[המקורות כאן הם לא בשלמותם מטעמי נוחות, אנא קחו זאת לתשומת ליבכם. למקור המלא- אנא לחצו על הקטע הרצוי]
לְכִי תֵּיכוּל עֲלֵיהּ כּוֹרָא דְמִלְחָא
Rav Naḥman said to Rava in jest: After you eat a kor of salt over it, and analyze the matter at length, you will be able to understand the difference. The difference is obvious: When one says that today the loaf shall remain unconsecrated, and tomorrow it shall be consecrated, we do not assume out of doubt that sanctity has descended upon the loaf. Therefore, the loaf remains in its presumptive state of being unconsecrated during the twilight period, and the eiruv is valid. With regard to the opposite case, however, when one says that today the loaf shall be consecrated, and tomorrow it shall be unconsecrated, we do not assume out of doubt that the loaf’s sanctity has departed from it. The loaf remains in its presumptive state of consecration for the duration of the twilight period, and therefore the eiruv is invalid.
על כך במסכת שבת רש"י מבאר
בבדיחותא אהדר ליה כשתמדוד לי כור של מלח אומר לך טעמו של דבר.
לישנא אחרינא: לכשתאכל עליה כור של מלח לא תוכל להשוותם זו לזו:
זאת אומרת -
כמו שלוקח הרבה זמן לאכול הרבה מלח (בכל ארוחה אוכלים מעט מלח) כך רק לאחר שתעיין בדבר זה זמן רב תוכל לדעת את ההבדל.
אפשרות אחרת להבנה: גם לאחר אכילת כור של מלח, עדיין לא הגיוני לטעון טענה זו.
דְאָמְרִי אִינָשֵׁי: קִדְרָא דְבֵי שׁוּתָּפֵי, לָא חַמִּימָא וְלָא קָרִירָא.
The Gemara offers a different explanation of Rabba’s distinction: Rava from Parzakya said: In the case of a sukka, which is generally erected for an individual, he casts responsibility upon himself and is reminded to make certain that the roofing is fit. In the case of an alleyway, which is used by many people, they are likely to rely upon each other and are not reminded to check the height of the cross beam. As people say: A pot belonging to partners is neither hot nor cold. When responsibility falls upon more than one person, each relies on the other, and ultimately the task is not completed.
פירוש מילולי-
קדירה של שותפים, אינה חמה ואינה צוננת
רצה לאמר: כיון דכל אחד סומך על חברו, נמצא לפעמים רוצים שניהם בחמימא לא הוה חמימא. וכששניהם רוצים בקרירא לא הוה קרירא, משום דכל אחד סומך עצמו על חבירו:
זאת אומרת -
כאשר האחריות מוטלת על 2 אנשים (ומעלה), אז כל אחד אומר לעצמו: "הוא יעשה את זה", ולבסוף שום דבר לא נעשה. אבל כשאדם אחד אחראי, הוא יידע שאם הוא לא יעשה - זה פשוט לא ייעשה, אז הוא יעשה מה שצריך.
יַצִּיבָא בְּאַרְעָא וְגִיּוֹרָא בִּשְׁמֵי שְׁמַיָּא!
The Gemara raises a difficulty: But if the entrance opens to a public domain, what is its legal status – would carrying be permitted? If so, the halakha of a karmelit is more severe than that of a public domain. Once again, this can be likened to a situation where a permanent resident is down on the ground, while a stranger is raised up to the highest heaven. The Gemara answers: Yes, indeed, this is the ruling, but one should not be perplexed, as we have explained: it has found its own type and been awakened.
פירוש מילולי -
האזרח בארץ, והגר בשמי השמים?!
שזאת אומרת -
לא ייתכן שמעמדו של הגר יהיה למעלה משל האזרח- זה ההפך מההיגיון.
רב בִּקְעָה מָצָא וְגָדַר בָּהּ גָּדֵר.
Rav Huna disagreed with Rav Ḥanin bar Rava and said: There is no distinction between the side and the front, for in both this case and that, a breach of up to four handbreadths is allowed. And so Rav Huna said to Rav Ḥanan bar Rava: Do not dispute me, as Rav himself arrived at a place called Damḥarya and performed an action, i.e., issued a practical ruling, in accordance with my opinion. Rav Ḥanan bar Rava said in response to him: No proof can be brought from that incident, for in that case Rav found an unguarded valley and fenced it in, i.e., Rav saw the need to add a safeguard and was therefore stringent in this case. His ruling, however, was not generally applied.
עמי הארצים היו מזלזלים במצות והחמיר עליהן לעשות סייג להרחיקן מן העבירה כאדם הגודר בקעה פרוצה לשומרה:
בקעה היא מקום פרוץ ולכן צריך לשים גדר.
לכן-
כאשר יש מקום שיש אנשים שיכולים בגללו להגיע לאיסור, אף על פי שדורות לפניו לא אסרו דבר מסויים - אוסרו.
מַאי נָפְקָא לַן מִינַּהּ? אֲמַר לֵיהּ: גְּמָרָא גְּמוֹר, זְמוֹרְתָּא תְּהֵא?!
Abaye said to Rav Yosef: Is that ruling of Rabbi Yitzḥak based on oral tradition or his own logic? Rav Yosef said to him: What practical difference does Rabbi Yitzḥak’s source make to us? Abaye said to him, quoting a well-known adage: When you study Talmud is it merely a song?; Is the material you study like the lyrics of a song that you do not understand? It is proper to investigate all aspects of the statements of the Sages, regardless of the practical ramifications.
פירוש מילולי -
לימוד תלמד וזֶמֶר יהיה?!
משל שוטים הוא: אומר לתלמיד שוטה למוד הן אמת הן שבוש ויהא לך לזמר ושיר.
בעסק התורה יש שתי תועליות- האחת הוא שידע המעשה אשר יעשה לפום דינא, והשניה שבזה הלימוד מזמר עריצים הם הקליפות.
רוצה לומר אף על גב דליכא נפקותא לפום דינא יועיל לימוד זה לזמר עריצים.
זאת אומרת -
לפי רש"י אין לקבל את משל השוטים שתלמד גם אמת וגם שקר סתם והעיקר שיהיה לך משהו לשיר עליו, אלא אתה צריך להבין ולא סתם ללמוד.
בכל מקרה- עלינו להבין את עקרונות דברי התנאים, אף שלהלכה אין הבדל בדבר.
דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: נְבַח בָּךְ כַּלְבָּא — עוּל, נְבַח בָּךְ גּוּרַיְיתָא — פּוֹק.
GEMARA: Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. The Gemara comments: And this is the halakha only if one went to his daughter’s house; but if he went to his son’s house, no, this is not the halakha. One cannot be sure that he will be able to stay at his son’s house, for his daughter-in-law might object to his presence and force him to return home. As people say: If a dog barks at you, enter; if a female dog barks at you, leave. In other words, the objections of a female, such as one’s daughter-in-law, who will certainly not be opposed by her husband, are more powerful than those of a male, such as one’s son-in-law.
פירוש מילולי -
נבח עליך כלב (זכר) - כנס, נבחה עליך כלבה (נקבה) - צא.
דעביד איניש, דדייר אצל חתנו, אבל בנו - אין אדם מסיח דעתו מביתו לדור אצל כלתו, שמא תתקוטט ויצא:
בגמרא זה מופיע שאדם אשר הולך לבתו לשבת, אז כנראה הוא יישאר שם, מכיוון שגם אם הוא יריב עם חתנו, הם ישלימו. לעומת זאת אם ילך לבנו ויריב עם כלתו- ילך.
הֲרֵי זֶה חַמָּר גַּמָּל.
[An eruv] which rolled away beyond the [Shabbat] limit, or a heap of stones fell on it, or was burnt, [or was] terumah and became impure: [If one of these occurred] while it was yet day, it is invalid, [But if it occurred] after it became dark the eruv is valid. If it is doubtful [when it occurred]: Rabbi Meir and Rabbi Judah say: this is a donkey-driver/camel driver. Rabbi Yose and Rabbi Shimon say: a doubtful eruv is valid. Rabbi Yose says: Avtulmos testified on the authority of five elders that a doubtful eruv is valid.
זה מושכו לכאן וזה מושכו לכאן כאדם המנהיג חמור וגמל שהחמור הולך לפניו וזה מנהיגו והגמל מאחוריו והוא מושכו וצריך לפנות לפניו ולאחריו:
זאת אומרת -
המשנה אומרת: אתה לא יכול "לרקוד על שתי החתונות", אתה לא יכול למשוך לשני כיוונים מנוגדים, אתה צריך לבחור צד אחד ולמשוך אליו.
אָמַר אַבָּיֵי: וַאֲנַן, כִּי סִיכְּתָא בְּגוּדָּא לִגְמָרָא. אָמַר רָבָא: וַאֲנַן, כִּי אֶצְבַּעְתָּא בְּקִירָא לִסְבָרָא. אָמַר רַב אָשֵׁי: אֲנַן, כִּי אֶצְבַּעְתָּא בְּבֵירָא לְשִׁכְחָה.
On the topic of the steady decline of the generations, Abaye said: And we, as far as our capabilities are concerned, are like a peg in the wall with regard to Torah study. Just as a peg enters a wall with difficulty, our studies penetrate our minds only with difficulty. Rava said: And we are like a finger in wax [kira] with regard to logical reasoning. A finger is not easily pushed into wax, and it extracts nothing from the wax. Rav Ashi said: We are like a finger in a pit with regard to forgetfulness. Just as a finger easily enters a large pit, similarly, we quickly forget our studies.
כיון שדובר בירידתם הנמשכת של הדורות, אמר אביי: ואנן, כי סיכתא בגודא לגמרא [אנו יכולתנו כמו יתד בכותל לענין לימוד] שכשם שקשה מאוד להכניסו ולתוקעו שם כך גם הלימוד לנו. אמר רבא: ואנן, כי אצבעתא בקירא לסברא [ואנו, כמו אצבע בשעווה לענין סברה] שאין האצבע נכנסת היטב בשעווה ואינה מוציאה משם דבר. אמר רב אשי: אנן, כי אצבעתא בבירא [אנו, כמו אצבע בבור] לענין שכחה, שכשם שהאצבע טובעת בתוך הבור הגדול בקלות רבה כך גם אנו ממהרים לשכוח תלמודנו.
כאצבעתא בקירה- כשמניח אצבעו בתוכו נעשה גומא וכשמגביה מפעפע ועולה ומתמלאת הגומא כאלו לא נשקעה בתוכה אצבע ולא היתה גומא בתוכו כך אנו כשמשלימים מסכת ומתחילין אחרת מיד שוכחים הראשונה:
בתקווה שאנחנו לא נשכח את תלמודנו במסכת עירובין...
ישנם ביטוים רבים המופיעים בגמרא- חלקם מופיעים כפתגמים בגמרא (דאמרי אינשי) וחלקם נהפכו לסוג של פתגמים במשך הזמן.
הפתגמים הכתובים כאן הם כולם מופיעים כפתגמים בגמרא, אך ישנם עוד שימושים רבים במטבעות לשון מהגמרא אשר "הוצאו מהקשרם''. אחד האהובים עלי הוא מתוך מכתב שכתב הרבי מגור, בו הוא מבקר את משנתו של הרב קוק: "שיטתו בהעלאת ניצוצות הוא דרך מסוכן. כל עוד שאינם שבים מפשע אז הניצוצות אין בהם ממש, ומביא סכנה לנפשות טהורות ונקיות...".
הרבי מגור חולק על משנתו של הרב קוק שבציונות החילונית יש ניצוצות ולכן יש לעודדם.
הוא משתמש בכלל ההלכתי המופיע בגמרא:
נִיצוֹצוֹת אֵין בָּהֶן מַמָּשׁ.
Abaye raised another objection from a mishna: One may place a vessel underneath the oil lamp in order to receive the burning sparks of oil that drip from the wick. Once the vessel is filled with the drops of oil, it will no longer be available. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: Sparks have no substance. They burn and dissolve as they fall into the bowl and do not accumulate. Therefore, the vessel may still be used.
זאת אומרת:
ניצוצות אין בהן ממש, שהם כלים ונשרפים בנפילתם לקערה, ואינם מצטברים.