נושא השיעור: התהליך מהיווצרות אנרכיה עד לפתרונה.
מטרות השיעור:
- קיום דיון חושב וביקורתי עם התלמידים על תהליך האנרכיה ותפקיד האלימות שמתלווה אליו.
- זיהוי הביטויים של האנרכיה ע"י התלמידים.
- דיון ביתרונות ובחסרונות של פתרון האנרכיה.
השאלות עליהן בא לענות:
- מהם היתרונות והחסרונות של מציאות אנרכית?
- מהם החסרונות והיתרונות של פתרון האנרכיה?
- האם ישנם מקרים בהם זה לגיטימי להשתמש באלימות על מנת לדכא את האנרכיה? או דווקא כדי ליצור אותה ולשנות את הסדר הקיים?
המקורות בהם השתמשנו:
1. שמואל א' ח' – 'משפט המלך'
2. מה יהיה עם המלך? (הפוסט שלנו מ-929)
3. שמות ל"ב - עגל הזהב
4. שמות כ' - עשרת הדיברות
5. אמיר אשל, (13.04.15),עם רע?! מתוך 929.
מהלך השיעור:
א) תחילה נלמד את 'משפט המלך' בשמואל א' ח', ונדון עם התלמידים על התהליך בו ביקש עם ישראל להחליף את ההנהגה במלך וכן על המשמעות של בקשה מסוג זה. נדון בשאלות במי בעצם מורד העם בבקשתו זו? והאם מתקיים ניסיון לדכא את המצב האנרכי שנוצר? ננסה לחשוב איתם מהם התרחישים שהיו קורים במידה והיה ניסיון לדכא בקשה זו? נבחן האם בתרחישים אלו מעורבת אלימות? ולמעשה, על מה הם מסתמכים ביצירת התרחיש אותו מעלים (היסטוריה?)?
ב) נבקש מהתלמידים ליצור תרשים זרימה שלדעתם מייצג את שלבי האנרכיה, ונגיד להם שנחזור לזה בהמשך.
ג) בהמשך נציג את הפוסט שלנו מ-929 ונדון כיצד האנרכיה מקשרת בין שמואל א' ח' למהפכה הצרפתית? ומהו מקומה של האנרכיה בחברה - חיובית או שלילית או אולי הכרחית? ננסה להבין האם ישנם מקרים שכיום אנו תופסים את האנרכיה שהייתה, גם אם היתה אלימה מאד, כלגיטימית וחיובית? - ביחס למהפכה הצרפתית למשל. את הדיון בחלק זה נקיים כדיבייט בין שתי קבוצות בכיתה כאשר כל קבוצה תציג צד אחר.
נציג לתלמידים תרשים זרימה אותו אנו רואות כמייצג תהליך של אנרכיה:
הסיבה למרד > האמצעים בהם נקטו המורדים > האם היו נסיונות לדכא/לפתור את המצב וכיצד> כיצד נפתרה האנרכיה.
נבקש מהתלמידים להציג את התרשים שעשו ולספר לנו מה שונה מהתרשים שלנו ומדוע בחרו בכל שלב? נאמר שהתהליך נתון לפרשנות ולדיון וזוהי דוגמא לדרך אחת לתפוס אותו. נשאל את התלמידים האם יש שלבים אלימים יותר או פחות בתהליך ונראה בעצם כי כל שלב עלול להיות מלווה באלימות, גם הפתרון.
נדגים את התרשים שלנו על אירועי המהפכה הצרפתית.
ג) כעת נקרא עם התלמידים את שמות פרק ל"ב - חטא העגל. נשאל את התלמידים האם במקרה זה מתבטאת אנרכיה? מהם הסימנים לכך? נבקש מהתלמידים למרקר בצבעים שונים דוגמאות בטקסט לכל אחד מהשלבים שהוצגו בתרשים. נשאל את התלמידים כיצד היו מסמנים את האקט של שבירת הלוחות ע"י משה - האם כחלק מהדיכוי/הענישה? או דווקא כהצטרפות שלו לאנרכיה? ונראה כיצד סימנה רוב הכיתה את אקט זה. האם שבירת הלוחות בידי משה מהווה בעינהם אקט אלים? במידה שכן, האם אלימות זו לגיטימית? מדוע? והאם מעשה זה עלול היה להסלים את האנרכיה?
ד) נציג לתלמידים את עשרת הדיברות שהגיעו אחרי סיפור חטא העגל. נבחן מה מקומם של עשרת הדיברות בהתמודדות עם האנרכיה, והאם הדיברות שיוצרות סדר אך גם מגבילות את החופש הן פתרון חיובי או שלילי למציאות האנרכיה. נשאל את התלמידים האם בעינהם עשרת הדיברות מהווים את הפתרון לאנרכיה או דווקא בתרחיש אחר יכלו ללבות את האנרכיה?
ה) נקרא עם התלמידים את הטקסט "עם רע?!" אותו כתב אמיר אשל ב929 שעוסק בחטא עגל הזהב ועל הדרך לפתרון משברים, וועל כך שלרוב נבחר פתרון אלים שיוצר "חברה רעה" ולא באמת מקדם את העם לתיקון אמיתי.
נערוך דיון מסכם עם התלמידים בעקבות הטקסט - האם ניתן לשנות סדר קיים ולדלג על השלב של האנרכיה ובכך לחסוך אלימות רבה?
|
קומו ילדי המולדת, הגיע יום התהילה. דגל מוכתם בדם הונף. דגל מוכתם בדם הונף. שומעים אתם, בשדות גועים הגייסות הפראים הללו, מגיעים עד זרועותינו לשסף את בניכם, את רעיכם. אל הנשק, אזרחים! היערכו בגדודים, צעד, צעד! ירווה דם טמא את תלמינו. אהבה קדושה למולדת הדריכי, תמכי בידינו הנוקמות. חירות, חירות יקרה, הילחמי לצד מגינייך; הילחמי לצד מגינייך. תחת דגלינו, כדי שהניצחון ירוץ לקול צלילייך הגבריים; כדי שאויבייך הגוססים יחזו בניצחונך ובתהילתנו! אל הנשק... |
Allons enfants de la Patrie, Le jour de gloire est arrivé ! Contre nous de la tyrannie, L'étendard sanglant est levé, L'étendard sanglant est levé, Entendez-vous dans les campagnes Mugir ces féroces soldats ? Ils viennent jusque dans vos bras Égorger vos fils, vos compagnes ! Aux armes, citoyens Formez vos bataillons Marchons, marchons ! Qu'un sang impur Abreuve nos sillons ! Amour sacré de la Patrie, Conduis, soutiens nos bras vengeurs Liberté, Liberté chérie, Combats avec tes défenseurs ! Combats avec tes défenseurs ! Sous nos drapeaux que la victoire Accoure à tes mâles accents, Que tes ennemis expirants Voient ton triomphe et notre gloire ! Aux armes... |
למעשה, ההמנון הלאומי של צרפת קורא לאזרחים להילחם באויבים מבית. המהפכה הצרפתית, שאותה הובילו רעיונות הנאורות, הושגה תוך שפיכות דמים רבה ומרד במשטר המלוכני ששלט. את המהפכה הצרפתית מקובל לחלק לשלבים. היא התחילה במתינות ובנסיונות האזרחים המוחים להגיע להסדרים מקובלים עם המשטר בשם עקרונות חדשים לאותה תקופה – החירות והשיוויון. בשלבים הבאים חלה הסלמה במהפכה וחילופי השלטון לוו באלימות קשה כנגד מוסד המלוכה, הכנסייה וגם כנגד כל המתנגדים למהפכה. האנרכיה בשלבים הבאים מקבלת ביטוי בשמותיהם של אותם שלבים: "הטרור הגדול", "הטרור האדום" ו"הטרור הלבן".
כמו במהפכה הצרפתית, ששאפה לשינוי בשלטון בשל השחיתות וחוסר השוויון - "נגדנו ניצבת העריצות, דגל מוכתם בדם הונף" (מתוך ההמנון), גם בספר שמואל א' קיים רצון של העם בשינוי, הנובע ממיאוס בשחיתות השלטון – "וְלֹא־הָלְכוּ בָנָיו בדרכו [בִּדְרָכָיו] וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ־שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט" (שמואל א' ח' פסוק ג')
במהפכה הצרפתית באו לידי ביטוי רעיונות מהפכניים שערערו על הסדר הקיים בצרפת, על מעמד הכנסייה ועל המציאות בה המלך הוא שליט עליון השולט בחסד האל – "בלב כבד אומר את האמת המרה: לואי צריך למות כדי שהעם יחיה" (ציטוט של רובספייר, ממנהיגי המהפכה). אותם רעיונות מהפכניים מתכתבים עם הערעור של בני ישראל על הסמכות האלוהית, כשרצו לשנות את הסדר הקיים ולהמליך עליהם מלך בספר שמואל א' ח' – "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה־לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל־הַגּוֹיִם" (שמואל א' ח' פסוק ה')
על אף השוני בין רצון העם במהפכה הצרפתית לערער על מעמד המלוכה ובין רצון העם בספר שמואל א' ח' לקבל על עצמם מלוכה, עצם ההתנגדות של כל אחד מהעמים לאלוהים, לרצונו ולסמכות העליונה אותה שלח, מהווה בעינינו דוגמא לאנרכיזם המערער על יסודות העולם כפי שנתפסו באותן תקופות. כך, ניתן לראות כי נרקם קשר מיוחד בין אירועים מהפכניים בתקופות שונות, שאנרכיזם עמד בבבסיסם.
נקודה למחשבה: עצם העובדה ששיר הדוגל באנרכיזם משמש כהמנון של מדינה דמוקרטית שחרטה על דגלה את ערכי השוויון והחירות גורם לנו לתהות: האם יש מקרים בהם האנרכיזם חיובי? או שמדובר במשהו סובייקטיבי? האם זה משהו שניתן לשפוט רק בראי ההיסטוריה?
ראינו כי "אנרכיה" היתה כבר בתקופות קדומות, כעת ננסה להדגים את ביטוייה של האנרכיה במקורות נוספים ולדון בחוקים אותם קיבלנו כדי למנוע מצב זה.
בספר שמות פרק ל"ב, מסופר סיפור עגל הזהב. גם בסיפור זה ניתן לזהות את האנרכיה המתבטאת בערערו של העם על הסמכות האלוהית ועל משה שליחו, בבקשת העם מאהרן לעשות להם אלוהים אחרים.
לבקש מהתלמידים לקרוא את פרק ל"ב ולסמן בצהוב את הביטויים לאנרכיה בפרק ולסמן בצבע נוסף תהליכים מקבילים למהפכה הצרפתית ולשמואל א' ח' אותם הם מזהים. לדון עם התלמידים על התהליך המוביל למציאות של אנרכיה - בד"כ רצון להחלפת השלטון/המנהיג שגורר אלימות ואנדרלמוסיה ובהמשך כינון חוקים היוצרים סדר חדש.
(א) וַיַּ֣רְא הָעָ֔ם כִּֽי־בֹשֵׁ֥שׁ מֹשֶׁ֖ה לָרֶ֣דֶת מִן־הָהָ֑ר וַיִּקָּהֵ֨ל הָעָ֜ם עַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ ק֣וּם ׀ עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ כִּי־זֶ֣ה ׀ מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֙נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ׃ (ב) וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אַהֲרֹ֔ן פָּֽרְקוּ֙ נִזְמֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁר֙ בְּאָזְנֵ֣י נְשֵׁיכֶ֔ם בְּנֵיכֶ֖ם וּבְנֹתֵיכֶ֑ם וְהָבִ֖יאוּ אֵלָֽי׃ (ג) וַיִּתְפָּֽרְקוּ֙ כָּל־הָעָ֔ם אֶת־נִזְמֵ֥י הַזָּהָ֖ב אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיָּבִ֖יאוּ אֶֽל־אַהֲרֹֽן׃ (ד) וַיִּקַּ֣ח מִיָּדָ֗ם וַיָּ֤צַר אֹתוֹ֙ בַּחֶ֔רֶט וַֽיַּעֲשֵׂ֖הוּ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (ה) וַיַּ֣רְא אַהֲרֹ֔ן וַיִּ֥בֶן מִזְבֵּ֖חַ לְפָנָ֑יו וַיִּקְרָ֤א אַֽהֲרֹן֙ וַיֹּאמַ֔ר חַ֥ג לַיהוָ֖ה מָחָֽר׃ (ו) וַיַּשְׁכִּ֙ימוּ֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיַּעֲל֣וּ עֹלֹ֔ת וַיַּגִּ֖שׁוּ שְׁלָמִ֑ים וַיֵּ֤שֶׁב הָעָם֙ לֶֽאֱכֹ֣ל וְשָׁת֔וֹ וַיָּקֻ֖מוּ לְצַחֵֽק׃ (פ) (ז) וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה לֶךְ־רֵ֕ד כִּ֚י שִׁחֵ֣ת עַמְּךָ֔ אֲשֶׁ֥ר הֶעֱלֵ֖יתָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (ח) סָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ם עָשׂ֣וּ לָהֶ֔ם עֵ֖גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ־לוֹ֙ וַיִּזְבְּחוּ־ל֔וֹ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (ט) וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהִנֵּ֥ה עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף הֽוּא׃ (י) וְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר־אַפִּ֥י בָהֶ֖ם וַאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל׃ (יא) וַיְחַ֣ל מֹשֶׁ֔ה אֶת־פְּנֵ֖י יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר לָמָ֤ה יְהוָה֙ יֶחֱרֶ֤ה אַפְּךָ֙ בְּעַמֶּ֔ךָ אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵ֙אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּכֹ֥חַ גָּד֖וֹל וּבְיָ֥ד חֲזָקָֽה׃ (יב) לָמָּה֩ יֹאמְר֨וּ מִצְרַ֜יִם לֵאמֹ֗ר בְּרָעָ֤ה הֽוֹצִיאָם֙ לַהֲרֹ֤ג אֹתָם֙ בֶּֽהָרִ֔ים וּ֨לְכַלֹּתָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה שׁ֚וּב מֵחֲר֣וֹן אַפֶּ֔ךָ וְהִנָּחֵ֥ם עַל־הָרָעָ֖ה לְעַמֶּֽךָ׃ (יג) זְכֹ֡ר לְאַבְרָהָם֩ לְיִצְחָ֨ק וּלְיִשְׂרָאֵ֜ל עֲבָדֶ֗יךָ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֣עְתָּ לָהֶם֮ בָּךְ֒ וַתְּדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם אַרְבֶּה֙ אֶֽת־זַרְעֲכֶ֔ם כְּכוֹכְבֵ֖י הַשָּׁמָ֑יִם וְכָל־הָאָ֨רֶץ הַזֹּ֜את אֲשֶׁ֣ר אָמַ֗רְתִּי אֶתֵּן֙ לְזַרְעֲכֶ֔ם וְנָחֲל֖וּ לְעֹלָֽם׃ (יד) וַיִּנָּ֖חֶם יְהוָ֑ה עַל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת לְעַמּֽוֹ׃ (פ) (טו) וַיִּ֜פֶן וַיֵּ֤רֶד מֹשֶׁה֙ מִן־הָהָ֔ר וּשְׁנֵ֛י לֻחֹ֥ת הָעֵדֻ֖ת בְּיָד֑וֹ לֻחֹ֗ת כְּתֻבִים֙ מִשְּׁנֵ֣י עֶבְרֵיהֶ֔ם מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה הֵ֥ם כְּתֻבִֽים׃ (טז) וְהַ֨לֻּחֹ֔ת מַעֲשֵׂ֥ה אֱלֹהִ֖ים הֵ֑מָּה וְהַמִּכְתָּ֗ב מִכְתַּ֤ב אֱלֹהִים֙ ה֔וּא חָר֖וּת עַל־הַלֻּחֹֽת׃ (יז) וַיִּשְׁמַ֧ע יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־ק֥וֹל הָעָ֖ם בְּרֵעֹ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה ק֥וֹל מִלְחָמָ֖ה בַּֽמַּחֲנֶה׃ (יח) וַיֹּ֗אמֶר אֵ֥ין קוֹל֙ עֲנ֣וֹת גְּבוּרָ֔ה וְאֵ֥ין ק֖וֹל עֲנ֣וֹת חֲלוּשָׁ֑ה ק֣וֹל עַנּ֔וֹת אָנֹכִ֖י שֹׁמֵֽעַ׃ (יט) וַֽיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֤ר קָרַב֙ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיַּ֥רְא אֶת־הָעֵ֖גֶל וּמְחֹלֹ֑ת וַיִּֽחַר־אַ֣ף מֹשֶׁ֗ה וַיַּשְׁלֵ֤ךְ מידו [מִיָּדָיו֙] אֶת־הַלֻּחֹ֔ת וַיְשַׁבֵּ֥ר אֹתָ֖ם תַּ֥חַת הָהָֽר׃ (כ) וַיִּקַּ֞ח אֶת־הָעֵ֨גֶל אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ וַיִּשְׂרֹ֣ף בָּאֵ֔שׁ וַיִּטְחַ֖ן עַ֣ד אֲשֶׁר־דָּ֑ק וַיִּ֙זֶר֙ עַל־פְּנֵ֣י הַמַּ֔יִם וַיַּ֖שְׁקְ אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (כא) וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן מֶֽה־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּֽי־הֵבֵ֥אתָ עָלָ֖יו חֲטָאָ֥ה גְדֹלָֽה׃ (כב) וַיֹּ֣אמֶר אַהֲרֹ֔ן אַל־יִ֥חַר אַ֖ף אֲדֹנִ֑י אַתָּה֙ יָדַ֣עְתָּ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י בְרָ֖ע הֽוּא׃ (כג) וַיֹּ֣אמְרוּ לִ֔י עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יֵלְכ֖וּ לְפָנֵ֑ינוּ כִּי־זֶ֣ה ׀ מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֙נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ׃ (כד) וָאֹמַ֤ר לָהֶם֙ לְמִ֣י זָהָ֔ב הִתְפָּרָ֖קוּ וַיִּתְּנוּ־לִ֑י וָאַשְׁלִכֵ֣הוּ בָאֵ֔שׁ וַיֵּצֵ֖א הָעֵ֥גֶל הַזֶּֽה׃ (כה) וַיַּ֤רְא מֹשֶׁה֙ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י פָרֻ֖עַ ה֑וּא כִּֽי־פְרָעֹ֣ה אַהֲרֹ֔ן לְשִׁמְצָ֖ה בְּקָמֵיהֶֽם׃ (כו) וַיַּעֲמֹ֤ד מֹשֶׁה֙ בְּשַׁ֣עַר הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לַיהוָ֖ה אֵלָ֑י וַיֵּאָסְפ֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־בְּנֵ֥י לֵוִֽי׃ (כז) וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שִׂ֥ימוּ אִישׁ־חַרְבּ֖וֹ עַל־יְרֵכ֑וֹ עִבְר֨וּ וָשׁ֜וּבוּ מִשַּׁ֤עַר לָשַׁ֙עַר֙ בַּֽמַּחֲנֶ֔ה וְהִרְג֧וּ אִֽישׁ־אֶת־אָחִ֛יו וְאִ֥ישׁ אֶת־רֵעֵ֖הוּ וְאִ֥ישׁ אֶת־קְרֹבֽוֹ׃ (כח) וַיַּֽעֲשׂ֥וּ בְנֵֽי־לֵוִ֖י כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַיִּפֹּ֤ל מִן־הָעָם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּשְׁלֹ֥שֶׁת אַלְפֵ֖י אִֽישׁ׃ (כט) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה מִלְא֨וּ יֶדְכֶ֤ם הַיּוֹם֙ לַֽיהוָ֔ה כִּ֛י אִ֥ישׁ בִּבְנ֖וֹ וּבְאָחִ֑יו וְלָתֵ֧ת עֲלֵיכֶ֛ם הַיּ֖וֹם בְּרָכָֽה׃ (ל) וַיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־הָעָ֔ם אַתֶּ֥ם חֲטָאתֶ֖ם חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֑ה וְעַתָּה֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־יְהוָ֔ה אוּלַ֥י אֲכַפְּרָ֖ה בְּעַ֥ד חַטַּאתְכֶֽם׃ (לא) וַיָּ֧שָׁב מֹשֶׁ֛ה אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א הָעָ֤ם הַזֶּה֙ חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֔ה וַיַּֽעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם אֱלֹהֵ֥י זָהָֽב׃ (לב) וְעַתָּ֖ה אִם־תִּשָּׂ֣א חַטָּאתָ֑ם וְאִם־אַ֕יִן מְחֵ֣נִי נָ֔א מִֽסִּפְרְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר כָּתָֽבְתָּ׃ (לג) וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה מִ֚י אֲשֶׁ֣ר חָֽטָא־לִ֔י אֶמְחֶ֖נּוּ מִסִּפְרִֽי׃ (לד) וְעַתָּ֞ה לֵ֣ךְ ׀ נְחֵ֣ה אֶת־הָעָ֗ם אֶ֤ל אֲשֶׁר־דִּבַּ֙רְתִּי֙ לָ֔ךְ הִנֵּ֥ה מַלְאָכִ֖י יֵלֵ֣ךְ לְפָנֶ֑יךָ וּבְי֣וֹם פָּקְדִ֔י וּפָקַדְתִּ֥י עֲלֵיהֶ֖ם חַטָּאתָֽם׃ (לה) וַיִּגֹּ֥ף יְהוָ֖ה אֶת־הָעָ֑ם עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֣וּ אֶת־הָעֵ֔גֶל אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה אַהֲרֹֽן׃ (ס)