מערך שיעור: אנרכיזם כתהליך התבגרות אביגיל יכיני ואביה חוטינר

אח

נושא השיעור:
אלוהים כאב והתמורות ביחסיו עם בני ישראל
מטרת השיעור:
ניתוח יחסם של אלוהים ועם ישראל בראי פסיכולוגיה התפתחותית. התמודדות עם השוני בדמות האלוהים בספר במדבר לעומת ספר שמואל.
השאלות עליהן בא לענות:
האם אלוהים הוא דמות מתפתחת?
מה מהות היחסים בינו ובין בני ישראל? והאם היא משתנה ממקור למקור?
המקורות בהן השתמשנו:
-שמואל א, פרק ח'
-במדבר, פרק י"א
-תיאורית ההתפתחות של אריקסון, מתוך הספר: פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, כותבים: אבנר אליצור, שמואל טיאנו, חנן מוניץ ומיכה נוימן, 2010.
-טבלת סוגי הורות, מתוך מצגת של ד"ר טל אלקיים, בקורס "פסיכולוגיה של גיל הנעורים"
-האריח שלנו ב929: "העם מבקש מלך והאחים מבקשים יחס"
-אריך 929 של אריאל סרי-לוי: "אתם בחרתם, אתם תשלמו", על שמואל א' פרק ח'.
מהלך השיעור:
1. נתחיל את השיעור בקריאת שמואל א פרק ח' ובמדבר פרק י"א. בשני המקורות נשים דגש בקריאה על התנהגותם של בני ישראל ותגובתו של אלוהים. אחרי סיום שתי הקריאות ננסה לעמוד מעט על ההבדלים בין שתי המקורות בהקשר זה.
2. מחלקים את הכיתה לארבע קבוצות, מחלקים לקבוצות את טבלת סוגי ההורות כך שכל קבוצה מקבלת סוג הורות אחר. לקבוצה יש 10 דקות למצוא טיעונים משכנעים שיוכיחו כי אלוהים הוא הורה מהסוג שקיבלו בהסתמך על המקורות. אחרי עשר דקות, כל קבוצה תעלה נציב שצריך בשתי דקות להציג את הטיעונים ולשכנע את הקהל.
3. אחרי שכלל הקבוצות נאמו, מגיע שלב ההכרעה. במהלך חמש הדקות הבאות עליהם להגיע להסכמה פה אחד על סוג ההורות של אלוהים. הציפייה היא שלא תהיה הסכמה פה אחד, מאחר ובאמת יש בשתי המקורות דמות אלוהית מעט שונה, וזהו העניין שאנו רוצות להציף לילדים.
4. חוזרים למליאה ומציגים בפניהם את המקור הבא- חלקים מתוך תיאורית ההתפתחות של אריקסון, עם מעט רקע על האיש. מנסים למקם את בני ישראל על הרצף ההתבגרותי בכל אחד מן המקורות, ואחרי שעשינו זאת מעלים לכיתה את השאלה האם ההורות צריכה להשתנות בכל אחד משלבי ההתפתחות לדעתם, ואיך היו רוצים שהורה יתנהג בכל אחד מהשלבים.
5. בשלב זה נתחלק לזוגות, כאשר לכל זוג ניתנים שתי מקורות נוספים מ929. אחד הוא האריח שכתבנו בעצמנו, והשני הוא אריך שמתייחס למשפט המלך כטקסט ביקורתי על המלוכה שנכתב בתקופת המלוכה עצמה ולא לפני. על הזוגות להבין איזה מבין הקטעים תומך בעמדת אלוהים כאב לילדים מתבגרים ואיזה מפריך אותה, בנוסף יצטרכו להחליט לאילו מהמקורות הם מתחברים יותר.
6. סיכום בפורום הכיתתי:
-דמותו של אלוהים היא מורכבת וניתן לראות שינויים בין מקורות
-ניתן לבחון את יחסם של אלוהים ובני ישראל בכמה נקודות מבט.
-השינוי ביחס אלוהים לבין ישראל יכול מצג אחד להעיד על מחבר שונה עם אג'נדה שונה, או לחלופין על התפתחות היחסים בין אלוהים לישראל בהתאם למצבם.

1. קוראים את שמואל א' פרק ח'- מבינים קודם כל את המתרחש ואת הההקשר הכרונולוגי, ואז פונים לניתוח קצר של היחס בין אלוהים לבני ישראל.

שמואל א ח׳

(א) וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר זָקֵ֖ן שְׁמוּאֵ֑ל וַיָּ֧שֶׂם אֶת־בָּנָ֛יו שֹׁפְטִ֖ים לְיִשְׂרָאֵֽל׃ (ב) וַיְהִ֞י שֶׁם־בְּנ֤וֹ הַבְּכוֹר֙ יוֹאֵ֔ל וְשֵׁ֥ם מִשְׁנֵ֖הוּ אֲבִיָּ֑ה שֹׁפְטִ֖ים בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע׃ (ג) וְלֹֽא־הָלְכ֤וּ בָנָיו֙ בדרכו [בִּדְרָכָ֔יו] וַיִּטּ֖וּ אַחֲרֵ֣י הַבָּ֑צַע וַיִּ֨קְחוּ־שֹׁ֔חַד וַיַּטּ֖וּ מִשְׁפָּֽט׃ (פ) (ד) וַיִּֽתְקַבְּצ֔וּ כֹּ֖ל זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־שְׁמוּאֵ֖ל הָרָמָֽתָה׃ (ה) וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו הִנֵּה֙ אַתָּ֣ה זָקַ֔נְתָּ וּבָנֶ֕יךָ לֹ֥א הָלְכ֖וּ בִּדְרָכֶ֑יךָ עַתָּ֗ה שִֽׂימָה־לָּ֥נוּ מֶ֛לֶךְ לְשָׁפְטֵ֖נוּ כְּכָל־הַגּוֹיִֽם׃ (ו) וַיֵּ֤רַע הַדָּבָר֙ בְּעֵינֵ֣י שְׁמוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֣ר אָמְר֔וּ תְּנָה־לָּ֥נוּ מֶ֖לֶךְ לְשָׁפְטֵ֑נוּ וַיִּתְפַּלֵּ֥ל שְׁמוּאֵ֖ל אֶל־יְהוָֽה׃ (פ) (ז) וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־שְׁמוּאֵ֔ל שְׁמַע֙ בְּק֣וֹל הָעָ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֹאמְר֖וּ אֵלֶ֑יךָ כִּ֣י לֹ֤א אֹֽתְךָ֙ מָאָ֔סוּ כִּֽי־אֹתִ֥י מָאֲס֖וּ מִמְּלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶֽם׃ (ח) כְּכָֽל־הַמַּעֲשִׂ֣ים אֲשֶׁר־עָשׂ֗וּ מִיּוֹם֩ הַעֲלֹתִ֨י אֹתָ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ וְעַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיַּ֣עַזְבֻ֔נִי וַיַּעַבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים כֵּ֛ן הֵ֥מָּה עֹשִׂ֖ים גַּם־לָֽךְ׃ (ט) וְעַתָּ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקוֹלָ֑ם אַ֗ךְ כִּֽי־הָעֵ֤ד תָּעִיד֙ בָּהֶ֔ם וְהִגַּדְתָּ֣ לָהֶ֔ם מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיהֶֽם׃ (ס) (י) וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל־דִּבְרֵ֣י יְהוָ֑ה אֶל־הָעָ֕ם הַשֹּׁאֲלִ֥ים מֵאִתּ֖וֹ מֶֽלֶךְ׃ (ס) (יא) וַיֹּ֕אמֶר זֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיכֶ֑ם אֶת־בְּנֵיכֶ֣ם יִקָּ֗ח וְשָׂ֥ם לוֹ֙ בְּמֶרְכַּבְתּ֣וֹ וּבְפָרָשָׁ֔יו וְרָצ֖וּ לִפְנֵ֥י מֶרְכַּבְתּֽוֹ׃ (יב) וְלָשׂ֣וּם ל֔וֹ שָׂרֵ֥י אֲלָפִ֖ים וְשָׂרֵ֣י חֲמִשִּׁ֑ים וְלַחֲרֹ֤שׁ חֲרִישׁוֹ֙ וְלִקְצֹ֣ר קְצִיר֔וֹ וְלַעֲשׂ֥וֹת כְּלֵֽי־מִלְחַמְתּ֖וֹ וּכְלֵ֥י רִכְבּֽוֹ׃ (יג) וְאֶת־בְּנוֹתֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח לְרַקָּח֥וֹת וּלְטַבָּח֖וֹת וּלְאֹפֽוֹת׃ (יד) וְאֶת־שְׂ֠דֽוֹתֵיכֶם וְאֶת־כַּרְמֵיכֶ֧ם וְזֵיתֵיכֶ֛ם הַטּוֹבִ֖ים יִקָּ֑ח וְנָתַ֖ן לַעֲבָדָֽיו׃ (טו) וְזַרְעֵיכֶ֥ם וְכַרְמֵיכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְנָתַ֥ן לְסָרִיסָ֖יו וְלַעֲבָדָֽיו׃ (טז) וְאֶת־עַבְדֵיכֶם֩ וְֽאֶת־שִׁפְח֨וֹתֵיכֶ֜ם וְאֶת־בַּחוּרֵיכֶ֧ם הַטּוֹבִ֛ים וְאֶת־חֲמוֹרֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח וְעָשָׂ֖ה לִמְלַאכְתּֽוֹ׃ (יז) צֹאנְכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְאַתֶּ֖ם תִּֽהְיוּ־ל֥וֹ לַעֲבָדִֽים׃ (יח) וּזְעַקְתֶּם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִלִּפְנֵ֣י מַלְכְּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם לָכֶ֑ם וְלֹֽא־יַעֲנֶ֧ה יְהוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃ (יט) וַיְמָאֲנ֣וּ הָעָ֔ם לִשְׁמֹ֖עַ בְּק֣וֹל שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּ֥י אִם־מֶ֖לֶךְ יִֽהְיֶ֥ה עָלֵֽינוּ׃ (כ) וְהָיִ֥ינוּ גַם־אֲנַ֖חְנוּ כְּכָל־הַגּוֹיִ֑ם וּשְׁפָטָ֤נוּ מַלְכֵּ֙נוּ֙ וְיָצָ֣א לְפָנֵ֔ינוּ וְנִלְחַ֖ם אֶת־מִלְחֲמֹתֵֽנוּ׃ (כא) וַיִּשְׁמַ֣ע שְׁמוּאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל־דִּבְרֵ֣י הָעָ֑ם וַֽיְדַבְּרֵ֖ם בְּאָזְנֵ֥י יְהוָֽה׃ (פ) (כב) וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־שְׁמוּאֵל֙ שְׁמַ֣ע בְּקוֹלָ֔ם וְהִמְלַכְתָּ֥ לָהֶ֖ם מֶ֑לֶךְ וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־אַנְשֵׁ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לְכ֖וּ אִ֥ישׁ לְעִירֽוֹ׃ (פ)

I Samuel 8

(1) When Samuel grew old, he appointed his sons judges over Israel. (2) The name of his first-born son was Joel, and his second son’s name was Abijah; they sat as judges in Beer-sheba. (3) But his sons did not follow in his ways; they were bent on gain, they accepted bribes, and they subverted justice. (4) All the elders of Israel assembled and came to Samuel at Ramah, (5) and they said to him, “You have grown old, and your sons have not followed your ways. Therefore appoint a king for us, to govern us like all other nations.” (6) Samuel was displeased that they said “Give us a king to govern us.” Samuel prayed to the LORD, (7) and the LORD replied to Samuel, “Heed the demand of the people in everything they say to you. For it is not you that they have rejected; it is Me they have rejected as their king. (8) Like everything else they have done ever since I brought them out of Egypt to this day—forsaking Me and worshiping other gods—so they are doing to you. (9) Heed their demand; but warn them solemnly, and tell them about the practices of any king who will rule over them.” (10) Samuel reported all the words of the LORD to the people, who were asking him for a king. (11) He said, “This will be the practice of the king who will rule over you: He will take your sons and appoint them as his charioteers and horsemen, and they will serve as outrunners for his chariots. (12) He will appoint them as his chiefs of thousands and of fifties; or they will have to plow his fields, reap his harvest, and make his weapons and the equipment for his chariots. (13) He will take your daughters as perfumers, cooks, and bakers. (14) He will seize your choice fields, vineyards, and olive groves, and give them to his courtiers. (15) He will take a tenth part of your grain and vintage and give it to his eunuchs and courtiers. (16) He will take your male and female slaves, your choice young men, and your asses, and put them to work for him. (17) He will take a tenth part of your flocks, and you shall become his slaves. (18) The day will come when you cry out because of the king whom you yourselves have chosen; and the LORD will not answer you on that day.” (19) But the people would not listen to Samuel’s warning. “No,” they said. “We must have a king over us, (20) that we may be like all the other nations: Let our king rule over us and go out at our head and fight our battles.” (21) When Samuel heard all that the people said, he reported it to the LORD. (22) And the LORD said to Samuel, “Heed their demands and appoint a king for them.” Samuel then said to the men of Israel, “All of you go home.”

2. קוראים את סיפור "קברות התאווה מספר במדבר"- גם פה מבינים קודם את הפשט ואת ההקשר הכרונולוגי הכללי. לאחר מכן מנסים לעמוד גם פה על היחס בין בני ישראל לאלוהים ולהתחיל נתח את ההבדלים בין שני המקורות השונים.

במדבר י״א

(ד) וְהָֽאסַפְסֻף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבּ֔וֹ הִתְאַוּ֖וּ תַּאֲוָ֑ה וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיִּבְכּ֗וּ גַּ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י יַאֲכִלֵ֖נוּ בָּשָֽׂר׃ (ה) זָכַ֙רְנוּ֙ אֶת־הַדָּגָ֔ה אֲשֶׁר־נֹאכַ֥ל בְּמִצְרַ֖יִם חִנָּ֑ם אֵ֣ת הַקִּשֻּׁאִ֗ים וְאֵת֙ הָֽאֲבַטִּחִ֔ים וְאֶת־הֶחָצִ֥יר וְאֶת־הַבְּצָלִ֖ים וְאֶת־הַשּׁוּמִֽים׃ (ו) וְעַתָּ֛ה נַפְשֵׁ֥נוּ יְבֵשָׁ֖ה אֵ֣ין כֹּ֑ל בִּלְתִּ֖י אֶל־הַמָּ֥ן עֵינֵֽינוּ׃ (ז) וְהַמָּ֕ן כִּזְרַע־גַּ֖ד ה֑וּא וְעֵינ֖וֹ כְּעֵ֥ין הַבְּדֹֽלַח׃ (ח) שָׁטוּ֩ הָעָ֨ם וְלָֽקְט֜וּ וְטָחֲנ֣וּ בָרֵחַ֗יִם א֤וֹ דָכוּ֙ בַּמְּדֹכָ֔ה וּבִשְּׁלוּ֙ בַּפָּר֔וּר וְעָשׂ֥וּ אֹת֖וֹ עֻג֑וֹת וְהָיָ֣ה טַעְמ֔וֹ כְּטַ֖עַם לְשַׁ֥ד הַשָּֽׁמֶן׃ (ט) וּבְרֶ֧דֶת הַטַּ֛ל עַל־הַֽמַּחֲנֶ֖ה לָ֑יְלָה יֵרֵ֥ד הַמָּ֖ן עָלָֽיו׃ (י) וַיִּשְׁמַ֨ע מֹשֶׁ֜ה אֶת־הָעָ֗ם בֹּכֶה֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔יו אִ֖ישׁ לְפֶ֣תַח אָהֳל֑וֹ וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהוָה֙ מְאֹ֔ד וּבְעֵינֵ֥י מֹשֶׁ֖ה רָֽע׃ (יא) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־יְהוָ֗ה לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֙תָ֙ לְעַבְדֶּ֔ךָ וְלָ֛מָּה לֹא־מָצָ֥תִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ לָשׂ֗וּם אֶת־מַשָּׂ֛א כָּל־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה עָלָֽי׃ (יב) הֶאָנֹכִ֣י הָרִ֗יתִי אֵ֚ת כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אִם־אָנֹכִ֖י יְלִדְתִּ֑יהוּ כִּֽי־תֹאמַ֨ר אֵלַ֜י שָׂאֵ֣הוּ בְחֵיקֶ֗ךָ כַּאֲשֶׁ֨ר יִשָּׂ֤א הָאֹמֵן֙ אֶת־הַיֹּנֵ֔ק עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתָּ לַאֲבֹתָֽיו׃ (יג) מֵאַ֤יִן לִי֙ בָּשָׂ֔ר לָתֵ֖ת לְכָל־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּֽי־יִבְכּ֤וּ עָלַי֙ לֵאמֹ֔ר תְּנָה־לָּ֥נוּ בָשָׂ֖ר וְנֹאכֵֽלָה׃ [...] (יח) וְאֶל־הָעָ֨ם תֹּאמַ֜ר הִתְקַדְּשׁ֣וּ לְמָחָר֮ וַאֲכַלְתֶּ֣ם בָּשָׂר֒ כִּ֡י בְּכִיתֶם֩ בְּאָזְנֵ֨י יְהוָ֜ה לֵאמֹ֗ר מִ֤י יַאֲכִלֵ֙נוּ֙ בָּשָׂ֔ר כִּי־ט֥וֹב לָ֖נוּ בְּמִצְרָ֑יִם וְנָתַ֨ן יְהוָ֥ה לָכֶ֛ם בָּשָׂ֖ר וַאֲכַלְתֶּֽם׃ (יט) לֹ֣א י֥וֹם אֶחָ֛ד תֹּאכְל֖וּן וְלֹ֣א יוֹמָ֑יִם וְלֹ֣א ׀ חֲמִשָּׁ֣ה יָמִ֗ים וְלֹא֙ עֲשָׂרָ֣ה יָמִ֔ים וְלֹ֖א עֶשְׂרִ֥ים יֽוֹם׃ (כ) עַ֣ד ׀ חֹ֣דֶשׁ יָמִ֗ים עַ֤ד אֲשֶׁר־יֵצֵא֙ מֵֽאַפְּכֶ֔ם וְהָיָ֥ה לָכֶ֖ם לְזָרָ֑א יַ֗עַן כִּֽי־מְאַסְתֶּ֤ם אֶת־יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבְּכֶ֔ם וַתִּבְכּ֤וּ לְפָנָיו֙ לֵאמֹ֔ר לָ֥מָּה זֶּ֖ה יָצָ֥אנוּ מִמִּצְרָֽיִם׃ (כא) [...]

(לא) וְר֜וּחַ נָסַ֣ע ׀ מֵאֵ֣ת יְהוָ֗ה וַיָּ֣גָז שַׂלְוִים֮ מִן־הַיָּם֒ וַיִּטֹּ֨שׁ עַל־הַֽמַּחֲנֶ֜ה כְּדֶ֧רֶךְ י֣וֹם כֹּ֗ה וּכְדֶ֤רֶךְ יוֹם֙ כֹּ֔ה סְבִיב֖וֹת הַֽמַּחֲנֶ֑ה וּכְאַמָּתַ֖יִם עַל־פְּנֵ֥י הָאָֽרֶץ׃ (לב) וַיָּ֣קָם הָעָ֡ם כָּל־הַיּוֹם֩ הַה֨וּא וְכָל־הַלַּ֜יְלָה וְכֹ֣ל ׀ י֣וֹם הַֽמָּחֳרָ֗ת וַיַּֽאַסְפוּ֙ אֶת־הַשְּׂלָ֔ו הַמַּמְעִ֕יט אָסַ֖ף עֲשָׂרָ֣ה חֳמָרִ֑ים וַיִּשְׁטְח֤וּ לָהֶם֙ שָׁט֔וֹחַ סְבִיב֖וֹת הַֽמַּחֲנֶֽה׃ (לג) הַבָּשָׂ֗ר עוֹדֶ֙נּוּ֙ בֵּ֣ין שִׁנֵּיהֶ֔ם טֶ֖רֶם יִכָּרֵ֑ת וְאַ֤ף יְהוָה֙ חָרָ֣ה בָעָ֔ם וַיַּ֤ךְ יְהוָה֙ בָּעָ֔ם מַכָּ֖ה רַבָּ֥ה מְאֹֽד׃ (לד) וַיִּקְרָ֛א אֶת־שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא קִבְר֣וֹת הַֽתַּאֲוָ֑ה כִּי־שָׁם֙ קָֽבְר֔וּ אֶת־הָעָ֖ם הַמִּתְאַוִּֽים׃ (לה) מִקִּבְר֧וֹת הַֽתַּאֲוָ֛ה נָסְע֥וּ הָעָ֖ם חֲצֵר֑וֹת וַיִּהְי֖וּ בַּחֲצֵרֽוֹת׃ (פ)

Numbers 11

(1) The people took to complaining bitterly before the LORD. The LORD heard and was incensed: a fire of the LORD broke out against them, ravaging the outskirts of the camp. (2) The people cried out to Moses. Moses prayed to the LORD, and the fire died down. (3) That place was named Taberah, because a fire of the LORD had broken out against them. (4) The riffraff in their midst felt a gluttonous craving; and then the Israelites wept and said, “If only we had meat to eat! (5) We remember the fish that we used to eat free in Egypt, the cucumbers, the melons, the leeks, the onions, and the garlic. (6) Now our gullets are shriveled. There is nothing at all! Nothing but this manna to look to!” (7) Now the manna was like coriander seed, and in color it was like bdellium. (8) The people would go about and gather it, grind it between millstones or pound it in a mortar, boil it in a pot, and make it into cakes. It tasted like rich cream. (9) When the dew fell on the camp at night, the manna would fall upon it. (10) Moses heard the people weeping, every clan apart, each person at the entrance of his tent. The LORD was very angry, and Moses was distressed. (11) And Moses said to the LORD, “Why have You dealt ill with Your servant, and why have I not enjoyed Your favor, that You have laid the burden of all this people upon me? (12) Did I conceive all this people, did I bear them, that You should say to me, ‘Carry them in your bosom as a nurse carries an infant,’ to the land that You have promised on oath to their fathers? (13) Where am I to get meat to give to all this people, when they whine before me and say, ‘Give us meat to eat!’ (14) I cannot carry all this people by myself, for it is too much for me. (15) If You would deal thus with me, kill me rather, I beg You, and let me see no more of my wretchedness!” (16) Then the LORD said to Moses, “Gather for Me seventy of Israel’s elders of whom you have experience as elders and officers of the people, and bring them to the Tent of Meeting and let them take their place there with you. (17) I will come down and speak with you there, and I will draw upon the spirit that is on you and put it upon them; they shall share the burden of the people with you, and you shall not bear it alone. (18) And say to the people: Purify yourselves for tomorrow and you shall eat meat, for you have kept whining before the LORD and saying, ‘If only we had meat to eat! Indeed, we were better off in Egypt!’ The LORD will give you meat and you shall eat. (19) You shall eat not one day, not two, not even five days or ten or twenty, (20) but a whole month, until it comes out of your nostrils and becomes loathsome to you. For you have rejected the LORD who is among you, by whining before Him and saying, ‘Oh, why did we ever leave Egypt!’” (21) But Moses said, “The people who are with me number six hundred thousand men; yet You say, ‘I will give them enough meat to eat for a whole month.’ (22) Could enough flocks and herds be slaughtered to suffice them? Or could all the fish of the sea be gathered for them to suffice them?” (23) And the LORD answered Moses, “Is there a limit to the LORD’s power? You shall soon see whether what I have said happens to you or not!” (24) Moses went out and reported the words of the LORD to the people. He gathered seventy of the people’s elders and stationed them around the Tent. (25) Then the LORD came down in a cloud and spoke to him; He drew upon the spirit that was on him and put it upon the seventy elders. And when the spirit rested upon them, they spoke in ecstasy, but did not continue. (26) Two men, one named Eldad and the other Medad, had remained in camp; yet the spirit rested upon them—they were among those recorded, but they had not gone out to the Tent—and they spoke in ecstasy in the camp. (27) A youth ran out and told Moses, saying, “Eldad and Medad are acting the prophet in the camp!” (28) And Joshua son of Nun, Moses’ attendant from his youth, spoke up and said, “My lord Moses, restrain them!” (29) But Moses said to him, “Are you wrought up on my account? Would that all the LORD’s people were prophets, that the LORD put His spirit upon them!” (30) Moses then reentered the camp together with the elders of Israel. (31) A wind from the LORD started up, swept quail from the sea and strewed them over the camp, about a day’s journey on this side and about a day’s journey on that side, all around the camp, and some two cubits deep on the ground. (32) The people set to gathering quail all that day and night and all the next day—even he who gathered least had ten ḥomers—and they spread them out all around the camp. (33) The meat was still between their teeth, nor yet chewed, when the anger of the LORD blazed forth against the people and the LORD struck the people with a very severe plague. (34) That place was named Kibroth-hattaavah, because the people who had the craving were buried there. (35) Then the people set out from Kibroth-hattaavah for Hazeroth.

3. מתחלקים לארבע קבוצות, כשכל קבוצה מקבלת את הטבלה יחד של סוגי הורות ומתבקשת להתמקד בסוג הורות אחד.
לכל הקבוצות ניתנות 10 דקות למצוא טיעונים מתוך הטקסטים המקראיים שקראנו על למה אלוהים הוא הורה מהסוג אותו קיבלו.
על הטיעונים להיות מבוססי ראיות ומשכנעים. בסוף 10 הדקות רק נציג אחד מתוך הקבוצה יעלה וינאם במשך 2 דקות בלבד.
מבנה הנאום צריך לכלול:
-פתיחה והסבר קצר על סוג ההורות
-לפחות שני טיעונים המבוססים על הכתוב
-משפט מחץ מסכם.

4. חוזרים למליאה ומציגים בפניהם את המקור הבא- חלקים מתוך תיאורית ההתפתחות של אריקסון, עם מעט רקע על האיש. מנסים למקם את בני ישראל על הרצף ההתבגרותי בכל אחד מן המקורות, ואחרי שעשינו זאת מעלים לכיתה את השאלה האם ההורות צריכה להשתנות בכל אחד משלבי ההתפתחות לדעתם, ואיך היו רוצים שהורה יתנהג בכל אחד מהשלבים.

בשלב השלישי – הפאלי אדיפלי – ( phallic stage )
המודל המרכזי הוא " יוזמה לעומת אשמה . " זהו שלב חברתי מורכב מקודמיו , שבו כבר קיימת אבחנה בין עצמי ובין אובייקט בעל אפיונים שונים של זכר ונקבה . משום כך , שלב זה מלווה התנהגות חברתית של פעלתנות , יוזמה , הישגים , תחרותיות ותכנון לקראת מטרות . התפתחות לא רצויה יכולה להביא לפעלתנות חסרת מעצורים , וריסון – לריסון יתר , להגבלה ואף לכישלון . בשלב זה הכישלון הבלתי נמנע מלווה בתחושות חרדה וכניעה . במאבק זה בין שני הקטבים לומד הילד את כללי המשחק החברתי המורכבים יותר .
בשלב הרביעי – בגיל החביון – ( Latency stage )
המודל המרכזי הוא של " יצרנות לעומת נחיתות . " כאן לומד הילד את הכללים והחוקים של המיומנויות החברתיות והטכניות . מתפתחות תכונות של שקדנות , חריצות , התמדה , התמסרות , תרגול מיומנויות שונות ושכלולן. לעומת זאת , קיימת הסכנה של חוסר-תיאום , כישלון והיעדר כישורים מספיקים , המגבירים את תחושת הנחיתות , הייאוש וחוסר התקווה .
בשלב החמישי – בגיל ההתבגרות – ( Adolescence )
המודל המרכזי הוא של " זהות לעומת טשטוש הזהות . "לנוכח ההתפתחות הגופנית והמינית המואצת עוסקים בני-הנוער בחיפוש אחר הזהות העצמית , הזהות הגופנית והזהות המינית . החיפוש נעשה באמצעות העצמת היחסים הבין-אישיים החברתיים ופתיחות להשפעות תרבותיות רחבות מחוץ למשפחה . שלב זה מלווה ב"טקסי" מעבר של התבגרות , המאפשרים כניסה לעולם המבוגרים , אך הוא מלווה גם בתחושות בלבול ומבוכה . בשלב זה קיימת גם סכנה של הקצנת תחושות מבוכה אלו עד להתפתחות הפרעות פסיכוטיות או עבריינות .
בשלב השישי – שלב הבגרות – ( Maturity )
המודל המרכזי הוא של " אינטימיות לעומת בדידות" בשלב זה נוצרים קשרים הדוקים ואינטימיים עם בן הזוג מהמין השני והתפתחות התא המשפחתי . שלב זה של אינטימיות מחייב יכולת של יצירת קשר על בסיס של הדדיות , שוויוניות ויכולת לבוא לקראת הזולת , תוך התמסרות וויתור זמני או חלקי על השליטה העצמית . הימנעות מחוויות אלו קשורה בפחד של אובדן הזהות העצמית והשליטה העצמית או בפחד מדחיה , והיא עלולה להוביל להתפתחות התנהגות של ריסון יתר ואיפוק , המותירה את האדם עם תחושות עמוקות של בדידות והסתגרות .
(תיאורית ההתפתחות של אריקסון, פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, אבנר אליצור, שמואל טיאנו, חנן מוניץ ומיכה נוימן, 2010)

5. בשלב זה נתחלק לזוגות, כאשר לכל זוג ניתנים שני מקורות נוספים מ929. אחד הוא האריח שכתבנו בעצמנו, והשני הוא אריך שמתייחס למשפט המלך כטקסט ביקורתי על המלוכה שנכתב בתקופת המלוכה עצמה ולא לפני. על הזוגות להבין איזה מבין הקטעים תומך בעמדת אלוהים כאב לילדים מתבגרים ואיזה מפריך אותה, בנוסף יצטרכו להחליט לאילו מהמקורות הם מתחברים יותר.
שאלות מנחות:
-האם אלוהים בכלל קיים בשני הקטעים?
-כלפי מי יש ביקורת בכל אחד מהקטעים? והא בכלל יש?
-איזה מהקטעים יותר מדבר אליכם?
-איזה אלוהים הייתם רוצים שיהיה, בהתחשב בשני הקטעים שקראתם?
-מנקודת המבט שלכם, האם יש על מה לבקר את אלוהים או את העם בקטע הזה?

https://www.929.org.il/page/240/post/6772
https://www.929.org.il/myPage/5f4b42d7840d2/post/83374

6. סיכום בפורום כיתתי:
נותנים לאחד או שניים מהתלמידים לשתף תובנה מעניינת שעלה מההשוואה.
נקודות חשובות לסיכום:
-דמותו של אלוהים היא מורכבת וניתן לראות שינויים בין מקורות
-ניתן לבחון את יחסם של אלוהים ובני ישראל בכמה נקודות מבט.
-השינוי ביחס אלוהים לבין ישראל יכול מצג אחד להעיד על מחבר שונה עם אג'נדה שונה, או לחלופין על התפתחות היחסים בין אלוהים לישראל בהתאם למצבם.

שיר כיף וקליל לסיום השיעור: