Lech Lecha Haftarah

(כז) לָ֤מָּה תֹאמַר֙ יַֽעֲקֹ֔ב וּתְדַבֵּ֖ר יִשְׂרָאֵ֑ל נִסְתְּרָ֤ה דַרְכִּי֙ מֵֽיְהוָ֔ה וּמֵאֱלֹהַ֖י מִשְׁפָּטִ֥י יַעֲבֽוֹר׃ (כח) הֲל֨וֹא יָדַ֜עְתָּ אִם־לֹ֣א שָׁמַ֗עְתָּ אֱלֹהֵ֨י עוֹלָ֤ם ׀ יְהוָה֙ בּוֹרֵא֙ קְצ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יִיעַ֖ף וְלֹ֣א יִיגָ֑ע אֵ֥ין חֵ֖קֶר לִתְבוּנָתֽוֹ׃ (כט) נֹתֵ֥ן לַיָּעֵ֖ף כֹּ֑חַ וּלְאֵ֥ין אוֹנִ֖ים עָצְמָ֥ה יַרְבֶּֽה׃ (ל) וְיִֽעֲפ֥וּ נְעָרִ֖ים וְיִגָ֑עוּ וּבַחוּרִ֖ים כָּשׁ֥וֹל יִכָּשֵֽׁלוּ׃ (לא) וְקוֹיֵ֤ יְהוָה֙ יַחֲלִ֣יפוּ כֹ֔חַ יַעֲל֥וּ אֵ֖בֶר כַּנְּשָׁרִ֑ים יָר֙וּצוּ֙ וְלֹ֣א יִיגָ֔עוּ יֵלְכ֖וּ וְלֹ֥א יִיעָֽפוּ׃ (פ) (א) הַחֲרִ֤ישׁוּ אֵלַי֙ אִיִּ֔ים וּלְאֻמִּ֖ים יַחֲלִ֣יפוּ כֹ֑חַ יִגְּשׁוּ֙ אָ֣ז יְדַבֵּ֔רוּ יַחְדָּ֖ו לַמִּשְׁפָּ֥ט נִקְרָֽבָה׃ (ב) מִ֤י הֵעִיר֙ מִמִּזְרָ֔ח צֶ֖דֶק יִקְרָאֵ֣הוּ לְרַגְל֑וֹ יִתֵּ֨ן לְפָנָ֤יו גּוֹיִם֙ וּמְלָכִ֣ים יַ֔רְדְּ יִתֵּ֤ן כֶּֽעָפָר֙ חַרְבּ֔וֹ כְּקַ֥שׁ נִדָּ֖ף קַשְׁתּֽוֹ׃ (ג) יִרְדְּפֵ֖ם יַעֲב֣וֹר שָׁל֑וֹם אֹ֥רַח בְּרַגְלָ֖יו לֹ֥א יָבֽוֹא׃ (ד) מִֽי־פָעַ֣ל וְעָשָׂ֔ה קֹרֵ֥א הַדֹּר֖וֹת מֵרֹ֑אשׁ אֲנִ֤י יְהוָה֙ רִאשׁ֔וֹן וְאֶת־אַחֲרֹנִ֖ים אֲנִי־הֽוּא׃ (ה) רָא֤וּ אִיִּים֙ וְיִירָ֔אוּ קְצ֥וֹת הָאָ֖רֶץ יֶחֱרָ֑דוּ קָרְב֖וּ וַיֶּאֱתָיֽוּן׃ (ו) אִ֥ישׁ אֶת־רֵעֵ֖הוּ יַעְזֹ֑רוּ וּלְאָחִ֖יו יֹאמַ֥ר חֲזָֽק׃ (ז) וַיְחַזֵּ֤ק חָרָשׁ֙ אֶת־צֹרֵ֔ף מַחֲלִ֥יק פַּטִּ֖ישׁ אֶת־ה֣וֹלֶם פָּ֑עַם אֹמֵ֤ר לַדֶּ֙בֶק֙ ט֣וֹב ה֔וּא וַיְחַזְּקֵ֥הוּ בְמַסְמְרִ֖ים לֹ֥א יִמּֽוֹט׃ (ס) (ח) וְאַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֣ל עַבְדִּ֔י יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁ֣ר בְּחַרְתִּ֑יךָ זֶ֖רַע אַבְרָהָ֥ם אֹהֲבִֽי׃ (ט) אֲשֶׁ֤ר הֶחֱזַקְתִּ֙יךָ֙ מִקְצ֣וֹת הָאָ֔רֶץ וּמֵאֲצִילֶ֖יהָ קְרָאתִ֑יךָ וָאֹ֤מַר לְךָ֙ עַבְדִּי־אַ֔תָּה בְּחַרְתִּ֖יךָ וְלֹ֥א מְאַסְתִּֽיךָ׃ (י) אַל־תִּירָא֙ כִּ֣י עִמְּךָ־אָ֔נִי אַל־תִּשְׁתָּ֖ע כִּֽי־אֲנִ֣י אֱלֹהֶ֑יךָ אִמַּצְתִּ֙יךָ֙ אַף־עֲזַרְתִּ֔יךָ אַף־תְּמַכְתִּ֖יךָ בִּימִ֥ין צִדְקִֽי׃ (יא) הֵ֤ן יֵבֹ֙שׁוּ֙ וְיִכָּ֣לְמ֔וּ כֹּ֖ל הַנֶּחֱרִ֣ים בָּ֑ךְ יִֽהְי֥וּ כְאַ֛יִן וְיֹאבְד֖וּ אַנְשֵׁ֥י רִיבֶֽךָ׃ (יב) תְּבַקְשֵׁם֙ וְלֹ֣א תִמְצָאֵ֔ם אַנְשֵׁ֖י מַצֻּתֶ֑ךָ יִהְי֥וּ כְאַ֛יִן וּכְאֶ֖פֶס אַנְשֵׁ֥י מִלְחַמְתֶּֽךָ׃ (יג) כִּ֗י אֲנִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מַחֲזִ֣יק יְמִינֶ֑ךָ הָאֹמֵ֥ר לְךָ֛ אַל־תִּירָ֖א אֲנִ֥י עֲזַרְתִּֽיךָ׃ (ס) (יד) אַל־תִּֽירְאִי֙ תּוֹלַ֣עַת יַֽעֲקֹ֔ב מְתֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֤י עֲזַרְתִּיךְ֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְגֹאֲלֵ֖ךְ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ (טו) הִנֵּ֣ה שַׂמְתִּ֗יךְ לְמוֹרַג֙ חָר֣וּץ חָדָ֔שׁ בַּ֖עַל פִּֽיפִיּ֑וֹת תָּד֤וּשׁ הָרִים֙ וְתָדֹ֔ק וּגְבָע֖וֹת כַּמֹּ֥ץ תָּשִֽׂים׃ (טז) תִּזְרֵם֙ וְר֣וּחַ תִּשָּׂאֵ֔ם וּסְעָרָ֖ה תָּפִ֣יץ אוֹתָ֑ם וְאַתָּה֙ תָּגִ֣יל בַּֽיהוָ֔ה בִּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל תִּתְהַלָּֽל׃ (פ)

Isaiah 40:27-41:16

(27) Why do you say, O Jacob, Why declare, O Israel, “My way is hid from the LORD, My cause is ignored by my God”? (28) Do you not know? Have you not heard? The LORD is God from of old, Creator of the earth from end to end, He never grows faint or weary, His wisdom cannot be fathomed. (29) He gives strength to the weary, Fresh vigor to the spent. (30) Youths may grow faint and weary, And young men stumble and fall; (31) But they who trust in the LORD shall renew their strength As eagles grow new plumes: They shall run and not grow weary, They shall march and not grow faint. (1) Stand silent before Me, coastlands, And let nations renew their strength. Let them approach to state their case; Let us come forward together for argument. (2) Who has roused a victor from the East, Summoned him to His service? Has delivered up nations to him, And trodden sovereigns down? Has rendered their swords like dust, Their bows like wind-blown straw? (3) He pursues them, he goes on unscathed; No shackle is placed on his feet. (4) Who has wrought and achieved this? He who announced the generations from the start— I, the LORD, who was first And will be with the last as well. (5) The coastlands look on in fear, The ends of earth tremble. They draw near and come; (6) Each one helps the other, Saying to his fellow, “Take courage!” (7) The woodworker encourages the smith; He who flattens with the hammer [Encourages] him who pounds the anvil. He says of the riveting, “It is good!” And he fixes it with nails, That it may not topple. (8) But you, Israel, My servant, Jacob, whom I have chosen, Seed of Abraham My friend— (9) You whom I drew from the ends of the earth And called from its far corners, To whom I said: You are My servant; I chose you, I have not rejected you— (10) Fear not, for I am with you, Be not frightened, for I am your God; I strengthen you and I help you, I uphold you with My victorious right hand. (11) Shamed and chagrined shall be All who contend with you; They who strive with you Shall become as naught and shall perish. (12) You may seek, but shall not find Those who struggle with you; Less than nothing shall be The men who battle against you. (13) For I the LORD am your God, Who grasped your right hand, Who say to you: Have no fear; I will be your help. (14) Fear not, O worm Jacob, O men of Israel: I will help you —declares the LORD— I your Redeemer, the Holy One of Israel. (15) I will make of you a threshing board, A new thresher, with many spikes; You shall thresh mountains to dust, And make hills like chaff. (16) You shall winnow them And the wind shall carry them off; The whirlwind shall scatter them. But you shall rejoice in the LORD, And glory in the Holy One of Israel.

שיר השירים רבה א׳:ד׳:א׳

מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה, אָמַר רַבִּי מֵאִיר בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַר סִינַי לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַלְעִיקֵי אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה, אֶלָּא הָבִיאוּ לִי עֲרֵבִים טוֹבִים שֶׁתִּשְׁמְרוּהָ, וַאֲנִי נוֹתְנָהּ לָכֶם. אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲבוֹתֵינוּ עֲרֵבִים לָנוּ. אָמַר לָהֶם אֲבוֹתֵיכֶם צְרִיכִין עֲרֵבִים, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאֶחָד שֶׁהָלַךְ לִלְווֹת מִן הַמֶּלֶךְ, אָמַר לוֹ הָבֵא לִי עָרֵב וַאֲנִי מַלְוֶה אוֹתְךָ, הָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ עָרֵב אֶחָד, אָמַר לוֹ עֲרֵבְךָ צָרִיךְ עָרֵב, הָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ עָרֵב שֵׁנִי, וְאָמַר לוֹ עֲרֵבְךָ צָרִיךְ עָרֵב, כֵּיוָן שֶׁהֵבִיא לוֹ עָרֵב שְׁלִישִׁי אָמַר תֵּדַע כִּי מִפְּנֵי זֶה אֲנִי מַלְוֶה לְךָ. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל לְקַבֵּל הַתּוֹרָה אָמַר לָהֶם אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם תּוֹרָתִי הָבִיאוּ לִי עֲרֵבִים טוֹבִים שֶׁתִּשְׁמְרוּהָ וְאֶתְּנֶנָּהּ לָכֶם, אָמְרוּ אֲבוֹתֵינוּ עוֹרְבִים אוֹתָנוּ, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲבוֹתֵיכֶם יֵשׁ לִי עֲלֵיהֶם, אַבְרָהָם יֵשׁ לִי עָלָיו, שֶׁאָמַר (בראשית טו, ח): בַּמָּה אֵדַע. יִצְחָק יֵשׁ לִי עָלָיו, שֶׁהָיָה אוֹהֵב לְעֵשָׂו וַאֲנִי שְׂנֵאתִיו, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי א, ג): וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי. יַעֲקֹב שֶׁאָמַר (ישעיה מ, כז): נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵה'. אֶלָּא הָבִיאוּ לִי עֲרֵבִים טוֹבִים, וַאֲנִי נוֹתְנָהּ לָכֶם. אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם נְבִיאֵינוּ עֲרֵבִין לָנוּ. אָמַר לָהֶם יֵשׁ לִי עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב, ח): וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי וגו', וּכְתִיב (יחזקאל יג, ד): כְּשֻׁעָלִים בָּחֳרָבוֹת נְבִיאֶיךָ יִשְׂרָאֵל הָיוּ, אֶלָּא הָבִיאוּ לִי עֲרֵבִים טוֹבִים וְאֶתְּנֶנָּהּ לָכֶם, אָמְרוּ הֲרֵי בָּנֵינוּ עוֹרְבִים אוֹתָנוּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָא וַדַּאי עֲרֵבִים טוֹבִים, עַל יְדֵיהֶם אֶתְּנֶנָּהּ לָכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים ח, ג): מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז, וְאֵין עֹז אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כט, יא): ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן. בְּשָׁעָה שֶׁהַלֹּוֶה נִתְבָּע וְאֵין לוֹ לְשַׁלֵּם, מִי נִתְפָּשׂ לֹא הֶעָרֵב, הֱוֵי מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (הושע ד, ו): וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי. אָמַר רַבִּי אַחָא גַּם אֲנִי כִּבְיָכוֹל אַף אֲנִי בְּשִׁכְחָה, מִי יֹּאמַר בַּתּוֹרָה לְפָנַי בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְבֹרָךְ, לֹא הַיּוֹנְקִים, הֱוֵי מֵרִפְיוֹן הַתּוֹרָה שֶׁבָּכֶם נִתְפְּשׂוּ בְּנֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב, ל): לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם, כִּבְיָכוֹל גַּם אֲנִי בְּשִׁכְחָה, מִי יֹאמַר בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְבֹרָךְ לְפָנַי. לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לְהַכְנִיס בְּנוֹ לַתּוֹרָה וּלְחַנְּכוֹ בְּלִמּוּד, שֶׁיַּאֲרִיךְ יָמִים בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט, יא): כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ.

Shir HaShirim Rabbah 1:4:1

“Draw me after you / we will run” (Song of Songs 1:4). At Sinai, when the Jews were ready to receive the Torah, God said to them, “What? Am I supposed to give you the Torah without any security? Bring some good guarantors that you will keep it properly, and I will give it to you.” Jews: Our ancestors will be our guarantors. God: They themselves need a guarantor! Avraham questioned Me: “How will I know?” (Genesis 15:8). Yitzchak loved Esav although I hate him (Malachi 1:3). Yaakov thought I mistreated him (see Isaiah 40:27). Jews: Our prophets. God: I have complaints against them, too: “The shepherds sinned against Me” (Jeremiah 2:8). “Israel, your prophets were like foxes…” (Ezekiel 13:4). Jews: Our children are our guarantors. God: Now, that’s a guarantor! “From the mouth of infants and babes You founded oz (strength)” (Psalms 8:3)—this is Torah (ibid., 29:11). What happens if the borrower doesn’t pay? The lender collects from the guarantor. “If you forget [My] Torah, I will ‘forget’ your children” (Hosea 4:6). Therefore a person has to bring his child into the Torah and educate him in it (Shir HaShirim Rabbah 1:4:1).

סנהדרין צ״ב ב:א׳

ואם תאמר אותן שנים שעתיד הקב"ה לחדש בהן את עולמו שנאמר (ישעיהו ב, יא) ונשגב ה' לבדו ביום ההוא צדיקים מה הן עושין הקב"ה עושה להם כנפים כנשרים ושטין על פני המים שנאמר (תהלים מו, ג) על כן לא נירא בהמיר ארץ במוט הרים בלב ימים ושמא תאמר יש להם צער ת"ל (ישעיהו מ, לא) וקווי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו

Sanhedrin 92b:1

And if you say: During those years when the Holy One, Blessed be He, is destined to renew His world, as it is stated: “And the Lord alone shall be exalted on that day” (Isaiah 2:11), what are the righteous to do? How will they survive? The Holy One, Blessed be He, will make wings like eagles for them and they will fly over the surface of the water, as it is stated: “Therefore, we will not fear when God changes the land, and when the mountains are moved in the midst of the sea” (Psalms 46:3). Although God will renew the land, they will not fear, because they will be in the sky over the sea at that time. And lest you say that they will endure suffering from flying uninterrupted for an extended period, the verse states: “But they who wait for the Lord shall renew their strength; they shall mount up with wings as eagles; they shall run, and not be weary; they shall walk, and not tire” (Isaiah 40:31).

סנהדרין ק״ח ב:כ״א

אמר רב חנה בר לואי אמר שם רבא לאליעזר כי אתו עלייכו מלכי מזרח ומערב אתון היכי עבידיתו אמר ליה אייתי הקב"ה לאברהם ואותביה מימיניה והוה שדינן עפרא והוו חרבי גילי והוי גירי שנאמר (תהלים קי, א) מזמור לדוד נאם ה' לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך וכתיב (ישעיהו מא, ב) מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו

Sanhedrin 108b:21

§ Rav Ḥana bar Leva’ei says that Shem the Great said to Eliezer, servant of Abraham: When the four great kings of the east and the west came upon you to wage war with Abraham, what did you do? Eliezer said to him: The Holy One, Blessed be He, brought Abraham and placed him to His right, and we would throw dust and it became swords, and we threw straw and it became arrows, as it is stated: “A Psalm of David. The Lord says to my master: Sit to My right, until I make your enemies your footstool” (Psalms 110:1), and it is written: “Who has raised up one from the east at whose steps victory attends? He gives nations before him, and makes him rule over kings; his sword makes them as the dust, his bow as driven straw” (Isaiah 41:2).

רד"ק על ישעי׳ מ״א:ב׳:א׳

מי העיר ממזרח. והוא אברהם אבינו שהעיר אותו האל לצאת מארץ מזרח שהיתה ארץ מולדתו כמו שאמר ארצה בני קדם והעיר אותו האל מבית עובדי פסילים:

Radak on Isaiah 41:2:1

This is our forefather Abraham who he made victorious to go out from his Eastern land which was his birthplace.

מלבי"ם על ישעיהו מ״א:ג׳:א׳

ירדפם, הגם שרדף אחריהם מ"מ יעבור שלום לא ידמה בעברו כהולך למלחמה רק כהולך בשלום, הגם שיעבור ארח אשר ברגליו לא יבא, ארח מסוכן, אשר מבואר כי לא ברגליו בא שמה רק ברוח הצדק וישועת ה' אשר על כפים ישאונהו:

Malbim on Isaiah 41:3:1

Even as they are pursued, it will not appear as if they are going to war but rather going in peace. Also, no shackles shall be upon them for even on a dangerous path, they will be carried by the spirit of justice and salvation.

מלבי"ם על ישעיהו מ״א:ה׳:א׳

ראו, שב לספר ענין מלחמת המשיח ואיך כל הגוים יעמדו להלחם נגדו כולם פה אחד, מצייר כי גם האיים הרחוקים בקצה הישוב יראו וייראו, ומפני זה קצות הארץ יחרדו וימהרו לבא ויתקרבו איש אל אחיו ויאתיון למלחמה נגד המשיח, וגם יתקבצו כולם פה אחד, כי

Malbim on Isaiah 41:5:1

This comes to to speak about the war of Mashiach and how all non-Jews from all parts of the world will come together as one. It illustrates that even the farthest islands will see and be afraid. Because of this, they will all come together for war agains the Mashiach.

אדרת אליהו (ר' יוסף חיים), לך לך ל״ח

הפטרה
ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אוהבי. יובן בס"ד ע"ד שהקשו המפרשים ז"ל למה גבי אברהם לא רצה הקב"ה שיקראוהו אברם וגבי יעקב לא הקפיד והקב"ה ג"כ קראו יעקב גם אחר שקראו ישראל ותירצו דשם אברם קראו תרח בעודו בגיותו אבל שם יעקב קראו יצחק שהוא קדוש לאלוהיו ולכן לא בחר הקב"ה שיקראוהו אברם כלל וז"ש ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך וא"ת ולמה אנכי קורא יעקב ולא היה כמו אברם לז"א זרע אברהם אוהבי בשלמא יעקב הוא זרע אברהם אוהבי ושמו קראוהו אברהם ויצחק הצדיקים אבל משא"כ אברהם שהוא זרע תרח ואביו קראו אברם כשהיה בגיותו:

Aderet Eliyahu (Rabbi Yosef Chaim), Lech Lecha 38

There is a challenge raised by the Sages why it was that God didn't want Avraham called Avram but regarding Yaakov, God didn't care. God also in fact called him other names in addition to Yaakov. They answered that the name Avram was what his father Terach, the idol worshipper, called him. But Yaakov is what Yitzchak named him and he is holy to God. As such, that is why God didn't want Avraham called Avram. This is why it says here, my servant Jacob who I chose. This is also why it says here the seed of Avraham who loved me. For it makes sense as Jacob was the seed of Abraham and called as such by A and I. That is not the case for Avraham who was named by Terach as Avram when he was idol worshipping.

עקידת יצחק כ״ד:א׳:ה׳

הקטנה היא מבוארת מעצמה כי ע"כ תארו לאל יתברך שהוא צור העולמים ומקומו של עולם לסמכו ולקיימו על יסוד קיים ועומד לנצח נצחים ולא יצוייר העמידה והקיום לכל נמצא כי אם בעודו נשען וסומך על ידו ועוצם כחו ית' כמו שנאמר אל תירא כי עמך אני אל תשתע כי אני אלהיך אמצתיך אף עזרתיך אף תמכתיך בימין צדקי (ישעי' מ"א). ונאמר ה' אלהיך הוא ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך (דברים ל״א:ו׳) וכאלה רבים. אמנם בהחליש והרפות הכח ממנו מיד היא כלה ואבד כמ"ש ויי' יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור ויחדו כלם יכליון (ישעי' ל"א). כי בהתמוטט היסוד על פי רצונו ית' מיד כל הסבות הקרובות והרחוקות ומחוייביהם ומשיגיהם כלם יאבדו מהר הפך ממה שאמר אלהים בקרבה בל תמוט (תהילים מ״ו:ו׳). אמנם הגדולה היא על ג' פנים. האחד במה שהוא ידוע שהטובות החצוניות אינם טובות לפי השכל כי אם לפי הדמיון והדבר המדומה הוא חסר המציאות וא"א לנסמך עליו שיהי' שלם להיותה לפי הדמיון ולא ע"ד האמת. הוא מבואר בפי כל חכם לב כי ע"כ קראם קניינים מדומים וכבר דברו בגנותם עד שאמרו שהם עצמם מעידים שהעדרם טוב ממציאותם. וזה שכל המעלות משמשות לאדם בהמצאם בו והעושר אינו משמש רק בהוצאתו א"כ ההוצאה בו טוב מהקבוץ. הפך הטובות האמתמת שימצא השלימות בקבוצן והדבק בהן אמנם שלמה ע"ה על זה הענין עצמו אמר במשלי חכמתו מה שיזהר בו מאד כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך. ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה אל תתאו למטעמותיו וכו'

Akeidat Yitzchak 24:1:5

God says, "Do not be afraid for I am with you" (Isaiah 41,10). The implication is that without Me, you will not prevail since you have no enduring foundations. In Isaiah 31,3, we read, "As soon as God withdraws His hand, the helper will fail, the recipient of help will collapse." Here the prophet describes that relying on human help is useless, since human power endures only as long as He does not withdraw His power. For that reason, our sages describe all material wealth as kinyanim medumim, as apparent possessions. On occasion, failure to own such possessions may be preferable to owning them. Our sages teach that whereas virtues fulfill their functions only when we acquire them, material goods may only fulfill their purpose when we spend them. If these material possessions then are useful only as a means to an end, they themselves cannot be of enduring value. Since material possessions evoke in man the desire to amass forever more of them, they cannot be true possessions, since they do not satisfy the owner, but act as a reminder of all the things the owner has not yet acquired.

אבן עזרא על ישעיהו מ״א:י״ד:א׳

אל תיראי תולעת. שהיה ישראל נחשב כתולעת בעיני הבבליי', והטעם אל תיראי שתהרגי עם הבבליים:

Ibn Ezra on Isaiah 41:14:1

Thou worm Jacob, Israel had been considered by the Babylonians as worms. Fear not, that you will be killed together with the Babylonians.

אבן עזרא על ישעיהו מ״א:י״ד:ב׳

כי אני עזרתיך. פועל עבר תחת עתיד, והטעם, כי כל הגזירות העתידות, להיותם חשובות כאילו הם, ועוד כי עבר ועתיד הם כנגד הנבראים לבדם:

Ibn Ezra on Isaiah 41:14:2

עזרתיך I will help thee. The future is here expressed by the past (עזרתיך), because all the divine decrees concerning the future, are considered as sure as if they were already fulfilled; besides the difference between past and future exists only with regard to created beings.²¹to God all all eternity is one indivisible whole. Time and space and their divisions are not in real existence, but postulates of and for our reason and imagination

Rav Moshe Lichtenstein
The small but qualitative metal threshing instrument can take apart an entire mountain because of its unique qualities, despite its tiny size as compared to the great mountain. So too Israel will be redeemed because they are like an instrument in the hand of the God of Israel who rules in history.