בהעלתך. עַל שֵׁם שֶׁהַלַּהַב עוֹלֶה, כָּתוּב בְּהַדְלָקָתָן לְשׁוֹן עֲלִיָּה, שֶׁצָּרִיךְ לְהַדְלִיק עַד שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ (שבת כ"א), וְעוֹד דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ מִכָּאן שֶׁמַּעֲלָה הָיְתָה לִפְנֵי הַמְּנוֹרָה, שֶׁעָלֶיהָ הַכֹּהֵן עוֹמֵד וּמֵטִיב (ספרי):
בהעלתך. לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשַׁת הַמְּנוֹרָה לְפָרָשַׁת הַנְּשִׂיאִים? לְפִי שֶׁכְּשָׁרָאָה אַהֲרֹן חֲנֻכַּת הַנְּשִׂיאִים חָלְשָׁה אָז דַּעְתּוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה עִמָּהֶם בַּחֲנֻכָּה לֹא הוּא וְלֹא שִׁבְטוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה חַיֶּיךָ שֶׁלְּךָ גְדוֹלָה מִשֶּׁלָּהֶם, שֶׁאַתָּה מַדְלִיק וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת (עי' תנחומא):
אל מול פני המנורה. אֶל מוּל נֵר הָאֶמְצָעִי, שֶׁאֵינוֹ בַקָּנִים אֶלָּא בְּגוּף שֶׁל מְנוֹרָה (עי' מנחות צ"ח):
יאירו שבעת הנרות. שִׁשָּׁה שֶׁעַל שֵׁשֶׁת הַקָּנִים, שְׁלֹשָׁה הַמִּזְרָחִיִּים פּוֹנִים לְמוּל הָאֶמְצָעִי — הַפְּתִילוֹת שֶׁבָּהֶן — וְכֵן שְׁלֹשָׁה הַמַּעֲרָבִיִּים רָאשֵׁי הַפְּתִילוֹת לְמוּל הָאֶמְצָעִי, וְלָמָּה? כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, לְאוֹרָהּ הוּא צָרִיךְ (עי' תנחומא):
(א) בהעלתך "למה נסמכה פרשת מנורה לחנכת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים, חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו; אמר לו הקב"ה: חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות בקר וערב", לשון רש"י ממדרש אגדה. ולא נתברר לי, למה ניחמו בהדלקת הנרות, ולא ניחמו בקטורת בקר וערב, ששיבחו בו הכתוב (דברים לג י): "ישימו קטורה באפך", ובכל הקרבנות, ובמנחת חביתין, ובעבודת יום הכפורים שאינה כשרה אלא בו, ונכנס לפני ולפנים, ושהוא קדוש ה' עומד בהיכלו לשרתו ולברך בשמו, ושבטו כלו משרתי אלהינו? ועוד: מה טעם לחלישות הדעת הזו? והלא קרבנו גדול משל נשיאים, שהקריב בימים ההם קרבנות הרבה כל ימי המלואים! ואם תאמר שהיו חובה ונצטוה בהם, וחלשה דעתו על שלא הקריב נדבה כמוהם לחנכת המזבח - גם הדלקת הנרות שנחמו בה חובה ונצטוה עליה! אבל ענין ההגדה הזו, לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו.... והנה, דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנכת חשמונאי, שהיא נוהגת אף לאחר החורבן בגלותנו.
מקשה. ..עֶשֶׁת שֶׁל כִּכַּר זָהָב הָיְתָה, וּמַקִּישׁ בְּקֻרְנָס, וְחוֹתֵךְ בְּכַשִּׁיל, לְפַשֵּׁט אֵבָרֶיהָ כְּתִקְנָן, וְלֹא נַעֲשֵׂית אֵבָרִים אֵבָרִים עַ"יְ חִבּוּר (עי' ספרא):
מקשה means batediz in O. F., — [English = beaten], an expression of the same meaning as in (Daniel 5:6) “[and his feet] knocked (נקשן) one against another”. There was a block weighing a talent of gold and he (who made the candlestick) beat it with the hammer, and cut away with a chisel in order that its branches might be made to spread out as they should do, and it was not formed of separate pieces made into a whole by joining them together.
עד ירכה עד פרחה. כְּלוֹמַר גּוּפָהּ שֶׁל מְנוֹרָה כֻּלָּהּ וְכָל הַתָּלוּי בָּהּ:
וזה מעשה המנרה. שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּבָּ"ה בְּאֶצְבַּע, לְפִי שֶׁנִּתְקַשָּׁה בָהּ, לְכָךְ נֶאֱמַר "וְזֶה":
כן עשה את המנרה. מִי שֶׁעֲשָׂאָהּ; וּמִ"אַ, עַל יְדֵי הַקָּבָּ"ה נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ (תנחומא):
מי שעשאה. ר"ל מי שעשה את כל הכלים, והוא בצלאל:
להגיד שבחו. ויעש כן אהרן ל"ל, וכי תעלה על דעתך שלא עשה מה שצוה השם ע"י משה?
ויעש כן אהרן. לְהַגִּיד שִׁבְחוֹ שֶׁל אַהֲרֹן שֶׁלֹּא שִׁנָּה (ספרי):
ויעש כן אהרן לומר שהוא היה המדליק אותן כל ימיו ואע"פ שהמצוה כשרה בבניו כמו שנאמר (שמות כז כא) יערוך אותו אהרן ובניו אבל היה הוא מזדרז במצוה הגדולה הזאת
ויעש כן וגו' כאשר וגו'. רמז באומרו כאשר צוה וגו' להודיע שבחו של אהרן, כי מה שעשה אהרן לא עשאו לצד המעלה והכבוד אשר האמיר אותו ה' אלא לצד עשות מצות ה', על דרך אומרו (תהלים מ) לעשות רצונך אלהי חפצתי:
ויעש כן אהרון, Aaron did so, etc. Why did the Torah have to write again אל מול פני המנורה, seeing this was already implied in the words: "Aaron did so?" The words: as G'd had commanded," are also superfluous as they are part of the line "Aaron did so." Perhaps we can explain this as follows: The words ויעש כן refer to the dismantling of the candlestick, i.e. the removal of its lamps. The Torah added the words כאשר צוה ה׳, to tell us that he cleaned the lamps so that the whole candlestick should be as new. This would justify what the Midrash had called the inaugural aspect of the cleaning of the candlestick. The reason the Torah adds the words אל מול פני המנורה is to tell us that Aaron kept to the sequence as he had been instructed, i.e. that the cleaning proceeded towards the centre lamp and not from right to left or from left to right. [Compare Yuma 33 for a full discussion of that procedure. Ed.] The reason the Torah wrote כאשר צוה, was to inform us that contrary to the fact that Aaron had received G'd's command during the daylight hours so that I might have expected him to carry it out during daylight hours, he did so at the time concerning which G'd commanded it, i.e. in the evening. Although we have said that the נר מערבי was lit by day, on occasion, this occurred rarely and always signified that Israel was out of favour, else that light would not have gone out prematurely. As long as Aaron was alive this never happened. The words also imply a compliment for Aaron. Whatever Aaron did he did not do in order to be viewed as distinguished but he did so purely in order to fulfil G'd's command.