נושא השיעור:
החלטותיו של העם למינוי או הדחת מנהיג, מתקופת המקרא עד ימינו.
מטרות השיעור:
- נלמד כיצד ניתן לחקור טקסט מקראי כמקור היסטורי.
- התלמידים ילמדו כיצד להשוואת טקסטים מהתקופות השונות.
- יצירת קשר בין ההיסטוריה להיום.
השאלות עליהן בה לענות המערך:
מה אנו למדים מהטקסט המקראי על החברה, התרבות והמניעים של העם?
האם אנרכיה יכולה ליצור אלטרנטיבה לשלטון כפי שאנו מכירים?
מהם המניעים של העם בבחירת מלוכה או החלפת שלטון?
המקורות בהן השתמשנו:
1. דברים יז, יד'
2. רמב"ן על דברים י"ז, ט'ו,א
3. שמואל א ח'
4. האריח שלנו מ929: "המתחננים למלך והרוצים בהורגו"
5. מאמרו של ד"ר אושי שהם קראוס "גן עדן ללא שלטון" - מי קבע שאנרכיה זה דבר שלילי?
החלטותיו של העם למינוי או הדחת מנהיג, מתקופת המקרא עד ימינו.
מטרות השיעור:
- נלמד כיצד ניתן לחקור טקסט מקראי כמקור היסטורי.
- התלמידים ילמדו כיצד להשוואת טקסטים מהתקופות השונות.
- יצירת קשר בין ההיסטוריה להיום.
השאלות עליהן בה לענות המערך:
מה אנו למדים מהטקסט המקראי על החברה, התרבות והמניעים של העם?
האם אנרכיה יכולה ליצור אלטרנטיבה לשלטון כפי שאנו מכירים?
מהם המניעים של העם בבחירת מלוכה או החלפת שלטון?
המקורות בהן השתמשנו:
1. דברים יז, יד'
2. רמב"ן על דברים י"ז, ט'ו,א
3. שמואל א ח'
4. האריח שלנו מ929: "המתחננים למלך והרוצים בהורגו"
5. מאמרו של ד"ר אושי שהם קראוס "גן עדן ללא שלטון" - מי קבע שאנרכיה זה דבר שלילי?
מהלך השיעור :
1. תחילה נקרא את דברים י"ז ונדון עם התלמידים במשפט "שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ".
נבחן עם התלמידים את המשפט וננתח האם לעם ישנה בחירה או שזהו ציווי אלוהי.
2. על מנת להעמיק במשפט שעסקנו קודם, נציג את פרשנותו של הרמב"ן המצדד בבחירת המלך כציווי אלוהי.
נערוך דיון בכיתה על פרשנותו של הרמב"ן. ונבין עם התלמידים מה הם חושבים לגביי פרשנות זו:
א. האם אתם מסכימים או מתנגדים לפרשנות זו?
ב. למה לדעתם ההתערבות האלוהית היא בלתי נמנעת בתקופה המדוברת?
3. בחלק זה, נקרא את שמואל א' פרק ח' - ונציג לתלמידים את בקשת העם למלך והתפנית ברצון למלך. ננתח את המקור המקראי כמקור היסטורי.
בשלב זה נתחלק לשתי קבוצות:
קבוצה א' - המניעים של העם
משימה: למצוא מתוך הכתוב את המניעים של העם לרצון המלך ולמרקר/להעתיק/ לצטט.
קבוצה ב' - הסיבות שהביאו את העם לבקש מלך
משימה: למצוא מתוך הכתוב מהן הסיבות שלדעתם העם מבקש משמואל מלך שימלוך עליהם ולמרקר/להעתיק/ לצטט.
בסיום העבודה בקבוצות, כל קבוצה תציג ותסביר לכיתה את הממצאים.
נציין כי הסיבה לתפנית אינה נובעת רק מהעם, אלא גם אלוהים מבין שיש שינוי בעם ומקבל אותו, ולבסוף מצווה על שמואל להמליך מלך לעם.
4. נציג את הפוסט שלנו מ929 "המתחננים למלך והרוצים בהורגו".
נקרא את האריח ונשתמש ב כדוגמה מתוך ההיסטוריה (המהפכה הצרפתית המאה ה-19) כאשר אנרכיה יצרה אלטרנטיבה לשלטון המלך.
נבחן את הפוסט כדי להבין האם תגובה לשלטון כוחני מחייבת אנרכיה ואלימות?
נחדד את התובנות שעלו מן הפרקים שאיתם התעסקנו בחלק הקודם.
מחד גיסא, העם דורש מנהיג על מנת ליצור סדר ורצון לשלטון. מאידך גיסא, העם מבקש להרוג את המלך במטרה ליצור מצב חדש כתגובה לשלטון כוחני. כשבסופו הסדר והשלטון בצרפת נופל.
5. לסיום נקרא את המאמר של ד"ר אושי שהם קראוס "גן עדן ללא שלטון: מי קבע שאנרכיה זה דבר שלילי?"
נדון עם התלמידים על הבחירה במלוכה מול אנרכיה מוחלטת ונסביר כי חיים ללא שלטון הינם בהכרח אנרכיה.
1. תחילה נקרא את דברים י"ז ונדון עם התלמידים במשפט "שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ".
נבחן עם התלמידים את המשפט וננתח האם לעם ישנה בחירה או שזהו ציווי אלוהי.
2. על מנת להעמיק במשפט שעסקנו קודם, נציג את פרשנותו של הרמב"ן המצדד בבחירת המלך כציווי אלוהי.
נערוך דיון בכיתה על פרשנותו של הרמב"ן. ונבין עם התלמידים מה הם חושבים לגביי פרשנות זו:
א. האם אתם מסכימים או מתנגדים לפרשנות זו?
ב. למה לדעתם ההתערבות האלוהית היא בלתי נמנעת בתקופה המדוברת?
3. בחלק זה, נקרא את שמואל א' פרק ח' - ונציג לתלמידים את בקשת העם למלך והתפנית ברצון למלך. ננתח את המקור המקראי כמקור היסטורי.
בשלב זה נתחלק לשתי קבוצות:
קבוצה א' - המניעים של העם
משימה: למצוא מתוך הכתוב את המניעים של העם לרצון המלך ולמרקר/להעתיק/ לצטט.
קבוצה ב' - הסיבות שהביאו את העם לבקש מלך
משימה: למצוא מתוך הכתוב מהן הסיבות שלדעתם העם מבקש משמואל מלך שימלוך עליהם ולמרקר/להעתיק/ לצטט.
בסיום העבודה בקבוצות, כל קבוצה תציג ותסביר לכיתה את הממצאים.
נציין כי הסיבה לתפנית אינה נובעת רק מהעם, אלא גם אלוהים מבין שיש שינוי בעם ומקבל אותו, ולבסוף מצווה על שמואל להמליך מלך לעם.
4. נציג את הפוסט שלנו מ929 "המתחננים למלך והרוצים בהורגו".
נקרא את האריח ונשתמש ב כדוגמה מתוך ההיסטוריה (המהפכה הצרפתית המאה ה-19) כאשר אנרכיה יצרה אלטרנטיבה לשלטון המלך.
נבחן את הפוסט כדי להבין האם תגובה לשלטון כוחני מחייבת אנרכיה ואלימות?
נחדד את התובנות שעלו מן הפרקים שאיתם התעסקנו בחלק הקודם.
מחד גיסא, העם דורש מנהיג על מנת ליצור סדר ורצון לשלטון. מאידך גיסא, העם מבקש להרוג את המלך במטרה ליצור מצב חדש כתגובה לשלטון כוחני. כשבסופו הסדר והשלטון בצרפת נופל.
5. לסיום נקרא את המאמר של ד"ר אושי שהם קראוס "גן עדן ללא שלטון: מי קבע שאנרכיה זה דבר שלילי?"
נדון עם התלמידים על הבחירה במלוכה מול אנרכיה מוחלטת ונסביר כי חיים ללא שלטון הינם בהכרח אנרכיה.
(יד) כִּֽי־תָבֹ֣א אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֣בְתָּה בָּ֑הּ וְאָמַרְתָּ֗ אָשִׂ֤ימָה עָלַי֙ מֶ֔לֶךְ כְּכָל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֹתָֽי׃ (טו) שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ נָכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אָחִ֖יךָ הֽוּא׃
(14) If, after you have entered the land that the LORD your God has assigned to you, and taken possession of it and settled in it, you decide, “I will set a king over me, as do all the nations about me,” (15) you shall be free to set a king over yourself, one chosen by the LORD your God. Be sure to set as king over yourself one of your own people; you must not set a foreigner over you, one who is not your kinsman.
(א) וטעם אשר יבחר ה' אלהיך בו על דעת המפרשים, שיהיה נבחר על פי נביא או במשפט האורים, יצוה הכתוב תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו, כי הוא יבחר ולא אתה. ובספרי: "שום תשים עליך מלך - מת מנה אחר תחתיו, מלך - ולא מלכה, אשר יבחר ה' אלהיך - על פי נביא". אם כן, מה טעם להזהיר לא תוכל לתת עליך איש נכרי, והשם לא יבחר בנכרי? אבל לדעת רבותינו יש בכתוב הזה תנאי נסתר, יאמר שום תשים עליך המלך שיבחר השם בו אם תוכל לעשות כן שיענך השם בנביאים, אבל איש נכרי לא תוכל לתת עליך לעולם. ועל דרך הפשט אמרו: שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו, ולא אשר שנא ה' אלהיך, כי הוא בחר בישראל ולהיות המולך מבחוריו ולא מקרב העמים אשר שנא. ודעתי בדרך הפשט, כי טעם אשר יבחר שכל מולך על עמים מאת האלהים היא לו, כענין שכתוב (דניאל ד כט): "די שליט עלאה במלכות אנשא ולמאן די יצבא יתננה". וכך אמרו (ב"ב צא) אפילו ריש גרגותא מן שמיא מוקמי ליה. יאמר "שום תשים עליך מלך, כל אשר יהיה נגזר מן השמים שימלוך, ואם הוא מקטני שבטי ישראל ומשפחתו הצעירה; אבל איש נכרי לא תמליך עליך לעולם". וכן על דרך הפשט "המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו", כל שיבנו שם בית המקדש לה', הכל מרצון ה'.
(1) ... In explanation of the plain meaning of the text they said “You shall set a king over you, one whom the Lord, your God, chooses…” (Devarim 17:15) and not one that the Lord your God despises. For he chose Israel, therefore the one who reigns should be from among His chosen and not from among the nations whom He hates. My opinion of the plain meaning of ‘whom the Lord chooses’ is that anyone who rules over a nation is Divinely sanctioned, as it is written “…the Most High rules over the kingdom of man, and to whom He wishes, He gives it.” (Daniel 4:29) The Sages also taught ‘even the superintendent over a well is appointed from heaven.’ (Baba Batra 91b) It says ‘you shall set a king over you,’ that is whomsoever has been decreed from heaven to reign, be he from the smallest tribe of Israel and its youngest family - but a foreigner will never be king over you. This is also the plain meaning of “…the place which the Lord your God shall choose…” (Devarim 12:5) that anywhere which the Holy Temple of God is built is from the will of God.
(א) וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר זָקֵ֖ן שְׁמוּאֵ֑ל וַיָּ֧שֶׂם אֶת־בָּנָ֛יו שֹׁפְטִ֖ים לְיִשְׂרָאֵֽל׃ (ב) וַיְהִ֞י שֶׁם־בְּנ֤וֹ הַבְּכוֹר֙ יוֹאֵ֔ל וְשֵׁ֥ם מִשְׁנֵ֖הוּ אֲבִיָּ֑ה שֹׁפְטִ֖ים בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע׃ (ג) וְלֹֽא־הָלְכ֤וּ בָנָיו֙ בדרכו [בִּדְרָכָ֔יו] וַיִּטּ֖וּ אַחֲרֵ֣י הַבָּ֑צַע וַיִּ֨קְחוּ־שֹׁ֔חַד וַיַּטּ֖וּ מִשְׁפָּֽט׃ (פ) (ד) וַיִּֽתְקַבְּצ֔וּ כֹּ֖ל זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־שְׁמוּאֵ֖ל הָרָמָֽתָה׃ (ה) וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו הִנֵּה֙ אַתָּ֣ה זָקַ֔נְתָּ וּבָנֶ֕יךָ לֹ֥א הָלְכ֖וּ בִּדְרָכֶ֑יךָ עַתָּ֗ה שִֽׂימָה־לָּ֥נוּ מֶ֛לֶךְ לְשָׁפְטֵ֖נוּ כְּכָל־הַגּוֹיִֽם׃ (ו) וַיֵּ֤רַע הַדָּבָר֙ בְּעֵינֵ֣י שְׁמוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֣ר אָמְר֔וּ תְּנָה־לָּ֥נוּ מֶ֖לֶךְ לְשָׁפְטֵ֑נוּ וַיִּתְפַּלֵּ֥ל שְׁמוּאֵ֖ל אֶל־יְהוָֽה׃ (פ) (ז) וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־שְׁמוּאֵ֔ל שְׁמַע֙ בְּק֣וֹל הָעָ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֹאמְר֖וּ אֵלֶ֑יךָ כִּ֣י לֹ֤א אֹֽתְךָ֙ מָאָ֔סוּ כִּֽי־אֹתִ֥י מָאֲס֖וּ מִמְּלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶֽם׃ (ח) כְּכָֽל־הַמַּעֲשִׂ֣ים אֲשֶׁר־עָשׂ֗וּ מִיּוֹם֩ הַעֲלֹתִ֨י אֹתָ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ וְעַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיַּ֣עַזְבֻ֔נִי וַיַּעַבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים כֵּ֛ן הֵ֥מָּה עֹשִׂ֖ים גַּם־לָֽךְ׃ (ט) וְעַתָּ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקוֹלָ֑ם אַ֗ךְ כִּֽי־הָעֵ֤ד תָּעִיד֙ בָּהֶ֔ם וְהִגַּדְתָּ֣ לָהֶ֔ם מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיהֶֽם׃ (ס) (י) וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל־דִּבְרֵ֣י יְהוָ֑ה אֶל־הָעָ֕ם הַשֹּׁאֲלִ֥ים מֵאִתּ֖וֹ מֶֽלֶךְ׃ (ס) (יא) וַיֹּ֕אמֶר זֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיכֶ֑ם אֶת־בְּנֵיכֶ֣ם יִקָּ֗ח וְשָׂ֥ם לוֹ֙ בְּמֶרְכַּבְתּ֣וֹ וּבְפָרָשָׁ֔יו וְרָצ֖וּ לִפְנֵ֥י מֶרְכַּבְתּֽוֹ׃ (יב) וְלָשׂ֣וּם ל֔וֹ שָׂרֵ֥י אֲלָפִ֖ים וְשָׂרֵ֣י חֲמִשִּׁ֑ים וְלַחֲרֹ֤שׁ חֲרִישׁוֹ֙ וְלִקְצֹ֣ר קְצִיר֔וֹ וְלַעֲשׂ֥וֹת כְּלֵֽי־מִלְחַמְתּ֖וֹ וּכְלֵ֥י רִכְבּֽוֹ׃ (יג) וְאֶת־בְּנוֹתֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח לְרַקָּח֥וֹת וּלְטַבָּח֖וֹת וּלְאֹפֽוֹת׃ (יד) וְאֶת־שְׂ֠דֽוֹתֵיכֶם וְאֶת־כַּרְמֵיכֶ֧ם וְזֵיתֵיכֶ֛ם הַטּוֹבִ֖ים יִקָּ֑ח וְנָתַ֖ן לַעֲבָדָֽיו׃ (טו) וְזַרְעֵיכֶ֥ם וְכַרְמֵיכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְנָתַ֥ן לְסָרִיסָ֖יו וְלַעֲבָדָֽיו׃ (טז) וְאֶת־עַבְדֵיכֶם֩ וְֽאֶת־שִׁפְח֨וֹתֵיכֶ֜ם וְאֶת־בַּחוּרֵיכֶ֧ם הַטּוֹבִ֛ים וְאֶת־חֲמוֹרֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח וְעָשָׂ֖ה לִמְלַאכְתּֽוֹ׃ (יז) צֹאנְכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְאַתֶּ֖ם תִּֽהְיוּ־ל֥וֹ לַעֲבָדִֽים׃ (יח) וּזְעַקְתֶּם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִלִּפְנֵ֣י מַלְכְּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם לָכֶ֑ם וְלֹֽא־יַעֲנֶ֧ה יְהוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃ (יט) וַיְמָאֲנ֣וּ הָעָ֔ם לִשְׁמֹ֖עַ בְּק֣וֹל שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּ֥י אִם־מֶ֖לֶךְ יִֽהְיֶ֥ה עָלֵֽינוּ׃ (כ) וְהָיִ֥ינוּ גַם־אֲנַ֖חְנוּ כְּכָל־הַגּוֹיִ֑ם וּשְׁפָטָ֤נוּ מַלְכֵּ֙נוּ֙ וְיָצָ֣א לְפָנֵ֔ינוּ וְנִלְחַ֖ם אֶת־מִלְחֲמֹתֵֽנוּ׃ (כא) וַיִּשְׁמַ֣ע שְׁמוּאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל־דִּבְרֵ֣י הָעָ֑ם וַֽיְדַבְּרֵ֖ם בְּאָזְנֵ֥י יְהוָֽה׃ (פ) (כב) וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־שְׁמוּאֵל֙ שְׁמַ֣ע בְּקוֹלָ֔ם וְהִמְלַכְתָּ֥ לָהֶ֖ם מֶ֑לֶךְ וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־אַנְשֵׁ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לְכ֖וּ אִ֥ישׁ לְעִירֽוֹ׃ (פ)
(1) When Samuel grew old, he appointed his sons judges over Israel. (2) The name of his first-born son was Joel, and his second son’s name was Abijah; they sat as judges in Beer-sheba. (3) But his sons did not follow in his ways; they were bent on gain, they accepted bribes, and they subverted justice. (4) All the elders of Israel assembled and came to Samuel at Ramah, (5) and they said to him, “You have grown old, and your sons have not followed your ways. Therefore appoint a king for us, to govern us like all other nations.” (6) Samuel was displeased that they said “Give us a king to govern us.” Samuel prayed to the LORD, (7) and the LORD replied to Samuel, “Heed the demand of the people in everything they say to you. For it is not you that they have rejected; it is Me they have rejected as their king. (8) Like everything else they have done ever since I brought them out of Egypt to this day—forsaking Me and worshiping other gods—so they are doing to you. (9) Heed their demand; but warn them solemnly, and tell them about the practices of any king who will rule over them.” (10) Samuel reported all the words of the LORD to the people, who were asking him for a king. (11) He said, “This will be the practice of the king who will rule over you: He will take your sons and appoint them as his charioteers and horsemen, and they will serve as outrunners for his chariots. (12) He will appoint them as his chiefs of thousands and of fifties; or they will have to plow his fields, reap his harvest, and make his weapons and the equipment for his chariots. (13) He will take your daughters as perfumers, cooks, and bakers. (14) He will seize your choice fields, vineyards, and olive groves, and give them to his courtiers. (15) He will take a tenth part of your grain and vintage and give it to his eunuchs and courtiers. (16) He will take your male and female slaves, your choice young men, and your asses, and put them to work for him. (17) He will take a tenth part of your flocks, and you shall become his slaves. (18) The day will come when you cry out because of the king whom you yourselves have chosen; and the LORD will not answer you on that day.” (19) But the people would not listen to Samuel’s warning. “No,” they said. “We must have a king over us, (20) that we may be like all the other nations: Let our king rule over us and go out at our head and fight our battles.” (21) When Samuel heard all that the people said, he reported it to the LORD. (22) And the LORD said to Samuel, “Heed their demands and appoint a king for them.” Samuel then said to the men of Israel, “All of you go home.”
929 שלי
המתחננים למלך, והמייחלים להרוג את המלך / בת-אל יצחק ומור רווח
בשמואל א' פרק ח' העם מבקש להיות ככל העמים, הוא דורש מלך על מנת ליצור סדר ושלטון. לעומת זאת, נפילת הבסטיליה בצרפת לידי המהפכנים שדרשו להוריד את השלטון כדי ליצור סדר חדש "שוויון, חירות ואחווה". כיצד ניתן להסביר את השוני בדרישה של העם, בתקופת שמואל ובתקופת המהפכה הצרפתית?
בשמואל א' פרק ח'- שמואל מבקש להכתיר את בניו להיות שופטים ולהמשיך את תפקידו, אך בניו לא הלכו בדרכו מה שמותיר את העם ללא שופט. העם מבין את המצב ומבקש משמואל מלך על מנת להיות ככל העמים האחרים. שמואל מתייעץ עם אלוהים, ואלוהים עונה כי על שמואל לעשות כדברי העם כי גם בו הם מאסו "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר־יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי־אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם" (פסוק 7) שמואל מציג לעם כמה נורא זה להיות תחת מלך, וכמה הם יסבלו עבור החלטה זו, העם אינו משתכנע ודורש מלך ובתגובה עונה " וְהָיִינוּ גַם־אֲנַחְנוּ כְּכָל־הַגּוֹיִם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת־מִלְחֲמֹתֵנוּ." (פסוק 20) העם מבקש מלך כדי להיות חלק מעמים אחרים שנהנים מסדר ושלטון, העם זקוק למנהיג על מנת להרגיש מאוחדים בעת שלום ובעת מלחמה.
ב14 ביולי 1789, צעדו אזרחי פריז חמושים והתקדמו אל מבצר הבסטיליה, בית הכלא של פריז. מפקד בית הכלא ניסה לנהל משא ומתן עם החמושים שסבבו את המבנה, אך כאשר נורתה ירייה מצד החיילים שאבטחו את בית הכלא ההמון הסתער על הבסטיליה והרג את מפקד הכלא ואת ראש עיריית פריז. אבני הבסטיליה אשר סימלו את הדיכוי של שלטון המלוכה הצרפתית פוזרו ברחובות בפריז לאחר שנהרסה. אבנים אלו ייצגו את המאבק במלוכה ובאצילות, את הדרישה לשוויון ואת סמל החירות. כך הפכה הבסטיליה לסמל היסטורי של סדר חדש, הדורש להסיר את מוסד המלוכה ומבקש חלוקה שוויונית בין המעמדות. דור המהפכה בצרפת סירב להסכים עם "הגורל" שנקבע למעמדות הנמוכים, הם דרשו חירות ושוויון, מאסו במונרכיה ואף הציבו לעצמם מטרה אחת, להפיל את השלטון ואת המלך בראש. מהלך זה הביא לאנרכיה אי קבלת סמכות השלטון. הזעם ורגשות הנקם הובילו את ההמון החמוש למסע הרג שההיסטוריה תתווכח מולו עד היום האם הוא היה הכרחי, נוכח העובדה כי את הזכויות ה"טבעיות של האדם והאזרח" הושגו גם כך לפני ציד האליטות. דין מוות נגזר במשפטי שדה עבור כל מי שהיה שייך למעמד הגבוה בצרפת, ללא הסתכלות כלל על הזכות לחיים.
אנרכיה מתקיימת כאמור בהיעדר שלטון, פרק ח' מראה לנו כי הצורך במלך הכרחי כדי לקיים סדר. אולם המהפכה הצרפתית לימדה אותנו כי טביעת השלטון לעם חייבה אי סדר (אנרכיזם), האומנם?
ב14 ביולי 1789, צעדו אזרחי פריז חמושים והתקדמו אל מבצר הבסטיליה, בית הכלא של פריז. מפקד בית הכלא ניסה לנהל משא ומתן עם החמושים שסבבו את המבנה, אך כאשר נורתה ירייה מצד החיילים שאבטחו את בית הכלא ההמון הסתער על הבסטיליה והרג את מפקד הכלא ואת ראש עיריית פריז. אבני הבסטיליה אשר סימלו את הדיכוי של שלטון המלוכה הצרפתית פוזרו ברחובות בפריז לאחר שנהרסה. אבנים אלו ייצגו את המאבק במלוכה ובאצילות, את הדרישה לשוויון ואת סמל החירות. כך הפכה הבסטיליה לסמל היסטורי של סדר חדש, הדורש להסיר את מוסד המלוכה ומבקש חלוקה שוויונית בין המעמדות. דור המהפכה בצרפת סירב להסכים עם "הגורל" שנקבע למעמדות הנמוכים, הם דרשו חירות ושוויון, מאסו במונרכיה ואף הציבו לעצמם מטרה אחת, להפיל את השלטון ואת המלך בראש. מהלך זה הביא לאנרכיה אי קבלת סמכות השלטון. הזעם ורגשות הנקם הובילו את ההמון החמוש למסע הרג שההיסטוריה תתווכח מולו עד היום האם הוא היה הכרחי, נוכח העובדה כי את הזכויות ה"טבעיות של האדם והאזרח" הושגו גם כך לפני ציד האליטות. דין מוות נגזר במשפטי שדה עבור כל מי שהיה שייך למעמד הגבוה בצרפת, ללא הסתכלות כלל על הזכות לחיים.
אנרכיה מתקיימת כאמור בהיעדר שלטון, פרק ח' מראה לנו כי הצורך במלך הכרחי כדי לקיים סדר. אולם המהפכה הצרפתית לימדה אותנו כי טביעת השלטון לעם חייבה אי סדר (אנרכיזם), האומנם?