(א) וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַתִּלְבַּ֤שׁ אֶסְתֵּר֙ מַלְכ֔וּת וַֽתַּעֲמֹ֞ד בַּחֲצַ֤ר בֵּית־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַפְּנִימִ֔ית נֹ֖כַח בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְ֠הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁ֞ב עַל־כִּסֵּ֤א מַלְכוּתוֹ֙ בְּבֵ֣ית הַמַּלְכ֔וּת נֹ֖כַח פֶּ֥תַח הַבָּֽיִת׃ (ב) וַיְהִי֩ כִרְא֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־אֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֗ה עֹמֶ֙דֶת֙ בֶּֽחָצֵ֔ר נָשְׂאָ֥ה חֵ֖ן בְּעֵינָ֑יו וַיּ֨וֹשֶׁט הַמֶּ֜לֶךְ לְאֶסְתֵּ֗ר אֶת־שַׁרְבִ֤יט הַזָּהָב֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָד֔וֹ וַתִּקְרַ֣ב אֶסְתֵּ֔ר וַתִּגַּ֖ע בְּרֹ֥אשׁ הַשַּׁרְבִֽיט׃ (ס) (ג) וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ הַמֶּ֔לֶךְ מַה־לָּ֖ךְ אֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְיִנָּ֥תֵֽן לָֽךְ׃ (ד) וַתֹּ֣אמֶר אֶסְתֵּ֔ר אִם־עַל־הַמֶּ֖לֶךְ ט֑וֹב יָב֨וֹא הַמֶּ֤לֶךְ וְהָמָן֙ הַיּ֔וֹם אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה אֲשֶׁר־עָשִׂ֥יתִי לֽוֹ׃ (ה) וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַהֲרוּ֙ אֶת־הָמָ֔ן לַעֲשׂ֖וֹת אֶת־דְּבַ֣ר אֶסְתֵּ֑ר וַיָּבֹ֤א הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהָמָ֔ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֥ה אֶסְתֵּֽר׃ (ו) וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ לְאֶסְתֵּר֙ בְּמִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן מַה־שְּׁאֵלָתֵ֖ךְ וְיִנָּ֣תֵֽן לָ֑ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְתֵעָֽשׂ׃ (ז) וַתַּ֥עַן אֶסְתֵּ֖ר וַתֹּאמַ֑ר שְׁאֵלָתִ֖י וּבַקָּשָׁתִֽי׃ (ח) אִם־מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ וְאִם־עַל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ ט֔וֹב לָתֵת֙ אֶת־שְׁאֵ֣לָתִ֔י וְלַעֲשׂ֖וֹת אֶת־בַּקָּשָׁתִ֑י יָב֧וֹא הַמֶּ֣לֶךְ וְהָמָ֗ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶֽעֱשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם וּמָחָ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה כִּדְבַ֥ר הַמֶּֽלֶךְ׃ (ט) וַיֵּצֵ֤א הָמָן֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא שָׂמֵ֖חַ וְט֣וֹב לֵ֑ב וְכִרְאוֹת֩ הָמָ֨ן אֶֽת־מָרְדֳּכַ֜י בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֗לֶךְ וְלֹא־קָם֙ וְלֹא־זָ֣ע מִמֶּ֔נּוּ וַיִּמָּלֵ֥א הָמָ֛ן עַֽל־מָרְדֳּכַ֖י חֵמָֽה׃ (י) וַיִּתְאַפַּ֣ק הָמָ֔ן וַיָּב֖וֹא אֶל־בֵּית֑וֹ וַיִּשְׁלַ֛ח וַיָּבֵ֥א אֶת־אֹהֲבָ֖יו וְאֶת־זֶ֥רֶשׁ אִשְׁתּֽוֹ׃ (יא) וַיְסַפֵּ֨ר לָהֶ֥ם הָמָ֛ן אֶת־כְּב֥וֹד עָשְׁר֖וֹ וְרֹ֣ב בָּנָ֑יו וְאֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר גִּדְּל֤וֹ הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְאֵ֣ת אֲשֶׁ֣ר נִשְּׂא֔וֹ עַל־הַשָּׂרִ֖ים וְעַבְדֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ (יב) וַיֹּאמֶר֮ הָמָן֒ אַ֣ף לֹא־הֵבִיאָה֩ אֶסְתֵּ֨ר הַמַּלְכָּ֧ה עִם־הַמֶּ֛לֶךְ אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֥ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֖תָה כִּ֣י אִם־אוֹתִ֑י וְגַם־לְמָחָ֛ר אֲנִ֥י קָֽרוּא־לָ֖הּ עִם־הַמֶּֽלֶךְ׃ (יג) וְכָל־זֶ֕ה אֵינֶ֥נּוּ שֹׁוֶ֖ה לִ֑י בְּכָל־עֵ֗ת אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֤י רֹאֶה֙ אֶת־מָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֔י יוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֥עַר הַמֶּֽלֶךְ׃ (יד) וַתֹּ֣אמֶר לוֹ֩ זֶ֨רֶשׁ אִשְׁתּ֜וֹ וְכָל־אֹֽהֲבָ֗יו יַֽעֲשׂוּ־עֵץ֮ גָּבֹ֣הַּ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּה֒ וּבַבֹּ֣קֶר ׀ אֱמֹ֣ר לַמֶּ֗לֶךְ וְיִתְל֤וּ אֶֽת־מָרְדֳּכַי֙ עָלָ֔יו וּבֹֽא־עִם־הַמֶּ֥לֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּ֖ה שָׂמֵ֑חַ וַיִּיטַ֧ב הַדָּבָ֛ר לִפְנֵ֥י הָמָ֖ן וַיַּ֥עַשׂ הָעֵֽץ׃ (פ)
(1) On the third day, Esther put on royal apparel and stood in the inner court of the king’s palace, facing the king’s palace, while the king was sitting on his royal throne in the throne room facing the entrance of the palace. (2) As soon as the king saw Queen Esther standing in the court, she won his favor. The king extended to Esther the golden scepter which he had in his hand, and Esther approached and touched the tip of the scepter. (3) “What troubles you, Queen Esther?” the king asked her. “And what is your request? Even to half the kingdom, it shall be granted you.” (4) “If it please Your Majesty,” Esther replied, “let Your Majesty and Haman come today to the feast that I have prepared for him.” (5) The king commanded, “Tell Haman to hurry and do Esther’s bidding.” So the king and Haman came to the feast that Esther had prepared. (6) At the wine feast, the king asked Esther, “What is your wish? It shall be granted you. And what is your request? Even to half the kingdom, it shall be fulfilled.” (7) “My wish,” replied Esther, “my request— (8) if Your Majesty will do me the favor, if it please Your Majesty to grant my wish and accede to my request—let Your Majesty and Haman come to the feast which I will prepare for them; and tomorrow I will do Your Majesty’s bidding.” (9) That day Haman went out happy and lighthearted. But when Haman saw Mordecai in the palace gate, and Mordecai did not rise or even stir on his account, Haman was filled with rage at him. (10) Nevertheless, Haman controlled himself and went home. He sent for his friends and his wife Zeresh, (11) and Haman told them about his great wealth and his many sons, and all about how the king had promoted him and advanced him above the officials and the king’s courtiers. (12) “What is more,” said Haman, “Queen Esther gave a feast, and besides the king she did not have anyone but me. And tomorrow too I am invited by her along with the king. (13) Yet all this means nothing to me every time I see that Jew Mordecai sitting in the palace gate.” (14) Then his wife Zeresh and all his friends said to him, “Let a stake be put up, fifty cubits high, and in the morning ask the king to have Mordecai impaled on it. Then you can go gaily with the king to the feast.” The proposal pleased Haman, and he had the stake put up.
1. לפי דיעה אחת, השם האמיתי שלה לא היה אסתר
כולנו קוראים לה בשם אסתר המלכה, אבל אם תקראו את 'מגילת אסתר' תמצאו שדווקא קראו לה הדסה. אז הדסה או אסתר? התלמוד מביא שתי דיעות. לדיעה אחת, השם המקורי שלה היה הדסה אבל היא כונתה 'אסתהר' בפי הפרסים, מילה בפרסית שמשמעותה 'ירח' שכן היא הייתה יפה במיוחד.
2. לפי דיעה אחרת, השם האמיתי שלה הוא כן אסתר
ואילו הכינוי הוא הדסה, בגלל ש"הצדיקים נקראו הדסים."
אסתר מצביעה על המן: "איש צר ואויב המן הרע הזה..." ציורה של אהובה קליין
3. האם אסתר הייתה יפה? אולי לא.
"אסתר ירקרוקת הייתה, וחוט של חסד משוך עליה". משפט זה שנאמר בתלמוד אומר לנו כי לפי דיעה אחת אסתר כלל לא הייתה יפה ובכל זאת נתן לה האלוקים חן מיוחד.
והעיר שושן צהלה ושמחה. ציור: אהובה קליין
4. לאסתר היו שבע משרתות
מכיוון שאסתר הסתירה את זהותה, היא הייתה צריכה למצוא דרכים מקוריות לשמור על השבת בארמון. לשם כך היא מינתה שבע משרתות, וכל אחת קיבלה שם משלה. השביעית נקראה בשם "שבת" וכך אסתר ידעה שהשבת הגיעה.
שנתו של אחשוורוש נודדת. ציורה של אהובה קליין
5. בת כמה היא הייתה
יש האומרים שאסתר הייתה בגיל ארבעים כשנבחרה למלכה; אחרים אומרים שהיא היא הייתה בת שמונים!
"ומרדכי יצא מלפני המלך"... ציור: אהובה קליין
6. כמה שנים ארך החיפוש
במקום אחר מובא כי החיפוש אחר המלכה שתמלא את מקום ושתי ארך ארבע שנים. במשך כל אותו הזמן הסתתרה אסתר מחשש שהיא תילקח אל בית אחשוורוש.
חג פורים. ציור: אהובה קליין
7. המגילה שאנו קוראים בפורים נקראת... מגילת אסתר
וזאת בגלל העובדה שאסתר הייתה זו שיזמה את כתיבת סיפור הנס.
8. במגילת אסתר לא מוזכר שמו של בורא העולם
המילה 'אסתר' מייצגת את ההסתרה וההעלם. נס פורים אירע בזמן הגלות, זמן בו לא רואים בגלוי את הנפלאות שמחולל האלוקים, ולמרות זאת הוא תמיד שם, מכוון כל התרחשות עד לנס הסופי והמוחלט.
מתוך: https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/2876441
כולנו קוראים לה בשם אסתר המלכה, אבל אם תקראו את 'מגילת אסתר' תמצאו שדווקא קראו לה הדסה. אז הדסה או אסתר? התלמוד מביא שתי דיעות. לדיעה אחת, השם המקורי שלה היה הדסה אבל היא כונתה 'אסתהר' בפי הפרסים, מילה בפרסית שמשמעותה 'ירח' שכן היא הייתה יפה במיוחד.
2. לפי דיעה אחרת, השם האמיתי שלה הוא כן אסתר
ואילו הכינוי הוא הדסה, בגלל ש"הצדיקים נקראו הדסים."
אסתר מצביעה על המן: "איש צר ואויב המן הרע הזה..." ציורה של אהובה קליין
3. האם אסתר הייתה יפה? אולי לא.
"אסתר ירקרוקת הייתה, וחוט של חסד משוך עליה". משפט זה שנאמר בתלמוד אומר לנו כי לפי דיעה אחת אסתר כלל לא הייתה יפה ובכל זאת נתן לה האלוקים חן מיוחד.
והעיר שושן צהלה ושמחה. ציור: אהובה קליין
4. לאסתר היו שבע משרתות
מכיוון שאסתר הסתירה את זהותה, היא הייתה צריכה למצוא דרכים מקוריות לשמור על השבת בארמון. לשם כך היא מינתה שבע משרתות, וכל אחת קיבלה שם משלה. השביעית נקראה בשם "שבת" וכך אסתר ידעה שהשבת הגיעה.
שנתו של אחשוורוש נודדת. ציורה של אהובה קליין
5. בת כמה היא הייתה
יש האומרים שאסתר הייתה בגיל ארבעים כשנבחרה למלכה; אחרים אומרים שהיא היא הייתה בת שמונים!
"ומרדכי יצא מלפני המלך"... ציור: אהובה קליין
6. כמה שנים ארך החיפוש
במקום אחר מובא כי החיפוש אחר המלכה שתמלא את מקום ושתי ארך ארבע שנים. במשך כל אותו הזמן הסתתרה אסתר מחשש שהיא תילקח אל בית אחשוורוש.
חג פורים. ציור: אהובה קליין
7. המגילה שאנו קוראים בפורים נקראת... מגילת אסתר
וזאת בגלל העובדה שאסתר הייתה זו שיזמה את כתיבת סיפור הנס.
8. במגילת אסתר לא מוזכר שמו של בורא העולם
המילה 'אסתר' מייצגת את ההסתרה וההעלם. נס פורים אירע בזמן הגלות, זמן בו לא רואים בגלוי את הנפלאות שמחולל האלוקים, ולמרות זאת הוא תמיד שם, מכוון כל התרחשות עד לנס הסופי והמוחלט.
מתוך: https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/2876441
כתבו האם למדתם משהו חדש שלא הכרתם קודם על מגילת אסתר מדף המקורות ״מגילת אסתר- מורן רוזנבאום״
www.sefaria.org.il/sheets/278124