אִם־תָּשִׁ֤יב מִשַּׁבָּת֙ רַגְלֶ֔ךָ עֲשׂ֥וֹת חֲפָצֶ֖יךָ בְּי֣וֹם קָדְשִׁ֑י וְקָרָ֨אתָ לַשַּׁבָּ֜ת עֹ֗נֶג לִקְד֤וֹשׁ יְהוָה֙ מְכֻבָּ֔ד וְכִבַּדְתּוֹ֙ מֵעֲשׂ֣וֹת דְּרָכֶ֔יךָ מִמְּצ֥וֹא חֶפְצְךָ֖ וְדַבֵּ֥ר דָּבָֽר׃
If you refrain from trampling the sabbath, From pursuing your affairs on My holy day; If you call the sabbath “delight,” The LORD’s holy day “honored”; And if you honor it and go not your ways Nor look to your affairs, nor strike bargains—
״וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ״. ״וְכִבַּדְתּוֹ״ — שֶׁלֹּא יְהֵא מַלְבּוּשְׁךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּמַלְבּוּשְׁךָ שֶׁל חוֹל, וְכִי הָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן קָרֵי לְמָאנֵיהּ ״מְכַבְּדוֹתַי״. ״מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ״ — שֶׁלֹּא יְהֵא הִילּוּכְךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּהִילּוּכְךָ שֶׁל חוֹל. ״מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ״ — חֲפָצֶיךָ אֲסוּרִין, חֶפְצֵי שָׁמַיִם מוּתָּרִין. ״וְדַבֵּר דָּבָר״ — שֶׁלֹּא יְהֵא דִּבּוּרְךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּדִבּוּרְךָ שֶׁל חוֹל. דִּבּוּר אָסוּר, הִרְהוּר — מוּתָּר.
“If you honor it by not going your own way, from attending to your affairs and speaking idle words” (Isaiah 58:13).
“And you honor it” - that your dress on Shabbat should not be like your dress during the week, as Rabbi Yoḥanan would refer to his clothing as my "honor". The words “going your own way” mean that your walking on Shabbat should not be like your walking during the week. “From attending to your affairs” means it is prohibited to deal with your weekday affairs. However, affairs of Heaven, i.e., those pertaining to mitzvot, are permitted. “And speaking idle words” - means that your speech on Shabbat should not be like your speech during the week, i.e., one should not discuss his weekday affairs on Shabbat. However, only speech is prohibited, whereas merely thinking is permitted.
"וקראת לשבת עונג"- הוי אומר זה עונג שבת.
במה מענגו? רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמי' דרב אמר: בתבשיל של תרדין ודגים גדולים וראשי שומין.
רב חייא בר אשי אמר רב: אפי' דבר מועט ולכבוד שבת עשאו הרי זה עונג.
מאי היא? א"ר פפא: כסא דהרסנא.
"And call the Sabbath a delight" (Isaiah 58:13)--This refers to enjoying the Sabbath [oneg Shabbat].
How do we enjoy it? Rav Yehudah the son of Rav Shmuel the son of Shilat said in the name of Rav: through beet dishes, large fish, and heads of garlic.
Rav Ḥiyya bar Ashi said that Rav said: Even with regard to a small item and one prepared it in honor of Shabbat, it is a delight. The Gemara asks: What is the small item mentioned? Rav Pappa said: Small fried fish.
(א) שאלה מה שנוהגים רוב בני אדם אף המדקדקים במעשיהם להתאסף ביום השבת לאחר יציאת בהכ"נ ולספר שמועות מעניני מלכים ושרים וערך המלחמות וכה"ג יש חשש איסור בדבר או לאו:
(ב) תשובה יראה דצריך לדקדק בדבר דהתוס' וכן האשירי כתבו בפ' אלו קשרים דאסור להרבות בשיחה בטילה בשבת כדמוכח בעובדא דאימא דרשב"י כדאיתא בויק"ר דהוי לר"ש אימא סיבתא דהוי משתעי סגי א"ל אימא שבתא הוא ושתקה משמע דאין כ"כ לדבר בשבת כמו בחול ובירושלמי אמרינן דבדוחק וטורח התירו בשאלות שלום בשבת עכ"ל הא קמן להדיא דאסור להרבות דברים כמו בחול וכש"כ יותר מבחול. אמנם אם אותם בני אדם מתענגים בכך כשמדברים ומספרים שמועות מהמלכים ושרים ומלחמותיהם וכה"ג כדרך הרבה בני אדם שמתאוים לכך נראה דודאי שרי דכה"ג כ' בסמ"ק דבחורים המתענגים במרוצתם ובקפיצותם מותר וכן לראות כל דבר שמתענגים בו לראות ע"כ. האחזינן דאע"ג דדרשו חכמים וכבדתו מעשות דרכיך שלא יהא הלוכך של שבת כהלוכך של חול פי' שלא ירוץ ויקפוץ ואעפ"כ אם עושה להתענג ולאות נפשו שרי ה"ה לענין שיחה יתירה דנפקא לן נמי מההיא קרא ממצא חפצך ודבר דבר כמו שפירשו התוספות והאשירי דלעיל. אמנם ראיתי הרבה פעמים שמקצת מאותם בני אדם המתאספים לספר שמועות הללו אינם מתענגים בריבוי שמועות הללו אלא שעושים כן לרצון חבריהם הנאספים עמהן כה"ג נראה דיש חשש איסור לאותן שאין מתענגים:
Question: Regarding the case of people, even those who are careful in their observance, gathering on Shabbat after leaving shul and swapping rumors regarding kings and princes and the proceedings of war and the like -- is there is a concern that this might be forbidden?
Answer: It appears that we need to investigate the matter, for Tosafot (Shabbat 113b) and the Rosh (Shabbat 15:2) both wrote that it is forbidden to speak "idle chatter" (שיחה בטילה) on Shabbat -- as is clear from the story of R. Shimon b. Yochai’s mother as it says in Vayikra Rabba, … and the Yerushalmi says that they only reluctantly permitted greeting people on Shabbat. Here we clearly see that it is forbidden to chatter like during the week, and all the more so is it forbidden to speak more than during the week...However, those people who really enjoy talking and chatting about the kings, the princes, their wars and the like, as many people really desire, it appears that it is certainly permitted.
However, I have seen many times that a few of these people, who are standing around swapping news, do not enjoy hearing all this news but are only doing so to satisfy their friends alongside them. In such a case, it appears that there's cause for prohibiting this for those that do not enjoy it.
(ב) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת (שמות לה, ג). רומז לאש המחלוקת ואש הכעס שצריך האדם ליזהר שלא לבער אותו עולמית, ומכל שכן ביום השבת קודש שאין בוער בו אש של גיהנם. והכועס בשבת או עושה מחלוקת ח"ו גורם להיות חמת הגיהנם בוער בו בר מינן:
"You shall not burn a fire in your settlements on Shabbat" (Exodus 35:2). The word "fire" here is an allusion to the destructive fire engendered by strife and anger. One needs to be careful not to allow oneself to become angry so that the fire of that hatred should not consume one.
Synagogue of Vienna (destroyed 1420)
Albert of the Pigtail
Leopold III
וְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הוֹלְכִין לְטֵרַטְיָאוֹת וּלְקִרְקְסָאוֹת וּלְבָסִילְקָאוֹת לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי רַבִּים בְּשַׁבָּת. וְתָנָא דְבֵי מְנַשֶּׁה: מְשַׁדְּכִין עַל הַתִּינוֹקוֹת לֵיאָרֵס בְּשַׁבָּת, וְעַל הַתִּינוֹק לְלַמְּדוֹ סֵפֶר וּלְלַמְּדוֹ אוּמָּנוּת?! אָמַר קְרָא: ״מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר״ — חֲפָצֶיךָ אֲסוּרִים, חֶפְצֵי שָׁמַיִם מוּתָּרִין.
And Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yoḥanan said: One may go to theaters [tarteiot], and circus performances [kirkesaot], and courthouses [basilkaot] to attend to communal affairs on Shabbat....
the verse said: “Nor pursuing your business, nor speaking of it” (Isaiah 58:13), which indicates that your business matters are prohibited to speak of on Shabbat, but the business of Heaven, matters which have religious significance, is permitted to speak of.
(ג) לָ֤מָּה צַּ֙מְנוּ֙ וְלֹ֣א רָאִ֔יתָ עִנִּ֥ינוּ נַפְשֵׁ֖נוּ וְלֹ֣א תֵדָ֑ע הֵ֣ן בְּי֤וֹם צֹֽמְכֶם֙ תִּמְצְאוּ־חֵ֔פֶץ וְכָל־עַצְּבֵיכֶ֖ם תִּנְגֹּֽשׂוּ׃ (ד) הֵ֣ן לְרִ֤יב וּמַצָּה֙ תָּצ֔וּמוּ וּלְהַכּ֖וֹת בְּאֶגְרֹ֣ף רֶ֑שַׁע לֹא־תָצ֣וּמוּ כַיּ֔וֹם לְהַשְׁמִ֥יעַ בַּמָּר֖וֹם קוֹלְכֶֽם׃ (ה) הֲכָזֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ צ֣וֹם אֶבְחָרֵ֔הוּ י֛וֹם עַנּ֥וֹת אָדָ֖ם נַפְשׁ֑וֹ הֲלָכֹ֨ף כְּאַגְמֹ֜ן רֹאשׁ֗וֹ וְשַׂ֤ק וָאֵ֙פֶר֙ יַצִּ֔יעַ הֲלָזֶה֙ תִּקְרָא־צ֔וֹם וְי֥וֹם רָצ֖וֹן לַיהוָֽה׃ (ו) הֲל֣וֹא זֶה֮ צ֣וֹם אֶבְחָרֵהוּ֒ פַּתֵּ֙חַ֙ חַרְצֻבּ֣וֹת רֶ֔שַׁע הַתֵּ֖ר אֲגֻדּ֣וֹת מוֹטָ֑ה וְשַׁלַּ֤ח רְצוּצִים֙ חָפְשִׁ֔ים וְכָל־מוֹטָ֖ה תְּנַתֵּֽקוּ׃ (ז) הֲל֨וֹא פָרֹ֤ס לָֽרָעֵב֙ לַחְמֶ֔ךָ וַעֲנִיִּ֥ים מְרוּדִ֖ים תָּ֣בִיא בָ֑יִת כִּֽי־תִרְאֶ֤ה עָרֹם֙ וְכִסִּית֔וֹ וּמִבְּשָׂרְךָ֖ לֹ֥א תִתְעַלָּֽם׃ (ח) אָ֣ז יִבָּקַ֤ע כַּשַּׁ֙חַר֙ אוֹרֶ֔ךָ וַאֲרֻכָתְךָ֖ מְהֵרָ֣ה תִצְמָ֑ח וְהָלַ֤ךְ לְפָנֶ֙יךָ֙ צִדְקֶ֔ךָ כְּב֥וֹד יְהוָ֖ה יַאַסְפֶֽךָ׃ (ט) אָ֤ז תִּקְרָא֙ וַיהוָ֣ה יַעֲנֶ֔ה תְּשַׁוַּ֖ע וְיֹאמַ֣ר הִנֵּ֑נִי אִם־תָּסִ֤יר מִתּֽוֹכְךָ֙ מוֹטָ֔ה שְׁלַ֥ח אֶצְבַּ֖ע וְדַבֶּר־אָֽוֶן׃ (י) וְתָפֵ֤ק לָֽרָעֵב֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְנֶ֥פֶשׁ נַעֲנָ֖ה תַּשְׂבִּ֑יעַ וְזָרַ֤ח בַּחֹ֙שֶׁךְ֙ אוֹרֶ֔ךָ וַאֲפֵלָתְךָ֖ כַּֽצָּהֳרָֽיִם׃ (יא) וְנָחֲךָ֣ יְהוָה֮ תָּמִיד֒ וְהִשְׂבִּ֤יעַ בְּצַחְצָחוֹת֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְעַצְמֹתֶ֖יךָ יַחֲלִ֑יץ וְהָיִ֙יתָ֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וּכְמוֹצָ֣א מַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יְכַזְּב֖וּ מֵימָֽיו׃ (יב) וּבָנ֤וּ מִמְּךָ֙ חָרְב֣וֹת עוֹלָ֔ם מוֹסְדֵ֥י דוֹר־וָד֖וֹר תְּקוֹמֵ֑ם וְקֹרָ֤א לְךָ֙ גֹּדֵ֣ר פֶּ֔רֶץ מְשֹׁבֵ֥ב נְתִיב֖וֹת לָשָֽׁבֶת׃ (יג) אִם־תָּשִׁ֤יב מִשַּׁבָּת֙ רַגְלֶ֔ךָ עֲשׂ֥וֹת חֲפָצֶ֖יךָ בְּי֣וֹם קָדְשִׁ֑י וְקָרָ֨אתָ לַשַּׁבָּ֜ת עֹ֗נֶג לִקְד֤וֹשׁ יְהוָה֙ מְכֻבָּ֔ד וְכִבַּדְתּוֹ֙ מֵעֲשׂ֣וֹת דְּרָכֶ֔יךָ מִמְּצ֥וֹא חֶפְצְךָ֖ וְדַבֵּ֥ר דָּבָֽר׃ (יד) אָ֗ז תִּתְעַנַּג֙ עַל־יְהוָ֔ה וְהִרְכַּבְתִּ֖יךָ עַל־בָּ֣מֳותֵי אָ֑רֶץ וְהַאֲכַלְתִּ֗יךָ נַחֲלַת֙ יַעֲקֹ֣ב אָבִ֔יךָ כִּ֛י פִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ (ס)
(3) “Why, when we fasted, did You not see? When we starved our bodies, did You pay no heed?” Because on your fast day You see to your business And oppress all your laborers! (4) Because you fast in strife and contention, And you strike with a wicked fist! Your fasting today is not such As to make your voice heard on high. (5) Is such the fast I desire, A day for men to starve their bodies? Is it bowing the head like a bulrush And lying in sackcloth and ashes? Do you call that a fast, A day when the LORD is favorable? (6) No, this is the fast I desire: To unlock fetters of wickedness, And untie the cords of the yoke To let the oppressed go free; To break off every yoke. (7) It is to share your bread with the hungry, And to take the wretched poor into your home; When you see the naked, to clothe him, And not to ignore your own kin. (8) Then shall your light burst through like the dawn And your healing spring up quickly; Your Vindicator shall march before you, The Presence of the LORD shall be your rear guard. (9) Then, when you call, the LORD will answer; When you cry, He will say: Here I am. If you banish the yoke from your midst, The menacing hand, and evil speech, (10) And you offer your compassion to the hungry And satisfy the famished creature— Then shall your light shine in darkness, And your gloom shall be like noonday. (11) The LORD will guide you always; He will slake your thirst in parched places And give strength to your bones. You shall be like a watered garden, Like a spring whose waters do not fail. (12) Men from your midst shall rebuild ancient ruins, You shall restore foundations laid long ago. And you shall be called “Repairer of fallen walls, Restorer of lanes for habitation.” (13) If you refrain from trampling the sabbath, From pursuing your affairs on My holy day; If you call the sabbath “delight,” The LORD’s holy day “honored”; And if you honor it and go not your ways Nor look to your affairs, nor strike bargains— (14) Then you can seek the favor of the LORD. I will set you astride the heights of the earth, And let you enjoy the heritage of your father Jacob— For the mouth of the LORD has spoken.
דבורך כו'. כאלו כתיב מדבר דבר דמ' מעשות חפציך קאי נמי אדבר דבר וענינו שהדבור במלאכת שבת כמעשה כמ"ש בבריאת שמים וארץ דכתיב (כי בו שבת) [וישבות] מכל מלאכתו אשר עשה וכתיב בדבר ה' נעשו וק"ל:
17. Anything other than Torah may not be learned on Shabbos and Yom Tov, and even books on humanities are prohibited; yet there are those that permit it. According to their opinion one may study the astrolabe on Shabbos (and also handle it, as written in Siman 308:50).
וזהו שכתב ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ואין אדם יכול לעשות כל מלאכתו בשבוע אחד אלא יראה אדם בכל שבת כאילו מלאכתו עשויה ואין לך עונג גדול מזה:
...A person can't finish all their work in one week. Rather it should seem to her that every shabbat all her is work is done and there's no greater delight than this.