (עירובין דף יט.) וכי אמרינן בסוף הזהב (ב"מ דף נח:) הכל יורדין ועולין חוץ משלשה לאו בגיהנם מיירי אלא במקום אחד לידון הן יורדין ואף הנידון לאחר שנים עשר חדש עולין ואין נידונין יותר משנה תמימה: שאין בו אלא עובי דינר. בתנחומא יש שהיה משה תמיה על זה אי אפשר שלא ישרף העץ ואמר לו המקום כך דרכי באש של מעלה אש אוכלה אש ואינו מכלה כדכתיב והסנה איננו אוכל (שמות ג׳:ב׳):

Tosafot on Chagigah 27a:7:1-8:2

...

הדרן עלך חומר בקודש וסליקא לה מסכת חגיגה

הדרן

(א) הֲדְרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת חגיגה וְהֲדְרָךְ עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת חגיגה וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לָא נִתֽנְשֵׁי מִינָךְ מַסֶּכֶת חגיגה וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִינָן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלֹא בְּעָלְמָא דְאַָתֵי:

(ב) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֶאֱלֹקֵי אַבוֹתֵינוּ שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה ותְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחָאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא בַּר פָּפָּא, רַפֽרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אַדָּא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:

(ג) הַעֲרֵב נָא ה' אֱלֹקֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תּוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ כּוּלָנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כּוּלָנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתְךָ. מֵאֹיְבַי, תְּחַכְּמֵנִי מִצְו‍ֹתֶךָ: כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי. יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן, לֹא אֵבוֹש לְעוֹלָם, לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ: כִּי בָם, חִיִּיתָנִי. בָּרוּךְ אַתָּה ה' לַמֽדֵנִי חֻקֶּיךָ. אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד.

(ד) מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֶאֱלֹקֵי אַבוֹתֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תּוֹרָה וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים. אָנו עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר. אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים. אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שַׁחַת. שֶׁנֱאמַר: וְאַתָּה אֱלֹקים, תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה, לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם; וַאֲנִי, אֶבְטַח בָּךְ.

(ה) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אלקי, כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרֽתַּנִי לְסַיֵים מַסֶּכֶת (יאמר שם המסכת), כֵּן תּֽעַזְרֵנִי לְהַתְחִיל מְסֶכְתוֹת וּסֽפָרִים אַחֵרים וּלְסַיֵימָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה, וּזְכוּת כֹֹּל הַתְנָאִים וְאָמוֹרָאִים וּתַּלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד לִי וּלְזַרְעִי שֶׁלֹא תָּמוּש הַתּוֹרָה מִפֽי וּמִפִי זַרְעִי עד עוֹלָם. וַיִתְקַיֵים בִּי: בְּהִתְהַלֶּכְךָ, תַּנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ; וַהֲקִיצוֹתָ, הִיא תְשִׂיחֶךָ. כִּי בִי, יִרְבּוּ יָמֶיךָ; וְיוֹסִיפוּ לְּךָ, שְׁנוֹת חַיִּים אֹרֶךְ יָמִים, בִּימִינָהּ; בִּשְׂמֹאולָהּ, עֹשֶׁר וְכָבוֹד. 'ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן; ה', יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.

(ו) יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי הוּא עָתִיד לְאִתְחַדְתָּא, וּלְאַחֲיָאה מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא יַתְּהוֹן לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנָא קַרְתָּא דִּי יְרוּשְלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מִן אַרְעָה, וּלְאָתָבָא פּוּלְחָנָא דִּי שְׁמַיָּא לְאַתְרָהּ, וְיַמְלִיך קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בּמַלְכוּתֵה וִיקָרֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא. בְּרִיךְ הוּא. לְעֵלָּא (בעשי"ת לְעֵלָּא לְעֵלָּא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן. יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשי"ת הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

Hadran

(1) We will return to you, Tractate ____ [fill in the name of the tractate], and you will return to us; our mind is on you, Tractate ____, and your mind is on us; we will not forget you, Tractate ____, and you will not forget us – not in this world and not in the next world.

(2) May it be Your will, our G-d, and the G-d of our fathers, that we should be loyal to Your Torah in this world, and it should be with us in the next world. Chaninah bar Pappa, Rami bar Pappa, Nachman bar Pappa, Achai bar Pappa, Aba bar Pappa, Rafram bar Pappa, Rachish bar Pappa, Sorchav bar Pappa, Ada bar Pappa, Daro bar Pappa.

(3) Please make it sweet, G-d our G-d, the words of Your Torah. In our mouths, and in the mouths of your nation the House of Israel. And it should be that we, all of us, our children and the children of your nation the House of Israel, that we should all know Your name and learn Your Torah. [Psalms 119:98] "Your commandment makes me wiser than my enemies, for it is ever with me." [Psalms 119:80] "Let my heart be complete in Your statutes, in order that I may not be put to shame." [Psalms 119:93] "I will never forget Your precepts; for with them You have quickened me." [Psalms 119:12] "Blessed are You O G-d, teach me Your statutes."

(4) We give thanks before You, Lord, our G-d and G-d of our fathers, for you gave us a share among those who sit in the study hall, and not among those who sit on street corners. For we arise early, and they arise early; we arise for words of Torah, and they arise for words of emptiness. We work, and they work; we work and receive a reward, and they work and do not receive a reward. We run, and they run; we run towards eternal life, and they run to a pit of desolation. As it says: (Psalms 55:24) "And You, O Lord, bring them down into a pit of desolation, people of blood and deceit will not live out half of their days; and I, I will trust in You."

(5) May it be your will, Lord my G-d, just as You have helped me to complete tractate _____, so too may you help me to start other tractates and books, and to complete them, to learn and to teach, to observe and to enact and to fulfill all the words of the teaching of your Torah with love. And may the merit of all of the Tannaim and Amoraim and Torah scholars be present for me and for my descendants, to ensure that the Torah does not depart from my mouth and from the mouths of my descendants for all eternity. And may the following be fulfilled for me: (Proverbs 6:22) "When you walk, it will lead you, when you lie down, it will watch over you. When you awake, it will speak with you." (Proverbs 9:11) "For through me your days will be multiplied, and the years of your life will be increased." (Proverbs 3:16) "Length of days is in her right hand; in her left, riches and honor." (Psalms 29:11) "G-d will give strength to his nation, G-d will bless his nation with peace."

(6) May your great name be made holier and greater, in this world that he is destined to renew and to give life to the dead and raise them to eternal life, to build the city of Yerushalayim, and complete the Beis HaMikdosh in its midst. And to uproot idol worship from the Land, return the service of the Heaven to its place, and the Holy One Blessed Be He shall rule in his majesty and splendor in our lives, and in the lifetime of the entire household of Israel, swiftly and in the near future; and say, Amen. May his great name be blessed, forever and ever. Blessed, praised, glorified, exalted, extolled, honored elevated and lauded be the Name of the holy one, Blessed is he- above and beyond any blessings and hymns, Praises and consolations which are uttered in the world; and say Amen. May there be abundant peace from Heaven, and life, upon us and upon all Israel; and say, Amen.