תמונה ראשונה: עדר כבשים ואז עדר אדם היוצאים מפתח תחנת הרכבת התחתית - איפיון של העבודה במפעל - המוני אנשים נוהרים לאותו מקום עבודה.
תמונה שניה: נכנסים למפעל ואחד העובדים מסמן את תחילת העבודה. יש סדר מופתי, פועלים נשמעים למשמעת עבודה.
תמונה שלישית: אל משרד הנשיא (הבוס), מרכיב פוזל, שותה קפה, קורא עיתון מדליק את המסכים ונותן פקודה להגביר את הקצב. ה"בוס" לא נמצא בשטח אלא מפקח מרחוק ומתעניין רק בתפוקה.
תמונה רביעית: בעיה בפס ייצור 5 - שם נמצא צ'רלי צ'פלין, מתקשה לעמוד בקצב ועוצרים את פס הייצור. מקוריותו מובלטת.
|
מהפכה תעשייתית היא תהליך איטי והדרגתי של מעבר משיטת ייצור ידנית לשיטת ייצור ממוכנת ותעשייתית. המהפכה התעשייתית החלה בסוף המאה ה-18, באנגליה, ובמהלך המאה ה-19 התפשטה למדינות נוספות. תחילתו של תהליך התיעוש בשימוש בקיטור כמקור אנרגיה להנעת מנועים בתעשייה ובתחבורה, אך השפעתו חוללה שינויים מהפכניים בכל תחומי החיים. עד אז הכלכלה הייתה מבוססת על עבודת אדמה ועבודת כפיים, ויכולת הייצור הייתה מוגבלת. בעקבות התיעוש החלה הכלכלה להתבסס על ייצור תעשייתי בכמויות גדולות בעזרת מכונות. שינויים מרחיקי לכת התחוללו בתחומים רבים: בתחבורה (רכבות), בחקלאות (חקלאות ממוכנת), בתהליך העיור (מעבר מהכפר לעיר וגידול מהיר במספר הערים), בכלכלה (גידול בכמות סחורות, בנקים, אשראי ובורסה) במדע, בטכנולוגיה, וגם בריבוד החברתי (הפרולטריון והקפיטליסט) ובתרבות. (ד"ר קציעה אביאלי-טביביאן מתוך האתר של מטח) |
בנימין זאב הרצל בספרו "מדינת היהודים"
http://www.etze.co.il/?p=4772
או להסביר בקצרה.
כמעט אלפיים שנה לא היתה ליהודים מדינה. והם היו פזורים בכל היבשות בעולם ורק מעט יהודים גרו בישראל, בארץ האבות. בזמן ההוא כשלא היה ליהודים בית בארץ ישראל, חי באוסטריה שבאירופה יהודי בשם בנימין זאב הרצל. בנימין זאב הרצל אמר: "אם תרצו אין זו אגדה" וחלם על מדינה שתקום רק ליהודים, שיתקבצו מכל המדינות, היבשות ומעבר לימים.
(יג) לֹֽא־תַעֲשֹׁ֥ק אֶת־רֵֽעֲךָ֖
וְלֹ֣א תִגְזֹ֑ל
לֹֽא־תָלִ֞ין פְּעֻלַּ֥ת שָׂכִ֛יר אִתְּךָ֖ עַד־בֹּֽקֶר׃
יד לֹא־תַעֲשֹׁ֥ק שָׂכִ֖יר עָנִ֣י וְאֶבְי֑וֹן מֵאַחֶ֕יךָ א֧וֹ מִגֵּרְךָ֛ אֲשֶׁ֥ר בְּאַרְצְךָ֖ בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃
טו בְּיוֹמוֹ֩ תִתֵּ֨ן שְׂכָר֜וֹ וְֽלֹא־תָב֧וֹא עָלָ֣יו הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֤י עָנִי֙ ה֔וּא וְאֵלָ֕יו ה֥וּא נֹשֵׂ֖א אֶת־נַפְשׁ֑וֹ וְלֹֽא־יִקְרָ֤א עָלֶ֙יךָ֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְהָיָ֥ה בְךָ֖ חֵֽטְא׃ (ס)
התלמוד, ספר יסוד של המשפט העברי שמלקט סיפורים ודיונים בנושאים הקשורים לתורה ולחיים, מתייחס בחומרה להלנת שכר כפגיעה בנפש (בבא מציעא דף קיב/א):
ציטוט של הפסוק שראינו למעלה: "ואליו הוא נושא את נפשו"- כל הכובש (השומר לעצמו) שכר שכיר כאילו נוטל נפשו ממנו (כאילו הורג אותו)!
הלנת שכר היא בראש ובראשונה בעיה מוסרית! יש מחויבות מוסרית בסיסית של המעסיק לעמוד בהתחייבותו, ואסור לבעל הממון לנצל את הנזקקים. הלנת שכר פוגעת באמון בין העובד והמעסיק ובתחושת הוודאות של העובד. אסור שיווצר מצב שהצורך הבסיסי של העובד – שעובד כדי להתקיים, ינוצל ע"י המעסיק. צריך ליצור איזון בין הצורך הכלכלי של המעסיק להעסיק והצורך של העובד להתפרנס. מוסר תשלומים נמוך במערכת כלכלית פוגע באקלים הכלכלי במשק בצמיחה וביציבות. הרב אליעזר שנוולד, מרבני צהר , ראש ישיבת ההסדר "מאיר הראל" מודיעין
בזמנים עתיקים היו "עבדים" אך בניגוד לתמונה שמתקבלת מעבדות אצל עמים אחרים, ביהדות היתה חובה חוקית להתייחס למי שנאלץ למכור את עצמו כעבד ליחס הוגן ולא נצלני.
(ו) כָּל עֶבֶד עִבְרִי אָסוּר לַעֲבֹד בּוֹ בְּפָרֶךְ.
וְאֵיזוֹ הִיא עֲבוֹדַת פָּרֶךְ זוֹ עֲבוֹדָה שֶׁאֵין לָהּ קִצְבָה (שאין לו זמן קצוב) וַעֲבוֹדָה שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָהּ אֶלָּא תִּהְיֶה מַחְשַׁבְתּוֹ לְהַעֲבִידוֹ בִּלְבַד שֶׁלֹּא יִבָּטֵל. (כגון לתת לו משימה שאין צורך בה)
מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ עֲדֹר תַּחַת הַגְּפָנִים עַד שֶׁאָבוֹא שֶׁהֲרֵי לֹא נָתַן לוֹ קִצְבָה. אֶלָּא יֹאמַר לוֹ עֲדֹר עַד שָׁעָה פְּלוֹנִית אוֹ עַד מָקוֹם פְּלוֹנִי.
וְכֵן לֹא יֹאמַר לוֹ חֲפֹר מָקוֹם זֶה וְהוּא אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹ.
וַאֲפִלּוּ לְהָחֵם לוֹ כּוֹס שֶׁל חַמִּין אוֹ לְהָצֵן וְאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹ אָסוּר וְעוֹבֵר עָלָיו בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה מג) "לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ".
הָא אֵינוֹ עוֹשֶׂה לוֹ אֶלָּא דָּבָר קָצוּב שֶׁהוּא צָרִיךְ לוֹ.
וְכֵן הָעַכּוּ''ם שֶׁנִּמְכַּר לוֹ אִם רָדָה בּוֹ בְּפָרֶךְ הֲרֵי יִשְׂרָאֵל מְצֻוִּין לְמָנְעוֹ.
(6) It is forbidden to work a Hebrew slave ruthlessly. What is meant by ruthless work? It is work that has no definite time or limit, or needless work designed only to keep the slave working and occupied. Hence, the sages have said: The master should not tell the Hebrew slave: "Pluck weeds under the vines until I arrive," because he has not given him a time limit. He should rather tell him : Pluck weeds until a certain hour or up to a certain place. Nor should he say to him: "Dig up this place," when he does not need it. It is even forbidden to tell him to prepare a glass of hot or cold water for him if he does not need it. By doing this he breaks a prohibitive law, as it is written: "You shall not rule over him ruthlessly" (43). This implies that the Hebrew slave is to do for the master only what is time-marked and needed.
|
|||