1)א.השאלה "עד היכן כיבוד אב ואם?" - שאלה זו באה לשאול מה הגבול של כיבוד ההורים, באיזה שלב צריך להפסיק לכבד אותם, אם בכלל , איפה הקו האדום?
מתי המחיר הנדרש הוא כבר כבד מדיי?
ב. על פי הסיפור של דמא בן נתינא צריך לשמור על כיבוד אב ואם גם אם אתה תפסיד מזה, סיפור דמא הפסיד כסף רב אך העדיף לא להעיר את אביו ולכבדו מאשר להרוויח ממון רב או אבני חן נדירות...
ג. שני הסיפורים של דמא בן נתינא הוא- בסיפור הראשון דמא שמר היטב על כבוד האב מבלי שאביו ידע ובנוסף גם הפסיד על כך הרבה כסף,
בסיפור השני באו אל דמא חכמים לרכוש פרה בכל סכום שיתן להם, אך דמא אמר להם שהוא לא רוצה שיביאו לו את הכסף לפרה אלא הוא מבקש מהם להביא את הכסף שהפסיד בשביל כבוד האב. 2 ההבדלים-
ההבדל הראשון הוא כאשר בסיפור הראשון דמא מפסיד את כספו ומוותר על העסקה בשביל לכבד את אבו- לא להעירו ולעומת זאת בסיפור השני הוא מוכר להם את הפרה- מבצע את העסקה אך בתנאי שישלמו בממון שהוא הפסיד בשביל כבוד האבא , דמא לא רק כיבד את אביו אלא גם הצליח להרוויח את הכסף שהפסיד במקרה אחר בסיפור השני.
ההבדל השני- בסיפור הראשון דמא אכן הפסיד המון כסף על שמירת כבוד האב, ובסיפור השני דמא אכן מכר את הפרה הנדירה שנולדה לו בעדרו בהון רב בשביל כספו שהפסיד על שמירת כבוד האב וכך הרוויח מבלי להפר את המצווה.
כתבת יפה אך לא הבנת נכון את השאלה. הסיפור הראשון והשני שניהם הם על דמא בר נתינא עם הבדלי גרסאות. החלק השני של הסיפור השני הוא על הפרה האדומה.
ראי שאת מבינה זאת.
הנה שוב חידוד:
א. האם סומא פטור ממצוות? לפי רבי יהודה הוא פטור!! בהתחלה רב יוסף חשב שפוסקים ההלכה כרבי יהודה ובסוף הבין שההלכה הפוכה.
ב. מי גדול יותר, מי שמצווה ועושה או שאינו מצווה ועושה?
לפי סברתו של רב יוסף בהתחלה : גדול מי שאינו מצווה ועושה (המתנדב).
אך רבי חנינא "גדול מצווה ועושה"!!
-סיפור שלישי על דמא בן נתינא ? לבדוק מי היה בסיפור ..
כאשר אמו קורעת ממנו את בגדיו היקרים ממשי ונותנת לו מכה בראש תוך כדי שישב עם רומאים בעלי מעמד גבוה ומכובד, אמו ביישה והשפילה אותו בפניהם אך לעומת זאת דמא בנה כיבד אותה ולא החזיר לה למרות מה שעשתה. ההבדלים - - שבסיפור הראשון דמא כיבד את אביו כאשר לא ראה, ישן ועשה זאת מרצונו האישי לכיבוד המצווה ולעומת זאת בסיפור השלישי דמא כיבד את אמו כשאר ראתה אותו, ההבדל השני הוא שדמא כיבד את אמו למרות שהשפילה וניבזה אותו בפני כולם ובסיפור הראשון דמא כיבד למרות שאביו לא עשה כלום או ביקש-
2) הקשר בין דברי רבי חנינא לסיפור על דמא בן נתינא - רבי חנינא אומר שמי שמצווה עליו מצוות כבוד ההורים -יהודי על אחת כמה וכמה מקבל שכר גדול לעומת מי שאינו מצווה עליו כיבוד הורים כלומר הנכרי, וכך רואים בסיפור של דמא כאשר בסופו של דבר הוא הרוויח יותר ממה שהוא אמור בזכות זה שהוא כיבד את הוריו, זה חזר עליו לטובה.
3) רב יוסף שמח כאשר שמע שהלכה כרבי יהודה מכיוון שזה אומר שבן אדם שהוא נוכרי ולא מצווה עליו על פי ההלכה לקיים את מצוות כיבוד אב ואם אך בכל זאת הוא מקיים זאת מרצון, מבחירה אישית ולא ממחוייבות, המצווה הופכת להיות יותר גדולה ולכן הוא שמח. השמחה של רב יוסף לא קשורה ישירות לסיפור של דמא בר נתינה. אלא עורך הגמרא מביא את דברי רבי חנינה כתגובה להבאת הסיפור על דמא בר נתינה. לאמור: למה צריך להראות מדמא בר נתינה? הרי רבי חנינא אומר שגדול מי שמצווה !!! אין לנו ללמוד "קל וחומר מדמא בר נתינא.
רב יוסף שמח כאשר שמע שאין הלכה כרבי יהודה - לאחר ששמע את דברי רבי חנינא שאמר שגדולה המצווה של מי שיהודי ומקיים זאת לעומת נוכרי (לא רק בעננין נכרי, כל מי שעושה למרות שאינו מצוה, למשל אישה שלומדת תורה למרות שאינה מצוה), הוא אומר שמי שיאמור לו שאין הלכה של רבי יהודה זו יהיה חגיגה לחכמים ויום טוב כי מצוות שלו של רב יוסף שהוא עיור תהיה גדולה יותר. היהודי תיהיה יותר גדולה.
4)מצוות כיבוד הורים היא מצווה חשובה ומרכזית במסורת היהודית - "בין שיש לך הון ובין שאין לך הון - כבד את אביך ואת אימך" - כבד את הוריך גם אם אין לך כסף אפילו אם אתה צריך ללכת לקבץ נדבות , משפט זה מדגיש על החשיבות הרבה של מצווה זו.
"כבד את אביך ואת אימך למען יארכון ימך על האדמה אשר ה' אלוהיך נתן לך"- עוד מקור שמדגיש לנו עד כמה חשובה המצווה, כבד את הוריך כדי שתוכל להמשיך לחיות בטוב על החיים שניתנו לך.
דוגמאות מהחיים- לא להתחצף, לדבר בנימוס, דאגה למציאת מטפל סיעודי בעת הצורך,סיוע להורה בהסעה, ביקור אצל הרופא ועוד
זו אחת המצוות הקשות ליישום- "איש אמו ואביו תראו ואת שבתתי תשמרו"- כבוד השבת דוחה כבוד אב ואם וזה מקשה עלינו ליישום המשווה מצד אחד אנחנו רוצים לכבד אותנו אך אנו חייבים לסתור אותם ולכבד קודם את השבת,
"מי קודם אבא או אמא? הקושי הגדול במצווה הוא כאשר שני ההורים מבקשים ממך משהו למי צריך להקשיב קודם, הרי שניהם בעידפות שווה אצל הילד וזה מעמיד אותו בסטואציה לא נעימה.
דוגמאות מהחיים- כאשר אחד ההורים מבקש להדליק אש בשבת ולחמם לו אוכל, כאשר ההורים גרושים ומבקשים ממך ללכת איתם לחג ואתה לא יודע במי לבחור...
5)
מתי המחיר הנדרש הוא כבר כבד מדיי?
ב. על פי הסיפור של דמא בן נתינא צריך לשמור על כיבוד אב ואם גם אם אתה תפסיד מזה, סיפור דמא הפסיד כסף רב אך העדיף לא להעיר את אביו ולכבדו מאשר להרוויח ממון רב או אבני חן נדירות...
ג. שני הסיפורים של דמא בן נתינא הוא- בסיפור הראשון דמא שמר היטב על כבוד האב מבלי שאביו ידע ובנוסף גם הפסיד על כך הרבה כסף,
בסיפור השני באו אל דמא חכמים לרכוש פרה בכל סכום שיתן להם, אך דמא אמר להם שהוא לא רוצה שיביאו לו את הכסף לפרה אלא הוא מבקש מהם להביא את הכסף שהפסיד בשביל כבוד האב. 2 ההבדלים-
ההבדל הראשון הוא כאשר בסיפור הראשון דמא מפסיד את כספו ומוותר על העסקה בשביל לכבד את אבו- לא להעירו ולעומת זאת בסיפור השני הוא מוכר להם את הפרה- מבצע את העסקה אך בתנאי שישלמו בממון שהוא הפסיד בשביל כבוד האבא , דמא לא רק כיבד את אביו אלא גם הצליח להרוויח את הכסף שהפסיד במקרה אחר בסיפור השני.
ההבדל השני- בסיפור הראשון דמא אכן הפסיד המון כסף על שמירת כבוד האב, ובסיפור השני דמא אכן מכר את הפרה הנדירה שנולדה לו בעדרו בהון רב בשביל כספו שהפסיד על שמירת כבוד האב וכך הרוויח מבלי להפר את המצווה.
כתבת יפה אך לא הבנת נכון את השאלה. הסיפור הראשון והשני שניהם הם על דמא בר נתינא עם הבדלי גרסאות. החלק השני של הסיפור השני הוא על הפרה האדומה.
ראי שאת מבינה זאת.
הנה שוב חידוד:
א. האם סומא פטור ממצוות? לפי רבי יהודה הוא פטור!! בהתחלה רב יוסף חשב שפוסקים ההלכה כרבי יהודה ובסוף הבין שההלכה הפוכה.
ב. מי גדול יותר, מי שמצווה ועושה או שאינו מצווה ועושה?
לפי סברתו של רב יוסף בהתחלה : גדול מי שאינו מצווה ועושה (המתנדב).
אך רבי חנינא "גדול מצווה ועושה"!!
-סיפור שלישי על דמא בן נתינא ? לבדוק מי היה בסיפור ..
כאשר אמו קורעת ממנו את בגדיו היקרים ממשי ונותנת לו מכה בראש תוך כדי שישב עם רומאים בעלי מעמד גבוה ומכובד, אמו ביישה והשפילה אותו בפניהם אך לעומת זאת דמא בנה כיבד אותה ולא החזיר לה למרות מה שעשתה. ההבדלים - - שבסיפור הראשון דמא כיבד את אביו כאשר לא ראה, ישן ועשה זאת מרצונו האישי לכיבוד המצווה ולעומת זאת בסיפור השלישי דמא כיבד את אמו כשאר ראתה אותו, ההבדל השני הוא שדמא כיבד את אמו למרות שהשפילה וניבזה אותו בפני כולם ובסיפור הראשון דמא כיבד למרות שאביו לא עשה כלום או ביקש-
2) הקשר בין דברי רבי חנינא לסיפור על דמא בן נתינא - רבי חנינא אומר שמי שמצווה עליו מצוות כבוד ההורים -יהודי על אחת כמה וכמה מקבל שכר גדול לעומת מי שאינו מצווה עליו כיבוד הורים כלומר הנכרי, וכך רואים בסיפור של דמא כאשר בסופו של דבר הוא הרוויח יותר ממה שהוא אמור בזכות זה שהוא כיבד את הוריו, זה חזר עליו לטובה.
3) רב יוסף שמח כאשר שמע שהלכה כרבי יהודה מכיוון שזה אומר שבן אדם שהוא נוכרי ולא מצווה עליו על פי ההלכה לקיים את מצוות כיבוד אב ואם אך בכל זאת הוא מקיים זאת מרצון, מבחירה אישית ולא ממחוייבות, המצווה הופכת להיות יותר גדולה ולכן הוא שמח. השמחה של רב יוסף לא קשורה ישירות לסיפור של דמא בר נתינה. אלא עורך הגמרא מביא את דברי רבי חנינה כתגובה להבאת הסיפור על דמא בר נתינה. לאמור: למה צריך להראות מדמא בר נתינה? הרי רבי חנינא אומר שגדול מי שמצווה !!! אין לנו ללמוד "קל וחומר מדמא בר נתינא.
רב יוסף שמח כאשר שמע שאין הלכה כרבי יהודה - לאחר ששמע את דברי רבי חנינא שאמר שגדולה המצווה של מי שיהודי ומקיים זאת לעומת נוכרי (לא רק בעננין נכרי, כל מי שעושה למרות שאינו מצוה, למשל אישה שלומדת תורה למרות שאינה מצוה), הוא אומר שמי שיאמור לו שאין הלכה של רבי יהודה זו יהיה חגיגה לחכמים ויום טוב כי מצוות שלו של רב יוסף שהוא עיור תהיה גדולה יותר. היהודי תיהיה יותר גדולה.
4)מצוות כיבוד הורים היא מצווה חשובה ומרכזית במסורת היהודית - "בין שיש לך הון ובין שאין לך הון - כבד את אביך ואת אימך" - כבד את הוריך גם אם אין לך כסף אפילו אם אתה צריך ללכת לקבץ נדבות , משפט זה מדגיש על החשיבות הרבה של מצווה זו.
"כבד את אביך ואת אימך למען יארכון ימך על האדמה אשר ה' אלוהיך נתן לך"- עוד מקור שמדגיש לנו עד כמה חשובה המצווה, כבד את הוריך כדי שתוכל להמשיך לחיות בטוב על החיים שניתנו לך.
דוגמאות מהחיים- לא להתחצף, לדבר בנימוס, דאגה למציאת מטפל סיעודי בעת הצורך,סיוע להורה בהסעה, ביקור אצל הרופא ועוד
זו אחת המצוות הקשות ליישום- "איש אמו ואביו תראו ואת שבתתי תשמרו"- כבוד השבת דוחה כבוד אב ואם וזה מקשה עלינו ליישום המשווה מצד אחד אנחנו רוצים לכבד אותנו אך אנו חייבים לסתור אותם ולכבד קודם את השבת,
"מי קודם אבא או אמא? הקושי הגדול במצווה הוא כאשר שני ההורים מבקשים ממך משהו למי צריך להקשיב קודם, הרי שניהם בעידפות שווה אצל הילד וזה מעמיד אותו בסטואציה לא נעימה.
דוגמאות מהחיים- כאשר אחד ההורים מבקש להדליק אש בשבת ולחמם לו אוכל, כאשר ההורים גרושים ומבקשים ממך ללכת איתם לחג ואתה לא יודע במי לבחור...
5)
גדול המצווה ועושה - נראה דהיינו טעמא דמי שמצווה ועושה עדיף לפי שדואג ומצטער יותר פן יעבור ממי שאין מצווה שיש לו פת בסלו שאם ירצה יניח:
שמשדלתו בדברים לפיכך הקדים הקב"ה כיבוד אב לכיבוד אם וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו מפני שמלמדו תורה לפיכך הקדים הקב"ה מורא האם למורא האב תני תנא קמיה דרב נחמן בזמן שאדם מצער את אביו ואת אמו אמר הקב"ה יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם שאלמלי דרתי ביניהם ציערוני אמר ר' יצחק כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי שכינה שנאמר (ישעיהו סו, א) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי אמר רבי יהושע בן לוי אסור לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה שנא' (ישעיהו ו, ג) מלא כל הארץ כבודו רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ארבע אמות בגילוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי שאל בן אלמנה אחת את ר' אליעזר אבא אומר השקיני מים ואימא אומרת השקיני מים איזה מהם קודם אמר ליה הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך בא לפני רבי יהושע אמר לו כך אמר לו רבי נתגרשה מהו אמר ליה מבין ריסי עיניך ניכר שבן אלמנה אתה הטל להן מים בספל וקעקע להן כתרנגולין דרש עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה מאי דכתיב (תהלים קלח, ד) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך בשעה שאמר הקב"ה (שמות כ, ב) אנכי ולא יהיה לך אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר (שמות כ, יא) כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו למאמרות הראשונות רבא אמר מהכא (תהלים קיט, קס) ראש דברך אמת ראש דברך ולא סוף דברך אלא מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת בעו מיניה מרב עולא עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד באשקלון ודמא בן נתינה שמו פעם אחת בקשו חכמים פרקמטיא בששים ריבוא שכר והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו אמר רב יהודה אמר שמואל שאלו את ר' אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו לשנה האחרת נתן הקב"ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו נכנסו חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא וא"ר חנינא ומה מי שאינו מצווה ועושה כך מצווה ועושה עאכו"כ דאר"ח גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה אמר רב יוסף מריש ה"א מאן דהוה אמר לי הלכה כר"י דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן דהא לא מיפקידנא והא עבידנא השתא דשמעיתא להא דא"ר חנינא גדול מצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה אדרבה מאן דאמר לי דאין הלכה כרבי יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן כי אתא רב דימי אמר פעם אחת היה לבוש סירקון של זהב והיה יושב בין גדולי רומי ובאתה אמו וקרעתו ממנו וטפחה לו על ראשו וירקה לו בפניו ולא הכלימה תני אבימי בריה דרבי אבהו יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם ויש מטחינו בריחים
she persuades him with many statements of encouragement and does not treat him harshly. Therefore, in the mitzva of: “Honor your father and your mother” (Exodus 20:11), the Holy One, Blessed be He, preceded the mention of the honor due one’s father before mentioning the honor due one’s mother. The verse emphasizes the duty that does not come naturally. Similarly, it is revealed and known before the One Who spoke and the world came into being that a son fears his father more than his mother, because his father teaches him Torah, and consequently he is strict with him. Therefore, in the verse: “A man shall fear his mother and his father” (Leviticus 19:3), the Holy One, Blessed be He, preceded the mention of fear of the mother before the mention of fear of the father. A tanna taught a baraita before Rav Naḥman: When a person causes his father and mother suffering, the Holy One, Blessed be He, says: I did well in not dwelling among them, for if I had dwelled among them they would have caused Me suffering as well, as it were. Rabbi Yitzḥak says: Anyone who transgresses in private, it is considered as though he is pushing away the feet of the Divine Presence, i.e., he distances God from him, so to speak. As it is stated: “So says the Lord: The heaven is My throne and the earth is My footstool” (Isaiah 66:1). When someone sins in secret, he demonstrates that he thinks God is absent from that place, and it is as though he pushes His feet away from the earth. With regard to the same issue, Rabbi Yehoshua ben Levi says: It is prohibited for a person to walk even four cubits with an upright posture, which is considered an arrogant manner, as it is stated: “The entire world is full of His glory” (Isaiah 6:3). One who walks in an arrogant manner indicates a lack of regard for the glory and honor of God that is surrounding him, and thereby chases God from that place, as it were. The Gemara relates: Rav Huna, son of Rav Yehoshua, would not walk four cubits with an uncovered head. He said: The Divine Presence is above my head, and I must act respectfully. The son of one widow asked Rabbi Eliezer: If my father says to me: Give me water to drink, and my mother also says to me: Give me water to drink, which of them should I honor first? Rabbi Eliezer said to him: Set aside the honor of your mother, and perform the honor of your father, as you and your mother are both obligated in the honor of your father. He came before Rabbi Yehoshua and asked him the same question, and Rabbi Yehoshua said this same answer to him. The man said to him: My teacher, if one’s mother is divorced, what is the halakha? Rabbi Yehoshua said to him: From your eyelashes, which are filled with tears, it is evident that you are the son of a widow, and you have no father. Why, then, are you asking this question as though it were relevant for you? Consequently, Rabbi Yehoshua answered him sarcastically: Pour water for them into a pitcher and squawk at them as one does to summon chickens. In other words, if one’s mother is divorced, the same honor is due to both parents, and neither takes precedence. § Ulla the Great interpreted a verse homiletically at the entrance to the house of the Nasi. What is the meaning of that which is written: “All the kings of the earth shall give You thanks, O Lord, for they have heard the words of Your mouth” (Psalms 138:4)? It is not stated: The word of Your mouth, in the singular. Rather, the verse uses the expression: “The words of Your mouth,” in the plural. To what is this phrase referring? When the Holy One, Blessed be He, said: “I am the Lord your God” (Exodus 20:2), and, in the same verse: “You shall have no other gods before Me,” the nations of the world said: He teaches this for His own honor, as both statements entail respect for God. Once He said: “Honor your father and your mother” (Exodus 20:11), they returned and conceded the truth of the first statements, which is why the verse uses the plural expression: “Words of Your mouth,” i.e., all the words of God’s mouth. Rava said: This can be derived from here: “The beginning of Your word is truth” (Psalms 119:160). Is the beginning of Your word truth but not the end of Your word? Rather, from the end of Your word it is apparent to everyone that the beginning of Your word is truth. The Sages raised a dilemma before Rav Ulla: How far must one go to fulfill the mitzva of honoring one’s father and mother? Rav Ulla said to them: Go and see what one gentile did in Ashkelon, and his name was Dama ben Netina. Once the Sages sought to purchase merchandise [perakmatya] from him for six hundred thousand gold dinars’ profit, but the key for the container in which the merchandise was kept was placed under his father’s head, and he was sleeping at the time. And Dama ben Netina would not disturb his father by waking him, although he could have made a substantial profit. Rav Yehuda says that Shmuel says: They asked Rabbi Eliezer: How far must one go to fulfill the mitzva of honoring one’s father and mother? Rabbi Eliezer said to them: Go and see what one gentile did for his father in Ashkelon, and the name of the son was Dama ben Netina. Once the Sages wished to purchase precious stones from him for the ephod of the High Priest for six hundred thousand gold dinars’ profit, and Rav Kahana taught that it was eight hundred thousand gold dinars’ profit. And the key to the chest holding the jewels was placed under his father’s head, and he would not disturb him. The next year the Holy One, Blessed be He, gave Dama ben Netina his reward, as a red heifer was born in his herd, and the Jews needed it. When the Sages of Israel came to him he said to them: I know, concerning you, that if I were to ask for all the money in the world you would give it to me. But I ask only that money that I lost due to the honor of Father. And Rabbi Ḥanina says: And if this is related about one who is not commanded by the Torah to honor his father, as Dama was a gentile, and nevertheless when he performs the mitzva he is given this great reward, all the more so is one rewarded who is commanded to fulfill a mitzva and performs it. As Rabbi Ḥanina says: Greater is one who is commanded to do a mitzva and performs it than one who is not commanded to do a mitzva and performs it. Rav Yosef, who was blind, said: At first I would say: If someone would tell me that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says: A blind person is exempt from fulfilling the mitzvot, I would make a festive day for the rabbis, as I am not commanded and yet I perform the mitzvot. This means my reward is very great. Now that I have heard that which Rabbi Ḥanina says: Greater is one who is commanded to do a mitzva and performs it than one who is not commanded to do a mitzva and performs it, on the contrary: If someone would tell me that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and a blind person is obligated in mitzvot, I would make a festive day for the rabbis. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: Once Dama ben Netina was wearing a fine cloak [sirkon] of gold, and was sitting among the nobles of Rome. And his mother came to him and tore his garment from him and smacked him on the head and spat in his face, and yet he did not embarrass her. Avimi, son of Rabbi Abbahu, taught: There is a type of son who feeds his father pheasant [pasyonei] and yet this behavior causes him to be removed from the World, i.e., the World-to-Come; and there is one who makes him grind with a millstone, which is difficult work,
105/ 105 שאלות סגורות
ציום מבחן כולל: 100.
נא ראות תוספות והערות שלי, עלייך לשייף יותר את התפתחות הסוגיה.
ולהבין טוב יותר את הקשר בין החלקים.
כל הכבוד!!!
ציום מבחן כולל: 100.
נא ראות תוספות והערות שלי, עלייך לשייף יותר את התפתחות הסוגיה.
ולהבין טוב יותר את הקשר בין החלקים.
כל הכבוד!!!