Disagreement for the Sake of Heaven

The purpose of this source sheet is to explore the idea of holy disagreement and to determine what disagreements may fall outside of holy disagreement. We begin with Pirkei Avot's direct commentary:

משנה אבות ה׳:י״ז

(יז) כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ:

Pirkei Avot 5:17

(17) Every dispute that is for the sake of Heaven, will in the end endure; But one that is not for the sake of Heaven, will not endure. Which is the controversy that is for the sake of Heaven? Such was the controversy of Hillel and Shammai. And which is the controversy that is not for the sake of Heaven? Such was the controversy of Korah and all his congregation.

In order to give context, consider Bamidbar and its discussion of Korach's disagreement, which is not for the sake of heaven:

במדבר ט״ז:א׳-י״א

(א) וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קְהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן׃ (ב) וַיָּקֻ֙מוּ֙ לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וַאֲנָשִׁ֥ים מִבְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם נְשִׂיאֵ֥י עֵדָ֛ה קְרִאֵ֥י מוֹעֵ֖ד אַנְשֵׁי־שֵֽׁם׃ (ג) וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֮ רַב־לָכֶם֒ כִּ֤י כָל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יְהוָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל יְהוָֽה׃ (ד) וַיִּשְׁמַ֣ע מֹשֶׁ֔ה וַיִּפֹּ֖ל עַל־פָּנָֽיו׃ (ה) וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־קֹ֜רַח וְאֶֽל־כָּל־עֲדָתוֹ֮ לֵאמֹר֒ בֹּ֠קֶר וְיֹדַ֨ע יְהוָ֧ה אֶת־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְאֶת־הַקָּד֖וֹשׁ וְהִקְרִ֣יב אֵלָ֑יו וְאֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר יִבְחַר־בּ֖וֹ יַקְרִ֥יב אֵלָֽיו׃ (ו) זֹ֖את עֲשׂ֑וּ קְחוּ־לָכֶ֣ם מַחְתּ֔וֹת קֹ֖רַח וְכָל־עֲדָתֽוֹ׃ (ז) וּתְנ֣וּ בָהֵ֣ן ׀ אֵ֡שׁ וְשִׂימוּ֩ עֲלֵיהֶ֨ן קְטֹ֜רֶת לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ מָחָ֔ר וְהָיָ֗ה הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־יִבְחַ֥ר יְהוָ֖ה ה֣וּא הַקָּד֑וֹשׁ רַב־לָכֶ֖ם בְּנֵ֥י לֵוִֽי׃ (ח) וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֶל־קֹ֑רַח שִׁמְעוּ־נָ֖א בְּנֵ֥י לֵוִֽי׃ (ט) הַמְעַ֣ט מִכֶּ֗ם כִּֽי־הִבְדִּיל֩ אֱלֹהֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶתְכֶם֙ מֵעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל לְהַקְרִ֥יב אֶתְכֶ֖ם אֵלָ֑יו לַעֲבֹ֗ד אֶת־עֲבֹדַת֙ מִשְׁכַּ֣ן יְהוָ֔ה וְלַעֲמֹ֛ד לִפְנֵ֥י הָעֵדָ֖ה לְשָׁרְתָֽם׃ (י) וַיַּקְרֵב֙ אֹֽתְךָ֔ וְאֶת־כָּל־אַחֶ֥יךָ בְנֵי־לֵוִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבִקַּשְׁתֶּ֖ם גַּם־כְּהֻנָּֽה׃ (יא) לָכֵ֗ן אַתָּה֙ וְכָל־עֲדָ֣תְךָ֔ הַנֹּעָדִ֖ים עַל־יְהוָ֑ה וְאַהֲרֹ֣ן מַה־ה֔וּא כִּ֥י תלונו [תַלִּ֖ינוּ] עָלָֽיו׃

Numbers 16:1-11

(1) Now Korah, son of Izhar son of Kohath son of Levi, betook himself, along with Dathan and Abiram sons of Eliab, and On son of Peleth—descendants of Reuben— (2) to rise up against Moses, together with two hundred and fifty Israelites, chieftains of the community, chosen in the assembly, men of repute. (3) They combined against Moses and Aaron and said to them, “You have gone too far! For all the community are holy, all of them, and the LORD is in their midst. Why then do you raise yourselves above the LORD’s congregation?” (4) When Moses heard this, he fell on his face. (5) Then he spoke to Korah and all his company, saying, “Come morning, the LORD will make known who is His and who is holy, and will grant him access to Himself; He will grant access to the one He has chosen. (6) Do this: You, Korah and all your band, take fire pans, (7) and tomorrow put fire in them and lay incense on them before the LORD. Then the man whom the LORD chooses, he shall be the holy one. You have gone too far, sons of Levi!” (8) Moses said further to Korah, “Hear me, sons of Levi. (9) Is it not enough for you that the God of Israel has set you apart from the community of Israel and given you access to Him, to perform the duties of the LORD’s Tabernacle and to minister to the community and serve them? (10) Now that He has advanced you and all your fellow Levites with you, do you seek the priesthood too? (11) Truly, it is against the LORD that you and all your company have banded together. For who is Aaron that you should rail against him?”

In understanding the disagreement of Korach, Jastrow offers the following on the word מַחֲלוֹקֶת, which is translated as "the controversy of" above in Pirkei Avot:

מילון יסטרוב, מַחֲלוֹקֶת א׳

...

Jastrow, מַחֲלוֹקֶת 1

מַחֲלוֹקֶת f. (b. h. מַחֲלֹקֶת; חָלַק) division; separation; difference, dissension, strife, faction. Gen. R. s. 4 למה אין כתיב … נבראת המ׳ why are not the words ‘that it was good’ written about the second day of creation?… Because separation was created thereon (Gen. I, 6); אם מ׳ שהיא לתיקונו וכ׳ if to a separation which was made for the establishment and settlement of the world, ‘that it was good’ cannot be applied, how much less to a separation which tends to the confusion of the world! Ab. V, 17 מ׳ שהיא לשם שמים a dissension which is carried on for the sake of heaven (of truth, without selfish motives). Ber. 37ᵃ עד מתי … בין המ׳ how long wilt thou put thy head between contending parties, i.e. why dost thou deviate from the established rule? Ib. 38ᵇ במ׳ שנויה this has been taught under a controversy of opinion. Y. Peah I, 16ᵃ בעלי מ׳ people who create strife. Y. Snh. I, 19ᶜ top בתחלה לא היתה מ׳ וכ׳ in former days there were no conflicting opinions in Israel (they being settled by the Sanhedrin); Bab. Snh. 88ᵇ לא היו מרבין מ׳ וכ׳ they allowed no differences to spread &c.; Tosef. ib. VII, 1; Tosef. Ḥag. II, 9 מַחֲלוֹקוֹת (pl.). B. Bath. 147ᵃ אל תהיו במ׳ do not join a political faction. Hor. 11ᵇ מפני מַחֲלוֹקָתוֹ של וכ׳ (not מחלקותו) on account of the contention of Adoniyah (who claimed the right of succession). Ib. כי איכא מ׳ בעיא וכ׳ wherever there was a contest between claimants, anointing was required; a. fr.—Pl. מַחֲלוֹקוֹת. Sot. 47ᵇ רבו מ׳ וכ׳ the factions in Israel became numerous. Tosef. Snh. l. c., v. supra. Meg. 3ᵃ שלא ירבו מ׳ וכ׳ in order that dissensions may not spread &c.; a. e.

A helpful modern source examines the tactics at issue (and the entire chapter is good):

Redeeming Relevance; Numbers, CHAPTER 3 Korach and the Limits of Popular Government 15
When the rabbis critique the “disagreement of Korach and his group,” they are referring to this breakdown of communication that we have just traced. In Pirkei Avot 5:17 we read that such a disagreement will not have positive results whereas disagreements such as the ones between Hillel and Shammai will. The difference, say the rabbis, is that the latter was “for the sake of Heaven,” whereas the former was not. No doubt that is what is ultimately behind good communication, but the practical difference is that Hillel and Shammai were not asking rhetorical questions and walking away from each other. They argued back and forth to express their perspective and to hear what the other had to say. When Korach opened the discussion by making rhetorical swipes at Moshe, the chances for edification or even resolution were certainly quite slim. When Datan and Aviram refused to speak to Moshe, the chances disappeared altogether.

Rabbi Lord Jonathan Sacks offers this distinction:

Argument for the Sake of Heaven (Korach 5779):
The Sages were drawing a fundamental distinction between two kinds of conflict: argument for the sake of truth and argument for the sake of victory.
The passage must be read this way, because of the glaring discrepancy between what the rebels said and what they sought.

ADDITIONAL SOURCES FOR CONSIDERATION

Interestingly, Or HaChaim notes that Korach's disagreement was framed in terms that, today, we would see as democratic:

אור החיים על במדבר ט״ז:ג׳:א׳

רב לכם כי כל העדה וגו' ומדוע וגו'. פירוש רבנות גדולה נטלתם לעצמכם יותר מהראוי, ואם תאמר מה היא הרבנות הגדולה, כי כל העדה כלם קדושים ועוד להם שבתוכם ה' מה שלא השיגה אומה בעולם ואתם רבנים עליהם, עוד רמזו במאמר זה לומר כי השכינה שכנה לכבוד ישראל לא לכבוד אהרן והוא מאמר בתוכם ה'.

Or HaChaim on Numbers 16:3:1

רב לכם כי כל העדה כלם קדושים, "a great deal for you, for the whole community is holy." They meant that Moses and Aaron had arrogated too much authority to themselves. In the event that Moses and Aaron would ask wherein precisely they had arrogated to themselves too much authority, Korach and company said that in view of the fact that the entire community was holy having experienced direct communication from G'd something not granted to any other nation, plus the fact that G'd remained within its midst, Moses and Aaron had placed themselves above such a holy nation. By saying ובתוכם השם, "and G'd is in their midst," they hinted that the presence of G'd was due to the people and not to the merit of Moses and Aaron.

Chizkuni indicates that Korach was alleging Moshe sought dictatorship:

חזקוני, במדבר ט״ז:י״ג

(א) כי תשתרר עלינו גם השתרר יש בתורה גמין הפוכים והוא כמו כי גם תשתרר עלינו השתרר דוגמא וברכתם גם אותי כי גם אותך הרגתי. ד״‎א כי תשתרר עלינו אתה גם השתרר אהרן אחיך.

Chizkuni, Numbers 16:13

(1) כי תשתרר עלינו גם השתרר, “but you have also imposed a dictatorship over us!” According to Rash’bam, the Torah uses the word גם, usually translated as “also,” both positively and negatively, i.e. as a continuation of something previous, or as an abrupt opposite of something previously stated. Our verse is an example of Datan and Abiram using it in the latter sense as if asking: “are you now going to also (even) act as dictator? Exodus 12,32 is such an example where the Pharaoh who had railed against Moses and Aaron all the time, suddenly makes a 180 degree turn by pleading for Moses to bless him also when offering sacrifices to the Jewish G-d. Numbers 22,33, is another such example where the angel who had not killed anyone tells Bileam that he would have killed not only his ass but also Bileam if he had been at liberty to do so.

Rashi takes issue with the tactics Korach used to rally people against Moshe:

רש"י על במדבר ט״ז:י״ט:א׳

ויקהל עליהם קרח. בְּדִבְרֵי לֵצָנוּת, כָּל הַלַּיְלָה הַהוּא הָלַךְ אֵצֶל הַשְּׁבָטִים וּפִתָּה אוֹתָם — "כִּסְבוּרִין אַתֶּם שֶׁעָלַי לְבַדִּי אֲנִי מַקְפִּיד? אֵינִי מַקְפִּיד אֶלָּא בִּשְׁבִיל כֻּלְּכֶם, אֵלּוּ בָאִין וְנוֹטְלִין כָּל הַגְּדֻלּוֹת, לוֹ הַמַּלְכוּת וּלְאָחִיו הַכְּהֻנָּה" עַד שֶׁנִּתְפַּתּוּ כֻלָּם (שם):

Rashi on Numbers 16:19:1

ויקהל עליהם קרח AND KORAH CONVENED [ALL THE CONGREGATION] AGAINST THEM, by means of scoffing language: that whole night he went round to all the tribes and tried to win them over: “Do you really think that I care for myself alone? It is only for all of you that I have a care! These men come and occupy every high office: royal rank for himself, for his brother the priesthood!” — until in the end all of them submitted to his persuasion (Midrash Tanchuma, Korach 7).

Still more sources, offered without any additional preface:

אור החיים על במדבר ט״ז:י״ט:א׳

ויקהל עליהם וגו'. פירוש שלא נקהלו לרצונם אלא קרח הקהילם, וכפי זה יגיד הכתוב שבח העדה. או ירצה לתת טעם למאמר ה' שבא אחר כך הבדלו מתוך העדה וגו' ואכלה אותם, ויאמר האומר אם קרח ועדתו חטאו אלה הצאן למה יכלו, לזה הקדים ואמר כי נקהלו לרצון קרח ולחיבתו ולזה נראים כחפצים במעשיו ולזה אמר ה' הבדלו וגו' ואכלה אותם:

Or HaChaim on Numbers 16:19:1

ויקהל עליהם קרח, Korach assembled against them, etc. This tells us that these people did not voluntarily assemble against Moses but only after Korach had put heavy pressure on them to do so. Accordingly, the Torah reports something here that is favourable for this whole congregation of 250 men. On the other hand, the words ויקהל עליהם may only provide the background to the command by G'd in verse 20 to separate themselves from this congregation in order that G'd could destroy them simultaneously and at once. The verse would provide the answer to the people who questioned why the animals had to perish along with their masters. What sin had the animals committed? To this the Torah answered that seeing the animals had obeyed Korach they were considered as if they had been supporters of his.

ספורנו על במדבר ט״ז:ג׳:א׳

ויקהלו על משה ועל אהרן קרח דתן ואבירם נקהלו להתרעם על משה ועל אהרן במעמד חמשים ומאתים נשיאי העדה שהלכו שם בעצת אלה המתרעמים בעת שהיו לפני משה אנשים מבני ישראל הבאים לדין. ואותם החמשים ומאתים נועדו שם כמו הולכים לתומם אל משה להתיצב עמו שם כדי שכשיקהלו קרח דתן ואבירם אחר כך על משה ואהרן יהיו הם כולם כאחד מסכימים לדברי הנקהלים לפני אותם אנשים מבני ישראל שנמצאו שם ובחרו שעה שיהיה שם המון עם כדי לפרסם ולהעביר קול במחנה למען ירבו מתקוממים עמהם:

Sforno on Numbers 16:3:1

ויקהלו על משה ועל אהרן, Korach, Datan and Aviram, assembled in order to incite against Moses and Aaron in the presence of 250 dignitaries of the people who had allowed themselves to be incited. This incident occurred at a time when a number of Israelites had assembled in the vicinity of Moses waiting to have their respective complaints adjudged. The 250 men mentioned walked around as if minding their own business, wanting to consult Moses about some harmless matter. It was their intention to arouse the crowd in order to provide support for Korach’s and his henchmen’s insurrection as soon as the latter would show up and begin asking hostile questions of Moses and Aaron. They selected an hour of day when there was a sizable crowd in Moses’ vicinity in order to reap the maximum benefit from that, and so that all those who were convinced of the validity of Korach’s complaints would spread the word and bring reinforcements from the plain people in the camp.

סידור אשכנז, ימי חול, תפילת שחרית, הכנה לתפילה, עול מלכות שמים א׳

לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם יְרֵא שָׁמַֽיִם בְּסֵֽתֶר וּבַגָּלוּי וּמוֹדֶה עַל־הָאֱמֶת וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ וְיַשְׁכֵּם וְיֹאמַר:

Siddur Ashkenaz, Weekday, Shacharit, Preparatory Prayers, Sovereignty of Heaven 1

A person should always be in fear of God, privately as well as openly, [he should] admit the truth,²Acknowledging the truth is fundamental to serving God, and to all human behavior. One who is concerned merely with “winning the argument” will go to any extreme to come out on top. This attitude caused the downfall of the 250 leaders who joined Korach, rather than acknowledge the truth of Moses’ declaration (Numbers 16:2-35).—Siach Yitzchok

and speak truth in his heart.

רש"י על במדבר ט״ז:א׳:ב׳

ויקח קרח. לָקַח אֶת עַצְמוֹ לְצַד אֶחָד לִהְיוֹת נֶחֱלָק מִתּוֹךְ הָעֵדָה לְעוֹרֵר עַל הַכְּהֻנָּה, וְזֶהוּ שֶׁתִּרְגֵם אֻנְקְלוֹס "וְאִתְפְּלֵג" — נֶחֱלַק מִשְּׁאָר הָעֵדָה לְהַחֲזִיק בְּמַחֲלֹקֶת, וְכֵן "מַה יִּקָּחֲךָ לִבֶּךָ" (איוב ט"ו) — לוֹקֵחַ אוֹתְךָ לְהַפְלִיגְךָ מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם. דָּ"אַ: ויקח קרח, מָשַׁךְ רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת שֶׁבָּהֶם בִּדְבָרִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "קַח אֶת אַהֲרֹן" (ויקרא ח'), "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים" (הושע י"ד):

Rashi on Numbers 16:1:2

ויקח קרח lit., AND KORAH TOOK — He betook himself on one side with the view of separating himself from out of the community so that he might raise a protest regarding the priesthood to which Moses had appointed his brother. This is what Onkelos means when he renders it by ואתפלג — “he separated himself” from the rest of the community in order to maintain dissension. Similar is, (Job 15:12) “Why doth thy heart take thee aside (יקחך)”, meaning, it takes you aside to separate you from other people (Midrash Tanchuma, Korach 2). — Another explanation of ויקח קרח is: he attracted (won over) the chiefs of the Sanhedrin amongst them (the people) by fine words. The word is used here in a figurative sense just as in. (Leviticus 8:2) “Take (קח) Aaron”; (Hosea 14:3) “Take (קחו) words with you” (Midrash Tanchuma, Korach 1).

רמב"ן על במדבר ט״ז:א׳:א׳

ויקח קרח פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא (קרח ב) ויקח קרח לקח עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה וזהו שתרגם אונקלוס ואתפלג נחלק מתוך העדה להחזיק במחלוקת וכן מה יקחך לבך (איוב טו יב) לוקח אותך להפליגך משאר בני אדם לשון רש"י ודעת המדרש אינו כפירוש הרב אבל אמרו שם אין ויקח אלא לשון פליגה שלבו לקחו כענין שנאמר מה יקחך לבך ואינו רוצה לומר שלקח עצמו לצד אחד וכן מה יקחך לבך אינו שיקח אותך לצד אחד להפליג עצמך משאר בני אדם אבל כונת המדרש בויקח קרח שלקח עצה בלבו לעשות מה שיספר כי הלקיחה תאמר על העצה והמחשבה וכן מה יקחך לבך מה מחשבה יקח לך לבך שתחשוב בסתר לית דין ולית דיין ולא תגלה אותה או מה ירמזון עיניך שמתוך רמיזותיך נכר שאתה כופר במשפט האלהים ולא תפרש זה אבל תקרא תגר כמסתיר עצמו ואליפז אמר זה לאיוב קודם שגילה איוב מחשבתו במאמר ברור שאין לבורא השגחה בפרטי הנבראים השפלים ולכך אמר לו (שם כב יג) ואמרת מה ידע אל הבעד ערפל ישפוט והוא ענין המענה ההוא למתבונן בו וכן לשון לקיחה במחשבה קחו מוסרי (משלי ח י) ולבלתי קחת מוסר (ירמיהו יז כג) אמרו עוד במדרש (רבה יח טז) ויחלוק וידבר ויצו קרח אינו נאמר אלא ויקח מה לקח לא לקח כלום אלא לבו נטלו אמר הכתוב מה יקחך לבך והוא כמה שפירשתי ואונקלוס שתרגם ואתפלג פתר הענין לא הלשון כמנהגו במקומות רבים וכן תרגם על דבר קרח (להלן יז יד) על פלוגתא דקרח ותרגם בדבר בלעם (להלן לא טז) בעצת בלעם כי הוא מזכיר הענין בתרגומו ור"א אמר ויקח קרח אנשים דרך קצרה כמו חמור לחם (שמואל א טז כ) ואחרים אמרו כי ודתן כמו ואלה בני צבעון ואיה וענה (בראשית לו כד) ותקונו ויקח קרח דתן ואבירם ולפי דעתי אין צורך כי הגון הוא בלשון שיאמר ויקח קרח ודתן ויקומו ויקהלו על משה ועל אהרן כי בכל תחילת מעשה תבא לקיחה והוא לשון התעוררות במעשה ההוא וכן ואבשלום לקח ויצב לו בחייו את מצבת ( יח יח) ואם תחפוץ לפרש כי הלקיחה על הדבר אשר יזכיר אחרי כן ויקח אבשלום את המצבת ויצב לו בחייו כך תפרש ויקח קרח את האנשים מבני ישראל חמשים ומאתים ויקומו לפני משה ויקהלו על משה ועל אהרן ואמר רבי אברהם כי זה הדבר היה במדבר סיני כאשר נחלפו הבכורים ונבדלו הלוים כי חשבו ישראל שאדונינו משה עשה זה מדעתו לתת גדולה לאחיו גם לבני קהת שהם קרובים אליו ולכל בני לוי שהם ממשפחתו והלוים קשרו עליו בעבור היותם נתונים לאהרן ולבניו וקשר דתן ואבירם בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם גם קרח בכור היה וזה מדעתו של רבי אברהם שהוא אומר במקומות רבים אין מוקדם ומאוחר בתורה לרצונו וכבר כתבתי (לעיל ט א) כי על דעתי כל התורה כסדר זולתי במקום אשר יפרש הכתוב ההקדמה והאחור וגם שם לצורך ענין ולטעם נכון אבל היה הדבר הזה במדבר פארן בקדש ברנע אחר מעשה המרגלים והנכון בדרש שכעס קרח על נשיאות אלצפן כמאמר רבותינו (תנחומא קרח א) וקנא גם באהרן כמו שנאמר ובקשתם גם כהונה (פסוק י) ונמשכו דתן ואבירם עמו ולא על הבכורה כי יעקב אביהם הוא אשר נטלה מראובן ונתנה ליוסף אבל גם הם אמרו טענתם להמיתנו במדבר (פסוק יג) ולא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו (פסוק יד) והנה ישראל בהיותם במדבר סיני לא אירע להם שום רעה כי גם בדבר העגל שהיה החטא גדול ומפורסם היו המתים מועטים ונצלו בתפלתו של משה שהתנפל עליהם ארבעים יום וארבעים לילה והנה היו אוהבים אותו כנפשם ושומעים אליו ואלו היה אדם מורד על משה בזמן ההוא היה העם סוקלים אותו ולכן סבל קרח גדולת אהרן וסבלו הבכורים מעלת הלוים וכל מעשיו של משה אבל בבואם אל מדבר פארן ונשרפו באש תבערה ומתו בקברות התאוה רבים וכאשר חטאו במרגלים לא התפלל משה עליהם ולא בטלה הגזרה מהם ומתו נשיאי כל השבטים במגפה לפני ה' ונגזר על כל העם שיתמו במדבר ושם ימותו אז היתה נפש כל העם מרה והיו אומרים בלבם כי יבואו להם בדברי משה תקלות ואז מצא קרח מקום לחלוק על מעשיו וחשב כי ישמעו אליו העם וזה טעם להמיתנו במדבר אמרו הנה הבאת אותנו אל המקום הזה ולא קיימת בנו מה שנדרת לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש כי לא נתת לנו נחלה כלל אבל נמות במדבר ונהיה כלים שם כי גם זרענו לא יצאו מן המדבר לעולם ויבטל מן הבנים מה שנדרת להם כאשר נתבטל מן האבות וזה טעם תלונתם הנה במקום הזה אחר גזרת המרגלים מיד והקרוב כי היו אלה הנקהלים כולם בכורות כי על כן חרה להם על הכהונה ולכך אמר להם משה שיקחו מחתות כמנהגם הראשון ויתגלה הדבר אם יבחר השם בהם או בכהנים:

Ramban on Numbers 16:1:1

Korach took. Rabbi Avraham (Ibn Ezra) wrote. “This event took place in the Sinai desert when the firstborn were exchanged for the Levites. The Bnei Yisroel thought that Moshe did this on his own accord, because he wanted to uplift his bother Aharon, the sons of Kehos, his relatives, and all the sons of Levi, his family. The Levites rose up against him because they were slated to be under the authority of Aharon and his sons. Dasan and Aviram rebelled because Moshe took away the rights of the firstborn from their father Reuven and gave them to Yosef. Korach was a firstborn as well.” In this, Rabbi Avraham follows his view that the Torah was written without regard to chronological order. However, I wrote (at the beginning of Parshas Acharei Mos) that in my opinion the entire Torah is written in chronological order, except for the places in which Scripture notes explicitly that it is out of order. In those places it is because of a certain need or suitable reason. Consequentially, the correct explanation here is that this event occurred in the Paran desert, at Kodeish Barnea, after the incident of the spies. The real reason for Korach’s rebellion is as explained in Midrash Rabbah and Tanchuma — Korach was angry about the appointment of Elitzafan to leadership. He was also envious of Aharon, as it says (v. 10), “And yet you ask to be kohanim as well?” Dasan and Aviram did not join with Korach because Moshe took away the right of the firstborn from the tribe of Reuven, for it was their forefather Yaakov who took it away from Reuven and gave it to Yosef. Rather, they stated their complaint (v. 13): “To kill us in the desert” and (v. 14), “Even into a land flowing with milk and honey you have not brought us.” As long as the Bnei Yisroel were in the Sinai desert, no bad event occurred, for even the very severe Sin of the Golden Calf resulted in relatively few deaths. The rest of the people were saved through Moshe’s prayers, which lasted forty days and forty nights (Devorim 9:28). Consequentially, the nation loved Moshe with all their soul, and obeyed him. If someone would have rebelled at that time he would have been stoned by the people. Therefore, Korach bided his time and refrained from reacting to Aharon’s appointment as Kohein Gadol. In the same way, the firstborn refrained from reacting to the elevation of the Levites and all of Moshe’s actions. However, when they arrived in the Paran desert many were burnt in Taveirah (11:1) and died in Kivros Hataavoh (11:33). When they sinned with the spies, Moshe did not succeed in annulling the decree with his prayer, and the leaders of the tribes died in a plague before Hashem. It was decreed upon the entire people to die in the wilderness. As a result, the people were embittered, and they began to feel that all their failures came as a result of Moshe’s leadership. Korach saw his opportunity now to dispute with Moshe, and he reasoned the people would listen to him. Thus, this is the explanation of Dasan and Aviram’s statement: “To kill us in the desert.” They claimed: You have brought us to this place, and you have not fulfilled the promise to bring us to a land flowing with milk and honey. You have not given us any inheritance at all. We will die in this desert and be annihilated here, and even our children will never leave this desert, for just as you have not fulfilled your promise to us, you will never fulfill your promise to our children.