מערך שיעור: אנרכיזם דרך כמה מבטי ראייה- מורן רוזנבאום

נושא: שינויי שלטון ומנהיגות בתקופות שונות לאור אנרכיזם ברקע המאורעות.
מטרות השיעור: -התלמיד יכיר את המושג אנרכיזם ואת פירושו.
-התלמיד יקבל השוואה בין שלטון ואנרכיזם בתקופות היסטוריות לבין שלטונות עם אנרכיזם בימינו.
- התלמיד יראה מקורות רבים על נושא האנרכיזם.
השאלות עליהן בא לענות: מהו אנרכיזם והאם הוא קיים עוד בתקופת ההיסטוריה ועד לימינו? האם יש שינוי באנרכיזם בין התקופות?
מקורות בהם עשיתי שימוש:
1) מתוך האתר ״תנועת הקיבוץ הדתי״ - המושג ״אנרכיזם דתי״, נכתב ע״י אמנון שפירא. אוחזר מתוך
http://www.kdati.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?lang=he&ID=812319_kdati&act=show&dbid=pages&dataid=pages_891040_kdati_info_amudim_688_08.htm
2) מתוך האתר ׳ספריא׳ אביא את הפרק בשמואל א׳ פרק ח׳, מקור מקראי. למערך שלי. https://www.sefaria.org.il/I_Samuel.8.1-22?lang=he
3) מתוך הפוסט שלי (מורן רוזנבאום) ושל מנואלה חסידוב באתר ״929 שלי״ -״האם ההיסטוריה חוזרת על עצמה?״ https://www.929.org.il/myPage/5f4b42d7840d2/post/83080
4) מתוך אתר ׳ספריא׳ אביא את פרשנות רד״ק לשמואל א׳ פרק ח׳ פסוק ה׳ https://www.sefaria.org.il/I_Samuel.8.5?lang=he&with=Radak&lang2=he
5) אשתמש בכתבה מ׳ישראל היום׳ עבור מקור דיגיטלי רלוונטי לימינו. https://www.israelhayom.co.il/article/781095
מהלך השיעור:
1) אציג את המושג אנרכיזם והיכן הוא נמצא במקרא, בעזרת אתר ״תנועת הקיבוץ הדתי״. זהו למעשה המקור החופשי - בחירה שלי.
2) כעת אביא את המקור המקראי שלי, עליו אתבסס להמשך המערך, שמואל א׳ פרק ח׳. בעזרתו ננתח את האנרכיזם במקרא, ואוכל בהמשך לבצע השוואה בין המקרא לתקופה קרובה יותר לימינו.
3) המקור הבא הוא למעשה הטקסט שאני ומנואלה כתבנו באתר ״929 שלי״- בעזרתו נעשה השוואה בין האנרכיזם והשלטון בשמואל א׳ פרק ח׳ לבין שלטונו והאנרכיזם אצל חוסיני מובארק- הנשיא לשעבר של מצרים שהודח ב2011.
4) בחלק זה, אביא את פרשנות רד״ק לאנרכיזם שנוצר בשמואל א׳ פרק ח׳ פסוק ה׳. מטרת חלק זה היא להציג את האנרכיזם באור חיובי והן באור שלילי. נדבר על שני הצדדים, כיצד הם באים לידי ביטוי בפרשנות רד״ק ועם איזה צד (חיובי/שלילי) התלמידים הסכימו לרוב.
5) בחלק זה אעשה קישור של המושג אנרכיזם בין תקופת שמואל לבין תקופתנו, אציג את הכתבה של ישראל היום על המתרחש בחודשים האחרונים בארץ, ואביא שאלות מנחות בפני התלמידים אשר יתנו השוואה בין האנרכיזם בתקופה ההיא לבין המתרחש כרגע בישראל- קווי שוני ודומה. בנוסף, ארצה בחלק זה לגבש לתלמידים את דעתם על מה שמתרחש בארץ- האם זה אנרכיזם/ לא אנרכיזם, האם זה חיובי/שלילי?

1. תחילה אציג את המושג ״אנרכיזם״ כפי שהוא גובש באירופה במאה ה-19 וכך הוא מוכר לנו כיום. לאחר מכן, אציג את הכתיבה של אמנון שפירא על המקורות ההפניות למראי מקום במקרא ל׳אנרכיזם׳ וכיצד האנרכיזם נראה/ מומש בתקופה המקראית.
רצוי לא לטעות בכותרת: המושג "אנרכיזם" השתבש בתודעת הבריות בהתקשרו לאלימות ולפריעת חוק,
בעטיין של כמה קבוצות באירופה במאה הי"ט, שאכן פרעו חוק, בניסיונן להרוס את המדינה ואת מוסדותיה. אבל, זה פירוש רע מאוד ל"אנרכיזם"

ה"אנרכיזם" האירופאי נולד בתחילת המאה הי"ט, בעיקר בהגותם של ויליאם גודווין (1836-1756): כהן-דת של אחת הכתות המורדות בסמכות הכנסייה האנגליקנית, ושל פייר-ג'וזף פרודון (צרפת, 1865-1809). הוא מוגדר לרוב כ"תנועה פוליטית המטיפה לביטול המדינה והמרת כל רשויות השלטון בהתאגדויות חופשיות ורצוניות של יחידים". המשותף לבעלי ההגות האנרכיסטית הוא בהתנגדות למדינה ובשלילת השלטון המרכזי שבה. וזאת, בהנחה, שהאדם הוא יצור טוב ותבוני, וההתחברות שלו מרצון עם בני אדם כמוהו, כמו העזרה ההדדית בין בני האדם, הן תכונות אנושיות טבעיות. בעוד שהמדינה מדכאת אותו ואת חירותו, בעצם השררה והחוקים הנכפים על ידה, והיוצרים הבדלי מעמדות ואי שוויון סוציאלי.
אכן, פלג לא מבוטל, פורע חוק, היה פעיל בין מכלול התנועות האנרכיסטיות, ותמך במעשים אלימים של פגיעה בראשי השלטון ואף ברציחתם, מתוך כוונה להביא להריסת המדינה, ובכך הוציא לאנרכיזם שם רע עד היום. לעומתו, החלק המרכזי של התנועה האנרכיסטית שם דגש בפעולה לא-אלימה, אלא חברתית ורעיונית, ומשמעות ה"אנרכיזם" השתנה מ"ביצוע" של מעשי אלימות מתוך עיקרון, ל"שלילה" מוחלטת של כל מעשה אלימות מתוך עיקרון, ובכך קיבל תפישה חדשה של "אידיאה, של החברה ושל החוזה החופשי במקומו של כוח שלטון ממלכתי".
בראשית המאה ה-20, הגדיר ההיסטוריון פ' אלצבאכר את מגמותיו העיקריות של האנרכיזם: א) גנטי-טבעי, המבסס את יסודותיו על טבע האדם הקואופרטיבי (כמו באקונין וקורופטין); ב) ביקורתי-נורמטיבי, המתבסס על חירות האדם (כמו גודווין, לאנדאואר ואמה גולדמן); ג) אידאליסטי, שבמרכזו חוק מוסרי דתי (כמו פרודון, טולסטוי ומרטין בובר); ד) אידו-מוניסטי, המתבסס על אושרו של האדם ועוד. כיום, בספרות הדנה בנושא, מועלים גם התחומים הבאים כחלק של הפילוסופיה האנרכיסטית: חירות האדם, צדק חברתי, הדדיות (= מוטואליזם), סולידריות, קהילתיות, שוויון האדם ופמיניזם, אינדיבידואליזם, התנדבות, אקולוגיה ואיכות הסביבה, פאציפיזם ושלילת מלחמות. למגוון זה של נושאים יש מכנה משותף: חיים טבעיים ומוסריים יותר של היחיד ושל קהילתו; וזאת, כאלטרנטיבה למסגרת הכפייתית והמשחיתה של השלטון המדיני. ואכן, יש המגדירים כיום את האנרכיזם, "יותר חברה ופחות מדינה". הגדרה זאת נולדה בעקבות ספרו של קאנטצן: פחות מדינה - יותר חברה: חירות, אקולוגיה, אנרכיזם.
איפה מוצא אותנו ׳האנרכיזם׳ במקרא?
המקרא (וזאת, כמובן, בהכללה, הדורשת הסבר מפורט וניתוח זהיר) אינו אוהב את שלטון האדם, בהיותו
משחית את דרכו, והוא מעדיף את המסגרת השבטית, המקומית (אכן, ה"חלשה", אבל המוסרית יותר, ה"קהילתית", או ה"פדרלית", בלשון המודרנית), על פני המלוכה הריכוזית, ה"חזקה", והרודנית.
פרק ראשון: "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה" (סוף ספר שופטים)
בניתוח מפורט הגעתי למסקנה, השונה מהותית מן הפרשנות השכיחה במחקר. לפי מסקנתי, הביטוי, "אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה", אינו שלילי (במובן של הפקרות), אלא חיובי (במובן "אנרכיסטי"-פוזיטיבי), של העדפת משטר השופטים, הלא-ריכוזי, על פני המשטר הריכוזי של המלך. התקופה הרצויה בישראל, לדעת ספר שופטים, איננה המלוכה אלא דווקא השפוטה, או תקופת השופטים, שבה אכן התרחשו מפעם לפעם מעשים שליליים, אבל בסיכום כללי, תקופה זו עדיפה מהמלוכה בגלל עמדה "אנרכיסטית" מובהקת של המקרא: פחות שלטון ריכוזי ויותר אחריות אישית של השבט המקומי, בית האב וה"קהל". מסקנתי זו מתבססת על שתי הנחות יסוד: ראשית, הפסוק הנ"ל איננו יכול לשמש ביקורת על תקופת השופטים ותוך הצגה חיובית של המלוכה העתידה לבוא, שהרי אדרבא, בתקופת המלכים, לעיתים בעידוד המלכים עצמם, אירעו מעשים חמורים בהרבה של עבודה זרה ומלחמות אחים בלתי פוסקות, קשים פי כמה מסיפור פסל מיכה ופילגש בגבעה: שהראשון תמים והשני חריג. שנית, הביטוי "איש הישר בעיניו" גופו, איננו שלילי כשלעצמו, ובדיקה לשונית דקדקנית של כל היקרויותיו במקרא, מלמדת שהוא תלוי-הֶקשֵר ונוטה להיות נטרלי עד חיובי. בעוד שהכתוב, לו רצה לקטרג על התנהלות בני ישראל, יכול היה לנקוט כמה ביטויים אלטרנטיביים, שליליים בעליל, כמו: "איש הרע בעיני ה' עשה" (כמו שנקט לגבי שלמה, מל"א יא, 6). מסקנתי קרובה לזו שכבר העלה מ"מ בובר (בספרו: מלכות שמים ועוד; ודון יצחק אברבנאל עוד לפניו), שהמבנה השבטי עדיף, כי הוא בנוי על חופש. "חופש", עשוי אמנם להביא להפקרות (כמו בסיפור פילגש בגבעה), אבל גם להיפך: אין התנהלות אנושית ראויה, ואין עבודת ה' ראויה, ללא חירות האדם.

פרק שני: המלוכה הקדומה בישראל - פרדיגמה של שלטון המחריב את עצמו
בפרק זה חשפתי פרדיגמה (דהיינו, תבנית או מודל) לשלושת המלכים הראשונים בישראל - שאול, דוד ושלמה. אחר כך נוסף להם גדעון, שהיה בבחינת "מושל" ומלך. הפרדיגמה בנויה על עשרה פרמטרים שווים ומשותפים, המופיעים גם בסדר שווה, לכל אחד מארבעה מלכים אלה: החל בהצגתו כבעל תכונות חיוביות ובחירתו על ידי ה', וכלה בכישלונו הכפול והבלתי נמנע. עולה, שלמרות בחירתו החיובית של המלך בתהליך תקין ולגיטימי, הוא נכשל, ועוד פעמיים, בכישלון דומה בעל אופי מנטלי/אישי, ולא בגלל כישלון ממסדי או אסטרטגי. מכאן מסקנתי, כי המלוכה הקדומה, באופן דיאלקטי מחריבה את עצמה, ולאחר כישלונה היא "מלכות מדומה". היא אמנם ממשיכה לכאורה לפעול, אבל חיה על זמן שאול וגורלה כבר נחרץ לשבט. נמצא, שכישלון המלך אינו חריג, אלא הכלל, ואינו נובע מליקוי מקומי או זמני, אלא מהמבנה הנפשי הקבוע של אישיות האדם: הרי למדנו, ש"הכוח משחית".
בכך עדות נוספת ליחסו המסתייג של המקרא אל מלכות-אדם, כמסיגה לאחור את מלכות-שמים, וכעולה מדברי גדעון השופט שהפך למלך, כמעט בעל כורחו, כשסירב לבקשת בני ישראל כי ימשול בהם, גם הוא, גם בנו, גם בן-בנו: "לא אמשל אני בכם, ולא ימשל בני בכם, ה' ימשל בכם" (שו' ח, 23). תופעה כזו אנו מכנים בשם: "אנרכיזם קדום במקרא".
"ממשלת ה'" כאן אינה נחשבת "קלריקאליזם", במובן של מנגנון פקידותי של כהני-דת; אלא "תאוקרטיה", במובן אוטופי-רוחני של השראת רוח ה' על מאמיניו. האנרכיזם החיובי, האידאי, טוען, כי שלטון האדם משחית, כשם שכל כוח אנושי, ובייחוד כוח שלטוני, גם כוח דתי, משחית. לא מקרה הוא שאין המקרא מגדיר באופן נמרץ מסגרת שלטונית מסוימת, ובהופעתו הראשונה הוא מקבל אותה רק בדיעבד, ולאחר התנגדות: "כי אֹתי מאסו ממלך עליהם" (שמ"א ח, 7).
אני גם עומד על תופעות רבות נוספות: כמו על כך שבמשך כמאתיים שנה, מאז משה ועד לפני שמואל, אין המנהיג מוריש את המנהיגות לבנו ("הדינסטיה יוצרת כוח", והכוח, כך אמרנו, הריהו משחית). אבל כאשר שמואל, הוריש, לראשונה, את מנהיגותו לבניו (כשמינה אותם "שופטים בבאר שבע"), הללו השחיתו את דרכיהם (ממש כמו בני עלי הכהנים, שהיו לפניו). כן מסתמנת תופעה רחבה למדיי של "הפרדת הרשויות" במקרא: המלך לעולם אינו מחוקק, אינו כהן ואינו ראש הרשות הדתית - בניגוד למקובל בעולם העתיק. והנביא עומד ומתריס נגדו, לעיתים אף מעביר אותו ממלכותו, והרי עיקרה של תורת הפרדת הרשויות, שתהיה "סמכות (אחת) בולמת סמכות (אחרת)".
^{*מתוך האתר ״תנועת הקיבוץ הדתי״ - המושג ״אנרכיזם דתי״, נכתב ע״י אמנון שפירא. אוחזר מתוך http://www.kdati.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?lang=he&ID=812319_kdati&act=show&dbid=pages&dataid=pages_891040_kdati_info_amudim_688_08.htm*}

2. אציג כעת את המקור המקראי שלי- שמואל א׳ פרק ח׳. למעשה בחלק זה אבסס את ההמשך של המערך שלי, להקל על התלמידים שיבינו בהמשך על מה מדובר בפוסט שלי ב929. כמובן שחלק זה גם מתבסס על החלק הראשון של המערך, בו היה פירוש למושג ״אנרכיזם״ ואצא מנק׳ הנחה כי התלמידים הבינו מהו ׳אנרכיזם׳. נקרא יחד את הפרק, אתן לתלמידים את האפשרות לתת את דעתם על הסיפור. אשאל שאלות כמו: האם יש כאן אנרכיזם? מי כאן השליט האנרכיסט? מה עושה העם בנידון? האם זה נקרא התנגדות לשלטון?
אבקש מאחד התלמידים לגשת ללוח ולמעשה לבנות לנו סיפור- לצייר את המתרחש בפרק על הלוח, וליד כל ציור (בניו של שמואל, שמואל, העם וכו׳) לכתוב בקצרה מי הם ומה פועלם.
וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר זָקֵ֖ן שְׁמוּאֵ֑ל וַיָּ֧שֶׂם אֶת־בָּנָ֛יו שֹׁפְטִ֖ים לְיִשְׂרָאֵֽל׃
וַיְהִ֞י שֶׁם־בְּנ֤וֹ הַבְּכוֹר֙ יוֹאֵ֔ל וְשֵׁ֥ם מִשְׁנֵ֖הוּ אֲבִיָּ֑ה שֹׁפְטִ֖ים בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע׃
וְלֹֽא־הָלְכ֤וּ בָנָיו֙ בדרכו [בִּדְרָכָ֔יו] וַיִּטּ֖וּ אַחֲרֵ֣י הַבָּ֑צַע וַיִּ֨קְחוּ־שֹׁ֔חַד וַיַּטּ֖וּ מִשְׁפָּֽט׃ (פ)
וַיִּֽתְקַבְּצ֔וּ כֹּ֖ל זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־שְׁמוּאֵ֖ל הָרָמָֽתָה׃
וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו הִנֵּה֙ אַתָּ֣ה זָקַ֔נְתָּ וּבָנֶ֕יךָ לֹ֥א הָלְכ֖וּ בִּדְרָכֶ֑יךָ עַתָּ֗ה שִֽׂימָה־לָּ֥נוּ מֶ֛לֶךְ לְשָׁפְטֵ֖נוּ כְּכָל־הַגּוֹיִֽם׃
וַיֵּ֤רַע הַדָּבָר֙ בְּעֵינֵ֣י שְׁמוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֣ר אָמְר֔וּ תְּנָה־לָּ֥נוּ מֶ֖לֶךְ לְשָׁפְטֵ֑נוּ וַיִּתְפַּלֵּ֥ל שְׁמוּאֵ֖ל אֶל־יְהוָֽה׃ (פ)
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־שְׁמוּאֵ֔ל שְׁמַע֙ בְּק֣וֹל הָעָ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֹאמְר֖וּ אֵלֶ֑יךָ כִּ֣י לֹ֤א אֹֽתְךָ֙ מָאָ֔סוּ כִּֽי־אֹתִ֥י מָאֲס֖וּ מִמְּלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶֽם׃
כְּכָֽל־הַמַּעֲשִׂ֣ים אֲשֶׁר־עָשׂ֗וּ מִיּוֹם֩ הַעֲלֹתִ֨י אֹתָ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ וְעַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיַּ֣עַזְבֻ֔נִי וַיַּעַבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים כֵּ֛ן הֵ֥מָּה עֹשִׂ֖ים גַּם־לָֽךְ׃
וְעַתָּ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקוֹלָ֑ם אַ֗ךְ כִּֽי־הָעֵ֤ד תָּעִיד֙ בָּהֶ֔ם וְהִגַּדְתָּ֣ לָהֶ֔ם מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיהֶֽם׃ (ס)
וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל־דִּבְרֵ֣י יְהוָ֑ה אֶל־הָעָ֕ם הַשֹּׁאֲלִ֥ים מֵאִתּ֖וֹ מֶֽלֶךְ׃ (ס)
וַיֹּ֕אמֶר זֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיכֶ֑ם אֶת־בְּנֵיכֶ֣ם יִקָּ֗ח וְשָׂ֥ם לוֹ֙ בְּמֶרְכַּבְתּ֣וֹ וּבְפָרָשָׁ֔יו וְרָצ֖וּ לִפְנֵ֥י מֶרְכַּבְתּֽוֹ׃
וְלָשׂ֣וּם ל֔וֹ שָׂרֵ֥י אֲלָפִ֖ים וְשָׂרֵ֣י חֲמִשִּׁ֑ים וְלַחֲרֹ֤שׁ חֲרִישׁוֹ֙ וְלִקְצֹ֣ר קְצִיר֔וֹ וְלַעֲשׂ֥וֹת כְּלֵֽי־מִלְחַמְתּ֖וֹ וּכְלֵ֥י רִכְבּֽוֹ׃
וְאֶת־בְּנוֹתֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח לְרַקָּח֥וֹת וּלְטַבָּח֖וֹת וּלְאֹפֽוֹת׃
וְאֶת־שְׂ֠דֽוֹתֵיכֶם וְאֶת־כַּרְמֵיכֶ֧ם וְזֵיתֵיכֶ֛ם הַטּוֹבִ֖ים יִקָּ֑ח וְנָתַ֖ן לַעֲבָדָֽיו׃
וְזַרְעֵיכֶ֥ם וְכַרְמֵיכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְנָתַ֥ן לְסָרִיסָ֖יו וְלַעֲבָדָֽיו׃
וְאֶת־עַבְדֵיכֶם֩ וְֽאֶת־שִׁפְח֨וֹתֵיכֶ֜ם וְאֶת־בַּחוּרֵיכֶ֧ם הַטּוֹבִ֛ים וְאֶת־חֲמוֹרֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח וְעָשָׂ֖ה לִמְלַאכְתּֽוֹ׃
צֹאנְכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְאַתֶּ֖ם תִּֽהְיוּ־ל֥וֹ לַעֲבָדִֽים׃
וּזְעַקְתֶּם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִלִּפְנֵ֣י מַלְכְּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם לָכֶ֑ם וְלֹֽא־יַעֲנֶ֧ה יְהוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃
וַיְמָאֲנ֣וּ הָעָ֔ם לִשְׁמֹ֖עַ בְּק֣וֹל שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּ֥י אִם־מֶ֖לֶךְ יִֽהְיֶ֥ה עָלֵֽינוּ׃
וְהָיִ֥ינוּ גַם־אֲנַ֖חְנוּ כְּכָל־הַגּוֹיִ֑ם וּשְׁפָטָ֤נוּ מַלְכֵּ֙נוּ֙ וְיָצָ֣א לְפָנֵ֔ינוּ וְנִלְחַ֖ם אֶת־מִלְחֲמֹתֵֽנוּ׃
וַיִּשְׁמַ֣ע שְׁמוּאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל־דִּבְרֵ֣י הָעָ֑ם וַֽיְדַבְּרֵ֖ם בְּאָזְנֵ֥י יְהוָֽה׃ (פ)
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־שְׁמוּאֵל֙ שְׁמַ֣ע בְּקוֹלָ֔ם וְהִמְלַכְתָּ֥ לָהֶ֖ם מֶ֑לֶךְ וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־אַנְשֵׁ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לְכ֖וּ אִ֥ישׁ לְעִירֽוֹ׃ (פ)
*מתוך ׳ספריא׳ שמואל א׳ פרק ח׳- https://www.sefaria.org.il/I_Samuel.8.1-22?lang=he*

3. כעת, אציג מהאתר ״929 שלי״ את הפוסט שלי ושל מנואלה ״האם ההיסטוריה חוזרת על עצמה?״. אתבסס על הטקסט הקודם- על פירוש המושג ״אנרכיזם״ כפי שתיאר שפירא, ובעזרת זה אוכל להציג לתלמידים שני סוגי אנרכיזם משתי תקופות שונות (שמואל א ח׳, ותקופת שלטון מובראק עד 2011). נדבר על השוני והדומה בין האנרכיזם בתקופת המקרא בהתייחסות באופן ספציפי רק למקרה של שמואל ובניו, לבין האנרכיזם של מובארק ובניו ב2011 (לא רחוק מאיתנו). במהלך חלק זה אנסה לתת לתלמידים את זמן החשיבה להשוות ולבצע טבלה של ״דומה ושונה״ בין האנרכיזם בשלטון מובארק לשלטון בניו של שמואל, וכמובן כיצד המושג בא לידי ביטוי בכל אחד מהמקרים.
*** מכאן אנסה לעלות מול התלמידים את השאלה המרכזית של השיעור- האם האנרכיזם קיים עוד מתקופת המקרא עד לימינו? והאם הוא השתנה עם השנים?***
אתן לתלמידים בהצבעה לפי תור, לענות על השאלה על פי דעתם ואכתוב את תשובותיהם על הלוח על מנת שנוכל לראות מה רוב התלמידים אומרים.
שמואל א' פרק ח'. האם ההיסטוריה חוזרת על עצמה? מנואלה חסידוב ומורן רוזנבאום:
בפרק זה אנו נלמד מהי אנרכיה בת ימינו ואנרכיה במקרא, נשווה בין השניים- אי סדר, בלאגן, חוסר שליטה. שמואל מזדקן ומבין כי לא יוכל להמשיך את שפיטתו על העם. הוא מבין כי יש צורך לבחור מחליף. את המחליף אמור למנות אלוקים. אבל חוסר הסבלנות ושיגעון הגדלות הנמצאים בו גורמים לו לבחור את בניו לתפקיד זה מבלי להיוועץ בה׳.
לאחר ששמואל מבין כי אינו כשיר להמשיך בתפקיד השופט של העם, הוא מחליט למנות את בניו ללא התייעצות עם אלוקים. הוא ממנה אותם בצורה שרירותית ומעט "עיוורת". הוא סבור כי הם ילכו בדרכו הישרה והטובה אך לא כך הדבר היה. וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ־שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט׃ (ד) וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל־שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה׃ (ה) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה־לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל־הַגּוֹיִם׃
בניו של שמואל עולים במקומו לשלטון ונוצרת סיטואציה של שלטון אנרכי אשר בו השולטים ובעלי הכוח גונבים ומשתמשים בכוחם לרעה. הדבר יוצר אי אמון בשלטון, סלידה ממנו ואף אי הכרה בו כשלטון= אנרכיה. בסיפורנו על שמואל, העם לא מרוצה מההתנהלות של בניו ומבקש משמואל למנות מלכים כי בניו לא הולכים בדרכו. העם מבקש משמואל למעשה לשנות את דרך השלטון משליטתם של שופטים לשלטון של מלך אחד "ככל הגוים". סיפור זה מתקשר להיסטוריה בת זממנו הקרתה במצרים. בעקבות האנרכיה שנוצרה ע"י העם בניסיון להוריד את הנשיא משלטונו- חוסייני מובארק בשנת 2011. נוצרה הפיכה עממית בה הצליחו מתנגדיו של מובארק להדיחו סופית. הוא הואשם ברצח חפי פשע, קבלת שוחד ומעילה בכספי המדינה. אנו רואים דמיון בין הסיפור של שמואל לבין הסיפור של מובארק. בשתי המאורעות העם מחליט לשים סוף לאנרכיה אשר שוררת במקום הימצאם. בשני המקרים השליט גנב, מעל והתנהג בצורה לא מתאימה להתנהגותו של שליט. כמו כן, גם בסיפור מובארק העם מבקש לשנות את שיטת השלטון משלטון דיקטטורי לשלטון אשר משתף גם את העם בבחירת המנהיג. נרטיב האב ובניו מופיע בשני המקרים- בסיפורו של מובארק ישנם שני בנים אשר תמכו בו בצורה עיוורת ולא אובייקטיבית כי היה אביהם (ניתן לראות שהם עומדים לצידו בתא המואשמים בבית המשפט בזמן דינו, כאשר הוא שוכב במיטה ומצבו הבריאותי הדרדר מאד). מנגד בסיפור שמואל הוא זה שתמך בבניו בצורה עיוורת ולא אובייקטיבית. מקרה זה יכול ללמד אותנו בני האדם כי לפעמים אולי עדיף לא לערב קשרי משפחה כאשר גורלם של אנשים נוספים מעורב. כלומר, לפעמים האהבה שלנו לבני משפחתנו מעוורת אותנו כמו בסיפור שמואל ואנו לא מסוגלים לראות את הצדדים השליליים שלהם. דבר היכול לפגוע בכושר הבחירה שלנו.
*מתוך האתר ״929 שלי״ - https://www.929.org.il/myPage/5f4b42d7840d2/post/83080*

4. בחלק זה הבאתי את המקור המסורתי של המערך- פרשנות רד״ק לבקשת העם לשינוי שיטת השלטון -משופט למלך. ניתן לנתח את פרשנות רד״ק בשני כיוונים- הוא מציג את האנרכיזם שהיה בפרק בצורה חיובית- למה שהדבר יהיה שלילי? אולי למעשה השינוי אותו מבקש העם הוא לטובת הכלל והפרט? כך הם יעשו דברים טובים ולא יהיו נתונים לשלטון רמאי ובוזז?
ניתן גם לראות את האנרכיזם באופן שלילי- העם ״מאס״ בה׳, הם לא זוכרים לו את כל הטוב שהוא עשה עבורם, הם לא מאסו דווקא בשופט, אלא הם חוטאים לה׳.
נדבר בכיתה על שני הכיוונים שהעלתי כאן מפרשנות רד״ק, ננסה לנתח את שני הכיוונים והשאלה בחלק זה תהיה - ״האם אנרכיזם הוא רק דבר שלילי? האם הוא יכול להיות חיובי?״. אתן לתלמידים יד חופשית בכיתה להביע את דעתם, אקח נציג אחד שיסביר מדברי רד״ק מדוע אנרכיזם יכול להפוך/להיות גם דבר חיובי (שינוי, הסכמת העם, אחדות וכו׳) אל מול נציג שיסביר מה הדברים השליליים באנרכיזם (התנגדות לשלטון שעד כה החזיק את העם/המדינה, התנגדות באלימות, בהפגנה, בצורה קשה וכו׳)...
רד״ק-
אתה זקנת. ואין אתה יכול לשפטנו כמו שעשית עד היום ובניך ששמת לנו שופטים לא הלכו בדרכיך:
שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים. אמרו רבותינו ז"ל ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ למנות עליהם מלך ולמחות זרע עמלק ולבנות בית הבחירה אם כן למה היה הדבר רע בעיני ה' לפי שבתרעומת שאלו אותו ולא לשם מצוה כי אילו אמרו תנה לנו מלך שישפטנו ביושר ובאמונה לא היה הדבר רע בעיני שמואל שהרי הכתוב מעיד כי בניו לא היו שופטים ישרים או אילו אמרו נבא לפניך ותשפטנו אתה כל ימי חייך אחר שאין אתה יכול לחזר על המקומות היו אומרים טוב או אם אמרו נמנה בעצתך מלך עלינו אחר שאתה זקנת והמלך ישפטנו ויוכיחנו ויהיה מוראו עלינו לשמור דרך ה' זו השאלה היתה טובה אבל כשאמרו שימה לנו מלך זה היה רע ומיעוט בטחון בהשם ועוד שאמרו ככל הגוים והם לא היו צריכים ככל הגוים אם היו שומרים דרך ה' כי הוא לוחם את מלחמותם והם אמרו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו לפיכך אמר הקב"ה לשמואל לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם ואין כונתם שימאסו אותך למשפט כי אינם רוצים מלך בדבר המשפט לבד כי די היה להם בך כל ימי חייך אבל עתה כשמצאו עילה לשאול שופט שאלו מלך ואותי מאסו ממלוך עליהם וסלקו בטחונם ממני, ובדברי חז"ל מחלוקת מהם אמרו למה נענשו על שהקדימו ככל הגוים ומהם אמרו לא בקשו להם מלך אלא להעבידם ע"ז שנאמר שימה וגו' והיינו אנחנו ככל הגוים ומהם אמרו זקנים שבהם כהוגן שאלו שנאמ' שימה עלינו מלך לשפטנו ועמי הארץ שבהם קלקלו שנאמר והיינו גם אנחנו ככל הגוים:
*מתוך אתר ׳ספריא׳, פרשנות רד״ק לשמואל א׳, פרק ח׳, פסוק ה׳. אוחזר מתוך https://www.sefaria.org.il/I_Samuel.8.5?lang=he&with=Radak&lang2=he*

5) בחלק האחרון של המערך אעשה חיבור בין כל המושג של אנרכיזם, וסיכום בעזרת כתבה מ׳ישראל היום׳ על המתרחש במדינתנו בחודשים האחרונים. השאלות אותן אשאל עם קריאת הכתבה- האם מדובר באנרכיזם? האם הדרך של המפגינים נכונה? הייתם עושים אותה בדרך אחרת? האם יש קווים דומים לאנרכיזם בשמואל א׳ ח׳ ולמה שקורה כרגע בישראל? מה הקווים השונים בין המתרחש בשמואל א׳ פרק ח׳ לבין המתרחש כרגע במדינתנו?
https://www.israelhayom.co.il/article/781095