עצת אברם לשרי, ג'ימס טיסו (סוף המאה ה19), אברם מנסה לשכנע את שרי המפנה את ראשה ושוקלת את הצעתו (מתוך אתר תל"י)
המצרים מעריצים את יופייה של שרי. ג'יימס טיסו, סוף המאה ה-19 (מצוטט מויקיפדיה)
"וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ". [...] שֶׁבִּקֵּשׁ לְנַסּוֹת אוֹתוֹ צַדִּיק לְהוֹדִיעַ מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים בָּעוֹלָם, מִיָּד בָּא רָעָב בָּעוֹלָם, שֶׁמָּצָא הָרָעָב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אָמַר לְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ, הֲרֵי רָעָב בָּאָרֶץ. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: לֹא הָיָה רָעָב כְּמוֹתוֹ בָּעוֹלָם. אָמַר לָהּ: מִצְרַיִם זוֹ יְשִׁיבָתָהּ יָפָה נֵלֵךְ לְשָׁם, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סִפּוּק הַרְבֵּה לֶחֶם וּבָשָׂר. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְפִילֵי שֶׁל מִצְרַיִם וְעָמְדוּ עַל הַיְאוֹר, רָאָה אַבְרָהָם אָבִינוּ בָּבוּאָה שֶׁל שָׂרָה בְּאוֹתוֹ נָהָר כַּחַמָּה זוֹרַחַת. מִכָּאן שָׁנוּ חֲכָמִים, שֶׁכָּל הַנָּשִׁים בִּפְנֵי שָׂרָה כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם. אָמַר לָהּ: "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ". מִכָּאן אַתָּה לָמֵד, שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ אוֹתָהּ קֹדֶם לָכֵן כְּדֶרֶךְ הַנָּשִׁים. אָמַר לָהּ: מִצְרַיִם שְׁטוּפִים בִּזְנוּת הֵן, דִּכְתִיב: "אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם" (יחזקאל כג, יט). אֶלָּא נוֹתֵן אֲנִי אוֹתָךְ בַּתֵּבָה וְנוֹעֵל בְּפָנַיִךְ, שֶׁמִּתְיָרֵא אֲנִי עַל עַצְמִי, "וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים".
(ד) "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה" (בראשית יב, יא), כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ הוּא עִמָּהּ וְעַכְשָׁו הוּא אוֹמֵר לָהּ (בראשית יב, יא): "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ", אֶלָּא שֶׁעַל יְדֵי הַדֶּרֶךְ אָדָם מִתְבַּזֶּה וְזוֹ עָמְדָה בְּיָפְיָהּ. רַבִּי זְעֵירָא בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר הָלַכְנוּ בַּאֲרַם נַהֲרַיִם וּבַאֲרַם נָחוֹר וְלֹא מָצָאנוּ אִשָּׁה נָאָה כְּמוֹתֵךְ, עַכְשָׁו שֶׁאָנוּ נִכְנָסִים לִמְקוֹם כְּעוּרִים וּשְׁחוֹרִים, (בראשית יב, יג): "אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ" וגו'.
רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אָבוּן אָמַר שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם הָיוּ עִקָּר וְעָשׂוּ עַצְמָן טְפֵלָה וְנַעֲשׂוּ טְפֵלָה, אַבְרָהָם וּבָרָק, בָּרָק (שופטים ד, ו): "וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי [...]" וגו', (שופטים ד, ח): וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ [...] וְנַעֲשָׂה טְפֵלָה, (שופטים ה, א): "וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם". אַבְרָהָם הָיָה עִקָּר (בראשית יב, ה): וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ, עָשָׂה עַצְמוֹ טְפֵלָה, "אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ", וְנַעֲשָׂה טְפֵלָה לָהּ, (בראשית יב, טז): "וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ".
(4) R. Phinehas said in the name of R. Reuben: Two people were principal actors and yet made themselves subordinate, viz. Abraham and Barak. Barak, as it is written, And she sent and called Barak . . . And Barak said unto her : If thou wilt go with me, then I will go ; but if thou wilt not go with me, I will not go (Judg. iv, 6 ff.). R. Judah explained : If thou wilt go with me to Kadesh, 3 I will go with thee against Hazor 4 ; whilst if thou wilt not go with me to Kadesh, I will not go with thee against Hazor. R. Nehemiah explained it: If thou wilt go with me in Song, 5 I will go with thee to battle; but if thou wilt not go with me in Song, I will not go with thee to battle. And she said; I will surely go with thee, notwithstanding (efes) the journey that thou takest shall not be for thy honour (ib. 9). R. Reuben said: [Efes] is a Greek word, as though to say hafes (let alone).* Said she to him: 'What thinkest thou? that the glory for the Song shall be given to thee alone!* He retired into the second place, as it is written, Then sang Deborah and Barak the son of Abinoam, etc. (ib, v, i). 2 [Translation 1939 Freedman and Simon, Soncino Press]
כֵּיוָן שֶׁעָשׂוּ כָּךְ, בָּא לַעֲבֹר, נִתְקַבְּצוּ הַמּוֹכְסִין אָמְרוּ לוֹ: מָה אַתָּה טוֹעֵן בְּתוֹךְ הַתֵּבָה. אָמַר לָהֶן: שְׂעוֹרִין. אָמְרוּ לוֹ: אֵינָן אֶלָּא חִטִּין. אָמַר לָהֶם: טְלוּ מֶכֶס שֶׁל חִטִּין. אָמְרוּ לוֹ: הֵן פִּלְפְּלִין. אָמַר לָהֶן: טְלוּ מֶכֶס שֶׁל פִּלְפְּלִין. אָמְרוּ לוֹ: אֵינָן אֶלָּא זְהוּבִים. כֵּיוָן שֶׁדָּחֲקוּ עָלָיו, פָּתְחוּ אֶת הַתֵּבָה וְרָאוּ אוֹתָהּ כַּחַמָּה זוֹרַחַת. אָמְרוּ לוֹ: אֵין דֶּרֶךְ זוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ הֶדְיוֹט. "וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה". כֵּיוָן שֶׁרָאָה אַבְרָהָם כָּךְ, הִתְחִיל בּוֹכֶה וּמִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֵר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זוֹ הִיא בִטְחוֹנִי שֶׁבָּטַחְתִּי בְּךָ, וְעַכְשָׁו עֲשֵׂה לְמַעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ וְאַל תְּבַיְּשֵׁנִי מִסִּבְרִי. וְאַף שָׂרָה צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי לֹא הָיִיתִי יוֹדַעַת כְּלוּם, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁאָמַר לִי שֶׁאָמַרְתָּ לוֹ "לֶךְ לְךָ", הֶאֱמַנְתִּי לִדְבָרֶיךָ, וְעַכְשָׁו נִשְׁאַרְתִּי יְחִידָה מֵאָבִי וּמֵאִמִּי וּמִבַּעְלִי, יָבֹא רָשָׁע זֶה וְיִתְעוֹלֵל בִּי, עֲשֵׂה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וּלְמַעַן בִּטְחוֹנִי בִּדְבָרֶיךָ. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חַיַּיִךְ, אֵין דָּבָר רָע נוֹגֵעַ בִּיךְ וּבְבַעְלִיךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, "לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן וּרְשָׁעִים מָלְאוּ רָע" (משלי יב, כא).
פַרְעֹה וּבֵיתוֹ אֲנִי אֶעֱשֶׂה בָהֶן דֻּגְמָא, דִּכְתִיב: "וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי". מַהוּ עַל דְּבַר שָׂרַי? בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָרַד מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם וְשַׁרְבִיט בְּיָדוֹ, בָּא פַרְעֹה לִשְׁלֹף מִנְעָלָהּ, הָיָה מַכֵּהוּ בְיָדוֹ. בָּא לִגַּע בִּבְגָדֶיהָ, הָיָה מַכֵּהוּ, וְהָיָה נִמְלָךְ הַמַּלְאָךְ בְּשָׂרָה עַל כָּל מַכָּה וּמַכָּה. מִנַּיִן? שֶׁכָּךְ כְּתִיב: "עַל דְּבַר שָׂרַי". עַל דִּבּוּר שָׂרַי לֹא נֶאֱמַר, וְלֹא עַל עֵסֶק, וְלֹא עַל אוֹדוֹת, וְלֹא בַעֲבוּר, וְלֹא בִגְלַל, אֶלָּא עַל דְּבַר שָׂרַי. וְאִם אוֹמֶרֶת שָׂרַי שֶׁיַּלְקֶה, הָיָה מַכֵּהוּ. וְאִם אוֹמֶרֶת שֶׁיַּמְתִּין לוֹ קִמְעָה, הָיָה עוֹשֶׂה. וְאַף אֲפַרְכִין וְהַשָּׂרִים וְכָל בְּנֵי בֵיתוֹ לָקוּ עִמּוֹ, דִּכְתִיב: "וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים", מִכָּל נְגָעִים שֶׁבָּאוּ וְשֶׁעֲתִידִין לָבֹא עַל בְּנֵי אָדָם, בָּאוּ עָלָיו. וְאֶת בֵּיתוֹ, לְרַבּוֹת עֲבָדִים וּכְתָלִים וְעַמּוּדִים וְכֵלִים וְכָל דָּבָר, לְקַיֵּם מַה שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן וּרְשָׁעִים מָלְאוּ רָע.
וַהֲוָה כְּמָא דְקָרֵיב לְמֵיעַל לִתְּחוּם מִצְרַיִם וּמָטוּ לְנַהֲרָא וּגְלִיאוּ בִּשְרֵיהוֹן לְמַעֲבַר וַאֲמַר אַבְרָם לְשָרַי אִנְתָּתֵיהּ הָא עַד כְּדוֹן לָא אִסְתַּכְּלִית בִּבְשָרִיךְ וּכְדוֹן יַדְעִית אֲרוּם אִנְתְּתָא שַׁפִּירַת חֵיזוּ אַנְתְּ.
[תרגום לעברית]
והיה כאשר התקרבו לתחום מצרים והגיעו לנהר וגילו את גופם כדי לעבור, ואמר אברם לשרי אשתו, עד עכשיו לא הסתכלתי בבשרך, ועכשיו ידעתי כי אישה יפת מראה את
(ה) "וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים" (בראשית יב, יד), וְשָׂרָה הֵיכָן הָיְתָה, נְתָנָהּ בְּתֵבָה וְנָעַל בְּפָנֶיהָ, כֵּיוָן דִּמְטָא לְמִכְסָא, אָמְרִין לֵיהּ הַב מִכְסָא, אֲמַר אֲנָא יָהֵיב מִכְסָא, אָמְרִין לֵיהּ מָאנִין אַתְּ טָעִין, אֲמַר אֲנָא יָהֵיב דְּמָאנִין. אָמְרִין לֵיהּ דְּהַב אַתְּ טָעִין, אֲמַר אֲנָא יָהֵיב מִן דִּדְהַב. אָמְרוּ לֵיהּ מֶטַכְּסִין אַתְּ טָעִין, אֲמַר דִּמְטַכְּסֵי אֲנָא יָהֵיב. מַרְגָּלְיָן אַתְּ טְעוּן, אֲמַר אֲנָא יָהֵיב דְּמַרְגָּלְיָן. אָמְרִין לֵיהּ לָא אֶפְשָׁר אֶלָּא דִּפְתַחְתְּ וְחַמֵּית לָן מַה בְּגַוָּהּ. כֵּיוָן שֶׁפְּתָחָהּ הִבְהִיקָה כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם מִזִּיוָהּ.
רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי יוֹנָתָן בַּר חַגַּי מִשֵּׁם רַבִּי יִצְחָק אָמְרֵי אִיקוֹנִין שֶׁל חַוָּה נִמְסְרוּ לְרָאשֵׁי הַדּוֹרוֹת, לְהַלָּן כְּתִיב (מלכים א א, ד): "וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד", מַגַּעַת עַד אִיקוֹנִין שֶׁל חַוָּה, בְּרַם הָכָא כִּי יָפָה הִיא מְאֹד, מְאֹד מֵאִיקוֹנִין שֶׁל חַוָּה. (בראשית יב, טו): "וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה", רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מִתְעַלָּה וְהוֹלֶכֶת, חַד אֲמַר אֲנָא יָהֵיב מְאָה דִנָּרִין וְאֵעָלֵל עִמָּהּ. וְחַד אֲמַר אֲנָא יָהֵיב מָאתָן וְאֵעָלֵל עִמָּהּ [...]
ואני אברם חלמתי חלום בליל בואי לארץ מצרים, וראיתי בחלומי [והנ]ה (עץ) ארז אחד ו(עץ) תמרה אחת ... ובאו ב[ני] אדם וביקשו לכרות ולעקור את ה [א]רז, ולהשאיר התמרה לבדה. וצעקה התמרה ואמרה:' אל תכרתו את הארז, כי שנינו משורש (אחד)', וניצל הארז בגלל התמרה, ולא [נכרת]. והתעוררתי משנתי בלילה, ואמרתי לשרה אשתי: 'חלום חלמת[י, ומ]פחד אני [מן] החלום הזה'. אמרה לי:'ספר לי חלומך ואדע (אותו)'. והתחלתי לספר לה את החלום, [והודעתי] ל[ה פשר] החלום [ההוא ו]אמר[תי]:'...אשר יבקשו להרוג אותי ולהשאיר אותך (בחיים). זאת אפוא הטובה [אשר תעשי עמי]: בכל מקום אשר [נימצא בו, אמרי] עלי "אחי הוא", ואחיה בעבורך ותמלט נפשי בגללך. [...יבקשו] לקחת אותך ממני ולהרוג אותי'. ושרי בכתה על דברי בלילה ההוא.
(מצוטט מויקיפדיה בעברית) 1QApGen טור יט, שורות 13–21
אלוהים עצר את תאוותו הפושעת [של פרעה] על ידי מחלה וסכסוך במדינה.
(א) "וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים" וגו' (בראשית יב, יז). כְּתִיב (תהלים צב, יג): "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח".
מָה הַתְּמָרָה הַזּוֹ וְאֶרֶז אֵין בָּהֶם לֹא עִקּוּמִים וְלֹא סִיקוּסִים, כָּךְ הַצַּדִּיקִים אֵין בָּהֶם לֹא עִקּוּמִים וְלֹא סִיקוּסִים. מָה הַתְּמָרָה וְאֶרֶז צִלָּן רָחוֹק, כָּךְ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים רָחוֹק. מָה הַתְּמָרָה וְאֶרֶז לִבָּן מְכֻוָּן לְמַעְלָן, כָּךְ הַצַּדִּיקִים לִבָּן מְכֻוָּן לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא [...] מַה תְּמָרָה וְאֶרֶז יֵשׁ לָהֶן תַּאֲוָה, אַף צַדִּיקִים יֵשׁ לָהֶן תַּאֲוָה, וּמַה הִיא תַּאֲוָתָן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא [...]
אִי מָה הָאֶרֶז אֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, כָּךְ הֵן צַדִּיקִים, אֶתְמְהָא, תַּלְמוּד לוֹמַר "יִפְרָח".
מַה תְּמָרָה זוֹ אֵין בָּהּ פְּסֹלֶת, אֶלָּא תְּמָרֶיהָ לַאֲכִילָה, וְלוּלָבֶיהָ לְהַלֵּל, חֲרָיוֹת לְסִכּוּךְ, סִיבִים לַחֲבָלִים, סַנְסַנִּים לִכְבָרָה, שִׁפְעַת קוֹרוֹת לְהַקְרוֹת בָּהֶם אֶת הַבַּיִת, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל אֵין בָּהֶם פְּסֹלֶת, אֶלָּא מֵהֶם בַּעֲלֵי מִקְרָא, מֵהֶם בַּעֲלֵי מִשְׁנָה, מֵהֶם בַּעֲלֵי תַּלְמוּד, מֵהֶם בַּעֲלֵי הַגָּדָה.
מַה תְּמָרָה זוֹ וְאֶרֶז כָּל מִי שֶׁהוּא עוֹלֶה לְרֹאשָׁן וְאֵינוֹ מְשַׁמֵּר אֶת עַצְמוֹ הוּא נוֹפֵל וָמֵת, כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא בָּא לְהִזְדַּוֵּג לְיִשְׂרָאֵל, סוֹף שֶׁהוּא נוֹטֵל אֶת שֶׁלּוֹ מִתַּחַת יְדֵיהֶם. תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן, שֶׁהֲרֵי שָׂרָה עַל יְדֵי שֶׁמְּשָׁכָהּ פַּרְעֹה לַיְלָה אַחַת לָקָה הוּא וּבְנֵי בֵיתוֹ בִּנְגָעִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: "וַיְנַגַע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים" וגו'.
גם הסיפור של אברם ושרי במצרים הוא כזה. שכן סיפורים דומים מופיעים בסמוך לו עוד פעמיים בספר בראשית:
- שרה ופרעה (בראשית יב, י-כ)
- שרה ומלך גרר (בראשית כ)
- רבקה ומלך גרר (בראשית כו, א-יד)
החזרה על שלושת הסיפורים מחדדת דווקא את ההבדלים ביניהם ומאפשרת הערכה מוסרית שלהם. נעסוק בכך בשיעורנו.