עיינו בסוגיה וענו על השאלות:
כתבו את התשובות באופן מלא ורהוט בתיבת טקסס.
הקפידו ללחוץ בתחתית תיבת הטקסט עם פתיחת תיבת הטקסט חדשה: הוספה לדף המקורות.
תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף לא ע"א-ע"ב (עמ' 40-41 בחוברת)
1.א . "בעו מיניה מרב עולא: עד היכן כיבוד אב ואם?".
הסברו את השאלה. (5 נקודות)
ב. בתשובה על שאלה זו מובא סיפור על אודות דמא בן נתינה.
על פי הסיפור, הסבר את התשובה על השאלה. (5 נקודות)
ג. רבי אליעזר ענה אף הוא על השאלה, והביא גרסה אחרת לסיפור.
ציין שני הבדלים בין הגרסאות של הסיפור. (5 נקודות)
ציון: 15
2. "ואמר רבי חנינא: ומה מי שאינו מצווה ועושה כך –
מצווה ועושה על אחת כמה וכמה".
הסבר את הקשר בין דברי רבי חנינא לסיפור על דמא בן נתינה. (15 נקודות)
ציון: 12
3. "דאמר רבי חנינא [...] אמר רב יוסף [...] כרבי יהודה –
עבידנא יומא טבא לרבנן"
מדוע שמח רב יוסף כאשר שמע שהלכה כרבי יהודה? (5 נקודות)
מדוע שמח רב יוסף כאשר שמע שאין הלכה כרבי יהודה? (5 נקודות)
ציון: 5
4. מצד אחד, מצוות כיבוד הורים היא מצווה חשובה ומרכזית במסורת היהודית.
מצד שני, זו אחת המצוות הקשות ליישום.
הדגימו בעזרת שתי דוגמאות מהמקורות
שלמדנו ובעזרת שתי דוגמאות יומיומיות
את שני המשפטים לעיל.( 20 נקודות)
20 נק'
5. אעלו לכאן את המקור מספריא- הוסיפו פרשנות/מדרש/ מקור מתכתב
עם המקור התלמודי- והסבירו אותו. (20 נק')
18 נק'
בהצלחה!
105X0.2) + 70)+ עולה חדש (10) = 101
ציון סופי 101
כתבו את התשובות באופן מלא ורהוט בתיבת טקסס.
הקפידו ללחוץ בתחתית תיבת הטקסט עם פתיחת תיבת הטקסט חדשה: הוספה לדף המקורות.
תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף לא ע"א-ע"ב (עמ' 40-41 בחוברת)
1.א . "בעו מיניה מרב עולא: עד היכן כיבוד אב ואם?".
הסברו את השאלה. (5 נקודות)
ב. בתשובה על שאלה זו מובא סיפור על אודות דמא בן נתינה.
על פי הסיפור, הסבר את התשובה על השאלה. (5 נקודות)
ג. רבי אליעזר ענה אף הוא על השאלה, והביא גרסה אחרת לסיפור.
ציין שני הבדלים בין הגרסאות של הסיפור. (5 נקודות)
ציון: 15
2. "ואמר רבי חנינא: ומה מי שאינו מצווה ועושה כך –
מצווה ועושה על אחת כמה וכמה".
הסבר את הקשר בין דברי רבי חנינא לסיפור על דמא בן נתינה. (15 נקודות)
ציון: 12
3. "דאמר רבי חנינא [...] אמר רב יוסף [...] כרבי יהודה –
עבידנא יומא טבא לרבנן"
מדוע שמח רב יוסף כאשר שמע שהלכה כרבי יהודה? (5 נקודות)
מדוע שמח רב יוסף כאשר שמע שאין הלכה כרבי יהודה? (5 נקודות)
ציון: 5
4. מצד אחד, מצוות כיבוד הורים היא מצווה חשובה ומרכזית במסורת היהודית.
מצד שני, זו אחת המצוות הקשות ליישום.
הדגימו בעזרת שתי דוגמאות מהמקורות
שלמדנו ובעזרת שתי דוגמאות יומיומיות
את שני המשפטים לעיל.( 20 נקודות)
20 נק'
5. אעלו לכאן את המקור מספריא- הוסיפו פרשנות/מדרש/ מקור מתכתב
עם המקור התלמודי- והסבירו אותו. (20 נק')
18 נק'
בהצלחה!
105X0.2) + 70)+ עולה חדש (10) = 101
ציון סופי 101
1.
א: בשאלה שואלים מישהו מהו הגבול של מצות כיבוד אב ואם. עד היכן צריך לקיים אותו.
ב: על פי הסיפור של רב עולא, התשובה לשאלה "עד היכן כיבוד אב ואם" היא עד לכדי כך שאתה מפסיד כסף רב בשביל לא להעיר את אביך משנתו.
ג: רבי אליעזר גם כן נשאל את אותה שאלה וגם כן הביא סיפור על גוי בשם דמא בר נתינה אך גרסתו הייתה מעט שונה. בגרסה של רבי אליעזר באו חכמים לקנות ממנו אבן יקרה בשביל האפוד של הכהן הגדול, בזמן שבסיפור של רב עולא החכמים רק מבקשים "סחורה". בנוסף לכך, בסיפור שרבי אליעזר החכים באים עוד פעם בשביל לקנות פרה אדומה בזמן שרב עולא לא מספר על פגישה שנייה בינהם.
2.
הרב חנינא אומר שמי שאינו מצווה לעשות מצווה (כלומר נוכרי מאשקלון) ובכל זאת עושה אותה, אז אחד שמצווה לעשות מצווה (כלומר יהודי שומר תורה), מצופה ממנו לעשות מצווה זו לקבל עליה גמול גדול יותר???.היכן נרמז ליהודים גמול גדול יותר?
יש לפי תפיסה זו ובה גדולה יותר לא גמול גדול יותר.הלא כן? האם מסכים?
דברים אלו קשורים לדמא וסיפורו מפני שהם מתייחסים ישירות אל הסיפור ואל הדמויות שבה, בסיפור יש נוכרי שמקיים מצווה שלא חייב לקיימה. בנוסף, לדעתי הרב חנינא משתמש בדמא כהוכחה לדברים שלו, מאן דוגמא "חיה".
3.
הרב יוסף שמח מאוד בהתחלה כששמע את הלכת רבי יהודה מפני שלפיו לא היה צריך לקיים מצוות. הרי ההלכה אמרה שעיוורים לא היו צריכים לקיים מצוות והוא היה עיוור. הוא חשב שכמתנדב ולכן יש ערך גבוה יותר למעשיו! אבל הנה עכשיו ששמע את דברי רבי חנינה והבין "שגדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה".אך באותו מידה הוא היה שמח לשמוע שההלכה של רבי יהודה לא נחשבת אלא ההלכה של רב חנינא מפני שאז הוא כבר לא פטור מלקיים מצוות אבל לפי חנינא, גדול הוא האחד שמקיים מצוות אך דרוש לקיימן מפני שעושה אותם "עד הסוף" אך לא תמיד עם רצון וחשק מלא. אז לפי סדר הלכות אלו, רב יוסף עדיין נחשב גדול.
ערבבת כאן כאן בין שתי קטגוריות. תראה שאתה מבין
א. האם סומא פטור ממצוות? לפי רבי יהודה הוא פטור!! בהתחלה רב יוסף חשב שפוסקים ההלכה כרבי יהודה ובסוף הבין שההלכה הפוכה.
ב. מי גדול יותר, מי שמצווה ועושה או שאינו מצווה ועושה?
לפי סברתו של רב יוסף בהתחלה : גדול מי שאינו מצווה ועושה (המתנדב).
אך רבי חנינא "גדול מצווה ועושה"!!
4.
דוגמא מצוינת שמראה את הקושי בקיום כיבוד אב ואם היא הדוגמא שמביאים רב עולא ורב יהודה בתלמוד על נוכרי בשם דמא בר נתינה שבחר כל פעם לא להעיר את אביו שישן על מפתח התיבה שלו שבאו לקנות ממנו את מה שהיה בתוכו ובכך איבד כסף רב בגלל שלא מכר את מה שיכל.
דוגמא נוספת מצוינת מהתלמוד היא על בן של הורים גרושים שבא לרבי אליעזר עם בעיה. שני הוריו מבקשים ממנו, בו זמנית, לבוא ולהשקות (לטפל ולעזור) אותם.
יש גם כן דוגמאות חיות לקושי הרב בכיבוד אב ואם. לדוגמא, אם בן יודע שאביו טועה בוויכוח אזי צריך להגיד את האמת ולסיימה. לא! לבן אסור לחלוק ולקחת צעד נגד אביו אפילו אם הוא בצד הלא נכון של הוויכוח. אפילו אם הוויכוח הוא בינכם לבין השכן בהמשך הרחוב. דוגמא נוספת שלדעתי הכי שכיחה בימנו היא עניין הטיפול בהורים בזקנתם, כי צריך לפספס ימי עבודה חשובים אשר מכניסים הכנסה למשפחה ומאפשרים לה להמשיך להתקיים בשביל להיות שמה בזמן מצוקתם של ההורים.
אין לך דוגמאות מההחיים שלך?
א: בשאלה שואלים מישהו מהו הגבול של מצות כיבוד אב ואם. עד היכן צריך לקיים אותו.
ב: על פי הסיפור של רב עולא, התשובה לשאלה "עד היכן כיבוד אב ואם" היא עד לכדי כך שאתה מפסיד כסף רב בשביל לא להעיר את אביך משנתו.
ג: רבי אליעזר גם כן נשאל את אותה שאלה וגם כן הביא סיפור על גוי בשם דמא בר נתינה אך גרסתו הייתה מעט שונה. בגרסה של רבי אליעזר באו חכמים לקנות ממנו אבן יקרה בשביל האפוד של הכהן הגדול, בזמן שבסיפור של רב עולא החכמים רק מבקשים "סחורה". בנוסף לכך, בסיפור שרבי אליעזר החכים באים עוד פעם בשביל לקנות פרה אדומה בזמן שרב עולא לא מספר על פגישה שנייה בינהם.
2.
הרב חנינא אומר שמי שאינו מצווה לעשות מצווה (כלומר נוכרי מאשקלון) ובכל זאת עושה אותה, אז אחד שמצווה לעשות מצווה (כלומר יהודי שומר תורה), מצופה ממנו לעשות מצווה זו לקבל עליה גמול גדול יותר???.היכן נרמז ליהודים גמול גדול יותר?
יש לפי תפיסה זו ובה גדולה יותר לא גמול גדול יותר.הלא כן? האם מסכים?
דברים אלו קשורים לדמא וסיפורו מפני שהם מתייחסים ישירות אל הסיפור ואל הדמויות שבה, בסיפור יש נוכרי שמקיים מצווה שלא חייב לקיימה. בנוסף, לדעתי הרב חנינא משתמש בדמא כהוכחה לדברים שלו, מאן דוגמא "חיה".
3.
הרב יוסף שמח מאוד בהתחלה כששמע את הלכת רבי יהודה מפני שלפיו לא היה צריך לקיים מצוות. הרי ההלכה אמרה שעיוורים לא היו צריכים לקיים מצוות והוא היה עיוור. הוא חשב שכמתנדב ולכן יש ערך גבוה יותר למעשיו! אבל הנה עכשיו ששמע את דברי רבי חנינה והבין "שגדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה".אך באותו מידה הוא היה שמח לשמוע שההלכה של רבי יהודה לא נחשבת אלא ההלכה של רב חנינא מפני שאז הוא כבר לא פטור מלקיים מצוות אבל לפי חנינא, גדול הוא האחד שמקיים מצוות אך דרוש לקיימן מפני שעושה אותם "עד הסוף" אך לא תמיד עם רצון וחשק מלא. אז לפי סדר הלכות אלו, רב יוסף עדיין נחשב גדול.
ערבבת כאן כאן בין שתי קטגוריות. תראה שאתה מבין
א. האם סומא פטור ממצוות? לפי רבי יהודה הוא פטור!! בהתחלה רב יוסף חשב שפוסקים ההלכה כרבי יהודה ובסוף הבין שההלכה הפוכה.
ב. מי גדול יותר, מי שמצווה ועושה או שאינו מצווה ועושה?
לפי סברתו של רב יוסף בהתחלה : גדול מי שאינו מצווה ועושה (המתנדב).
אך רבי חנינא "גדול מצווה ועושה"!!
4.
דוגמא מצוינת שמראה את הקושי בקיום כיבוד אב ואם היא הדוגמא שמביאים רב עולא ורב יהודה בתלמוד על נוכרי בשם דמא בר נתינה שבחר כל פעם לא להעיר את אביו שישן על מפתח התיבה שלו שבאו לקנות ממנו את מה שהיה בתוכו ובכך איבד כסף רב בגלל שלא מכר את מה שיכל.
דוגמא נוספת מצוינת מהתלמוד היא על בן של הורים גרושים שבא לרבי אליעזר עם בעיה. שני הוריו מבקשים ממנו, בו זמנית, לבוא ולהשקות (לטפל ולעזור) אותם.
יש גם כן דוגמאות חיות לקושי הרב בכיבוד אב ואם. לדוגמא, אם בן יודע שאביו טועה בוויכוח אזי צריך להגיד את האמת ולסיימה. לא! לבן אסור לחלוק ולקחת צעד נגד אביו אפילו אם הוא בצד הלא נכון של הוויכוח. אפילו אם הוויכוח הוא בינכם לבין השכן בהמשך הרחוב. דוגמא נוספת שלדעתי הכי שכיחה בימנו היא עניין הטיפול בהורים בזקנתם, כי צריך לפספס ימי עבודה חשובים אשר מכניסים הכנסה למשפחה ומאפשרים לה להמשיך להתקיים בשביל להיות שמה בזמן מצוקתם של ההורים.
אין לך דוגמאות מההחיים שלך?
מ ר"א עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם כדי שיטול ארנקי ויזרקנו לים בפניו ואינו מכלימו ואי אמרת משל אב מאי נפקא לי' מיניה בראוי ליורשו
From whose funds must one give his father food and drink? Rav Yehuda says: From the money of the son. Rav Natan bar Oshaya said: From the money of the father. The Sages gave this following ruling to Rav Yirmeya, and some say they gave this following ruling to the son of Rav Yirmeya: The halakha is like the one who says it must be paid from the money of the father. The Gemara raises an objection from the following baraita: It is stated: “Honor your father and your mother” (Exodus 20:11), and it is stated: “Honor the Lord with your wealth” (Proverbs 3:9), which teaches the following verbal analogy: Just as there one honors God “with your wealth,” i.e., through monetary loss, so too here one must honor his father through monetary loss. And if you say that one honors him from the money of the father, what difference does it make to the son, i.e., what monetary loss does he suffer? The Gemara answers: It makes a difference to him with regard to the neglect of his work. Although he is not required to spend his own money, the son must leave aside his work to honor his father, which will cause him some financial loss. The Gemara suggests: Come and hear a proof from a baraita: Two brothers, or two partners in the ownership of produce, or a father and son, or a rabbi and his student, may redeem the second tithe for each other without adding one-fifth, as one who redeems the tithe of another, including these individuals, is not required to add one-fifth. And they may feed each other the poor man’s tithe. If one of them is poor, the other may give him the poor man’s tithe that he separated from his produce, and it is not considered as though the pauper ate the poor man’s tithe from his own produce. The Gemara explains the proof from this baraita. And if you say that the obligation to honor one’s father is from the money of the son, one finds that this son repays his obligation from the produce of the poor, as he is taking care of his father with produce that should go to the poor. The Gemara rejects this proof: No, it is necessary to state this halakha in a case where he has covered all of his father’s basic needs with his own money. At this stage, if his father needs surplus money, he may give it to him from the poor man’s tithe. The Gemara asks: If so, consider that which is taught with regard to this baraita. Rabbi Yehuda says: May a curse come upon one who feeds his father the poor man’s tithe. And if this halakha, that one may feed his father the poor man’s tithe, was said with regard to a surplus, what difference is there? Since the son has fulfilled his obligation and simply adds something so that his father will have more, why is this person cursed? The Gemara answers: Even so, it is a disrespectful matter for one to feed his father with money that has been designated as charity for the poor. The Gemara further suggests: Come and hear: They asked Rabbi Eliezer how far one must go in honoring his father and mother. Rabbi Eliezer said to them: Such that the father takes a purse and throw it into the sea in front of his son, and the son does not embarrass him. And if you say that the son honors him from the money of the father, what difference does it make to the son? Why would the son care if his father throws away his own purse? The Gemara answers: This is referring to a son who is fit to inherit from him. Since the son thinks that the money will eventually belong to him, he has cause for anger. And this is as reflected in an incident involving Rabba bar Rav Huna, when Rav Huna tore silk garments in front of his son Rabba. Rav Huna had said to himself: I will go and see if he becomes angry or does not become angry, i.e., he wanted to test him and see whether his son Rabba would honor him. The Gemara asks: But perhaps his son would become angry and Rav Huna would thereby violate the prohibition of: “Nor put a stumbling block before the blind” (Leviticus 19:14), as by testing his son Rav Huna would have caused him to sin. The Gemara answers: It was a case where the father had forgone his honor from the outset. Consequently, even if the son grew angry with him, he would not have violated the mitzva. The Gemara asks: But by tearing his clothes, he violates the prohibition: Do not destroy (see Deuteronomy 20:19). The Gemara answers that Rav Huna made a tear at the seam, so that the garment could be repaired. The Gemara asks: Perhaps it was due to that reason that the son did not become angry, because he saw that his father caused no actual damage? The Gemara answers: He did this when the son was already angry for some other reason, so that he would not notice this detail. The Gemara cites another story involving the mitzva of honoring one’s father and mother. Rav Yeḥezkel taught his son Rami: If people sentenced to be burned became mingled with those sentenced to be stoned Rabbi Shimon says: All of them are judged with the punishment of stoning, as the punishment of burning is more severe. Since the death penalty of each is uncertain, all of them are treated leniently. Rav Yehuda, who was also Rav Yeḥezkel’s son, said to him: Father, do not teach the mishna this way, as, according to this version, why is this the halakha specifically because burning is more severe than stoning? Let him derive it from the fact that the majority are sentenced to be stoned. The wording of the baraita, which states that those who were supposed to be burned became mixed up with those who were to be stoned, indicates that the people sentenced to stoning are the majority. If so, one should simply follow the majority. Rather, I will teach it this way: If those who are sentenced to be stoned became mixed up with those who are sentenced to be burned, they are all judged with the punishment of stoning even though this is the minority, as they are all treated leniently. Rav Yeḥezkel said to him: If so, say the latter clause of the mishna: And the Rabbis say that they should be judged with the punishment of burning, as the punishment of stoning is more severe. According to your version, why is this the halakha specifically because stoning is more severe? Let him derive it due to the fact that the majority of people are sentenced to be burned, and one follows the majority. His son Rav Yehuda said to him: The statement of the Rabbis is not difficult, as there the Rabbis are saying to Rabbi Shimon as follows: That which you said, that burning is more severe, is not the case; rather, stoning is more severe. In other words, the Rabbis were specifically responding to Rabbi Shimon’s reasoning, and therefore they stated the opposite claim and ignored the issue of which group is in the majority. Later, Shmuel said to Rav Yehuda: Big-toothed one, do not speak to your father like that, as it is disrespectful. As it is taught in a baraita: If one’s father was transgressing a Torah matter, he should not say to him explicitly: Father, you transgressed a Torah matter. Rather, he should say to him: Father, so it is written in the Torah. The Gemara asks: If he says to him directly: This is what is written in the Torah, he will cause him suffering. Rather, he should say to him: Father, this verse is written in the Torah, and he should proceed to quote the verse, from which his father will understand on his own that he has acted improperly. § Elazar ben Matya says: If my father says: Give me water, and there is a mitzva for me to perform at the same time, I set aside the honor of my father and perform the mitzva, as my father and I are both obligated in the mitzva. Isi ben Yehuda says: If it is possible for this mitzva to be performed by others, let it be performed by others, and he should go and attend to the honor due to his father, as the honor of his father is his obligation alone. Rav Mattana says: The halakha with regard to this matter is in accordance with the opinion of Isi bar Yehuda. Rav Yitzḥak bar Sheila says that Rav Mattana says that Rav Ḥisda says: With regard to a father who forgoes his honor, his honor is forgone, and his son does not transgress if he does not treat him in the proper manner. By contrast, with regard to a rabbi who forgoes his honor, his honor is not forgone. And Rav Yosef says: Even with regard to a rabbi who forgoes his honor, his honor is forgone, as it is stated: “And the Lord went before them by day” (Exodus 13:21). God Himself, the Teacher of the Jewish people, had forgone the honor due Him and took the trouble to guide the people. Rava said: How can these cases be compared? There, with regard to the Holy One, Blessed be He, the world is His and the Torah is His, and therefore He can forgo His honor.
(ז) עַד הֵיכָן הוּא כִּבּוּד אָב וְאֵם. אֲפִלּוּ נָטְלוּ כִּיס שֶׁל זְהוּבִים שֶׁלּוֹ וְהִשְׁלִיכוּ בְּפָנָיו לַיָּם לֹא יַכְלִימֵם וְלֹא יְצַעֵר בִּפְנֵיהֶם וְלֹא יִכְעֹס כְּנֶגְדָּם אֶלָּא יְקַבֵּל גְּזֵרַת הַכָּתוּב וְיִשְׁתֹּק. וְעַד הֵיכָן מוֹרָאָן אֲפִלּוּ הָיָה לוֹבֵשׁ בְּגָדִים חֲמוּדוֹת וְיוֹשֵׁב בָּרֹאשׁ בִּפְנֵי הַקָּהָל וּבָא אָבִיו וְאִמּוֹ וְקָרְעוּ בְּגָדָיו וְהִכּוּהוּ בְּרֹאשׁוֹ וְיָרְקוּ בְּפָנָיו לֹא יַכְלִימֵם אֶלָּא יִשְׁתֹּק וְיִירָא וְיִפְחַד מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים שֶׁצִּוָּהוּ בְּכָךְ. שֶׁאִלּוּ מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם גָּזַר עָלָיו דָּבָר שֶׁהוּא מְצַעֵר יֶתֶר מִזֶּה לֹא הָיָה יָכוֹל לְפַרְכֵּס בַּדָּבָר. קַל וָחֹמֶר לְמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם כִּרְצוֹנוֹ:
(7) To what lengths should the honoring of one's father and mother go? Even if they took a pocketful of gold pieces belonging to him and cast it into the sea right in his presence, he must not shame them or scream and be angry at them; instead, he should accept the divine decree and keep silent. To what lengths should the duty of revering them go? Even if he wore costly clothes while presiding over a public assembly, and his father and mother came and tore his clothes, struck him on the head, and spat in his face, he must not embarrass them but keep silent. He should revere and fear the supreme King of kings who has thus commanded him. Had a mortal king laid a more painful restraint on him, he would be powerless to struggle against it; so much the more if the decree comes from him who spoke and the world came into being by his will.
בדיפדופיי בספריא מצאתי מדרש מעניין מאוד שמסביר את הדוגמא הקיצונית שהתלמוד מביא של "עד היכן כיבוד אב ואם". המדרש משנה תורה הוא ספר הלכות ולא מדרש. גיע ממשנה תורה, הלכות ממרים ו':ז'. המדרש ממשיך ומפרט את הדוגמא התלמודית. במדרש מוסיפים שבארנק של האבא היו "זהובים" זאת אומרת כסף בשווי רב. כל הזמן המדרש חוזר ואומר שאסור לכעוס או להרגיש מבוכה ממעשי הוריך מפני שהם "מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם" שהמלך "למעלה" גזר עליך כילדם. המדרש מוסיף דוגמאות רבות למצבים קיצוניים בהם הילד מחויב בכיבוד הוריו. אחד ממצבים אלו שמתואר במדרש מספר שאמך ואביך יבאו אל מול קהל שלם של אנשים בזמן שאתה לבוש בגדים יפים ויקרעו אותם אל מול כולם. שוב, המדרש חוזר ואומר אסור להרגיש כעס, מבוכה. אפילו אם הם מכים או יורקים בפניך. כל זה מפני שאתה גם בו זמנית מפחד מה'.
יפה הסברת!!
יפה הסברת!!
105 / 105