​​​​​​​ לימוד מאומץ יונתן חן פרק א' בין הורים וילדים (Copy) (Copy)
עיין בסוגיה וענה על השאלות:
כתבו את התשובות באופן מלא ורהוט בתיבת טקסס.

הקפידו ללחוץ בתחתית תיבת הטקסט עם פתיחת תיבת הטקסט חדשה: הוספה לדף המקורות.
תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף לא ע"א-ע"ב (עמ' 40-41 בחוברת)
1.א . "בעו מיניה מרב עולא: עד היכן כיבוד אב ואם?".
הסבר את השאלה. (5 נקודות)

ב. בתשובה על שאלה זו מובא סיפור על אודות דמא בן נתינה.
על פי הסיפור, הסבר את התשובה על השאלה. (5 נקודות)
ג. רבי אליעזר ענה אף הוא על השאלה, והביא גרסה אחרת לסיפור.
ציין שני הבדלים בין הגרסאות של הסיפור. (5 נקודות)
ציון : 12

2. "ואמר רבי חנינא: ומה מי שאינו מצווה ועושה כך –
מצווה ועושה על אחת כמה וכמה".

הסבר את הקשר בין דברי רבי חנינא לסיפור על דמא בן נתינה. (15 נקודות)
ציון: 7
3. "דאמר רבי חנינא [...] אמר רב יוסף [...] כרבי יהודה –
עבידנא יומא טבא לרבנן"

מדוע שמח רב יוסף כאשר שמע שהלכה כרבי יהודה? (5 נקודות)
מדוע שמח רב יוסף כאשר שמע שאין הלכה כרבי יהודה? (5 נקודות)
ציון: 8
4. מצד אחד, מצוות כיבוד הורים היא מצווה חשובה ומרכזית במסורת היהודית.
מצד שני, זו אחת המצוות הקשות ליישום.
הדגימו בעזרת שתי דוגמאות מהמקורות
שלמדנו ובעזרת שתי דוגמאות יומיומיות
את שני המשפטים לעיל. ( 20 נקודות)
20 נק'

5. אעלו לדף המקורות את המקור מספריא- הוסיפו פרשנות/מדרש/ מקור מתכתב
עם המקור התלמודי- והסבירו אותו. (20 נק')
ציון: 20 נק'


בהצלחה!

בעו מיניה מרב עולא עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד באשקלון ודמא בן נתינה שמו פעם אחת בקשו חכמים פרקמטיא בששים ריבוא שכר והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו אמר רב יהודה אמר שמואל שאלו את ר' אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו לשנה האחרת נתן הקב"ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו נכנסו חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא וא"ר חנינא ומה מי שאינו מצווה ועושה כך מצווה ועושה עאכו"כ דאר"ח גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה אמר רב יוסף מריש ה"א מאן דהוה אמר לי הלכה כר"י דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן דהא לא מיפקידנא והא עבידנא השתא דשמעיתא להא דא"ר חנינא גדול מצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה אדרבה מאן דאמר לי דאין הלכה כרבי יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן

§ Ulla the Great interpreted a verse homiletically at the entrance to the house of the Nasi. What is the meaning of that which is written: “All the kings of the earth shall give You thanks, O Lord, for they have heard the words of Your mouth” (Psalms 138:4)? It is not stated: The word of Your mouth, in the singular. Rather, the verse uses the expression: “The words of Your mouth,” in the plural. To what is this phrase referring? When the Holy One, Blessed be He, said: “I am the Lord your God” (Exodus 20:2), and, in the same verse: “You shall have no other gods before Me,” the nations of the world said: He teaches this for His own honor, as both statements entail respect for God. Once He said: “Honor your father and your mother” (Exodus 20:11), they returned and conceded the truth of the first statements, which is why the verse uses the plural expression: “Words of Your mouth,” i.e., all the words of God’s mouth. Rava said: This can be derived from here: “The beginning of Your word is truth” (Psalms 119:160). Is the beginning of Your word truth but not the end of Your word? Rather, from the end of Your word it is apparent to everyone that the beginning of Your word is truth. The Sages raised a dilemma before Rav Ulla: How far must one go to fulfill the mitzva of honoring one’s father and mother? Rav Ulla said to them: Go and see what one gentile did in Ashkelon, and his name was Dama ben Netina. Once the Sages sought to purchase merchandise [perakmatya] from him for six hundred thousand gold dinars’ profit, but the key for the container in which the merchandise was kept was placed under his father’s head, and he was sleeping at the time. And Dama ben Netina would not disturb his father by waking him, although he could have made a substantial profit. Rav Yehuda says that Shmuel says: They asked Rabbi Eliezer: How far must one go to fulfill the mitzva of honoring one’s father and mother? Rabbi Eliezer said to them: Go and see what one gentile did for his father in Ashkelon, and the name of the son was Dama ben Netina. Once the Sages wished to purchase precious stones from him for the ephod of the High Priest for six hundred thousand gold dinars’ profit, and Rav Kahana taught that it was eight hundred thousand gold dinars’ profit. And the key to the chest holding the jewels was placed under his father’s head, and he would not disturb him. The next year the Holy One, Blessed be He, gave Dama ben Netina his reward, as a red heifer was born in his herd, and the Jews needed it. When the Sages of Israel came to him he said to them: I know, concerning you, that if I were to ask for all the money in the world you would give it to me. But I ask only that money that I lost due to the honor of Father. And Rabbi Ḥanina says: And if this is related about one who is not commanded by the Torah to honor his father, as Dama was a gentile, and nevertheless when he performs the mitzva he is given this great reward, all the more so is one rewarded who is commanded to fulfill a mitzva and performs it. As Rabbi Ḥanina says: Greater is one who is commanded to do a mitzva and performs it than one who is not commanded to do a mitzva and performs it. Rav Yosef, who was blind, said: At first I would say: If someone would tell me that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says: A blind person is exempt from fulfilling the mitzvot, I would make a festive day for the rabbis, as I am not commanded and yet I perform the mitzvot. This means my reward is very great. Now that I have heard that which Rabbi Ḥanina says: Greater is one who is commanded to do a mitzva and performs it than one who is not commanded to do a mitzva and performs it, on the contrary: If someone would tell me that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and a blind person is obligated in mitzvot, I would make a festive day for the rabbis.
1. א. "בעו מיניה מרב עולא, עד היכן כיבוד אב ואם?" - פירוש השאלה היא עד כמה ומה הגבול של כיבוד אב ואם
ב. בסיפור מתואר סיטואציה בה רצו חכמים לקנות סחורה בכסף רב, והמפתח לחנות היה תחת הכרית של אביו אשר ישן. והבן לא הציק לו ולא והטריד אותו בכוונה כדי להעיר את אביו. כלומר המסר שעובר כאן הוא שגם עבור כסף רב ומשאבים עדיין יש לכבד אב ואם.
ג. הגרסה שנותן רבי אליעזר שונה מהגרסה של רב עולא בכך שרב עולא אומר שההצעה עבור הסחורה הייתה "שישים ריבוא שכר" ובגרסה השנייה של רב יהודה באו החכמים ולא הציעו מחיר אלא הילד הוא זה שידרוש את המחיר והוא יכול לדרוש "כל ממון שבעולם" כלומר כל סכום אפשרי והם יענו לו.
בנוסף בגרסה הראשונה לא מציינים מהי הסחורה ובגרסה השנייה מצוין שזו פרה אדומה. לתקן
2. רבי חנינה אומר שמי שלא מצווה במצוות כיבוד אב ואם ועושה אותה וודאי שמקבל שכר גדול יותר ממי שמצווה במצוות כיבוד אב ואם ועושה אותה. כלומר אם בסיפור מדובר היה בנוכרי, השכר שמקבל יהודי צריך היה להיות גבוה פי כמה וכמה.
לא רק השכר גדול יותר אלא ערכו המוסרי של במעשה גדול יותר כשבוא בא כתצאה ממחויבות ולא התנדבות. ולמה צריך ללמוד מדמא בר נתינא- הרי ערך מעשהו לשיטת רבי חנינא קטן יותר משום שאינו מצווה ועושה.
3. א. רב יוסף שמח כאשר כאשר שמע כהלכה כרבי יהודה מאחר והוא עיוור פתור ממצוות ועדין מקיימן כלומר שהוא עצמו מקבל שכר גדול.
ב. רב יוסף שמח ששמע שאין הלכה כרבי יהודה מאחר והבין שהוא מצווה על קיום מצוות לא כמו שידע בהתחלה, וכעת הוא "גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה"
א. יש כאן שתי שאלות: מי גדול ותר המתנדב או המחוייב?
ב. האם סומא פטור ממצות?

4. מצוות כיבוד אב ואם הינה חשובה ומרכזית במסורת היהודית אך קשה מאוד ליישם אותה. לדעתי קשה ליישם אותה מפני שהגבול אינו ברור. כמו בסוגיה שש שמציעים לבן כסף רב בכל סכום שהוא ירצה בעבור פרה אדומה אך הוא זה שצריך להעיר את האב, עכשיו האב יכול להנות מהכסף שהציעו החכמים אך כדי שזה יקרה הבן צריך לעבור על מצוות כיבוד אב ואם ולהעיר את האב משנתו ו"לצער אותו". כלומר מאוד לא ברור מה הגבול של כיבוד אב ואם. וגם היום זה לא קל. לדוגמא שבוע שעבר קרה שהיו גלים ותכננתי ללכת לגלוש ובאותו הזמן אחד ההורים ביקש ממני עזרה להעביר חפץ כלשהו ממקום למקום בקיבוץ, דבר שיקח זמן ויעקב את הגלישה. ובסיטואציה זו הייתי בדילמה האם לכבד ולבצע את מה שנתבקש עלי מהוריי או למלא את הרצונות שלי. לבסוף קודם ביצעתי את הבקשה של הוריי אך עדיין היה מאוד קשה להחליט.

צְאוּ וּרְאוּ מֶה עָשָׂה נָכְרִי אֶחָד. צריך להבין מאי 'צְאוּ' דקאמר להו ודי לומר 'רְאוּ מֶה עָשָׂה'? ונראה לי בס"ד הכונה אין אני מביא לכם הוכחה מאיש ישראל כדי שתאמרו אין זה חידוש כי ימצא בישראל חסידים שעושים מילי דחסידותא עשר ידות על חיובם וכי כולי עלמא להוו חסידים?! לכן אמר לו 'צְאוּ' לחוץ להתבונן באומה אחרת שהיא חוץ לאומה שלנו 'וּרְאוּ מֶה עָשָׂה נָכְרִי וְדָמָּא בֶּן נְתִינָה שְׁמוֹ' כלומר שמו מורה שיש לו מדה טובה שצריך כל אדם להיות דומה לו בה ודמה לשון דמיון.

5. הדרשן נאחז במילה "צאו" ושואל את השאלה מדוע היו צריכים להשתמש במילה זו.

התשובה שנותן הדרשן מתקשרת אל הנוכרי ששמו דמא בן נתינה. ואומר צאו לחוץ להתבונן באומה אחרת שהיא חוץ לאומה שלנו. כלומר שיש גם נוכרים שמקיימים מצוות לא פחות מיהודים וזוהי הנקודה שלו להדגיש שגם הנוכרי כאן והוא מקיים מצוות ולא פחות מהיהודי.
יפהֱֱֱ!

80 / 105